בשעתא דעאקו כשמתעוררים החיצונים מצד העונות והיא עת צרה לישראל וצנורות השפע בהם צרות מלהוריד האור כי גבר הדין החזק הנק' צרה אלהים דהה"ין העולה כן ומתעוררת הקליפה צרת הקדושה ורוצה לקבל שפע ואז נגזר ליתן לה חלק חיותה ובאותו חיות היא שמחה כמ"ש במרכבת יחזקאל שיותר נהנה ס"מ בשפע שניתן לו מלמעלה ממה שהוא גונב וגוזל מנשמות שנמסרו בידו שבהכרח צריך שאור הקדושה ישפיע עליהם לקיומם ומשם נהנה ס"מ אבל יותר שמח כשבא לו במתנה וז"ש אתיהיב חולקא חדא ורומז למ"ש בס' א"י שיש לזעיר דנוגה דאצילות ב' מוחין שהם חו"ב והם מתעלים בעונות ישראל לינק מן החצוניות דיסוד ומ' דאצילות הקדושה והם דדי בהמה והגם שיונקים בשני מוחין שלהם. הלא עיקר מה שניתן להם לחיותם הוא המוח שמאלי דהיינו בינה חולקא חדא וחלק זה מעורב ט"ור ואמנם בכח התשובה שעושים ישראל בעת צרתם מתברר אותו חלק שהיה שם מעורב בקליפת נוגה ושב בתשובה למקומו וז"ש איתפריש לבתר מכולא. פי' אחר שניתן לו אותו חולקא הוא מתפריש מכל טוב ונשאר רע גמור ונכנע לקדושה וסופו בטל דוגמת המן בקום עלינו אדם שנק' אדם בעבור הכח שניתן לו מתחילה עד שחשב לשלוט ולכלות את ישראל. ואח"כ בכח התשובה נפל ואבד כי נפרד ממנו הכח שניתן לו. כגוונא דא שעיר בר"ח ידוע שבחסרון הלבנה גובר כח החיצונים ולכן היא עת צרה ולכן המנהג הנכון להתענות בער"ח ונק' כפור קטן אבל אין ספק שיש חילוק גדול בין יו"הך לר"ח שביו"הך דוקא ניתן לו שעיר המשתלח שמתפייס בו ס"מ באותה סברא שיש לטועי לב לחשוב שהוא כמין ע"ז ח"ו ואדרבא כוונה זו להכניעו בתכלית שלכן השטן גי' שס"ד לאפוקי יוה"ך. ובסגולת עצומו של יום ותשובתם של ישראל נפרד ממנו כל הטוב אשר בידו ונדבק בקדושה וז"ס זדונות נעשות לו כזכיות ע"ש בס' א"י. והכא מטא זמנא וכו' גם שענין איוב היה בר"ה כנ"זל ואין לו חלק בר"ה כביו"הך ור"ח מ"מ היה ענין מחודש כמ"ש בסמוך שקטרג על יצחק אבינו שהוא כללות ושורש כל האומה ולכן נתן לו מכל זרעא דאברהם וכו' וידוע שכל זרע אברהם ה"ס רפ"ח שנבררו בעולם התיקון והם אשר ירדו למצרים ונתקנו. והנה בסיגיהם נשארו רפ"ח בקליפה כמש"ה שמנה אלה ילדה מלכה כי הם המלכים דמתו דכתיב בהו ואלה המלכים וגם שהם ז"ון חג"ת נה"ים הלא גם הדעת שהוא שורשם נשבר ולפי שהם ו"ק כל אחד כלול ומ' ופ"ו גי' אל"ה וח' אלה ילדה מלכה לנ"חר גי' רפ"ח ולכן נתן לו איוב שהוא עוץ בכורו והוא מבחי' הדעת הכולל כולם:
בשעתא דאמר משוט בארץ וכו' פשיטו שהיה לו טענה לשוט בארץ ולקטרג על יושביה א"נ שכיון שיצחק היה מתחילתו מצד הנוקבא היה ראוי שימות בפועל כמו שמת חבקוק וזהו משוט בארץ שהיא רחל שהיתה לו תביעה עליה. ולפי הסוד הוא מ"ש בל"ת בענין העקדה שהיתה הכוונה להמתיק ג' גבורות תנ"ה וכמ"ש על בנך יחידך אשר אהבת ושם מבואר שהם ג' גבורות דתנ"ה דכורין וה"ס אלהים דאל"פין העול' אר"ץ וזהו משוט בארץ כלומר שהי' לו כח לדון ולאחוז באותן הגבורות. ותבע דין על יצחק שהי' צריך למות בין מחמת היותו מן הנוקב' ובין להיותו מהבל שהציץ ומת כמ"ש הרב על פסוק השה לעולה בני ר"ת הב"ל והואיל שכבר נגזרה עליו מיתה אין להחליפו באחר. וכן בכל סטרא דיליה בכמה קדשים שמבחי' הגבורות סטרא דיצחק שאין להם פדיון וחלול לא הוה ליה לאחלפא וכו' אפילו באדם אחר ולא בשה ויובן במ"ש הרח"ו בסוד העקדה שאברהם חשב שישחוט ממש את יצחק שה"ס ה"ג פנימייות בסוד ד' בנים וה' הודיעו שהיה די להעלות לבוש שלהם סהוא גבור' פנימים א"ם מאימא דהיינו אהי"ה פשוט ומלא ומלא דמלא יש בו א"ם אותיות. והם ג' בסוד חצוניות נה"י דאימא וזהו אי"ל בסבך אי"ל ביסוד. סב"ך בקרניו ב"פ א"ם שהם נ"ה וזהו טעם שהיה מעכב השטן את האי"ל וכד"רזל שהיה רוצה שימסר בידו יצחק ושלא יומתקו דינים החיצונים שבהם עיקר אחיזתו ולכן קטרוגו היה בר"ה שאז התעוררות הגבורות ואנו תוקעין בשופר שסודו בנה"י ומזכירין עקדת יצחק בתקיעת קרן האיל ולכן הוא מעורבב בשופר מפני שבו נמתק השורש שלו ואין לו אחיזה בקדש וזהו ערבובו ולכן השכים השטן ביום ר"ה כמ"ש ויהי היום בהנץ החמה קודם זמן התיקון הכולל בכל ישראל ומכאן תדע מה יפה חלקם של המקדימין לתקוע בהנץ החמה. והכא קאים יצחק ע"ג מדבחא ירמוז למ"ש הר"חו ז"ל בסוד העקדה שמפני ב' טעמים לא נעשה הדין ביצחק. אחד מפני שהיה די בהמתקת החצוניות וכבר קטרג השטן על זה באומרו וכן בכל סטרא דיליה שלא היה בדין שיעשה המיתוק בסטרוי הוא החיצוניות. וטעם ב' שאז היה ג"כ לתיקון הבל והוא זכה במה שהביא מבכורות צאנו ומחלביהן שיובא ג"כ קרבן בהמה תחתיו ולא יעשו הדין בגופו. ולנגד זה אמר השטן והכא קאים יצחק וכו' כלומר תינח אם מעיקרא צוהו ה' להקריב איל החרשתי שיהיה כענין הבל שהביא קרבן. אבל הכא כיון שעלה ע"ג המזבח לא ירד:
לא איתעביד ביה שום דין כמרז"ל שהי' רוצה אברהם להוציא ממנו דם וא"ל ה' אל תעש לו מאומה ולשני הטעמים הנז' נזרק' נבואה בפיו של אברהם באומרו אלהים יראה לו ר"ת אי"ל השה לעולה בני ר"ת הב"ל ונלע"ד שבא הר"ת הפוך שהוא הלב כי יצחק היה מהנוקבא בבחי' קומתה כנגד תנ"ה ושם הוא מקום הבל היוצא מפי יסוד אימא במקום הלב דזעיר והיה יצחק אז בן ל"ז שנה הל"ב. ולכן עדיף חיליה מהבל היוצא מיסוד זעיר שאין למעלה כ"כ אחיזה לחיצונים ואדרבה משם יוצא כח להכניעם כשישראל זוכים כמ"ש בברכת למלשינים שהיא בכתר רחל:
ונלע"ד שאז לא קטרג השטן שירא מגדולתו של אא"עה אבל לאחר זמן שבאו בניו להנצל בזכותו ויש בהם עונות אז קטרג שלמה תועיל להם. וכן היה בענין דיניה דיוסף ששתק כל עוד שלא היה עון רב אבל בזמן י' הרוגי מלוכה שאז היה העולם מתמוטט כמ"ש הרב ז"ל אז קטרג והי' לרעתו כמ"ש בסוד אל נקמות ה':
דאישתזיב יצחק מעונש המוטל על הבל:
ואיתחלף קרבניה בבחי' האיל:
זמין ליה קב"ה כמ"ש אחר הדברים האלה ויוגד וכו' את עוץ שמאז הוכן עוץ שממנו יצא איוב שגם הוא היה מבחי' הבל כמ"ש הרב בפ' היא בנים לנחור ר"ת הבל ואמר הרב שמת עוץ שהיה מכח דין ובנו שהיה משל הבל יבם את אשתו ומשם יצא איוב.
הנה נתן לו הבל תחת הבל כדי שלא יקרב לס"א פי' לצד אחר מזרעו של אברהם ויפנה לאיוב ויעזוב את ישראל:
וכולא בדינא וכו' דפרעה בעא לקטלא לישראל והיתה כוונתו לבטל כל שרשי הנשמות שבקדושה כי אותו הדור הוא שורש הבל ששים רבוא שרשים:
ואיוב א"ל טול ממוניהון וכו' הכוונה שאין לו מזה הנאה אדרבא אם יהרגם יעצם כח הקדושה כי גדול כח הרוגי מלכות. רק שיכניעם חיים תחתיו ליטול ממונם ולשעבדם תחתיו כי בזה יסגור נשמותם בממשלתו ויהנה מחיצוניות שלהם כי עיקר אחיזת החיצונים הוא בכלים ובמלבושים:
בההוא דינא וכו' ואע"ג שגם בבניו נעשה הדין מה שלא יעץ הוא. י"ל שמתו בחטאם. קץ דאתי מסטרא דחשך מובן במ"ש בכוונת ר"ה שה"ס ג' גבורות צפ"ך העולים ק"ץ והן הג' גבורות שהמתיק אברהם בעקידה שהן גבורות תנ"ה כמ"ש בל"ת בפ' וירא ומהן אחיזת החיצונים המקבלים כח מגבורות הנק' חשך ולכן נק' קץ הימים כי סוף הימים הם לילות סוד הגבורו' שמהן קציצת ימי האדם ולכן ולכל תכלית הוא חוקר. ולכל בשרא שהוא המתרויה מהגבורות:
בגין דאית קץ אחרא וכו' ה"ס חו"ג ממותקות שנותנים קצבה לשפע שיבוא כהוגן וזהו קץ הימין קץ הנמשך מצד ימין. קץ ה"ס י"פ שם מ"ה שיש בהם ק' אותיות והם שנות אברהם כשנשלם גם י"פ שם ב"ן שיש בהם צ' אותיות כשנות שרה ק"ץ מיצחק. באופן שהמד' וקצבה הבאה על ידי הגבורות המתוקות הוא קץ הימין. והבאה מסטרא דשמאלא היא הקצבה התכליתית הנעשית ע"י החשך והקליפ' ומשם החומר העכור שעליו שליטת הקליפ'. ותמצית הענין שקטרוג השטן היה על שלא נמתקו הגבורות הפנימיות בעקידת יצחק אלא החיצוניות שזה רעה גדולה לחיצונים: ואיוב יעץ לפרעה שישלוט רק על החיצוניות דישראל בעבודת פרך המפרכת הגוף ולכן שלט השטן בגופו ולא בנפשו וא"זל שזה היה צער לשטן יותר משל איוב דהו"ל שבור את החבית ושמור את יינה והנה איוב גי' י"ט שהיה מסוד יבום כנז"ל שסודו משם ב"ן גי' יב"ם והוא מסוד ההוא רוחא דשדי בה בעלה והיא היא נפשה שהיא ביסוד הנוקבא וז"ש לעיל בגין רזא פי' שלא ישלוט בתוכיות היסוד:
ותסיתני בו וכו' לא ס"ל כר"י בפ"ק דחגיגה דהוה בכי על האי קרא ואמר עבד שרבו מסיתין אותו עליו תקנה יש לו. שא"כ ק' מ"ש כאן שלקתה מד"הד:
כולא בדינא אפי' התחלת דברים שנראה שה' נתפתה וכ"ש עונשו שהכל היה במשפט צדק:
כי פועל אדם ישלם לו פי' המקטרג שהאדם פועל בעונו הוא הפוקד עליו ומשלם לו מדה כנגד מדה ואז אותו הפוקד נשלם וכלה: וכאורח איש ימציאנו לפי דרך סברותיו ודעתו כך ימציאנו עונשו ע"ד ואם תלכו עמי קרי:
כמה דאיהו גזר פי' מעונשו תשכיל שלא היה מפתוי של השטן כי הוא לא קטרג על עצתו שיעץ לפרעה. והוא לא נענש אלא על העצה וזו ראיה שמאת ה' יצא משפטו:
אלא ותסיתני פי' אינו אומר ותסיתני וא"ו בשו"רק. דמשמע לעתיד אלא ותסיתני והוסיף מלת בו להורות כי ביה קיימא וכו'. לפי סברתו אתה תסיתני ואתה מצאת זו סברה רעועה בדעתו שסובר שדעת עליון יוכל להיות ניסת והטעם כי לאו"ה אין הארה מפנים של הדעת אלא מאחוריו בחי' בלע וז"ס לבלעו חנם. כי חנם הוא מצד החיצונים דלית בהו צורך: ואע"פי שכן היה דינו על עצתו לפרעה מ"מ טענת השטן לא היתה כי אם החנם ירא איוב אלהים. וארז"ל בשפתיו לא חטא אבל בלבו חטא והיינו ע"פי דעתו ודבריו מהשפה ולחוץ כעין גונב דעת עליון. ע"כ תנו עוז לאלהים וכו' נודע שכל שלמות העולם תלוי במיתוק הגבורות כי בזה מתכוננת המ' ונעשית כלי לקבל שפע ולעוצרו בתוכה בסוד עצרת שאז בא השפע לעולמות במדרגות הקדוש' ובמדה נכונה מכח דין הממוזג ואז יש כח להתקיים בקדושה שלא להתפשט ח"ו עד מקום אלהים אחרים: שאם חלילה לא תתכונן המלכות אז ה"ס הנפילים. ונמצא כי התפשטותו עד ס"א הוא מחוסר מעמיד השפע: והנה כל המעשים הם בבחי' הנפש והחומר ובהיותם כהוגן מוסיפים כח בגבור' של מעלה. בגבורה דייקא וז"ש במה ניתן עוז לאלהים בעובדין דכשראן: