מורה איך השופט כל הארץ עת ישים בארץ משפט יביא במשפט על כל נעלם אם טוב ואם רע:
גם כפי דעת הרמב"ן לאחר התחיה יהיה יום הדין הגדול והנורא וכפי מה שכתב בספר הגמול שלו שלו להקב"ה שלשה מינו דינין בעולמו הדין הראשון בכל שנה ושנה ביום ראש השנה אשר בו נדונין בני אדם איזו לחרב איזו לשלום איזו לרעב איזו לשבע ובריות בו יפקדו להזכירם לחיים ולמות. השני הוא לנשמה אחר פרידתה מן הגוף שאם זכתה יורשת גן עדן ואם לאו יורדת לגהינם והעולם הזה נקרא מהרמב"ם עולם הבא ומהרמב"ן עולם הנשמות. השלישי יום הדין הגדול אחר שיחיו המתים שבו כל האדם נדון כפי מעשיו. עליו אמרו בפ"ק דר"ה בש"א ג' כתות ליו' הדין א' של רשעי' גמורי' וא' של צדיקי' גמורי' וא' של בינוניי'. צדיקים גמורים נכתבים ונחתמים לחיי העולם הבא. רשעים גמורים נכתבים ונחתמים לאלתר לגהינם שנאמר ורבי' מישני אדמת עפר יקיצו אלה לחיי עולם ואלה לחרפות ולדראון עולם. בינוניי' יורדי' ומצפצפין ועולין שנא' והבאתי את השלישית באש ועליהם אמרה חנה ה' ממית ומחיה מוריד שאל ויעל. ובית הלל אומרים ורב חסד מטה כלפי חסר, ועליו אמר דוד אהבתי כי ישמע ה' וכו' עד דלותי ולי יהושיע וכן פירש רש"י ז"ל שלש כתות ליום הדין יום מועד הוא לדון הכל הוא שכתוב עליו יום ה' הגדול והנורא. וכן קיימו וקבלו הגאון ר' סעדיה ור' חסדאי ושאר החכמים כלם שתכלית הפלא העצום מהתחיה יהיה לעמוד בדין ולקבל כל א' וא' גמול מעשיו הטובים או ליענש על חטאתיו. וזה שבהיות העובד הגוף והנפש יחד בחבור אחד לא תסבול שורת הדין שהנשמה לבדה תקבל שכר עבודתה מבלי הנוף ולכן כאשר הנשמות ישובו להתקשר בתחית המתים עם גופותיה' אז יבאו ויראו אל פני האדון ה' צבאות ויעמדו לדין לתת לאיש חסד כמפעלו ליתן לרשע רע כרשעתו. וכאשר עיינתי בדברי רבותינו ז"ל למצוא חפץ האמת יגעתי ומצאתי מורגל בפיה' היום הדין הזה. וכן יונתן בן עזיאל על פסוק שופך דם האדם באדם דמו ישפך תרגם מרי עלמא עתיד לאתפרעה מיניה ליום דינא רבא וכו'. גם על פסוק כי לא ינקה ה' את אשר ישא את שמו לשוא תרג' ארום לא מזכי ה' ביום דינא רבא. ועל פסוק ונקה לא ינקה פוקד עון וכו' תרגם ודלא תייבין לא מזכי ביום דינא רבא. גם בספר קהלת על פסוק מה שהיה כבר היה תרגם מה דהוה מן קדמת דנא כבר הוא דאתי מה דעתיד למהוי בסוף יומיא כבר הוה וליום דינא רבא דעתיד ה' למתבע חשוכא ומסכנא מן ידוהי דרשיעיא דרדיף ליה. ועל פסוק כי את כל מעשה האלהים יביא במשפט על כל נעלם תרגם ארום ית כל עובדא ה' יעיל ליום דינא רבא וכו'. ובספר תהלים על פסוק לא יקומו רשעים במשפט תרגם לא יזכון ביום דינא רבא. וכן רבו מלספור המקומות אשר בהם מזכיר ענין יום הדין הגדול והנורא הזה גם במדרשי רבותינו תמצא מפורש ומבואר באר היטב ענין האמונה הזאת. הם אמרו במסכת חגיגה פרק א' על פסוק ויאמר שמואל אל שאול למה הרגזתני להעלות אותי ר' אלעזר כי הוה מטי להאי קרא בכי ומה שמואל הנביא היה מתיירא מיום הדין אנו על אחת כמה וכמה. וכן פירש ידידי' האלכסנדרי שחשב שהגיע זמן התחי' והגמול, עוד אמרו במדרש בראשית רבה א"ר שמעון בן אלעזר אוי לנו מיום הדין אוי לנו מיום התוכחה. בלעם חכם של גוים לא היה יכול לעמוד בתוכחת אתונו שנא' ההסכן הסכנתי לעשו' לך כה ויאמר לא. יוסף קטנו של שבטים היה ולא יכלו אחיו לענות אותו כי נבהלו מפניו לכשיבא הקב"ה ויוכיח עם כל אחד ואחד לפי מעשיו על אחת כמה וכמה שנאמר אוכיחך ואערכה לעיניך, גם במדרש שוחר טוב על פסוק לא יקומו רשעים במשפט גזרו אומר אלו הם ארבע מלכיות שאין להם הקמת רגל ליום הדין. ובמזמור ל"א על פסוק יבושו ויבהלו מאוד כל אויבי אמר רבי יוחנן לעתיד לבא הקב"ה דן את הרשעים ומחזירן לגהינם לכך נאמר ישובו יבושו וכן במזמור קי"ט על פסוק על כן אהבתי תורתך מזהב ומפז אמרו כך אמר דוד אוהב אני תורתך יותר מכל זהב ומפז למה לפי שאין עומד לא הממון והזהב והפז ביום הדין. ובמזמור קמ"ג מי יאמר זכיתי לבי וגו' מי יוכל לומר ביום הדין זך אני טהור אני מעוני אין אדם יכול לעמוד וכה"א ומי מכלכל את יום בואו ומי העומד בהראותו ומי יוכל לעמוד ביום הדין. גם במדרש משלי אמר רבי ישמעאל בא וראה כמה קשה יום הדין שעתיד הקב"ה לדון את כל העולם כלו בעמק יהושפט וכיון שתלמידי חכמים באים לפניו ואומר לפניו כלום עסקת בתורה אמר הן אמר לו הקב"ה הואיל והודית אמור לפני מה שקרית ומה ששנית. מכאן אמרו כל מה שקרא אדם יהא תפוש בידו ומה ששנה תהא תפוס בידו שלא תשיגהו כלימה ליום הדין. היה רבי ישמעאל אומר אוי לאותה בושה אוי לאותה כלימה וגו' וכן דעת הרמב"ן הוא שמזה הדין הגדול אמרו במשנה בפרק חלק דור המבול אין להם חלק לעולם הבא ואינ' עומדים בדין. אנשי סדום אין להם חלק לעולם הבא אבל עומדים בדין. ובמכלתא אמרו אם תזכו לשמור את השבת תנצלו מגזרת פורעניות ומיירישל גוג ומחבלי של משיח ומיז' הדין הגדול, וכן קיימו כל המפרשים שהדין הראשון הוא לגוף בלבד בעולם הזה והב' לנפש בלבד בעולם הנשמות והג' לנפש ולגוף יחד והוא תכלית התחיה וכמו שאמרו בפרק רביעי ממסכת אבות והחיי' לידון. ועל הדין הזה פירשו רז"ל הפסוק הזה יקרא אל השמים מעל ואל הארץ לדין עמו. ומשלו עליו המשל מהחגר והסומא וכן לשונ' בפרק חלק. אמר ליה אנטונינוס לרבי גוף ונשמה יכולין לפטור עצמן מן הדין כיצד גוף אומר נשמה חטאה שמיו' שפירש' ממני הריני מוטל כאבן דומם מוטל בקבר ונשמה אומרת גוף חטא שמיו' שפירשתי ממנו הריני פורחת באויר כצפור. אמר ליה אמשול לך משל למה הדבר דומה למלך בשר ודם שהיה לו פרדס נאה והיה בו בכורות נאות והושיב בו שני שומרים אחד חיגר ואחד סומא אמר ליה חיגר לסומא בכורות נאות אני רואה בפרדס בא והרכיבני ונביא' לאכלם רכב חיגר על גבי סומא והביאו' ואכלו'. לימים בא בעל הפרדס אמר להם בכורות היכן הם. אמר ליה סומא כלום יש לי עינים לראות. אמר ליה חיגר כלום יש לי רגלים להלוך בהם מה עשה הרכיב חיגר על גבי סומא ודן אותם כאחד אף הקב"ה מביא את הנשמה וזורקה בגוף ודן אותם כאחד שנ' יקרא אל השמים מעל ואל הארץ לדין עמו יקרא אל השמים זו נשמה ואל הארץ לדין עמו זה הגוף. הנך רואה איך לדעת הרב הנחמני והאנשים השלמים אשר זכרתי יהיה יום הדין אחר התחיה. אולם הרב יצחק אברבנאל בספר מעיני הישועה מעין ח' תמר ז' סתר דבריהם. ז"ל. אבל אחרי בקשת המחיל' מכבוד תורתם אין רוחי נוחה בדבריהם ואין דעתי סובל דבר זה לפי שאם רצו בדין השלישי הזה כענין שאר הדינין שישב הקב"ה ופלס ומאזני משפט בידו לשקול ולפלס זכיות כל אדם נעונותיו ולפסוק הדין זה זכאי וזה חייב הנה לא ידעתי דין הג' ההוא כי כיון שכבר בשע' המית' נדון ונגזר אם לזכו' אם לחוב' בין שיהי' מתן שכרו וענשו מיד בעולם הנשמות כדעת הרב הגדול המיימוני שהוא הטוב והישר בעיני אלהים ואדם. או שנאמר שתהיה נפשו ערוכה בכל ושמור' בגן עדן ולא תקבל שכרה עד אלף דור לזמן התחיה ולא יתקיים בה ביומו תתן שכרו כדעת הרמב"ן אין ספק בין להא ובין להא שכבר נגמר הדין לכל אדם במותו אם לגמול אם לעונש ולמה א"כ יכנס באחרית הימים פעם אחרת בדין ג' האם אחרי הדין הב' ההוא עשה מצוה או עברות לשידין עליהם. או אם אפשר שמי שנמצא זכאי באותו דין הב' אחרי מותו ימצא חייב באותו דין הג' האחרון. או בהפך שמי שנתחייב בב' יזכה בג' זה בלתי אפשר כי הם הימים אשר אין בהם חפץ לא לזכות ולא לחובה כדבריהם ז"ל. ומלבד שהסברא לא תסבלהו הנה עוד לא נמצא בכתוב ולא בדבריהם ז"ל דבר מורה עליו לפי שמה שאמר כי ידין ה' עמו ענינו שינקום נקמתו מאויביו וכן נצב לריב ה' ועומד לדין עמים כבר ביאר הדין ההוא שהוא הריב שיריב את קובעיהם נפש. וביאור זה שדין ומשפט פעמים יאמרו על פסק דין וגזרת המשפט אשר יגזור הדיין כמו דנני אלהים. דין לא דנו. ושפטתי בין איש ובין רעהו. ופעם יאמר דין ומשפט על העונש אשר יענש בו הרשע. כי לפי שהוא נמשך משורת הדין ומגזרת המשפט יקרא בשמו. וכבר זכרו זה המדקדקים והביאו מזה השמוש לא ידון רוחי באדם ויהי כל העם נדון. ובענין המשפט ובאלהיהם עשה ה' שפטים כאשר נשפטתי ורבים ככה. ומזה המין הוא מה שנבא יואל וקבצתי את כל הגוים והורדתי' אל עמק יהושפט ונשפטתי שם עמהם על עמי ועל נחלתי ישראל אשר פזרו בגוי' ואת ארצם חלקו וגו' וענין הייעוד הזה שבזמן ביאת משיחנו יעשה ה' ית' נקם בכל הגוים אשר הרעו לישראל וגם המתים יקיצו ויעורו משנתם כדי שיקבלו עונשם לעיני החיים. ואחשוב שלכן אמר אל עמק יהושפט לא שכל הגוים מכל פנות העולם יבאו ויתחברו שמה כי לא תכיל אותם הארץ אבל לפי שהיה המשפט הזה שזכר קבלת העונש המופלג באיז' מקום שיהיה יקרא עמק יהושפט מפני שיעמיק שם משפטן ועונשן וזהו יום הדין הגדול הנזכר בדבריה' ז"ל כמאמר הנביא הנה יום בא בוער כתנור וקראו יום ה' הגדול והנורא לפי שבו יתגלה משפטו וענשו לא שישב על כסא דין לראות איזהו זכאי ואי זהו חייב ואמנם מה שאמרו ששמואל היה מתירא שמא נקרא לדין לא כוונו על הדין הגדול לעתיד לבא כי הוא היה נביא נאמן לה' ולא נפל מכל דבריו ארצה ואיך יטעה בחשבונו בהיות מן הזמן ההוא עד התחייה כשלשת אלפים שנה. וגם כי לדעת הרב הנחמני יהיה יום הדין אחר התחייה ואם שמואל עדיין לא חיה ולא קם מקברו בתחייה איך יחשוב שהיה נקרא לדין. אבל הם כוונו לומר כי לפי שהיה זה בתוך י"ב חדש לקבורתו חשב שמא נקרא לדין באותו דין שני שהאדם נדון בהפרד נפשו מגופו שהוא באותם שני' עשר חדש. ואמנם הברייתא שבא בפ"ק של ר"ה ג' כתות ליום הדין שפרש"י והרמב"ן ג"כ על אותו הדין השלישי אשר אמרו חוץ ממעלת כבוד תורתם לא נאמרה הברייתא הזאת כי אם על הדין שנעשה לכל אדם במותו וכן פי' הרב טודרוס הלוי בחדושיו למסכ' ר"ה שכתב ז"ל שלש כתות ליום הדין זהו מיד אחר המות שכל אדם נדון כפי מעשיו וכן פירשה בעל הספר המכת' בפירושו לאותה גמרא. והמופת החותך על זה שהנה בדבריהם ז"ל לא מצאנו כי אם שנידון ב' דינין הא' של ר"ה באות' ג' ספרי' הנפתחי' והשני בברייתא הזאת. ואם יפרשוהו על הדין הג' לא יהיה לנו אם כן לדבריהם סמך באמונה ליום הדין הב' הנעשה להם אחר המות והוא זר מאד. וטוב שנאמר שהב' דינין אשר זכרו הם הראשון והשני אשר זכרתי לפי שלא קיימו שידין הקב"ה את האדם אחרי מותו כי אם פעם אחד ולא ישנה לו. ואמנם הדין העתיד לבא עניט אמת אצלי שבעת התחיה ה' יחפוץ לממון צדקו שיראו בני אדם כלם בעיניהם הגשמיים שכר הצדיקים ועליהם אמר המלאך לדניאל והמשכילים יזהירו כזוהר הרקיע להגיד שאותם הקמים יהיו פניהם מאירים ומזהירים כספירים לאות על דביקותם בזיו השכינה ושיראו גם הרשעים בענשם ועליהם אמר ישעי' ויצאו וראו בפגרי האנשי' הפושעי' בי וכו' ועל שתי הכתות נאמר לדניאל ורבים מישיני אדמת עפר יקיצו אלה לחיי עולם ואלה לחרפות ולדראון עול' וכמו שיתבאר עוד אחרי זה ולא נזכר בם שום דין. ולא במקום אחר שזכרה התורה התחייה נזכר בכתוב בלשון דין ומה שקראוהו חז"ל יום הדין ענינו יום המשפט והנקמה אשר יעשה ה' לעיני כל בשר באופן שיכירו וידעו כל יושבי תבל ושוכני ארץ כי יש אלהי' שופטים בארץ ויאמרו ראו צדיק כי טוב כי פרי מעלליהם יאכלו. אוי לרשע רע כי גמול ידיו יעשה לו. זאת היא אמתת הפנה הזאת וכבר הרחבתי בה המאמר בביטול כל הטענות אשר זכר הרמב"ן בזה במאמר צדק עולמים אשר לי. ע"כ דברי הרי"א ויצא לנו מדברי הרב שאין יום הדין אחר התחיה ומה שנקרא יום הדין ר"ל יום המשפט והנקמה כאמור. והוא הדעת השני שמצאתי בזה הענין. וגם רוחי לא נוחה הימנו כי היום הדין הזה מקובל באומה וכך נקרא בפי הכל כאילו טבע האמת יכריח לאמתו. והגם שפירש כפי דעתו ענין שמואל הנביא למה הרגזתני והמקומו' שזכרתי מכל מקום דברי רבי ישמעאל הנזכרים למעלה כמה קשה יום הדין שעתיד הקב"ה לדון את כל העולם כלו בעמק יהושפט וכו' אינם סובלים פירוש אחר. אשר על כן יצאתי בעקבי המקובלים ומצאתי בספר הכונות להרי"א ז"ל. ואם תאמר מאחר שעברו על הנשמה הזאת יום הכפורים ויסורים ממרקי' ושבעה עדנין עלוהי כדאיתא בזוהר פרשת נשא ואחר כך גלגולים למה לה לחזור ולהיותה נדונית ביום הדין הגדול. ויש לומר כי יום הדין הגדול אינו אלא לאומות העולם. ואם תאמר אם הוא לאומו' העולם איך נתרגז שמואל כאשר העלתו בעלת אוב. ואז"ל שההרגזה היתה שהלך להביא משה רבינו ע"ה שיבא ויעיד שלא מרד על התור' וזה אלהי' ראיתי וכו' וי"ל כי אותו מעשה היה תוך י"ב חדשים וחשב שמאחר שלא עברו עליו י"ב חדשים כי עדין לו לתת איז' דין וחשבון ולכך הלך והביא משה רבינו עכ"ל. והוא דעת זר מאד שיום הדין לא יהיה אלא לבד לא"ה לא שערוהו הראשונים ואם קבלה נקבל. אבל הוא נגד מה שהשרישונו חז"ל שהוא יום מועד לכל חי וכן א"ר ישמעאל עתיד הקב"ה לדון את כל העול' ולתת לאיש כדרכיו וכפרי מעלליו. וכן יב"ע אשר כמוהו כמעט לא היה ולא נברא העיד על המצו' אשר לבני ישראל נתנו ודלא חייבין לא מזכי ליום דינא רבא כנזכר. אשר על כל זאת לבי אומר לי שיום הדין הגדול והנורא אמת הוא ואין ראוי להכחישו וכך מקובל באומה ובו יענשו מתי העולם ופושעי ישראל ועליו העיד מלאכי באומרו אמרתם שוא עבוד אלהי' וכו' אז נדברו יראי ה' איש אל רעהו וכו' והיו לי אמר ה' צבאות ליום אשר אני עושה סגולה וכו' ושבתם וראיתם בין צדיק לרשע וכו' כי הנה היום בא בוער כתנור והיו כל זדים וכל עושי רשעה קש ולהט אותם היום הבא ועסות' רשעים כי יהיו אפר תחת כפות רגליכם וכו' זכרו תורת משה עבדי וכו' ולמדנו מאלו הפסוקים שיום הדין יהיה כללי לכל בני העולם. ולכן כפל ועתה אנחנו מאשרים זדי' גם נבנו עושי רשעה והזדים הם אומות העולם הנקראי' מלכות זדון ועושי רשעה הם פושעי ישראל בגופן. וכו חזר וכפל ושבתם וראיתם בין צדיק לרשע בין עובד אלהים לאשר לא עבדו. ובחגיגה פרק א' א"ל בר הא הא להלל היינו צדיק היינו עובד אלהי' היינו רשע היינו לא עבדו. אמר לו עובד ולא עבדו תרווייהו צדיקי גמורי נינהו אלא אינו דומה שונה פרקו מאה פעמים לשונה פרקו מאה ואחת. אמר לו ומשום זמנא חדא קרי ליה לא עבדו אמר לו אין צא ולמד משוק של חמרין עשרה פרסי בזוזי וחד עשר פרסי בתרי זוזי ואולם במדרש שוחר טוב פירשו הכתוב באופן אחר עובד אלהים לצורך אלהים רוצה לומר לשמו לעובדו שלא לצורך אלהים שלא יעשה האדם דברי תורה קרדום להשתמש בהם ועטרה להתעטר בהם. והרי"א תירץ שהצדיק הוא המקיים מצות עש' והרשע הוא הפושע והעובר על מצות לא תעשה. וגם כן פירש ההפרש שיש בין עובד אלהים לאשר לא עבדו שהוא אשר עבר על מצות עשה ובטל' כי אינו דומה מי שעבר שב ואל תעשה שנקרא לא עובד אל עושה העברות במצות לא תעשה שהוא הנקרא רשע הנה אם כן אין הבדל בין צדיק לעובד אלהים אבל יש הבדל גדול בין רשע לאשר לא עבדו ולגודל הגמול ההוא אמר כי הנה יום בא בוער כתנור וכו' עכ"ד. והפירושים האלו הם רחוקים ממני כפי הפשט ויותר נכון אצלי שכאן פירש הכתוב שהדין יהיה כולל לבני ישראל ואומות העולם ובו יראו בעיניהם ההפרש שיש בין צדיק לרשע הפך מה שהיו אומרים גם נבנו עושי רשעה. וגם כן יראו ההבדל העצום שיש בין יראי השם בית ישראל הנקראים עובדי השם ושומרי מצותיו לאומות העול' העובדים לאלהים אחרים הפך מה שהיו אומרים שוא עבוד אלהים ומה בצע כי שמרנו בריתו וזהו טעם הכפל. וכאן כלל הפסוק ישראל ואומות העולם ולכן חזר לכלול אותם בפסוק הנמשך והיו כל זדים וכל עושי רשעה קש ולהט אותם היום הבא. וכן תמצא בילמדנו אמר הקב"ה לישראל בני הוו זהירין במצות ואתם נוטלין שכר שלא תאמרו על חנם אנו יגעים ואנו עובדין והאומות שעובדין לעבודה זרה עתקו גם גברו חיל יש לכם לראות מה ביניכם לבינם. משל למטרונה שהיתה לה שפחה כושית עמדה בלילה ועשתה מריבה עם מטרונ' ואמרה אני לבנה ממך אמר' המטרונ' אמרי מה שאתמבקשת שהוא לילה יבא היום ואנו יודעים מי שחור ומי לבן. כך א"ה אומרים בנו אלהים חפץ אומרים ישראל יבא הבקר ואנו יודעים במי יחפוץ שנא' אמר שומר אתא בוקק. באותה שעה וזרחה לכם יראי שמי שמש צדקה ומרפא. וכתיב ושבתם וראיתם בין צדיק לרשע בין עובד אלהים לאשר לא עבדו. ראה נא איך רבותינו ז"ל פירשו הפסוק באופן עצמו שפירשתי והוא הפירוש האמיתי. וכן ישראל נקראו עבדים למקום וכמו שאמר הכתוב כי לי בני ישראל עבדים ואומות העולם עובדי פסל המתהללי' באילי' עליהם הכתוב אומר לאשר לא עבדו. וכן תרא' בפ"ק דר"ה שלש כתות ליום הדין ואמרו פושעי ישראל בגופן ופושעי א"ה בגופן יורדין לגהינם ונדונין בה י"ב חדש לאחר י"ב חדש גופן כלה ונשמתן נשרפת ורוח מפזרתן ונעשין אפר תחת כפות רגלי הצדיקי' שנא' ועסותם רשעים כי יהיו אפר תחת כפות רגליכם. ואף שכבר יחשב מזה סיוע לדעת הרמב"ם שהנבוא' הזאת על עונשי הגהינם הבא אחר המות בעולם הנשמות נאמרה כבר תירוץ הרמב"ן שגם ביום דין התחיה יהיה ענין י"ב חדש באשר ישובו עוד פעם אחרת לעוצם חטאתם ליענש ועתה אחרי אשר יצאנו מהמבוכה הזאת והוכחנו שיום הדין יהיה כללי לכל בני העולם. ראוי להתיר הספקות אשר העיר הרב יצחק אברבניאל והרי"ל בספר הכונות שלו. וזה כי אם הנפשות כבר קבלו עונשם בדין השני ועברו שבעה עדנין על הנשמ' ואחר כך כמה גלגולים למה לה לחזור להיות' נדוני' ביום הדין הגדול. ואשיב ואומר כי הדין הכולל הזה והדרישה והחקירה לא יובן באלו שכבר מימי' רבים מתו וקבלו שכרם או עונשם אבל מאלו שקרוב ליום התחיה נפטרו לעולמם שיתאחר דינם עד התחי' כדי שיראו הכל יושר המשפט האלהי. והודיעונו חז"ל שאף גם זאת בהיותם הרשעים בארץ עליהם נגזרה המשפט השני מהי"ב חדשי'. וכמו שאחר המו' הרשעי' נחתמים לאלתר לקבל עונשם בגהינם י"ב חדשים כך כל אלו שימותו קרוב ליום הדין שם בגוף ונפש לעין כל ידונו ויענשו ויהיה משפטן של רשעים בגהינ' י"ב חדש. והצדיקי' מיד נגזרי' לחיי' ואיש מרעהו יפרדו אלה לחיי עולם ואלה לחרפות ולדראון אבל אלו שקבלו עונשם או שכרם ביום הדין הב' לאחר המות בודאי שלא יכנסו פעם אחרת בדין הג' כי הקב"ה רב חסד מטה כלפי חסד ולא ענה מלבו ויגה בני איש. ועם זה נחה שקטה השאלה העצומה הזאת שהעירו הרבני' הללו. ומה שאמרו רז"ל פושעי ישראל בגופן ופושעי אומות העולם יורדין לגהינם ונדונין בו י"ב חדש אמת ויציב ומיום התחיה מדברים ועליהם נאמר ועסותם רשעים וכו'. אבל זה יובן כמו שאמרתי מפושעי ישראל שימותו קרוב לתחיה ודלא כהרמב"ן שישובו עוד פעם אחרת לגיהנם אלו שמימים מתו וכבר קבלו עונשם כי זה יהיה נגד היושר האלהי וחסדו כי גבר עלינו. והדעת הזה ראיתי צדיק לפני בענין הזה וראוי לכל אשר בשם ישראל יכנה לקבלו בסבר פנים יפות. וכפי זה יהיה תכלית התחיה כדי שהצדיקים בגוף ונפש יראו בחושיהם הגשמיים גמול הרשעים והוא אומרו ושבתם וראיתם בין צדיק לרשע וכמו שאמר ישעיהו ויצאו וראו בפגרי האנשים הפושעים בי. והרשעים גם הם יראו בעיניה' הגשמיי' שכר הצדיקי' ותגמולם ויתקיים ביניהם השכר הנפשיי אשר בו היו מספרים בעולם הזה. ולבי אומר לי כי אז כל אחד יכיר את בניו קרוביו ומיודעיו ויחד ישמחו על רוב שלוה. והאל הרחמן החושב מחשבות לבלתי ידח ממנו נדח יטהר ויכבס כתמי העונות בגלגולים ובגהינם כדי שיתתקנו כמעט כלם לפני בוא היו' ה' הגדול והנורא ולמען יהיו הכל שמחים ומתעדנים כמו שאמרו חז"ל כל ישראל יח להם חלק לעולם הבא. כי איך יהיה האב שמח בראותו הבן יקיר לו בין להבי האש בעונש עצום ואיך לא יתגלגלו רחמיו עליו או על אשתו אשר כאהבת נפשו אהבה אם הנאהבים בחייהם במותם לא נפרדו. אבל האמת שהקב"ה ברוב חסדיו ינקה ויטהר כל הנשמות כמעט כדי שיזכו לחיי העולם הבא. ועל זה נאמר כל ישראל יש להם חלק לעולם הבא. ויצאו מזה הכלל השלשה שזכרו חז"ל והם פושעי ישראל וכמו שאמר ישעיה הפושעים בי וכו'. ובעבור שידעתי שחכמת האר"י גברה כמעט על כל ההרי' הגבוהים וכבר נשבעתי בדברי המקובלי' אשר כל יקר ראתה עינם גמרתי בלבי שדעתי אשר חשבתי לי הוא עצמו דעתו הצודק של הרב באשר אמר כי יום הדין יהיה לאומו' העולם בלבד ולא לישראל. ורצונו שאז כבר על ידי גלגולים ויסורין ממרקין יהיו בני ישראל במדרגה ראויה לזכות בה חלק מחלקי העולם הבא ולכן לא ידון רוחם עוד לעולם בשגם כבר קבלו עונשם. וכן הדין והנקמה יהיה לאומות העולם. והמעט מפושעי ישראל שמתו בפשעם ולא תהו על עונם ועדין מחזיקים במרדם כלא הם חשיבין ולכן לא הזכירם. ואם תאמר ומה יהיה מאלו שימותו קרוב לתחי' ועדין ע"י גלגולים או יסורין לא קבלום עונשן ואינם נכללים בין פושעי ישראל. אשיב שהדין נותן שתחת הזמן הארוך של משפטן יקבלו עונש כל כך עצום ומופלג בזמן קצר שיהיה איכות העונש תחת כמות הזמן כדי שיזכו לחיי העולם הבא. והדברים האלו הם סתומים וחתומים וברוך היודע אבל דברי נכונים ומיושרים וראוים שכל שכל ישר יקבלם:
וממה שנבא דניאל ע"ה ורבים מישני אדמת עפר יקיצו אלה לחיי עולם ואלה לחרפות ולדראון עולם. שפטנו שאז יתחיל העולם הבא אחר התחיה אשר בו המשכילים יזהירו כזוהר הרקיע ויתענגו הצדיקים בעדון כפל ועצום. שם יזכו לסעוד' הנזכרת בפרק ערבי פסחים באומרם חז"ל עתיד הקב"ה לעשות סעודה לצדיקים ביום שיגמל חסד לזרעו של יצחק ונותנין כוס של ברכה לאברהם לברך וכו'. שם עתיד הקב"ה כדאיתא בפרק הספינה לעשות סעודהלצדיקים מבשרו של לויתן שנאמר יכרו עליו חברים ואין כירה אלא סעודה שנא' ויכרה עליו כרה גדולה ואין חברים אלא תלמידי חכמי' שנא' חברי' מקשיבי' לקולך השמיעני. וראיתי מי שהאמין שהסעודה הזאת ובשרו של לויתן הכל כפשוטו ממש וכמו שהקב"ה נתן לישראל במדבר המן לחם אבירי' המזכך את הלב כך לעתיד לבא יאכלו מן הדגים מבשרו של לויתן מן העופות הבר יוכני. ומן החיות הארציים הנקראת בהמו' שהם מאכלים דקים וזכים להיותם תכונה לזכך הגוף והחומר ולחדד השכל כדי שבנקל ישיגו ידיעת הבורא ויתבוננו בנפלאות הטבע והמלאכים עד שיגיעו לידיעת השכלים היותר עליונים והספירות הנעלמות. אמנם לא מחשבותי מחשבותיהם שכבר העידו ולא כחשו המקובלים שענין הסעודות האלו הכל משל ורמז לסעודה השכלית שהיא לנפש והיא החכמה הרמה והסודות המופלאות אשר שם ישיגו הנפשות הנכבדות ואשר בם יתעדנו בעדון עצום ונפלא. וכבר אמרו רז"ל בפרק חלק כל הנביאים כלם לא נתנבאו אלא לימות המשיח אבל לעולם הבא עין לא ראתה. והגם שהרמב"ם ז"ל סובר שכל מה שנמצא אצל רז"ל מענין העולם הבא רצונם מעולם הנשמות הבא אחר המות לא נוכל להכחיש שגם עולם התחיה כנו במקומות רבים בשם העולם הבא וכן אמרו בסנהדרין מנין שהקב"ה מחיה מתים שנא' חיים כלכם היום מה היום כלכם חיים אף לעולם הבא כלכם חיים. ר' חסדא רמי כתיב וחפרה הלבנה וכתיב והיה אור הלבנה כאור החמה לא קשיא כאן בעה"ז כאן בעולם הבא כל האומר שירה בעה"ז זוכה ואומרה לחיי העולם הבא. דור המדבר חיים הם לעולם הבא. ובמסכ' חולין אמרו אין לך כל מצוה הכתובה בתורה שמתן שכרה בצדה שאין תחית המתים תלויה בה שנאמר והארכת ימים לעולם שכלו ארוך שהוא העה"ב. ובספרי והקיצות היא תשיחך לעולם הבא. כי שפע ימים ינקו זו ימה של חיפה שגנוז לצדיקים לעולם הבא. ובמסכת ברכות תנו הרואה קברי ישראל אומר והוא עתיד להקים אתכם בעולם הבא. והעולה על כלנה בבראשית רבה אמרו כשם שיצירתו בעולם הזה כך יצירתו בעולם הבא. בעה"ז מתחיל בעור ובבשר וגומר בגידי' ובעצמות וכו'. ואלו המקומות לא נוכל לפרשם באופן אחר. וכך יובן הלשון שהורגלו בו פלוני מזומן לחיי העולם הבא. וכן הר' בהע"ק עשה פשרה בין הרבנים האלו באומרו שלפעמים קראו רז"ל עול' הנשמו' בשם עוה"ב ופעמים עולם התחיה הגם שכפי האמת גם ימות המשיח נקראו בלשון רז"ל עולם הבא כאשר הוכיח מאיזה מקומות הרב בעל יפה תואר בבראשית רבה פרשה י"ב סי' ט"ו. ודבר שאין בו ספק הוא כי כאשר מדברים מענין העולמות כלם אז מקדימים עולם הנשמות וקוראים אותו בשם עולם הבא כמו שתראה בתפלת יוצר של שבת אין ערוך לך ה' אלהינו בעולם הזה אין זולתך מלכנו לחיי העולם הבא ואפס בלתך גואלנו לימות המשיח ומי דומה לך מושיענו לתחית המתים והטעם היותו סמוך תכף ומיד אחר המות ואשר לו ראשונה יסעו:
ולענין אם הקמים בתחיה ימותו ראה נא מה שכתב הרב רבינו בחיי בפרשת וילך וכבר כתבתי על זה בארוכ' בספרי' אשר חברתי ואינו מכונת זה הספר. ודי לנו לעת עתה להודיע איך הרב הנחמני ורבני צרפת וגם רבים מחכמי ספרד האמינו שהקמים ההם לא יאכלו ולא ישתו ולא יקבלו הנאה גשמית אבל יתענגו מזיו השכינה בגוף ונפש כמו שמצינו במשה כשעמד בהר ארבעים יום וארבעי' לילה לחם לא אכל ומים לא שתה. וזה מספיק לפי כוונת המאמר. והאל ברחמיו יפתח לבנו בתורתו ויאיר מחשכנו כי עמו מקור חיים ובאורו נראה אור:
נשלם המאמר הראשון. ברוך מרום מראשון.