יבאר בראיות גדולות איך חכמת הטייר וניחוש צפצוף העופות היא אמיתי:
מנחש כפי דעת חז"ל הוא האומר פתו נפל מפיו עבר שועל מימינו מקלו נפל מידו בנו קרא לו מאחריו עורב קירא לו צבי הפסיקו נחש מימינו שועל בשמאלו. והדברים האלו שאסרה לנו התורה הם דברים שאין להם ממש. וכן שבח בלעם לישראל באומרו כי לא נחש ביעקב ולא קסם בישראל. כי אומות העולם הם מנחשים גדולים ותמצא אופן הנחוש הזה אצל וירגיליאו הפייטן הגדול לרומיים ורבים מעובדי עבודה זרה. וספר כתב מיכאל אישקוטו וחלק הניחושים בי"ב מינים ולכלם בשם יקרא ובתוכם קרא בשם פירנוואה אופן הניחוש הנזכר. וזה האיש הוציא הזמן היקר בהבלים ורוחות:
גם בכלל מנחש כפי דעת הרמב"ם הוא השומע צפצוף העופות. ואומר יהיה כך ולא יהיה כך. ואמנם אם הנחוש הזה מהעופות הוא דבר אמתי אם לא. כבר חשב הרמב"ם שהכל שקר וכזב אכן הרמב"ן לא כן ידמה ולבבו לא כן יחשוב הלא הוא בפרשת שופטים כתב ז"ל. רבים יתחסדו בנחשים לומר שאין בהם אמת כלל כי מי יגיד לעורב ולעגור מה יהיה. ואנחנו לא נוכל להכחיש הדברים המפורסמים לעיני הרואים. ורבותינו גם כן יודו בהם כמו שאמרו באלה שמות רבה. כי עוף השמים יוליך את הקול זה העורב וחכמת צפצוף העופות נקרא בלשון ערב טאירי'. וחכמי העופות נקראים טיארין. כי יש למזלות שרים ינהיגו אותם שהם נפשות לכדורי הגלגלי' ושרי זנב טלה הקרובים לארץ הם נקראים נגדי התלי יגידו העתידות ומהם נעשי' סימני' בעופות שבהם יודעו העתידות לא לזמן גדול ולעיתות רחוקות רק בעתידות הקרובות לבא. יודעו מהם בקול העוף בקראו בקול מר על המת. ומהם בפרישות כנפיו והוא שאמר יוליך את הקול למגידים בקולם. ובעל כנפים לרומזים בכנפיהם. וכל זה אינו תועבה בעמים אבל חכמה תחשב להם. וכך אמרו ותרב חכמת שלמה מכל בני קדם. מה היתה חכמתן של בני קדם שהיו יודעין וערומים בטייר. וכן אמר הכתוב כי מלאו מקדם ועוננים כפלשתים והנה שלמה למד זה בכלל חכמותיו. וההבנה היא הבנת הצפצוף והערמה לסבור ענין בפרישת הכנפים. וכאשר כלל הכתוב המעוננים והקוסמים עם התועבות הנזכרות חזר ופירש הגוים האלה אשר אתה יורש אותם אל מעוננים ואל קוסמים ישמעו ואסר לך הנחשים והקסמים בעבור שעשה לך מעלה גדולה לתתך עליון על כל גויי הארץ שיקים בקרבך נביא ויתן דבריו בפיו ואתה תשמע ממנו מה יפעל אל ולא תצטרך בעתידות אל קוסם ומנחש שיקבלו אותם מן הככבים או מן השפלים בשרי מעלה שאין כל דבריהם אמת ולא יודיעו בכל הצריך. אבל בנבואה תודיע חפץ השם ולא יפול דבר מכל דבריה וכמו שאמר ואתה לא כן נתן לך ה' אלהיך והנה זו ראיה בכל מה שפירשנו כי הנחשים שרש דבר נמצא בם. ולכן היה לישראל טענה במניעה מהם. עד כאן דברי הרב. וכל דבריו צדק ואמת. כי הנה באמרו רבים יתחסדו וכו' ואנחנו לא נוכל להכחיש הדברים המפורסמים לעיני הרואים יפה דבר הרב כי לא נוכל להכחיש המפורסמות אף שלא ישיגם השכל כי קטון הוא מהכיל הסודות שהעלימה לנו הטבע. ודי לנו כשהחוש יאמתם. וכבר כתבו חכמי אומות העולם איך מהעופות שפטו לפעמים מטוב ורוע המזל. וכן אמרו שהדבורים עמדו על שפתי אפלטון בעת לידתו להורות שיהיו דבריו ערבים לשומעיהם ומתוקים מדבש ונופת צופים. גם בפי ארסטו שהעורבים נסעו מאטינם ומהפילופוניסו ויחדו הלכו להם ויחנו בשדות פרסאליא קודם ביאת חיל אורחי מדי אשר שם נהרגו כאילו ה' הקדיש קרואיו והקדישם ליום הרגה. וכן כתב תונפונאסיאו. וגיללילמו פאריזיאינסי יחס הדעת הזה לרבים וכן פליניאו בס' העשירי גוזר שהעורבים מוחשים הרעות המתרגשות לבא בעולם והביא ראיה מהספור הלז:
ומה מאד נפלאתי ממה שכתב הסופר הנאמן יוסף בן גוריון בס' היח' מהקדמוניות לרומיים. ובאמת אם לא היה גברא רבה כמהו קא מסהיד עליה היה לי כמו אכזב מים לא נאמנו. הלא הוא מגיד איך בהיות אגריפס בן בנו של הורדוס הגדול חבוש ברומא בבי' האסורים במצות הקיסר טיבוריאוס עצב עד מאד בראותו דופי הזמן ותהפוכותיו עמו ויהי היום והנה עוף ששמו בוהו (אשר כפי בעל יוחסין הוא הינשוף) פרח עליו כמגיד הצלחותיו והוא לא ידע מאומה. ואולם יען בחברתו בחצר המטרה היה אשכנזי אחד מארץ גירמניאה בקש ממנו רשות להתקרב אצלו ולדבר על לבו. ויקרב ויבא אצלו ויגד לו כל אשר יקרהווכך אמר. אתה השר הנכבד המתעצב על שנוי ותמורת מצבך במהירות תשכיל ותכיר אוצר הצלחותיך מעיד אני עלי האלוה של ארץ מולדתי והאלהים המנהיגים את המדינה הזאת אשר תחת השגחתם אנחנו שלא אשמיע לאזניך דבר שקר ולא על צד הנחמה אדבר אליך כי ידעתי נאמנה כי כאשר הבשורות טובות לא יגיעו הלב מתעצב יותר ויותר. דע שאתה תמלט נפשך ולחפשי תשלח מהשלשלאות של ברזל אשר שמו לרגליך ותעלה לכל כך הצלחה שהכל יקנאו גדילתך ותמלוך ותניח בניך ממלאים מקומך ועושר וכבוד ישיגו. ודע נא כי כאשר תראה זה העוף פעם אחרת תמות לאחר חמשה ימים. ואת אשר האלהים עושה הגיד לך העוף הזה. ובחכמתי כי נבונותי ראיתי לבשר ולהגיד לך את דבר המשפט. כי אם זכרתני אתך באשר ייטב לך ועשית עמדי חסד ואמת והזכרתני אל הקיסר והוצאתני מן הבית הזה. ובשמעו אגריפס את הדברים האלה לעג עליו ויהיו בעיניו כאין. אולם העיד יוסף בן גוריון שלא נפל מכל דבריו ארצה וכאשר פתר לו כן היה ואיך הקיסר קאיו העלהו לגדולה וישלחהו מלך לארצו ואחר ימים בהיותו בעיר קיסאריאה פוסע על בימה גדולה וכל עם הארץ משתחוים לו וקוראים אותו אלוה וישא עיניו וירא את הינשוף ואז תכף ומיד נפטר מאוהביו וכל אנשי ביתו וידע שהגיע עת קצו להפטר מן העולם. וכן היה כי בתוך החמשה ימים הלך אל בית עולמו:
ועתה קורא נבון ידעתי שתשאל ממני. מי נתן לינשוף בינה לידע העתידים להיות וכי נביא היה או בן נביא. ואיך האשכנזי הלז ידע מה שנבא הינשוף האם דבר ה' היה בפיו אמת. ודאי הדברים האלו מופלאים ואנכי לא ידעתי פירושם. ועם כל זה לא אוכל להכחיש אותם כי כבר הגיד ארסטו בס' המופ' שכל ידיעה אנושית היא בעבור חושו בו אשר ממנו תוצאות כל מדע. ואי אפשר להכחיש המוחשות. אמנם הרמב"ן כדאי הוא לסמוך עליו. הוא אמר ששרי המזלות היותר קרובים לארץ מגידים העתידות ומהם נעשים סמנים בעופות שבהם יודעו העתיד. והוא עצמו מה שכתב אווידיאו שבהיות שהעופות כעב תעופינה אל ארובות השמים קרובים אל האלהיים הם כבעלי סודם. ומהם הקוסמים מבינים מה שנגזר מן השמים. ונראה שעל זה אמר הכתוב באיוב סי' כ"ח ונעלמה מעיני כל חי ומעוף השמים נסתרה ופירש הרמב"ן כפשוטו נעלמה מן העופות המעופפים למרחוק ברקיע השמים וכן אברהם פריצול על פסוק מלפנו מבהמות הארץ ומעוף השמים יחכמנו (בסי' לה) פירש ויותר מעוף השמים אשר הם קלי העופפות יחכמנו. ותדע עול שיש בין חכמי אומות העולם רבים והמה מחוכמים אשר חשבו שיש לעופות דבור פרטיי. וכן פילוסטראט כתב שאפולניאו טיאניאו בראותו פעם א' חבורה אחת מעופות עם צפצופם ששים ושמחים אלי גיל והתעוררות גדול ביניהם בביאת אחת מהם למחניהם ונסיעתם כלם ביחד. פתר הדבר לכל העם הנצבים אצלו באומרו כי העוף הבי' בשורה טובה והגיד איך בדרך חמור טוען שקים מלאים חטה נפל ובהיותם בלתי תפורי' כהוגן נחתכו התפירות והחטה על פני כל הארץ. אשר על כן ילכו כלם לשלול שלל ולבוז בז כי אין שטן ואין פגע. ולבחון אם בפיהו נכונה הלכו כלם לאורו וראו שכאשר פתר להם כן היה, וכן כתבו עוד על דימוקריטו ששתה מדמם של איזה עופות מעורב ומשם ידע מה שבפיהם ידברו. אמנם כבר הוכחתי בפרק הראשון מהמאמר הראשון שהדברים האלו הם שקר וכזב בהיות שא' מהדברים אשר בהם נתעלה האדם על כל הבעלי חיים הוא הדבור אשר נתן לו מאת האל בפרט לא עשה כן לשום בעל חי ולכן די לנו שמצד צפצופם ופרישות כנפיהם מגידים לפעמים העתיד לבא:
אמנם עדין לבי נוקפי אם הינשוף ידע איך האשכנזי ידע כל הדברים הללו ושחמשה ימים קודם מיתתו יתרא' עוד לפניו הינשוף פעם אחרת. ואיך יוכלו העופות והמנחשים לגזור על מתת האדם ומאורעותיו טובותיו ורעותיו אם הכל תלוי בבחירה האנושית אשר לא עלה עליה עול שום בריה. אמנם שמע נא מילי ואולי יערבו לחכך. דע שמלכותא דארעא כעין מלכותא דרקיעא וכמו שהרוזנים וכל מלכי הארץ כשרוצים לפעול איזה פעולה גדולה ונכבדת מקבצים בבית הועד שלהם ועציהם והם נושים ונותנים בדבר עד שיתנו את הדין. כך הוא ממש במלכותא דרקיעא אשר על כל דבר גדול המלאכים ושרי מעלה מהיושבים ראשונה במלכות עומדים אצל השופט כל הארץ מימינים ומשמאילים כמו שכתוב במלכים א' סי' כ"ב בענין אחאב ראיתי את ה' יושב על כסאו וכל צבא השמים עומד עליו מימינו ומשמאלו. ר"ל אלו מלמדים זכות ואלו מלמדין חובה ופסוק מלא הוא בדניאל סי' י' ושר מלכות פרס עומד לנגדי עשרי' ואחד יום והנה מיכאל אחד השרים הראשונים בא לעזרני ואני נותרתי שם אצל מלכי פרס ובאתי להבינך את אשר יקרה לעמך באחרית הימים. הא לך שמלאכי עליון מלמדין זכות וחובה. וכאשר נגמר הדין אז כרוזא קרי בחיל פלוני נגזר עליו כך וכך. וכן בדניאל סימן ד' הוא אומר חזי הוית בחזוי ראשי על משכבי ואלו עיר וקדיש מן שמיא נחת קרא בחיל וכן אמר גודו אילנא וכו' וכן היה. ובסי' זה כתוב קל מן שמיא נפל. ובס' הזוהר נאמר כל מלה ומלה עד דלא ייתי לעלמא מכרזי עליה ברקיעא ומתמן איתפשט בעלמא ואתייהיב על ידי דכרוזא כדאיתא בפרשת וישב עמוד תי"ג ובכמה מקומות וכמו שגזרות המלך מתפרסמים מהשרים הגדולים לפתותים מהם במדרגה כך הגזרות העליונות מידליד מתפרסמים עד שבאים ממלאכי עליון קדושים לרוחות האויריים והם חכמים מחוכמי'. ומהם לאלו הארציים הפחותים. וכמו שהמלאכים נפשות הגלגלים רושמים מיד בהם הגזירה האלהית ומכיני' השפעת הככבים עד הביא לפועל הגזירה ההיא. כך הרוחות האלו אשר מתחת השמים רושמים בעופות המעופפים באויר מקום דירתם ומצבם הרשומים האלו והגזרה הנתונה מהשמים. ומאשר אמרתי ת העליונות מיד ליד באים אל הרוחות הארציות משם נמשך ידיעת העופפות וצפצוף העופות מאלו אשר יש להם תנאי או חברותא עם השדים. ולזה האשכנזי הזה ידע מפאת השדים על מה היה רומז הינשוף העופף והגיד הדבר לאגריפס המלך. והכל לפי ההשגחה והבחירה האנושית כי הכל בידי שמים חוץ מיראת שמים. ותדע שכך הוא שכאשר השתחוו לו וקראוהו אלוה ושמע אליהם דמיון יואש המלך אז נחתם גזר דינו ותכף נשא עיניו למרום וראה את הינשוף מגיד מראשית דבר אחריתו. כי אז הרוח ההוא רשם פעם אחרת בעוף מה שגזרו עליו מן השמים. ואם תאמר אם זה האשכנזי היה מכשף גדול ורעו של השד איך לא התיר עצמו מבית האסורים. אשיבך בקלות שהמדרגה השפלה הזאת מהשדים הם רעים וחטאים לה' מאד ולא יש יכולת בידם לעשות טובה כי ברע הם. וכל מחשבו' לרע. וכן בנד' פ"ג המנחש לו נחש. ר"ל שכל ההולך אחר הכשופים הכשפים רודפין ומזיקין אותו. וכדאיתא בפרק ערבי פסחים מאן דקפיד קפדין ליה. כי הבורא סר מעליו ומניחו בידיהם. וכל המחניף את הרשע לסוף נופל בידו. וזה הוא הדעת היותר נכון מכל מה שנאמר בענין הזה והוא כפי התורה האלהית וכפי השכל הישר:
ונראה שכך הוא דעת הרשב"י כאשר הוא בפרשת פקודי עמוד תנ"א כתב ז"ל. פתחא קדמאה אית ממנא חדא דשמיה אקרי גזריאל ההוא ממנא איהו לגלאה דינין דאתדנו ואתגזרו לההוא ממנא קדמאה דקיימא על היכלא דסטרא אחרא וקיימא על אסכרא דרביי כדקאמרן. והאי ממנא גזריאל נטיל מלה דבי דינא פנימאה דכלא דאיתגזר תמן וכדין אודיע מלה להאי ממנא דלבר. וכל אינון כרוזי מכרזי ואמרי בכל אינון רקיעין כך וכך איתגזר מבי מלכא פד דנטלי ההוא מלה בהיכלא דלתתא ומתמן נפקי ומכרזי מלה עד דאשתמע בכלהו רקיעין ונחתי ואודעי מלה לכלהו דלתתא ונטילו מלה כלהו תתאין מדרגא לדרגא אפילו צפורי שמיא ועופי דארעא כלהו נטלי מלה ואודעי לה בעלמא עד דנטלי מלה כל אינון גרדיני נימוסין ואחזיי' בחלמא לבני נשא ואתיא ההיא מלה לזמן קריב. ולזמנין דההיא מלה דאצטריכא למלכי ארעא דאינון ממנן לאתזנא ולדברא עמא דאודעין ההיא מלה עד רקיעא דשמשא לתתא וקיימא תמן עד דאינון ממנן שמשין דאתמנון על שמשא נטלי ההיא מלה ואודעי לה לאינון ממנן די בסטר אחרא ואינון מודעין ההיא מלה למלכי ארעא דאינון בסטרא דלהון וכד הוו נביאים בהו בישראל הוו נטלין נבואה דלהון מתרין עמודין עלאין דאוריתא סמיך עלייהו. לבתר דאם חלקו נביאים מעלמא ואתו מארי דמראה ומארי דחלמא נטלי מלה מאתריה כדקאמרן. ובפרשת וירא אליו עמוד ש"ג כתוב לאמר האי מאן דאסתכל צפצופי דעופי אמאי אקרי נחש. א"ל דהא מההוא סטרא קא אתי דרוח מסאבא שרא על ההוא עופא ואודע מלין בעלמא, וכן תמצא בפרשת שמות עמוד ל"ו על פסוק ויבא אל הר האלהים חרבה א"ר ינאי מה ראה משה באותו הר ראה עופות שהיו פורחים ופורשים כנפיהם ולא היו נכנסים בו. ר' יצחק אמר. ראה העופות פורחים וטסים משם ונופלים לרגליו של משה מיד הרגיש בענין והעמיד את הצאן אחר המדבר והוא נכנס לבדו. וזיל נא קרי בחיל שם עמוד ט' ותראה נפלאות גדולות. ואיך ר' אליעזר מגדפי דצפרי הבין שבגזרת עירין פתגמא להעדי ולהעביר שלטנותא דמצרים על ידי אחד מהשלשה השלטונין וקסרין שימלכו כאחד ברומא. ונראה לי שמעשה שהיה כך היה בזמן הג' קיסרי' שמלכו יחד בכיפה אבגוסטו מארקו אנטוניאו וליפידו אשר האחד מהם אבגוסטו החריב והכניע תחת ידו מצרי' וכן סיימו שם אמר ר' יצחק כד אייתי הקב"ה דינא על עמא בקדמיתא עביד דינא בההוא ממנא דממנא עלייהו לעילא דכתיב ופקדתי על צבא המרום במרום ועל מלכי האדמה על האדמה. מאי דינא אתדן ההוא ממנא דלעילא. אעברו ליה בנהר דינור דנגיד ונפיק וכדין אעדיו ההוא שולטנותא דיליה ומיד מכרזי עליה ברקיעא שולטנותא דפלניא עדיו מיניה עד דמטי ההוא קלא בכל אינון רקיעין עד דמטי באינון דשלטין בהאי עלמא. ונפיק קלא ואכריז בכל עלמא עד דמטי לינוקי ולאינון טפשין דבני נשא דלא ידעין. ע"כ. ראה נא איך דברינו מכוונין לאמת. ומה שאמר ר"י עד דמטי לינוקין ולטפשין כבר הגדנו לך בפרק ט"ו שפעמים מדברים הילדים בשעת לידתן. גם לטפשים משפיעים הרוחות הגזרה האלהית כמו שספר בן גוריון בספר הז' מהמלחמות לרומיים איך א' בו כפר ועם הארץ נקרא שמו הושע בן חנני ארבע שנים קודם חורבן הבית נבא ולא ידע מה נבא ובקול גדול ולא יסף עד יום מותו היה מכריז ברחובות ובחוצות ירושלים קול מהמזרח קול מהמערב קול מארבע רוחות העולם קול כנגדך ירושלים ובית מקדשנו ונחזור לענין הלא תראה עוד בפרשת ויקרא עמוד ל"ד איך ר' חייא ור' יוסי הוו אזלי בארחא חמו חד אתר מדשנא בעשבים ונהר מייא דהוה נגיד ביה. יתבו עד דהוו יתבי פרח חד עופא ורחיש קמייהו. א"ר נקום מהכא דודאי נגדי טוריא הכא משתכחין.קמו ואזלו. עד דאהדרו רישייהו חמו אינון לסטין דרהטי אבתרייהו. אתרחיש לון ניסא ואשכחו קמייהו חד טינרא וחד מערתא ועאלו תמן וניצולו. וכבר שמעת מעשה דרב עיליש הנזכר בתשובת הרשב"א דשמע עורב ויונה אמרין עיליש ברח. וסמך עליהם וברח וניצול ובגיטין פרק השולח אמרו עליו דהוה ידע לשון העופות ובס' הכונות להרי"א דף נ"ח נאמר שהעופות מוכנים לבשורות טובות ורעות הנץ לבשורות טובות העורב לרעות והצפור דרור הנקרא גולונדרינה לעצירת המגפה. כי כל זמן הדבר בעיר תרחיק נדוד וכאשר המגפה נעצרת מיד חוזרים לאהליהם שמחים וטובי לב. אשר על כן על כל הדברים האלה תוכל קורא משכיל לשפוט איך כונתי לדעת הרשב"י. ואיך כרוזא קרא בחיל והגזרה העליונה מתפשטת בכל העולמות ומתפרסמת ממדרגה למדרגה עד המדרגות התחתונות מהרוחות ומהם עד צפרי שמיא כאשר אמרתי: