ענין האנשים אשר בחליים אין להם נחת רוח ומבוהלים כנכפים יושבים וצועקים וממיתה משונה מתים:
אמת ויציב ונכון וקיים הוא מה שעינינו רואות ואבותינו ספרו לנו מענין האנשים האלו החטאים בנפשותם אשר בעת מיתתם פחדו פחד לא היה פחד כמוהו כי אינם יכולים לישב על מטת' וקולם כים יהמה וכמי שכפא' שד בלי שום נחת רוחבחלאים רעים כאילו שואלים ומשיבים לרוח. ורוח אין בהם עד שמגיע קיצם. כאשר אירע בעיר ליסבונה בזמנינו זה במיתת מנואל אלויריס טאואריס' החוקר הגדול אשר במעלו אשר מעל ביהודים האומללי' הנתפסי' בבית החקירה הנקרא אינקיזיסיאון לשרוף אותם באש על לא חמס עשו ולא נמצא בפיהם רמיה מת מיתה משונה לא היה ולא נברא כמוה באשר לשונו תמק בפיהו ולשונו כאש אוכלת לא היתה מדברת כ"א לא הבנתי יותר. כאילו השטן היה מחייב אותו על רוע מעלליו והוא כמתחרט ותוהא על הראשונות היה מייחס עונותיו לחסרון ידיעתו. גם יוסף בן גוריון הנקרא כפי הרי"א בפרקי אבות יוסי הכהן מעיד בספרו השביעי פרק ל"א ממלחמות היהודים איך קאטולו נציב הרומיים בליביאה פינטאפוליטאנ' הרג יותר מג' אלפים יהודי' עשירי' בעיר סיריני לקחת ולגנוב את ממונ' בהעליל עליה' שלא היו נאמני' לווספאסיאנוס הקיסר וזה בלי עון אשר חטא ופועל חמס בכפיהם. ובתוך היהודים אשר נתחייב ראשם לקיסר היה הוא יוסף בן גוריון הנזכר. ויבוקש הדבר וימצא ששקר ענה בו וביהודי' הנתפשי' וישלחום חפשים מבית הכלא. וקאטולו זה חלה מיד מחליו אשר מת בו מחלאים רעים ונאמנים. ויכהו ה' בשחפת ובקדחת ובדלקת ויותר מזה בתמהון לבב וחרדה גדולה היתה נופלת עליו באשר היה רואה הנשמות כאלו אשר נקיים במצותו נהרגו. ובקול רועש וחרד היה צועק וקופץ מהמטה לארץ כאילו רואה אש מהגהינם לוהטת. וכן היה עושה כל ימי חליו עד שהגיע עתו ישתחקו עצמותיו בגיהנם: