אלין רזא דתפלין דרישא שה"ס חו"ב חו"ג כנודע ואיתא בס' א"י ששני מוחין חו"ב יורדים ממוחי או"א אל ב' יסודותיהם. וחו"ג נמשכים מתרין כתפין דאריך אל ב' עטרות של יסודות או"א ולכן נקרא תרין עטרין. ולפי זה נמצאו שכל הד' מוחין נכנסים בד' יסודות או"א ולכך אמר רזא דתפלין שכל רזא הוא יסוד:
והכא ברזא דא באותו היסוד הנז': יחודא דא של ד' המוחין אבל הוא תלת שמהן עילאין. והטעם כי התפלין סודם אור מקיף היוצא ובולט לחוץ במצח זעיר והם ד' מוחין בד' בתים כנודע. אבל יחוד שמע הוא בג' מוחין דזעיר בפנימיות וקראם עילאין לפ' שהם אורות יותר מעולים כי של תפלין היא בבחי' השנית והיותר טפלה כידוע והם בחי' הארה. אבל של היחוד אור פנימי ממש ולכן הוא בסוד שמות ושל התפלין הוא בבחינ' פרטיו' (פרשיות):
כגוונא דאינון ד' פרשיין ירצה שכמו שהתפלין ד' פרשיות נפרשות ומובדלות כן ג' הפנימיים הם ד' אלא שהאמצעי שהוא הדעת בו מיוחדים חו"ג:
נקודה עילאה ראשיתא דכולא ולעיל בשל תפלין לא אמר ראשית דכולא י ומזל"ן שה"ס חכמה דאריך שאנו מכוונים אליה בהוי"ה קדמאה והיינו ראשית דכולא:
כללא דימינא ושמאלא כחדא חו"ג נכללים יחד בדעת ונרמזים בהוי"ה י"ה חסדים ו"ה גבורות. ומ"ש כללא דימינא ושמאלא הוא מפני שבין ה' חסדים ובין ה"ג סודם בחגתנ"ה כנודע. וזה כשמתפשטים בגופא. א"נ בחי' ה' אצבעות. אבל בדעת הם כלולים יחד במדה אחת והוסיף עוד ואמר בכללא חדא. רומז למ"ש בכוונת השופר שיש בין החסדים והגבורות שבדעת בחי' ת"ת המיחדם והיינו בכללא חדא ששניהם נכללים בת"ת שסתמו שם הוי"ה:
ואלין אינון תפלה דרישא כי מזה מתנוצצים ד' אורות שבד' הבתים ולכן יש בהם ב' שיני"ן של ד' ושל ג' ראשים לרמוז לג' הפנימיים שנעשים ד' חיצונים: תפלין דדרועא כללא זו הגירסא נכונה כי הרב ז"ל לא שינה אותה. אבל גירסת א"י קשה לי לפרשה דגרסי תפלין דרישא גו תפלין דדרועא. ואין הדבר כן דשאני טובא תפלין דרישא שהם חו"ב חו"ג הבולטים מחב"ד דזעיר ושל הזרוע הם מחו"ב דאבא ומחו"ב דאימא המתפשטים עד נ"ה דזעיר ובכח הכאת קוצא דשערי דזעיר יוצאת הארת שני החו"ב ונעשית תפלין של רחל. האמנם לפי גרסת הספר הכי פירושו שתש"ר הם ד' בתים אבל תפלה של יד הם נכללים בבית א' והטעם מפני שנ"ה שמהם יוצאים תפלין לרחל הם תרי פלגי. ומצד האחור הם דבקים יחד והיו לאחד כנז' בשער התפלין כללא כל הני הם ד' הפרשיות: