המעלה מן הפקעת לחברתה – גולל חוט מפקעת אחת על אחרת, ויש כאן אפוא שתי פסיקות, [ו ]מן הסליל לחבירו – את החוטים שמרו או בפקעות או בסליל, כלומר חוט מגולגל על קרש כלשהו. בסליל נמצא החוט במצב עבודה, ואת הסליל מעבירים בין חוטי השתי (איור 21),. מן הכבד העליונה לכבד התחתונה – הכֹבד (כובד) הוא עץ עבה שעליו מתוחים חוטי השתי. בנול עומד היה כובד תחתון שממנו יצאו חוטי השתי, וכובד עליון הניצב בקצה השני של החוטים (איור 22)38ראו עוד כלים פכ"א מ"א.. וכן שני דפי חלוק – החלוק היה הבגד העיקרי של האדם בתקופת המשנה והתלמוד בארץ ישראל ובאימפריה הרומית (לעיל איור 20). פשוטי העם יצאו עם חלוק, החלוק היה עשוי מלבן ארוך שבמרכזו חור. שם היה המקום לראש או לצוואר. לעתים היו אלו שני מלבנים שחיברום בחלק העליון ברצועות, "שני דפין" בלשון הירושלמי (שבת, פט"ו ה"ב, טו ע"א), קדמי ואחורי, והיו מחברים אותם באמצעות שרוכים בקשרים על כתף ימין ועל כתף שמאל. קשרים אלו הותר לעשותם בשבת, בין לדעת רבי מאיר, המתיר קשר שיכול להתירו ביד אחת, בין לדעת רבי יהודה, שהרי הם קשורים בקשר שאינו קשר של קיימא (שבת פט"ו מ"ב).
שניראה נגע באחד מהן הרי השני טהור – אף על פי שהם קשורים לעתים קרובות, ואף שהם בעצם בגד אחד. בנפש המסכת – המסכת היא מערכת חוטי השתי המתוח ומוכן לאריגה, כולל ה"נפש" שהיא החפץ עצמו, ואפשר שהכוונה לחוטי שתי המגולגלים סביב הכובד העליון. כאשר מכינים בגד לאריגה מכינים שתי ארוך שרוחבו פחות או יותר קבוע. האורגת יכולה להחליט בשלב מסוים לקצץ באורך האריג, ואז היא חותכת את חוטי השתי. בשעת האריגה, החוטים פתוחים באורך מסוים הנוח לעבודה ויתר החוט מגולגל על הכובד. [ו ]בשתי העומד – הנגע נראה בחוטי השתי המתוחים, ובחוטים המגולגלים. ייתכן שבעתיד לא יהיו אלו בגד אחד, אבל כרגע הם מסכת אחת ומטמאים זה את זה. הרי אילו מטמאין בנגעים מיד – ואין ממתינים לראות איזה בגד ייארג, ואם כל השתי יהיה בגד אחד. רבי שמעון אומר שיתי אם היה רצוף מיטמא – משפט זה מובן לאור התוספתא. בתוספתא נאמר: "1. שני דפי חלוק מצטרפין זה עם זה ופושין מזה לזה. 2. אמר רבי נחמיה במה דברים אמורים בזמן שהם על גבי קוריס, אבל פצען תפרן ועשאן אחד אין מצטרפין זה עם זה, ואין פושין מזה לזה. 3. והמסכת הפרוסה הרי זו מצטרפת. 4. רבי שמעון אומר אם היתה מקופלת ומונחת, או שהיתה רצופה בכרים ובכסתות מצטרפות, ואם לאו אין מצטרפת" (פ"ה הי"א, עמ' 624). ההלכה הראשונה היא המשנה שלנו, וחולקת עליה בקבעה שדפי החלוק מצטרפים. ההלכה השנייה היא דברי רבי נחמיה שחולק, למעשה, על הרישא39"במה דברים אמורים" בא לעתים לחלוק ולעתים לפרש, כמו המונח "אימתי", ראו הדיון בפאה פ"ז מ"א. במקרה שלנו הפער בין הרישא לבין רבי נחמיה מחייב לראות בדבריו מחלוקת. ואומר ששני הדפים הנארגים כאחד מצטרפים רק בזמן שהם אריגה אחת על הנול. אבל אם חוטי השתי נקרעו (נפצעו), ושני הדפים הושלמו, הרי הם בגדים נפרדים, וזו עמדת משנתנו. ההלכה השלישית קובעת שכל המסכת היא אריגה אחת, כמו משנתנו. רבי שמעון אומר שאם המסכת מקופלת ומונחת והחוטים נוגעים זה בזה היא מצטרפת, ואפילו אם בתוך החוטים נמצאים ומקופלים בגדים וכסתות. אבל אם אין החוטים נוגעים זה בזה, אין הם מצטרפים לכגריס. במשנה מנוסחת הלכה זו בקיצור.
כל הדיון במשנה איננו מדברי תורה, אלא הוא תורה שבעל פה.