א. בקבצי את בית ישראל מן העמים אשר נפוצו בם ונקדשתי בם לעיני הגוים וגו'. אפשר לומר בהקדים מה שחקרו רבני אשכנז דענין מ"ת הוא משל לחתן וכלה וישראל הוא כדין שבויה ואסירה לכהן וניחא להו במ"ש כהן שפדה את השבויה הרי זה ישאנה חזקה לא שדי איניש זוזי בכדי עכ"ד. וז"ש בקבצי את בית ישראל דייקא אין בית אלא אשה מן העמים אשר נפוצו שם וא"כ מותרת לי וקרינן עלה דין כהן שפדה את השבויה הרי זה ישאנה חזקה לא שדי איניש זוזי בכדי ונקדשתי בם לעיני הגוים דודאי טהור' היא א"נ במ"ש מהרימ"ט דמשכן ומקדש היו כמו אירוסין וקדושין על תנאי לשמור התור' ולהיות כי התנאי לא נתקיים פקעי הקדושין ובגאולה העתידה יהיו קדושין חדשים ונשואין והת"ד וז"ש בקבצי את בי"ת דייקא נמשלה לאשה וכי תימא הרי האירוסין על תנאי ופקעי קדושין לז"א ונקדשתי בם לשון קדושין שאקדשם פעם אחרת ויהיו נשואין ובדרושים כתבנו תירוצים אחרים לחקירה זו.
ב. לכן כה אמר אדני אלהים הנני מביא עליך חרב והכרתי ממך אדם ובהמה. אפשר לפרש במ"ש רז"ל אין בעל הרחמים פוגע בנפשו' תחילה וכתבו המפרשים דזהו במדת הרחמים וכמ"ש אין בעל הרחמים אבל במדת הדין פוגע בנפשות תחילה ובזה נתבאר אצלי הדל מ"ש ירמיה הע"ה בעת הפך עשה בהם דכשיש חרון אף פוגע בנפשות תחילה וזה שאמר עשה בהם דייקא. גם אמרו רז"ל דהא דאין בעל הרחמים פוגע בנפשות תחילה הוא דוקא בישראל אבל בגוים פוגע בנפשו' תחיל' וז"ש כה אמר אדני אלהים שהוא מדת הדין וכו' והכרתי ממ"ך דייקא אדם ברישא והדר בהמה ופוגע בנפשות תחילה דזהו במדת הדין ועוד ממך שאתם גויים.