א. ואתן להם יעברום. אפשר דרך הלציי בנוהג שבעולם אדם קנה חפץ במעותיו ורוצה לשוברו ולאבדו או שלא להשתמש בו הרשות בידו לעשות כרצונו ואין מי יאמר לו מה תעשה. אך אם אדם גדול נתן לו במתנה חפץ אחד וכ"ש אם המלך חפץ ביקרו ונתן לו חפץ חיובא רמיא עליה לשים מעייניו בחפץ ההוא ושיהיה נקי ומצוחצח וישתמש בכבוד. ומכאן נדון ק"ו לאלפים לבורא עולם אשר נתן לנו התורה הקדושה יקרה היא מפנינים שצריכי' אנו ליזהר בכבודה ויקר עוזה ולהשתמש בה כרצון ממ"ה הקב"ה אשר בחסדו נתנה לנו. וז"ש ואתן להם יעברום מתנה שנתתי להם שהי"ל ליזהר מאד לכבודי והם עברו עליה ויבזוה והוא דבר שאין לו שחר ופתיות וסכלות.
ב. על שבר בת עמי השבדתי קדרתי שמה החזקתני. פירש החכם השלם הישיש כמה"ר מנחם ן' חביב זלה"ה משלוניקי יע"א עפ"י מ"ש בש"ע י"ד סוף סי' נ"ה נמצא שבור ואינו יודע אם נעשה מחיים או לאחר מיתה אם מקום המכה שחור בידוע שנעשה מחיים וכו' ע"ש וז"ש על שבר בת עמי השברתי נעשה בי שבר וכ"ת איזה שבר אם הוא דבר שנעשה טרפה או לא לז"א קדרתי ר"ל שנעש' מקום השבר שחור אשר על כן שמה החזקתני.
ג. וידרכו את לשונם קשתם שקר ולא לאמונה וגו'. אמרו רז"ל כי המדבר לה"ר וכיוצא גורם שס"מ יכנס בין עליונים למעלה לקטרג והוא עון פלילי שבסיבתו יש לו רשות להכנס אל מקום הקדש והביאו הרב עיר וקדיש בראשית חכמה ע"ש וזה רמז ר"ת את לשונם קשתם בגי' שם פ'. וס"ת גימט' ת"פ שם פלונית. ומ"ש ולא לאמונה פירש הרב באר יצחק אשכנזי ז"ל במ"ש בגמ' ביבמות דף ס"ג רב הוה קמצער ליה דביתהו כי אמר לה עבידי לי טלופחי עבדא ליה חימצי וכו' כי גדל חייא בריה אפיך לה אמר רב לבריה איעלא אמך א"ל אצא הוא דמהפכנא לה אמר מאן דנפיק מינך טעמא מלפך מיהו אתלא תעביד הכי שנאמ' למדו לשונם דבר שקר וז"ש וידרכו את לשונם קשתם שקר ואלו היה לאיזה מצוה החרשתי ולא לאמונה היה עכ"ד.
ד. על מה אבדה הארץ וגו'. ראיתי בס' פרי מגדים על א"ח שנזדמן עתה בתורת שאלה בחלק משבצות זהב סי' מ"ז וז"ל ארץ ישראל עתה רק מהלך יום א' לארכה ולרחבה ששה ימים כמ"ש מהר"ם אלשיך בנביאים והיינו כי באמת קטן הוא ארץ ישראל רק בזמן שיש השראת קדושה מתרחב כמ"ש מהר"ם אלשיך ע"פ כעיר שחוברה לה יחדיו וידות שהרי שם עלו שבטים עומדים צפופים ומשתחוים רוחים וכו' א"כ כל זמן שעסקו לשמה והתורה שמותיו של הקב"ה והיה השראת שכינה בא"י נתרחב ועתה שלא לשמה לשם גשמי נסתלק הרוחניי וממילא נשאר רק הגשם שעור קטן וזהו אבדה הארץ ממש עכ"ל והר' ז"ל קצר מאד כמדת"ו לכל רוח חכמה ואוסיף עוד לבאר קצת דהנה יקשה דאמרו רז"ל דבר זה נשאל לחכמי' ולא פירשוהו לנביאי' ולא פירשוהו עד שבא הקב"ה ופירשו והרי היה גלוי וידוע עוונתיהם בע"ז ג"ע ש"ד ואמאי הנביאים והחכמים שתק"ו יחדיו. ועוד הקב"ה אמר על עזבם את תורתי ואמר רב יהודה אמר רב על שלא ברכו בתורה תחילה והוא תימה. אמנם עפ"י האמור ניחא דלא שאלו על שלקו ונענשו ישראל כי בעוה"ר היה גלוי לכל אך הם שאלו על מה אבדה הארץ שבתחילה היתה ת' פרסה על ת' פרסה ועתה אורכה מהלך יום אחד ורחבה ששה ימים והוא פלא ולכן החכמים והנביאים לא ידעו להשיב על זה. אך הקב"ה ידוע תעלומות אמר על שלא ברכו בתורה תחילה והיינו כדתרגמה רבינו יונה ז"ל והביאו הר"ן ז"ל שהכונה שלא היו לומדים לשמו ולשמה רק כקורא סיפורים וסברי שאין כדאי לברך על התורה וזה גרם שאבדה הארץ שע"י קדושת התורה היתה מתרחבת והיתה ארץ רחבת ידים וכשלא קראו בתורה דרך חיוב ולמוד ומצוה רק כדברים בעלמא ארץ צבי כתיב בה דהיינו שנתכווצה ונתמעטה ארץ ישראל ולא נשאר ממנה אלא חלק קטן מאד ובזה דרך דרש אפשר לישב מה שחקרו ז"ל דכתב הרשב"א דבמתנ' הארץ נתבטלה המודעא והלא ארץ ישראל מוחזקת וכמ"ש במקומות אחרים אך בזה אפשר דהארץ שהיא מוחזקת היא הארץ כמות שהיתה בזמן אברהם אע"ה וכמו שהיתה ביד הכנענים והמתנה היא שע"י התורה שקבלו והשראת שכינה הגדילה והרחיבה והוסיפה הארץ הרבה תוספת מרובה על העיקר מאד מאד. וזה התוספת הגדול מאד הוא מתנה לישראל ובזה נתבטלה המודעא כי ע"י ת"ת לשמה נתרחבה ונתוספה מאד מאד. ובזה אפשר לרמוז פ' והיה כי תבא אל הארץ אשר ה' אלהיך נותן לך נחלה וכו' דכתיב נותן מתנה ואמר נחלה היא ירושה. אמנם רמז דהיא ירושה אבל היא מתנה מרובה כי הוסיפ' והגדילה ע"י התורה. וזה אפ' רמז פ' ברוך מרחיב גד ואמרו ז"ל שהארץ היתה מתרחבת וכו' ונתן טעם כי שם חלקת מחוקק ספון שהתורה גורמת להרחיב ולהגדיל הארץ ולכבוד משה רבינו שהוא עצמו תורה הקבור שם נתרחבה ובזה יש לפרש בכמה כתובים ומאמרי רז"ל ואכמ"ל.
ה. אל יתהלל חכם וגו' כי אם בזאת וגו' כי באלה חפצתי וגו'. שמעתי משם הרב המובהק כמהר"ר יהודה הכהן איש ירושלם ת"ו שפירש במ"ש שהקב"ה גוזר טרם היצירה שיהיה חכם גבור עשיר או להפך אבל צדיק ורשע לא קאמר. וז"ש אל יתהלל חכם וכו' גבור וכו' עשיר וכו' כי אם בזאת יתהלל השכל וידוע וכו' ונ"ט כי באלה חפצתי דהיינו חכם גבור ועשיר חפצתי נאם ה' שאמרתי כן ואני רציתי וגזרתי שכך יהיה וא"כ אל יתהלל בהם. אך השכל וידוע אותי בזה יתהלל דצדיק ורשע לא קאמר ודוק הטב.