מאמת מציאות הרוחות והשדים אי בעית קרא ואי בעית קבלה.
אחר שהזהירה התורה הקדושה לבני ישראל ממלכת כהנים וגוי קדוש לא תלמד לעשות כתועבות הגוים ההם אשר בעבורם הקיא אותם הארץ אסרה להם בענין העבודה זרה מעביר בנו ובתו באש קוסם קסמים מעונן ומנחש ומכשף וחובר חבר ושואל אוב וידעוני ודורש אל המתים כי את כל התועבות האל עשו אנשי הארץ. ובעבור שהדברים האלו נמשכים כמעט כלם מהודאת מציאות השדים אכרית נא מציאותם על פי שלשה עדים אשר בהם יתקיים כל דבר והם הקבלה השכל והחוש. והסתכל קורא משכיל שזה כלל גדול להראות ההשארות הנפש. וזה שכאשר משפטנו נוציא לאור להוכיח שיש מציאות השדים הגם שאינם נראים צדק ילמדו יושבי תבל להודות גם בנשמות הגם שלא למראהעיניהם ישפוטו ואינם נרגשות בחוש:
ואומר שכאשר נעיין בתורה האלהית הנה היא מאמתת מציאות הרוחות האלו. הלא תראה שספרה לנו איך הנחש הסית והדיח לחוה ובהיות שלא היה בעל נפש ולא חי מדבר בודאי ראוי לקבל מה שכתב הרב רבינו סעדיה הגאון ונמשכו אחריו רבים שהשטן היה המדבר לא הנחש וכן בפרקי ר' אליעזר כעת במרום תמריא תשחק לסוס ולרוכבו מלה"ד לאדם שיש בו רוח רעה כל מעשים שהוא עושה וכל דברים שהוא מדבר מדעתו הוא עושה ומדבר והלא אינו עושה אלא מדעת רוח רעה שיש עליו כך הנחש כל המעשים שעשה וכל הדברים שדבר לא עשה ולא דבר אלא מדעתו של סמאל ועליו הכתוב אומר ברעתו ידחה רשע וכן היה ענין אתונו של בלעם שהיא לא דברה מעצמה אבל מלאך ה' דבר בפיה. גם בפרשת אחרי מות כתוב מלא הוא ולא יזבחו עוד זבחיהם לשעירים ונקראו שעירים מפני שנראים מדלגים בתמונת שעירים כאשר הוא מפורסם בין חכמי אומות העולם. ודבר זה מפורש עוד בתורה יזבחו לשדים לא אלוה. ושנוי בנביאים ושעירי' ירקדו שם ומשלש בכתובים ויבא גם השטן בתוכם. ונקראו שדים על שם שדה כי דירתם ומושבם לרוב הם על פני השדה ולבדד ישכונו. ושטנים כי הם מזיקים לבני האדם כמו ויקם ה' שטן לשלמה את הדד וכו'. ואתה המעיין אם תרצה לדעת מהות הרוחות האלו לך נא למדרשו של רשב"י ותחזנה עיניך נפלאות. הלא הוא בפרשת כי תצא עמוד תקל"ה כתב ז"ל. אוקמוה מארי מתניתין דאית מנהון כמלאכי השרת ואינון תלמידי חכמים וידעין מאי דהוה ומאי דעתיד למהוי ואינון בדקיונייהו בארעא אינון מארי פילוסופיא איצטגניני ישראל דידעין מאי דהוה ומאי דעתיד למהוי באותות דחמה וסיהרא ולקותא דלהון וכל ככב ומזל ומה אחדי בעלמא. ואית מנהון כבהמה פרין ורבין כבהמה דיוקנא דלהון לתתא אנון עמי הארץ ואוקמוה מארי מתניתין דאינון שקץ ובנותיהן שרץ ועל בנותיהם נאמר ארור שוכב עם כל בהמה ואינון שונאין לתלמידי חכמים. מארי משנה דאינון מלאכי השרת ממש. ואית אחרנין מארי סתרי תורה דאיהו ירתין נשמתין מסטרא דמלכותא קדישא וכו'. וכן בתקונים דף מ"א אית שדין דאינון קדישין כגוונא דמלאכין. ראה נא פה קדוש מפיק מרגליתא איך חלק הבריות האלו בג' כתות ואיך כיוצא בהם נמצאו בין בני האדם בארץ. ובכל זאת אפלטון לא נפל מכל דבריו ארצה באשר הוא גם כן הפלי' לדבר מענינים וקרא שמם דימוניס' באומרו שיש ביניהם חכמים גדולים ויש ביניהם טפשים וסכלים אשר אינם יודעים מימינם לשמאלם. וכן כתב עוד הרשב"י בפרשת פנחס עמוד תס"ח ובגין דא אמרו מארי מתניתין דאינון ג' מינים מינייהו. חד מין דלהון כמלאכי השרת וחד כבני אדם ומין תליתאי כבעירן ואית בהון חכימין באורייתא דבכתב ודבעל פה. איתקרי יוסף שידא על שם דאוליף ליה שד. ולאו למגנא אמרו מארי מתניתין אם הרב דומה למלאך ה' צבאות תורה יבקשו מפיהו. ואשמדאי מלכא הוה וכל משפחתיה וכו'. והנה ענין אשמדאי תמצא במסכת גיטין. וכתב הרב רבינו בחיי בפרשת בראשית ויש אומרים שנעמה היתה אשת אשמדון אם אשמדאי והשדים נולדו ממנה. וד' נשים היו אמות השדים לילות ונעמה ואגרת ומחלת ויש לכל אחת ואחת מהן מחנות וכתות של רוח הטומאה אין להם מספר. ושרש דבר תמצא בזוהר בראשית עמוד קע"ז ז"ל. א"ל ר' אבא והא תנינן דאינון מתים כבני נשא מ"ט איהי קיימת עד השתא. א"ל הכי הוא. אבל לילית ונעמה ואגרת ומחלת דנפקן מסטרא דלהון כלהון קיימות עד דיבער קב"ה רוחא מסאבא מעלמא דכתיב ואת רוח הטומאה אעביר מן הארץ. ובפרשת אחרי מות אמרו שמרוח קין נולד רוח זכר שנקרא תובל קין ואחרת נקבה הנקראת נעמה ובודאי שכבר היו רוחות שנבראו ערב שבת בין השמשות וקין באומרו והיה כל מוצאי יהרגני היה ירא לא כאשר חשבו רבים מהחיות כי אם מהמזיקין הללו כי לא היו אז בעולם אלא אביו ואמו. ולכן חקק לו ה' אות משמו במצחו כמו קמיע להגן עליו כך נראה לי. והתלמוד ומדרשים מלאים על כל גדותיהם מהרוחות הללו. הלא בברכות פ"ה אמרו האי דוחקא דכלה מנייהו הוי וסוף פרק ז' לא' נראה השד ומזיק לב' נראה ואינו מזיק לג' אין נראה כל עיקר. גם בפרק ע"פ אמרו שבלילי רביעיות וע"ש יוצאת אגרת בת מחלת עש ס' רבוא מלאכי חבלה ויש לה רשות לחבל. וכמה וכמה דברים מענייני השדים. ואמרו עוד אילמלא נתנה רשות לעין לראות אין שום בריה יכולה לעמוד. וכן משביעין השד לצאת כההוא עובדא דבן תמליון בברתיה דקיסר המוזכר במסכת מעילה. ובערובין אמרו על הלכות יוסף שידא אמרינהו. ובקדושין פ"א דאביי קטל ההוא מזיק דאתחזי לי' כתנינא דשבעה רישי. ובחולין פרק כל הבשר הביאו ההוא עובדא דשידא דהוה משמש לרב פפא. וענין השד שהיה עומד תחת המרזב ושבר החבית ושמתיה מר בר רב אשי. ובגיטין פרק קורדייקוס על הכתוב בשלמה ומקבות והגרזן וכל כלי ברזל לא נשמע בבית בהבנותו שאל לחכמים היכי אעביד א"ל זיל ואייתי שידא ושדתין וכן עשה ושאל מהם על השמיר וזהו וישב שלמה על כסא ה' שמלך על העליונים ותחתונים ובברייתא פרק חלק אמרו אין שואלין בדבר שדים בשבת ר' יוסי אומר אפילו בחול אסור. ואמרו עוד שרי שמן ושרי בצים נשאלין מהם בשבת מפני שמכזבין. ובענין נתינת הגט חשו למוטל בבור שמא שד הוא. גם בבראשית רבה פרשת ז' אמרו ואת כל רמש האדמה אתמהא. ר' אומר אלו השדים שברא הקב"ה. את נשמתן ובא לברוא את גופן וקדש השבת ולא בראן וזהו כענין מהשנאמר בפ"ה דאבות וי"א אף המזיקים. ומה שאמר שקדש השבת ולא ברא הגוף רצונו שלא ברא גופם שלם כשאר המורכבים מד' יסודות אבל גוף ודאי יש להם כמו שאבאר לפנים. גם בפרשת ס"ג העידו עליהם בעובדא דקלטיינוס ובפסוק ישלח עזרך מקדש אמרו במדרש תנחומא פרשת קדושים אמר ר' ברכיה מעשה היה בעירנו ברוח א' שהיה שרוי על המעין ובא רוח אחרת להזדווג לו ובקש להוציאו משם והיה שם חסיד א' ור' יוסי איש ציתור שמו נגלה לו אותו הרוח. א"ל כר הרי כמה שנים שאני נתון כאן ולא היזקתי לשום בריה לא ביום ולא בלילה והרוח הזה בא עלי ממקום אחר ומבקש להוציאני מכאן ולישב הוא ולהזיק את הבריות. א"ל מה נעשה לו א"ל טלו מקליכם ומגליכם וצאו עליו בשעת צהרים ואיכא דאמרי עם מצמחי דיומא ואמרו שלנו נוצח ויברח. וכך עשו והבריחוהו. אמרו לא זזו משם עד שראו כטיפת דם צף על המעין גם שם בפרשת משפטים נאמר שכל העילם כלו מלא רוחות ומזיקין. ואמר ר' יהודה בר שלום בשם ר' לוי אין לך בית רובע בחללו של עול' שאין בו תשעה קבין מזיקין ובפרשת נשא אמר ר' ברכיה הכהן ברבי יש מזיק שהוא פורח כעוף וקושש כחץ. מדבר באופל יהלוך ומקטב ישוד צהרים זה קטב מרירי שכל מי שרואה אותו אין לו חיים בעולם בין אדם בין חיה. באיזה צד עשוי ראשו דומה לעגל וקרן אחת יוצאה בתוך מצחו והוא עשוי אפסיין ומרירי שולט משבעה עשר בתמוז עד ט' באב לפיכך מקטב ישוד צהרים ובאיכה רבתי אמר ר' יוחנן שכלו מלא עינים קליפות קליפות ושעורות שעורות ור' שמעון בן לקיש אומר עין אחת נתונה על לבו וכל מי שרואה אותו נופל ומת ובפרק נגמר הדין א"ר יוחנן אסור לו לאדם שיתן שלום לחבירו בלילה חיישינן שמא שד הוא ובפרק המוכר את הספינה אמר רבה בר בר חנה לדידי חזי לי הורמיז בר ליליתא (פירוש שד) דהוה קא רהיט אקופיה דשורא דמחוזא ורהיט פרשא כי רכיב סוסיא בתתאי ולא יכיל ליה. זמנא חדא הוה מסרגן ליה תרתי חיותא וקיימין אתרי גישרי דדונג ושוואר מהאי להאי ומהאי להאי. ונקיט תרי כסי דחמרא בידיה ומוריק מהאי להאי ולא נטפא מינייהו ליטפא לארעא ואותו היום יעלו שמים ירדו תהומות הוה. פירוש שראה אותו השד על שיני החומה רץ ברגליו יותר מהפרש רוכב ורץ לפי תומו על הסוס בעמק ושהיה דולג מפרד' זו לפרדה זו בתרי גישרי של אותו נהר רחוקים זה מזה ושפך בהדי דקא מדלג השני כוסות ביחד זה בתוך זה ואין נשפך אפילו טפה אחת לארץ אף שאותו היום ברוח סערה עולים ליורדים בו האניות בים מכח הרוח. ובשבת פ"ב המכבה את הנר מפני רוח רעה וכו'. ובזוהר פרשת לא אחמי אפוי דבר נש לא מחבל ליה והביא ראיה מאשת לוט דכיון דאהדרה אנפה לאסתכלא מיד ותהי וירא אליו עמוד רפ"ב אמר ר' יוסי כל זמנא דמחבלא נציב מלח. ועל כן נאמר ואתם לא תצאו איש מפתח ביתו עד בקר. ובפרשת שמות עמוד תע"ה קראו בשמותם עלי אדמות את הרוחות האלו וגזרו על גמגימא שמועד הוא להרע תמיד לאדם וסמניך ויבא גם השטן בתוכם ולא כתיב ויבא השטן אלא גם. ותחת רגליו כמה גרדינין אחרנין וכו'. ואמרו עוד חז"ל בקדושין פ"ד דר' פלימו היה רגיל לומר גירא בעיניה דשטנא ואתחזי ליה וצעריה ובסנהדרין פ"ו גמירי דלא מפקי שם שמים לבטלה. ובפרקי ר' אליעזר אמרו שמדור המזיקין לרוב הוא בפאת הצפון אשר משם תפתח הרעה. ודברים רבים כיוצא באלו תמצא מפוזרים בהרבה אגדות ומדרשי' לחכמי ישראל הראשונים:. וכי תאוה נפשך לדעת דעת חכמי ישראל האחרוני' הסכת נא ושמע הנפלים אשר היו בארץ המה הגבורים אשר מעול' אנשי השם ומי יראה את אלה יוצאים לקראת חז"ל ולא יצא. הלא החכם הגדול ר' יהודה הלוי בספר הכוזרי מאמר חמישי סי' י"ד אומר ולא תתרחק נפשך מקבול הרקיע והמים אשר מעל לשמים והשדים אשר יזכירום רבותינו וכו'. אחריו החזיק הרב רבינו בחיי בפרשת בראשית ונמשך לדברי חז"ל שכל אותן ק"ל שנה שפירש אדם מאשתו רוחות נקבות היו מתחממות מאדם ויולדות זכרים ורוחות זכרים היו מתחממין מן האשה ויולדי' נקבות ואלו הן רוחין ושדין ולילין כמוזכר בזוהר בראש עמוד קע"ו. ובפרשת נח על מה שדרשו מכל החי לרבות את השדים. אמר שהנזרה היתה לשחת כל בשר אשר בו רוח חיים וזה כולל כל בעלי נפש התנועה שעל הארץ והוסיף לומר עוד מתחת השמים להראות שגזרת המבול היתה אף על הבריות שהן מתחת גלגלי היסודות והם השדים ועל כן הוצרך להכניסם אל התבה פן ימחו באויר אשר מתחת השמים. וכן במעשה כתוב כל העוף למינהו כל צפור כל כנף. כל העוף למינהו אלו עופות טמאים כל צפור אלו עופות טהורים כל כנף אלו השדים שכן אמרו חז"ל שיש להם כנפים וטסין באויר והאריך עוד בפרשת ויתרו באומרו. מן הידוע כי השדים ג' חלקים יש מהם שוכנים באויר בגלגלי היסודות והם המחלימים את האדם בלילה, ויש מהם שוכנים בקרבנו והם המחטיאים את האדם. ויש מהם שוכנים בתהומות ואילמלא נתנה להם רשות לעלות היו מחריבים את העולם. ודרשו רז"ל אשר בשמים לרבות חמה ולבנה ככבים ומזלות. ממעל לרבות מלאכי השרת. ואשר בארץ לרבות אדם ובהמה וחיה ועוף. מתחת לרבות שקצים ורמשים. ואשר במים לרבות דגי הים. מתחת לארץ לרבות השדים. ועוד לו בהרבה מקומות מפירושו לתורה מענין קטב מרירי ומזיקים אחרים. ושרש כל דבריו תמצא בהרמב"ן בפרשת יתרו ובפרשת אחרי מות הפליא לדבר וקיים מציאות השדים. וז"ל. ויקראו שדים בעבור שמשכנם במקום שדוד כגון המדברועיקר מציאותה בקצוות כגון פאת צפון החרב מפני הקור. גם בין הפוסקים הרשב"א בתשובותיו סי' תי"ג והריב"ש בשאלה צ"ב שניהם כאחד קיימו מציאותם. ומכת פילוסופי בני עמנו הרב ר' חסדאי בספרו אור ה' מאמר ד' דרוש ו' גזר עליהם הידיעה בענייני' ההוים והעתידים הטבעיים. בקשת הכבוד יען באמצעות העבודות יתרצו ויעתרו לבקשת העובד. בחירת הרע וההסת' לחטוא כמו השטן לאיוב. והפעלו' בתכלית הקלות והתלבשות באנושות בפתע. ע"ש. גם הרב רבינו שם טוב בספר האמונות שער ה' פרק א' האריך בעניינ' והרב דון יצחק אברבנאל בפרשת שופטים קיים מציאות'. ומפורסם הוא בכוונות התורה מה שעליהם החליט הרב ר' עובדיה ספורנו ובעל נוה שלום כתב מאמר ב' סי' א' על מה שאמר רב פ"ק דברכות האי דוחקא דכלה מנייהו הוי וכו'. אלו המאמרים ודומיהם רבו בגמרא וזה נמשך אחר דעתם במציאות השדים ואם הפילוסופים יכחישו זה אולם מציאות' מפורסם בתורה ובדברי רז"ל עם שנתפרסם ונמשך בעולם ונתאמת אצל החוש וכו'. סוף דבר דעת כל חכמי ישראל הוא שכל מה שכתוב בתורה מענין הרוחות הדבר כפשוטו וכמו שהוכיח ענין חרטומי מצרים אשר בכח השדים האלו פעלו עולה ובדרכיהם הלכו. והמקובלים אמרו עוד שעזא ועזאל קטרגו על בריאת אדם הראשון ואמרו למה בראת אותו עתיד היה להכעיס לפניך. א"ל הקב"ה אילו ירדתם בעולם השפל הייתם חוטאים כמוהו. וכן הורידם וחטאו והם בני אלהים דכתיב ויראו בני האלהים את בנות האדם כי טובות הנה ויקחו להם נשים מכל אשר בחרו. ואחרי שחטאו נתגלמו כי כיון שהמלאך הוא שבעת ימים בארץ נעשה עב ומיד שנתגלמו באופן ששלט בהם יצר הרע כשבקשו לחזור למקומם וזכרו שם המפורש לא יכלו לעלות כי נדחו ממחיצתם והפילו אותם לארץ בהרי חשך. ומהם יצאו הנפילים וענקים גדולי הקומה אשר היו בארץ המה הגבורים אשר מעולם אנשי השם. ומהם וזרעם הם מזיקין. וכן בתרגום יונתן בן עוזיאל כתוב שמחזאי ועזיאל הינון נפילין מן שמיא. ואמרו עוד שמקין יצאו שדין ולילין. ושעל כן לא הוזכרה בתורה מיתה בזרעו כמו שנזכרה בשאר תולדות האדם באשר מין בפני עצמו נחשבו:
אכן ידעתי נאמנה קורא ידיד שידרוך הדורך את קשתו כנגדי ויציבני כמטרא לחץ באומרו הנה נא בריה דאפילו באלף לא בטיל הרמב"ם ז"ל בהלכות ע"ז סוף פרק י"א גוזר ומקיים שכל מעשה הכשוף מעונן ומנחש כלם תהו והבל ואינם דברי חכמה כי הוא אינו מאמין במציאות השדים ולכן יסבור שהמעשים האלו כלם הם מעשה תעתועים. ומאמרו קיים במורה פ' לז מהחלק השלישי וז"ל. והמעשים ההם אשר יעשו אותם המכשפים אין ההקש נותן אותם ולא יאמין השכל שהם יחייבו דבר כלל וכו' ומי כמוהו מורה. אולם שמע נא מלי וכל דברי האזינה ואולי יערב עליך חכי. דע שהרמב"ם היה פילוסיף גדול וכמעט לא האמין אלא מה שההקשה השכלית מחייבת פקחועיניך וראה איך הוא בספר המורה ח"ב פרק כ"ה כתב ז"ל. דע כי אין בריחתנו מן המאמר בקדמות העולם מפני הכתובים אשר באו בתורה בהיות העולם מחודש כי אין הכתובים המורים על חדוש העולם יותר מן הכתובים המורים על היות השם גשם ולא שערי הפירוש סתומים בפנינו ולא נמנעים לנו בענין חדוש העולם אבל הי' אפשר לנו לפרשם כמו שעשינו בהרחקת הגשמות ואולי זה היה יותר קל הרבה והיינו יכולים יותר לפרש הפסוקים ההם ולהעמיד קדמות העולם כמו שפירשנו הכתובים והרחקנו היותו ית' גשם. ואמנם הביאונו שלא לעשות זה ושלא נאמינהו, ב' סבות. האחד מהם שהיות השם בלתי גוף יתבאר במופת ויתחייב בהכרח שיפורש כל מה שיחלוק על פשוטו המופת ויודע שיש לו פירוש בהכרח וקדמות העולם לא התבאר במופת ואין צריך שיודחו הכתובים ויפורשו מפני הכרעת הדעת שאיפשר להכריע סותר בפנים מן ההכרעות וזה סבה אחת וכו' הנך רואה איך חלק כבוד למופת בלבד ואיך אם קדמות העולם תתבאר במופת היה מעקם לנו את הכתובים כאשר עשה במקומות המורים ההגשמה וזה לא יתכן באשר אינו מן הראוי לשעבד התורה למופת ארסטו נכון למועדי רגל ושהשפחה תירש גבירתה. כי מה שאנחנו גוזרים שאין לו להקב"ה דמות ולא צורה הוא מפני שהתורה הזהירה על כך באומרה ונשמרתם מאד לנפשותיכם כי לא ראיתם כל תמונה וכבר אמרו חז"ל דברה תורה כלשון בני אדם. ואיך היה מפרש הפסוק הראשון בראשית ברא אלהים את השמים ואת הארץ האם כפי דעת אחרים מהחומר ההיולי ולא מהאפס המוחלט זו תהיה כפירה גדולה ומעולם לא עלתה אפילו בדעת אפלטון כאשר חשבו רבים. אם כן יצא לנו מזה שהרמב"ם בהרבה מקומות נשא פנים לפילוסופיאה. ואתה תחזה שפירש פתרון המראה מהסולם שהגיע ליעקב והמרכבה העליונה שראה יחזקאל אשר לו נפתחו השמים וראה מראות אלהים על דרך המחקר וכפי דעתו כל מה שראו והשיגו כבר השיגוהו ארסטו וחכמי יון בהתפלספות' מבלי שיהיו נביאים. וא"כ לא היתה ההשגה שהשיגו נבואיית כ"א מחקריית והשכל לא יסבול הדבר הרע הזה. אבל כבר הגדתי לך שפיו ידבר חכמות והגות לבו תבונות טבעיות למודיות ואלהיות. ובאשר ארסטו לא דבר מענין השדים גזרו סיעתו רעיו ומיודעיו מפרשי ספריו שלא היה מאמין בהם כי לבו כלב ים ולא הניח במציאות מקום להתגדר בו. וכן האמין הרמב"ם. ועל היסוד הזה החליט שפשט הכתוב בענין הנחש אינו כלום שמעול' לא דבר ולא סמאל בתוכו כאשר חשבו רבים אבל רמז ומשל היה כאשר תראה בהתחלת ספרו וכן בפרק מ"ו. מהחקרהשלישי על פסוק ולא יזבחו עוד לשעירי' אמר שכל זה ממעשי השדים הוא מדמיון ההמון שנמשכו לדעת הצאבה שהיו חושבי' שהדם הוא מזון השדים וכשאכל אותו מי שאכלו כבר השתתף עמם בעזרתם ויבואוהו ויודיעוהו העתידות והכל בקר וכזב ודמיונות הבל ובפרק כ"ב פירש ענין השטן בל איוב על הכת המתעורר על דרך מה שאמר ר' שמעון בן לקיש הוא שטן הוא יצר הרע הוא מלאך המות. ולכן אינו מן התימה אם הוא כארסטו מכחיש השדים כי הוא נתפתה לדרך הפלוסופי' אינם מאמינים אלא מה שהעין רואה וגוזר העיון הטבעי. ואחרי כן יצא אחיו בעל דרך אמונה במ"ב ש"ב ואמר שזאת האמונה אינה הכרחית באמונת התורה ומאמרי רז"ל באשר כלם אפשר שיבוארו על דרך זה שיקראו לפעולות הדמיון שדים והם צורות ברואות בדמיון מזיקות לשכל אנושי ולא יראו כי אם בדמיון אם שיהיה להם מציאות ואם שלא יהיו נמצאים אלא כפי ציור הדמיון. עכ"ד. ודמיונותיו דמיונות הבל ושקר וכזב דבר. על כן אמרתי טוב וישר הוא לצאת בעקבי הצאן שה פזורה ישראל כי הם קבלו האמת והצדק על משכנות הרועים רעים אהובים ולברוח מאהלי קדר אדום והגרים אשר הלכו חשכים. זאת תורת העולה מהפרק הזה שמציאות השדים אמת ודעת קדושים ראשונים עם אחרונים מקשיבים קול מורים דברי חכמי' כדרבונות וכמסמרות נטועי':