ויען יחזקאל וידבר. ולבו בקרבו משתבר. מלא חלחלה ורתת. ושעורו כתותי מיכתת. יודע ומכיר חסרונו, לא הרבה קנינו. אף כי לעלות במעלות ולבקש גדולות. אנכי עפר ואפר. אבוא בקרית ספר. ידעתי מך ערכי. כי נסתרה דרכי. מי יאיר מחשכי. כי עירום אנכי. וראוי היה לי. להסתר בסתרי אהלי. ולא לשלוח דברים. בכל פנות ועברים. אך אמרתי בלבי. סופי לעפר שובי. וזה כל האדם. ולמה שם אדום. ואשכב כאבן דומם. ונפשי תאבל ותשומם. טוב אעשה דבר. שפתותי ידובבו בקבר. ואהיה כענבים בכומר. והלכה בשמי נאמר. אגורה באהלך עולמים. וזכרי לכל הימים. וקמתי ונשענתי בהצור. לאלפים חסד נוצר. בזכות אבותי יסעייני. מכל מכשול להצילני. וינחני ביושר מעגל. כבשני חוני המעגל:
וחברתי זה החיבור. ולא עשיתי דבר. רק כמראה מקום. הדין משורש הפוסקים. ואף גם זה. לא לי רזה. ואינני בדעת גדול. ובבקיאות אני דל. אך החיפוש והיגיעה. היה לי לישועה. ובספר לזכרון כתבתי. לשואל אשר השבתי. ולשעבר נתחייבתי הודאה. אבל קצרה היריעה. אמנם היא חובתי. כל ימי היותי. בפי ולבבי להודות. לשלם אלפי תודות. ועל העתיד תפלה. לא יארע תקלה. ולא כצועק לשעבר. שכבר יצא הדבר. הנה זאת אבקש. לא יהיה למוקש. ואשר כוונתי לנכון. בלב הקורא יכון. ואשר טעיתי במרוצה. פגול לא ירצה. הקורא מאוס ימאסנו. לא לרצון יקבלנו. ורוממות אל בגרוני. להקדים ברכת קוני. הוא אשר בראני. ובתורתו האיר עיני. ובן אב יכבד. בחייו ובמותו משועבד. אף כי אבי. אשר הרבה טובי. הוא גדלני בתורה. והרבה עלי המשרה. ואותי לא נתן. לצאת לגינה ולביתן. ואלי רב חיבר. בחריפות מאוד להתגבר. (הוא מורי החריף והשנון מאוד מוה׳ יצחק אייזק סג״ל מלאדמיר. למדתי אצלו מהיותי בר חדסר. עד היותי בר תליסר). וצרכי הרב הספיק. ומתנות רבות העניק. גם אמי החסודה (היא הרבנית מרת חיה בת אא״ז הרב הגאון קדוש וחסיד שישב כל ימיו בתענית ובתורה יומם ולילה המנוח מו״ה אלעזר זללה״ה מדובנא). בזה החזיקה ידה. ואדוני אבי הרב. מאוד גדול ורב. מורה וגדולה כאחד. אצלו נצמדו יחד. והכל לטובתו הוצרכו. והכירו גדול ערכו. ושמו יצא במדינות. ויהללוהו שפתי רננות. ובעבור כבודו גדלוני. ובאו ללמוד ממני. גם בימי הנעורים. כאחד מן המורים. וכאשר מאבי נפרדתי. ומביתו לבראד יצאתי. נתחברתי עם חברים. יראי השם הטהורים. בנינו לנו מדרש. מובדל מעדה ומופרש. וששת ימי המעשה. שם טמון ומכוסה. ועם כל זה. לא באנו במחזה. רק כל עסקנו. בכל מאמצי כחנו. בים התלמוד ובפוסקים. עם תלמידים מובהקים. והאשה אשר עמדי. לעזר ולא כנגדי. זה היא זכותה. שישבה גלמודה בביתה. ואני בבי מדרשא. כל ימי הששה. ולכבוד אבא מארי. הגדילו שמי לפאר. ושלחו אלי שאלות. גדולי רבני קהלות. ומבן ארבע ועשרים. להשיב פתחתי שערים. והן הן הדברים. בחיבור זה נאמרים. וליתן אמרי שפר. קראתי שם הספר. לשם אבי התעודה. ושמו נודע ביהודה. גם אמי מורתי. שמה הטוב רמזתי. נודע עם המלה. במספר קטן יעלה. כמו שם חיה, ציון לנפש חיה. שם הספר וזכרו. יעיד שרשו ועקרו. כי שמי הנודע. לא מחכמה ומדע. רק בעבור יהודה*הגה״ה: וכתב אברבנאל בישעיה נ״ה שזכרו המדקדקים שהבי״ת בראש התיבה משמש במקום בעבור, ופי׳ שם פסוק דרשו ה׳ בהמצאו קראוהו בהיותו קרוב, בעבור שיהיה נמצא ויהיה קרוב:. זכותו לי עמדה. לשרת את העדה. ללמוד תורה וללמדה. גס רמז לשמי. עם אותיות רשומי. נודע ביהודה בחשבונותיו. כיחזקאל ושש אותיותיו:
גם אבקש מחילה. מהרבנים בעלי השאלה. שלא העתקתי דבריהם. עם טוב טעמיהם. והזכרתי שורש השאלה. ולא מלה במלה. כי לא רציתי. להתכבד בדברי זולתי. להגדיל החיבור בכמות. להעמיד השאלות בשלימות. שגם הרבנים השואלים. המה חכמים גדולים. ואולי גם הם. ידפיסו בספר דבריהם. וטוב להיות דיוטגמא. חדתא דחביבא בעלמא. ולמה זה אקדימם. לפרסם נימוקם וטעמם. רק במקצת מקומות. הבאתי דבריהם בשלימות. שלא היה באפשר. להבין תשובה בכושר. אם לא הקדמתי דברי השואל אותי: וטרם אכלה לדבר. אבקש מרב וחבר. עלי לא יסמוך. כי אינני מוסמך. ובפרט שהרבה תשובות. מילדותי הן כתובות. ובאתי רק כמזכיר. והקורא יבין ויכיר. ואם הדברים נכוחים. יקבלם כעולות מיחים.
דברי החותם ברעדה. יחזקאל סג״ל לנדא: