שני מצורעין שנתערבו קורבנותיהן קרב קרבנו של אחד מהן ומת אחד מהן – צריך לומר שהעני מת. אם שניהם חיים – יביאו את קרבנותיהם יחדיו ויתנו ביניהם שאחד נותן את קרבנו לשני. הבעיה היא שאחד מהם מת. אם הוא עשיר, יש חשש שיביא את קרבן העני ולא יצא בכך. לעומת זאת אם העשיר נפטר, יביא העני את שני הקרבנות וקרבן העני יירצה. ברם להלן נראה שלפחות לפי התוספתא אין להביא חטאת מספק. זו ששאלו אנשי אלכסנדריה את [ר ] יהושע אמר להם יכתוב נכסיו לאחר ויביא קרבן עני – פתרון זה אומר שניתן לייצר עניות מלאכותית. ייתכן שבכך מוצעת דרך להערים דרך קבע ולאפשר לעשיר להיפטר בקרבן עני.
בתוספתא הסיפור שונה במקצת: "שני מצורעים שנתערבו עולתיהן, זה נותן שלו לזה וזה נותן שלו לזה. נתערבו פרידיהן, זה נותן שלו לזה וזה נותן שלו לזה. נתערבו לוגיהן, זה נותן שלו לזה וזה נותן שלו לזה. ואם היזה משניהן על אחד מהן, יוצא. נתערבו אשמותיהן, זה ישחוט לשום משהו וזה ישחוט לשום משהו, ומזה ומיזה על שניהן. נתערבו חטאתיהן, זה תשחט לשום מה שהוא וזה תשחט לשום מה שהוא. מתה אחת מן החטאות, יביא חטאת בשותפות ויתנה עליה ותיאכל. מת אחד מן המצורעין, שתיהן ימותו ויביאו שתיים כתחלה. נזרק דם של אחת מהן ומת אחד מן המצורעין, זה שאלו אנשי אלכסנדריא את רבי יהשע ואמר להן: להביא חטאת בהמה אינו יכול, שאין חטאת בהמה באה אלא על הספק, וחטאת העוף אינו יכול, שהעשיר שהביא קרבנו עני לא יצא. הא כיצד הוא עושה? יכתוב נכסיו לאחר ויביא קרבן עני, ונמצא העני מביא חטאת העוף. אמר להן רבי יהשע, עכשיו שאלתם דבר של חכמה" (פ"ט ה"ט, עמ' 630-629; נזיר פ"ו ה"א).
בתוספתא כלולים שני מרכיבים שאינם במשנה. האחד הוא סדרת הלכות המניחות את התשתית ההלכתית לשאלת בני אלכסנדריה: שניים שקרבנותיהם התערבו, וסדרת מצבים אפשריים במקרה כזה. לאחר מכן באה השאלה, ומובהר שאי אפשר גם להביא חטאת מספק. כלומר, המצורע שנותר חי אינו יכול להביא את אחת החטאות סתם, משום שספק אם זו החטאת שלו, וודאי שהעשיר אינו יכול להביא חטאת העוף, שהיא חטאתו של העני. ההבדל השני הוא שבמשנה השואלים מציגים שאלה תמימה ורבי יהושע מציג את התשובה המתוחכמת, ובתוספתא בני אלכסנדריה מציגים את התשובה המתוחכמת, בצורה של שאלה, ורבי יהושע מאשר שאמרו דבר חכמה. במשנה בני אלכסנדריה הם שואלים פשוטים, ובתוספתא הם תלמידי חכמים המבינים את ההלכות.
באופן כללי הייתה באלכסנדריה פזורה גדולה ויעשירה שקיימה קשרים הדוקים עם הארץ. פזורה זו ייצרה ספרות ענפה שהחיבור הבולט בה היה ספריו של פילון. עם זאת, אין לנו מגוֹלה זו דברי תורה הקרובים לספרות תורה שבעל פה של חז"ל. השאלה של השפעת ההלכה על פילון עדיין פתוחה, אבל ודאי שכתיבתו אינה דומה בצורתה ובאופייה לספרות חז"ל. השאלה שלפנינו מעידה על חדירה מסוימת של התובנות של חז"ל לציבור באלכסנדריה. ברם, עם זאת יש לזכור שזו רק אחת הנוסחאות של הסיפור. הנוסחה השנייה מציגה אותם כחסרי ידע מיוחד.
במבוא למסכת הקדשנו דיון לשני הפרקים האחרונים ולאופיים המיוחד.