חדא דכלהו קשירין ביה אין ספק שיש פשט לתורה אבל עיקר הכוונה הוא אל הסוד כי דוקא בו מיושבים כל העניינים בכיון ויהי לך לדוגמא ענייננו זה כי גם בש"ס דרשו מלת סכת חסרה לדיני הדפנות למ"ד ב' כהלכתן וכו' ולמ"ד ג' כהלכתן. אבל מ"מ יקשה כי סכת הוא סמוך ואין לו יישוב אלא בדוחק אבל לפי הסוד הכל נכון שהכונה על מקיף חסד ראשון שהוא שרש כל שאר החסדים שהרי חג הסוכות הוא לשון רבים חלוקים. ואם יכתוב סוכה היא א' לבדה. השתא דכתב סכת וקרינן סוכות. פירושו א' כולל הרבה. ועוד צא"ל שמלבד שכל החסדים מושרשים בחסד הראשון. עוד גם בהתפשטותם צריכין לו שהוא נותן בהם כח להתפשט כל א' במקומו ולכן נק' יומא דאזיל עם כולהו יומי ולסוד המופלא הזה נכתב סכת בלשון סמיכות לרמוז שהוא סמוך עם כולם ואינו מוכרת משום א' מהם. ומייתי פ' ענן ה' עליהם. שהוא לשון יחיד שהכוונה על החסד העיקרי שהוא הראשון ומ"מ יש רמז נכון במספר שם ענן. כי הנה יש ב' בחי' א' היא של החסד הראשון. וב' של השאר הקשורים בו והנה ב"פ סכה גי' ענ"ן. הרי שרומז לשני מיני חסדים וגם ענן הוא שם יי"אי מלא שעולה ענן ע"ה. ושם זה הוא שורש שם א"ל. אל"ף למ"ד גי' הק"ף שהוא החסד המקיף. ומביא פסוק אחר להורות דלא מבעיא שהיו ו' עננים ושכונם נכללים בראשון באופן שהיו ישראל מוקפים ממש מלמעלה ומלמטה ומד' רוחות שעליהם כתיב כי ענן ה' עליהם אלא גם בעמוד ענן שהיה הולך לפניה' העיקר היה החסד הראשון והשאר היו נכללים עמו. ואם תכה יי"אי באופן זה יפ"י יפ"א אפ"י יעלה ק"ך גי' עמו"ד וזהו ובעמוד ענן. וסוד הענין ירמוז למ"ש בסה"כ כי ב"פ כתיב סכת חסר כנגד בחינת שני מקיפי' א' לזעיר לבדו דהיינו כל מה שהוא גבוה מהנוקבא והוא שיעור ה' ספירות וכנז"ל בדף ק"ב בסוד ה' על י'. והמקיף השני הוא של הנוקבא לבדה ע"ש וכנגד בחי' זו הזכיר פ' ובעמוד ענן. אתה הוא השכינה הנק' אתה ובפרט בהיותה מאירה מאור החסדים דכתיב בחסד אתה כהן לעולם. ויצדק אומרו אתה הולך כי היא כנגד נצח הוד שבהם ההליכה. ועל של זעיר אמר עליהם שהם העליונים ולפי השכלה זו הם שני בחינות. ועוד איתא בסה"כ סכה עם הכולל גי' אלהי"ם שהיא הנקבה הנקרא אלהים המוקפת. א"נ אימא הנקרא אלהי"ם המקפת את זעיר. ונלע"ד שאימא ה"ס הוי"ה בניקוד אלהי"ם העולה עם הנקודות צ"ו. וה"פ צ"ו גימטריא סכ"ת. ולנגד בחי' מקיפי הנקבה סוד א"ל אדנ"י העולה צ"ו ג"כ. ולפי הכלל שיש לנו שכל מקיף הוא דין שלפ"ז יהיו מקיפין אלו מבחי' הגבורה הנכללים בחסדים א"ש מה שכתבנו. עננא דאהרן כתב מהרי"ץ ז"ל שחביריו מפרשים אותו על החסד הראשון הכולל כולם והוא לא ישר בעיניו. חדא דהול"ל נטיל עמיה ד' אחרנין כי היסוד הוא כללות החמשה. וזה ל"ק מדי שהרי ו"ק גמורים הם וששה צירופי יה"ו כמ"ש בסודות הלולב. ואיתא בכללי הר"חו ז"ל סי' ל"ה. שיש בדעת ו"ק שה"ס ו' צירופי יה"ו שבהם נחתם העולם. וגם כי האמת הוא שהיסוד הוא הכללות. מ"מ כאן מדבר על ו' בחי' דשייכי לדוכרא לאפוקי השביעי עמוד אש שהוא מבחי' הנוקבא עוד הקשה כי לא יכון אומרו נטיל עמיה כי אדרבה הוא הולך עם כולם. ועוד כי החמש הן למטה ואיך אינון עמיה. וגם זה ל"ק מדי כי מ"ש נטיל עמיה קאי אמאי דכתיב ובעמוד ענן אתה הולך שפירושו על החסד הראשון המכליל עמו השאר ונוסע עמהם. וא"נ נטיל ר"ל כשלוקחת מדת הגדולה את החסד שלה ניטלת עמה כל חביריו. גם מ"ש שהם מתפשטים למטה ואיך אינון עמיה זה מבואר עם הנז"ל דאזיל עם כולהו וז"ש ר' אלעזר לקמן דנטלא בחמש אחרנין שר"ל שהיא נוסעת וגם ממשכת כחה בכל הה' תחתונים וסוף דבר אישתמטתיה מ"ש בס"הכ בשל פסח וז"ל וענן הראשון הוא של אהרן כנגד חסד ראשון והוא כולל כולם כמ"ש בזוהר בפ' אמור וה"ס יומם יצווה ה' חסדו ע"ש ומלת יצוה הוא לשון צוות וחברה שהוא מחובר עם כולם. ואע"פי שכל אחד מז' הימים הם בחי' הז' חסדים מ"מ כל א' נקרא יומם ע"ש היוות שיש לחסדו הראשון עם כולם:
ואינין שית אמר זה לאפוקי מפירוש מהרי"ץ ז"ל שלא תאמר שאין היסוד עמהם לכך אמר שאינו כן כי גם הוא יום הששי קצה א' והכוונה כי לכל א' מה' חסדים יש ה' בחי' החסדים חג"ת נ"ה ויש בכל א' כללות הה' ואותה הבחי' של הכלליות היא הנתנת ביסוד והבן:
ועננא אחרא וכו' זו משל מלכות דבחי' עצמה וה"ס דין מתוק ולכן נק' לילה וגם הוא משם יי"אי בהכאה יפ"י יפ"י אפ"א יפ"י הרי א"ש אבל אינה אש אוכלת אלא להאיר להם מה שמקבלת מנהירו דאינון שית שכולם אור גמור: אבל בכאן בלילה נהרא מנהירו מהארה. ואמר נהרא לישראל פי' שדוקא לישראל היתה מאירה אבל בחיצונים היתה אש אוכלת כמש"ה ואל זועם בכל יום שר"ל זועם בקליפות: ר"מ דף ק"ג ע"ב ברזא דמהימנותא הוא יסוד אימא שבתוכו יסוד אבא המוציא האורות לחוץ להיותם מקיפים כנז"ל בדבריר' אלעזר. וטעם שר"מ קוראו רזא ור' אלעזר קוראו צלא נ"ל שר"מ מיירי בבחי' המקיפים במקומם באצילת: ושאנו בני רחל נכוין בשרשי נשמותינו שבאמנו וששם נהנים מאור האצילות ממש ור' אלעזר מדבר באור הנמשך לנו למטה בעו"הז שהוא צל מן העליון:
בלא דחילו כלל משא"כ עד החג שהיו נכנסים הפנימיים לאט לאט ולא היה כח באותם החסדים למתק לגמרי והיה איזה חשש לקצת אחיזה לחיצונים ולכן מיו"הך עד סוכות הם ימי חול אבל בסוכות אין שום פחד מפני דהא מקטרגא אתפרש וטעם הדבר שהחיצונים אין בהם כח לההנו' מהמקיפים וכמ"ש הרב ז"ל שהקליפות יושבת בין המקיף לפנימי ופניהם לפנימי. והנה עד הסוכות היתה המ' בבחי' די"ן אבל בחג מאיר בה א' ונעשית אדנ"י וא' זו היא משם אהי"ה כנודע שה"ס אימא. די"ן ואהי"ה גי' סכ"ה ובענין זה יש לפ' פ' בסכות תשבו וכו' זה לעומת ישראל למטה שנצטוו לישב בצלא דמ הימנותא כאמור ואח"כ מדבר שלא לנוכח כל האזרח וכו' פי' אותם שהם מושרשים למעלה ישבו בסכות אחרות שהם רזא דמהימנותא וז"ש ומזרעא ושרשא וכו'. פיריש זרעא שנזרע מזעיר דאצילות:
ושרשא שנשתרש במ' קדישא לאפוקי בחי' הנק' נפל שאין הנקבה קולטתו כמ"ש בס"הכ בסוד עצרת בזוהר דף הנז':
האי קרא על כ"י וכו' אמר כן מפני שהפסוק אמר וקראת באזני ירושלם ואינו כפשוטו שהרי ירושלים לא היתה במדבר ואם הכוונה על העם שבתוכה כמ"ש המפרשי' יקשה למה יכנה אותו בלשון נקבה: ועוד שמיד תוך כדי דיבור קראו לשון ישראל קדש ישראל לכן אר"א שהכוונה על ירוש"לם העליונה היא נוקבא דזעיר שיש בה בחינת דין כשהיא חסרת י' גי' תו"קף דהיינו כשהיא אחור באחור לכן עולה ב' אלה"ים דאל"פין והה"ין שהם אחורי זעיר ואחורים דידה אבל כשהיא מלאה ביו"ד עולה תק"צו שמקבלת ממילוי הדעת דל"ת עי"ן ת"ו. וכן ששה הויו"ת במילואן בששה קצוות סגו"ל בחסד וכו' וא"ר אלעזר שהפסוק מדבר על זמן המדבר שאז היתה ירושלם זו אחור באחור כמ"ש באוצ"ח:
חסד דא עננא וכו' ידוע שהעננים סודם החסדים המקיפים כנז"ל וצריך ליתן טעם למה נתייחסו העננים לאהרן: וכי תימא מפני שע"י זכותו באו לישראל קשה שהרי כבר קדמו אברהם כמרז"ל בזכות והשענו תחת העץ ונל"עד שאמת הוא שעיקרם של החסדים הוא אברהם. אבל בזכותו של אהרן יצאו לחוץ כמ"ש באוצ"ח שאהרן הוא בצד שהאל של יסוד אבא שהרי הוא בהוד ושהאורות שמאליים דאבא מוציאים אורות ימניים דאימא לצד ימין שה"ס החסדים המקיפים והנה כל ענן סודו משם יי"אי שעולה א"ל שבמילואו גי' הק"ף וגם יו"ד יו"ד אלף יו"ד גי' ענ"ן ע"ה ואם תוסיף על א"ל כללות כח אהרן שמוציאו לחוץ יעלה ל"ב וגי' כבו"ד:
וזהו ענן כבוד ואמנם החסדים הם ז' כנגד ז' קצוות ואמנם כללותם היא בדעת כמ"ש בכוונ' הושענ' רבה: וח"פ א"ל גי' אבר"הם ועכח' כללי הכח המוציאי' שהוא ל"ב וח"פ ל"ב גי' אה"רן: הרי ענני כבוד בסוד ב' צדיקים אבל המתפשטים הם ז' ולכן אברהם ואהרן גי' ז"פ חס"ד האמנם לפי שאהרן הוא המוציא אותם לכן נק' על שמו. ואמר חסד בלשון יחיד לרמוז לחסד הגדול של המקיפים שהוא עם כולם כי לכן יום ראשון דסוכות הוא י"ט גמור כמ"ש בס"הכ והוא הנקרא יומם דכליל כולהו יומי. ועוד אתקשרו עלך זהו טעם אחר למה שנאמר חסד בלשון יחיד והוא מפני שכולם קשורים ומיוחדים על הענן השביעי שה"ס המלכות שהוא הפנימי שבמקיפים והוא ממש על המלכות והיינו עלך כי ירושלים הוא חיצונייו' של המלכות וציון הוא הפנימיות כמ"ש בס"הכ ועוד ידוע שכל א' מן החסדים כלול משש קצוות ופ"ו הם ל"ו וכך הוא ממטה למעלה הרי ב' בחי' ל"ו גי' חס"ד. וכן הוא כמ"ש ונהירו עלך שהרי ע"ב אורות הנז' כולם מאירים בה:
אהבת כלולותיך קורא עוד לחסדים אה"בה לכמה טעמים א' מפני שחסדים אלו הם של אימא שהיא סוד אהבה כנז' בכוונת דחילו ורחימו:
ועוד משום דיש עוד חסדים דזעיר כנודע מסיד הלולב שהם ממילוי שם יאא"א שהוא תוכיות זעיר שהג' אל"פין ה"ס ג' אהי"ה העולים ס"ג כמבואר בהקפות הו"ר וכתבתי בפ' כי תצא דף רע"ו ע"ב ששם ע"ב נכלל בג' שמות שהם וה"ו אני וה"ו שר"ת שלהם וא"ו. ואמרתי שבו רמוזים שני מזלי ולכן וה"ו אנ"י גי' מז"ל וכן אנ"י וה"ו מז"ל. ואמנם מזל נוצר חסד שסודו ע"ב דהיינו הוי"ה גנוז בס"ת ג' השמות דהיינו ב' ווי"ן ויו"ד שבתוכם שהוא עם י"ב תיקונין. ושל ר"ת שהוא יותר נגלה הוא מזל ונקה שסודו אהי"ה דהיינו ב' ווי"ן י"ב תיקונין וא' באמצע אהי"ה. ומשם אחיזת אימא. והנה וא"ו גי' אה"בה שהיא מזל ונקה שסודו אהי"ה מאימא והוא הוא סוד ג' אלפי"ן של שם יאא"א שהוא תוכיות זעיר דאיתמר ביה כונן שמים בתבונה וגם הוא סוד וא"ו שבשם והיינו אהבת כלולותיך שהם ג' השמות שבהם נכלל שם החסד הנז' תחלה בפסוק. ולפי זה ירמוז הפסוק בחסד לחסדי אימא ובאהבה לחסדי זעיר. והנה חס"ד ואה"בה ג" סכ"ה להורות ששני החסדים יחדיו חופפים ומסככים על הנוקבא. גם שם כלו"לות גי' סוכ"ות דהיינו שני הסוכות של שני המקיפין ולהיות שעיקר תיקון המ' הוא ע"י החסדים כמ"ש והיכן בחסד כסא לכך מלת כלולותיך כוללת עניינים שונים הא' דאשתכללו לך ונ"ל שהשלימו אותך מלשון כלילת יופי ויש לדקדק דהו"לל דשכלילו שהוא פועל יוצא ולא אשתכללו שר"ל נשלמו וי"ל שאמת הוא שעיקר הארת החסדים הוא לתשלו' המלכות אבל מ"מ גם הם קונים שלימות בעצמם בהאיר אורם בתוך זעיר ולס"א וכולהו אשתכללו בך. זהו פי' אחר וירצה כולם נשלמו בך שכן הם ז' חסדים ואין מנינם נשלם אלא בך. והענין שלכל א' מן החסדים יש ז' בחינות חג"ת נה"ים באופן שאין להם שלימות לכל א' מהחסדים אלא במ'. ענין ב' ואעטרו לך הוא מלשון כליל שהוא עטרה והענין שעיקר הסיכה הוא הסכך שה"ס הכתר כמ"ש בס"הכ ולכן יש בסכך כמה דינים שאינם בדפנות. והכתר כולל בו כל מה שתחתיו והרי ב' בחי' של פרטיות החסדים ושל הכולל שבכתר. ענין ג' ואתקינו לך ככלה והוא פשט לשון כלולותיך לשון אירוסין. ונלע"ד שהכוונה בזה במה שנכוין בר"ת הבו לה' כבוד ועוז הבו לה' כבוד שמו שהם ב"פ כלה ואיתא בס"הכ שזעיר ואימא מקשטין את המלכות שהיא סוד שם בן ועיקרה כנגד נה"י דזעיר שהם ג' הרי ב"ן וג' גי' חל"ה. וכנגד זה אמר כלולותיך לשון רבים. ואיתא בשער אריך פ"ה שמתיקון ונקה נמשכים למ' י"ב צירופי אדנ"י הראשונים והם תיקוני רישא ומן י"ב תיקוני דיקנא דזעיר נמשכים לה י"ב צירופים האחרונים ושהם כ"ד קישוטי כלה וא"כ נאמר שהי"ב דרישא דידה הם דאימא. ושל גופא הם מזעיר והם הארות חיצונייות שלה בתכשיטין שאינם תיקוני איברי האשה בעצמן אלא כעין סרק שמעברת הכלה על פניה:
וכ"כ למה פי' וא"ת ומה ענין לכל אלו ההארות והאורות שאינן תדירות והשיב בגין לכתך וכו' ירצה מפני שאז בזמן המדבר היתה רחל אחור באחור עם זעיר והיתה מלאה דינים רבים והוצרכה לכל אלו החסדים המזהירים כדי שתוכל אח"כ להתתקן בגדלותה. ולכן תמצא ששלמה הקהיל את ישראל בחג הסכות ואז נתחנך הבית וקיימא סיהרא באשלמותא:
ת"ח בשעתא וכו' מכל האמור עד עתה למדנו שיש שני מקיפים של חסדים בזמן הסכות הגדולים משל אימא ועוד דשל זעיר שהם מוקפים במקיפי אימא. עכשיו בא להודיע שיש עוד חסדים אחרים פנימיים וכמו שיבוא בסמוך בס"ד וקורא אותו מדור ע"ש תשבו כעין תדורו מפני שאין מקיפין אלו של החג כשאר מקיפי כל השנה שהם לפי שעה אבל אלו קבועים כל זמן הי"ט ולכן קורא לסוכה בשם מדור. צלא דמהימנותא הם המקיפים הסובבים והם מיסוד אימא ובכח יסוד אבא כנז' וידוע שאו"א הם פנימיות האצילות דהיינו המהימנותא ששם כל אמונתנו. וכבר אמרנו שעיקר המקיפים הם משם יי"אי ואם תכה יפ"י יפ"א אפ"י יעלה ק"ך כמספר צ"ל א"ל ולכן שכינתא פרסא גדפהא כנף היינו צ"ל א"ל:
והוא ששולחת אור מקיפיה לסכך על ישראל ואברהם וחמשה וכו' נלע"ד שה"ס החסדים הפנימיים ולכן קראם בשם אחרנין כלו' שהם מסוג אחר ממה שהוא הסיכה שהיא בחי' המקיפים ואלו פנימיים. וע"כ אמר שויין מדוריהון עמה ר"ל שהם מוקפים ובתוך המקיפים וצריך ליתן טעם למה הזכיר אברהם בשמו ולא שאר האבות והצדיקים שהם יצחק ויעקב משה ואהרן ויוסף. אמנם הוא מובן במ"ש בס"הכ שאנו החסדים הפנימיים נכנסים ממטה למעלה והיינו שאחרי הכנס כללות פנימיות הגבו' ביסוד מלכות מגבו' פנימיות דבינה כנודע מסוד יו"הך ואז הוא נעילה וחותם וכו'. אז מיד נכנסים בה יסוד ומ' דחסדים. ואעפ"י שאין בהם הכח למתק הגבו'. מ"מ עושה רושם והתחלת מיתוק. ונלע"ד שז"ס הלבנת לשון של זהורית שהיה של צמר שה"ס זקן התחתון יסוד ומ': ואם היה זכות בדור היה מתגלה להם התחלת המיתוק בפרהסייא ובודאי שלפי גודל התשובה היה מתגלה חוזק הלובן וע"ד שנא' אם יהיו חטאיכם כשנים כשלג ילבינו ועיין בליקוטי ישעיה שכוונתי לדעתו בפי' של"ג וצמ"ר ששלג ג"פ אל"ף שהם מג' שמות אהי"ה וצמר חסר ג' אלפ"ין. וכל זה הוא ביו"הך בנעילה שנכנסים יסוד ומ' דחסדים. ואח"כ בשאר הימים שבין יו"הך לסיכה נכנס כל יום חסד א' עד שביום א' דסכות נכנס הגדול שבכל הפנימיים וגם הגדול שבמקיפין. ואז הוא י"ט גמור ואין ספק שאז חוזרים ונראים כל החסדים שנכנסו קודם לכן שלא היה כחם יפה למיתוק גמור והיינו אברהם הנודע בשמו שנודעה סגולתו בכח עצום:
וה' צדיקייא אחרנין שהן עד עתה כנסתרים:
ומשום שהשנים דיסוד ומ' נכנסו ביום א' לא סבר ר' אלעזר להחשיבם אלא לאחד. אבל רבי אבא פרט השביעי. ודוד מלכא וטעמא משום דימי הסוכות ז' ובכל א' מהם יש חסד א' עד שיום הז' ה"ס ז' מלכיות של ז' החסדים וסובר שגם שלפי האמת בבחי' התחלת כניסתם יסוד ומ' נכללו יחד מ"מ בבחי' חזרת הארתם מכח יחודם והתנוצצם זה בזה מתגדלת הארתם מאד וכל א' מתבחן ביומו אפי' המלכו' דחסדים וכ"ש שכל כוונת החסדים של אלו הימים היא לתיקון המלכות והיא המולכת וזהו דוד מלכא ובמ"ש לא פליגי ר' אלעזר ורבי אבא דמר אמר חדא וכו' ולפי כל האמור יצא לנו שיש לכוין בסוכה לב' כוונות העיקר למקיפים שהן הן עצמות הסוכה. ועוד יכוין לפנימיים שמאירים בחברת הצדיקים והנה המקיפים סודם א"ל שהוא הקיף והפנימי ה"ס ע"ב קפ"ד גי' אה"רן ע"ה ועליהם נאמר במזמור דויהי בשלם סוכו נאור אתה אדיר כמ"ש בליקוטים שלי הנק' רמ"ז הרמ"ז וכן סוכה מלאה סמ"ך וי"ו כ"ף ה"י גי' ע"ב קפ"ד שבשני שמות אלו היא מלאה ושלימה:
למחדי וכו' שהרי הוא זמן שמחתה בחסדי ה' אשר מאירים מאימא שה"ס שמחה וכמו שתקן הרב לומר בלכה דודי כשחל י"ט להיות בע"ש גם בשמחה ובצהלה. וכן תמצא ששם יאא"א שסודו אורות אימא בתוך זעיר אם תמלאם יעלו שמחה ואומרו באנפין נהירין הוא בסוד שם ע"ב כו"ו בשיבא קמ"ץ שעולה ש"ס ועם י' אותיותיו הרי ש"ע וכמ"ש בכללי הרח"ו ז"ל. ולעומת ואנו אומרים הושענא:
וא"ר אבא כתיב וכו' כוונתו לקיים מ"ש בסוד ז' ימים והרגיש ב' דברים א' הכפל שהיה די יאמר בסוכות תשבו ז' ימים כל האזרח בישראל ב' תחלה לנוכח ואח"כ ישבו נסתר:
אלא קדמאה לאושפיזא וכו' ובזה מיושב הכפל וגם שינוי הלשון וה"ק בסוכת תשבו תחלה אתם ז' הימים שאלו הם החסדים הפנימיים שנכנסו בסגולת הימים שמיו"הך עד סוכות כמ"ש בס"הכ ולכן קרא' ימים וגם שִבְעַת שהוא כנוס כל הז' שבתוך זעיר ובזה יתיישב דיוק אחר שלמה נא נאמר בלשון צווי שבו בסוכות. אך ירמוז למ"ש בס"הכ שהחסדים הפנימיים נכנסים ממטה למעלה מפני שהמלכות מלאה דיני' הרבה ואם היה נכנס תחלה חסד שבחסד היה מתבטל מתוקו בתוקף הגבו': לכן נכנס תחלה הקטן שגם שאין לו כח להמתיק לגמרי הא מיהא מועיל קצת שעושה איזה רושם וכן מיום ליום מידי הכנס חסד אחד עושה את שלו עד בוא החסד עליון שבהצטרף אליו חביריו נעשית המתקה גמורה ואין ספק אצלי שאז מצא מין את מינו וניעור וכל הז' חסדים מתעוררים בעצם סגולתם בשלימות וזהו תשבו ז' ימים. אל תחשבו שיהיו בטולכם עצמי אלא מובטחים אתם שבזמן חג הסוכות תשבו ז' ימים בשלימותכם ובזה יוכלו כל האזרח לישב בסוכות שהרי ישראל מושרשים בז"ק ואם לא יאירו כל השבעת חסדים בזהרם ימצאו פגומים המושרשים בקצוות התחתונות ולא יאירו בהם שבעת המקיפים של סוד הסוכה:
קדמאה לאושפיזי וכו' זהו ענין אחר שלמדנו רב המנונא שצריך לזמן את הצדיקים ההם ולכן לא אמר שבו אלא תשבו התעתדו לישב שם. הוה חדי להמשיך עליו אור אימא שבה סוד השמחה וכנז"ל וכמ"ש בזיוהר שיר השירים ודפ' ויקרא. וגם לכן היה קאים על פתחא סודו יסוד אימא הנק' פתח האהל ומשם יוצאים המקיפים ואמר נזמין וכו' היה עושה הזמנה בפה כי כן צריך כמ"ש בינוקא דבלק וגם הזמנה במעשה סידור שולחנו להזמנת האורחים ומברך קידוש וברכת הסוכה וכל זה להמשיך שפע וקדושה ואומר בסוכות תשבו. כלומר שלא ימלאנו לבו להזמינם אם לא שכך היא רש"מ שצוה אותם תיבו אישפיזין עילאין טעם הכפל כמ"ש בס"הכ כי סוכה גי' הוי"ה אד"ני שר"ל ז"ון המוקפים במקיף אימא אמנם להיות הזעיר גבוה מן הנוקבא מן החזה ולמעלה נמצא כל צד העליון שהוא המכוסה מוקף לבדו ומשם ולמטה ז"ון ביחד ולעומת ב' בחי' אלה כפל ואמר תיבו אושפיזין עילאין דהיינו הסוכה העליונה:
ואושפיזי מהימנותא הוא בסוד המגולה ששם יחוד לז"ון ארים ידוי:
ס"א אסחי נלע"ד שהיתה כוונתו ללאה להאיר לה ולפ"ז היינו ארים היינו אסחי שסודו נטילת ידים כמ"ש באוצ"ח ולכן חזר וחדי להמשיך גם ללאה משמח' אימא:
זכא' חולקנא של הת"ח וגם חולקהון דישראל ולא אמר וזכא' בו' לרמוז שמועיל לכולל זכות פרטי שהוא ת"ח הגון:
חולקא בעמא ובארעא היינו שני בחינות האמורות של הסוכה המכוסה והנגלה והם הם עוה"ז ועוה"ב כנודע:
ועכ"ד בעי למחדי פי' עם כל העניינים המופלאים שאמר מכוונת הסודות וגם הזמנת האורחים הקדושים צריך לשמח את העניים ולכן שינה הכתוב בשמחת סוכות משל שבועות. שבשבועות נאמר ושמחת לפני ה' אלהיך אתה וכו' ובסוכות כתיב ושמחת בחגך. כי בשל שבועות לא חייב לשמח את העניים כי אם בשלמי שמחה כמ"ש רש"י ז"ל. אבל בסוכות משל עצמו:
ואח"כ נצטוה על שלמי חגיגה בגין דחולקא דאינון וכו' סוד ענין זה הוא מפני שז' אושפיזין שה"ס ז' חסדים כל מגמתם להאיר לנוקבא לבשם ריבוי הגבי' שקבלה מן ר"ה עד יוה"ך ואז היא עניה דדעתה קל"ה ולכן מה שהעשיר שהוא מושפע מהחסדים נותן לעניים שאחוזים בנוקבא בבחי' גבו' הוא מעין ההארה שמאירים ז' חסדים במלכות וידוע שהעניים מושרשים בה וא"כ אם לא ישמחו אותם נמצאת אותה הבחינה שלהם שאחוזה במלכות בלי שמחה ולכן מה שיתנו לעניים הוא החלק של האושפיזין שבו מרבים השמחה במלכות כי בחי' העניים מאירה בשמחה בהגיע להם החלק של אלו האושפיזין קדושים. דיתיב בצלא דא וכו': כי כל מקיף מורה שפע בלי קצבה שאינו מצומצם בכלי. וזמין אושפיזין שה"ס חסדים שדרכם להשפיעה. לחם רע עין. שעין שלו רע על העני וששני עיניו נכללים בא' דהיינו עין שמאל גובר על עין ימין ופוגם בעולימתא שפירתא דלית לה עיינין תרין אלא א' דדעתא קל"ה. פרש חגיכם. פרש רומז למה שאדם מרבה בתענוגים. ופרש חגיכם אפי' של החגים שיש בהם מצוה:
מ"מ אם חסרה הצדקה אין בהם שום רוחנייות אלא הכל נהפך לפרש:
מעל אהלי כי פגמו במקיפים הקדושים המאהילים עליהם ונכנס שם אדם בליעל ועם בע"הב הו"ל שני אנשים הרשעים. וכן ובטן רשעי' תחסר הרוחניו' והקדוש' פתך אכלת ולא פתו של הקב"ה לכן תקיאנה ע"ד הנ"ז בפרש חגיכם:
כי כל שולחנו' מלאו קיא צואה פי' כי כל שלחנו' יתקן לשבתות וי"ט לא תהיה שם קדושה אלא טינוף:
דוד מלכא וכו' גם הוא נכלל עם שאר הצדיקים בפסוק כי כל שלחנות וכו' אבל נוסף עליכם בפועל השלמת דיניו. פי' שפוקד דין על אותו האיש מפני שהוא החסיר כח מיתוק הגבורה שניתנו במלכות בכל עשרת ימי תשובה:
ובאינון עשרה ימים פי' באותם הדינים שמקבלת באותם י' ימים שחסר מיתוקם בהם יהיה נדון זה הכילי ביום החותם שבו נשלמו הדינים ונמתקו הגבורות:
ביש מנבל כי פגם במדתו בזמן הופעת החסדים המופלאים. ונבל לא חטא כי אם בר"ה כמרז"ל:
בגין כך אורייתא ירצה שלא ימנע אם יחוייב להרבות: