ה' צבאות עמנו משגב לנו אלהי יעקב סלה
עליון נורא מושל בעוז עולם, נאדר בקודש ומכל נעלם. מעשיו מה רבו, מכל לב נשגבו אמר ויהי ארץ ושמים, את מי נועץ ויבינהו בהכינו שמים ממעל, או מי פקד עליו בצקת עפר למוצק מתחת, תעלומה הוציא אורה מאין. פעלו יצר מאפע. וברוח פיהו צוה ונבראו, פקד עליהם וכרגע נמצאו. יחד גדודים באו.
אך בחכמה יסד ארץ*הבט ימין וראה נועם מליצת המשורר ע"ה: יצא אדם לפעלו וכו' (תהלים ק"ד, כ"ג) העיר במאמר זה לבות בני אדם למען יראו יביטו ההבדל בין מעשה הקב"ה ובין מעשה בשר ודם, כי בשר ודם בצאתו למלאכתו יזדרז ויעורר השחר ויעמול בזעת אפו מאז הבקר ובכל עתות היום עד אישון לילה, ואח"כ מאומה לא ישא בעמלו, המשתכר יעלה חרס בידו. וישא נא עיניו מעשה הקב"ה הלא רבים ונפלאים הם. ואת כלם הלא עשה רק במחשבה אחת אשר חשב עליהם להמציאם ונמצאו ונתהוו, וזהו: יצא אדם לפעלו ולעבודתו וכן יעבוד ויעמול עדי ערב, ומה רבו מעשיך ה' וכלם רק בחכמה ובמחשבה עשית: אך בתבונה הכין תבל ומלואה. הרחיב מקום אהלם. לא ימדוהו בשעלם. וימלא פני תבל צבאות המוני הנמצאות. לא יצר צעדיהם, כר נרחב לפניהם, גם כי יפרו וירבו וימלאו פני תבל תנובה יהיו לאלפי רבבה. הכל לפניהם. חסר וכפן אין באהליהם, שלום בבתיהם. גיל מגבעות, שמחה מכרמל. רנה מכרמים. ישאו מרום עיניהם והנה ממעל לראשיהם צנופת תפארה, בצעיפי הוד מעולפה ואת פארי הפאר מעוטפת. כליל תכלת עד שחקים ירקיעו. כאהלים נטעו כדוק נטיו.
אהל שכן בהם אור יקרות ודבר גבורות כל מאורי אור, כל כוכבים מזהירים. כמעשה לבנת הספירים. זהב קרני השמש מלוא רוחב ארצה יציצו. כברקים ירוצצו. והכוכבים ממסלותם כל מאורי אור במושבותם. ארמון מהולל נחמד ומפואר. היכל מלכים לא יערכהו. אף לא טירת רוזנים. כי בית מקדש מלך הוא לצור עולמים וכבוד ה' מלא את האהל ותהלתו מלאה הארץ.*ומה נכבד בזה מאמרנו בקדושת "נעריצך": כבודו מלא עולם. משרתיו שואלים זה לזה איה מקום כבודו, לעומתם ברוך יאמרו. ברוך כבוד ה' ממקומו. אשר מעודי נפלאתי על מאמר זה איך אחר מאמר: כבודו מלא עולם. ישאלו לאמר: איה מקום כבודו. ומה השיבו האופנים: ברוך כבוד ה' ממקומו. אבל הסכת ושמע כי כבר ידענו אשר היראה סמוכה תמיד אל ההשגה והיא נשענת עליה ומצורפת אליה. עד שע"כ אמרו חז"ל: גדול מה שנאמר במשה יותר ממה שנאמר באברהם (חולין פ"ט, א') אשר להפלגת השגתו הנשגבה אמר: ונחנו מה. לא הרגיש מציאות כלל נגד אלהותו יתברך, והשכליים הנפרדים שהשגתם נפלאה יתר מאד, זעים וחלים עוד יותר מאימת כבוד עליון נורא הוד, ומרגישים בטול מציאות בעצמם ובכל העולמות כי כלם כאין וכאפס. ולזאת שואלים: איה מקום כבודו. למשל אם יספרו לפניך כי בא גדול הדור נשיא אלהים לכפר פלוני והכפריים אשר שמה קבלוהו בכבוד גדול מאד, הלא תשחק ותלעג למו וכי זה הוא כבוד לרב גדול כמוהו וכי יתכבד בכבודם מה זה לפני גדול הדור כמוהו, הוא מה שהמלאכים שואלים, אמת כי כבודו מלא עולם. גם בשמים ממעל גם על הארץ מתחת, אבל עכ"ז יתפלאו ויאמרו: איה מקום כבודו. ר"ל איה המקום אשר יש לומר עליו כי שמה ישיג הקב"ה את כבודו אחר כי הכל כאין וכאפס נגד גודל אלהותו ותפארתו. וא"כ איה מקום כבודו, ולעומתם משיבים האופנים: ברוך כבוד ה' ממקומו, והעירו בזה מושכל יקר ועמוק לאמר, מה תחשבון על ה' כי תשאלו עליו איה ואפוא הוא המקום שהקב"ה ישיג כבודו שמה, הלא גדול אדוננו כ"כ עד שנאמר עליו: ברוך כבוד ה' ממקומו כי הנה כל המושפעים בחוסן ויקר, בכבוד ועושר, הן כל גדולתם בא אליהם ממרחק בעשותם מסחר במים רבים באיים רחוקים, זה השיג כבוד עשרו ממקום פלוני וזה ממקום פלוני, לא כן יקר כבוד עליון, אינו מסבת נמצא זולתו. כי בשר ודם כאשר יבקש כבוד הלא הוא נצרך לבריות כי הוא צריך אל מכבדים שיכבדו אותו ומן המכבדים יבוא הכבוד אליו, אבל הקב"ה נעלה ונשא מזה, כי: ברוך כבוד ה' ממקומו כלומר מעצמותו. שאין כבוד אלהותו הדרו ותפארתו נתלה כלל במציאות זולתו. (שוב ראיתי בספר העקרים בי"ז משני ביאר ג"כ ברוך כבוד ה' ממקומו כלומר מעצמותו, אבל לא דבריו דברינו) ודעהו והבינהו.
ובזה יופיעו ויזהירו דברי הכתוב: ותצא מיכל בת שאול לקראת דוד ותאמר מה נכבד היום מלך ישראל אשר נגלה היום לעיני אמהות עבדיו כהגלות נגלות אחד הרקים. ויאמר דוד אל מיכל לפני ה' אשר בחר בי כו' לצות אותי נגיד על עם ה' על ישראל, ושחקתי לפני ה' ונקלותי עוד מזאת והייתי שפל בעיני, ועם האמהות אשר אמרת עמם אכבדה (שמואל ב' ו', כ'-כ"ב). הנה מאמר ונקלותי כו', נודע בשערים להמבינים במקרא כי לא נגה עליו אור הביאור עד היום, אבל שמע נא דברי פי חכם חן הגאון מהר"י ליבוש נ"ז נ"י כי הנה מיכל בת שאול הפליגה לדבר אל דוד גבוה, עתק יצא מפיה כמאמרה: אשר נגלה היום לעיני אמהות עבדיו כהגלות נגלות אחד הרקים, כי הנה זה משפט האמה לצאת במחול, לרנן ולרקד ודרכה בכך. אולם מתי תצא במחול משחקים, הלא אך בהזדמן לה שמחה ועת רקוד, בהשמע קול חתן וקול כלה וקול שרים ושרות המנגנים על ידם אז דרכה לרקד. אכן מבלעדי כל אלה יהיה הריקוד גם אצלה לבוז ולקלון. ומכש"כ אתה דוד אתה משיח ה' ומלך ישראל אתה תרקד בחוץ. וזהו: אשר נגלה היום (גם) לעיני אמהות עבדיו (ג"כ) כהגלות נגלות אחד הרקים. היינו כי גם אותם אשר דרכם בכך, גם הם לא ירקדו בלא סבה ומה גם איש מעולה כמוך.
הנה השיב דוד ואמר: הלא אנכי מפזז ומכרכר לפני ה' אשר בחר בי מאביך ומכל ביתו לצות אותי נגיד על עם ה' על ישראל ושחקתי לפני ה'. כלומר, הלא אנכי ארקד למען כבוד שם ה' צבאות! על זה התפלא ואמר: ונקלותי עוד מזאת, ר"ל וכי בעבור זאת בעבור עשותי דבר לשם שמים אהיה נקלה ומגואל? והייתי שפל בעיני, כלומר אהיה מוכרח להשפיל עיני מחמת בושה? ועם האמהות אשר אמרת עמם אכבדה? כלומר, כאשר אחפוץ להתהדר ולהתכבד אבקש כבודי מיד האמהות. כי כן יהיה החשבון לפי דבריך. עתה ראה גם ראה כמה מן השטות והסכלות יש בדבריך ושקר מפורסם, ודעהו והבינהו כי אמת וישר הוא.
ודע כי מאמר דוד אל מיכל: לפני ה' אשר בחר בי מאביך כו'. הוא ג"כ מאמר אשר לב מבין יתעורר עליו כי הוא מן הזרות. כי איך הדאיב עוד את לבה לאמר לה: אשר בחר בי מאביך, וחלילה חלילה למשיח ה' לדבר כאלה הדברים כחצי גבור שנונים. אבל יתכן כי כל ענין חטא שאול שאמרו עליו חז"ל: שאול באחת ועלתה לו כו' (יומא כ"ב ב'). כי עם היות רצונו ולבו שלם עם אלהיו לעשות כמצותיו, היה מצדד להסיר מעליו תלונת אנשים ודבתם כמו כן כאשר התנצל עצמו בפני שמואל ע"ה: אשר חמל העם על מיטב הצאן והבקר כו' יראתי את העם ואשמע בקולם (שמואל א' ט"ו, ט"ו-כ"ד). אשר על זאת אמר לו שמואל: הלא אם קטון אתה בעיניך ראש שבטי ישראל אתה. מה לך לשמוע מה בפי ההמון. ולכן קרע ה' את ממלכות ישראל מעליך ונתנה לרעך הטוב ממך.
הדברים האלה השיב ג"כ דהמע"ה אל מיכל על שאלתה אשר נגלה היום לעיני אמהות עבדיו כהגלות נגלות אחד הרקים, כי יזדמנו מלעיגים על עניניו על תהלוכותיו, השיב בחכמה ואמר: לפני ה' אשר בחר בי מאביך כו', ר"ל הלא לסבה זאת מאס ה' בשאול ממלוך על ישראל, בעבור יראתו את העם. ובעבור כן בחר בי כמאמרו: לרעך הטוב ממך, וא"כ איך אחוש אנכי לקול מלחש ולעג מלעגים. ואולי כי ע"כ סיפר הכתוב פה: ותצא מיכל בת שאול כו' מדוע הזכיר הכתוב פה את יחוסה בת מי היתה, אבל לדברינו ירמז להעיר אותנו כי נימוס וענין שאלתה הנ"ל בא אליה לסבת היותה בת שאול והיתה רגילה בנעוריה בית אביה לדאוג מן המלעיגים. מה שלא יתכן בראש שבטי ישראל. וזהו: לפני ה' אשר בחר בי מאביך, והבן:
וברוך שחלק מכבודו אל האדם בחיר הנבראים פאר הנמצאים, ומהוד כבוד עליון נורא האציל עטרת המשרה עליו. יתן חתיתו בארץ החיים להנהיג בהדרגה נעימה כל בני חלוף. גם אם מפנת עדן גן אלהים נטש ונעזב. אבל עוד לא צר לו רחבי הארץ ושפעה מחמדיה. מלוא רוחב ארצה ישים משטרו באין מכלים דבר. ולפניו כל ניחוחי צמחי עדנים. כל פרי תבואה כל בהמות שדי כל חיתו יער.
ממכון שבתו השגיח על אדם רב להנחילו ההר הטוב הזה. ארץ ומלואה לא תחסר כל בה. אך בחסד אך בנדבה. למען יפקח עיניו על מעשה ידי אמן יודה לה' חסדו בלב נאמן. יכון לקראת אלהים יוצרו מבטן. עיניו לנוכח יביטו מה נורא מעשהו. על מי לא יקום אורהו. וכל פעל ה' אך למענהו. כי האדם הוא בחיר הנבראים תרומת הנמצאים תפארת כל היקום. בידו מסר יתברך אוצר מפעליו. וכל השית תחת רגליו.
ואחר כי החל האדם לרוב על פני האדמה שטו ולקטו גם שמו בכליהם מכל מאכל תאוה. שמנו עשתו וינזרו לבושת. צור יצרם לא ידעו. ואת מעשה ידיו לא ראו. פועל ה' לא הביטו. בתהו לא דרך נטו. ויטמאו במעשיהם ויזנו במעלליהם ללכת אחרי לבבם ואחרי עיניהם.*ובגמרא: ולא תתורו אחרי לבבכם זו מינות שנאמר: אמר נבל בלבו כו' (ברכות י"ב, ב') עי' רש"י נדחק כי אטו שאר עבירות אינם תלויים בלב, ואחרי עיניכם זו זנות כו'. ויפה ביאר בזה ידידי הגאון מו"ה העשיל אשכנזי אב"ד דק"ק לובלין נ"י: כי הנה שאר העבירות התאוניות התחלתן מן העינים. כאמרם ז"ל: עין רואה ולב חומד כו' (במ"ר י') ואם כן היה לו לומר לא תתורו אחרי עיניכם ואחרי לבבכם, אם לא כי אחרי לבבכם זו מינות. והתועבה הזאת של מינות והאפיקורסות מתחלת מן הלב, כי יתחיל לחשוב דעות נפסדות ואמונות זרות ואח"כ ילך אחר שרירות עיניו ויתמכר אל מעשים רעים וחטאים, וזהו שמביא ראיה שנאמר: אמר נבל בלבו אין אלהים ואחר כך: השחיתו התעיבו עלילה ופי' המאמר כך הוא: אמר נבל בלבו, היינו שהוא אומר הדברים והמחשבות אשר יש בלבו ומגלה נבלותו בקהל רב לאמר אין אלהים. וע"י כן הוא מחטיא את הרבים עד כי כולם השחיתו התעיבו:
ה' צדיק יבחן. ראש אמונים איתן. הוא אבינו אברהם ע"ה. ויבחר בו ובזרעו אחריו. והערה עליהם רוח ממרום ללמדם דעת. להודיעם דרך תבונות דרך צדקה ואורחות חיים. לבלי ישגו עוד אחר התהו ואחר לא יועילו. ובכתב מיד ה' עלינו השכיל הורה אמת ועדות נאמנה. להגות בה בכל עת ועונה להסיר עקוב מלב וכל נלוז מסרעף.
ובחסדו הגדול הקים לנו בכל דור איש אשר רוח לו. יהיה לעם מול אלהים. יורם התורה והמצות. ילמדם דעת ויראה ה'. יבקש את האובדות ואת הנדחות ישיב. כי סרו מאחרי ה' אל ארחות עקלקלות. הלא בנדבות פיהו ישרוק להם ויקבצם. והשיב לב תועים אל אבינו שבשמים. והיה לנו נביאים וחוזים רועים נאמנים אשר במלאכות ה' דבר אל העם והוכיח במישור ויגל אזנם למוסר.
ומיום נסתם החזון ואין עוד נביא ולא יודע עד מה. הלא לנצח חסדו לא אפס. רחמיו לא כלו. עד כי גם בדור האחרון הזה דבר שלח ה' ביעקב. הוא מו"ר הצדיק המפורסם הנודע בשם בכל גבולות ישראל. הרב המאור הגדול. חסיד ועניו. קדוש וטהור. מו"ה יעקב דובנא זצ"ל. הוא הגבר הוקם על, להאיר עיני ישורון באור חכמתו. להשיב רבים מעון ברוח עצת גבורתו. המטיר עליהם גשם נדבות מארובות שמי השגתו, טל אורות ממבואי חכמתו. הקיצו לתוכחתו. הוסרו למוסרו שתו לבם לחיל מדעיו כי נעמו, ועוד לא שעו אל הבל ואל מנחת שוא ותפל. שם מחסום בפי הבוערים. רסן בלחיי הכסילים. קולו שמענו כמו פולח ובוקע בקול רעם בגלגל. מגאון מליצותיו ארץ רעשה וכל שומעים דבריו כדונג נמוגו. אותו ראינו גבור בארץ להצמית שטי כזב אשר רוח שקר בפיהם. יחתה גחלי רתמים על ראשי עריצים ובמהלומות פיו יהלום כהולם פעם. פחד אלהים יזרה על לבביהם כמטר סוחף ישחק אבני שדה. ישבר סלעים הגבוהים. כן שפך שיח דעת. שלח דברו וימס לבב אחיו. יפעת לשונו חשכת לבבות הגיה. מהוד רוחו הטיף נופת בפי העיף. מימי החכמה והדעת, מפלג אלהים, על תלמי לבבות הרעיף. הובילם בשמחות וגיל לחצרות בית אלהינו. לרוות דודים אשר הצפין ה' ליראיו.
יראתו הטהורה, אמונתו הנשגבה, כצרי גלעד לתחלואי הנרפים מהעבודה. תרפא נגעי לבב גבר ברע משתולל. תתן קולה אלימו ללמד מוסר. לדעת מישרים. לאסוף בינה.
לצבור חכמה ויראה ה'. הוד גאונו יחזיון ראו כי תמהו. כל רואיו הכירוהו. כי הוא הגבר יחזיק בעוז ה'. הוא הגבר יכנע לאל ממעל, הודו כזית, נזר אלהיו על ראשו*כי הצדיק הזה היה מעוטר בתפילין כל היום עד אחר תפלת המנחה והיה מחזיק ישיבה ולמד עמהם בשקידה נפלאה את ספרי הטורים והיה מחדש חידושים נפלאים בלמודי הגפ"ת וכלם הסביר בדרך משל.
בימי עלומיו יגע הרבה להיות תורת ה' על פיו והיה חוזר ע"פ מסכת ברכות ביצה חגיגה מ"ק ר"ה יומא סוכה תענית מגילה, ובאחרית ימיו נתאכסן במעזריטש בבית הרב הגאון מו"ה יעקב מ"צ זלל"ה ושמע איך הוא חוזר ע"פ מסכת חולין.
הצדיק הזה נולד בעיר זעטיל בחבל ווילנא. אביו הרב ר' זאב ז"ל היה חוזר ע"פ כל ש"ס משניות. אמו הצדיקת מרת הינדא היתה בת הגאון הקדוש מו"ה נחום אב"ד דק"ק קאברין ז"ל. אחיה הגאון מו"ה משה נ"ע נשא את בת אחותו מרת דבורה בת האשה הינדא הנ"ל. אחיו של הצדיק הגאון מו"ה שמחה אב"ד דק"ק וואלקאמיר ז"ל. דודו הרב הגדול מו"ה גדליה היה מגיד בק"ק איסוויז. אחותו של הצדיק חי' ע"ה היא אמו של הגאון הגדול המפורסם מו"ה יעקב צבי נ"י אב"ד דק"ק סיסלאוויטש. הגאון הגדול המפורסם מו"ה דוד אב"ד דק"ק נווארדיק ז"ל זוגתו היתה נכדת אחותו של הצדיק הזה נ"ע: ותורת ה' בלבו. בעים רוחו הניף את חנית מדעו וינקר עין ימין ערלי לב. איש און יקבוץ פיהו. ועול ידע בושת. גוי סלע בחרו, במערות ציה החבאו. כזוחלי עפר הטמנו. הודו ואמרו כי המה באפס דעת ימיהם כלו. באפס מזמה מספר שנותם.
ומה אוסיף דבר אוסיף מלל. כחו וגבורתו, חכמתו ותבונתו, קדושתו וטהרתו. גם באיים רחוקים נודעו. ותהלתו כלם יביעו. ומי לנו גדול מרבינו הגאון החסיד רב הדומה למלאך ה' צבאות רבינו אליהו מווילנא זללה"ה איך הוא קורא למאהבו בחבה יתירה נודעת לו. באגרותיו אשר שלח אליו לק"ק דובנא. וכבר גליתי אותם לעיני השמש בהקדמת חבורי "ברית אבות" על הגדת פסח. (הובאו במהדורה זו במבוא לחומש שמות).
ולמן היום הוסר הצניף הטהור מעל ראשנו. זאת נחמתנו כי ה' צבאות הותיר לנו שריד כמעט. החידושים הערבים אשר השאיר אחריו ברכה. בהם נחבוש פצעי לבבנו. וכל בהם חיי רוחנו. וגם כי הוא ז"ל התוה אותם רק למזכרת עצמו. בלשון קצרה בלא סדרים. ככותב לקוטים. הנה רב חסד, עשה חסד לאברהם עבדו. על דבר כבוד שמו וכבוד תורתו. ואלהי אברהם היה בעזרי ללקט החידושים ההם ולאסוף אותם כעמיר גורנה. להסמיך מאמר אל מאמר להעמיד ענין אל ענין אחר החקירה בהם. עד שיהיו הענינים מתאימים איש אל רעהו. ויחדו יהיו תמים. ונטעתי ובניתי להם האהל הזה, אהל נחמד ומפואר. כלול בהדרת קודש. עם הערות רבות אשר הוספתי עליו.
וגם כי חנן ה' אותי בכמה חבורים יקרים אשר חברתי אותם זה כמה. עכ"ז הנני עד ממהר ומקדים א"ע בעמל גדול זה. כי המלאכה עלי גדולה וכבדה. כל הרואה וכל עין צופה במכתבים אשר מו"ר ז"ל השאיר לו ורואה עתה תבנית האהל הזה, לא יאמין זאת כי מאלה הרשימות בניתיו ונטעתיו. אבל ראיתי כי מיד האלהים היא, כי הנני לבוא עד תכלית כוונהו.
והבאתי אל תוך האהלים האלה (ויקרא במדבר דברים) הרבה חדושים מתוך ספרי היקר "שמן המור" ומשאר חבורי. המחיה חיים יזכני להוציא כלם לאור. יראו ישרים וישמחו. נכוני לב ויעלוזו.
הפעם אודה את ה' על החסד הגדול אשר הפליא לעשות עמדי. כי פדה נפשי משחת. ויעלני מבור שאון. יום ערב שבת היה י"ז כסליו של שנת תרט"ו. הייתי בדרך במלון. בעיר סוחוואלי סמוך לק"ק הוראדנא. ונפלתי שמה אל תוך באר המים. וזה איזה שנים אשר התחילו לעשות מבאר זה פלומפ, ולא נגמר מלאכתו. ונשאר עץ תקוע בבור. ונפלתי על ראש העמוד הזה. בטרם נפלתי על המים. כמה מיתות ב"ד טעמתי. אמרתי נגזרתי נפוגותי ונדכיתי רחפו כל עצמותי. יגורתי עצבותי. נתנו אותותם אותותי. על חטאותי ואשמתי, אמרתי אדדה כל שנותי. וקראתי אל אלהי אבותי השומר כל עצמותי. פדני נא ממהומת חבורותי. ואתן זמני ועתותי קודש לה' למשמרת תרומותי. ומה יקר חסדו יתברך כי בחמלתו על נפשי הנכאה שלח רצוצים חפשי וימלא את ידי ואמץ את זרועי. להשלים מלאכת האהל הזה אשר החלותי. אשר כבר הייתי כמתיאש ממנו. וחברתי עוד בימים ההם ספר נכבד ומפואר "ספר המדות". הוא היה חבור מסודר מאת מו"ר ז"ל בעצמו והוספתי עליו הערות יקרות. קראתים בשם "שיורי המדות" וכבר נתתי גם אותו ליד מדפיס. ויצא לאור אי"ה בימי הקיץ הבע"ל:
דברי אלה פ"ק מעזריטש יום ד' ל"ו בעומר שנת קץ המשיח בן דוד לפ"ק (תרי"ט):
אברהם בערוש פלאהם מ"מ פ"ק הנ"ל.
נין ונכד להגאון מו"ה שאול וואהל והגאון מהר"ם פאדווא ומהר"י מינץ ז"ל. ומגזע הגאון קדוש ה' מו"ה אברהם אבוש אבד"ק פראנקפורט דמיין ז"ל זי"ע שיתקיים בי מאמר לא ימושו מפיך ומפי זרעך ומפי זרע זרעך אמר ה' מעתה ועד עולם: