תחות אילני בבקעתא וכו' יובן במ"ש הרב בס' זוהר הרקיע בפר' בראשית שאפריון ה"ס הנוקבא ואקדים מ"ש בספרא דצניעותא כי ששת ימי אפריון הוא בסוף הבריאה:
עוד נודע כשנפלו הכלים אל הבריאה הראשון שירד הוא הדעת ונפל למקום מ' דבריאה. עוד נודע שדוקא מלכות דמלכות דבריאה היא המתקשרת עם היצירה והווה ליצירה לעתיק והיא נק' ים כנרת בסוד שמקבלת מהוד דמלכות דבריאה וכמ"ש בפי' ספרא דצניעותא. ולפי כל זה נאמר שסוד אפריון הוא ו"ק דיסוד דנוקב' דבריאה שנשאר שם רשימו דו"ק של הדעת שנפל שם והם סוד עצי הלבנון כמ"של אינון נטיען דעקר לון קב"ה ושתל לון באתר אחרא ולהיות שהדעת מכריע בין ח"וב לכן לבנון ל"ב נו"ן. עוד ידוע שהדעת כולל כל הד' מוחין חו"ב שהם הוי"ה אהי"ה וחו"ג הוי"ה אד"ני וארבעתם גי' לבנ"ון ונרמזו ג"כ ד' צדיקים שבכאן נמצאו כי לפי סדרם באידרא רבי אלעזר ור' אבא הם חו"ב ור"ש בדעת שורש כל החסדים. ורבי יוסי מלכות והם הד' שמות הנזכרים ממש והיתה כוונתם להוריד ד' שורשי החסדים שבדעת אל האפריון שסודו נוקבא וגבורות וגם הרשימו שנשאר שם מן הדעת הוא גבורה לכן בהיותם באותה הבקעה גי' ג"ן עד"ן. גבי ימא דגנוסר הוא ים כנרת שסודה מ' דמלכות ואותם האילנות רומזים לעצי הלבנון של אפריון אשר ההוד הוא אחד מהם ובלי ספק ששם האיר אור האפריון עליהם כי מצא מין את מינו וניעור לכן אמר ר"ש כמה יאה צלא דא וכו'. שראו בו אור קדוש:
ואנן צריכין וכו' הוא להמשיך שם אור עטרא דחסדים והיינו לאעטרא בדברי תורה שה"ס החסדים כנודע:
הא אוקימנא בפ' בראשית דף כ"ט אבל אפריון וכו' ירצה הסוד הפשוט של אפריון זה הוא היכל התחתון שבבריאה והוא מכוון ממש על ב"ה של מטה שעליו נאמר וזה שער השמים:
דאיהו כגוונא וכו' היא אימא עילאה שממנה כל תיקונה. וידוע שבה"מ של מטה היא בחינת יסוד כנז' בדרוש ציור העולמות וכן הוא מכוון כנגד יסוד ומ' דבריאה והוא המתתקן ע"י יסוד אימא שבדעת זעיר שה"ס המלך שלמה כנזכר בפ' בראשית וזהו לשון אפריון שבה פריה וההולדה:
וקב"ה קרא ליה גנתא דעדן הכוונה היא שיש ג"ע סתם שהיא אימא שהיא מקבלת מאבא ממש והיא נק' גן ה' אבל אימא תתאה היא גן אלהים שהיא מקבלת מיסוד אימא כל תיקונה ונודע שכל האורות הבאים לנוקבא הם דרך זעיר וע"כ אמר שהוא קראו ג"ע כלומר שהוא סבה לשם זה דאיהו נטע ליה להנאתו להשפיע בתוכה וזהו תכלית עדונו כי חפץ חסד הוא וזה בהשתעשעו עם הנשמות אשר שם וידוע שכל הנשמות הן מבינה וזהו ג"ע האמיתי ובצדק יקרא ג"ע לפ"ז כי אורות ג"ע בתוכה:
כולהו קיימין ורשימין בגויה פירוש קיימין. אותם ששם מנוחתם ושרשם.
ורשימין אותם שהיו שם ונתעלו למקום יותר עליון ונשאר רושם קדושת אורם שמה ועליהם אמר אינון נשמתין דלית לון גופא וכו' עלה בדעתי לומר שכל הכוונה על אותם הנשמות החדשות שעדיין לא באו לעולם ויש להם גוף מיוחד אבל לא דייקא אומרו בהאי עלמא גם אומרו סלקין תמן אינו נכון לפ"ז דמשמע שהן למטה ועולות למעלה וזה לא יצדק בנשמות החדשות. לכן נל"עד שיובן במ"ש בזוהר בפ' זו שכל זמן שהגוף קיים בקבר נמשך הדין על האדם באופן שכל עוד שלא תם הגוף אין לנשמה מנוחה שלימה. וע"כ כיון שנתעכל הגוף ולא נשאר להגוף בעו"הז תוכל לעלות לנועם ה' הוא ג"ע העליון ששם סוד האפרסמון הגבו' הקדושות בתכלית המיתוק שה"ס ע"הב כי אז יחזור שם ס"ג לאיתנו כנודע וזהו אפרסמון פי' אפ"ר בחינת גבורות מיוחדות וממותקו' סמ"ון גי' נו"עם. דא היכלא עילאה היא סוד בינה שהיא עילאה מתבונה. ואיתא בס' א"י בדרוש שלוח הקן שבינה עליונה היא סוד ו"ד שבמילוי יו"ד ונחלקת בשני אותיות לרמוז להתחלקותה לשנ"י כרצופים שהם בינה ותבונה דהיינו בינה ו' כח"ב ח"ג וחצי ת"ת. ותבונה משם ולמטה. ולפי שבינה עיקרה עד ת"ת לכן נרמזה באות ו' שרומז לת"ת. ותבונה שהיא עד מ' נרמזה באות ד' שה"ס מ'. עוד איתא התם שהתבונה נק' עלמא דאתי עולם הבא שהוא הבא תמיד כמ"ש בספר הבהיר עולם שכבר בא. אבל בינה נק' לעתיד לבוא שהוא מעותד לבא כשיזכו בני אדם שיתעלו ז"ון למעלה ומפני זה נק' טמירא. עוד איתא בספר א"י שתחת הגרון דאריך ברישי כתפין יוצא אור חסד עליון קודם התפשטותו לשני הזרועות ובתוך חסד זה מתלבש אור הגרון ואבא נעשה מבחינת חסד ההוא אבל בינה נעשית מאור הגרון שהיא בינה דאריך הנעלם בתוך החסד הנזכר באופן שאימא היא מאור הנעלם וגנוז בתוך החסד הנז' לכן קראה גניזא:
דא היכלא דלתתא ה"ס ו"ק מ' דבריאה כנז"ל וכל היכל יש לו ו"ק אלא שהעליון הוא בינה ונק' היכלא עילאה והאפריון הם ו"ק תחתונים ואע"פי שיש לו ו"ק אינם בבחי' סמך שאין לה סמך מעצמה להנצל מהחיצונים כמ"ש בסמוך. ובג"כ את סמך איהו סתים ירצה מפני שני הטעמים הנזכרים אחד שהבינה גנוזה והשני שהיא סומכת התחתונה לכן ס' סתומה שה"ס הו' מדות העליונות בחי' בינה כל א' כלולה מעשר. כגוונא דא את ם סתומה פירוש גם בחינת התבונה היא ם סתומה. מה בין האי להאי שבהכרח צריך שיהיו טעמי' חלוקים לשני הסתימות דסמ"ך ומ"ם.
ומפרש בשעתא דסתים ואתגניז פי' כשאורה מתעלם מהתחתונים והוא סתום ונגנז בעצמו בסוד ו' שבתוך יו"ד שהוא נהורא עילאה אז היא בדמות ס' שהוא סתום בתוכו ואין בו שום פת"ח.
ובשעתא דהדרא וכו' וזה נעשה בבחינת התחתונה שהיא התבונה שמתנ"הי שלה שה"ס ד' ובקבלה האור מהיו"ד היא יפ"ד גי' מלכות והיא מרובעת כבית מושב שרובצת על בניה זו"ן שהיא סתומה מפני שלסתמה בתוך ראש זעיר כח"ב ח"ג שלו שהם ד' סטרי עלמא. ובזה מבואר היטב אות ס' ואות מ סתומה שהיא סתומה בתוך הזעיר וכמ"ש בסוף פ"ק דס' דצניעותא אתא מפתחא דכליל בשית וסתים פתחהא דאימא. ופירש בספר א"י שבהיות זעיר בבחי' יניקה שהוא בעל ו"ק אז נכנסים בו נה"י דאימא ונמצא מקורה סתום בתוכו ולכן אמר בכאן לינקא לבנין שהרי הוא בסוד יניקה: