ואחרי אשר עד כה עזרני ה' להוציא ממחשך תל"ד אלה חלופי נסחאות (כפלים בחשבון אוהב גר) כלם מלוקטים מן הספרים אשר ראו עיני, אין בהם דבר מלבי, זולתי במקומות אשר גליתי דעתי להכריע איזה יכשר הזה או זה; ראיתי עתה לתת לפני המעיינים שש עשרה הגהות אשר לבי אומר לי שהיה ראוי להגיה בתרגום אנקלוס, מבלי שיהיה לי בהן סיוע משום ספר, לא בדפוס ולא בכתיבת יד, ואנשים חכמים המה ישפוטו, האמת אתי אם לא. וגם ראיתי מה שכתב רבנו תם (בהקדמת ס' הישר) נגד המגיהים הספרים מדעתם, ואולם אני אחרי עקבות רש"י ז"ל זקנו אלך בטח, כי אינני שולח ידי בספרים להגיהם, אבל כתלמיד הדן לפני רבותיו בקרקע ומתאבק בעפר הגליהם אגלה אזן הגדולים ממני על קצת נסחאות (ונער יכתבם) הנראות בעיני בלתי מתוקנות, והם בחכמתם משפט אמת ישפוטו.
1 כי מאיש לוקחה זאת ארי מבעלה, אין זה תרגום של מאיש, אלא תרגום של מאישה, והנכון כתיב"ע ארי מגבר, הן אמת כי בספר תורה אשר ביד השומרונים (הכותים) נמצא כתוב מאישה בה"א, אבל הוא שבוש בלא ספק, ואין לנו לזה מן הנוסח אשר בידנו. [ולא אכחד מן הקורא המשכיל, כי עוד אחרת מצאתי לאנקלוס (וגדולה היא) מסכמת עם הנוסח השומרוני, בנטייה מן הנוסח המסור בידנו מאבותינו, והיא זו. ולכל היד החזקה ולכל המורא הגדול תרגם אנקלוס ולכל חזוונא רבא, וזה אינו תרגום של מורא, אלא תרגום של מראה. ובס' השומרונים ולכל המראה הגדול, וכן נמצא ג"כ בתרגום יוני המיוחס לשבעים זקנים, ולכל המראה. ודוגמת זה בסדר כי תבא ויוציאנו ה' ממצרים ביד חזקה ובזרוע נטויה ובמורא גדול ובחזוונין רברבין, וכן בנוסח הכותים ובמראה, וכן בתרגום השבעים. וכן בפרשת ואתחנן או הנסה אלהים וגו' ובמוראים גדולים ובחזוונין רברבין. גם מה שאנו אומרים בהגדה של פסח ובמורא גדול זה גלוי שכינה, הוא מתישב יותר לנסחת ובמראה גדול. וזה ענין הצריך עיון].
2 וישלח את העורב ויצא יצוא ושוב ונפק מיפק ותאיב, הנכון ונפק נפיק ותאיב, שניהם בינוניים, כמו הלוך ושוב אזלין ותייבין, הלוך וחסור אזלין וחסרין.
3 ויוסף שלח את היונה ואוסף שלח, שלח בעברי הוא מקור, אבל בארמי אינו אלא עבר, והראוי לשלחא.
4 אני העשרתי את אברם אנא עתרית, הנכון אעתרית לשון הפעיל כמו בעברי, וכן הוא בתיב"ע.
5 זבדני אלהים אותי זבד טוב, מלת אותי בעברי אינה אלא כפל לשון של הכנוי שבמלת זבדני, והטעם זבדני אלהים זבד טוב, כלומר נתן לי מתנה טובה, ותרגומו יהב ה' לי חולק טב. ובנסחאות הקדומות כתוב יהב ה' יתיה לי חולק טב, והאחרונים הגיהו יתי, ונראה כי כל זה טעות, והמלה בכללה מיותרת. ובתרגום יונתן זבד יתי ה' זבודין טבין, והוא נכון, כי אין בו מלת לי, אבל איני יודע היש בלשון ארמית מלת זבד וזבודין, והרמב"ן ראה בתרגום ירושלמי: זווד יתי מימרא דה' זוודין טבין, בו"ו ולא בבי"ת, והוא לשון צדה לדרך.
6 כי שרית עם אלהים ועם אנשים ותוכל ארי רב את קדם ה' ועם גובריא ויכלת. לפי העברי מלת ותוכל חוזרת גם לאנשים וגם לאלהים, כי לפי הפשט אלהים זה חול, וכן בתיב"ע מלאכיא דה', ומליצת שרית ותוכל כמו וישר אל מלאך ויוכל, והיא מליצה דבוקה, נלחמת ונצחת. אבל אונקלוס התחכם לנטות מפשט הכתוב בעבור ההדיוטות, והפריד המליצה לשתים (דוגמת וידבר העם באלהים ובמשה שתרגם לשתים, ואתרעם עמא במימרא דה', ובמשה נצו), ותרגם כי שרית עם אלהים ארי רב את קדם ה', ושוב אי אפשר לומר ועם גבריא ויכלתא, אלא ועם גבריא יכלתא, בלא ו"ו, כי לפירושו אין מלת ותוכל חוזרת על אלהים, כי תרגמו קדש, ואין יכולת ואין גבורה לנגד ה'. וגרסת הספרים כלם היא באמת חרוף וגדוף.
7 ויישן ויחלום שנית ודמוך, הראוי ודמיך, כמו שהוא בתיב"ע, או ודמך כמו שהוא בתיב"ע על ויפל ה' אלהים תרדמה על האדם ויישן, ני גם שם בתרגום אנקלום ודמוך, והוא טעות, כי לא מצאנו פעל עבר על משקל זה.
8 ונקדש בכבודי ואתקדש ביקרי, נראה לפי הפשט שראוי להגיה ויתקדש, כפירוש רש"י ונקדש המשכן בכבודי, שתשרה שכינתי בו.
9 ועשה בצלאל ואהליאב ועבד בצלאל, וכן תרגם רמבמ"ן (נון אמכטען בצלאל אזנד אהליאב), וכן תרגם היירונימוס (), וזה שבוש עצום, כי הפסוק הזה אינו אלא המשך מאמר משה לישראל ראו קרא ה' בשם בצלאל וגו', וימלא אותו וגו', ולהורות נתן בלבו וגו', ועשה בצלאל, יעשה בצלאל, ואחר זה הוא אומר ויקרא משה אל בצלאל, וקודם שיקראוהו איך יאמר עליו שעשה? לכן אין מנוס מלהגיה ויעביד בצלאל, וכן הוא בתיב"ע, וכן תרגם רבנו סעדיה גאון בלשון ערבי, וכן פירש הרא"בע. הדבר הזה העירני עליו ידידי החכם והנבון ר' יהודה וואהרמאן איש פעסט, כאשר התגורר פה בחדש תשרי שעבר.
10 ולא אריח בריח ניחחכם ולא אקבל ברעוא קרבן כנישתכון, זה הוא תרגום של ולא אריח בעצרותיכם (עמוס ה׳:כ״א-כ״ב) כי עצרת תרגומו כניש, וכן הוא מלה במלה תיב"ע שם בעמוס, אבל כאן אין לו ענין, וראוי להגיה ולא אקבל ברעוא קרבניכון.
11 כי תאמר אלי שאהו בחיקך סוברהי בתוקפך, זה תרגום נהלת בעזך, וכאן אין ראוי לתרגם אלא סוברהי בעיטפך (כמו הבא נא ידך בחיקך שתרגומו בעיטפך), והסופרים החליפו מלת בעיטפך במלת בתוקפך, ואיננו דרך כבוד כלפי מעלה שיאמר האל אל האדם שאהו בעזך. גם אין לומר כי אנקלום ברח מלתרגם בחיקך כמשמעו להיותו לשון משל ומליצה - כי אחר שהניח כאשר ישא האומן את היונק אין טעם שלא יניח שאהו בחיקך.
12 כי דברנו בה' ובך ארי אתרעמנא קדם ה', נראה להגיה במימרא דה', כמו למעלה וידבר העם באלהים, במימרא דה', וכן לא עלינו תלונותיכם כי על ה' אלהין על מימרא דה', כי אמנם מליצת קדם ה' היא דרך כבוד, כאלו היתה התרעומת לכבוד האל, והנכון עוד יותר להגיה למעלה ולמטה על מימרא דה' במקום במימרא.
13 החרם אותה ואת כל אשר בה דעיר הנדחת גמר יתה, מלת החרם בעברי לפי המשך הלשון היא מקור, אבל גמר בארמית היא צווי, וראוי להוסיף בו אל"ף בסוף, גַמָּרָא, ויהיה מקור.
14 וילדו לו בנים האהובה והשנואה וִילִידָן והוא לשון פעול לנקבות רבות, וצריך להגיה וילדן, לשון עתיד.
15 כי את אשר ישנו פה וגו' ואת אשר איננו פה, ארי ית מאן דאיתוהי וית מאן דליתוהי, הוא טעות, וצריך לומר עם מאן דאיתוהי ועם מאן דליתוהי, כמו ולא אתכם לבדכם שתרגומו עמכון.
ועם זה נשלמו ארבע מאות וחמשים הערות אשר עזרני ה' לסדר לפני כל חכמי לב, וסימנן הן לחכם ויחכם עוד.
וראיתי להעיר פה שני דפוסים עתיקים אשר לא באו לידי, האחד חומש עם רש"י ותרגום דפוס בולוניא שנת רמ"ב, הוא הקדמון בנסחאות התרגום שבדפוס, והשני חומש בלא נקדות עם רש"י ותרגום נדפס באישאר בשנת נ"ר. וזולת אלה יש עוד חומשים עם תרגום דפוס קוסטנטינא עתיקים מהשנים אשר ראיתי, ומי יתן והתעוררו החכמים השוכנים בערי הממלכה, אשר שם אסיפות הספרים היקרים, לחפש אחריהם ולבודקם, וכן לחפש אחרי נסחאות כתיבת יד, אולי ימצאו מהן עתיקות ומדוקדקות מאשר היו בידי. ועל הכל לפני כל חכמי לב אשפוך שיחי, למען יתעוררו לבדוק ולחקור ברוח חכמה ובינה, האמת אתי במה שאמרתי בראש המאמר, כי לא נכתב התרגום על ספר, ולא המשנה והתלמוד, עד אחר זמן חתימת התלמוד; כי אמנם הדבר הזה דבר אמת הוא בעיני, אבל כבר אפשר שימצא באחד המקצועות ראיה לסתור, ואני לא אדעה; וכל האיש אשר ישים לבו אל הדבר הזה ותמצא ידו לברר הענין בראיות שאין להן מדחה, יעשה הטוב והישר בעיני אלהים ואדם, וכבוד והדר אתן לו, ומאלהי אמן ישא ברכה.