וינחם אותם וידבר על לבם (נ, כ"א) מדרש: והרי דברים ק"ו ומה יוסף שדיבר דברים רכים על לבן של שבטים כך נחמן. לכשיבוא הקב"ה לנחם את ירושלים על אחת כמה וכמה, הדא הוא דכתיב נחמו נחמו עמי יאמר אלהיכם (ישעיה מ', א') (פרשה ק', ט').
והדבר רחוק מאד זה מזה.
ונקדים מאמר הנביא אל תיראי כי לא תבושי ואל תכלמי כי לא תחפירי, כי בשת עלומיך תשכחי וחרפת אלמנותיך לא תזכרי עוד כי בועליך עושיך ה' צבאות שמו וגואלך קדוש ישראל (ישעיה נ"ד, ד'). וכלל הענין בזה הוא עם מה שהארכנו למעלה אשר כל קורות הרעות והמכאובות המעיקים אותנו לעת כזאת כולם מכוונים מאת ה' יתברך להכין בעבורנו הברכה והטוב באחרית הימים, והמה מוכרחים להיות מוקדמים אל טוב העתיד כאשר לא יקצור הקוצר מבלעדי החרישה והזריעה המוקדמים לה. וכמו שכתוב כי כארץ תוציא צמחה וכגנה זרועיה תצמיח כן ה' אלהים יצמיח צדקה ותהלה נגד כל הגויים (שם ס"א, י"א) ובמאמר כי אנכי ידעתי את המחשבות אשר אנכי חושב עליכם נאם ה' מחשבות שלום ולא לרעה לתת לכם אחרית ותקוה (ירמיה כ"ט, י"א). ומעתה דע לך כי המגרש אשתו מסבת הריב שהיה ביניהם אם גם לאחר זמן העיר את רוחו להשיבה אליו ופייסה ודבר על לבה, עם כל זאת תכסנה בושה על זמן העבר שהיה לב בעלה רגז עליה והיה מתעבר עמה. אבל הנה לפעמים יקרה איש ואשה השלמים זה עם זו מעולם, בלתי מחמת שלא הולידו שאל לחכמי הרופאים והגידו לו כי ההכרח אתו לגרש אשתו ולהפרידה ממנו זמן ידוע ואחר כך כשישוב אליה תתעבר ותלד. וביום שמעו עצתם היה נחפז מאד לשלחה מביתו עד כי נמלאו הימים שאמרו הרופאים לקחה אליו ותהי לו לאשה כמאז, הנה האשה ההיא אין לה להכלם מאומה בשובה אליו על שהיתה גרושה מאת בעלה כל משך הזמן ההוא, כי האם בשנאה או באיבה הדפה? הלא אדרבא מסבת האהבה הגדולה, כי פרידתה כל הזמן ההוא הוא הוא הסבה לכונן אהבתם עד עולם.
הוא הדבר כמו כן בכל הקורות וילדי זמן העוברים עלינו, אשר לפי ראות אנושי בעיני בשר המה חס ושלום מסבת כעסו יתברך עלינו, ועל כן גם בשישיב ה' את שבותנו ויביאנו אליו עם כל זאת יהיה לנו בושה על כי היינו מרוחקים ומשולחים ממנו יתברך כל משך הזמן ההוא. אי על זאת אלהינו מרחם יתברך בא לדבר על לבנו לאמר אל תיראי כי לא תבושי כו', כלומר כשיתגלה לנו לעתיד פעולת ההרחקה הזו ומה שהולידו והצמיחו הקורות והפגעים ההם או אז לא יהיה מקום אל הבושה והחרפה כי כל זאת היה אך מפאת רוב טובו וחסדו להכין מוצא אל הטוב הנצחי. וזהו כי בועליך עושיך ה' צבאות שמו, כלומר כל זה היה מכוון לעשותנו ולהשלימנו שנהיה מוכשרים אל הטוב המקווה וכמאמר רז"ל ג' מתנות טובות נתנו לישראל וכולם לא נתנו אלא על ידי יסורים (ברכות ה', א'). וזהו שסיים ברגע קטן עזבתיך כו' בשצף קצף הסתרתי פני רגע ממך ובחסד עולם רחמתיך אמר גואלך ה' (ישעיה נ"ד, ז').
ועל דרך זה יתבארו עוד דברי הנביא ופדויי ה' ישובון ובאו ציון ברינה ושמחת עולם על ראשם, ששון ושמחה ישיגו ונסו יגון ואנחה (ישעיה ל"ה, י') אשר מלת ונסו אין לה שחר. אמנה מליצת הנביא ע"ה היא על דרך מה שכתוב לקוב איבי קראתיך והנה ברכת ברך זה שלש פעמים, ועתה ברח לך אל מקומך (במדבר כ"ד, י'). כי הנה בשיובא הרופא אל החולה ולא ימציא תרופתו עם כל זאת המשפט להחזיר אותו למקומו בכבוד כי התחת אלהים הוא. אמנם אם נתוודע שלא ידע הרופא מאומה ממהות מחלהו, ומלבד מה שלא העלה לו ארוכה עוד הוסיף החלותו בסמים הזרים אליו, הנה בשובו לביתו יאמרו עליו כי הוא ברח בחרפה ובוז. וזהו לקוב כו' והנה ברכת ברך כו' ועתה ברח כו'.
הוא הדבר בעניננו כי הנה עתה רבתה בנו האנחה והתוגה על המקרים העוברים עלינו, ולעתיד אי"ה נראה עין בעין בפרטי הטובות מאין יבואו ומבטן מי יצאו ואי זה מקום צמיחתם, שהוא רק מהמאורעות שהרבינו עליהם יגונות ואנחות, ואם כן יתגלה אשר למפרע לא היה מקום אל האנחה. וזהו ובאו ציון ברנה שמחת עולם על ראשם, ובדרש שמחה שמעולם, כלומר ישמחו למפרע על סבל הרעות וזהו ששון ושמחה ישיגו ונסו יגון ואנחה וכנ"ל, וזהו שהביאו ז"ל במדרש מאמר הנביא והפכתי אבלם לששון ונחמתים ושמחתים מיגונם (ירמיה ל"א, י"ב) אשר לכאורה לא ידענו איככה יתהפך האבל אל הששון, ולדברינו יצדק מאד כי לעתיד יתגלה אשר היגון והאבל היו כמו אכזב כי היה ראשית ושורש השמחה וזהו והפכתי אבלם לששון.
והנה כדבר הזה בדמותו וצלמו היה אצל יוסף ע"ה כי כל מה שהסבו עליו אחיו לרעה, הלא לעינים ראה והבין כי המה חרשו על גבו להצמיח אליו הטובות המאושרות שהשיג, והשכיל והבין על כל מאורעותיו שהיה לו ע"פ אחיו כי לא ברע היו אבל עשו אתו אות לטובה. וע"כ החיוב כי לא יטור בלבו שנאה עליהם, אדרבא עוד חייב את עצמו להודות להם חסדם כי זרעו לו לצדקה, ואם כי לא כוונו כן במחשבתם בעשותם עמו מה שעשו, הלא מה לו ולמחשבתם שידרוש נקמה עליה.
וזהו שדייק ואמר ויאמר אליהם יוסף אל תיראו כי התחת אלהים אני, כלומר שאתן נקמתי בכם ולענוש אתכם על מחשבתכם שהיתה זרה אל טוב מעשיכם, וזהו ואתם חשבתם עלי רעה הלא אלהים חשבה לטובה, כלומר הרעה עצמה היתה התחלה שרשיית אל הטובהיריעות האהלאשר ע"כ החליטו ז"ל (במדרש וירא) אין רע יורד מלמעלה כלומר שלא יהיה עיקר פעולת הדבר להרע בעצם אבל יבוא להצמיח מכחו ושרשו הטוב והאושר הנצחי: על כן - ועתה אל תיראו מעונש, אבל עוד אתם ראויים ועומדים אל גמול הטוב וזהו אנכי אכלכל אתכם ואת טפכם.
ומה מתקו בזה דברי המדרש וינחם אותם וידבר על לבם, והרי דברים קל וחומר ומה יוסף שדיבר דברים רכים על לבן של שבטים כך ניחמן, לכשיבוא הקב"ה לנחם את ישראל על אחת כמה וכמה כו'. והוא כי הנה באמת גם אחר הנחמה הגדולה ההיא שדבר יוסף על לבם עוד לא יבצר מהם מהתפעם רוחם בקרבם ומהיות עוד בלבם דרך עוצב בידעם בעצמם רעת מעשיהם וגנות המחשבות שהעמיקו עליו בכל דבר פרטי. וע"כ האף אמנם כי אמר להם יוסף אתם חשבתם כו' אלהים חשבה לטובה, עוד היה מקום אתם לדאוג על מעשיהם ונכליהם אשר נכלו על יוסף. ועם כל זאת בראותם כמה הוא דואג ובוכה על צרתם ומבקש אהבתם ונחמתם ואומר להם כי אל דעות ה', הוא הסב המעשים שעשו אתו ולא היה בהם מאומה מן הרע כ"א טוב מוחלט נתפייסו בזה ונחמו. כל שכן כשיבוא הקב"ה לנחם אותנו על המקרים הרעים שהתגולל עלינו, ועל מה שאנחנו עזובים ממנו כל משך הזמן ההוא, ויאמר כי כולם היו לתכלית הטוב ולחסד עולם למען לא נבוש על בושת עלומנו וחרפת אלמנותנו וודאי כי תתנחם נפשנו בשנשמע כדברים האלה, מאת הפועל המרחם יתברך בעצמו היודע המחשבות שהוא חושב עליו מחשבות שלום ולא לרעה לתת לנו אחרית ותקוה,- במהרה בימינו אמן.
תם ונשלם ספר בראשית