Mizrachi, Genesis 1:1

בראשית. אלא מהחדש הזה. שאע"פ שכל הספורים הכתובים בתורה ואפילו אחות לוטן תמנע אינן אלא לצורך כדאיתא בפ' חלק מ"מ עיקר התורה אינה אלא למצותיה:

שנצטוו בה ישראל. פי' מה שאין כן מילה וגיד הנשה שאף על פי שהמילה נצטוה בה אברהם אבינו בעדו ובעד כל ישראל וכן גיד הנשה נצטוה בו יעקב אבינו בעדו ובעד כל ישראל אליבא דרבי יהודה דפליג עלייהו דרבנן דאמר בסיני נאמרה אלא שנכתב שם להודיע טעם איסורו כדאיתא בפרק גיד הנשה מכל מקום כיון שלא היו צוויין אלא ליחיד אינן נחשבות מכלל מצותיה כל זמן שלא נצטוו בם כל ישראל בכלל דתורה צוה לנו כתיב דמשמע לכל ישראל ולפיכך חזר וצוה בהן בסיני לכל ישראל כדי שיחשבו גם הם מכלל מצותיה. והא דסנהדרין פרק ד' מיתות דאמר רבי יוסי בר חנינא כל מצוה שנאמרה לבני נח ונשנית בסיני לזה ולזה נאמר'. נאמר' לבני נח ולא נשנית בסיני לישראל נאמר' ולא לבני נח ואנו אין לנו אלא גיד הנשה ואליבא דר' יהודה דמשמע דגיד הנשה לר' יהודה לא נשנית בסיני וכן ז' מצות דבני נח שאמרו בפרק ד' מיתות שלא נשנו בסיני אלא כדי שיהו נוהגין לזה ולזה דמשמע שאפילו לא נשנו היו נתשבות מכלל מצותיה. י"ל דפירוש נשנית דהכא בכתיבה קמיירי והכי קאמר כל מצוה שנכתבה לבני נח דהיינו קודם בואם בהר סיני וחזרה ונכתבה אחר בואם בהר סיני לזה ולזה נאמרה וכל מצוה שנכתבה לבני נת ולא חזרה ונכתבה אחר בואם בהר סיני כמצות גיד הנשה אליבא דרבי יהודה אע"פ שחזרה ונאמרה בסיני לכל ישראל כדנפקא לן מקרא דאלה המצות לישראל נאמר' ולא לבני נח ומילה שנכתבה לבני נח וחזרה ונכתבה אחר בואם בסיני וביום השמיני ימול בשר ערלתו וכן פריה ורביה שנכתבה לבני נח וחזרה ונכתבה בסיני שובו לכם לאהליכם ואף על פי כן אמרו לישראל נאמר' ולא לבני נח. כבר תרצו בגמרא בפ' ד' מיתות שאני הני דאיתנו למילתייהו מילה למשרי שבת ופריה ורביה לכל דבר שבמנין צריך מנין אחר להתירו אבל ז' מצות שחזר והזהי' בהן בסיני אע"ג דאיתנו למילתייהו לפרש בהן מה שלא נתפר' לבני נח כבר תרצו שם כיון דאזהר ומהדר ומתנא בהו לזה ולזה נאמרו דאם לא כן מהדר ומזהר למה לי:

ומה טעם פתח בבראשית. פי' כל הספורים שמבראשית עד החדש נקראו בשם בראשית על שם תחלתן ופי' משום כח מעשיו על הבריאה ועל מנהגו של יוצר בראשית שלוקח הארץ מן החוטאים ונותנה לצדיקים כמבואר מספורי אדם הראשון ואנשי המבול ודור הפלגה ומספור הכפתורים היוצאים מכפתור שהשמידו העוים וישבו תחתם ומספור המצרים שטבעו בים הם ומלכם ונעדרה מלכותם. אי נמי ספור הבריאה לבדה ופירוש משום כח מעשיו על הבריאה לבדה כדמשמע מהוא בראה ואגב ספור הבריאה נכתבו כל הנמשכים אחריו עד פרשת החדש וזהו היותר נכון לפי הלשונות של בראשית רבה ולפי זה צריך לומר דומה טעם פתח בבראשית אינו סיום הקושי' דא"כ פתח בכל הספורי' שמבראשית עד החדש וסיים בספור הבריאה לבדה אלא תחלת התשובה היא וה"ק אלא הטעם שפתח בבראשית הוא משום כח מעשיו הגיד לעמו:

משום כח מעשיו הגיד לעמו. פי' משום דרשת כח מעשיו שדרשו בב"ר דאל"כ כדי להגיד כח מעשיו מבעי ליה ואחר כך הה"ד כח מעשיו כו' ואע"ג דהאי נמי לאו מכלל המצות הוא ולא היה צריך לפתוח בו מיהו כיון דירושת הארץ היא משכר המצות חשובה כמו המצות עצמן:

שאם יאמרו אומות העולם לסטים אתם כו'. אם נפרש לסטים אתם שכבשתם ארץ ז' עממין שהיא שלהם צריך לומר דסבירא ליה דארץ ישראל בחלקו של חם נפלה כההיא דשלהי כתובות ומייתי לה בפרק אלו נאמרים והביאו רש"י בפרשת שלח לך והוא סותר מה שפירש בפרשת לך לך גבי והכנעני אז בארץ ואם נפרש לסטי' אתם שלא נתתם החלק המגיע לשאר בני שם צ"ל דס"ל דא"י בחלקו של שם נפלה כמו שכתב רש"י בפר' לך לך והוא סותר מה שכתב בפר' שלח לך גבי וחברון ז' שנים נבנתה לפני צוען מצרים ושמא י"ל שהן אגדות חלוקות. והרב הביא את שתיהן כמו שהביא בפ' יתרו ההיא דמכילת' דז' שמות נקראו לו ובפרשת בהעלותך ההיא דספרי דשני שמות נקראו לו שהן אגדות חלוקות למעיין בם היטב וכמו שכתב בפרשת שלח לך ששלוח המרגלים היה קודם מחלוקתו של קרח ובפרשת אלה הדברים כתב וחצרות זו מחלוקתו של קרח שהיא קודם שלוח המרגלים כדכתיב ואחר נסעו העם מחצרות ויחנו במדבר פארן וכתיב וישלח אותם משה ממדבר פארן והן אגדות חלוקות בהכרח. אבל אין לפרש שכל א"י בחלקו של חם נפלה חוץ מירושלי' וסביבותיה שנפלה בחלקו של שם כדמתרגמינן ומלכי צדק מלך שלם מלכא דירושלם ומלכי צדק הוא שם בן נח כדאית' בגמרא שלהי פ"ג דנדרים משום דמלשון היה הולך וכובש את ארץ ישראל מזרעו של שם משמע שכל ארץ ישראל בתלקו של שם נפלה:

הם אומרים כל הארץ של הקדוש ברוך הוא כו'. אבל אין לומר ואתם הלא בזוזה היא בידכם שהרי הכפתורים היוצאים מכפתור השמידו העוים וישבו תחתם כמו שאמרו בבראשית רבה דאם כן היינו בתר גנבא גנוב וטעמיה טעים וההיא דב"ר רבות' בעלמ' הוא שאף אם לא היה לנו להשיב מ"מ כיון שגם אתם אומה של בזוזות לא היה לכם לומר זה משום מום שבך אל תאמר לחברך. ולפיכך לא הביאו ר' יצחק באגדה שלו אעפ"י שהיא לקוחה משם כדמשמע מלשון משום כח מעשיו שהוא המדרש של ב"ר וא"ת בשלמא לפי' לסטי' אתם שלא נתתם החלק המגיע לשאר בני שם יש להם דין לקרותן בשם לסטים אלא לפי' לסטים אתם שכבשתם ארץ ז' עממים שהיא שלהם למה יקראו לסטים והלא כנען עבדו של שם היה כדכתיב ויהי כנען עבד למו ומה שקנה עבד קנה רבו דעד כאן לא קמיפלגי ר' מאיר וחכמים בפרק קמא דקדושין אלא היכ' דמקני ליה אחד מנה ואמר ליה על מנת שאין לרבך רשות בו אליבא דרב ששת או על מנת שתצא בו לחירות אליב' דר' אלעזר אבל מה שקנה מעצמו או שנתן לו אחר סתם אף על פי שהנותן לא גמר בלבו שיזכה בו רבו הרי הוא של רבו י"ל דעבד עבדים יהיה לאחיו כתיב ואם כן אין לנו לכבוש מהם אלא חציו שהחצי האחר הוא של יפת. והרמב"ן ז"ל שאל על זאת האגדה ואמר ויש לשאול בה כי צורך גדול היה להתחיל התורה בבראשית ברא אלהים כי הוא שורש האמונה שכל מי שאינו מאמין בזה וחושב שהעול' קדמון הוא כופר בעיקר ואין לו תורה כלל ואמר והתשובה מפני שמעשה בראשית סוד עמוק איננו מובן מן המקראות ולא יודע על בוריו אלא מפי הקבלה עד משה רבינו מפי הגבורה ויודעיו חייבים להסתיר אותו לכך אמר רבי יצחק שאין להתחלת התור' צורך בבראשית ברא והספור במה שנברא ביום ראשון ומה שנעשה ביום שני ושאר הימים והאריכות ביצירת אדם וחוה וחטאם ועונשם וספור ג"ע וגרישת אדם ממנו כי כל זה לא יובן בינה שלימה מן הכתובים וכ"ש ספור המבול והפלגה שאין הצורך בהם גדול ויספיק לאנשי התורה בלעדי הכתובים האלה ויאמינו בכלל בנזכר להם בעשרת הדברות כי ששת ימים עשה ה' את השמים ואת הארץ את הים ואת כל אשר בם וינח ביום השביעי ותשאר הידיעה ליחידים שבהם הלכה למשה מסיני עם תורה שבע"פ ונתן ר' יצחק טעם לזה כי התחיל התורה בבראשית ברא אלהים וספור כל ענין היצירה עד בריאת אדם ושהמשילו במעשה ידיו וכל שת תחת רגליו וג"ע שהוא מבחר כל המקומות הנבראים בעולם הזה נעשה מכון לשבתו עד שגרש אותו חטאו משם ואנשי דור המבול בחטאם גורשו מן העולם כלו והצדיק לבדו נמלט בצדקו הוא ובניו וזרעם חטאם גרם להם להפיצם במקומו' ולזרותם בארצות ותפשו להם המקומות למשפחות' בגוייהם כפי שנזדמן להם אם כן ראוי הוא כאשר יוסיף הגוי לחטוא שיאבד ממקומו ויביא גוי אחר לרשת ארצו כי כן הוא משפט האלהים בארץ מעולם וכל שכן עם המסופר בכתוב כי כנען מקולל ונמכר לעבד עולם ואיננו ראוי שיירש מבחר מקומות הישוב אבל ירשוהו עבדי ה' זרע אוהבו כענין שכתוב ויתן להם ארצות גוים ועמל לאומים יירשו בעבור ישמרו חוקיו ותורותיו וגו' כלו' שגרש משם מורדיו והשכין בו עבדיו שידעו כי בעבודתו הנחילוה ואם יחטאו לו מיד תקיא אותם הארץ כאשר קאה את הגוי אשר לפניהם ואשר יבאר הפירוש שכתבתי לשונם בב"ר שאמרו שם בלשון הזה ר' יהושע דסכנין בשם ר' לוי פתח כח מעשיו הגיד לעמו לתת להם נחלת גוים מה טעם גלה הקב"ה לישראל מה שנברא ביום ראשון ומה שנברא ביום שני מפני אומות העולם שלא יהו מונין את ישראל ואומרי' להם הלא אומה של בזוזות אתם וישראל משיבין להם ואתם הלא בזוזה היא בידכם הלא הכפתורים היוצאים מכפתור השמידום וישבו תתתם העולם ומלואו של הקב"ה הוא כשרצה נתנה לכם וכשרצ' נטלה מכם ונתנה לנו הה"ד כח מעשיו הגיד לעמו לתת להם נחלת גוים בשביל לתת להם נחלת גוים הגיד להם את מעשה בראשית וכבר בא להם במקום אחר עוד הענין שהזכרתי בתעלומות מעשה בראשית אז"ל להגיד כח מעשה בראשית לבשר ודם אי אפשר לפיכך סתם לך הכתו' בראשית ברא אלהים את השמים ואת הארץ א"כ נתבאר מה שאמרנו בזה עכ"ד:

ונ"ל שלא שאלתו היא שאלה ולא תשובתו היא תשובה מסכמת עם לשון האגדה שאלתו אינה שאלה מפני שאם באמונת הקדמות תפול התורה הנה באמונת התורה תפול הקדמות כי סותר הנמשך מוליד סותר הקודם בהכרח ומה צורך לספור הבריאה אם מפני האפיקור' המאמיני' בקדמות ומכחישים התורה הנה יכחישו גם בספור הבריאה ומה תועלת בכתיבה. ותשובתו גם כן אינה תשוב' מפני שאינה מתישבת אחר לשון האגדה כלל שהרי פי' כח מעשיו הגיד לעמו לפי דעתו אינו רק על עונש אדם וחוה שגורשו מג"ע מכון שבתם בעבור חטאם ועל עונש אנשי המבול שגורשו מן העולם ונח לבדו נמלט בצדקו ועל עונש דור הפלגה שהפיצם השם ממקומם בד' רוחות העולם בעבור חטאם לא על ספור הבריאה ואם כן מה טעם הוא בראה. וא"ת עיקר המאמר אינו רק בעבור ונתנה לאשר ישר בעיניו אבל הוא בראה כדי נסבה הנה לנגדו לשונם בב"ר שהביאו הוא לעזרו והוא אמרם מה טעם גלה הקב"ה לישראל מה שנברא ביום א' ומה שנברא ביום שני שהוא מורה על ספור הבריאה לבדה ומסיים בו נמי לתת להם נחלת גוים הגיד להם מעשה בראשית ומעשה בראשית בכל מקום הוא ספור הבריאה כמו שאמרו להודיעם מעשה בראשית אי אפשר לפיכך סתם הכתוב בראשית ברא והא דרבי יצחק אינו אלא מההיא דב"ר כדמשמע מלשון משום כח מעשיו שפירושו משום דרשת כח מעשיו שדרשו בב"ר. ומאמר ואתם הלא בזוזה היא בידכם דב"ר מילתא באנפי נפשה היא וה"ק אפילו בלא טעמא דהוא בראה היה לנו להשיב והלא בזוזה היא בידכם ומום שבך אל תאמר לחברך:

בראשית אין המקרא הזה אומר אלא דרשני. משום דאי אפשר לפרש מלת ראשי' כמשמעה מענין התחלה ותהיה סמוכה למלת ברא מפני שאי אפשר שתהיה סמוכה לפועל עבר גם אי אפשר שתהיה סמוכה למלה חסרה כמגיד מראשית אחרית כאלו אמר בראשית הכל או בראשית הזמן דא"כ תמה על עצמך שהרי המים קדמו כו' גם אי איפשר שתהיה מוכרתת אם מפני קושית קדימת המים ואם מפני שאין לך ראשית במקרא שאינה סמוכה:

בשביל התורה ובשביל ישראל ב"ר. דהשתא ליכא לאקשויי ממה שאין לך ראשית במקרא שאינה סמוכה דאין זה אלא כשהיא מלשון התחלה ויהיה בי"ת בראשית כבי"ת ויעבוד יעקב ברחל אבל בזכות חלה ומעשרות ובכורים ובזכות משה שכל אלו נקראו ראשית אף על פי שכבר דרשום כן בב"ר לא הביאם רש"י בפירושו משום דמקרא דאם לא בריתי יומם ולילה חוקות שמים וארץ לא שמתי דמשמע שבעבורם נבראו השמים והארץ לא משתמע אלא או תורה או ישראל שאם יהיה יומם ולילה דבק עם חוקות שמים וארץ יהיה פירושו אם לא בעבור בריתי שהיא התורה היום והלילה וחוקות שמים וארץ לא שמתי כדאיתא בפסחים פרק אלו דברים ואם יהיה יומם ולילה דבק עם בריתי יהיה פירושו אם לא בעבור שבריתי הוגים בה ישראל יומם ולילה חוקות שמים וארץ לא שמתי אבל רש"י פי' ההיא דפסחים דאלמלא תורה לא נתקיימו שמים וארץ אם לא בריתי יומם ולילה דהיינו תורה דכתיב בה והגית בו יומם ולילה ולפי זה יומם ולילה דבק לעולם עם בריתי אלא שהדורשים אותו בעבור ישראל יהיה פירושו אם לא שבריתי נוהגת יומם ולילה דהיינו ישראל שהוגין בה חוקות שמים וארץ לא שמתי. והדורשי' אותו בעבור התורה יהיה יומם ולילה הבדל באיזו בריתי אמרתי באותה הנוהגת יומם ולילה שהוא התורה אבל חלה ומעשרות ובכורים שאין להם סמך מן המקרא אף על פי שהביאום בב"ר לא רצה להביאן בספרו מאחר שהכתוב לא תלה בריאת השמים והארץ אלא באחד משני אלו או בתורה או בישראל:

ה"ג בראשית בריאת שמים וארץ והארץ היתה תהו ובהו וחשך ויאמר הקב"ה יהי אור. וה"פ בתחלת בריאת שמים וארץ כאשר הארץ היתה תהו ובהו וחשך על פניה אמר השם יהי אור הורנו בזה הרבה ענייני' האחת שמלת בראשית סמוכה למלת ברא ומפני שאין דרך המלה להסמך אל פועל עבר שנה הפועל בה בשם ואמר בראשית בריאת שמים וארץ ואחר זה יבאר שמלת ברא הוא במקום מקור כמו תחלת דבר ה' בהושע שהמלה נסמכת בו כמו עם השם ועוד הורה שוא"ו והארץ הוא כוי"ו ושפתי רננות יהלל פי שפירושו כאשר שפתי רננות יהלל פי ועוד הורה שוו"י הפעלים אינם נוספים בשום מקום מפני שאע"פ שיש מקומות שאינם משמשי' לחבור הם משמשי' להפוך העבר עתיד והעתיד עבר ולפיכך הוכרת להמשיך הספור עד ויאמר ולא עד והארץ היתה תהו מפני שמלת ויאמר הוא פועל והוי"ו שבה אעפ"י שאינו משמש לחבור משמש להפוך אבל מלת והארץ שהוא שם והוי"ו שבה אינו משמש רק לחבור הנה כשאינו משמש לחבור יחוייב שיהיה נוסף בהכרח ולכן לא תמצא בשום פועל מהפעלי' שיאמר שהוי"ו בו נוסף רק בשמו' כמו ואיה וענה ורכב וסוס וקדש וצבא ודומיהם ומה שהכריחנו לפרש אומרו בראשית בריאת שמים וארץ בתחלת בריאתן ולא קודם בריאתן הוא מפני שלא יתכן לומר והארץ היתה קודם בריאתה ולא תהו ובהו המורים על החרבה והשממה שהם תארי הנברא ולא פי' יהי רקיע יתחזק הרקיע כיון שעדין לא נזכרה בריאתן ואעפ"י שתחלת הבריאה אינה בריאה אין זה רק על ההווה הזמנית לא על הפתאומית שהיא הבריאה יש מאין כי אז תהיה ראשית הבריאה היא הבריאה עצמה ובזה נשתבש הצדוקי האחרון וטען על דברי הרב. ומה שכתב בראשית בריאתם ולא בבריאתם הוא מפני שהבריאה נאמרת על ההוייה ועל קיומה כדכתיב בורא שמים ונוטיהם ברא לא נאמר אלא בורא שבורא אותם ומעמידם בכל יום וראשית בריאתם איננו כן והיה די לומר בראשית בריאת שמים וארץ ויאמר הקב"ה יהי אור מכיון שכל כונתו בפירוש הזה אינו אלא להמשיך הספור עד ויאמר יהי אור ללמד שבריאת האור היתה בתחילת בריאת השמים והארץ אלא שרצה להודיענו גם הסבה שבעבור' הוזכר פה שהיתה הארץ אז תהו ובהו ותשך על פני תהום שאין מקומם פה ואמר שמה שהוזכרו פה הוא להודיע הטעם שצוה הכתוב יהי אור וכל שאר הנמשכים אחריו ואמר שמפני שהארץ היתה חשוכה צוה שיהיה אור ולפיכך המשיך הספור עד מלת וחשך והדביק לו ויאמר הקב"ה יהי אור להורות שויאמ' אלהים יהי אור דבק עם וחשך על פני תהום לא עם הרוח והמים הכתובי' בצדו ושהספור של תהו ובהו במקום הזה הוא מפני תדש' הארץ וישרצו המים ותוצא הארץ הבאים אחריו כאילו אמר מפני שהיתה הארץ חשוכה אמר יהי אור ומפני שהיתה תהו ובהו אמר תדשא הארץ צמחים ותוצא בעלי חיים ואדם ושאר המאמרי' נמשכים זה מזה שמפני שאי אפשר להיות כל אלה אלא בהראות היבשה אמר תחלה יקוו המים ומפני שהרקיע הוא סבת הקוות המים והראות היבשה כי השמים לא נבראו רק מהטפה האמצעית כדלקמן וכשישארו מועטים יקוו הנשארים אמר יהי רקיע קודם מאמר יקוו ומפני שסבת מציאות הנפש החיונית לבעלי חיים הן המאורות והככבי' נכנס מאמר יהי מאורות בין מאמר תדשא ומאמר ישרצו וכל זה רמז אותו במאמרו הקצר שאמר בראשית בריאת שמים וארץ והארץ היתה תהו ובוהו וחושך ויאמר הקב"ה יהי אור ולאאמר בראשית בריאת שמים וארץ ויאמר הקב"ה יהי אור כי רצה להודיע שצווי בריאת בהאור היה מפני שהארץ היתה חשוכה ולכן סמך צווי בריאת האור עם החשך להודיע סבת צוויו ויחוייב מזה שיהיה גם התהו ובהו סבת כל הצווים הנמשכים אחר צווי האור ומה מאד הפליג לדקדק בזה כי בזולת זה אין קיום לפירושו כי אם לא בא הכתוב רק להודיע שבריא' האור היה בתחלת בריאת השמים והארץ מה צורך להזכיר התהו ובהו והחשך במקום הזה אך לא ידענו צורך ספור הרוח והמים במקום הזה ושמא מפני שהוצרך להזכיר איכות הארץ בתחלת בריאתה לסבה הנזכרת הזכיר גם הרוח המרחפת על פני המים שעליה ומה שאמר ויאמר הקב"ה יהי אור ולא אמר ויאמר אלהים יהי אור כלשון הכתוב להודיע שנשוא המאמר הזה הוא ויאמר אלהים יהי אור ואלו היה מביא הפסוק כצורתו היינו חושבים שהוא סיים המקרא ומה שלא כתב אמר אלהים המורה על הנשוא יותר משנוי שם אלהי' הוא לידע שאין הוי"ו הזה נוסף מפני שאעפ"י שאינו משמש לחבור הנה הוא משמש להפוך העתיד עבר ואלו היה אומר אמר אלהים היינו חושבי' שהוי"ו נוסף כוי"ו ואיה וענה אבל גבי ושמר ה' אלהיך לך פירש ישמור לך הבטחתו ולא פחד מזה מפני שכבר גלה סודו פה ואמר בראשית בריאת שמי' וארץ ולא בריאת השמים והארץ בה"א כלשון הכתו' מפני שלא יבא ה"א הידיעה על השם רק כשנזכר למעלה או כשנרא' לעיני' והשמים שהם הגלגלים כדעת רז"ל אינם לא מן הנזכרי' למעלה ולא מו הנראים לעינים ומזה שפט רבי אברהם ן' עזרא שהוא הרקיע הנראה ולא הגלגלים ואולם התורה כתבתם בה"א הידיעה להיותם מפורסמים בזמן משה:

ולא בא המקרא להורות סדר הבריאה. כלומר אבל אין לפרש שבא לפרש סדר הבריאה ופירושו בראשונה ברא כו' שאם כן תהי' מלת בראשית מוכרתת ואי אפשר זה מפני שאין לך ראשית במקרא שאינה סמוכה. והרמב"ן ז"ל טען עליו ואמר והקושיא לרש"י בפירוש הזה כי אמר שאם בא להורות סדר הבריאה בא לו לומר שהם קדמו היה לו לכתוב בראשונה שאין ראשית במקרא שאינו סמוך. והנה מגיד מראשית אחרית שאינה סמוכה ואם יסמוך אותו לדבר גם זה נסמוך אותו ועוד וירא ראשית לו. ונראה מזה שלא היה כתוב בנסחת רש"י שבידו רק עד ויאמר השם אל הושע ואחריו היה כתוב מיד ועוד תמה על עצמך כו' ועוד שהשמים מאש ומים נבראו דאם לא כן אין מקום לקושיותיו שהרי רש"י עצמו הקשה ממגיד מראשית אחרית ותירץ שהיא סמוכה לדבר והכתוב קצר בה ואמר שמלת בראשית אי אפשר לפרשה סמוכה למלת כל שהרי המים קדמו ואין לומר שטענת הרמב"ן ממגיד מראשית אחרית היא לפי סברתו שסובר שהיא מוכרתת שא"כ מה טעם אומרו ואם יסמוך אותו לדבר גם מה שטען מפסוק וירא ראשית לו אינה טענה מפני שרש"י ז"ל כבר פי' שם שהיא סמוכה לכבוש והכתוב קצר בו כמנהגו בכמה מקומות:

בראשית ברא הקדוש ברוך הוא. שיהיה ברא בקמץ כמו ברא הבי"ת בשוא והרי"ש בחולם והמקור יתכן בו הסמיכות כמו עם השם ולא שנה פ"א הפעל בשם יען כי כונתו פה לתקן לשון המקרא ומפני ששם אלהים מורה על הפועל וצריך להזכר בו הפעולה פירש מלת ברא מקור שהיא הפעולה וענינו כמו שם לענין הסמיכות ולמעלה שלא כיון לפרש רק כונת המאמר אמר בראשית בריאת השמים והשמיט שם אלהים מפני שהסמיכות יותר נכונה עם השם הגם הלום שנה שם אלהים בשם הקדוש ברוך הוא כדי לעורר המעיין על מלת ברא שלא יטעה לגרוס אותה עבר כלשון הכתוב. כמו תחלת דבורו של הקב"ה בהושע. שנה פ"א הפועל אע"פ שנזכר בו שם ה' בשם אלהים בפסוק בראשית מפני ששם אלהים עם מלת את מורה על הפועל ולא כן שם ה' שבהושע גם שנה שם השם בשם הקב"ה מפני שהלשון הנהוג בל' חכמי' הוא דבורו של הקב"ה ולא דבורו של ה' ולא אמר דיבר ה' שגם זה נהוג שלא יטעה המעיין לגרוס אותו עבר כלשון הכתוב:

וא"ת להורות בא שאלו נבראו תחלה כו'. פירוש אם תאמר לעולם אימא לך להורות בא שאלו נבראו תחלה ודקשיא לך ממלת בראשית שהיא סמוכה לעולם נשיב שהיא סמוכה למלת כל שבזה יהיה טעמא כמו בראשונה:

א"כ תמה על עצמך שהרי המים קדמו. אינו רוצה לומר אם כן לפי זה הפירוש תמה על עצמך שהרי המים קדמו דבלאו זה הפי' נמי כל מי שמפרש שבא להורות סדר הבריאה בין אם יפרש מלת בראשית בראשונה בין אם יפרש אותה בראשית הכל תקשה לי' קושיית תמה על עצמך שהרי המים קדמו אלא הכי פירושו אם תפרש מלת בראשית בראשית הכל כדי שתנצל מקושיית אין לך ראשית במקרא שאינה סמוכה לא תנצל מקושיית תמה על עצמך שהרי המים קדמו הנופלת על האומרים שבא להורות סדר הבריאה:

ועדיין לא גלה בריאת המים מתי היתה. למדת שקדמו לארץ. פירוש אם נאמר שבריאת המים קדמה לבריאת שמים וארץ ליכא לאקשויי למה לא גלה בריאתן ברישא דאיכא למימר לא בא הכתוב לגלות אלא בריאת הנבראים שאחר בריאת השמים והארץ אבל אם נאמר שבריאת המים היתה אחר בריאת השמים והארץ הוה לי' לגלויי בריאתן ברישא ואח"כ איכות מצבן דכי האי גונא פריך בריש ברכות ומתי דקאמר כדי נסבה שהרי כל ראייתו אינה אלא מפני שכתב איכות מצבן ולא בריאתן אך מפני שכל אותן שגלה בריאתן גלה גם זמן בריאתן ואם היה מזכיר בריאתן של אלו הי' מזכיר גם זמן בריאתן כתב בהן ג"כ ועדיין לא גלה בריאתן מתי היתה:

ועוד שהשמים מאש ומים נבראו. בחגיגה פרק אין דורשין:

ולא נאמר ברא ה'. פירוש עם שם אלהים כמו שאמר בסוף ביום עשות ה' אלהים ארץ ושמים דאל"כ מאי קושייא דילמא במדת הדין בראו ועוד אף אם היה אומר ברא ה' תקשה לי' קרא דביום עשות ה' אלהים דמשמע שבשניהם נברא ולא בשם ה' לבדו:

שבתחלה עלה במחשבה. ופי' ברא כמו וילחם בישראל דבלק אבל לא אמר שבראו במדת הדין והחריבו וחזר ובראו במדת הדין ובמדת הרחמי' כדר' אבהו מפני שהוא רחוק מאד מהשכל: