רבי יצחק ורבי יהודה מז"לן ששני חכמים אלה להיותם מבחי' חסד וגבורה כנז' בריש האדרא והם בסוד החסדים הסתומים. לכן אין מעלתם כשל הינוקא שהוא משורש יסוד אבא וסתום הוא מאד בין הזרועות. וכל יומא הוה בבי ספרא. זו הוראה על גודל נשמתו שסתם תינוק בורח מבית הספר. כי להיותו מבחי' הקטנות שולט בו יצר הרע משא"כ בתינוק זה שהי' מסוד הגדלות.
ההוא יומא וכו' נראה דרוח ה' נוססה בו להודיעו מעלת האורחים שבאו לביתו ולכן יצא ובא לביתו: חמא לון ולא חש להם עד שאמרה לו אמו:
קריב לגבייהו וכו' כלו' דע שהם מהיכלו של רשב"י שהם פרצוף החסדים וראויים הם לברכך וכל שכן שהם גדולים בחסידות:
לא קרו ק"ש אבל תפלה לא קאמר מפני שהית' תורתם אומנותם ופטורים מתפלה אך לא מק"ש. ונלע"ד שטעם הדבר הוא מפני שעיקר התפלה הוא באצילות ולהמשיך מוחין דאבא ולכן העוסק בתורה פטור ממנה שהתורה היא באבא. ונראה דגמרא דייק ברשב"י וחביריו דקשה אטו לא היו חכמי ישראל אחרים שהיתה תורתם אומנותם. אלא דלא כ"ע קבלה גמירי וכמו שמצינו כמה חכמים שלא היו חכמים בקבלה. אך רשב"י וחביריו בני ישיבתו כל לימודם היה ע"ד הסוד והוא בתוכיות האצילות שעיקרה באבא. אבל ק"ש היא בו"ק דגדלות אימא וצריך לאומרה. שאם לא ימשיכם לא יועיל בתורתו להמשיך היותר גדולים: בעונתה הוא רביע היום שהוא זמן המסוגל לרוב העולם להמשיך המוחין ואם עבר זמן זה שוב אין לו חלק בקדושה הנמשכת על רמ"ח איברים ולכן נבדל מהקודש והיה לחרם: וינוקא זה ושאר ינוקי הנז' בזוהר סוד חכמתכם הוא מפני שכבר היו פעם א' בעולם וזכו לנר"ן ואחר כך הוצרכו לחזור לאיזו תיקון ואז נכנסו בהם כל הנר"ן יחד בזמן קטנותם ולכן היו חכמים מופלאים וכמ"ש בס' הגלגולים דף י"ז ע"ב וז"ש לקמן דף קצ"א ע"ב שזה הינוקא הוא בדעתא שלים. ור"ל שהיו מוחיו שלימים:
בריחא דלבושייכו מ"כ מתלמידי הרב זלה"ה שיובן במ"ש במדרשות דף נ' ע"ב שאדה"ר מריח בק"ש שהאדם קורא ורואה אם חסר ממנה איזה תיבה. וטעם היותו תלוי בריח הוא כמ"ש בפ' פנחס דף רל"ג ע"ב שה' תיבות של פסוק שמע הם ה' עלין דשושנה שהיא שהעלת הריח. ועוד שרמ"ח מצות יש להן רמ"ח מיני ריח ואמר הינוקא שכל מיני ריח היה מריח בלבושם חוץ משל ק"ש עכ"ל. וסימן לר"יח שמניך גי' רמ"ח. וכן משמע שסגולה זו כוללת לכל המצות כמ"ש הרח"ו ז"ל בס' עץ חיים בענין שבחי הרב ז"ל שהיה מכיר בריח הבגדי' כאותו ינוקא דבלק וכן הביאו מהרי"ץ ז"ל בריש נגיד ומצוה:
דידוי דבר נש וכו' הכוונה שסתם ב' הידים הם מושרשים בבינה בסוד ה' חסדים וה' גבורות שהם ביסודה וידוע שבה סוד מילוי המילוי דהוי"ה כנודע דשם מ"ב ברישא דמלכא דהיינו פשוט בכתר. מלא בחכמה מלוי המילוי בבינה שבו כ"ח אותיות והנה מילוי המילוי של י"ה הוא י"ד אותיות. וכן הוא בשל ו"ה. ולהיות שעיקר מושב יסוד אימא הוא בדעת זעיר לכן אמר שהן ברומו של עולם. כי דעת רומו של ו"ה שה"ס עולם. ועוד ירמוז מה שנודע מס' אוצ"ח בענין בניינה של לאה בסוד הגבהת ידי זעיר שמשם האור חוזר למוחין לבנות את לאה והוא נק' רומו של עולם וכמ"ש על מרז"ל יעקב משמ' במרום והיא על ראש רחל:
אצבעא חדא וכו' מבואר הוא שהוא הנקרא אמה והוא בסוד הת"ת ומשה הרימו כאשר נלחם עם עמלק שהוא מסוגי הדעת. וכנז' בענין שור וחמור כלבא בישא נפיק מתרוייהו. ועי"ל שהרמתו הוא שייחדו עם הדעת העליון שבזעיר:
כתיב ועשית בריחי וכו' סוד הבריחים ה"ס החו"ג המכוננים והמאזרים את הגוף וארמוז לך סוד דע כי צורת הבית וכמשכן היא בסוד פרצוף אחד עד שמקום קה"ק ה"ס כח"ב הוא הראש. ולפ"ז תשכיל כל המשכן כעין קומת אדם מושכב ארצה. ועתה תבין ענין הבריחים שהם ג' בכל האורך אבל הם ה' כי העליון והתחתון חלוקים לשנים וכפי' רש"י וע"פ סוד מאמרנו העליון ה"ס גדולה נצח. והתחתון גבורה הוד. והאמצעי ת"ת הרי כל הג' קוים ימין ושמאל ואמצע. וידעת מ"ש באוצ"ח בטעם שיש פיסוק בין הזרועות לירכים שאין האור נמשך מחסד אל נצח ומגבורה אל הוד דרך צנור פתוח כמו שהוא בקו האמצעי ע"ש. ולכך פרט הכתוב את התיכון מפני שהוא שלם ומבריח מן הדעת עד סוף היסוד שכל א' מהם הוא קצה אחד וב' פעמים קצ"ה גימט' שמי"ם אש ומים חו"ג שהם הבריחים איתימא דההוא בריח וכו' וא"כ יהיו ששה בריחים ולא ירמוז אל האצבעות.
לאו הכי אלא ההוא בריח וכו' ירצה אם היה בריח זה מן החמשה הול"ל ובריח תיכון בתוך הקרשים ואז הוה משמע שהוא מלבד החמשה. ומדכתיב והבריח התיכון ה' הידיעה מורה אל הבריח שכבר נזכר בכלל החמשה וז"ש לאו הכי אלא שהוא אותו הבריח התיכון הנז' בכלל הה'.
תרין מכאן ותרין מכאן בא ליתן טעם לדבריו שאין בכולם שיהיה מתוך באמצע אלא השלישי הוא התיכון האמיתי:
עמודא דיעקב רזא דמשה זהו הטעם הנעלם לאשר נשתנה בריח זה מכל הבריחים בין במה שהוא שלם ולא עשוי משני חצאין כאחרים. ובין שהוא לבדו מתעלם בתוך הקרשים משא"כ האחרים שהם מבריחים מבחוץ ונכנסים בתוך הטבעות. וזה מפני שהוא נשתנה לטובה מן השאר כי בו מתפשט האור מדעת לת"ת ומשם ליסוד ביושר בלי פירוד. והוא הנקרא עמודא דיעקב שהוא ממש צנור ארוך ועומד מן הדעת עד היסוד ולכן מסתתר בכל הצנור ההוא יסוד אבא והיינו רזא דמשה פי' היסוד שה"ס רזא שבו שרש של משה. וכל ענין זה הוא מ"ש יעקב מלבר משה מלגו ולהיות זה הינוקא בנו של רב המנונא סבא כמ"ש ר"ש לקמן לכן התחיל בסוד ה' חסדים וה' גבורות כי ידוע שרב המנונא היה ניצוץ מרע"ה. וה' בריחים סודם ה' חסדים וה' גבורות. בריח"ם בגי' י' הויו"ת כי חסר כתיב ועוד הוי"ה בניקוד פ"תח עולה מ"ד וה' פעמים מ"ד עולה ברי"ח. ואלו לצלע א' שהוא יעקב וגם יו"ד ה"א ו"ו ה"א העולה מ"ד הוא ביעקב. וחמשה פעמים אהי"ה מרובע לרחל ג"כ הוא בריח: