בתר דאתפרעו אמר קב"ה וכו' מזל"ן שקודם הפריעה היתה ענייה עד שלא נתגלה עדין שליש העליון דת"ת שאז לא יש לרחל לחלקה קבוע כי אם שני חסדים ושליש התחתון כי האמצעי אינו שלה בקביעות מפני שגם ללאה משתמשין בו ואז היא נקרא דך שאין לה. כי אם כ"ד אחד שהוא שליש החסד דת"ת רצוני התחתון ולכן אכלו מלחם המצות ס"א סעודות שהם ב' הוי"ות ושליש. וידוע ששני שלישי ת"ת העליונים הם המתעלים לדעת בעת הגדלות והנה אחרי שראו ישראל שבמרה כבר קיימו מצות פריעה העולה שס"ה גי' ה' חסדים שבודאי בהתגלות שליש העליון דת"ת מאירים כל החמשה חסדים ואז יסוד אימא מתעלה לדעתו וישראל עיקרם מהדעת ובפרט דור דעה ובמילה ופריעה חשבו שמיד יתגל' השליש העליון ושתקו כל עוד שלא חסרה החררה. וכשחסרה מיד וילונו כל עדת בני ישראל סוד הדעת ואמרו מי יתן מותנו במצרים עודם סתומים בדעת. והקב"ה עשה כן לנסותם מעט אבל כיון שבדין שאלו:
כתיב הנני ממטיר וכו' פ' מדת הת"ת הנני כבר מוכן ומזומן להמשיך לחם דהיינו ג' הוי"ות שהם מתמלאים לי"ב הוי"ות שכל אות מי"ב אותיות דג' הו"יות ה"ס הוי"ה אחת הרי ט"ו הוי"ות גי' שמי"ם וז"ס לחם מן השמים וז"ש הו"א הלחם. י"ב הוי"ות עם לח"ם. גם לחם עם כללות י"ב הוי"ות גי' מ"ן ועוד לחם מן השמים ע"ה גי' תקס"ד כמנין י"ב הוי"ות וי"ב אהי"ה כי ירמוז לסוד נעלם והוא כי אז נזדווגו תרי מזלי שהם י"ב הוי"ות וי"ב אהי"ה כנודע גם ידוע שסוד הדיקנא הוא מוחא סתימאה שבה ג' הוי"ות דאלפי"ן וג' אהי"ה דאלפי"ן שהם קל"ה תכ"ט ג' תקס"ד ומשם היה נמשך הטל מטלא דבדולחא לכן עינו כעין הבדולח. ועוד העיקר והכח הממצי' ומהווה הדיקנא הוא יסוד דעתיק בסוד י"ג בריתות לכן כשקיימו מצות המילה כתיקונ' אז נגלה כח היסוד וממנה נמשך לישראל הדרת פנים כמר"זל שהיו מזהירין בכח אכילת המן וז"ש רז"ל הלחם ששאלו כהוגן פי' משום דכבר פרעו. נתן להם בפנים מאירות: