שאלה
אני מעוניינת למנוע היריון. הלכתי לרופאה ובין שאר האפשרויות, היא הזכירה גם את הדיאפרגמה. זוהי הפעם הראשונה ששמעתי על אמצעי מניעה זה. האם הוא מותר לשימוש מבחינה הלכתית?
תשובה1סימן זה עוסק רק בשימוש בדיאפרגמה. לגבי עצם ההיתר לתכנון משפחה, ראו לעיל סי׳ ל, בדין דחיית היריון לאחר לידה. יחד עם הדיאפרגמה, יש להשתמש בקוטל זרע, וראו לעיל סי׳ לד.
סוגיית השימוש בדיאפרגמה דורשת קודם כל התייחסות לעצם ההיתר למנוע היריון. בהנחה שיש לכם היתר לכך, הדיאפרגמה היא בין אמצעי המניעה המותרים לשימוש.
יש לדעת שלשימוש בדיאפרגמה ישנם יתרונות וחסרונות, בדומה לכל אמצעי אחר שתבחרו, וכדאי להיות מודעים להם מראש.
הרחבה
הדיאפרגמה היא כיפה העשויה מלטקס או סיליקון אשר סוגרת את הכניסה לרחם ומונעת את כניסת הזרע לתוכו, בכדי למנוע הפרייה.2להרחבה רפואית בנושא דיאפרגמה ראו נספח רפואי ה, אמצעי מניעה. הוראות השימוש בדיאפרגמה כוללות שימוש בקוטל זרע המונח על הדיאפרגמה לפני החדרתה לנרתיק. האישה מקפלת את הדיאפרגמה ומכניסה אותה בעומק הנרתיק עד שעה לפני קיום יחסים, ומשאירה אותה שם למשך לפחות שש שעות לאחר קיום יחסים.
המקור לדיון ההלכתי בהיתר שימוש דיאפרגמה הוא סוגיית ׳שלוש נשים משמשות במוך׳ ביבמות יב ע״ב:
תני רב ביבי קמיה דרב נחמן: שלש נשים משמשות במוך: קטנה, מעוברת, ומניקה; קטנה שמא תתעבר ושמא תמות, מעוברת שמא תעשה עוברה סנדל, מניקה שמא תגמול בנה וימות; ואיזו היא קטנה? מבת י״א שנה ויום אחד עד י״ב שנה ויום אחד, פחות מכאן ויתר על כן משמשת כדרכה והולכת, דברי רבי מאיר; וחכמים אומרים: אחת זו ואחת זו משמשת כדרכה והולכת, ומן השמים ירחמו, משום שנאמר (תהלים קט״ז) שומר פתאים ה׳.
הברייתא עוסקת באפשרות למניעת היריון מסיבת סכנה בריאותית לשלוש נשים (קטנה, מעוברת ומניקה) מול האיסור של השחתת זרע הבעל, ומביאה מחלוקת בין ר׳ מאיר לחכמים. הראשונים נחלקו בהבנת מהותה של מחלוקת זו, כאשר הדיון נסוב סביב שתי שאלות מרכזיות.
הראשונה, האם מדובר פה באיסור והיתר או בחיוב מול אפשרות. כלומר, האם ר׳ מאיר מתיר לשלוש נשים לשמש במוך, ואוסר לאחרות, וחכמים אוסרים לכולן, או שר׳ מאיר מחייב או ממליץ לשלוש נשים לשים מוך ואחרות יכולות לרצונן, בעוד לדעת חכמים זוהי אפשרות מותרת לכולן, אך אין הן חייבות.
השאלה השניה היא בהבנת הביטוי ׳משמשות במוך׳ - האם מדובר בהכנסת מוך לתוך חלל הנרתיק לפני התשמיש, וכך נמנע מהזרע להכנס לרחם, או מדובר בקינוח או בשאיבת הזרע לאחר התשמיש על ידי הכנסת מוך.
פירושיהם של רש״י3רש״י יבמות יב ע״ב ד״ה משמשות במוך וכן בנידה ג ע״א ד״ה משמשות במוך. ורבינו תם4תוס׳ יבמות יב ע״ב ד״ה שלש נשים. בשתי שאלות אלו מהווים את הבסיס לדיון ההלכתי, אך גם בהבנתם רבו המחלוקות והפירושים.5דיון ממצה בשיטות הראשונים מופיע באנציקלופדיה התלמודית כרך יא ערך ״השחתת זרע״, סעיף ה - דרך ביאה. וכן במאמרו של הרב יואל קטן ״מבוא לשאלת היתר דיאפרגמה״ (סוגיית מוך בשעת תשמיש) אסיא עז - עח עמ׳ 65 - 72 (2006). לרי״ה הנקין יש שיטה ייחודית בהבנת מחלוקת רש״י ור״ת, עיינו בשו״ת בני בנים כרך א סי׳ ל.
לדעת רוב הראשונים,6רבינו תם, רא״ש, רש״י לפי פירוש הרי״ה הנקין ועוד. אין להתיר שימוש במוך בשעת תשמיש גם במקום סכנה לאישה, מפני שיש בכך השחתת זרע על ידי הבעל ״והרי זה כמטיל זרע על העצים ועל האבנים״.7לשון רבינו תם בתוספות, שם. שאלה נוספת העולה כאן לדיון היא האם איסור השחתת זרע הוא רק על האיש, המצווה על ׳פרו ורבו׳ או גם על האישה הפטורה מפרו ורבו. אמנם גם אם אין איסור עצמאי לאישה, חל עליה איסור להשחית זרע מפני בעלה, אך זהו איסור קל יותר. יחד עם זאת ישנם ראשונים המתירים תשמיש תוך שימוש במוך לכל הנשים, כתוספות רי״ד.8תוספות רי״ד יבמות יב ע״ב, לפי הסברו של הרב הנקין, שם. בנוסף יש לציין את שיטתו של המהרש״ל9ים של שלמה יבמות א ח. פירושו משלב בין דעת רש״י לדעת רבינו תם בפירוש הסוגיה. המפרש כרש״י, שהברייתא עוסקת במוך לפני תשמיש, אבל מתיר זאת לכל הנשים משום שאינו רואה בכך השחתת זרע, כי התשמיש נעשה בדרך הרגילה ואין פגיעה בהנאה של שני בני הזוג (כשם שתשמיש עם קטנה אין בו השחתת זרע למרות שאין בו אפשרות של היריון).
להלכה, ישנה מחלוקת בפוסקים האחרונים האם להתיר לאישה לשים מוך לקראת תשמיש כאשר ישנה סכנה לאישה להכנס להיריון.10האוסרים מסתמכים על דעת ר׳ עקיבא אייגר (שו״ת רבי עקיבא אייגר מה״ק סי׳ עא) והחת״ם סופר (שו״ת חתם סופר יו״ד סי׳ קעב) שאסרו בכל מצב. בין האוסרים: שו״ת בנין ציון סי׳ קלז, ושו״ת רב פעלים ח״ד יו״ד סי׳ יז. לעומתם ארוכה רשימת המתירים, וביניהם: שו״ת מהרש״ם ח״א סי׳ נח, שו״ת חמדת שלמה סי׳ מו, שו״ת צמח צדק החדש אהע״ז סי׳ פט, שו״ת מלמד להועיל ח״ג סי׳ יח, והחזון איש הל׳ אישות סי׳ לז. פוסקים רבים מציינים שאם היה החת״ם סופר רואה את המהרש״ל היה גם הוא מתיר. כך כתב גם הרי״ה הנקין, שם עמ׳ צד. רשימה חלקית של הפוסקים להתיר ולאסור מופיעה באנציקלופדיה תלמודית, שם, הערות 175 - 178, וכן במאמרו של הרב יואל קטן, שם, וכן בשו״ת יביע אומר אבה״ע חלק י׳ סי׳ כד, שהביא פוסקים רבים ופסק גם הוא להקל, לא רק במקום סכנה ממש אלא גם במקום חשש סכנה. רוב הפוסקים פסקו להתיר, אולם גם האוסרים וגם המתירים מסכימים שהדיאפרגמה אינה דומה למוך, ולכן דינה שונה.11נראה שהגרא״י וולדינברג לא הבחין בין שימוש במוך לבין דיאפרגמה, ראו ציץ אליעזר ח״ט סי׳ נא שער ב. אולי עקב כך הוא מחמיר יותר בשימוש בה, מתיר אותה רק במצבי סיכון לאישה, וממקם אותה בעדיפות נמוכה ביחס לאמצעי מניעה אחרים.
הראשון שדן בשאלה של השוואת אמצעי מניעה מודרניים למוך בשעת תשמיש הוא המהרש״ם.12שם, במאמרו של הרב יואל קטן ״מבוא לשאלת היתר דיאפרגמה״ הנ״ל. בתשובתו הוא אינו דן בדיאפרגמה אלא ב׳פעסאר׳ שהוא מעין כובעון גומי המונח על פתח צואר הרחם ומונע כניסת הזרע לרחם.13אמצעי זה היה בשימוש מסוף המאה התשע עשרה עד שנות הארבעים של המאה העשרים, אך השימוש בו פסק אחרי שהומצאה הדיאפרגמה, שיש לה יתרונות רבים עליו. עיינו במאמרו של הרב יואל קטן, השימוש בדיאפרגמה למניעת היריון, אסיא עז - עח, עמ׳ 124 - 135. לדבריו אמצעי זה אינו דומה למוך משום שהתשמיש איתו נעשה בדרך הרגילה והזרע אינו ׳כמשליך על העצים ועל האבנים׳, ובזה דומה למעוברת שהתשמיש איתה מותר למרות שפי הרחם סגור. על סמך תשובה זו ואחרות14שו״ת שרידי אש ח״ג סי׳ טו, שו״ת אגרות משה אה״ע ח״א סי׳ יג וכן ח״ג סי׳ כא. התירו פוסקים רבים גם את השימוש בדיאפרגמה בימינו.
בהמשך לסברא של המהרש״ם, הרי״ה הנקין15שו״ת בני בנים, שם, עמ׳ צד. מסביר את ההבדל בין שימוש במוך בשעת תשמיש, שאותו הוא אוסר, לבין שימוש בדיאפרגמה. לדבריו בניגוד למוך שממלא את הנרתיק ולכן מונע מהתשמיש להעשות כדרכו, וגם הזרע הוא כמטיל על העצים והאבנים, בדיאפרגמה הדבר אינו כך ולכן הוא מותר. כך גם פסק סבו, הגרי״א הענקין. על סמך תשובה זו פסק גם הרנ״א רבינוביץ16שו״ת שיח נחום סי׳ צד. הרב רבינוביץ מזהה את הדיאפרגמה עם ה׳פעסאר׳ שבתשובת המהרש״ם. שהדיאפרגמה מותרת, כיוון שהיא מוכנסת בעומק הנרתיק ועל כן אינה דומה למוך.
לעומת פסיקות אלו, טוען הרב יואל קטן17הרב יואל קטן, אסיא, שם. שישנו הבדל משמעותי בין ה״פעסאר״ לבין הדיאפרגמה, ולכן אין להתיר את הדיאפרגמה אלא בשעת סכנה, כפי שמתירים מוך בשעת תשמיש. לדבריו הדיאפרגמה מכסה חלק גדול יותר מהנרתיק מאשר הפעסאר, ניתן להרגישה בשעת תשמיש והוצאתה מיד אחרי התשמיש מהווה ׳ניפוץ הזרע בידיים׳ שאסור בגלל השחתת זרע.18בנוסף הוא טוען שהיא פחות בטוחה לשימוש מאמצעי מניעה אחרים. יש להעיר שהוראות השמוש בדיאפרגמה קובעות שאין להוציא את הדיאפרגמה עד 6-8 שעות לאחר קיום יחסים. כך פסקו לדבריו גם הגרש״ז אויערבאך19עמדתו של הרב אויערבאך מובאת בנספח למאמרו של הרב יואל קטן ובמאמר של הרב הלפרין, להלן. והגרי״ש אלישיב. בהערות למאמרו של הרב קטן, חולק הרב ד״ר מרדכי הלפרין (עורך כתב העת אסיא) על דעתו גם בענין אופן הפעולה של הדיאפרגמה וגם בענין דעתו של הגרש״ז אויערבאך. במאמר נוסף20״רפואה מציאות והלכה ולשון חכמים מרפא״, סי׳ כב. וכן בקישור http://98.131.138.124/articles/ASSIA/ASSIA77-78/ASSIA77-78.17.asp. הוא מוכיח שהגרש״ז אויערבאך שינה את עמדתו לגבי הדיאפרגמה. גם לפני שנת תשמ״ה הוא התיר את השימוש בה בשעת סכנה, וסבר שהיא קלה יותר ממוך בשעת תשמיש, אך לאחר תשמ״ה הקל בה אף יותר.
לסיום יש להוסיף שהמחלוקת העיקרית בין פוסקי זמננו היא היכן למקם את הדיאפרגמה בין שאר אמצעי המניעה.21עוד בעניין זה עיינו לעיל בסי׳ לב, שימוש בהתקן תוך-רחמי ודירוג אמצעי מניעה. לדעת המחמירים22ציץ אליעזר, שם. הרב יואל קטן, שם. וכן הרב שלמה אבינר, אסיא כרך ד וכן באתר דעת:
http://www.daat.ac.il/daat/kitveyet/assia/tihnun-2.htm. השימוש בה מותר רק כשאמצעי המניעה האחרים אינם מתאימים לאישה מסיבה בריאותית ורק בשעת סכנה או חשש סכנה מכניסה להיריון. המקלים רואים בה אמצעי מניעה שווה ערך לאמצעים אחרים (כגלולות והתקן תוך-רחמי), וההחלטה תלוייה ברצון האישה. לפי דברי הר״מ הלפרין23במאמרו שם. ״לאחר חזרה, הרחיב הגרש״ז אויערבאך זצ״ל את היתר השימוש בדיאפרגמה, לאחר שנוכח כי פליטת הזרע בתשמיש עם דיאפרגמה היא על קרקעית הנרתיק בחלקו הפנימי, באותו מקום של פליטה בתשמיש טבעי, כשההבדל היחידי הוא חסימת הדרך לצואר הרחם על ידי הדיאפרגמה החוצצת בחלק העליון הפנימי של הנרתיק. משום כך הורה הגרש״ז אויערבאך כמה פעמים כי השימוש בדיאפרגמה מותר, ושמקומו בסולם אמצעי המניעה הוא בעדיפות שנייה אחרי הגלולות, ממש במקביל לדרגת העדיפות של התקן תוך רחמי״.
לדברי הרנ״א רבינוביץ,24שו״ת שיח נחום סי׳ צה. הדיאפרגמה היא האמצעי המועדף, ורק כשמסיבות שונות אין אפשרות להשתמש בה, ניתן להשתמש באמצעים אחרים. הסיבה לכך היא יתרונה הגדול של הדיאפרגמה שאינה מתערבת בתהליכים הטבעיים בגוף האישה, אינה גורמת דימומים,25הגר״מ פיינשטיין אסר את השמוש בגלולות בגלל דימומים. במקרה של סכנה או חשש סכנה, הדיאפרגמה מותרת. אלמלא הדימומים, אם הזוג קיים כבר פו״ר, היו מותרים גם בגלולות אף במצב חולשה או כל צורך אחר. וראו לעיל סי׳ לב, שימוש בהתקן תוך-רחמי ודירוג אמצעי מניעה. לעומתו, הגרי״א הענקין אסר את השימוש בגלולות בגלל דימומים אך התיר את השימוש בדיאפרגמה. ראו שו״ת בני בנים חלק א סי׳ ל. ואין בה סכנה לבריאות האישה, כפי שקורה בנטילת הורמונים או בהתקן תוך-רחמי.26מאותן סיבות נותן גם הרב דוב ליאור עדיפות לדיאפרגמה על פני אמצעים אחרים. דבריו פורסמו לאחרונה במכתב שכתב לנכדו מתאריך ג חשוון תשע״ד.
יש לציין שהנימוק של בריאות האישה קיבל משקל רב יותר בשנים האחרונות לאחר שעלתה המודעות לסכנות לבריאות האישה הקיימות בלקיחת הורמונים, כגלולות, ובחשש לסיבוכים בהכנסת עצם זר לתוך הרחם כבהתקן תוך-רחמי. ייתכן וגם פוסקים אחרים היו משנים את עמדתם לאור שיקול זה.27אמנם הרב יואל קטן מתנגד לשיקול זה בכל תוקף, וגורס שהסיכונים קטנים. לע״ד יש לתת לאישה לעשות את השיקולים שלה בענין זה, הנוגע באופן ישיר בבריאותה.
לסיכום, זוג שקיבל היתר למנוע היריון יכול לעשות זאת באמצעות השימוש בדיאפרגמה. הבחירה באמצעי זה על פני אמצעים אחרים נתונה לשיקול דעתם של בני הזוג.
נ.ל.