והרמ"ז כתב ריש פרשה זו וזה לשונו:
זכאה חולקיהון דישראל יובן בהקדים מ"ש הרב שעיקר האצילות נשרש ונמשך מן ב' מזלות שהם נוצר ונקה. שבהם מושרשים א"וא וז"ון ושם התחלת גילוי החסדים והגבורות ושם שרש ישראל. ועל כן התחיל זכאה חולקהון דישראל. חדא כי ישראל סודו ישר"אל שה"ס ק"ו האמצעי ההולך בצינור ישר ואינו כשל ב' קוי ימין ושמאל ההולכים מהידות אל הרגלים. ועוד ישראל שיר אל חו"ג וקדמו הגבורות כמו שעתיד להיות בעו"הב כנודע לנו. ועוד נודע שגי' שם ישר"אל תקמ"א שהו' ר"ת של כח"ב גג"ת נהי"ם שחמש מהם שהם כ"ח ג"תנ הם סוד ה' חסדים: ובגה"ים הם ה' גבורות. וע"כ אמר דק"בה אתרעי בהון ה"ס ב' הרצונות שהם ב' המזלות הנוזלים מרעוא עילאה הוא יסוד עתיק שהוא שורש התורה ומ"ע ומל"ת הם חו"ג שבו ונמשכים חסדים לנוצר חסד. וגבורות אל ונקה. ומשם אורייתא דקשוט:
תורת אמת דהיינו תורת סוד ע"ב כנז' אצלנו בתורת ה' תמימה. אמ"ת סוד אה"יה פ' אה"יה. ומושפעים לב' יסודות דא"וא שה"ס אילנא דחיי כי ע"ץ גי' ב"פ יס"וד. ולהיותם בתכלית היחוד נק' בשם ע"ץ. והם הם סוד חיים ב' יסודות שכל יסוד נק' חי. וגם ע"ץ החיי"ם גי' ע"ב קס"א שנמשכים מנוצר ונק':
דביה אחיד בר נש וכו' שידוע שסתם ישראלי הוא דמות זעיר. ולכן בעוסקו בתורה זוכה לאור א"וא כי היא חכמתכם ובינתכם. ולכך בתורה אחוז האדם בחיים. וס"א ירית רומז למ"ש רז"ל שת"ח זוכה לחיים של אחרים בעוה"ז וכ"ש בעו"הב כמבואר אצל ר"א בן דורדייא שזכה לכל חיי עו"הב של יוחנן כהן גדול. ואמר חיין להאי עלמא וכו'. כי ידוע שהעו"הז היא המלכות. ועו"הב היא בינה. והנה יסוד אבא יש בו ב' בחינות מכוסה ונגלה. והמכוסה ה"ס חיי עו"הב שהוא בתוך יסוד אימא והנגלה הוא של עו"הז. כי ה' בחכמה יסד ארץ. וע"כ נק' עץ החיים שנים. כי מי שאינו זוכה בשל עו"הב אינו חי. וגם לסוד זה לא נמצא חיים בלשון יחיד. דכל מאן דאשתדל באורייתא וכו' נותן טעם למ"ש וגם יבארהו היטב באומרו שצריך לעסוק בתורה וגם יאחוז בה בכח הזכירה כי אז זוכה למעלת עץ החיים העולה זכ"ור. ואז בלי ספק אות ליה חיים:
ה"ס משר"זל אין עבירה מכבה תורה כי אין כח בקליפה לשלוט באור שלמעלה מן החזה משא"כ במצוה שה"ס המלכות ששם עה"ד טו"ר ויש משם אחיזה לחיצונים. וז"ש אית ליה חיין. פי' בודאי אית ליה חיין. ס"א אחיד בחיין. הוא מה ששנינו סוף קידושין שהתורה משמרתו מכל רע ואינו בא לידי עבירה שמשם המיתה:
והיינו אחיד בחיין אחוז ומוחזק בם ומכלל הן אתה שומע לאו שכל השוכח משנתו מעלה עליו הכתוב כאלו מתחייב בנפשו מפני שמוכן לעבור עבירות ולא תזכרנה צדקותיו:
וכל מאן דשביק וכו' הוא חידוש אחר והוא שהרי אין הכל זוכים לכתרה של תורה:
כי רוח היא באנוש ומה יעשו מי שלא נגזר עליהם להיות חכמים לזה אמר שיש להם ב' תיקונים אחד לגרוס בעלמא כי גדול כח התורה גם בפטפוט לחוד ואפי' בלגלוג יש לו זכות. והב' יטה אזנו לשמוע תורה:
וכנגד זה אמר כי מי שאינו עושה כן אלא שביק מלי דאורייתא מלי דייקא. ואתפרש מאורייתא שאינו הולך לב"ה כאלו מתפרש מחיין. פי' אע"פי שיעשה מ"ט. בגין דהיא חיין היא מקור החיים ולכן מי ששומע ענייניה. אפי' מפי אחרים זוכה לחיים. וכל מלוי חיין. המלות לבד בקריאה וגירסא בעלמא. למה זה דומה לחולה ששותה משקה רפואה שהוא מועילו בסגולתו אף כי לא ידע חכמת הרפואה. ולכן מביא ב' פסוקים. כי לענין השומע ד"ת מביא פסוק כי חיים הם למוצאיהם וקודם אמר בני לדברי הקשיב' וכו'. וקודם פ' רפאות תהי לשרך כתיב בני תורתי אל תשכח שלא ישכח ד"ת ויש לי ד"א בפי' ענין זה והוא לאסור העוסקים בחכמות חיצוניות והיינו אתפרש מאוריתא. ועוד שלומדים בלשונם והיינו דשביק מלי דאורייתא. ת"ח אילנא דחיי וכו' מביא ראיה לכל מ"ש מסגולת התורה שהיא עיקר חיות העולמות וממנה כל השפע המושפע ויוכיח הכל ע"פ הסוד והוא שידוע שיסודי א"וא הנק' עץ החיי' מכריח ממעלה למטה כי גם במקום התגלות יסוד אבא שהוא מן החזה ולמטה יש כיסוי מיסוד אימא כנז' בדרוש הכפרת:
והוא שמשא וכו' נודע שאור הגנוז הוא פנימיות יסוד אבא דכתיב ביה ופני לא יראו אבל בחינות הארות יסודו שמאירות בתוך זעיר ה"ס השמש. באופן שמה שתמצא בזוהר ובדברי הקדמונים שהת"ת ה"ס השלש ירצה לומר אור הזעיר שמצד אבא. והוא מאיר לכל דכתיב כולם בחכמה עשית: ונהורא דיליה שארי מרישא. מובן במ"ש בס"הכ בסוד תהלות לאל עליון שיסוד אבא להיותו ארוך גם שעדין קודם העמידה לא נכנס כלל מ"מ יש קצת הארה ברישא בסוד הדעת והארה זו נמשכת דרך קו האמצעי עד יסוד דזעיר וז"ש כאן:
ואתפשט בגופא דאילנא באורח מישור בגופא דאילנא קו האמצעי שהוא ממש אורח ישר משא"כ ב' קוי ימין ושמאל שאין אורם נמשך ביושר. שהרי אין צינור ממשיך מן הזרועות אל השוקים: אבל קו האמצעי מתפשט במישור מראשו ועד סופו ולכן אורו הוא עצמי ולא בחי' הארה וכמו שהוא בשפע הנמשך בקו האמצעי שהוא עיקר הפנימייות: תרין סטרין אחידן ביה הם יעקב ורחל דאיהו בנצח ואיהי בהוד. אך ידוע שאין יציאתם לצפון ולדרום כי יעקב יוצא מצד פני זעיר ורחל מאחוריו: לכן חזר ואמר חד ימינא וחד שמאלא כלו' שטעם אומרו שהם לצפון ולדרום. הוא מפני שכל עצמותם זה מחסדים וזה מגבורות. שלכן אח"כ ניתנים הוא בימין והיא בשמאל ונקט ליה הכי משום דקרא כתיב הולך אל דרום וסובב אל צפון. וגם מפני שעיקר כניסת מוחין דא"וא הוא לבנין ז"ון: וכתיב ה' בחכמה יסד ארץ:
ואינון בשעתא וכו' ירצה דאין מציאות אל יעקב ורחל הנז' אלא דווקא בשעה שהשמש מאיר הוא אור אבא שבתוך זעיר. ולא כשלא יש כי אם אור אימא. דאז אין בנין ליעקב ורחל כי אם ישראל ולאה מן החזה ולמעלה. כמו שהוא בתפלת המנחה שאין נכנס אז כי אם ו"ק דגדלות דאימא כנז' שם. מההוא גופא דאילנא וכו' דע שיש ביסוד אבא ג' חלוקות. אחד הוא מן החזה ולמטה שכנגדו יעקב ורחל כאמור. והב' כל שאר הגוף עד הראש שלעומתו הזרועות. והוא האמור כאן ואמר אתקיף מפני ששם יש ליסוד אבא כסוי דיסוד אימא. וצריך להתחזק כדי להאיר בימין וגם להיותו צד ימין מצא מין את מינו וניעור בחוזק ואח"כ משם חזר בעין אור חוזר להאיר צד שמאל וז"ש ומתוקפי' נהיר שמאלא. פי' מכחו הימני מאיר צד שמאל בסוד אברהם הוליד את יצחק ונלע"ד שלכן צד שמאל הוא יותר חלוש מטעם זה. וכל ענין זה נכלל במש"ה בכל הארץ יצא קום דהיינו ב' הקוים ימין ושמאל. ואח"כ מדבר בחלק הראשון העליון ואמר והוא כחתן וכו' מאן איהו חופתו וכו' שהוא יוצא מתוך ת"ת דאימא שעליו אנו אומרים עוטר ישראל בתפארה. וז"ש דא איהו רישא דכל נהורא. שכן הוא חופף על זעיר כנודע:
כי כתר דזעיר הוא החופף וסובב על ראשו כי כן כתר הוא לשון סבוב כמש"ה כתרו את בנימין. וידוע כי כת"ר גי' ג"פ או"ר:
וכן חפ"ה ג"פ אל שכל שם אל סודו במקיף אל"ף למ"ד גי' הק"ף והוא נק' קצה השמים. שלא תאמר הואיל שכל כתר זה וכן אורו שבתוכו. הכל מאימא ואם כן אין לו שייכות עם זעיר וכמו שסתם חפ"ה אינה מגוף החתן. לכן הדר מפרש קרא דאבתריה שהוא נק' קצה השמים שהרי נדבק עם זעיר ונעשה כשלו ומשם תחלתו:
וכדין נפיק כחתן שהרי הוא מתווך בין נה"י דאימא שהם סוד ג' מילואי אה"יה שעם כללות ג' מדות נה"י עולה חת"ן וז"ש חת"ן ממש והענין הוא כי תכלית כניסת אבא בכל הזעיר היא כדי שעל ידו יאיר לרחל כדקי"ל בסוד ה' בחכמה יסד ארץ. פי' ה' שהוא זעיר בחכמה מאיר לארץ: וז"ש אזלא שמשא ואתפשט וכו' כי מערב הוא יסוד זעיר ושם שורש בנין הנוקבא כי כן דעתה הוא כנגדו. ובכח אור אבא שמתפשט מן החזה דזעיר עד יסודו ששם קומת רחל. בזה מאירים החסדים בכח"ב שלה וגם הגבורות מתכנסות ומיוחדות ביסוד זעיר להכנס חמשתן בדעת רחל: וז"ש סטר צפון אתער הן הגבו' המתכנסות ביסוד שהוא המערב: וזוויג ליה באתריה: הוא הארת הגבורות בדעת רחל שהוא אתריה דסטר צפון: ר"ל המקום המיוחד לכניסת הגבורות וה"ס פ' שמאלו תחת לראשי כמפורש אצלנו פסוק זה בכמה אופנים:
כדין ישיש כגבור לרוץ אורח ה"ס הקמת הברית בכח הגבור': ורץ בתוך האורח שהוא יסוד הנוקבא כנודע ואפשר שמלת לרוץ היא לשון כי בך ארוץ גדוד: ואורח רומז למקום צר כי תמיד היא בסוד בתולה:
ת"ח בהעלותך וכו' ידוע כי אהרן הוא מיסוד אבא והוא ממתק ומעלה הגבורות הנק' בוצינין: ודרוש וקבל שכר בדרושי הרב ז"ל על פסוק זה: ולקמן בדף קמ"ט סייום דרוש זה יודעי תרועה וכו' הא אוקמוה וכו' לעיל בפ' ויקרא דף י"ח ע"ב ובפ' אמור דף צ"ט ע"ב ששם מפרש יודעי תרועה שיודעים הכוונות: או יודעי שוברי כח הדין כנז' בפ' אמור: אבל כאן מפרשו באופן אחר. כי ידוע שעיקר קול השופר וסודו הא לתיקון מוח הדעת כי שם יש סוד חג"ת כנז' בס"הכ וז"ס יודעי תרועה. פי' מושכין חג"ת שבדעת והיינו מאי דמסיק לקמן אפיק קלא דאיהו כללא כחדא: וכל הענין כולו נמשך בדרושי הדעת כמ"ש בס"ד: וע"כ התחיל זכאין ישראל וכו' וירצה מפני שהם מושרשים ומושפעים מן הדעת: ולכן זכו אל אורייתא קדישא משני יסודות של א"וא שמושבם בדעת זעיר ובהם סוד הקדושה: וגם רמז במלת זכאין למה שכודע שישראל נזדככו במצרים ק"ל שנה שאח"כ היו ברורים. לאפוקי דור נח והפלגה שלא לבד שלא נבררו אלא שהוסיפו עון על הקדום: וכל אלו הדברים ערוכים בדברי הרב ולעומת כן קרא את ישראל בשם זכאין: והראיה שה' נתן להם תורתו הקדושה והבן: