והרמ"ז כתב וז"ל: אמר יעקב ידענא וכו': שהיה ריאה אור השכינה מופיע עם לאה ורחל שהרי שורש נשמתן מושרש בתוכיות קו האמצעי המאיר מן הדעת העליון ודייק מלת ידענא. וכיון שכן תהיינה שמורות כי אין כח בחיצונים להתגבר על אור הדעת: וכשבא עשו וישם את השפחות ואח"כ ואת ילדיהן כי הם יוצאי יריכו: ונלע"ד להסביר הענין בהקדים שלכל מדה ומדה יש עיבור ויניקה ומוחין שהוא הגדלות: וכנגדן ג' כלים פנימי אמצעי חיצון וידוע שחיצונים יש להם יניקה משנים מהם אבל מהפנימי שהוא של הגדלות אין להם שום יניקה ולכן חשב יעקב שאם ח"ו תגזור מדה"ד לתת כח לעשו עליו לא יהיה כי אם בשפפות שהם מבחי' החיצוניות או גם בילדיהן שחשב שהם מהאמצעיו' ולכן אמר אם יקטול לאלין יקטול אבל לאלין שהם מהפנימיות והגדלות איני מתירא עליהן כי גם שהן נקבות הן ממותקות בכח החסדים הממתקים אותם ונודע שסוד הבטחון הוא בחסד כמ"ש והבוטח בה' חסד יסובבנו:
וע"ד והיה ודאי והי"ה צירוף הו"יה המאירה בגבורה כמ"ש בפ' והיה אם שמוע ולהיותם סוד גבורות ממותקות לכן והיה ענין שמחה יין המשמח ולכן אמר המחנה הנשאר לשון זכר כי כח הזכר שהוא חסדי הזכר שולט עליהם. אבל בקודם אמר האחת והכהו נקבה וזכר יחד נגד השפחות וילדיהן ולכן והכהו נקרא ביושר ולמפרע נגד בחי' שפחות וילדיהן אבל המחנה הנשאר כח הזכר וסוד הפנימיות ודאי יהיה לפליטה:
כיון דעביד וכו': שקיבל עליו גזירת שמים אם נגזרה גזרה אתקין צלותיה על השפחות והילדים:
מה כתיב וכו' שכיון בתפלתו לחב"ד להמשיך כח הגדלות עד חג"ת נה"י וז"ש אלהי אבי אברהם וכו' לפי פשט הסוד כוונתו ע"ד מר"זל לא ימושו מפיך וכו' התורה חוזרת על אכסניא שלה כי כבר נשתרש בג' הקוים ימין ושמאל ואמצע שהם ג' דורות אברהם יצחק יעקב. אבל בעומק הסוד שיש לז"א מא"וא ב' מוחין וב' עטרין והנה ב' מוחין נקראים אבות דאינון אחסנתא מנהון ואין בא לזעיר אלא הארה שלהם אבל שרשי האור נשאר בהם וכנגדם אמר ב"פ אבי: אך לנגד ב' עטרין אמר אברהם ויצחק שהם חו"ג ועוד צ"ל מ"ש הרב שיש ב' בחי' דעת הא' המתווך חו"ב והוא נעלם וזה כיון בו' של ואלהי לדעת עליון. אבל לדעת המתפשט ונגלה אמר ה' האומר אלי ולכן הזכיר הוי"ה שה"ס הדעת הנגלה שבו מתקבצין תרין מוחין ותרין עטרין י"ה חו"ב ו"ה חו"ג וידוע שהדעת מקומו על חג"ת ושם שרש לאה וכשיור' עד טיבור' דלב' ששם שרש רחל הנק' ארצך ולאה היא מולדתך והודיעו שיתעלה ממטה למעלה. ואטיבה עמך אמשיך מדת הטוב הדעת ששמו אהו"ה גי' טו"ב:
צלותא דאקדימת מפני שהוא מושרש בעצם במ' דלית לה מגרמה כלום ולכן לו נזקקין החסדים תחלה צלותא דאבהן וכו' פירוש שהשי"ת ברא העולם כדי שהצדיקים יקיימוהו בצדקתם וידוע שהע לם נבר' בג' מדות שהאבות מושרשין בהם וקיומו על ידי יחודיי מזווגים שעשו האבות בתפלותיהם ולזה נקראים אבות העולם כי גם המקיים נקרא אב: