משה אסתכל וכו' איתא בל"ת פ' זו שמאז רמז יוסף לאחיו באומרו להם מרגלים אתם שעתידים להתעבר במרגלים ושה' רצה בכך אולי יסייעו אותם שלא יחטאו ולא הועילו:
ונלע"ד שכיון שבתחלת פירעון חטאם של שבטים נודע להם זה. ודאי שכעין עונש היה להם זה:
ולא היה עיבור זה ע"ד שאר עיבורי הצדיקי' שמתעבדי' במי שמתעורר להיטב וז"ס הבא ליטהר מסיעין אותו וכענין נו"א בפנחס וזולת' שאז עיבורם הוא שמחה למתעברים בהם ומתייחדים בייחוד גדול. מה שלא היה כן בכאן:
וזו השכיל מרע"ה וידע שלא יצליחו. כדין צלי וכו'. וזה מכמ' טעמים א' להיותו תלמידו:
ב' שנתעבר בו לוי שהוא ראש שבטו כמ"ש בל"ת ג' שכבר נודע מנבואת אלדד ומידד שיהושע מכניסם לארץ. ד' כמ"ש יונתן בן עוזיאל שהיה עניו גדול עד שאעפ"י שכבר קראתו תורה בשם יהושע הוא היה משפיל עצמו וע"ד שרז"ל בפ' האזינו בפ' הוא והושע בן נון. ובענין זה של עיבור השבטים מובן משרז"ל בפ' בסודם אל תבא נפשי אלו המרגלים. שהרי שמעון ולוי הם היו העיק' לצרות יוסף שבעבורו נתעברו במרגלים. ולכן אלמלא הטעמים הנז' לא היה מרע"ה מתפלל על יהושע מפני לוי אלא שנצטרפו כמה טעמים כנז'. ואיתא בס' הגלגולים ח"ב שכשבאו י' הרוגי מלוכה להתקן אז בא ניצוץ יעקב אבינו ע"ה בר' עקיבא. ויעקב לא התפלל שלא יבוא שם. מפני שהוא לתיקון שלהם ולתיקון העולמות כנודע בפ' אל נקמות ה'. אבל בכאן שלא הצליחו התפלל בסודם אל תבוא נפשי. כדין כלב הוה בדוחקא. כי מתפלת מרע"ה על יהושיע הבין שהמרגלים ירשיעו וחשב שאם ישמע להם תסתכן נפשו ואם לא יאבה להם יהרגוהו ויאמרו שמת בדרך ומעדות יהושע לא יפחדו הגם שיהושע בטוח שלא יוזק כי זכות משה מסייעתו:
ואדרבה יאמרו אלו הרגנו לכלב ג"כ היינו הורגים ליהושע וז"ש. מה אעביד להנצל:
הא יהושע וכו' ורוצה אני להתחבר עמו ולהכחיש המרגלים דשדר ביה נהירו דסיהרא. דע שבאותו זמן היתה עדין מלכות בבחינת אחור באחור. וארץ יש' למטה היתה עדין ביד החיצונים והמרגלים הוציאו שם רע עליה לומר שהיא מלאה דינים וגבורות חזקות ואי אפשר להתתקן וז"ש כי חזק הוא ממנו. שלא היה כח בחסדי הזכר להצילה. לכן מה עשה מרע"ה המשיך על יהושע עיקר הכחות הממתקים את רחל. א' הוא הי' שה"ס יסוד אבא המבריח בכל קו האמצעי של זעיר ועליו נאמר ה' בחכמה יסד ארץ וזהו נהירו דסיהרא ממש ואז נתעבר בו לוי כנז' בל"ת וידוע שלוי סודו בדעת כמ"ש הרב ז"ל וכן י' יו' יו"ד גי' ל"וי וה"ס מלוי ע"ב המאיר בנה"י דזעיר כנודע מכוונת אלהי אברהם. והמיתוק הב' מצד הזעיר עצמו שמאיר בה בחסדי' המגולים כנגדה חסדי דוד. וידוע שבנה"י דזעיר יש. שם י"ה כנודע מדרוש רפ"כ ניצוצון וזהו נהירו דסיהרא והוא ה"ס ו'. אנהיר עליה בצלותיה והרי יה"ו ובזה המתיק הדין ונשלמה הוי"ה. וצלי תמן צלותיה והשלים שם ב"ן כמנין ב"פ הוי"ה. ועי"ל והוא אנהיר עליה בצלותיה וא"ל י"ה יושיעך שב' מוחין דידה הם ב' שמות יו"ד ה"י מע"ב וס"ג דחו"ב דזעיר הנמשכי' עד כ"ה דידיה וז"ש בגין דאיהו שמשא. פי' ולכן נוסף על הי' שה"ס חכמה עוד האיר עליו מאור דידיה ובזה רב אור עליון על יהושע להצילו מקטרוג יצ"הר שאין כחו אלא בהמתקת החסדי' שאז נק' טוב מאד וגם בזה לא יוכלו המרגלים להרע לו. וגם בזה יתעצם בלבו לדעת שיש כח לצדיקים למתק את דיני המלכות ולייחדה עם ג' אותיות יה"ו שהם בראש יהושע ואע"פ שמרע"ה לא הזכיר בתפלתו אלא י"ה יושיעך מ"מ איהו שמשא שה"ס ו' ולכן כלב אתחזק גם הוא להתחבר אל ג' אותיות יה"ו שהם ג' אבות ובא למערת המכפלה שסודה שם ב"ן שאותיותיו כולן כפולות. וכלב סודו ב"ן ושם צלי צלותיה וייחד ייחודיו. ולהיות שהליכתו שמה היתה בהחבא וכמ"ש אשתמיט חד מנייהו לכן לא פרסם הכתוב שמו באותה שעה אלא שאחר כך גילה הדבר באומרו אל הארץ אשר בא שמה. והיא ממש בחי' כתר מלכות שיוצאה מסיום יסוד אימא ולכן בחברון יש פתח לגן עדן ובזכות כלב נתקיים בו עיבור יהודה כמ"ש הרב על פסוק עקב היתה רוח אחרת עמו ויהודה הוא בכתר מלכות כידוע וזכה להארת ג' אותיות יה"ו כיהושע. ארח ארעא נטול וכו' מדהל"ל אל חברון דייק שרצה כל בלהפרד מן האחרים שלא ידעו כוונתו ומעשיו ולכן עקם שבילין מסוכנים עד שהגיע לחברון וזהו דיוק מלת עד חברון. ואסתכן בגרמיה עשה יחודים עצומים להכניע ג' קליפות גסות של ג' נפילים שהיו שולטים אז שם ומבדילים שלא להעלות מ"נ. אבל הוא לא אסתכל מדי פי' שמסר נפשו למיתה ובכח זה העלה מ"נ. וייחד המלכות ביחודים שעשה. הפך עצתם להפרידה מהקדושה העליונה:
וכי לא הוה ידע וכו' הלא מפורסם שסגולת ארץ ישראל כוללת סגולות כל העולם כי ממנה הושתתה כמש"ה לא תחסר כל בה משא"כ שאר ארצות שיש אילנות בזו מה שאין בזו. והול"ל לשון ודאית וראיתם את הארץ כי טובה היא וכי יש בה עץ וכו' וכ"ש שנראה כמסתפק בדברי ה' שא"ל שהיא זבת חלב ודבש ואפי' למרז"ל שהאמוריים בשומעם שישראל באים לרשת ארצם קצצו כל האילנות. מ"מ אין מעצור לה' להצמיחם ברגע וביתר שאת:
איוב וכו' כי איוב עצמו רמז לעץ חדא שהיה כעץ שיבש בחורף וחוזר להפריח ועוד איוב גי' י"ט ועם ק"מ שנים שחיה הכל ק"ס עם הכולל גימטריא עץ:
רמיזא דחכמתא הוא מ"ש בא"ר בדף קכ"ט ע"א ועל האי תאיבו בני ישראל לצרפא בלבהון וכו' ופי' אותו הרב ז"ל לעיל בדף קנ"ז וארחיב הענין והוא שידוע שעיקר השפע הוא מושרש מהדעת וב' דעות הם העיקרים של זעיר שבו ב' יסודי אבא ואמא ושל אריך הנעלם דהיינו רישא תניינא דג' רישין. והוא הנקרא אי"ן כמ"ש בשער אריך. ועוד נודע שב' מיני שפע הם אחד הנמשך מלמעלם ומתפשט והולך לזון את כל העולמות וכל עולם ועולם נוטל חלקו וזה הולך ומתעבה ממדריגה למדריגה. והמין השני הוא האור העובר דרך מעבר ואינו מתמעט אלא מתעבה מראש ועד סוף. ואיתא בספר הכוונות בסוד מאתך היא מנוחתם שרצו להכיר ולידע אם הם נשפעים מהזעיר או מהכתר והענין אם השפע הבא להם מלמעלה דרך זעיר אם היה מהמין הא' או מהב' והיו רוצים להשיג בשכלם הפרש ב' האורות שאם יוכלו להשיג אור הכתר בעצמו בלי עיבוי. כ"ש שישיגו של זעיר. ואמנם היה דרך נסיון. כי נסתפקו שמא אין השגת האריך בעצמה שולטת עליהם כי אם דרך זעיר דוקא וזה עיון גדול מעין אותם שאומרים שהשגחת ה' ית' היא על השמים לבד והשמים שולטים על הארץ. ולכן נענשו בביאת עמלק שהוא כלבא בישא דנפיק משור וחמור. וכנגד הדעת דקדושה. ואז נפגם השם כי חסר ו"ה הוא סוד זו"ן שכן עלה בדעתם פירוד י"ה מן ו"ה. וגם לזה אמר משה רבינו עליו השלום ליהושע י"ה יושיעך. חשב שי"א מרגלים יפגמו בו"ה דהיינו בהוציאם דבת הארץ ולומר חזק הוא ממנו וכוונתם ח"ו קיצוץ גמור ובלתי יכולת בזעיר חלילה וע"כ אמר משה תמן תחמון וכו' כי ארץ ישראל היא בחי' מלכות ומכוונת לנגד שער השמים ואמר להם אי תחמון וכו' יש בהם עץ. פירוש אין בה אלא שפע דעת זעיר שבתוכו או"א קנ"ה חכמ"ה קנ"ה בינ"ה ב' יסודותיהם וב' פעמים יסוד גימטריא עץ:
ולא מלמעלה מאין ותתאמתו ברוע ספקיכם ותאמרו שאין העליון מתפשט בכל העולמות:
ואי תחמון וכו' נגיד ואתמשך פי' לא בבחי' מיעוט ועיכוב אלא בתוקף סגולתו ודא בעיתו בקדמיתא וכו' וכנז"ל בדף קנ"ז שרצו להרגיש עדן מופלא במעשיהם. וגם שרוחניות אותם המתאכלים יזכך את מוחיהם לבלתי תהיה להם מניעה מהשכיל בחומריות האוכלים בקרבו דייקא. דהול"ל אתנו. כמש"ה וה' אתנו. וע"ד והתחזקתם וכו' פי' חזקו בה' ובאמונתו. והימים אינון דאישתמודען. צריך להקדים שרחל נקרא הדו"ם רגל"י גי' נצח הו"ד יסו"ד שמהם בניינה של מלכות והם ג' ימי בראשית דה"ו. ובזמן הרצון נקרא חסדי דוד וממתיקים חכמה ובינה של מלכות ולהיותם מעלמא דאיתגלייא נקר' הימים אינון דאשתמודען. ועוד נודע שב' רגלי לאה נכנסים בכתר דרחל והם ב' אלהי"ם גי' עק"ב ענבי"ם ומשם ולמטה נקרא עץ הדעת טוב ורע ובזמן תגבורת הגבורות משם נמשכים בו שני בחי' דינים שהם ב' דמעות בעינים של רחל כנזכר בספר הכוונות על פסוק עיני כל אליך ישברו וב' פעמים דמע"ה גימטריא רחל כמ"ש. והנה המרגלים היו רוצים להמשיך דיני הרגלים עד רחל וכנזכר בל"ת פ' זו בר"ת עד "רחוב "לבא "חמת רחל וגם ידוע שהם הלכו בתמוז ואב שהם הם סוד ב' עיני רחל וכענין עיני עיני יורדה מים. ובעון ישראל שקדם בפארן ונוסף עוד עון שילוח המרגלים. אז נתחברו אותם הימים לאילנא דמותא. שהוא אותו השורש שיש לחיצונים באותם האחוריים ששרשם מרגלי לאה כנודע מדרוש התרפים. וז"ש בכורי גימטריא ב' פעמים דמע"ה שהם כחות הדין שהם ענבים ב' פעמים אלהי"ם. ועוד נה"י אלו הם ג' ונתחברו למלכו' והם ד' ימים דהו"ז וכנגדם הלכו מ' יום בשליחותם הרעה. גם נהים גימטריא הימים:
כלב הוא דאתא לצלאה אף על גב שכבר נזכר ענין זה למעלה בפסוק אלה שמות האנשים חזר והזכירו כאן חדא להסמיכו לפסוק ויבא עד חברון כי למעלה לא הזכיר הפסוק כלל. ועוד לרמוז שעשה ממש כסדר הייחודים השתטח על קבר הצדיק וכמ"ש הרב ז"ל וז"ש על קברי. על דייקא ולמעלה אמר לגבי קברייא. עוד למעלה אמר יהושע אזיל בסייעתא עילאה. וכאן מוסיף קדישא כי למעלה סובר שמ"ש י"ה יושיעך סודו המשכת השפע מחו"ב דזעיר לנ"ה דידיה הנקרא י"ה וכנז"ל:
וכאן הוסיף קדישא שר"ל מאבא ואימא עצמם שמהם המשכת הברכות שהרי יסוד אבא נקר' ברוך ושל אימא ברכה וכמ"ש בפרש' עקב בדף רע"א ע"א והיינו ברכי"ה. אבל לעיל אמר אזיל שהוא סוד נ"ה ב' הרגלים. ויכיל לאשתזבא כלומר מצד זכות עצמו שלא ימיש מתוך האוהל וז"ש יכיל כלומר ידיו רב לו מפני זכיותיו וגם מכח שרשו למעלה שהוא בהבל היוצא מפי יסוד זעיר שהוא אור גדול משא"כ כלב שאחוז בטיבור זעיר שהארתו מועטת כמ"ש באוצ"ח שהטיבור אורו סתים ושל פי היסוד גלוי. ועוד ששם גילוי אור יסוד אבא המשתלם בכל יסוד זעיר. ואף זה סוד שהוסיף עליו אות יו"ד שהוא ממש סוף מילר ע"ב יו"ד ה"י וי"ו ה"י. וגם זה סוד י"ה יושיעך כי סתם חכמה הוא י"ה. ועוד יהושע עולה שצ"א והנה יסוד אבא המבריח בזעיר שהוא הוי"ה וי"ה פי' הוי"ה גי' ש"ץ ועוד נוסף ההבל היוצא ממנו הרי שצ"א. אמנם סוד העיבור הוא מיסוד אימ' וסודו גן עדן כדאיתא שם באוצ"ח. ועוד איתא בספר הכוונו' שביסוד אימא יש שם ב"ן ע"ש. ולכן כלב דאיהו ב"ן אמלך להתפלל במערה ששם פתח הגן עדן ושם יושב אליעזר כמ"ש בגמרא ואיתא בל"ת פ' זו שכלב הוא מבחינת אליעזר. הביטה וראה כמה עמוקה עצתו של אותו צדיק. די ישתזיב וכו' פשוטו שלא יהרגוהו. ועי"ל ע"ד אל תאמן בעצמך עד יום מותך: הנה המרגלים היו חכמים גדולים ובעבור השררה לא רצו שיבואו ישראל לארץ וכנז"ל דברו לגרמייהו עי ?טא בישא. והמה היו י' ניצוצות דיסוד אבא וחכמתם מרובה ולכן נתיירא כלב שיתקפו ממנו והתפלל דישתזיב מרזיהון דייקא מרזיהון שה"ס יסוד:
מאן דהוה רשים וכו' לא ניחא ליה לפרש דויבא עד חברון מוסב על כלב כי למה לא נזכר בפי' ויבא כלב. ולכ"א שרומז לנושא חשוב ורשום שאינו נכלל עם האחרים לרוב חשיבותו והרמז לשכינה וע"ד שנאמר ביחזקאל ויבא אל הגוים אשר באו שם שמוסב אל השי"ת. דביה תליא מלתא כי הוא העיקר לכל להכניע את החיצונים כמש"ה ה' אלהיך אש אוכלה הוא יכניעם וכו' וז"ש ות"ח מאן הוא משאר אחרי וכו'. כי אין עוד מלבדו להושיע מיד העריצים שהיו שם אחימן וכו'. מן הנפילים שלא נקלטו במעי המ' ולא עצרתם אלא הפילתם להיותם דינים קשים מאד וכמ"ש בסה"כ וסימניך נפ"ל אש"ת אחימן שש"י תלמ"י בל חזו שמש לא היה להם תיקון: