דשליט ביה אורי"אל שהוא בת"ת והוא לצד מזרח כי מיכאל וגבריאל הם בח"ג והוא החדש הג' ולפי ששם גילוי האורות היוצאים מיסוד אימא לכן אמר ביום הזה שהוא מורה דבר המגולה וידוע שבני ישראל הם החו"ג שיר אל שמהם נשמות ישראל שיצאו ממצרים גם מצרים סוד דעת שבו ב' מצרים גבול החסדים וגבול הגבורות: ושס"ה רבוא וכו' פשוטו של מאמר זה כי אוריא"ל גי' רמ"ח מ"ע. ושס"ה מחנותיו נגד מל"ת ובין שניהם תרי"ג מצות שניתנו בסיני וידוע שת"ת הוא שרש לח"ג ונ"ה ובו יוצאים החו"ג מיסוד אימא וה"ס פ"י הגבורה שממנו יצאה תורה שה"ס החו"ג מ"ע ומל"ת.
וכלהו אית לון שס"ה מפתחן ה"ס ה' חסדים של יסוד אבא שהיסוד נקרא מפתח שפותח רחם הנקבה בינה וה"פ ס"ג עם עשר אותיותיו שעולה ע"ג הם שס"ה. ודי במפתח א' לרבוא א' להאיר לו כי הוא ניצוץ מהאור הגנוז ביסוד ורב איכותו להאיר את הגבורות. דנפקא מגו חשמל נודע שכל חשמל ה"ס אור מקיף והוא גי' מלבו"ש. וג' מלבושים הם דזעיר וזה בין לנר"ן שבו מצד אימא ובין דמצד אבא. והאמור כאן דמצד אבא וז"ש עילאה והוא מלבוש הנשמה והיינו פנימאה וכמ"ש בסה"כ שאורי"אל נק' פני"אל כשיונק מהפנים חשמל גי' מלבו"ש הפנים אוריא"ל הוא לבוש הגוף גי, רמ"ח כמנין אברה"ם שהוא החסד. וזהו סוד אור פנים שהוא אור פנימי שבמקיפים והוא מסוד שם אל העולה במילוי הק"פ. גי' הפנ"ים וב"פ הק"ף הוא ש"ע ועם ו' אותיות המילוי וב' אותיות של אל פשוט גי' חשמ"ל:
באופן שחשמ"ל זה הוא לבוש הנשמה דמצד אבא וכל נשמה הוא משם ס"ג. ואנן קיימינין הכא באור היוצא מיסוד אבא שהוא תוך החשמל היינו מגו חשמל והיסוד הוא ששי ו"פ ס"ג גי' חשמ"ל. א"נ בחינת זו ה"ס ו' דהיינו יסוד אבא שבת"ת זעיר ואם תחבר ו' אל שס"ה יעלה חשמ"ל:
גניז וסתים כי יסוד אבא גנוז בתוך זעיר סתים בתוך בינה:
די רזין דאתוון ה"ס ד' מוחין דמצד אבא שהם בסוד ד' אותיות הוי"ה וידוע מיחוד שם שד"י שהשפע בהיותו באבא נקרא אור לכן גם לבושו הוא החשמל הוא אור פניאל כי הפנימיות הוא תמיד בחינת אור שאינו מתעבה והוא הנק' אור הגנוז בתוך יסוד כמ"ש בס' א"י ועיקרו ד' יודי"ן דע"ב ד' טפין בבחי' חנר"ן ואלו נקרא בשם רזין כי כל רזא הוא ביסוד שכן טיפת האור שהוא ו' שבשם. יסוד י' סו"ד. ואלו הד' הם רזין דאתוון קדישין עילאין כי הקדושה הוא במוחין חב"ד אבל אלו קדישין עילאין היותר עליונים שבקדושים של שמא קדישא: תליין ביה מפני שביסוד נגנז האור ההוא לצדיקים. וגם לסוד כמוס הנזרר בס' א"י ובס' הליקוטים ביחוד שד"י. שד' יודי"ן דבחי' אור נמשכים ממזל נוצר חסד מד' יודי"ן של ע"ב אשר שם ועוד נמשכים משם בחינת ד' יוד"ין אחרים מהמזל עצמו. והוא במדרגת ס"ג לגבי ע"ב. ונשמה לגבי חיה. ולכן יו"ד ראשונה דבחי' זו גם היא אינה מתלבשת רק ג' יו"דין האחרים מתלבשים בג' יוד"ין של אה"יה דיוד"ין דמזל ונקה וע"ש באורך:
ומכללם של דברים למדנו שהם בחינת ח' יוד"ין ולכן היסוד נקרא חי רומז ח' י' וכולם מבחינת חיה וכל אלו ח' יוד"ין נקראים רזין שסודם מדעת דעתיקא ששם יסוד דעתיק יומין. גם ר"ז גי' א"ור וז"ס אורי"אל העולה ח"פ א"ל כי כל בחינת הדיקנא סודם אל כמ"ש בס"הכ וז"ל דע כי בכל מדה מאלו הי"ג צריך לכלול בה שם אל. והטעם הוא כי שרש כולם הוא שם אל עכ"ל ועוד איתא התם שד' יודי"ן הראשונים וגם יו"ד ראשונה של ד' יו"דין האחרונים אינם מתעבים כלל. אבל ג' התחתונים שמתחילים מה' ראשונה של שם בחינת ס"ג הם בחי' מים שהם נעשים לבוש דק אל האור ונמצאו בחי' חמשה אור. ונל"עד שהם ה' אור דמ"ב. והם מתלבשים בבחי' ס"ג וידוע שכל ס"ג עם עשר אותיות סודו ע"ג ולכן יוצאים שס"ה נהורין מתוכיות החשמל שהם ה' הארות המתנוצצות מתוך שם ס"ג. וגם אור מים גימ' נוריא"ל. הרי אוריא"ל מבחינת האור שהוא חסד לבדו. ונורי"אל מבחי' השנית שהוא האור שלבושו בשם ס"ג ולכן זה בימין וזה בשמאל. והכל. בת"ת ששם מתגלה יסוד אבא:
ואיהו רזא דאיש תם כללות הענין מובן במ"ש באוצ"ח בסוד יעקב ודור המדבר שנק' איש תם בעלה דתם כמ"ש בפ' שלח לך ותמצית הסוד הוא שידוע שיעקב נבנה מהאחורים דאבא דהיינו פרצופו אמנם תוכיותו הוא מהארות יסוד אבא שבתוך פנימיות דעת דזעיר ונמשך עד מקום הת"ת ושם בוקע האור בסוד יעקב יבקע ויוצא ליעקב וה"ס התורה ועליו אז"ל נובלות חכמה של מעלה תורה והנה בת זוגו היא הנק' דור המדבר דור דעה וז"ס מ"ש ואיהו רזא פי' שיסוד אבא דאמרן דגניז וסתים. הוא רזא יסוד של יעקב הנקרא איש תם בעלה דתם היא נוקבא דיליה. ואית' בליקוטי החברים שביעקב יש שם יו"ד ה"א ו"ו ה"א גי' ד"ם וי"פ ד"ם עולה ת"ם גם קראו איש האלהים מפני שכל בחי' לאה היא מאימא כמ"ש באוצ"ח בפי' מסטרא דיובלא. והנה יעקב סודו הוי"ה. והוא אלהים:
תם דתמן סיומא וקשרא דתפילין פי' מלת תם מורה סיום מפני ששם סיום יסוד דאימא שמשם מוצאם דדור המדבר ועוד כי הוא סוד קשר תפילין דיעקב בסוד ד' שהיא ד' אלפי"ן דאהי"ה העולים מד"ת שגם הוא לשון סיום כי כל מדה הוא גבול ואולם ד' אלפי"ן השרשים נשארו בזעיר ושל דור המדבר הם ד' מלוי אל"ף העולים מד"ת כמ"ש באוצ"ח. וגם שם סיום הארות יעקב כי משם חוזר האור ליכנס בתוך זעיר לצורך תפלה של יד ע"ש. ויעקב איש תם הוה בסוד זכר ונקבה חו"ג מ"ע ומל"ת כי אור הגנוז הוא ד' יודי"ן דע"ב שה"ס אתוון קדישין הנז"ל ועולים מ' ובצאתם ליעקב מתרבים יפ"י ק' וארבעתם ת' הרי ת"ם: ובדיוקניה קיימא ז"ס אחר שאמר שם בענין יעקב יעקב שגם בתוך זעיר יש יעקב פנימי שתחלה נבקע יסוד אבא בתוך זעיר ויש שם יעקב יותר גדול ומעולה וסודו יצא יצא יעקב. גם בזה יובן יעקב יעקב אפסיק קדמאה לא שלים בתראה שלים. והוא ממש רזא דחשמל תוכיות שלו וכנ"ל:
וכל נהורין סתימין עילאין נקיט איהו פי' שאורות אבא אינם מתגלים בשום מקום אלא דרך בו וממנו הם יוצאים לחוץ שבודאי אינם בתוקפם הראשון שהרי עוברים כמה מדרגות כמבואר:
וכולהו משריין וכו' ר"ל שהמחנות הנז"ל דרך בו לוקחים אותם מפתחות שאמרנו ולכן יעקב יעקב ע"ה עולה שס"ה להורות שכבר התיחד בשני בחי' יעקב ויצאו משם שס"ה מפתחות שהם שני בקיעות כמנין שס"ה:
וההוא נהורא כליל וכו' הם שני אורות הכלולות יחדיו בת"ת שמהם יצאו יעקב וזוגתו ועוד י"ל שהם אורות א"וא עילאין שבהם מוכתר זעיר. ואמנם איתא בס' א"י שסוד החשמל הוא בת"ת בין דאימא בין דזעיר. והנה בכל ת"ת יש כללות חו"ג כאחד ולכן חשמל דרז"ל ת"ת מצד החסד מ"ל מצד הגבורה וכן אמר הרב ולפי שכלולים יחד לכן חשמל הוא מלה אחת. והנה יום נ' נקרא חג השבועות מפני שבהם נתקן זעיר בכל ז' בחי' המוחין חו"ב חו"ג חג"ת כנודע ואח"כ מאותו החסד שבת"ת זעיר נעשה הכתר שלו שסודו מת"ת אימא שבתוכו אור הת"ת דאבא שהם שני הנהורין הנכללים יחד. ואיתא בזוהר בראשית אל נהירו דחכמתא שה"ס י"פ א"ל גי' י"ש שהוא בחכמה שה"ס שם יי"אי שהוא רוחא דיהיב אבא באימא. גם שם ס"ג מלויו ל"ז מצד אימא וב' דברות מתחילים אל "אנכי "לא יהיה לך. וב' דברות ל"ז "לא תשא "זכור. והנה אוריא"ל ח"פ א"ל. נוריא"ל ח"פ ל"ז. והאי אוריא"ל רב ממנא וכו' כי יש אם למקרא אוריא"ל בשורי"ק לשון אש. ואם למסורת לשון אור וירמוז לשני הגוונים:
לכן ביה אתיהבת אורייתא הכלולה מחו"ג באופן שהאיר אור כתר דזעיר בת"ת שלו ומשם ניתנה תורה בהר סיני שהוא ת"ת זעיר ושם ראש רחל וזשרז"ל הרכין שמים העליונים שהם ת"ת דאו"א ודבר עמהם על הארץ:
מסטרא דיובלא המד"ל כתב וז"ל מסטרא דיובלא פחד יצחק וכאן נראה שסותר מ"ש בשאר מקומות עכ"ל וכוונתו שבכ"מ אמר שהיתה מצד היובל דהיינו בינה וכנזכר בפ' בשלח ובמקומות אחרים ואישתמיטתיה דרוש דור דעה שבאוצ"ח:
פוק וחשוב רחבעם כו' המד"ל ז"ל הקשה למה לא מנה את יהויקים ביניהם התינח. יהואחז ויהויכין שמלכו זמן מועט. אבל יהויקים שמלך י"א שנה למה לא מנהו ולא תירץ כלום. ונל"עד חדא כמש"זל בטעם קדימת מלך יהואחז שהוא הבן השני ליהויקים שהיה גדול ממנו ואמרו מפני שיהויקים לא היה ממלא מקום אבותיו וכמ"ש רד"ק בסוף מלכים והואיל וכן לא זכה להיות נמנה. ועי"ל דאינו מונה כי אם הדורות דהיינו רחבעם דור אחד אביה ב'. אבל יהואחז ויהויקים ויהויכין וצדקיה כולם דור א' הם שארבעתם אחים בני יאשיהו ומנה את צדקיהו שהוא אחרון ושבו נודעה פגימת הלבנה בחרבן הבית. ואולם בש"ר פ' ט"ו מנו את יהויקים ועיין מ"ש יפה תואר ומ"כ:
אי תימא דנחת לסיני על וכו' כתב המד"ל וז"ל אינו רואה קושיא עכ"ל ואני רואה שתי ראיות חדא דכיון דדרך התורה לקצר וגם לפרש ולא לסתום אם איתא דירד לגופו של הר הול"ל להר סיני כמ"ש ירד לגנו ורבים כמוהו אבל הר סיני ק' יתור מלת על. ועוד דאימא דירד עד הרקיע האתרון מכוון על ההר. א"נ שהיה כסא הכבוד מרחף באויר על ההר מגבוה. וכ"ת שכך היה שלא ירד עד ההר אלא שמן השמים דבר עמהם ק' פסוק ויט שמים וירד דמשמעו שהרכין השמים והציעם על ההר כדרז"ל. וא"כ יקשה ויט שמים וירד להיכן ירד משם וא"ת כי ויט שמים ר"ל שהשי"ת נטה השמים ומשם ירד ג"כ קשה להיכן ירד השתא ניחא מלת אלא ויט וכו' דהאי אלא אין לו שחר אך במ"ש א"ש שזה קושיא שנית שא"ת דעל הר סיני ר"ל בשמים מכוון על ההר תינח אלא ויט שמים מה תימא ביה. ותירץ ויט שמים הוא וכו':
דא סעודתא חדא לקבל עתיקא וכו' מזל"ן דצ"ע שנראה סותר למ"ש הרשב"י גופיה מעבר לדף. ששם אמר בפירוש לר"א בנו שהסדר האמיתי הוא סעודה ראשונה למטרוניתא וכ"ת דהכא לאו בסדרא מיירי אלא בפירושא דקרא. אקרא גופיה תקשי דלא נקטינהו כסדרן. וי"ל במ"ש הרב והובאו דבריו בס' נגיד ומצוה וז"ל ומש"ה אז תתענג על ה' שה"ס סעודה שחרית ואח"כ אמר והרכבתיך על במותי ארץ שהוא רומז לסעודת הלילה. הטעם הוא שבלילה המ' מקבלת שפע מהעתיקא קודם שתשפיע. ופי' הפ' כך הוא אז בלילה המ' תתענג מהעתיקא שהוא על ה' ואח"כ תשפיע לנו וכשנותנת לנו הוא והרכבתיך על במותי ארץ עכ"ל באופן שלעולם אימא לך שכוונת הפ' למנות ג' סעודות אלא דהקדים סוד העתיקא לרמוז שבכל הסעודת צריך שתקדום השפעתו. ובזה תבין גם מ"ש אכלוהו היום וכו' דמניה ילפי ג' סעודות והנה ישראל באו שחרית של שבת והגידו למשה שהניחו מאתמול המן ולא הבאיש. ואז משה השיבם אכלוהו היום שודאי היום הזה אשחרית קאי. כי שבת היום ר"ל כל היום מתחלתו והרי סעודת הלילה היום לא תמצאוהו בשדה כל היום עד סופו והרי סעודת מנחה. האמנם פ' ויכלו דאדכר ביה יום הז' ג' זמנין כמ"ש בסמוך שם באו כסדרן ממש כי על כן בראשון שרומז לנוקבא ובשלישי שרומז לזעיר כתוב שם אלהים שסודם נוקבא כנודע וגם זעיר נקרא כן כמ"ש באידרא זוטא ופי' הרב זללה"ה בסוד ה' הוא האלהים ביוה"כ. אבל ביום הז' האמצעי כתב סתם שרומז לעתיקא סתימאה דכתיב ביה ואין אלהים עמדי. ודע שג' פרצופין הם הנראים באצילות א"א וזו"ן כי או"א טמירין אינון תחות דיקנא ולכן ג' סעודות הם כנגד ג' האמורים ובשלשתם צודק שם שביעי כי עתיקא שהוא אריך עיקר מוצאו הוא בת"ת דעתיק יומין. ותחלת זעיר הוא בת"ת דאריך. וראש דנוקבא היא בת"ת הזעיר. ושל ת"ת הוא שביעי בערך כחב"ד חג"ת. וכמ"ש בפי' פ' זה אז תתענג שבכל סעודה צריך שיקדים שפע עתיקא:
תבין מ"ש עוד ד"א כד הוה יתיב בסעודתא וכו' דצריך לדקדק למה התחיל גם כן בסעודת שחרית ועוד אומרת בסעודתא אחרא וכו' דודאי היא דמנחה והרי שתי סעודות אמורות וא"כ מאי האי דקאמר אח"כ וכן בכולהו סעודתי כי לא נשארה רק סעודת הלילה ומאי בכלהו דקאמר אלא שנלע"ד שבתחלה כייל כללא לכל הסעודות והיא הכוונה במקור השפע שהוא אריך שממנו מתחלק לכל הסעודות. ולעומת כן אמר הוה חדי בכל חד וחד. שאם סעודה זו היתה של שחרית כנראה מפשטן של דברים איך אמר בה שהיה שמח בכל אחד ואחד. אלא ודאי שזה הענין כולל לכל ג' סעודות וכנז"ל ואח"כ הודיענו סוד הפרטות שהיה מפרט בכל סעודה דהיינו שהיה מפרש בפרעות מי הוא בעל אותה סעודה כי במנחה היה אומר סעודתא דקב"ה וכו':
וכן בכולהו פי' שגם בשנים האחרות היה מפרש בלילה סעודתא דמטרוניתא ובשחרית סעודתא דעתיקא והא דנקט בענין הפרטות סעודתא דקב"ה שהיא אחרונה ולא אמר הראשונה דמטרוניתא הוא להודיענו חדוש גדול דאע"ג דבסעודת מנחה הזעיר עולה בדיקנא דעתיקא וסד"א דתתקרי סעודתא דעתיקא על שם המקום קמ"ל דאפ"ה העיקר הוא בעל הסעודה. ואע"פ שהוא במקום גבוה הוא מזכירו בשמו המיוחד לו שהוא קב"ה. עכ"ל הרמ"ז זלה"ה: