עשר תעשר. עשר בשביל שתתעשר, עד שלא תתחסר, רמז למפרשי ימים, להוציא אחד מעשרה לעמילי תורה. תבואת זרעך היוצא השדה (דברים יד כב), אם זכיתם אתם יוצאים לזרוע שדה, ואם לאו סוף שהיוצא השדה מתגרה בכם, זה עשו, שנאמר (ויבא עשו מן השדה) [איש יודע ציד איש שדה] (בראשית כה כז). (Deut. 14:22:) YOU SHALL SURELY TITHE <ALL>. Tithe ('SR) so that you may become rich ('ShR),55In Hebrew letters the roots translated “tithe” and “become rich” are identical. before you are in want.56Tanh., Deut. 4:18; PRK 10:10. <Here is> a hint (remez) for those who sail the seas to take out one tenth for those who labor in Torah.57This interpretation understands the ALL in the commandment as expressing the universality of the YOU rather than modifying the predicate of the sentence. See the commentary of Enoch Zundel, ‘Ets Yosef, on the parallel in Tanh., Deut. 4:18, who cites the Tosafot to Ta’an 9a (top); cf. Sifre, Deut. 14:22 (105). (Ibid., cont.:) THE PRODUCE OF YOUR SEED THAT COMES <YEAR BY YEAR> FROM THE FIELD. If you are virtuous <in tithing>, you shall <continue> going out to sow a field. If not, the one who goes out to the field shall in the end engage in combat with you. This refers to Esau, of whom it is said {(in Gen. 25:29): THEN ESAU CAME FROM THE FIELD. [(in Gen. 25:27): A CUNNING HUNTER, A MAN OF THE FIELD.]
ד"א תבואת זרעך. זכיתם סופך נפיק לחקלך, וחמי עלמא צריך מטר, ותתפלל ותענה, ואם לאו סוף ששנאי ישראל יוצאין לקבור בניהם בשדה. Another interpretation (of Deut. 14:22): THE PRODUCE OF YOUR SEED. If you are virtuous <in tithing>, your end shall be that, when to go out to your field and see the world in need of rain, you shall pray and be answered.58On granting of rain for tithes, see Mal. 3:10; PRK 1:4. If not, it ends up that the enemies of Israel come out to bury their children in the field.59A euphemism warning that neglected tithes will lead to Israel’s enemies burying Israel’s children.
שנה שנה (דברים יד כב). אין מעשרין משנה לחבירתה, דברי ר' עקיבא. ואכלת לפני ה' אלהיך במקום אשר יבחר לשכן שמו שם מעשר דגנך תירושך (שם שם כג). אם זכיתם דגנך, ואם לאו דגני, שנאמר לכם אשוב ולקחתי דגני בעתו (הושע ב יא), זכיתם תירושך, ואם לאו תירושי, [שנאמר ותירושי במועדו (שם שם)]. אמר ריש לקיש [אמר הקב"ה] אני אמרתי לך שתהא מוציא מעשרותיך מן המובחר, הא כיצד בא בן לוי אצלך, אם נתת לו מן המובחר, אף אני אתן לך מן המובחר, שנאמר יפתח ה' לך את אוצרו הטוב (דברים כח יב), אם נתת לו מן החפוריות ומן הקיטניות, יש לי ליתן לך כמותו, שנאמר יתן ה' את מטר ארצך אבק ועפר וגו' (שם שם כד). (Deut. 14:22:) YEAR BY YEAR. One does not set aside a tithe from one year for <the crops of> another.60According to this the restriction applies only to the second tithe, which was set aside in the first, second, fourth, and fifth years of each septennial cycle. So Sifra to Lev. 27:30–34, 277: Behuqqotay, pereq 12 (115b). See Sifre, Deut. 14:22 (105 Ter. 1:5; TBekh. 7:1; RH 8a, 12b (bar.). <These are> the words of R. Aqiva. (Deut. 14:23:) THEN IN THE PRESENCE OF THE LORD YOUR GOD, IN THE PLACE WHERE HE SHALL CHOOSE TO HAVE HIS NAME DWELL, YOU SHALL CONSUME THE TITHES OF YOUR GRAIN, YOUR NEW WINE<….> If you are virtuous <in tithing, it is> your grain. If not, <it is> my grain, according to what is stated (in Hos. 2:11 [9]): THEREFORE I WILL TAKE BACK MY GRAIN IN ITS TIME. If you are virtuous <in tithing, it is> your new wine. If not, <it is> my new wine, [according to what is stated (ibid., cont.): AND MY NEW WINE IN ITS SEASON. Resh Laqesh said: [The Holy One said:] I have told you to take your tithes from the choicest part. How is this possible? When a child of Levi comes to you, if you give him some of the choicest part, I will also give to you some of the choicest part. Thus it is stated (in Deut. 28:12): THE LORD WILL OPEN FOR YOU HIS FINEST STOREHOUSE. If you have given him some sword grass and some pulse, I have a right to give you something similar. Thus it is stated (in Deut. 28:24): THE LORD WILL MAKE THE RAINFALL OF YOUR LAND POWDER AND DUST….
ובא הלוי כי אין לו חלק ונחלה וגו' (דברים יד כט). ר' יהודה ב"ר סימון אמר, אמר הקב"ה אתה יש לך ארבעה בני בתים ואני יש לי ארבעה בני בנים, ושמחת בחגך אתה ובנך ובתך ועבדך ואמתך (שם טז יד), שלך, והלוי והגר והיתום והאלמנה (שם), שלי, וכולם בפסוק אחד. אם אתה משמח את שלי, בימים טובים שנתתי לך, אף אני משמח את שלך, בבית הבחירה, שנאמר והביאותים ללאל הר קדשי ושמחתים בבית תפלתי וגו' (ישעיה נו ז). (Deut. 14:29:) THEN THE LEVITE, BECAUSE HE HAS NO SHARE OR INHERITANCE … SHALL COME…. R. Judah b. R. Simon said: The Holy One said: As for you, you have four children in the house, and I have four grandchildren. (According to Deut. 16:14:) AND YOU SHALL REJOICE DURING YOUR FESTIVAL, YOU, AND YOUR SON, AND YOUR DAUGHTER, YOUR BOND SERVANT, AND YOUR BONDMAID. <These are> yours. (Ibid., cont.:) THE LEVITE AND THE SOJOURNER, THE ORPHAN AND THE WIDOW. <These are> mine. So they all are in a single verse. If you give joy to mine during the festival days that I have given you, I will give joy to yours in the Temple (literally: in the house of your choosing). It is so stated (in Is. 56:7): I WILL BRING THEM UNTO MY HOLY HILL AND GIVE THEM JOY IN MY HOUSE OF PRAYER….
חסלת פרשת ראה The End of Parashah Re'eh