מפליא לעשות בהראותו מקום המשפט שמה הרשע שמותיו וסבותיו.
מפוזר ומפורד בין כל ספרי בני עמנו שזה לעומתזה עשה האלהים ברא צדיקים ברא רשעי' ברא גן עדן ברא גהינם. וכן כתב הרקנטי על פסוק ויגרש את האדם ז"ל דע והבן כי אעפ"י שפרשנו כל הפרשה כלה ע"ד הסוד מכל מקום גם הפשט אמת ויציב ועץ הדעת והנהרות והכרובים ולהט החרב וכבר העידו כמה פעמים שנשרפו בברק להט החרב וכלם היו בעלי הפילוסופיא הקדומה אשר נטו ברוב דבריהם אחרי דברי רז"ל וכו'. גם הראב"ע הרמב"ן הרי"א אבן שועב וכן רבים בפרשת בראשית קיימו שאין מקרא יוצא מידי פשוטו ושענין הגהינם שנרמז בלהט החרב אמת הוא. ובמדרש קהלת אמרו מפני מה ברא הקב"ה גהינם וגן עדן כדי שתהיה זו מצלת מזו וכמה ריוח ביניהם ר' יוחנן אמר כותל ור' אחא אמר טפח ורבנן אמרי שתי אצבעות. ובמדרש שוחר טוב כתוב לאמר וכנגדן שבע בתי דירות בגהינם ואלו הן שאול ואבדון גיא דומה צלמות ארץ תחתית וארץ ציה. ובמקום אחר אריב"ל שבע שמות יש לו לגהינם שאול ואבדון באר שחת בור שאון טיט היון צלמות וארץ תחתית. ואף שיש הפרש מה בין השמות הצד השוה שבהן שכלם העלו את שמותם במספר השבע מדורות אשר שם נענשים הרשעים על מעשיה' הרעי' כל א' וא' כפי פשעו ומרדו. וסבותי אני בלבי לדעת ולתור בתורה האלהית ומצאתי אחת לאחת למצוא חשבון. ואציע לפניך כל השמות אשר על שם הגהינם נקראו וכפי דעתי אינם סובלים פירוש אחר. שאול הלא כה דברי רבן של כל הנביאים משה רבינו ע"ה (דברים לב כד) כי אש קדחה באפי ותיקד עד שאול תחתית והוא הגהינם כי על כן קרא שמו תחתית בהיותו במדרג' התחתונה מן הארץ וכן המשורר האלהי במזמור ט' ישובו רשעי' לשאול' ולא תוכל לפרש לקבר כי בקבורה הכל שוים כצדיק כרשע ולכן פירש רבי אבא בר זבדי למדרג' התחתונ' של שאול ומהו ישובו לאחר שיצאו מהגהינם ויעמדו בדין ויתחייבו ישובו עוד למדרגה תחתית. גם במזמור י"ו אמר לכן שמח לבי ויגל כבודי אף בשרי ישכון לבטח כי לא תעזוב נפשי לשאול לא תתן חסידך לראות שחת. הנה ביאר סבת שמחת לבו וגילת כבודו שהיא הנפש היותה כי לא תעזב לשאול שהוא הגיהנם ולא תמות ותאבד. אף בשרי אמר ישכון לבטח ואחז"ל מלמד שלא שלטה בו רמה ותולעה. גם במזמור ל' כתוב הדר הוא ה' אלהי שועתי אליך ותרפאני ה' העלית מן שאול נפשי חייתני מירדי בור ועניינו ה' אלהי כבר שועתי אליך שתסלח לי וכן עשיתי ותרפאני שרפאת נפשי שלא תרד לגהינם על עון בת שבע והעלית מן שאול שהוא הגהינם נפשי וחייתני מירדי בור כלומר מירידתי שם. וכך אמר בתפלתו במזמור י"ט בראותו מפלת הרשעים בגהינם אך אלהים יפדה נפשי מיד שאול כי יקחני סלה. ונא היה מתפלל שאלהים יפדהו מהקבורה אבל מהגהינם ולכן הוסיף כי יקחני כמו ואיננו כי לקח אותו אלהים וכעין זה נתן הודאה לשם במזמור פ"ו אודך ה' אלהי בכל לבבי וכו' כי חסדך גדול עלי והצלת נפשי משאול תחתיה. ואמר תחתיה להורות שלא על הקבר מדבר אלא על הגהינם. וכן תמצא בכל המזמור שבענין הנפש הכתוב מדבר. גם במשלי שלמה בן דוד תמצא כתוב בסימן כ"ג אל תמנע מנער מוסר כי תכנו בשבט לא ימות אתה בשבט תכנו ונפשו משאול תציל. ובודאי שההצלה מהשאול היא מעונשי גהינם באשר שם במוסר תפד' ויציל נפשו שלא תאבד. הנך רואה כי אף שלפעמים זאת המלה הושאלה לקבר כענין שנאמר כי ארד אל בני אבל שאולה הנחתו הראשונה רומזת לגהינם. אבדון ושאול אחים וכלי חמס מכרותיהם.
הלא דוד במזמור פ"ח אמר היסופר בקבר חסדך ואמונתך באבדון. ובדברי שלמה המלך נאמר שאול ואבדון נגד ה' ר"ל הגם שהם מקומות נשתרים הם נגד ה' כי הכל גלוי וצפוי לפני כסא כבודו. ונקרא אבדון על שם ששם תאבד הנפש ונענשת בכל מיני יסורין כענין שכתוב (תהלים ע"ג כז) כי הנה רחקיך יאבדו הצמתה כל זונה ממך והוא עצמו מה שאמר איוב בסימן כ"ו ערום שאול נגדו ואין כסות לאבדון. גם שלמה בסי' כ"ז אמר שאול ואבדון לא תשבענה ועיני האדם לא תשבענה ופתרונו השאול והאבדון שהוא הגהינם לא תשבענה מלקבל את הרשעים בתוכם כשם שעיני אדם רשע לא תשבענה למלאת תאותו. גם איוב בדברו על הניאוף והעון הפלילי מאשת איש אמר כי אש היא עד אבדון תאכל, ועוד שם לא תנקה כל הנוגע בה. באר שחת. תפלה לדוד היא במזמור (נה כד) ואתה אלהים תורידם לבאר שחת אנשי דמי' ומרמה לא יחצו ימיהם. והיה מתפלל שתרד נפש' לגהינם וגם מיתת גופם תהיה בכרת שלא יגיעו לחצי ימיהם. וכן במזמור ק"ג הגואל משחת חייכי ות"י דפריק בגהינם חייכי ולכן סמך המשביע בטוב עדיך תתחדש כנשר נעורייכי והפירוש אצלי המשביע בטוב עדיך בעולם הנשמות שובע שמחות תתחדש כנשר נעוריכי בתחיית המתים באשר אז השם יחדש ימינו כקדם. ובאיוב הוא אומר פדה נפשו מעבור בשחת וחיתו באור תראה ותרגם המתרגם ונשמתיה בנהורא מעליא תחמי:
בור. דכתיב בענין נבוכדנאצר הרשע. (ישעיה יד יו) אך אל שאול תורד אל ירכתי בור וח"י לסיפי גוב בית אבדנא. שהוא הגהינם. וכן ביחזקאל על פסוק (יחזקאל לא יד) כי כלם נתנו למות אל ארץ תחתית בתוך בני אדם אל יורדי בור תרגם עם נחתי גוב בית אבדנא. אמנם על פסוק (תהלים כח א) ונמשלתי עם יורדי בור תרגם עם נחותי גוב בית קבורתא. והטעם הוא כי שם נוכל לפרש הפסוק על הקבורה אבל הפסוקים האלו אינו סובלים פירוש אחר כי בהיותו רוכב שמים בעזרו ובגאותו שחקים באומרו ממעל לכוכבי אל ארים כסאי נענש מדה כנגד מדה לרדת אל הדיוטא התחתונהמהגהינם. ועל זה נאמר אך אל שאול תורד אל ירכתי בור ר"ל אל א' מחדרי ובתי הגהינם. וכן הפסוק השני עניינו מוכיח עליו שמדבר במשפט הרשע בגהינם. וכן אמר וינחמו בארץ תחתית כל עצי עדן וכו' והם שאר יורדי גהינם אשר קבלו תנחומין באמרם גם אתה חלית כמונו צלמות. דכתיב (איוב י כב) ארץ עיפתה כמו אופל צלמות ולא סדרים ותופע כמו אופל הנה כנה איוב הגהינם לצל המות ולא למות עצמו לרמוז שאינן כלים כמות עצמו אבל תשאר ברשעי' כח לקבל עונשם ולהרגיש העונש. גם בסימן ל"ח הנגלו לך שערי מות ושערי צלמות תראה התבוננת עד רחבי ארץ הגד אם ידעת כלה ותרגם המתרגם אפשר דאתגליאת לך מעלני מותא ומעלני טולי מותא דגהינם תחמי איתבוננת עד פתווי ארעא דגנתא דעדן חוי אין ידעתא כלא. והפירוש הזה הוא מוכרח וכן פירש רש"י שערי מות זה גהינם כי זה א' מן הדברים שנעלמו מעיני כל חי ונקרא כן בעבור היותו מקום חשוך ואפל ויושבי חשך וצלמות ימששו חשך ולא אור ארץ תחתית. דכתיב (יחזקאל לא יו) וינחמו בארץ תחתית כל עצי עדן שהם המלכים הגדולים ולמטה מזה והורדת את עצי עדן אל ארץ תחתית בתוך ערלים תשכב ותרגם המתרגם בגו חייביא תשכב והם ערלי לב. ובסימן ל"ב כתוב לאמר ולא ישכבו את גבורים נופלים מערלים וכו' ותהי עונותם על עצמותם. ראה איך אחר מיתתם אומר שעדין חטאתם ועונשם תהיה על עצמותם שישתחקו בגהינם. גם בדוד הוא אומר (תהלי' סג) והמה לשואה יבקשו נפשי יבאו בתחתיות הארץ ופירש המתרגם ואינון לקבורתא יתבעון נפשי ייעלון בארעית ארעא שהוא הגהינם. תפתה. דכתיב (ישעיה ל לד) כי ערוך מאתמול תפתה גם היא למלך הוכן העמיק הרחיב מדורתה אש ועצים הרבה נשמת ה' כנחל גפרית בערה בה. ופירשו חז"ל תפתה הוא גהינם שכל המתעתה ביצרו נופל שם ושנברא ביום שני לבריאת העולם יום שיש לו תמול ואין לו שלשם. ושלזה לא נאמר כי טוב ביום השני דביה איתברי גהינם. ושעל כן אין מתחילין בשני ואמרו שהנביא התנבא מפלת המלך סנחריב וחילו ושבמות גופם תמות גם כן נפשם בגהינם ולכן העמיק והרחיב אותו כדי שיכנסו כלם שם ושמדורתה אש ועצים הרבה ונשמת השם ההבל היוצא מהפה ורצונו יהיה מנפח אותה המדורה כאילו ירדה שם נחל גפרית כדי שישרפו כלם. והראב"ע כתב כי תפתה שם מקום מטונף סביב לירושלים שהיו משליכים שם כל דומן. וראיה לדבריו (מלכים ב כג י) וטמא את התופת אשר בגי בן הנום. הרי לך הז' שמו' אשר כפי הדעת הישר' וכל כתבי הקדש נקרא מקו' המשפט האלהי שמה הרשע. ונקרא בלשון רז"ל גהינם מהמקום ההוא סמוך לירושלים הנקרא גי בן הנם אשר שם היו משליכים הטומאות והנבלו' והיה תמיד שם אש לשרוף הטומאו' והעצמות ולכן על דרך משל נקרא מקום ומשפט הרשעים שנשרפים שם כנבלות וטומאות גהינם ואחרי הודיע אלהים אותך את כל זאת ושמספר הז' שמות הם כנגד השבע בתי דירות שיש בגהינם לרשעים. דע כי כמו שיש בג"ע עליון ותחתון ז' בתים ליתן שכר טוב לצדיקים כפי מעלתם כך יש בגהינם ז' מדורות ליפרע מן הרשעים המאבדין את העולם שנברא בשבעת ימים וכל א' וא' תענש נפשו כפי מעשיו הרעים כי אין דין עונש הרשעים שוה. ואמרתי בלבי ולמה יהיו מדרגות העונש על מספר שבעה לא פחות ונא יותר. ואחשבה לדעת זאת יגעתי ומצאתי שהעונות גם כן נכללו במספר השבעה. וזה שאתה תחזה בדברי שלמה המלך (משלי ו יו) שש הנה שנא ה' ושבע תועבת נפשו. עינים רמות לשון שקר וידים שופכות דם נקי לב חורש מחשבות און רגלים ממהרות לרוץ לרעה יפיח כזבים עד שקר ומשלח מדנים בין אחים. והנה כמו שכתב הרלב"ג זכר האברים על הסדר והתחיל מהגבוה ובשפל כלה ובאומרו ושבע תועבת נפשו ר"ל שהשביעי' שהוא המשלח מדנים הוא העון היותר חמור יען הוא גרמא בכל הנזיקין כי הרכילות מביא השנאה ולשפוך דם נקי. וכמו שעל עמוד השלום עומד ואפי' המתי' צריכין לו כך הקטטות והמריבות הן סיבה שתהרם ותאבד. ומדהעלה מספר הדברים אשר שנא ותיעב על מספר ז' מכלל ששם נכללים כל מיני העברות כלם וכך הוא האמת. וכן תמצא אצל רבותינו ז"ל בפרקי אבות שבעה מיני פורעניות באין לעולם על שבעה גופי עברות. וגזר הרי"א בס' נחלת אבות שלא נפל המספר הזה במקרה ואחר שנשא ונתן בדבר חתם דבריו באומרו שכוללים כלל העבירות כלם ועל דא כתיב אל תאמן בו כי שבע תועבות בלבו ובקללו' ויקרא נא' ויספתי ליסרה אתכם שבע על חטאתיכ' ולא כך היא מדתו של הקב"ה לתת יסורין יותר על מדת החטא אבל אמר שייסר אותם בשבעה מיני יסורין כנגד עונותיהם שנכללים בשבעה. וחכמי אומות העולם אמרו ג"כ שהעברות היותר חמורות ושמוציאי' את האדם מן העולם הם שבעה. הקנאה התאוה הגאוה הכילות הזנות הכעס והבטלה. ואמת הוא שמשם יפרדו כל העונות כלם. ולכן תמצא בספר הזוהר פרשה שמות שיש ז' מיני החטאים בנפשותם ונקראי' רע בליעל חוטא רשע משחי' לץ יהיר ובהיכלו' של צד הטומאה בפרשת פקודי נאמר שבעה שמהן אינון ליה רע טמא שטן שונא אבן מכשול ערל צפוני. ומה התועלת לנו לידע שהיצר הרע נקרא בז' שמו' האלו אלא ודאי שהם רומזים לז' מיני עבירות שכתבנו עוד תשוב ותראה שמדרגות עונשי העברות בעה"ז הם שבעה אשר גזרה חכמתו ית' לענוש בהם לעוברי מצות ו והם החטאים שאנו חייבין עליהם מלקות ארבעים סקילה שריפה הרג וחנק מיתה בידי שמים וכרת. ולכן גם שם נפלו פועלי און בעונשי' שבע' זה כנגד זה עשה האלהים. ויצא לנו מזה שבעבור וזה עשה האלהים ומשפט דינו הצדק שבעה בתי דורות בגהינם לענוש כל א' וא' כפי מדרגת חטאו. וכבר האריכו רז"ל בענין הגהינם ויש מי שמדד ארכו ורחבו. ואמרו תנא דבי ר' ישמעאל אשר אור לו בציון זו גהינם ותנור לו בירושלים זו פתחה של גהינם. ובפרק עושין פסים בעירובין אמרו עוד ג' פתחים יש לגהינם א' במדבר וא' בים וא' בירושלים שנ' אשר אור לו בציון ותנור לו בירושלים. וכתבו עוד שכמו שיש גהינם למטה כך יש גהינם למעלה והוא סוד נהר דינור הנזכר בדניאל שבו מתלבנים הנשמות והזוהמא שלא יכלה הגהינם שלמטה לכלות בגהינם של מעלה תנקה בהחלט. ואם הייתי רוצ' להביא כל מאמרי חז"ל בענין הגהינם תכבד העבודה עלי ואין כונתי להאריך אלא לקצר ולכתוב לבד הדברים אשר יכריחם השכל והתורה התמימה יאמיתם. והכלל העולה שנפשות הרשעים נידונות כפי מעשיהם בעול' הבא אחר המו' וזו היא המיתה אשר עליה אמר יחזקאל הנביא יחזקאל יח ד) הן כל הנפשות לי הנה כנפש האב וכנפש הבן לי הנה הנפש החטאת היא תמות. ולהלן הוא אומר והרשע כי ישוב מכל חטאתיו אשר עשה ושמר את כל חקתי ועשה משפט וצדקה חיה יחיה לא ימות. ופתרונו חיה יחיה בעולם הזה ולא ימות בעול' הבא. גם דוד המלך עליו השלום בזמירותיו העיד על העונש הזה אמר (תהלים כב) לפניו יכרעו כל יורדי עפר ונפשו לא חיה ר"ל שהפך הצדיקים אשר אמר בהם יחי לבבכם לעד לא יוכל אחד מהרשעים ידשני ארץ אשר זכר להחיות את נפשו כי תאבד בעול' הבא. ובמזמור ל"ז אמר כי מרעים יכרתון וקווי ה' יחליפו כח ובחצרות אלהינו יפריחו. ואמר עוד אחרית רשעים נכרתה. ובמזמור צ"ב בפרוח רשעים כמו עשב ויציצו כל פועלי און להשמדם עדי עד. ובמזמור צ"ד לולי ה' עזרתה לי כמעט שכנה דומה נפשי ופירשו בזוהר פרשת לך לך שכאשר נתבשר גם ה' העביר חטאתך לא תמות פתח ואמר זה הפסוק בהיותו דחיל שמא יחתון ליה לידו דדומה שר וממונ' על הגהינם. גם במשלי שלמה תמצא (משלי ו כט) כן הבא אל אשת רעהו לא ינקה כל הנוגע בה ובא הפירוש לא ינקה מדינה של גהינם והמשיל עונש הנפש להגחלים שהנפש נענש בהם ואמר עוד (שם לג) נואף אשה חסר לב משחית נפשו הוא יעשנה ר"ל הרוצה להשחית נפשו בגהינם יעשה כדבר הזה. בסימן ז' הגזי' לדבר כנגד הניאוף ואמר (שם כד ב') ולא ידע כי בנפשו הוא. ואמר עוד נר רשעים ידעך והיא הנשמה כי נר ה' נשמת אדם. ובאיוב נאמר (איוב כא יז) כמה נר רשעים ידעך. ופה אשים קנצי למילין ואל שדי יתן לנו רחמי' ונזכה ונחיה ונירש לחיי העה"ב לפני שוכן מרומים.