כשמשא דנהיר בסיהרא ובכל כוכבייא ומזלי כן משה וכו' בח"י דף קע"ט ואברהם זקן בא בימים וכו' בפ"ק דב"ב אר"א אצטגנינות גדולה היתה לו לאברהם בלבו שכל מלכי מזרח ומערב משכימין לפתחו רשב"י אומר מרגלית טובה היתה לאברהם תלויה בצוארו שכל חולה שראה אותו מיד נתרפא. וכשנפטר מן העולם נטלה הקב"ה ותלאה בגלגל חמה והיינו דאמרי אינשי אדני יומא וכו'. וסודו כי הנה בזוהר בפ' תולדות פ' ברחובות תתן קולה ביארו על בינה הנקרא רחובות והיא רקיע שכל כוכבים ומזלות קבועים בו. ואע"ג דבזוהר בפ' וארא קאמר שהם קבועים ביסוד ונראים במלכות. הכל סוד אחד כי כל האורות שורשיהם למעלה בבינה. ומשם כולם מקבלים אורות שלהם. וע"י החמה נהירין כולם כשהחתן יוצא מחופתו דלעילא ומקבל שם האור וזה רמזו בגמ' דחמה סומקא בצפרא דחלפא אוורדי דג"ע:
ועל דרך שאמרו בפ' כי תצא כשמשא דנהיר בסיהרא וכו' כי אין אור ללבנה וכוכבים ומזלות אלא מן החמה והחמה סוד הזעיר מקבל מאימא והכל בעשייה כעין חותם דוגמא עליונה. נמצא הבינה היא מקור לכל אצטגנינות ושורשיהן. ומטעם זה נאמר ומבני יששכר יודעי בינה לעתים לדעת מה יעשה ישראל ששורשיהן היה בבינה ודעת. ולכן ידעו להבין בחכמה זו וזה ג"כ טעם רז"ל שדרשו כי היא חכמתכם ובינתכם על הידיעה הזאת. והנה בינה נק' לב מבין. וגם מלכות נקרא לב כי שם ב' חללים ב' ההי"ן כמ"ש בתיקונים דף ס"ב. והסוד הוא כי ממקום שסיים יסוד בינה משם מתחלת מלכות כנודע. וכלפי זה אמר ואברהם זקן שזכה לזקנה ממש סוד הבינה הנק' עתיקא גם היא. בא בימים עילאין דבינה וה' בירך את וכו' ובא ר"א לפרש מהו בכל ואמר אצטגנינות גדולה כי ע"י שזכה לבינה זכה לאצטגנינות גדולה גדולה דייקא. לפי כי אצטגנינות הוא נמי ביסוד ומלכות שבהם כוכבים ומזלות קבועים. אכן אברהם זכה לאצטגנינות גדולה סוד הבינה הנק' גדול בסוד שבת הגדול. והוא היתה לו בלב"ו דייקא ומה היא שכל מלכי מזרח ומערב וכו' כי הנה נודע דמזרח סוד ו' מערב סוד ה' שבהם ג"כ קבועים אצטגנינות כוכבים ומזלות. אך כולם מצפים ומייחלים לחסד עליון דבינה אשר מרחובות תתן קולה להאיר לכולם. ולפתח זו כל המלאכים והמזלות משכימין בבקר כשהשמש יוצא משם ומקבל אז האור כחתן יוצא מחופתו מלובש בעטרה שעטרה לו אמו ומשם מאירים כולם. וכאור בוקר זה יזרח שמש לכולם ונמצא כולם משכימים לפתח זה שהכל מצפים לראותו בסוד צאנה וראנה וכו' ואז כצאת השמש בגבורתו לרוץ אורח לזווג. כן מזדווגים ג"כ היכלי ומלאכי ת"ת ומלכות וכל האורות ומזלות דדכורא עם נוקבא כי הכל כדוגמא עליונה. ונמצא כולם משכימים לפתחו. ורשב"י ס"ל דזה כבר רמוז באומרו בא בימים. בימים עליונים ומאי בכל. ולז"א מרגלית טובה וכו' והכוונה ע"פ מ"ש בז"ח בפ' חקת דף צ"ב כשמן הטוב על הראש וכו'. שמניך נקרא מסטרא דאימא ומסטרא דאברהם וכדין שמניך טובים. מ"ט נגיד האי משחא טבא לאברהם משום דפשיט ימינא לאנהרא לסיהרא על דא כתיב וכו' ובס' תיקונים אמרו מלכות מרגלית כלילא מכל גוונין. וכן מרגלית גי' מ"ם למ"ד כ"ף וא"ו תי"ו. וכשהבינה מאירה אליה בסוד מי' סלקא בזאת והיא עטרת תפארת וכדין כאימה בתה. ואמרו עוד שם ה' אור דבינה דנהירין למלכות ובבינה שם ס"ג במילוי גי' מרג"לית. ולכן אז נק' מרגלית. שהעלה אברהם מלכות בסוד עטרת תפארת ואברהם הוא האדם הגדול בענקים כנודע. והיינו בא בימים כל הספירות. ובתיקונים דף קל"ג דצואר אתמר על אימא עילאה. ובזוהר האזינו י' עילאה י' תתאה.
ה' עילאה ה' תתאה כל אילין עילאין בעתיקא תליין ותתאין בזעיר אנפין אינון. ולאו תליין אלא אינון ממש ובע"ק תליין דהא שמא דעתיקא אתכסייא מכולא וכו'. ולכן כשהעלה אברהם המלכות בסוד מרגלית כלילא מכל גוונין שהיא כתר הכולל כל גוונין היתה תלויה בצוא"רו דייקא. בבינה שנק' עתיקא. באופן שהעלה המלכות לעילא בסוד שמניך טובים. כי שם גמלתהו טוב ולא רע ולא כמו שהיא למטה. ולכן אמר מרגלית טובה. וגם רמז שהאיר לה האו"ר הט"וב דבינה. טובה דייקא. ובימיו היתה מלכות עולה לשם ואתנהירת סיהרא. ובכח הה' אור חסדים גמורים סילק כל כחות הדינים דשלטין והיתה רפואה לחולים. אבל כשמת תלאה הקב"ה בגלגל חמה. כי ו' נקרא גלגל כמ"ש בתיקונים דף ס"ט ובינה נקרא חמה כנזכר שם דף י"ו ותלאה בגלגל חמה שתאיר המלכות ע"י ו שהוא גלגל דנהיר מן חמה והוא מקבל ה' אור מבינה ומאיר למלכות: