יוכיח שהנשמה נצבת ולא כדעת ארסטו צורה טבעית לגוף.
דע שבין קדומי הפילוסופי' ובפרט בין אפלטון וארסטו נפלה מחלוקת בענין הנשמה והתחברה לגוף. ארסטו סבר שהיא צורת האדם ממש וממנה והגוף הווה דבר אחד כאשר הוא החותם שהצורה והחומר הם יחד אי אפשר להפרידם. או כצור' הגרזן או כמו שהוא כח הראות בעין שעין בלי ראות הוא עיין מצוייר ואינו עין רק בשיתוף השם לבד והראו' גם כן אי אפשר לעמוד בלי העין. ואפלטון בס' האלסיביאדי סבר שהיא נצבת על הגוף כעגלן על העגלה. או כמלאך המניע הגלגל או כספן בספינה אשר מנהיג אותה בלבד וכבר ימצא בלתה וימצא עמה ויבדל ממנה. ון' רש"ד בספר השלישי מהנפש ואחרים זולתו החזיקו בדעת הזה. והוא דעת המקובלים כאשר הוכחנו שהנשמה היא כמו אומן שמשתמשת מהגוף כמו מכלי. וכן כתב הראב"ע על פסוק אומר אלי אל תעלני בחצי ימי הגוף שהוא מן עפר הוא כלי לנשמה העליונה וכו'. ונוכל להביא ראיה מפסוק לא ידון רוחי באדם ומלת ידון נגזרת מן נדנה תיק ונרתיק החרב. וכן הגוף תיק וכלי בנפש ופירוש הפסוק כך הוא רוחי שהיא הנפש המשכלת לא יתקיים בחיק הגוף לעולם וכן בדניאל הוא אומר אתכרית רוחי אנא דניאל בגו נדנה. ואם כך הוא לא תקרא עוד האדם מורכב מחומר וצורה ולא מורכב משני חלקים כאשר הורגל בפי רובי בני עמנו באשר אין שם שום הרכבה וצורה טבעית ובעצם מתייחדת לגוף אלא צורה נבדלת כפטרון הספינה אשר מנהיג אותה בלבד. ובמה שאמר שהנשמה היא כספן בספינה ראוי לדעת שהספן אינו ממלא את כל הספינה כאשר הנשמה ממלאה את כל הגוף. אבל כונתם שתמצא ותפרד מהגוף כמו הספן מהספינה גם שהיא מנהגת הגוף מבפנים כמו הספן בתוך הספינה. וכן תקנו לנו אנשי כנסת הגדולה אלהי נשמה שנתת בי טהורה היא אתה בראת אתה יצרת אתה נפחת בי. וכניסתה היא דרך החוטם כי החוטם כלי לנשמה. וכן כתיב ויפח באפיו נשמת חיים. ולכן הצריכו רז"ל על מי שנפלה עליו מפולת לבדוק אותו עד חוטמו כי דרך שם נכנסת ומשם יוצאת. וכמו שכתוב בענין המבול כל אשר נשמת רוח חיים באפיו. וכן אסרו ריח עבודה זרה יען אינו מהראוי כי הנשמה הנהנית דרך החוטם מהריח שתיהנה מריח עבודה זרה יוראה נא מפלאות היצירה באדם ותמצא אות שין רשומה בכלי זה משם של שדי החקוק בצורות הגוף לכל נמול וזהו שכתוב ונשמת שדי תבינם.