והרמ"ז כתב ריש פ' זו: האי קרא בכ"י אוקימנא דק"ל יתור ושבתה הארץ שהיה די לומר כי תבואו אל הארץ שש שנים תזרע וכו'. וליישב זה פתח וכו' ע"פ הסוד האי קרא בכ"י אוקימנא דהיינו בפ' צו ע"ש מ"ש והנה לפי הפשט יקשה שכיון שאין העולה באה אלא זכר א"כ למה נק' בשם נקבה. דאין לו ענין לא כבהמה הנקרבת שהוא זכר ולא לשם הכולל שהוא קרבן. ולכן אמר שירמוז לכ"י שבסגולתו היא עולה שמי מרומים כמ"ש בפ' צו דף כ"ז שסודה התעלות העולמות עד אין סוף והיא מתעלה עד אבא שה"ס המחשבה שבה מתבררים הבירורים כנודע. וזה לענ"ד מ"ש בתיקונים דף כ"א ע"א בסוד צירוף הוי"ה כזה הי"הו שאמר ודא רזא דקרבנא דצריך לסלקא ה' לגבי י' ולנחתא ה' לגבי ו' וז"ש כאן דהיא סלקא שז"ס היא העולה פי' היא ולא הוא ולכן נק' עולה בשם נקבה וגם התורה רומזת במלת היא לעניית ה' נגבי י' דהיינו ה"י כי האל"ף נחה. ועוד אם תשכיל תמצא כי ה' אחרונה שהיתה למטה בעולם העשייה עלתה עד האצילות פי' שלשה עולמות אב"י שהם אותיות יה"ו וכן בהגיעה למקומה באצילות עולה גם עד הי' שגם הם ג' מדרגות ואמור ה' פעמים יה"ו גי' ק"ה כמנין על"ה כי כן כתובה בתורה חסר ו' ולפי' שב' בחי' יש כאן א' דעולמות וא' דמדריגות האצילות לכן גם מינוי ענ"ה עי"ן למ"ד ה"א גי' על"ה וז"ס העלה היא העלה פי' עלה בתוך עלה עלייה ע"ג עלייה ואמנם אחר שנעשה הבירור ויורד השפע בסוד ה"ו אימא על ברא והיא נבנית בתיקינה ומתחברא במלכא קדישא בזווגא שלים פי' שהיא מתגדלת בכל ארכו ואז הוא זווג שלים ולא כשל יעקב ורחל שהוא למטה מהחזה וגם לא כשל ישראל ולאה שהוא למעלה מהחזה. ולא כשל יעקב ולאה אפי' אחר חצות שהוא בכל אורך זעיר כי הוא זווג דגבורות וכמ"ש בסמוך. אלא זווג שלים דחו"ג:
היא העולה וכו' ת"ח כיון דעאל ליליא וכו'. ענין זה מובן עם מ"ש בפ' צו הנז"ל שהקרבן הוא בסוד אדם ובהמה כי בו מושפעים פנימיות וחיצונייות העולמות. אבל שפע הפנימיות עיקרו ביום ושל החצוניות עיקרו בלילה כי אז הוא זמן שירת המלאכים וגם אז החיצונים מתעוררים ליקח חלקם מאינון תרבין ושמנונין כנז' שם שהרי ביום נעשה העיכול העיקרי ונשאר ללילה העכירות היותר גס ומן החשוב שלו ניזונין העולמות ומן העכור יזונו החיצונים. ובכלל אמר כי ביום היה הבירור בבחי' אדם ובלילה הבירור בבחי' ב"ן ויש בו פנימיות דהו"יה וחיצונייו' דא"להים בסוד בני הא"להים:
ותרעין סתימין הם דלתות יסוד הנוקבא שיש בו ג' שמות אד"ני כנז' בס' א"י שהם גי' קנ"ה וכל שם אדנ"י מלא עולה תר"עא והיינו תרעין סתימין שאז היא בסוד בתולה ואז דינן תתאין מתערין כי בהסתם התרעין אז יתער דינא דמלכותא והדינין התחתונים שבעשייה מתעוררים ולכן הקליפות יוצאות לעולם נקבל חלקם מהתמצית הראוי להם ואזלין ושאטין וכו'. אין בידי הקדמה מהרב זללה"ה להבין מדריגת אלו הקליפות ונל"עד שנוכל לדעת איזה דבר ממ"ש בפ' בלק דף ר"ז ע"א שאמר שם שיש ב' מדריגת כוללות נחש וקסם ובשל קסם יש עשרה חמורים ועשרה אתונות בבחי' ימין ושמאל ע"ש ובדף רי"א אמר קסם נגד ישראל נחש נגד יעקב כפי סדרם בפסוק וידוע שעד חצות לילה ה"ס יעקב ולאה מן החזה ולמעלה כנגד הבחי' דזעיר הנק' ישראל. ולפ"ז נמצא כי דרגא דקסם הוא מסיגי לאה וכחו מא"להים מרובע העולה ר' גי' קס"ם וכן למ"ד אל"ף ה"י לא"ה והנה חמור הוא זכר דקליפה ז' והוא גי' המל"וי דס"מאל המילוי לבד ואתון היא הנוקבא שלו. והכלב ה"ס מ"ן דידה כנגד שם ב"ן שה"ס מ"ן דנוקבא קדישא וכמ"ש הרב בסוד בני נכר יבלו:
והנה קליפות אלו אזלין ושאטין פי' עולות משפל עומקן אל עולם זה אבל כת החמורים בראותם כי אין האיש בביתו רוצים למשול אך הנקבה עומדת ומצפה שישתמשו בה החטאים כבלעם וחביריו:
כדין כל בני עלמא ניימין כי הנפשו' עולות למעלה כל א' כפי מדרגתה: ומזבח תתאה וכו' ידוע שמזבח הזהב הוא בלאה ושל הנחשת הוא ברחל ואמנם בחצי הלילה הראשון רחל עומדת באחורי זעיר והולכת ומתמעטת ועומדת לצאת החוצה וז"ש דלבר. ואז היא במדריגת צדק ונער בלי ה' ואיתוקד שהגבו' חזקית בה. בפלגות ליליא וכו' בזוהר הרקיע בפ' ויקרא דף קכ"ב ע"א אמר שרוח צפון ה"ס רוחא דשדי בגווה והן הגבורות שביסוד הנוקבא הבאות מאימא שהיא סוד צפון ואז הוא הזיוג דיעקב ולאה בכל אורך זעיר אבל הוא זווג הגבורות ונל"עד שסוד צפון מורה על היותו צפון וגנוז ביסוד הנוקבא וידוע שרוח זה הוא בסוד ע"ב קדם העולה רי"ו כנז' בברכת המפיל ובסוד חר"בו על ירכו. ועם י' אותיות של י' כללות דריבוע הוי"ה שהוא הע"ב האמור עולה צפון וגם שהוא סוד גבורות נק' ריח כי הוא מזעיר וגבורות ממותקות:
ומההוא מזבח תתאה נפיק וכו': גם כי שבחצות לילה רחל יורדת לבריאה מ"מ ידוע שהוא מלוה כליה ללאה כמ"ש הרב. ודע כי ביסוד אימא יש שם יי"אי כמ"ש בתהלות לאל עליון ולפי שבחצות חוזר יסוד אימא להכנס בזעיר נמצא שיסוד זה הוא בחזה שלו מקום ראש הנוקבא וה"ס תוכיות אורות אימא ואם תכה שם יי"אי בעצמו יפ"י וכו' יעלה גי' א"ש ואם תסיר יי"אי מס"ג ישאר ל"ב שה"ס לב זעיר ואיתא בס"י הלב אש שורף אמנם משם ולמטה הוא בחי' הבל בסוד ב' שלישי ת"ת ונה"י דזעיר וה"ס להב היוצא מן האש: והענין כח גבורות קדושות להכניע החיצונים כנודע מסוד ע"ש והנה אז תרעין אתפתחו הם הנז"ל שנסתמו ועכשיו נפתחו לזווג חצות ואז היא נק' לילה דקבילת דכורא בסוד ה' גבורות ממותקות ואז הדינין תחתונים. אתכנשו בנוקבייהו מפני פחד ה' וידוע שיש נוקבא דתהומא סתם ונוקבא דתהומא רבא ולהן ירמוז בנוקבייהו. וההוא שלהובא וכו' הוא התפשטות ההארה של הזווג ותרעין דג"ע אתפתחו הוא ג"ע העליון שהוא בסוד לאה א"נ סוד הבריאה שהוא גן עדן העליון.