גם ביד הנביאים האחרונים רשום בכתב אמת שהנשמות הן חלק אלוה ממעל.
הפסוקים אשר ראיתי כפי השכל הישר בנביאים האחרונים עונים ואומרים קדושת והשארות הנפש הם אלו שאזכיר. הא' תמצא בנבואת ישעיהו הנביא מבשר טוב ומשמיע ישועה באומרו (ישעיה ד ג) והיה הנשאר בציון והנותר בירושלים קדוש יאמר לו כל הכתוב לחיים בירושלים ות"י כל דכתוב לחיי עלמא יחזי בנחמת ירושלים. ויפה תרגם כי איך יקרא קדוש אם לא הראוי להיות בין המלאכים העוני מעלה כלה קדושים כלה גבורים הינים באימה ואומרים ביראה קדוש קדוש קדוש ה' צבאות מלא כל הארץ כבודו, ועלוי נאמר שהנשר בציון והנותר סירולים קדוש יאמר לו ויהיה זה כל הכתוב בספר חיים. וכן פירש רש"י ואם תאמר צדיקים המתים לפני אותו היום אבד כבודם תלמוד לומר כל הכתוב לחיי עה"ב יהיו בירושלים. והוא א' מתכליות התחיה כדי שהצדיקים שכבר מתו גם הם יזכו לימות המשיח ולהצלחה ההיא שכל הנביאים כלן לא התנבאו אלא לימות המשיח ולפי"ז כאן נרמז ההשארו' הנפשיי ונצחיות' אחר המות:
הב' אמר בסימן מ"ב כה אמר האל ה' בורא השמים ונטיהם רוקע הארץ וצאצאיה נותן נשמה לעם עליה ורוח להולכים בה כאן כלל הנביא כל מעשהבראשית בצביונן ובקומתן. כי באומרו השמים ונוטיהם רמז לגלגלי מעלה עם המלאכים אשר כפי הפילוסופים מניעים אותם וברוקע הארץ וצאצאיה כלל כל הצמחים ונטיעות שבארץ. ויען שמלבד הצמחים אשר להם הנפש הצומחת יש עדין הב"ח והאדם להבדיל ביניהם אמר נותן נשמה לעם עליה ורוח להולכים בה. וכבר ידעת כי לא יאמר נשמה אלא על האדם כי היא מה' משכלת ומן השמים ירדה. ורוח להולכים בה היא הנפש המרגשת מהב"ח. ואם הנביא הפריד והבדיל ביניהם בודאי שההפרש הזה הוא בהיותה רוחנית ונבדלת משאר בעלי חיים אשר בארץ המה. הג' אמר הכתוב (ישעיה נו יו) כי לא לעולם אריב ולא לנצח אקצוף כי רוח מלפני יעטוף ונשמות אני עשיתי. כאן הפליג להורות ההשארות הנפשיי כי כן כתיב כי רוח מלפני יעטוף ר"ל הרוח מלפני הוא ואינו מטבע הארץ כמו הגוף והנשמות אני עשיתי ואינם נמשכים מהאבות לבנים כמו הגוף כי שלשה שותפין יש בבריאת האדם האבות נותנים הגופים וחלק אלוה ממעל הן הנה הנפשות כמה דאיתמר הנפשות לי הנה וא"כ הרוח מלפני יעטוף ותלבש הגוף ועל זה ראוי שיהיה לי רחמנות עליה כי לא לעולם אריב ולא לנצח אקצוף. ויונתן תרגם הפסוק על תחית המתים ארי רוחי מיתיא אנא עתיד לאתבא והכל הולך אל מקום א' להכריח ההשארות שהוכחנו הד' שם שם לו חק ומשפט לבעל תשובה שמת באמרו לשם נז יח) דרכיו ראיתי וארפאהו ואשלם ניחומים לו ולאבליו ות"י אורח תיובתהון גליא קדמי ואשבוק להון וארחם עליהון ואשלם תנחומין להון ולמתאבלין עליהון ומדאמר ולאבליו מכלל שעל המת הוא מדבר. ויצא לנו מזה שהנפש היא נצחית שאם הנפש תפסד ותלך לאבדון איך יוכל לשלם לו אחר מיתתו ניחומין. אבל הנחומים לו שירפאהו ה' רפואת הנפש מעונותיו בדרך שישלם לו בשכר שישלם לו בשכר התשובה ההשארות הנפשיי. וימשך מזה ג"כ נחומים לאבליו שידעו שלא נאבד תקות מתו. והידיע' הזאת תהיה ג"כ אחר מיתתם כי יראו עיניהם וישמח לבבם בראותם מקומו בגן עדן. כי כבר אחז"ל מקום שבעלי תשובה עומדין אין צדיקים גמורי' יכולין לעמוד הה' אחר שהגדיל מעלת הצדקה באומרו (שם נח ז) הלא פרוס לרעב לחמך ועניים מרודים תביא בית וכו' הורה שכרה בפה"ב באומרו והלך לפניך צדקך כבוד ה' יאספך. והפירוש שאין עליו שום ספק הוא כשתמות ותלך לבית עולמך ילך ויקדמך צדקך להליץ בעדיך ואח"כ כבוד ה' יאספך אל מקום הכבוד אשר שם נפשות הצדיקים צרורות בצרור החיי'. ומכאן אמרו חז"ל כל העושה מצוה אחת בעולם הזה מקדמתו ומוליכתו לעה"ב. וכבר כתבנו שנ' אסיפה בצדיקים ואם הצדיק הולך אחר מיתתו ונאסף מכלל שעדין מפאת נפשו חי וקיים הוא וזהו מה שרצינו הו' דברי ירמיהו בן חלקיהו עליו הכתוב אומר (ירמיה א ה) בטרם אצרך בבטן ידעתיך ובטרם תצא מרחם הקדשתיך ודבר הלמד מעניינו הוא ההשארות הנפש. וזה כ"א הנפש היא כח והכנה ומתהוה בהתהוות הגוף קשה איך ידעו ה' קודם יצרו בבטן אם עדין לא היה בעולם כי זה הוא דבר המנגד לעצמו והידיעה ג"כ אינה בדבר הנעדר. אבל באמרנו שהנשמות כלם נבראו מששת ימי בראשית אז נחה הקושיא הזאת כי אז אפשר לומר שהקב"ה ידעו בטרם יצרו בבטן כי אין צייר כאלהינו בהיו' שהנשמה קדמה לגוף. והרד"ק הקשה והלא כל הנביאים והצדיקים וכן הרשעים בטרם הבראם ידעם והכיר'. ותירץ שאבו ואמו נזהרו בקדושה וטהרה בעת ההריון כדי שיהיה הנביא מקודש מבטן ועוד הרחיב לשון אבל כפי דעתי אין צורך לתירוצו כי ידעתיך מלשון וידע אלהים וכאן רמז לו שקודם שיצר הגוף בבטן אמו כבר ידע ואהב אותו בדעתו ובחכמתו הקדומה והקדישו מכל הנביאים שבזמנו להשקות את כוס התרעלה לכל הגוים. ודי לנו בזה להראות את יקר תפארת גדולת הנפש. ועוד יבא זכרון זה הפסוק בפרקים יבאו. הז' (שם לח יו) וישבע המלך צדקיהו אל ירמיהו בסתר לאמר חי ה' אשר עשה לנו את הנפש הזאת אם אמיתך וכו' ובודאי נשבע לו בנפש המדברת והמשכלת ועליה דבר. וכן תרגם יונתן קיים הוא ה' דקיים לנא ית נפשתא האלין והוא כעין מה שאמר ישעיה ונשמות אני עשיתי כי הוא חלק אלוה ממעל הח' (יחזקאל יח ד) היה היה דבר ה' אל יחזקאל בן בוזי הכהן על המשל אשר היו מושלים על אדמת ישראל לאמר אבות יאכלו בוסר ושני הבנים תקהינה חי אני נאם ה' אלהים אם יהיה לכם עוד משול המשל הזה בישראל הן כל הנפשות לי הנה כנפש האב וכנפש הבן לי הנה הנפש החטאת היא תמות כלומר אם נפש הבן היתה נגזרת מגוף האב יכולים היו למשול באמת המשל הזה כי אז יעשן אף ה' וקנאתו בבן בהיותו חלק מבשר אביו. אבל הנפשו' לי הנה כנפש האב וכנפש הבן ואני נתתי אותה בגוף ולפי זה הדין הוא שהנפש החוטאת היא תמות ובנים לא יומתו על אבות. הרי לך שהנפש היא רוחנית וכשם שהעידה התורה שאחר שנברא אדה"ר עפר מן האדמה ויפח באפיו נשמת חיים כך בבריאתו של המין האנושי לאחר שהאב בשכבת זרעו בורא ומהוה הגוף הקב"ה הופיע לו הנשמה וכמו שהעיד הכתוב הן כל הנפשות לי הנה. הט' (חבקוק ב ד) המשא אשר חזה חבקוק הנביא העיד גם כן על נצחיית הנפש באומר וצדיק באמונתו יחיה. ויען שהנסיון יוכיח שאין הצדיק חי בזה העולם יותר מן הרשע שפטנו שבחיי העה"ב הכתוב מדבר הי' ועוד בה עשיריה והיתה לבער בין החורים והסדקים עד מקום שידי מגעת. הנה היא בזכריה הנביא (זכריה ג) כה אמר ה' צבאות אם בדרכי תלך וכו' ונתתי לך מהלכים בין העומדים האל' וזאת היא ראיה גמורה אשר אין עליה גמגום כי המהלכים העומדים הם המלאכים שהם עומדים וקיימים לעולם ועליהם כתיב שרפים עומדים ממעל לו. והבטיח לו הקב"ה שבהתפרד נפשו מהגוף תלך ביניהם ובצרור החיים וערבות אשר שם שרפי' ואופנים תזכה נפשו לעלות לחזות בנועם ה' ולבקר בהיכלו ואלו הם עשרה עדים נאמנים אשר על פיהם יוקם דבר בנביאים אחרונים. והסימן והחכמה תעוז לחכם מעשרה שליטים אשר היו בעיר.