מדרך השכל והסברה הישרה מראה אמיתת הרוחות האלו.
אחר הדברים והאמת האלה אבא נא להכריח על דרך השכל והעיון שיש לכדים מציאות. וזה כי עינינו רואות והנה השמש והירח וכוכבים אשר בשמים ממעל כזוהר הרקיע מזהירים חיים משכילים החיות הבהמות והעופות וכל רמש האדמה למינהו אשר בארץ מתחת וכל דגי הים אשר במים מתחת לארץ כלם בעלי נפש הם. ואם ביסודות האלו אשר כל כך רחקו מהשמים תחלת החיות והתנועה יש כל כך בריות ושניין דא מן דא למה יגרעו יסוד האש והאויר לבלתי נתון זרע ולהחיות בהקפם אשר כל כך גברה על הקף שאר היסודות בעלי חיים ורוחות אשר אם נעלמו מן העין השכל משער הוייתן. ואם תקשה עלי הלא גם האויר מלא מבריות ועליו עוף השמים ישכון. וכתיב ועוף יעופף על הארץ על הב' העליונות מעוף השמים נסתרו כי לא יוכלו פני רקיע השמים. אשיבך מלין שמהג' חלקי האויר לעוף למעלה מהמדרגה השפלה. ועוד כי העופות כלם לידתם גדולם חיותם דירתם ומיחתם היא בארץ אשר על כן כבריות ארציים יחשבו. זאת ועוד אחרת שימשך מזה ביסוד הארץ יהיה יותר נכבד מיסוד האויר בהיותו מוליד האדם חי מדבר. ובאשר ראינו שהאויר מן השלשה הכי נכבד שפטנו שגם בהקפו נמצאו הרוחות האלו אשר הם בעלי נפש משכלת וכן ביסוד האש. נסמוך לזה שאנחנו רואים כי כל הבעלי חיים אשר בארץ המה עומדים ומהקיימים בכח האויר והרוח, וכאשר הוא זך ונקי נרגיש רב התועלת לבריאאותנו. והפך זה כאשר הוא מעופש כמו שיקרה בעת המגפה והדבר. ואם כן איך יעלה על הדעת כי האויר שהוא סבת החיות והחיים יחסר מבעלי חיים ויתר היסודות התחתונים לא יחסרו כל טוב. אשר על כן על כל דברי הטענות האלו מוכרח הוא לקיים מציאותם. וכן תמצא במדרש רות זוהר פרשת בראשית עמוד. קכ"ד ר' קסמא בר ר' ינאי אומר כתיב עושה מלאכיו רוחות וגו' אית מלאכי דאינון מרוחא ואית מלאכי דא נון מאשא וכו'. ור' בחיי פרשת אחרי מות ז"ל. וכתב הרמב"ן ז"ל כי עקר הויתם משתי יסודות קלים והם האש והרוח ועל כן יטוסי לרוב דקות' וקלות' וכשם שכל הנבראים בעולם השפל הזה בכלל בין בעלי חיים ובעלי הצומח והדומה הם מורכבים מארבע יסודות כן היתה יצירת השדים במעשה בראשית מורכבת משתי יסודות אלה אבל היו המורכבים מארבע יסודות גוף גס ומורגש להשגת האדם והשדים המורכבים משני יסודות אלה הם גוף דק איננו מורגש ולא מושג לחושי האדם אבל הם מתדמים ומתלבשים צורה לעיני הרואים והנה הם גוף רוחני כי כן היסודות האלה רוחניי'. וכשם שהמורכבים מארבע יסודות הויית' וקיומ' הוא חבור היכודות ובריאות מזג היסודות וחליים כאשר גברו זה על זה ומיתתם פרודם זה מזה. כן הוית השדים וקיומם הוא חבור שני היסודות ומיתתם בהפרדה זה מזה וזה שאמרו רז"ל ששה דברים נאמרו בשדים שלשה כמלאכי השרת יש להם כנפים כמלאכי השרת וטסין כמלאכי השרת ויודעין מה שעתיד להיות כמלאכי השרת. יודעין סלקא דעתך אלא אימא שומעין מה שעתיד להיות כמלאכי השרת. ובאור הענין כי לפי שהם שוכנים באויר בגלגלי היסודות מבינים העתידות משרי המזלות וזה קל וחומר מעופות אם העופות יודעים העתידות מהם ומגידין אותם בצפצופן ומן העופות יודעים המנחשי' המכירים והבקיאין באותה חכמה קל וחומר לשדים שאפשר להם לדעת זה מברי המזלות ומה שיודעים השדים גם העופות אינו אלא עתידה קרובה לא רחוקה לימים רבים, שלשה כבני אדם אוכלין ושותין כבני אדם פרים ורבים כבני אדם מתים כבני אדם. אין הכונה בזה מזון האדם כי האדם המורכב מארבע יסודות והוא גוף גס מורגש הנה מזונו כיוצא בו עב גס אבל השדים שהם גוף רוחני דק הנה מזונם גם כן כיוצא בהם דק ואכילתם ושתיתם היא ריח האש ולחות המים כי חלק האש שבהם הוא מיבש חלק הרוח שבהם וצריך להחזיר הלחות ההואשאבד ממנו וזהו אוכלין ושותין כבני אדם כי מזונו של אדם הוא על דרך הזה כי לחות גופו מתיבש בתוכו לשתי סבות. האחת מפני האויר המקיפו מבחוץ והשנית מפני החום הטבעי המיבש לחותו מבפנים. ועל כן יצטרך למזון להחזיר הלחות שאבד ממנו. וכזה הוא מזון השדים כי הם לוחכים לחות המים כענין שכתוב והמים אשר בתעלה לחכה וזהו ענין הקטרת שמקטירין להם כי העשן העולה והלחות ההוא הוא מזונה והנה הם נהנים בזה ומתחברים אל האדם ומגידים לו עתידות כידוע באותה חכמה הנקראת ניגרומנציא"ה. וענין המיתה שבהם שאמרו מתים כבני אדם הוא כשם שמיתת האדם הוא פרוד חבור ד' יסודותיו כן מיתת השדים פרוד חבור יסודותיהם וענין הטיסה שאמרו טסין כמלאכי השרת לרוב קלות שתי יסודותיהם וזה קל וחומר מן העופות אם הגוף המורכב מארבע יסודות פורח באויר בקלות רב מפני שגברו עליו האש והרוח. והמים והעפר מעטים בו מאד אף כי השדי' שהם מיסודי האש והרוח בלבד שהם יסודות קלים ומן היסודות הכבדים אין בהם כלום. עכ"ד. ובכל הדברום האלו הסכימו הפילוסופים הקדמונים כי הם אמרו שטסין באויר ולכן קראו אותם איטיריאוס גם החליטו להם הגדת העתידות והם הרוחות העליונות אשר בהיותם חכמים גדולים לפעמים לפי רוב חכמתם יודעים מה שעתיד להיות בעולם כמו אחיתופל אשר עליו נאמר ועצת אחיתופל אשר יעץ בימים ההם כאשר ישאל איש בדבר הא הים. גם מפאת הככבים והשפעותיהם יוכלו להגיד עתידות כי הם אצטגנינ' גדולים. ומענין אכילת' מהריחות וקטורת וליחות המים והאדים היוצאים מהבשר מבושל וצלי כתב מרציליאוס פיסינוס. שאם היו אוכלים ממאכל האדם הצאן ובקר ישחט להם ומצא להם אם את כל דגי הים יאסף להם ומצא להם. גם במיתתם הודה מרסוליאוס הנזכר וכן בפרק כ"ב מספרו מאמונת הנוצרים בשם פלוטארכוס מביא הרבה ראיות להראות שמתים כבני אדם, וכן הורה גם כן פרוקלוס. ועל דבר מדרגות הרוחות האלו אורפיאו המשורר ופלוסיף גדול בדברו עליהם אמר כי יש מהם מאש לבד ונקראים אשיים ומהם מאש ואויר ונקראים אויריים ומהם מאש אויר ומים דק עד מאוד ונקראים מימיי'. ומהם שעם הג' יסודות הורכבו בעפר דקה מן הדקה. וכפי דקות גופם כך עלוי נשמת' ושכל' ונטיית' לטוב או לרע כי הרוחות שהם של אש הם בתכלית השלמות. ולדעת הרשב"י הם תלמידי חכמים וכן דימוניאו בלשון לעז רוצה לומר חכם ומזה הכת היה השד שלמד ליוסף שידא והם הנקראים אצל היונים (גיניאי) היינו יצרים למה שנוצרו לעזר. ולהועיל לאדם. והרוחות שהם של אש ואויר הם ממדרגה שפלה והם גם כן בעלי ברית האדם ומוציאי' לכח העולותם, וב' המדרגות האלו נעלמו לדקותם מעיני טו (נש"ח) כל חי. אולם המורכבים מאש אויר ומים נרגשים לפעמים מהחוש. והמדרגה התחתונה מהעפר נרגשים אף מחוש המשוש. והב' כתות הללו הם השטנים מחבלים ומזיקין ולכן נקראו מרבותינו מלאכי חבלה ויש מהם בייתיים ונקראים בלשון לעז טראשגוס ודרים עם בני אדם והם מהתלים ומלעיגים מהם ישתו לעג כמים ואחרים יושבים אצל המעיינות והנהרות ואחרים בארץ מדבר וציה בחרבות ומבואות המטונפות ואחרים במרזבים וכל מחשבותם לרע כי הם לדמם יארובו וימהרו לשפוך דם. ואלו הם המתלבשים בגוף אדם ממש ונראים לעינים כאשר כתבו רבים ונכבדים:
הא למדת קורא משכיל איך גם העיון השכלי גוזר שיש לשדים מציאות בעול' והרכבת גופם מחלקי היסודות ותכלית דקותם. ועתה הסכת נא:
ושמע דברי חכמי הקבלה וסודותם הם ואמרו כי זה לעומת זה עשה האלהים וכמו שאין בר בלא תבן יין בלי שמרים פרי בלי קליפות כך ברא ג"ע ברא גהינם ברא צדיקים ברא רשעים. ברא מסטרא דימינא ברא מסטרא דשמאלא. וכן כשעלה במחשבתו הקדומה להאציל ממנו הי' ספירות עליונות בעולם האצילות רצה להמציא נמצאים אחרים זרים דמיון קליפות להם וכמו שכתוב בספר היצירה נגע תמורת ענג. ובזוהר פרשת אלה הדברים עמוד ת"ץ נאמר מוץ ותבן כחדא אזלון. ובפרשת שמיני ר"ש אמר כלל כמה דאית עשר כתרי דמהימנותא לעילא כך אית עשר כתרי דחרשי מסאבי לתתא. וכל מה די בארעא מינייהו אחידן בסטרא דא ומנייהו אחידן בסטרא דא. וכאשר נחקור בעולמות שברא בעולם הבריאה והיצירה נראה והנה מלאכי אלהים עולים ויורדים בם זה מצד הדין גמור וזה מצד החסד. ובעולם העשיה הגלגלים וככבי לכת זה אוהב וזה אויב. זה השפעתו לטובה וזה לרעה. ואשר בארץ מתחת לשמים היסודות זה חם וזה קר. זה לח וזה יבש. החיות זה דורס וממית וזה בסגולתו מטיב. זה רודף וזה נרדף. הצמחים זה לרפואה נדרש וזה ברגלים נדרס. זה סם חיים וזה סם המות נתן בתוכו וכן נברא כל העולם בתכונת טוב ורע ואור וחשך. וכעין זה נבראו שבעה היכלות טומאה כנגד שבעה היכלות טהרה. ושלמה המלך ע"ה אם הזכיר י"ד עתים לטובה גם סמך להם י"ד עתים לרעה ועל כלם גזר את הכל עשה יפה בעתו וכפי זה אם הסבה הראשונה יוצר אור ובורא חשך ברא השמים ונוטיהם השכלים הנבדלים מניעיהם רקע הארץ וצאצאיה בודאי שמאחדותו הפשוט יצאו גם כן הרוחות האלו אשר מהם נבראו לאוכח בני האדם כמשחית לחבל וכמו שאמר סי' ע"ח דוד המלך ע"ה ישלח בם חרון אפו עברה וזעם וצרה משלחת מלאכי רעים. ונקוט מעתה שכפי חכמת הפלוסופיאה ודעת קדושים נאמן חכמי הקבלה השכל גוזר מציאות הנבראים הללו: