ואחרי אשר במשך ביאור מעט המלות הארמיות האלה, קרה לי לבטל במקומות הרבה דברי מי שקדמני, ובפרט על בעל המתרגמן דין ודברים היו לי, והרביתי עליו התמיהות והתפישות והפירכות והאתקפתות, הנה עתה אקרא בגרון לא אחשוך, כשופר ארים קולי, להודיע ולהוודע כי לא מבזותי את המדקדק החכם ההוא עשיתי זאת, כי אולי אין אדם שיהיה זכרון ר' אליה חביב עליו כמוני, במה שהפליא לעשות בחכמת הדקדוק, אשר בא שמשה בגירוש ספרד, עד שבא הוא והאיר נרה שבעתים, וממנו פשטה ידיעת ל"הק בעולם, בישראל ובאדם; ויותר מזה במה שגלה בשכלו הטהור התחדשות הנקדות והטעמים אחרי חתימת התלמוד, והוכיח בראיות עצומות (בהקדמתו השלישית לס' מסורת המסורת) שלא היו ולא נבראו לא קודם עזרא, ולא בימי עזרא, ולא אחר עזרא, עד אחר חתימת התלמוד, והיא סברה אשר כעת אין אחד מהחכמים שלא יודה בה, והוא חדוש גדול רב התועלות לכל חוקר תורני, וממנו יצא לי אור גדול בחקירות הרבה, יקרות ונכבדות. ועל הכל ראוי להחזיק לו טובה על מלאכת המתרגמן אשר עשה, כי מלאכה גדולה עשה, ועזר גדול עזרנו להבנת התרגומים, והרבה ממשא העבודה הקל למי שידבנו לבו לבא אחריו להשלים את אשר החל. ואם לא עשה מלאכתו שלמה, הלא היה זה מארבע סבות: האחת, כי היה הראשון במלאכה ההיא, כי לא מצא רק עזר מעט בספר הערוך; והשנית, כי אחר אשר בלה כל ימיו בדקדוק ל"הק, הסב פניו בימי זקנתו ללשון ארמית, ואיך יוכל איש זקן וישיש להתלמד ולהשתלם בלשון אחרת אשר לא נסה בה מלפנים, עד יצליח לעשות עליה ס' שרשים שיהיה שלם? והשלישית, רוב השבושים הנמצאים בנסחאות התרגומים, ובפרט בתרגום תהלים ומשלי, כמעט אין לך פסוק שלא יהיה בו שבוש בדפוסי ויניציאה. והרביעית, העדר ידיעת לשון סורית, אשר היתה ידיעתה נמנעת אצלנו בדורו. אשר על כן יבא שלום, ינוחו על משכבותם עצמות הצדיק ר' אליה המדקדק המופלא, ונפשו בטוב תלין עם המשכילים מצדיקי הרבים, וכבוד והדר נעטרהו, והיה שמו לברכה כימי השמים על הארץ; וכל זה לא ימנע אותנו תלמידי תלמידיו מהשתדל להוסיף על דבריו, ולזקק ג"כ את דבריו ולצרפם בכור האמת, והוא איש תמים ואוהב מישרים משמים נשקף, יענה ויאמר יישר כחכם, הגדילו תורה והאדירו.
עוד זאת אומר בכבוד החכם בעל המתרגמן, כי אע"פ שאמרתי במאמר אוהב גר כי לא מצאתי נסחאותיו מדוייקות, הן זה אמת בתרגום אנקלוס, אבל בתרגום כתובים מצאתי נסחאותיו מדוייקות הרבה יותר מנסחאות בומבירג, ונראה לי כי היו לפניו נסחאות כתיבת יד, גם נראה שהיה לפניו תהלים עם תרגום דפוס גינובא שנת רע"ו אשר קדם שתי שנים לתנ"ך גדול ראשון של בומבירג שהוא משנת רע"ח, והוא מדוייק יותר ממנו לאין ערך. ומפני שהתהלים הזה יקר מאד בימינו, ואני זכיתי ומצאתיו ביד מורי ורבי, אלופי ומיודעי, כמ"ר אורי חי סאראוול, ראיתי להודיע טיבו לרבים.
התהלים הזה נדפס בשמנה עמודים, על כן נקרא שמו ((Psalterium, בעמוד הראשון מצד שמאל לשון הקדש, ובעמוד השני פירושו בלשון רומי; בעמוד השלישי תרגום יוני המיוחס לשבעים, וברביעי פירושו בלשון רומי; וארבעת אלה העמודים בדף אחד מן הספר: ובדף אשר בצדו עוד ארבעה עמודים, האחד תרגום ערבי, השני פירוש רומי של תרגום ארמי, השלישי תרגום ארמי, והרביעי פרפראות בלשון רומי מאת החכם המקבץ, הביא בהם לשונות הרבה מהמדרשים ומספרי המקובלים, כתובים עברית ומתורגמים רומית, ושם המקבץ הזה (Augustinus Justinanius, Episcopus Nobiensis.) והספר נדפס, כאשר אמרתי, בעיר גענואה, שנת רע"ו (1516). וכבר בדקתי התרגום הזה בדיוק, והעתקתי בגליון תנ"ך גדול שלי כל חלופי נסחאותיו במלות ובאותיות ובנקדות, וכ"ל כי מספר ס"י ספרדי הועתק, כי מצאתי נקודו מסכים על הרוב עם נקוד דפוס לסבונא.
והנה להביא פה כל חלופי נסחאות תרגום תהלים בין דפוס זה לדפוסי ויניציאה אי אפשר לי, כי רבו מארבה ואין להם מספר. גם אין אני עתה מופנה שאוכל לעשותו, וגם אין ראוי שאעשהו, מאחר שלא זכיתי עדיין לראות שום נוסח כ"י כאשר זכיתי בתרגום אונקלוס, וידעתי נאמנה כי אין די בשתי הנסחאות האלה, של גענואה ושל ויניציאה, להגות תרגום תהלים מסיגיו, ובמקומות הרבה לבי אומר לי כי זה וזה טעות, ואין בידי להכריע. ועם כל זה אמרתי לא אפטור את הקורא המשכיל בלא כלום, ואערוך לפניו קצת מגדולי החלופים אשר לקטתי מן התהלים הנזכר, ואשר מצאתי דעתי נוטה היותם הנוסח הנכון והצודק מנוסח המקראות הגדולות אשר בידנו.
מזמור א' על פלגי מים בדפוסי ויניציאה על טורפי, בדפוס גענואה על טוופי.
לא יקומו רשעים במשפט, ויניציאה ביומא רבא, גינואה ביום דינא רבא.
מזמור ב' ננתקה את מוסרותימו וינ' נִתְרַע, גפנ' אמרין נְתָרַע. על ציון הר קדשי וינ' על טור, גענ' על ציון טור.
מזמור ג' ואתה ה' מגן בעדי, וינ' תרים גענ' תרים.
מזמור ד' בסוף המזמור נמצא בדפוסי ויניציאה תרגום פסוק הקשיבה לקול שועי (אשר מקומו במזמור שאחריו), ולא כן בדפוס גענ'.
מזמור ו' ה' אל באפך תוכיחני וינ' תכנעני, גענ' תמכסינני, והנכון תכסינני.
מזמור ח' וכבוד והדר תעטרהו, בדפוס רע"ח ושיבהודא בדל"ת, ובגענ' ברי"ש, וכן גירסת הערוך והמתרגמן ברי"ש, וכן בל' סורי אומרים שוּבהָרָא, והשבוש הזה מצוי פעמים אין מספר בדפוס וינ' ברוב המקומות שבאה בהם המלה הזאת.
מזמור ט' על מות לבן, וינ' דינפק מביני משרייתא, גענ' דנפק פולמירכא מביני משרייתא, והיא מלה יונית (Polemarcha) כך היה נקרא בעיר אטען שר שהיה ממונה על כל צבא המלחמה.
ויבטחו בך יודעי שמך, וינ' ויסתכלון, גענ' ויתכלון (בסורי נ' בטחון, וידוע בתרגום כתובים).
הגיון סלה, וינ' ידונון צדיקיא, גענ' יִרְנוּן (משרש רנא שביארתי למעלה).
מזמור י' במשכו ברשתו, וינ' במיגריה, ברי"ש, גענ' במגדיא, בדל"ת. אמר בלבו לא תדרוש, וינ' לא תתבעי, גענ' לא תתבע. תקשיב אזנך, וינ' תצלי אודנך, גענ' תצלי אודנך לצלותהון. בל יוסיף עוד, וינ' לא יוסיף עוד, גענ' לא יוספון תוב.
מזמור י"א עפעפיו יבחנו, וינ' טיימורוי, גענ' תימורוי (מלה סורית ידועה בתרגום כתובים, ואולי היא נגזרת מן שמורות עיני). יחזו פנימו, וינ' יחמינו, גענ' חמיין.
מזמור י"ב עתה אקום יאמר ה', וינ' השתא אקום, גענ' השתא איקום בדינא.
מזמור י"ד אין גם אחד, וינ' אפילו לית חד. גענ' לית אפילו חד.
מזמור ט"ו ואת יראי ה' יכבד, וינ' מוקיד, גענ' מוקיר. לא ימוט לעולם וינ' לא יזנח, גענ' לא יזוע.
מזמור י"ו יסרוני כליותי, וינ' דדאן לי כולייתי, גענ' רָדָאן (ל' מרדות)
מזמור י"ז האזינה תפלתי, וינ' צילתי אודנך, גענ' תַּצְלִי אודנך. בדבר שפתיך, וינ' במימר פומך סיפותך, גענ' במימר סיפותך. בצל כנפיך תסתירני, וינ' בטלא שכינתך תטור יתי, גענ' בטול שכינתך תטמור יתי.
מזמור י"ח מגני וקרן ישעי, וינ' תריסין מן קדמוהי מתיהב לי תקון. ופורקן גענ' תריתי דמן קדמוהו וכו'.
ועם עקש תתפתל, וינ' ועם פרעה וזרעיה ומצראי, גענ' ועם פרעה ומצראי.
ארדוף אויבי ואשיגם, וינ' ושיציתינון, גענ' ואדבקינון. ולשמך אזמרה, וינ' אזמיר תושבחתא, גענ' אימר תושבחן.
מזמור י"ט מגיד הרקיע, וינ' דמריקן באוירא, גענ' דמדיקין באוירא (לשון הבטה).
מזמור כ' וכל עצתך ימלא, וינ' מליכנך, גענ' מילכך, וכן במקומות הרבה שבדפוסי ויניציאה מַלָכַת (עצת), בדפוס גענ' מִילְכַת, כדינו.
מזמור כ"ב גל אל ה' יפלטהו יצילהו כי חפץ בו, וינ' ישבח קדם ה' ושזביה יתיה מטול דאתרעי ביה, גענ' שבחית קדם ה' ושיזבני פצא יתי מטול דאתרעי בי.
עליך השלכתי מרחם, וינ' איתלקית, גענ' איטלקית.
אבירי בשן כתרוני, וינ' רובני, גענ' רברביני.
יזכרו וישובו, ידכרון ניכסוי, גענ' ידכרון ניסוי.
אכלו וישתחוו כל דשני ארץ, וינ' וסגידו כל רהיני ארעא, גענ' סעדו וסגידו כל דהיני ארעא.
מזמור כ"ג נפשי ישובב, וינ' במנא ופיקיונין (במן ובשליו).
מזמור כ"ד במקום קדשו, וינ' קודשיא, גענ' קוּדְשֵהּ.
מזמור כ"ה נפשו בטוב תלין, וינ' בטיבותא, בטובא דעלמא דאתי (מסכים לפירוש אאז"ל, עיין ב"הע תקפ"ט p. 176.(
מזמור כ"ו ובה' בטחתי, וינ' סברית כליתי, גענ' סברית.
מזמור כ"ח כי לא יבינו, וינ' מטול דלא מתיבין, גענ' מתביינין.
מזמור כ"ט הבו לה' בני אלים, כתי מלאכיא בני אלים, גענ' כתי מלאכיא.
מזמור ל"א בידך אפקיד רוחי, וינ' אמני, גענ' אפקיד.
מזמור ל"ב אשרי אדם לא יחשוב ה' לו עון, וינ' טב למשה בר עמרם וכו' בדיל דלא הות וכו', גענ' טובוי דבר נשא וכו' ולית וכו'.
מזמור ל"ז וזרעו לברכה, וינ' ודרעיה (לשון זרוע), גענ' וזרעיה.
מזמור ל"ח מזמור לדוד להזכיר, וינ' צריך לבונתא, גענ' על צריר לבונתא, וצ"ע. ובפרוש הרומי (pro fasciculo thuris), ול"ע.
הבאישו נמקו, וינ' מאיסו, גענ' איתמסיו.
ישטנוני, וינ' מתנן לי, גענ' סטנולי.
מזמור מ' אזנים כרית לי, וינ' אודנין לאצתא פורקנך, גענ, פוקדנך. עולה וחטאה לא שאלת, וינ' עלתא וקורבן חטתא לא שיילתא, גענ' עלתא וקורבן חטתא במרודין לא שיילתא (כטעם טובל ושרץ בידו). כי אפפו עלי רעות, וינ' ארום תקיפין עלי, גענ' ארום תַּכְפוּן עלי.
מזמור מ"א אשרי משכיל אל דל, וינ' לעניי מסכינא, גענ' לעניני מסכינא.
מזמור מ"ה תחת אבותיך יהיו בניך, וינ' באתר אבהתך יהויין צדיקיא בנך, גענ' באתר אבהתך צדיקיא יהון בנך.
מזמור מ"ו עזרה בנרות נמצא מאד, וינ' נשבח לחדא, גענ' נשכח לחדא. נתן בקולו תמוג ארץ, וינ' כד ארים קליה וכד יהב אורייתא לעמיה, גענ' כד ארים קליה.
מזמור מ"ז עלה אלהים בתרועה, וינ' יתעלי ה', גענ' יתעלי שום אלהא. נדיבי עמים נאספו, וינ' רבני עממיא אתכנשו עממיא די מהימנין וכו', גענ' רבני עמא אתכנשו עמא וכו'.
מזמור מ"ח כאשר שמענו כן ראינו, וינ' יימרון בני ישראל, גענ' יימרון כלהון כחדא (המלכים אשר נועדו, ונ"ל נכון על פשט המשך הכתובים, ובלבד שתאמר כי מלות בעיר אלהים אלהים יכוננה וגו' הוא לשון המשורר, שמוסיף על דברי המלכים).
מזמור מ"ט למה אירא בימי רע, וינ' מטול אדחל, גענ' מטול מה אדחל.
מזמור נ' דבר ויקרא ארץ, וינ' מליל מן בראשית שירתא, גענ' מליל מן בראשית.
אם ארעב לא אומר לך, וינ' קרבנא תדירא דקריצתא, גענ' קרבנא תדירא.
בינו נא זאת, וינ' איתבוננו בדין דא, גענ' איתבוננו כדון דא.
נ"ה אשר אין חליפות למו, וינ' ורשיעי דלא מלקדמין דלא מהשנין וכו', גענ' ורשיעי דלא מהשנין וכו'.
מזמור נ"ז לא לגומר עלי, וינ' תקיפא פקיד לעכביתא דיגמר אוספלידא ארוה פציתא נפשי ממותא דמייתין ביה חייביא הלא רגלי מלתקלא בחובא מטול דאטייל קדם ה' בגינתא דעדן למיחמי בנהור צדיקיא עיולה אמטולתי, גענ' לתקיפא די פקיד לעכביתא די יגמור בפום איספלידא עיזלא אמטולתי, וכן היא ג"כ גירסת המתרגמן, וענינו, שצוה לעכביש שיארוג קוריו בפי המערה (והוא לפי המדרש) ומלת עִיזְלָא בארמית לשון מטוה, ובדפוסי וויניציאה עיולה, ואין לו ענין, ומלבד זה הכניסו בתוך הפסוק מלות ארום פציתא וכו' שהוא תרגום שני לפסוק כי הצלת נפשי ממות שבמזמור הקודם, אולי מצאוהו בגליון, ולא הבינו מקומו איו. והנה חמש פעמים נדפס התנ"ך הגדול בוויניציאה, ואחרי כן פעם ששית באמסטרדם, ובכלן נשמר השבוש העצום הזה, מבלי שירגיש בו אדם ויגיהנו. והחכם יוחנן בוקסטורף בתנ"ד גדול דפוס באזיליאה הגיהו, וכתב עיזלא במקום עיולה, ועשה הפסוק הנוסף כמאמר מוסגר בשני חצאי לבנה, ועדיין אין הגהתו שלמה כי היה ראוי לכתבו בסוף המזמור הקודם, ולציינו בציון ת"א, תרגום אחר.
מזמור נ"ח כמו יתמוללו, וינ' מתגוררין, גענ' מתגזרין.
מזמור נ"ט בלי עון, וינ' עד לא עויין, גענ' על לא עויין.
מזמור ס' הרעשת ארץ פצמתה, וסריקתא יתה, גענ' וסדיקתא יתה (לשון בקיעה).
מזמור ס"א ימים על ימי מלך תוסיף, וינ' יומין על עלמא דאתי יומי מלכא משיחא תוסיף, גענ' יומין לעלמא דאתי על יומי וכו'.
מזמור ס"ב יעצו להדיח, וינ' למינדע, גענ' למנדח. שפכו לפניו לבבכם, וינ' דחוחי לבכון, גענ' זחוחי לבכון (בסורי לשון גאוה ובתלמוד זחה דעתו עליו).
מזמור ס"ג מנת שעלים יהיו, וינ' מיהכית, גענ' מוהבית.
מזמור ס"ה נחת גדודיה ברביבים תמוגגנה צמחה תברך, וינ' אשרך גייסהא בצייהא תברך, גענ' תַּשְדֵּךְ (לשון נחת ושקט) גייסהא, ברסיסין תמסינה, ניצייהא תברך (ניצייהא מלשון ואניץ נץ שהוא תרגום של ויצץ ציץ).
מזמור ס"ו שמת מועקה במתנינו, וינ' שושמתא, גענ' שושלתא (בסורי שִישלָא שנשלת, ונמצא בתרגומים).
מזמור ס"ח יאתיו חשמנים, וינ' ייתון בנוי דחם אוסמנא, גענ' אוכמנא (שחור).
מזמור ס"ט עצמו מצמיתי, וינ' מקטיני, גענ' מקניטי. ואל תבלעני מצולה, וינ' מצולתא חסין, גענ' שולטן חסין.
מזמור ע"א לצור מעון, וינ' לטינר תקיף עשין, גענ' לטינר עשין. מעול וחומץ, וינ' וקטיף, גענ' וחטוף. זרועך לדור, וינ' לדר דרי, גענ' לדר חורן (לדור אחר).
מזמור ע"ג לכן ישוב עמו הלום, וינ' בכן תאיב על עמיא דה' למלכותהון וימחונון במרזופין, גענ' בכן תאיב על עמיה דה' וימחונון וכו', מלת למלכותהון אין לה ענין, כי המתרגם מפרש מלת הלום לשון הולם פעם, ואחד המתחכמים הוסיפה, על שם הדרש אין הלום אלא מלכות.
וארחץ בנקיון כפי, וינ' ושזבית, גענ' ושזגית.
בהמות הייתי עמך, וינ' גבר, גענ' גבך.
מזמור ע"ח נגד אבותם עשה פלא, וינ' קבל אברהם יצחק ויעקב ושבטיא דאבתהון, גענ' קבל אבהתהון אברהם יצחק ויעקב ושבטיא.
יבקע צורים, וינ' טורין, גענ' טינרין.
אם יכין שאר לעמו, וינ' אם יתכן, גענ' אם יתקן.
ויתן לחסיל, וינ' ויהב ומסר, גענ' ומסר.
לדבר הסגיר, וינ' לממותא, גענ' למותנא.
מזמור פ וענפיה ארזי לב, וינ' ובתי מדרשיא רבנין אמרין אלימין, גענ' ובתי מדרשהא רבנין אלימין.
מזמור פ"א אענך בסתר רעם, וינ' צמית יתך, גענ' ענית יתך. ויאכילהו מחלב חטה, מן טוב לחים וזימן, גענ' מן טוב לחים חטין.
מזמור פ"ח במתים חפשי, וינ' יתעבדו בני חורין מן מַצוּתָא, גענ' אתעבדו בני חורין מן מִצְוָתָא.
מיודעי מחשך, וינ' חשיך אנא בפומיהון, גענ' חשיך אנא באפיהון (כלומר בעיניהם).
מזמור פ"ט צפון וימין אתה בראתם תבור וחרמון בשמך ירננו, וינ' מדבריא די בציפונא ויתרבין די בדרומא וחרמון די במדינחא בשמך משבחין, גענ' מדבריא די בציפונא, ייתובא (מקומות היישוב) די בדרומא, אַנְתְּ בְּרֵיתָנוּן, תבור די במערבא, וחרמון וכו'.
וברצונך תרום קרננו, וינ' תרום קרנהון, גענ' תרומם יקרנא. ובנגעיסעונם, ובמוזיקיא במכתשין להון עוייתהון, גענ' ובמזיקיא דִמְכַתְּשִין להון וכו'.
ואתה זנחת ותמאס התעברת עם משיחך, הפסוק הזה בדפוס גענ' בלא תרגום, וההגמון המקבץ אומר כי לא מצא בו תרגום בכל הספרים כ"י שהיו לפניו, וצ"ע בספרים כ"י אם ימצאו.
השמחת כל אויביו, וינ' אחידת, גענ' אחדית.
מזמור צ ונעופה, וינ' וטייסין לצפרא, גענ' וטייסין לעפרא.
מי יודע עוז אפך, וינ' לאתנא עושנא דתוקפך לאתבא וכו' (מי יודע לשכך חמתך).
ויהי נועם וגו', ויהי בסימותא דגן עדן מן קדם ה' עלנא ועובדי ידנא מניה יתקנן. גענ' ויהי בסימותא דגן עדן מן קדם ה' אלהנא עלנא, ועובדי ידנא יצלחון, אתקין פתגמי אורייתך עלנא. ועובדי ידנא מניה יתקנן (בדפוסי ויניציאה דלגו מן עלנא הראשון עד השני, מלבד מלת אלהנא שהשמיטו).
מזמור צ"א יפל מצדך אלף, וינ' תדכר שמא דקודשא, גענ' תדכר שמא קדישא, וכאן ראיתי להעיר על מה שאנו רגילים לומר קודשא בריך הוא, כי ראוי לומר קדישא בריך הוא, כמו שאומרים בעברי הקדוש ברוך הוא, לא הַקֹּדֶש ברוך הוא.
מזמור צ"ב ואתה מרום לעולם ה', וינ' ואת רמא ועלאה בעלמא הדין ה' ואת רמא ועלאה לעלמא דאתי, געצ' ואת רמא ועלאה לעלמא דאתי ה'.
כי הנה אויביך ה' כי הנה אויביך יאבדו, וינ' ארום הא בעלי דבבך ה' ארום הא בעלי דבבך יהובדון לעלמא דאתי, גענ' ארום הא בעלי דבבך מצלחין בעלמא הדין ה', ארום הא בעלי דבבך יהובדון לעלמא דאתי.
מזמור צ"ג נשאו נהרות ה', זקפין נהרוותא ה', גענ' זקפון נהרוותא שבחא קדם ה'.
מזמור צ"ד עד מתי רשעים ה', וינ' עד אימתי רשיעיא ה', גענ' עד אימתי רשיעיא מצלחין ה'.
כי המה הבל, וינ' ארום אנון ליה, גענ' ארום אנון למא (תרגום של הבל).
מזמור צ"ו הבו לה' כבוד שמו שאו מנחה ובאו לחצרותיו, וינ' הבו קדם ה' איקר ורוממו שמיה, תוברו ושוברו תקרובתא, ועולו לקדמוי לדרתוי, גענ' הבו קדם ה' איקר שמיה, סוברו תקרובתא, ועולו לדרתוי.
מזמור ק"א לבב עקש, וינ' לבא עומקנא, גענ' לבא עוקמנא.
מזמור ק"ב הוכה כעשב וייבש לבי, וינ' לקא היך עיסבא לבי, גענ' לקא היך עיסבא ואיתייבש לבי.
מזמור ק"ג ואל תשכחי כל גמוליו, וינ' דעבד לאמך תדיין באתר ביונתא (שעשה לה דדים במקום בינה), איננו בדפוס גענ'. כי רוח עברה בו, וינ' תבת ביה, נתבת ביה (לשון נשיבה).
מזמור ק"ד יצרת לשחק בו, וינ' בית מדוריה, גענ' ביה מדוריה (בו בים הוא שוכן לויתן אשר יצרת לשחק), ובדפוס ראשון של בו מבירו בֵּי' מדוריה, ובשאר ספרים השלימו המלה מדעתם, וכתבו תו והיה להם לכתוב הא.
מזמור ק"ה ויך כל בכור בארצם, וינ' במצרים, גענ' בארעהון.
מזמור ק"ו ויאכלו זבחי מתים, וינ' נכסי מיתיא, גענ' ניכסת מיתיא.
מזמור ק"ז מצפון ומים, וינ' ומן ימא דרומא, גענ' ומן ימא סטר דרומא.
מזמור ק"ט זאת פעולת שוטני, וינ' דא עובדא דשוטני, גענ' דא אחסנא דסטני.
מזמור ק"י נאום ה' לאדוני שב לימיני, בדפוס וינ' בפסוק זה שני תרגומים, ובדפוס גענ' השני לבדו, אמנם ראיתי כי גם הראשון ראוי להתקיים, בעבור מה שמפרש שב לימיני, המתן לשאול איש ימיני (משבט בנימן) עד שתכלה מלכותו, ואע"פ שאין זה עומק פשט הכתוב, הנה הוא דרש יפה וכדאיהיה שיזכירהו רש"י ז"ל, ושמא לא היה לפניו תרגום כתובים.
מזמור קי"ח דחה דחיתני לנפול, וינ' מדחא דחיית יתי למנפל, גענ' מדחא דחיית יתי חובי למנפל (דרך דרש, העון הוא הדוחה). אנא ה' הושיעה נא, וינ' בבעו מנך ה' כדון, גענ' בבעו מנך ה' פרוק כדון.
מזמור קי"ט בלבי צפנתי אמרתך, וינ' אשישית, גענ' אטישית.
מזמור קכ"ט על גבי חרשו חורשים, וינ' דארו דארייא, גענ' ראדו ראדייא (כתרגום לא תחרוש לא תרדי).
מזמור קל"ד שאו ידיכם קדש, וינ' טולו ידיכון קודשא כהניא על דוכן קודשא, גענ' טולו ידיכון כהניא וכו'.
מזמור קמ"ד חסדי ומצודתי, וינ' עבד טיבו וכרך תקיפי, גענ' עבד טובי וכרך תוקפי
ה' הט שמיך ותרד, וינ' ה' ארכין שמיא ותבני, גענ' ותתגלי.
בנבל עשור אזמרה לך, וינ' בנבלא עסרתי נימין, גענ"בנבלא מארי עסרתי נימין.
מזמור קמ"ז משפיל רשעים עדי ארץ, וינ' מכיך רשיעיא, גענ' ממיך רשיעיא.
מזמור קמ"ט יפאר ענוים בישועה, וינ' ישבחו ענותניא בפורקנא, גענ' ישבהר.
מזמור ק"ן הללוהו בצלצלי שמע, וינ' דשמעין בלחודיהון, גענ' דמשמעין.
הן אלה שנים ושלשים ומאה ראשי חלופים מחלופי נסחאות אין מספר אשר לקטתי מדפוס גענואה, וברובם ורובא דרובם אין ספק כי דפוסי ויניציאה מוטעים, וכבר עמד החכם (Buxtorfius) והשתדל להגיה התרגום במקרא גדולה אשר הדפיס בעיר באזיליאה, אך נראה כי דפוס גענואה לא ראה, ולא נעזר כי אם בס' הערוך והמתרגמן, וגם בלשון סורית לא היה בקי הרבה (גם כי כתב עליה דקדוק קצר).
והנה אם הרב מנחם די לונזאנו, בראותו קצת טעיות במקרא גדולה, אשר אמנם על הרוב לא ישחיתו הכוונה, אמר בשירו (שתי ידות דף קמ"ט ע"ב) וז"ל:
טעיות המקרא כחול. שלא ימד לא יספר
איש שם על לב אין בארץ. אין איש ילכוד קרית ספר
על זאת לבי יהגה אימה. איה שוקל איה סופר
מה היה אומר אם היה נותן לבו לבדוק את התרגומים, ובפרט בתרגום תהלים ומשלי, אשר בהם כמה מאות שבושים המשחיתים הכוונה ומשחיתים הענין, והנה תרגום משלי כבר בדקתיו כפי השגתי וכתבתי בגליון תנ"ך גדול שלי הגהות הרבה שנראו בעיני הכרחיות ונכוחות, אך לא אביא אותן הנה, מפני שאין לי בהן סיוע משום ספר לא בדפוס ולא כ"י, כי אין לנו ממנו דפוס קדמון יותר מדפוס ראשון של בומבירג משנת רע"ח, ומהגיה מסברה אתרחק כל אשר אוכל, וכבר ידעת מה שכתב רבינו תם בהקדמת ס' הישר, והרמב"ן בחדושיו לבתרא בפרק יש נוחלין כתב: הגהת ספרים מסברא עבירה היא וראוי לנדות עליה ולייטי עלה רבנן יהא ויהא עכ"ל; והראב"ד בפרק המדיר כתב: ויד המוחקת תקצץ, שמוחקי הספרים כשורפי התורה, ויש לי לספר כמה וכמה שמחקו ועקרו מן הספרים, העיקר מדוקדק ומפולפל יותר מן הגהתם, שהיא שבוש ומשגה, ואתם תלין משוגתם עכ"ל.
והחכמים האלה ראוין לשבח במה שעמדו בפרץ להפחיד המגיהים שלא ישלחו ידם להגיה מדעתם, כי בימיהם שלא היתה מלאכת הדפוס ידועה, היה נקל שתשתכח הנוסחא הישנה, וישן מפני חדש יאבד מן העולם, ולהיות כי לא רבים יחכמו להגיה בבינה ובהשכל, הנה נתינת פתח פתוח להגה"ה מסברה, קרוב לנזק ורחוק משכר, וכבר הראיתיך במאמר אוהב גר בכמה וכמה מקומות חשבו המגיהים להגיה תרגום אנקלוס ושבשוהו.
אמנם עתה בימינו, אחרי שהנוסחאות הישנות נמצאות בדפוס והן ביד כל אדם, נ"ל שאם יבא אדם אינו אומר נבון וחכם (כי מי יתפאר בזה)? אבל שישים לבו והשתדלותו על הדבר, ויתאמץ להעזר בכל מה שיוכל לעזרו במלאכתו, ועל הכל שיהיה מתון מתון ואוהב האמת ולא יהיה אן בדבריו, ואחרי ההתבוננות והעיון יאמר בספר בפני עצמו, המלה הזאת הכתובה כך, נ"ל שצריך לכתבה כך, נראה בעיני כי אין לאיש כזה עון ואשמה, וראוי לכל החכמים ולכל הרבנים שיענו ויאמרו לו הותר הנדר, הותר הנדר, אין כאן נדוי, אין כאן קללה, יש כאן ברכה מאלהים ואדם, ואחרי עבור ימים ושנים ולא ימצא אדם שיתפוש עליו ויבטל דבריו בטענות צודקות, מותר והגון הוא למדפיסים, שיקבלו הגהותיו ויקבעום בספר. הלא כה עשו התלמודיים המפורסמים מהרש"ל ומהרש"א, ואחרים אחריהם, שהגיהו התלמוד לפי הכרע דעתם, ואחרי כן הוגהו הדפיסים על פיהם. ועל זה סמכתי במה שהרשיתי עצמי בביאור מעט המלות הארמיות אשר הבאתי למעלה, לגלות דעתי במה שנראה לי ראוי ונכון להגיה בקצת מקומות מתרגום משלי.
ואני אחרי השלימי ביאור המלות הארמיות האלה, ראיתי ספר כתר כהונה להחכם ר' דוד כהן די לארה (המבורג, שנת זכר רב) ומצאתיו מזכיר קצת מן המלות הארמיות ההנה, ומבאר אותן על ידי לשון ארמית, כדרכי, אפס כי לאהבת הקצור איננו מבאר המלות בשרשן, ואיננו מביא שום ראיה לדבריו, רק כדברי נבואה הוא אומרי מלה פלונית כך וכך ענינה בל"א (בלשון ארמית), וזה יועיל להבהיל הקורא, לא להורותו ולהאיר את עיניו, ולפי הנראה, לא התלמד החכם ההוא בלשון סורי, רק למד האלפ"א בית"א, ובקש המלות בספרי השרשים אשר נעשו לפניו בלשון ההוא על ידי חכמי העמים, והרבה מלות השמיט, וקצתן טעה בהן, כגון שורש רנא תרגום של הגה, אשר הביאו באות הדל"ת, והוא שבוש גמור. ואם היה שהיה החכם ההוא מלומד בלשון סורי, הנה לחסרון גדול יחשב לו, שלא הקדים לדבר דבר על אודות לשון ארמית שהוא מזכיר, להודיע טיבה לבני ישראל, ומזה נמשך שלא התעורר אחריו אחד מקרב אחינו לתת לבו אל הלשון ההיא, כי לא ידעו מה היא. ומכל מקום ראוי החכם ההוא לשבח, כי מלאכה גדולה עשה, והרבה יגיעות יגע למצוא פשר מלות התלמוד מלשון ערבי יוני ורומי, וחבל על דאבדין, כי לא נדפס מספרו אלא חציו, והוא עד אות היו"ד. ותמהתי על החכם בעל מערכי לשון, אשר ראהו והזכירו, ולא נהנה ממנו, כגון במלת חבנן (תרגום של עצל) שבעל הערוך גורס בכ"ף, ובעל כתר כהונה הגיה בבית, כאשר הוא בלשון ארמית, ובעל מערכי לשון לא הזכיר מזה דבר; וגם הוא, ראוי ללמד עליו זכות, אם לא רצה לנטוש גרסת הגאון בעבור דברי נבואה של הכהן הבלתי מביא לדבריו ראיה.
וגם ראיתי ספר מעריך המערכות לאיש מזרע ישראל, שמו (Philippe d'Aquin), והוא לשון ארמית או סורית לא הזכיר, ואיננו רק קיצור מעורב מס' השרשים לרד"ק, וס' הערוך והמתרגמן והמעריך, ואעפ"כ מצאתי שהביא מלת חבנן בבית, ובו נעזר בן זאב בבן סירא (י' ל"א), וז"ל: לא תתחבנן, פירש המעריך אדם עצל ובטל עכ"ל, ובאמרו פירש המעריך עירב קדש בחול, כי בעל המעריך הוא החכם ר' מנחם די לונזאנו זצ"ל, ומה שהביא איננו בס' המעריך, אבל במעריך המערכות.
ובכן אשים קנצי למלין, ותוחלתי מה', שיהיו דברי אלה אשר דברתי במגלה הזאת, סבה לעורר לבבות המשכילים באחינו לקנות להם ידיעת לשון ארמית על בוריה, ולהזריח על לשון התרגומים ולשון התלמוד אור גדול, ולבדוק איש ממקומו בנסחאות העתיקות, ולשקול אותן בפלס ומאזני משפט, להגיה הספרים הגהות מגיהות ומזהירות, כחמה ברורות, משמחות נפש ועינים מאירות, והיתה האמת לקו, ויראת שדי למשקלת. ומה' אשר עזרני, ועד הלום הביאני, להתחיל במצוה הזאת, אשאל העזר והסעד להחל ולהשלים מלאכות אחרות, כרצונו וכרצון יראיו, יראו ישרים וישמחו, ויהי כבוד ה' לעולם, אמן ואמן.
ותהי השלמת הנוספות האלה, פה טריאסט היום יום ששי בשבת, שמונה עשר לחדש סיון, שנת התקפ"ט.