ידוע כי המציאות מקרה קרה לנמצא זה קרה לרב ז"ל להמשכו אחר דברי בן סינא באל שפא ולזה השיגו התפישה מזה הצד ואמנם מה שאין סבה למציאותו והוא השם ית' כי זה אמרנו עליו ית' שהוא מחויב המציאות תהיה מציאותו עצמו ואמתתו ועצמו מציאותו ירצה כי ענין מחויב המציאות אינו ענין נוסף על המציאות חוץ לנפש אבל מציאותו הוא עצמו וחיוב מציאותו מחויב מטבעו על שאין לו עלה וכאלו הוא שב על סלוק העלה ר"ל שיהיה מציאותו עלול מזולתו וכאלו מה שקיים לזולתו שלל ממנו כמדרגת אמרנו בנמצא שהוא אחד וזה שהאחדות לא יבין בנמצא ענין נוסף על עצמותו חוץ לנפש כמו מה שיובן מאמרנו נמצא לבן ואמנם יובן ממנו ענין העדרי והוא העדר החלוק וכן מחויב המציאות אמנם יובן ממחויב המציאות ענין העדרי שפטו עצמותו והוא שיהיה חיוב מציאותו בעצמו לא בזולתו ר"ל שאמרנו מחויב המציאות אינו שאין לא עלה פועלת אבל הוא תאר חיוב שכלי לא נוסף מחויב מטבע אין לא עלה כלל לא פועלת מחוץ ולא היא חלק ממנו וכן אמרנו אפשר המציאות מעצמותו אי אפשר שיובן ממנו תאר נוסף על העצמות חוץ לנפש כמו מה שיובן מן האפשר האמתי ואמנם יובן ממנו שעצמותו גוזר שלא יהיה המציאות מחויב אלא בעלה והוא יורה על עצמות כאשר נשללה ממנו עלתו לא יהיה מחויב המציאות לעצמותו אבל בלתי מחויב ר"ל שלול ממנו חיוב המציאות ובכלל שהמחויב המציאות ממנו מה שהוא מחויב בעצמו וממנו מה שהוא מחויב בעלה אינו מחויב לעצמו ואלה ההבדלים אינם הבדלים עצמיים ר"ל חולקים לעצמות ולא נוספים על העצמות ואמנם הם ענינים שלולים וצרופים ולכן כאשר תבין מן האפשרות ענין שכלי לא יחויב שיהיה אחד מהם מורכב מזה הצד ויבא זה בזולת זה המקום וכו' עוד אמר וכמו שהמנין אינו עצם המנויים כן אין האחדות עצם הדבר המתאחד כי אלו כלם מקרים כבר אתה רואה כי הרב לא הבדיל בין האחד המספרי אשר ילקח מצד שהוא בפועל ר"ל המהות וזה כי המהות אשר הוא בציור לבד אם נמצא חוץ לנפש ככה הוא ציור אמתי אבל אם לא נמצא חוץ לנפש ככה הוא ציור דמיוני ר"ל בנפשו ובין האחד הלקוח מצד שהוא נמצא חוץ לנפש ר"ל בכח אשר יורה על מה שיורה עליו הנמצא וההיות כמו שלא הבדיל בין הנמצא הנאמר על הצודק ובין הנמצא הנחלק למאמרות העשרה ובאמת כי הרב הלך בזה דרך בן סיני ולא נשמר ללכת דרך עקבות ארסטו כמו שהודעתיך וליתרון אהבת החמת אודיעך כי המציאות הוא המהות כי לא יעמוד המהות כאשר נדמה העדר המציאות ואמר החכם רשד על בן סיני בזה המקום והפלא מזה האיש שהוא משתדל לשלול מן העלה הראשונה מה שכל הנמצאות שלולות ממנו ר"ל שיהיה להם תאר המציאות מקרה נוסף על המהות אמנם המציאות אשר הוא זולת המהות הוא אשר בנפש אשר ענינו כענין הצודק פי' אב"ר שבלשון הערבי יאמר על הדבר הנמצא צודק וככה האחדות אשר הוא התחלת המספר הוא בנפש והוא אשר פעלה הנפש בנמצא עצמו והוא מקרה בו כי עשתהו אחד כאשר הבינה בו שהוא אם אחד בהתדבקות או אחד בצורה כענין האישים בעלי הצורות או בגדר ובמציאות והוא הפשוט בסוג סוג מסוגי המאמרות והוא מה שלא יחלק בגדר באותו הסוג כמו הנקודה שלא תתחלק או בגדר לא במציאות כענין במהות הכולל שלא יחלק במה שהוא ידוע אחד והוא נחלק אל אישים ואמנם כשנחלק האחד בעצמו במה הוא נמצא חוץ לנפש אינו אלא הנמצא בעצמו והאחדות הוא בו בכח הנה האחדות אשר הוא התחלת המספר הוא בנפשו וטבעו בלתי טבע הדברים אשר יאמר עליהם שם האחד ואמנם האחד הנמצא בעצמו חוץ לנפש ובכח הוא מורה על הדברים כמו שיורה עליהם שם הנמצא ושם ההיות אמנם הרבוי הנמצא לזה האיש אשר הוא האחד המספרי אינו זולת המספר עצמו כי הוא כפילת האחדים ולהיות שימצא לו ר"ל לאחד המופשט כל מה שימצא לאישים אשר הוא חוץ לנפש ר"ל בהשגת גדרה בטבע והרבוי כענין באחדים החמריים נסתפק הענין על בן סיני וחשב שהאחד יורה על מקרה בדברים אשר יאמר עליהם שם האחד ר"ל שהאחדות תאר נוסף על הנמצאים האחדים וזה המקרה והוא האחדות נמנה ונאמר עשרה בהמנות הדברים החמריים כשיחובר אליהם ונאמר שהאחדים עשרה כענין בסוסים שהם עשרה הנה זה הצד מן המציאות לאחד מצד שהוא התחלת המספר אינו דבר נמצא חוץ לנפש ואמנם הוא דבר תפעלהו המחשבה בנמצאות מצד הענינים אשר מנינו בם או מקצתם והנקודה בזה הצד היא יותר קרובה אל המציאות חוץ לנפש ולזה נאמר בה שהיא אחדות בעלת מצב א"כ האחד כאשר לוקח מצד שהוא בפועל ר"ל בנפש היה טבעו בלתי טבע הדברים אשר יאמר עליהם שם האחד והוא גדרו שהוא הדבר הבלתי מתחלק בפנים מן הפנים וכאשר לוקח מצד נמצא חוץ לנפש ר"ל בכח היה מורה על מה שיורה עליו שם הנמצא וההיות והנחתו חוץ לנפש כזב שהוא חוץ לנפש בנמצאות ואפי' בפשוט בסוג העצם אשר הוא הראשון לכל מה שימצא לכל הנמצאות מהראשון ענין בלתי מתחלק כולל ואחד כולל לא עצם כמו שיאמרו האומרים בצורות ולא מקרה כמו שיחשוב אב"ס ואמנם הנה אחד כן ר"ל בהתדבקות או בפרידה ר"ל בגדר או בצורה או במהות ר"ל בגדר ולא במציאות ואין כל מה שיושכל הוא נמצא בעצמו חוץ לנפש והשתכל זה המקום כי בו עומק גדול: