מורה שהתכונה היא חכמה מפוארה נגד כל הקמים עליה לרעה:
גם כפי הרמב"ם המעונן הוא החושב באצטגנינות עתים ואומרים יום פלוני טוב ויום פלוני רע. וכן בסנהדרין שעה פלונית יפה לצאת וכו'. וידעת היום והשבות אל לבבך כי הרמב"ם גם כן לעג על החכמה הזאת מהאיצטגנינות. וכן באגרת כתובה ממנו לחכמי קהל עיר מארצילייא על שאלת'. ז"ל ודברי מחלוקת השני הוא ענין בעלי גזרת הככבים ששמעת' דבריה' ופשטו הבליה' אצליכם שהם אומרי' שאי אפשר שישתנה דבר זה לעול' ולעולם לא יהיה ראובן אלא בורסי ועני ואין לו בן שכך נתן לו כח מזלו בעת לידתו ולא יהיה שמעון אלא עשיר ובשם ובעל בנים שיחיו לפניו שכך נתן לו כח מזלו בעת לידתו. ודברי האצטגנינין שקר מפני הדעת שכל אותם ההבלים כבר בטלה אותם הדעת הנכונה בראיות ברורות. והאריך בזה וסוף דבריו ודעתנו עלה מעיקרא היא שכל דברי החוזים בככבים שקר הם אצל כל בעלי מדע. ואני יודע שאפשר שתחפשו ותמצאו דברי יחידים מחכמי האמת רבותינו ע"ה בתלמוד ובמשנה ובמדרשות שדבריהם מראים שבעת תולדתו של אדם גרמו הכוכבים כך וכך. אל יקשה זה בעיניכם שאין דרך שנניח הלכה למעשה ונהדר אפירכי ואשינויי. וכן אין ראוי לאדם להניח דברים של דעת שכבר נתאמתו הראיות בהן וינעור כפיו מהן ויתלה בדברי יחיד מן החכמים ע"ה שאפשר שנתעלם ממנו דבר באותה שעה. או שיש באותם הדברים רמז. או אמרם לפי שעה ומעשה שהיה. הלא תראו שהרי כמה פסוקים מן התורה אינן כפשוטן ולפי שנודע בראיות של דעת שאי אפשר שיהיה הדבר כפשוטו תרגמו המתרגם ענין שהדעת סובלת אותו ולעולם אל ישליך אדם דעתו אחריו כי העינים הם לפנים לא לאחור וכבר הגדתי לכם את לבי בדבר. עכ"ד. ואני מודה לו במה שבטל דעת האומרים שאי אפשר שישתנה דבר לעולם יען ידעתי נאמנה שהמזל נוטה ואינו מכריח. וכמו שאמר הרשב"א הדבקים במצות הם למעלה מן המזל ועם זה לבד נחו ושקטו כל קושיות הרב אשר שם הביא לעזרתו והכל על דרך השכר ועונש. ובודאי במה שאמר אל יקשה זה בעיניכם שאין דרך שנניח הלכה למעשה ונהדר אפירכי ושינויי עשה לו עזר כנגדו כי אין ראוי לאדם שיכחיש מציאות המעשים אשר למראה עיניו ישפוט כי העינים הם לפנים ולא לאחור. ואם הודה בסגולת האבן מגנינטס נוטה לפאת הצפוני הגם שלא השיג הסיבה. למה לא יודה במה שהורה החוש וקיימו רז"ל האם חשב עצמו כמכריע לכלם. הא כבר למדנו רבי' שיחיד ורבים הלכה כרבים. ואין ראוי לאדם להניח דברי שלמים וכן רבים ויתלה עצמו בדברי יחיד הגם שיהיה חכם כמהו. ומי גבר יחיה ולא יראה שכל בעלי התלמוד הורו שהורא' המערכת השמימיית היא אמתית ומחוייבת. הלא במסכת שבת גזרו אומר האי מאן דאתיליד בחמה יהא אכיל מדיליה ושתי מדיליה ורזוהי גליין ואי גנב לא מצלח. ומאן דאתיליד בנוגה יהא עתיר וזנאי. ומאן דאתיליד בככב יהא נהיר וחכי' וספרא. מאן דאתיליד בצדק יהא גבר צדקן. מאן דאתיליד במאדים יהא אשיד דמא. או טבחא או מוהלא או אומנא וכו'. וכל זה שקול במאזני החכמה ומסכים עם האמת. גם סוף פרק סדר תעניות ר' אלעזר בן פדת הוה דחיקא ליה שעתא טובא וראה בחלומו השכינה ואמר עד אימת אדבר ואיזיל בהאי דוחקא. והשיבו ניחא לך דאחרבי' לעלמא והדר איבריה אפשר דנפלת בשעת' דמזוני. אם כן העניות היה לו כפי מזלו ושעת מולדתו. ובמועד קטן פ' אלו מגלחין לאו מכללא איתמר אלא בפירוש אתמר בני חיי ומזוני לאו בזכותא תליא מלתא אלא במזלא תליא מלתא. כמו שהוכיחו מרבה ורב חסדא. וכאלה וכאלה תמצא קורא ידיד כמה מאמרי רז"ל עד שהיה מחלוקת ביניהם אם מזל יום גורם או מזל שעה גורס. וסוף הדברים א"ר חנינא מזל מחכים ומזל עשיר ויש מזל לישראל. ור' יוחנן סבר אין מזל לישראל, ואלו ואלו דברי אלהים חיים יען אמת ויציב שיש גם כן מזל לישראל כי הכל תחת הוראת המערכה השמימיית אולם על ידי התפלה צדקה תענית ותשובה תשתנה המערכה ואז אין מזל לישראל. והנה בעבור זה אמר הכתוב בשופטי' סי' ה' מן שמים נלחמו הככבים ממסילותם נלחמו עם סיסרא. איוב ג"כ היה מיחס רוע מזלו ללידה או רגע ההריון. ולכן אמר יאבד יום אולד בו והלילה אמר הורה גבר, גם ישעיה הנביא בסימן מ"ז יעמדו נא ויושיעך הוברי שמים החוזה בכוכבים מודיעים לחדשים מאשר יבאו לך. ופירשו המפרשים שהחזי' בכוכבים הם האצטגנינים מודיעי' העתידות בחכמתם. וזה בהתחדש הלבנה ובשעת מולדתה. ומדאמר הכתוב מאשר דרשו חז"ל בשלהי מועד קטן מאשר ולא כל אשר כי יודעים מקצת העתידות ולא כלם וזה לחסרון ידיעתם ולהיותם בלתי שלמים בהשגתם. וירמיה הנביא בסי' אמר ומאותות השמים אל תחתו כי יתחו הגוים מהמה. אם כו בין מערכותיהם נרשמו משפבני אדם אם להטיב אם להרע. ועתה אם כפי התורה האלהית ודברי רבותינו ז"ל מסכים החוש מי יכול להכחיש המוחש ואמתת הענין הזה. הנה אנחנו רואים החוזים בככבי' מגידים לאדם מה שיקרה לו בעניניו אם יהיה עני או עשיר וכמה נשים יקח אם יצלח במעשיו או לאו כפי מצב המזלות והככבים במולדתו. וכן תראה אצל חז"ל על פסוק אם בן הוא והמיתן אותו לא היה מקפיד אלא על הזכרים שראו איצטגניניו שעתיד להולד בן המושיע אותם. ושראה דם המילה ולא ידע מה ראה. ובהיותו חושב שהיה דם הריגתם אמר ראו כי רעה נגד פניכם. ועל זה נאמר ביהושע היום גלותי את חרפת מצרים ובילקוט הובא על פסוק ותרב חכמת שלמה מחכמת כל בני קדם ומכל חכמת מצרים אתה מוצא כשבקש שלמה לבנות את בית המקדש שלח אצל פרעה אמר לו שלח לי אומנין בשכרן. מה עשה כנס כל האצטרולוגין שלו וצפו בבני אדם שהם עתידין למות באותה שנה ושלחן. כשבאו אצל שלמה צפה ברוח הקדש שהם מתים באותה שנה. נתן להם תכריכין ושלח לו לא היה לך תכריכין לקבור את עתיך הרי לך הן ותכריכיהן נראה שחירם רצה לרמוז לשלמ' שהבי' לא יתקיים כמו שהאנשים האלו לא יתקיימו ימים רבים. ושלמה הודיעו בתכריכין כי כמו שהם סימן למתים שעוד בתריכיהן יקומו בתחיה גם הבית אם יחרב עוד יבנה ויהיה נצחי וקיים לנצח. ואם נחפש באמתחות ספרי אומות העולם הנה הם מלאים ממעשים נוראים מאצטגניני' גדולים פלוטארקוס העיד שאישפוריצה האיצטגנין צוה לקיסר יוליאו סיזאר שישמור עצמו מאיזה יום מחדש מארסו. וכאשר הגיע והוא יצא מפתח ביתו לקאפיטוליאו צחק באמור לו כבר הגיע אמונת עתך. אבל הוא השיב הגיעה ולא עברה. וכן באותו היום הומת על ידי ברוטו וקאסיו כנזכר בספרי הימים שלהם. ואחר זה אסקליטאריאו התוכן חזה לקיסר דומיסיאנו שימות בחרב. ויחר עליו אפו וכמשחק בעיניו שאל לו ואתה מה מיתה תמות. אמר לו שיתבקע גופו מהכלבים. אז צוה שיהרגוהו ותכף יקברוהו כדי שאל תתקיים גזרתו ויגזרו עליו ששקר וכזב דבר אכן הכלבים גלו את קבורתו וגופו הושלך מקברו ונאכל מהם כאשר דבר לו. גם הכלדיי' חזו לה לאם הקיסר נכון איך בנה ימלוך ויהרגה וכן היה וכן הקימו האטיניאינסיס צלם לבירושו עם לשון הזהב בעבור חכמתו הנשגבה ברואה את הנולד על ידי התכונה והוראת המזלות. וקרוב לבזמנינו זה כאשר סיבאסטיאן מלך ספרד יצא מארצו להלחם עם הערביים אשר בארץ אפריקא ידענו שתוכן א' אמר לו לעבד אלמליך מלך מרוקוס שאם למלחמה ירד ונספה אולם ינצח אויביו. ואם לא ירד בחרב לא יפול והיתה לו נפשו לשלל אבל ינצחוהו אויביו וכאשר ראה כי בכל האופנים כלתה אליו הרעה לאחר שדרש שלומו וטובתו של מלך ספרד ולא שמע אליו בחר מות מחיים. ויצא אליו ונצח אותו הגם שמת במלחמה כאשר גזרו עליו מן השמים גם ידוע הוא מה שקרה לתוכן הגדול אברהם זכות בעל ס' היוחסין אשר למד בקאטידרה בסרגוסה ואליו כל העמים ידרושו] עם המלך דון יואן הראשון אשר לנסותו בא אצלו ושאל ממנו שרצונו ליסע לארץ איבורה ושיחזה לו באיזה פתח העיר היה לו להכנס. אמר לו אם אומר לך באחד אתה תכנס באחר. אמר לו המלך לא כי תכתוב ותחתום בחותמך אז הביא נייר חלק וכתב עליו. שער חדש יפתח ובא הנשיא בו. וכן היה כי המלך להראות לו ששקר וכזב דבר פרץ בחומת העיר שער חדש ואחר הכניסה פתח וקרא לעין כל את דברי הספר החתום ויהי לנס. גם פעם אחרת הכניס אותו בחדר אחד ושאל לו כמה רחוק מן השמים לארץ אמר לו כך וכך. לאחר שנה הגביה החדר אמה או שתי אמות ושאל לו אמור נא התוכן כמה רחוק מן השמים לארץ כי שכחתי. והוא בחכמתו הנשאה השיב או הארץ עלתה או השמים ירדו. והוא העיד על עצמו בס' היוחסין שתקן לוחותיו על דעת הלוחות שעשה ר' יצחק בן סיד לדרישת המלך אלפונשו אשר עוד היום נקראים אלפונסינאש. גם גאריבאי סופר נאמן לספרדי' בסי' ל"ה פרק ה' מגיד איך בשנת אלף וארבע מאות ושלשה ושלשים שהם חמשת אלפים ומאה ושלשה ותשעים למנין שאנו מונין כיום שבת קדש ט"ו לחדש אגוסטו נשאו למלך דון דוארעי בליסבונה עיר ואם במלכות ספרד לפני כל השרים ועבדי המלך. ואיך גדליה היהודי רופא מובהק למלך ותוכן גדול הגיע אליו בפני קהל ועדה ובקש ממנו בתחינה ובבקשה שלא יתעטר עד לאחר חצות כי היו אז הככבים במבטות רעות. ולא שמע אליו המלך כי לא האמין לו. אז אמר הרופא מתיירא אני המלך שלא תצלח במלכות. וכן היה כי לא מלך כי אם חמש שנים וכ"ז ימים. וכל ימיו היו ימי צער ויגון בדבר ובמגפה בארצו ומלחמות עצומות עם הערביים אשר בא' מהם נוצח אחיו דון פירנאנדו ויאסרוהו בנחושתים ויביאוהו לאפריקא ושם מת בבית הכלא. וכן בכל זמן וזמן נמצאו בין בני עמנ אצטגנינין גדולים ובפרט בארץ ספרד. הלא תראה בס' היוחסין הנז' איך אלפונסו החכם צוה לר' יהודה בן ר' משה הכהן העתקת ס' אבו אלחנין מלשון ערבי ללאטין על האלף וכ"ב ככבים הנכרים ואיך דון מאיר אלגואדיש היה רופא ותוכן למלך קאשטיללה ונזכרו עוד שם אחרים. ונראה לי ששלום בן כל חוזה הנזכר בספר נחמיה סי' ג' על שם חכמתו בתכונה נקרא:
הא למדת שלא נוכל להכחיש המוחש ושכל מה שדברו החכמים הוא אמת. ואם תאמר אם החכמה הזאת היא אמיתית איך אסרתה לנו התורה אשיבך מילין שגזרה היא מלפני ה' כדי שהאדם לאיסיר בטחונו ממנו כי אם האדם היה יודע העתידות לבא עליו לא היה משגיח בשום דבר והשתדלות כל בחושבו שלכל הפנים ההוראה לא תכזב. וכמו שחזקיהו מלך צדיק וישר גנז ס' רפואות באשר לא היו דורשים בה' בעת חליים כי אם ברפואות והודו לו. כך אם האדם היה דורש ענין הככבים היה בהכרח אומר אם הגזרה אמת החריצות שקר ולא היה דורש השם. ובעבור שיאמין האדם שהכל תחת חפצו ורצונו של השם ושהמזלות נוטים ואינם מכריחים אסרה לנו לדרוש מאת האצטגנינים העתיד לבא. וכן סמך נביא אקים להם וכו' אליו תשמעון וממנו תראו וכן תעשו: