ת"ח כד ברא קב"ה עלמא כשבראה בינה את זעיר שה"ס העולם:
אתקין כל מלה וכו' היינו בריאות הו' ימי בראשית שה"ס ו' קצוות. וזהו בסטרוי כל בריאה ובריאה ביום א' שה"ס קצה א' ובכל יום ויום היה נעשה קצה א' עם כל הבחינות הכלולות בו כמ"ש כי ששת ימים עשה ה' דייקא ששת ולא בששת מפני שגם הימים נוצרו:
ומני עלייהו הוא שרשי הו"ק המתחלקים לג' קוים חסד דין רחמים ר"ת חד"ר ודוק שמלת ימלאו גם שהיא באתנ"ח שלכן הול"ל ימלאו למ"ד בציר"י כנודע למדקדקים שאתנ"ח הוא מן המפסיקים הגדולים אבל כתב הלמ"ד בשב"א לרמוז שאמת שבששת ימי בראשית אז היה מילואם שלם שה' נח ושבת ממנו וזהו טעם האתנ"ח אבל לא נכתב ימלאו בציר"י מפני שלא נפסק הכח המז"ל. כי אפילו עישבא זעירא שצומח מדי יום ביומו יש לו חילא עילאה לעילא שרש עניון למעלה וז"ש בסוף הפ' כל הון יקר ונעים והענין כי בדעת מתקבצים כל המוחין חו"ב וחו"ג והנה חו"ב יש בהם י"ש אורות שכתר סודו תר"ך אורות ונותן חצי לחו"ב כמ"ש בסה"כ וה"ס קנה חכמה קנה בינה ב"פ קנ"ה גי' י"ש ונלע"ד שיש ב' בחי' א"ל א' משם הוי"ה דס"ג שעיקרו ייא"י גי' א"ל. ב' משם אהי"ה דהיינו א"ייי של מילוי קס"א וה"פ א"ל גי' קנ"ה וזהו קנה חכמה קנה בינה וה"ס י"ש והיינו יקר ובדעת יש עוד חו"ג ושמם אהו"ה וי"פ י"ז גי' נעי"ם ונמצא שכלל האורות של הדעת הוא א"ל אהו"ה שעולים חי"ל וזהו שרמז חילא עילאה:
וכל מה דעבדין בכל חד וחד וכו' שיש בריאה הצריכה אל פועל בני אדם כגון נטיעות שצריך לנטוע אותם ולפקח עליהם וזהו דעבדין בכל חד וחד פי' שהפועל שבני אדם עושים בכל א'. ויש בריאה שהיא נפעלת מעצמה כעשבים ועצי יער וכן מה שכל אחד פרה ורבה אם מעט ואם הרבה הכל בתקיפו דההוא חילא עילאה שהוא הנותן כח לכל נמצא:
וכולהו נמוסין גזירין מדינא מוחא סתימאה בוצינא דקרדינותא שבתוך אימא שה"ס שרש הגבורות המושפע לאימא מח"ס שהיא נתקנת מגבורה דעתיק כנודע בראשית בתרגום ירושלמי בחכמה. ברא אלהים אימא והיא הנותנת גבול לכל הנמצאים ונק' קו המדה:
על דינא נטלין בתנועתם להשפיע:
ועל דינא קיימין קיום מציאותם שבו נקצב להם הגבול והמדה והכח הראוי לקיומם:
לית מאן דנפיק מן קיומיה לבר אפי' עולמות החיצונים הם מתקיימים במה שנקצב אליהם ואין אחד נוגע בשל חבירו ואין א' מתגבר על חבירו אם לא יעירהו פועל האדם מלמטה הן לטוב הן להפך. אבל הם מעצמם אין אחד יוצא מגבולו אשר נגבל אליו אלא שמח בחלקו: