היכניס ראשו – המצורע מכניס ראשו לחלל המקדש, ונתן – הכוהן, על תנוך אזנו – ככתוב בתורה: "ונתן הכהן על תנוך אזן המטהר הימנית ועל בהן ידו הימנית ועל בהן רגלו הימנית" (ויקרא יד יד). הכנסת הראש היא תוספת של תורה שבעל פה, שהרי זו כבר עבודת קודש, ומקומה בתוך המקדש. אבל המצורע עדיין מחוסר כיפורים ואינו רשאי להיכנס למקדש. הוא אשר אמרנו לעיל שטהרת המצורע מעוצבת כטקס מעבר. היכניס ידו ונתן על בהן ידו היכניס רגלו ונתן על בהן רגלו – כל העבודות בימין, האוזן הימנית, בוהן היד ובוהן הרגל, וכן משמע מהמדרש48מכילתא דרבי ישמעאל, משפטים מסכתא דנזיקין, ב, עמ' 253; מכילתא דרבי שמעון בר יוחאי, כא ו, עמ' 163; ומקבילות בספרי דברים, קכב, עמ' 180; מדרש תנאים לדברים, טו טז, עמ' 86, ועוד., ומהמשך המשנה. המשנה אומרת סתם "אוזן ימנית", ובמקבילות מתנהל דיון על איזה מקום באוזן יש לתת את הדם. בספרא: "על תנוך... זה גדר האמצעי, ועל בהן ידו הימנית זו פרק האמצעי. ויקרב את בני אהרן ויתן משה מן הדם על תנוך אזנם זה גדר האמצעי, ועל בהן ידם הימנית זה פרק האמצעי" (ספרא צו, מכילתא דמילואים, פרשה א הכ"ב). כמו כן: "ונתן על תוך, יכול על תוך (תנוך) ודאי? תלמוד לומר 'על תנוך', אי על תנוך יכול על גובה של אוזן? תלמוד לומר תוך-נוך, הא כיצד זה גדר האמצעית. על בהן ידו הימנית ועל בהן רגלו הימנית" (ספרא, מצורע פרק ג ה"ה, עב ע"א). אבל בסדרת מדרשים אחרים יש דעות אחרות ומינוח אחר: "אזנו, מן המלת, דברי רבי יהודה, רבי מאיר אומר אף מן הסחוס; שהיה רבי מאיר אומר, אין כהן נרצע, והן אומרים נרצע" (מכילתא דרבי ישמעאל, משפטים מסכתא דנזיקין, ב, עמ' 253; מכילתא דרבי שמעון בר יוחאי, כא ו, עמ' 163). לדעת רבי יהודה רוצעים את אוזנו של העבד העברי בגוף האוזן וכך נוצר בו מום, ולכן אין רוצעים כוהן כדי שלא ייפסל לעבודה, ולדעת רבי מאיר רוצעים בסחוס. יש להניח שברציעת עבד ובמצורע מדובר באותו אבר, ויש כאן מחלוקת ובעיקר מונחים אחרים. תופעה זו של שימוש במונחים ייחודיים שאינם חוזרים בהלכות אחרות ראינו גם לעיל, וריכזנו את המידע במבוא.
המינוח המקראי לאצבע הראשונה הוא "בהן" (בוהן), ובלשון חכמים "אגודל" (משנה, יומא פ"ב מ"א; שיר השירים רבה, ג ו). גם כאן משתמשת המשנה, וכל מקבילותיה, במינוח המקראי, שכן מדובר בהקשר מקראי.
רבי יהודה אומר שלשתן היה מכניס כאחת – רבי יהודה אינו חושש שמא ייכנס למקדש ראשו ורובו.אין לו בהן יד בהן רגל אוזן ימנית אין לו טהרה עולמית – מכאן שמתן הדם היה על צד ימין, ואם אין לו – אין לו טהרה. מהלכה זו ניתן גם לגזור שלאחר החורבן אין טהרה למצורע, שהרי ודאי שאי אפשר לתת את הדם בפתח המקדש. רבי אליעזר אומר נותן הוא על מקומן – על מקום האוזן או האצבע הקטועה. רבי שמעון אומר אם ניתן על שלשמאל יצא – אפשר לתת על צד שמאל, ובדיעבד יצא. חכמים אלו פותחים פתח לטהרת מצורע בזמן הזה, שכן הם מתחשבים במצב שנוצר49וכן ספרא, מצורע פרק ג הי"א.. במבוא נעסוק בשאלה זו.
בספרות התורה שבעל פה שפע מקבילות, דרשות ובעיקר פרטים נוספים על דרכי קיום המצווה.