בזאת יבא אהרן אל הקודש ונוטריקון של תיבת זאת זממו אל תפק יתבאר אי"ה לבסוף כוונת הדברים ותחלה נקדים מה דאיתא בגמרא שלח מר עוקבא לרבי אליעזר בנ"א העומדים עלי ובידי למוסרם למלכות מאי שרטט וכתב ליה אמרתי אשמרה דרכי מחטא בלשוני אשמרה לפי מחסום בעוד רשע לנגדי אע"פ שהרשע לנגדי כו' שלח ליה קא מצערו לי טובא ולא מצינו דאקום ביה שלח ליה דום לה' והתחולל לו דום לו לה' והוא יפילם לך חללים חללים השכם והערב עליהם לבית המדרש והם כלים מאליהם הדבר יצא מפי רבי אליעזר ונתנו לגניבא בקולר ויש ליתן לב להבין דברי חכמים ורמיזותם כי לכאורה אינו מובן ענין הגמ' ועוד יש לדקדק בפסוק אמרתי אשמרה דרכי מחטוא בלשוני אשמרה לפי מחסום ומהראוי לכתוב אשימה לפי מחסום ולא לשון אשמרה והענין כי שלמה המע"ה אמר וראיתי אני שיש יתרון לחכמה מן הסכלות כיתרון אור מן החושך והקשה בזוהר ע"ז שלמה מלכא דהוי חכים מכל בני עלמא שבח גרמיה שהוא ראה כזה לשלול זולתו והלא מי שיש לו מוח בקדקדו נפשו. יודעת מאוד היות יתרון לחכם מן הכסיל כיתרון אור מן החושך. אך הענין כי כבר זכרנו מה שנודע מכל הספרים שתכלית בריאות העולמות ישראל עלו במחשבה להבראות ובשבילם צמצם אורות הבהירים והרמים הכל בשביל התענוג והשעשועים שצפה לקבל מעם קרובו ישראל וכ"ז להיטיב לנבראיו בשביל יתרון תענוגים והכוונה קודם ביאת הנשמה לעוה"ז אוכלת מנהמא דכסופא כי כל מאן דאכל לאו דיליה ושתי לאו דיליה בהית לאסתכולא ביה ואחר רדתה בגוף העכור ועומדת בקיומה שלא לנטות מדרך הישר והטוב כ"א כל מגמתה לדבק א"ע לשורשה נמצא אח"כ בבואה לעולם עליון יש לה משלה הראוי ליתן לה מבית המלך מזרוע ידה וזהו עיקר הסיבה שנברא האדם עם ב' היצרים יצ"ט ויצה"ר כנודע כל זה מספרים ואם עיני שכל לכם תבינו להשכיל מסדר הבריאה מאז היות אדם על האדמה ומקריותיו הכתובים בתורה ואח"כ כשנתמעט קומתו בסיבת החטא קנה מקום בקומתו להשראת היצה"ר ומזה נמשך אח"כ הולידו האבות הראשונים אברהם ויצחק את עשו וישמעאל כי לולי זאת לא קיבל שמו יתברך תענוג ושעשועים מעם קדוש ישראלים ולכן יצב גבולות עמים למספר בנ"י כי כאשר מאז כן עתה מצד הסברא יש לו לכאו"א מישראל בחינת צד שכנגדו לפי ערכו כיון שבזה תולה עיקר מזון נשמתו ושכר ועונש ולהיות הבחירה חפשית ביד האדם וחשכת האומות גורמים לכללות עם ישראל יתרונים ותוספות התענוג והשעשועים שמקבל הקב"ה מעם ישראל ואם זוכה האדם ומתקן פרטי מעשיו כראוי ונכון אזי משלים עמו חלקו הרע העומד נגדו מגבולות העמים למספר בנ"י וכמאמרם ז"ל ברצות ה' דרכי איש גם אויביו ישלים אתו מוסב על היצה"ר העומד לאויב לו ועיין למעלה מה שביארנו וה' נתן חכמה לשלמה כאשר דיבר לו ויהי שלום בין חירם מלך צור ובין שלמה ע"ש באורך הענין כלל העולה הגם שיש לו לכל אדם בני אדם העומדים עליו באם שנותן לבו ודעתו למה שלח לו הקדוש ב"ה ככה אויב כזה להיות עומד נגדו לשטן לו וכי בכדי בא הקב"ה לצער בריותיו מסתמא שיקח לעצמו רמיזא דחכמתא איך לעבוד את הבורא ב"ה וכזה אפשר לרמוז שאמר דוד המע"ה בנעים זמירותיו עד אשר יראה בצריו ופשוטו של מקרא שיראה נקמה גדולה בצריו ולכאורה תמוה וכי לזה התפלל דהע"ה בספר תהלים שיראה נקמה בערלים וכי מה תועלת מגיע מזה להשלמת הנפש וגם מה הנאה מגיע מזה אליו יתברך שיראה מפלה בגוי ערל והנכון בעיני שרמז בזה דבר גדול להורות למה ו' דרך הישר והנכון והכוונה לזה התפלל דוד המע"ה מאתו יתברך בהיות שהקרה לפניו איזה אויב העומד נגדו לשטן לו ולצערו עכ"פ יתן לו לב לדעת ולהשכיל מה זה ועל איזה סיבה הקרה לפניו ככה ויש בזה כמה וכמה סיבות מאתו ית' והכל בשביל והרי והשלמת נפשו ואחת מסיבותיו ית' לפעמים שולח הקב"ה איזה מקרה וצער לאיש הישראלי בכדי שהחי יתן אל לבו להבין ולהשכיל כיון שמדתו ית' לשלם מדה כנגד מדה והמשכיל הנותן רוחו ונפשו לזה יכול לדעת מבחינת המיצר העומד נגדו מה שעיות מתחלה אם מאהבה רעה או יראה רעה ח"ו וכדומה מגנות המדות מה שפגם באחת מהם ברוע מעשיו שולח לו הקדוש ב"ה דוגמתו לדעת איך לתקן במקום עליון ונמצא יכול לראות איך לתקן ענינו הכל מחמת האויב העומד נגדו לצער אותו וכיון שמתקן במקום עליון מה שפגם תחלה ממילא האויב חלף ועבר מן העולם ולא נודע מקומו איה כיון שכבר עשה שליחותו והעמידו על דרך הנכונה ואין לך צער ואויב שום מגע אצלו כלל לא ולא עוד אם הכרתו חזקה ויש בו מדעת קונו תועלתו גדולה ומובחרת אשר באמצעות מחשבתו הטהורה והקדושה וחרטתו הגדולה שתוהה על הראשונות מחמת זה בורר הטוב שבאויב העומד כנגדו כי בודאי לית לך שום דבר בעולם שאין שם נ"ק המלובש שם להחיותו ואם לא לאפס ותהו נחשב ועתה כיון שתיקן המשכיל מה שמוטל עליו לתקן מחמתו גורם עלייה לניצוץ הקדוש השורה בו והרע נופל למטה ומזה נמשך עיקר המפלה ונפילה שאין לה תקומה ולזה רמז דהמע"ה עד אשר יראה בצריו כלומר עד אשר יראה באמצעות צריו רמיזא דחכמתא איך לעבוד את הבורא ב"ה מחמתו ולתקן מדות עליונים וגם יש עוד סיבות שהקב"ה שולח לאדם בחי' מעיקים וצרים ואי"ה יתבאר לקמן והן הנה אחת מדרכי אל שנוהג עם בריותיו שלפעמים עומד אדם רשע לשטן לו לאיש הישראלי העובד את ה' באמת והנה אם האדם היה חכם ליתן תיכף אל לבו לתקן חסרונו מאיזה מדה שהוא חסר בה כנ"ל בודאי לא היה צריך להטריח לבוראו לשלוח איש צר ואויב להרע עמדו להראותו איכות תיקון עניינו לתקן במקום עליון כיון שתיכף עלה על לבו לתקן פרטי מדותיו לנקותם ממום ומגע נכרים ואינו ממתין על מצוקת האויב ובפרט מי שחננו אלהים בבינה יתירה לדעת בדרך כלל איך לתקן מדות עליונים ולברר ניצוצות שנפלו מעת מיתת מלכין קדמאין בודאי מה טוב חלקו ובטוח נפשו באלהים שלא יקרה לו מקרה לא טוב להעמידו על דרך המלך כיון שיכול לראות ולהשיג הכל ממאור התורה תיכף שנוטה מדרך המלך המאור שבה מחזירו לדרך אשר ישכון אור לחזור לקדמותו וצד תמותו בלי שום סיבות מעיקים אמנם מי יתן טהור מטמא לא אחד ויצר מחשבות לב האדם רק רע מנעוריו ואינו מתנהג א"ע על פי התורה והמדות ורבות מבני עמינו אינם נותנים את רוחם ונפשם לזה ואפי' בחטוא באחת מהנה המדות מאהבה רעה או יראה רעה וכדומה ממדות ההפכיים מראה לו היצה"ר ק"ן פנים לטהרה לומר שלום עליך נפשי האמת איך עד שנעשה באמת אצלו היתר גמור ע"כ רוב צרות הבאים על רבות בני עמינו על שלא ידעו להזהר אתך לתקן עניינם ומטריחים לבוראם לשלוח להם מעיקים מגבולות עמים וכדומה מרשעי ישראלים בכדי לראות באמצעות הצרים איך לעבוד את בוראם כמבואר עד אשר יראה בצריו איך לתקן מדותיו ועוד לברר הטוב מהרע המלובש בבחי' הצרים ועיין למעלה מה שביארנו דאמרה רבקה ליעקב בני שמע בקולי וקום ברח לך אל לבן אחי חרנה וישבת עמו ימים אחדים ע"ש באורך הענין ותוכן הדברים ירצה אותן הז' ימים ידועים המוטל על האדם לתקנם להחזירם לשורשם עמו נאות לך לתקנם וליישב על מכונם וזהו וישבת עמו דייקא ימים אחדים ואתה תחזה אח"כ כשעבד באשה שבעה שנים עש"ה באשה עבד ובאשה שמר וכדברי הזוהר באשה יראת ה' עבד מצות עשה ובאשה שמר מצות ל"ת ותיקן הכל עם לבן ובירר כל הנ"ק שהיו אצל לבן מה כתיב אח"כ וירא יעקב את פני לבן והנה איננו עמו כתמול שלשום ירצה כיון שכבר תיקן הכל המוטל עליו להוציא מאצלו עם לבן ממילא איננו עמו כתמול שלשום להיות שאינו צד שכנגדו לעמוד לשטן לו וכבר לא השאיר אחריו ברכה מנ"ק המלובשים בו וזה לך האות שגם הבנות ענו ואמרו והעידו לדברי יעקב באומרם העוד לנו חלק ונחלה בבית אבינו הלא נכריות נחשבנו לו עיין במקומו ותראה נפלאות. ונחזור לענין שעיקר מה שקורה לאדם איזה צער ואויב בכדי לראות בצריו כנזכר ואם האדם נבער מדעת ואין תבונה בו ליתן עצות לנפשו איך לתקן במקום עליון מחמת מצוקת האויב כנזכר ע"ז נאמר לשוא הכיתי את בניכם מוסר לא לקחו וגורם שתי רעות לעצמו ח"ו שאינו נפטר ממעיק שלו וגם תועלתו נכזבה לבוא ליתרון אור מחשכת המציק לאפוקי איש הירא והשלם במדותיו כשמתרמי לפעמים איזה מציק ומיצר עומד נגדו לנטותו מדרך הישר והטוב ועכ"ז צד תמותו וכשרון פעולותיו במקומו עומדת בודאי אמרו לצדיק כי טוב ותועלתו גדולה ומובחרת וזוכה באמצעות זה יתרון אור ויתרון שאת כאשר מצינו ביוסף הצדיק שלא זכה לקנות בעצמו שם טוב להוית מרכבה לצדיק עליון כ"א אחרי שנשאה אשת אדוניו את עיניה אליו לומר שכבה עמי וצדקות הצדיק שכבש את יצרו לשכב אצלה אחרי עובדא זאת צדקתו עמדה לו להקרא בשם צדיק ולא קודם העובדא וכן צדיקים הבאים אחריו עד ביאת הגואל טרם שבאה עובדא לידם ולא עמדו עדיין בנסיונם המה מטים במעלותם וזהו פ"ה וצדיק מט לפני רשע כלומר טרם בואו אל רשע בשליחות הקב"ה לנסותו היעמוד בקיומו ודביקותו כראוי כאשר מקדם אזי הוא עדיין מט בבחינת מעלתו מכמו אחרי עת בואו של רשע לעמוד נגדו לשטן לי והוא נותן עצות לנפשו איך מחמתו לעבוד את הבורא ואדרבא מוסיף עוז ותעצומות ומושך ממנו כל טוב נ"ק המלובש בו כמבואר ואז ניתוסף אצלו יתברך תוספת תענוג ושעשועים אליו יתברך ומשמח א"ע לקראת הפקח שלא חש לצער צרות עצמו כ"א משים מגמתו והתאמצו לגרום צד הנאה לבורא עולם ומצער עצמו על אשר לא לחנם שלח לו הקב"ה ככה מסתמא פגם דוגמתו במדות עליונים כמבואר וכלפי דברינו הנאמרים באמת אפשר לרמוז בדברי שלמה המלך עליו השלום וראיתי אני שיש יתרון לחכמה מן הסכלות כיתרון האור מן החושך והכוונה כי כבר נודע שתענוג תמידי אינו תענוג וממילא אם היה תמיד אור בהיר זולת החושך לא היו מקבלים הברואים כ"כ תענוג כמו עכשיו שיש ג"כ חשך בעולם ואחר כך כשגולל חשך מפני אור זה תוספת תענוג שמקבלים הברואים מגודל האור הבאה אחרי החשך ונחזור לענין הגמרא שלח מר עוקבא לרבי אלעזר בהקדם עוד הקדמה אחד כי נודע שיש כמה בחי' מקריים הבאים לאדם בעולם אחת מהנה הקדמנו עד עתה ע"ד עד אשר יראה בצריו איך לעבוד עבודת בוראו מדה כנגד מדה ועו יש סיבה בעולם וגם הוא אחת מדרכי אל הנוהג ע בריותיו ומדה זו מהלכת בעולם אשר ה' צדיק יבחר ע"ד ויהי אחרי הדברים האלה והאלהים נסה את אברהם וכל זה לקשוט מדותיו בפני השטן לבל ילשין על טוב הצפון לצדיקים והקב"ה נוהג עמהם בחסדים עודפים ולכן בא עם צדיקים אמיתים בדרך נסיון וע"ד מאמרם ז"ל ויהי אחר הדברים ונתעוררו ז"ל אחר הדברים של שטן ולכן בא עמהם בנסיון לקשו מדותיו יתברך אפילו בעיני השטן. ואני אמרתי רמז בדברי קדשם אחרי הדברים של שטן הכוונה כי נודע למביני מדע פרשה ראשונה של קריאת שמע ואהבת נרשם על כל תיבה אות אחד משם מ" על תיבת א ב ואהבת אות א על תיבת את אות ב וכן ת על תיבת ובשעריך נרשם אות ת וכי תשכיל לדעת תמצא כתוב על תיבת הדברים אות ן של מלת שטן כזה שטן מאודך והיו הדברים וזהו מאמרם ז"ל אחר הדברים של שטן כמבואר והדברים עתיקין ולית מי להבי עכ"ז לא מנעתי מלכתוב כמו ששמעתי ולכן תמצא לרז"ל שנתעוררו עשרה נסיונות נתנסה אברהם אבינו ועיין בתיקונים מזוהר חדש שם תמצא סודן של דברים למה נתנסה אברהם אבינו מספר עשרה נסיונות ויש שאין סוף לנסיוני דיליה ע"ש ותבין נפלאות עכ"פ זהו דרכי אל יתברך ה' צדיק יבחן בנסיונות כאשר גזרה חכמתו יתברך ולזה תמצא שעומדים אנשי בליעל לדבר דברים אשר לא המה על צדיקים אמיתים וכ"ז הקב"ה בא בנסיון עמהם לקשוט מדותיו כמבואר ועוד יש בחי' וסיבה בעולם שהאדם בעצמו גורם רעה לעצמו ומעורר עליו אנשים לעמוד לשטן לו והיינו כשפוער פיו לבלי חק והינו שומר פיו ולשונו מלהוציא דבור לפני אלהים בטהרה וקדושה בלי שום פניה כנוהג שבעולם שנתרבו רבים המתפרצים לומר תורה ברבים או לעמוד לפני התיבה להתפלל ולא ידעו להזהר א"ע מפניה אזי אותן הדבורים היוצאים מפיהם מתלבשים באדם אחר ומזה מצא מקום לדבר עליו עם דיבורים שלו בעצמו וזאת פעולת שוטני מאת ה' הדוברים רע על נפשם עם דבורים שלהם בעצמם המלובשים באנשי בליעל העומדים עליו וזהו סיבת העומדים עליו לבטלו מדבקותו ועבודתו עד עת בא דברו אמרת ה' צרפתהו כלומר להוציא דבור לפני אלהים אמרים טהורים להפוך אותן הצרופים שעשה תחלה בקליפות לעשותם צרופים טובים במחשבה טהורה בלי שום פניה ולבו יהא בטח באל כשיעשה לפיו מחסום לבלתי יאמר עוד דברי תורה ותפלה בפניות ממילא לא יהיה לו עוד רבים קמים עליו להלש עליו ולבטלו מעבודתו כי כל זה הוא הגורם עם דבורים שלו בעצמו כנזכר ואם נפשך לדעת מאין נמשך שלפעמים עומדים אנשים רקים מכל טוב ושכורים ההולכים ברחובות ושוקים ומדברים דברים רעים על אנשים צדיקים אמיתים לכאורה מעולם לא היה להם דבורים פחותים כאלו שיתלבשו באנשי בליעל מלדבר ולהלשין עליהם ואין להם שום שייכות אל הצדיקים ומה לתבן אצל הבר וגם זה אינו מן התימה ודוד המלך ע"ה רמז כ"ז בנעים זמירותיו:
רבו משערות ראשי שונאי חנם וכבר רמזתי בהקדמות הקודמות שבחי' השערות רומזים על מותרי מוחין ובזה נכללים כל בחי' המותרות ותוספות הן מענייני תוספות התענוגים מאכילה ושתיה ושינה ומו"מ וכדומה וכן תוספות הדבורים ג"כ נקרא בחינת מותרי מוחין ואלו הדבורים מתלבשים באנשים אחרים ונעשים לו שונאים עם דבורים שלהם בעצמם אמנם כ"ז ממש שוה לערך מותרי דבוריהם כמ"כ קונים לעצמם ריבוי שונאים ודוד המלך ע"ה רוב צדקתו וחכמתו עמדה לו לכלכל דבריו במשפט לדעת בחינת מותרי דבורים לתקנם ולצרפם בצירופים טובים ואח"כ הגם שעדיין נמצאים בעולם איזהו אנשים הפוערים פיהם לדבר דברי שנאה לא חש ליתן דעתו כי אין אומר ואין דברים בלי נשמע למרום קולם רק שונאי חנם בלי שום דבר אין לחוש לדבורים כאלה וזהו הרמז רבו משערות ראשי כלומר רבו האנשים הדוברים רעה על נפשי יותר משערות ראשי כלומר מבחינת מותרי מוחין המורים בחינת שערות ולזה אין לחוש לדבריהם כי המה אינם רק שונאים חנם בלא דברי פנים המלובשים בהם אמנם עדיין קשה מה לתבן את הבר ומאין יש להם משא ומגע ולדבר מאיש צדיק תמים ואין לו לאיש הבליעל שום אחיזה באיש הירא ותמים במעשיו ונקי במדותיו ומי נתן להם זה הכח לדבר כזה ולזה רמז בדבריו הנעימים:
ישיחו בי יושבי שער ונגינות שותי שכר הכוונה בזה כי הנה חברא חברא אית ליה וחברא דחברך חברא אית ליה עד שתמצא כל ישראל עריבים זה בזה מהמוכיח בשער בת רבים עד אנשים פחותי הערך ההולכים ברחובות ושוקים וכמעט אין להם לחלוחית טוב כ"א נותנים כל ימיהם בכוס עיניהם לשתות יין ושכר עכ"ז שפתותיהם אתם להוציא מפיהם דברי גבוהים על אנשים יראים ושלימים אע"פ שאין להם שום מגע ומשא בהם ומעולם לא נתלבשו בהם דבוריהם של היראים כ"א כל זה נמשך מצד התערובות כי אנשים המשכילים היושבים בשבת תחכמוני עם המוכיח בשער ישיחו ממנו לערך בחינתם ותערובתם עם המוכיח אותם ומזהירם ומצוה לטוב ואח"כ יוצאים לחוץ ידברו עם חבריהם שלא ישבו מעולם במסיבו של המוכיח כי אם מדברים ממנו באמצעות האנשים הנלוים אליו באמת וסרים למשמעתו ואח"כ השלישי עושה רביעי ונתפשטו הדבורים שהמוכיח נעשה נגינתם של שותי שכר ומדברים דברים כזבים ורקים באמצעות סוגי האנשים הנ"ל ומעתה תחזה איך שהעמיק בדבריו ישיחו בי יושבי שער ירצה להורות ממה שישיחו בי אנשים הנלוים באמת ויושבים בשער מזה נמשך שאני נעשה נגינות שותי שכר כמדובר שיש גם לשותי שכר מקום לדבר עלי. סוף דבר הכל נשמע היות כמה סיבות הגורמים שעומדים לפעמים אנשים פחותים למעיק ולמיצר על איש תמים וישר והכל מאת ה' היתה זאת כאשר גזרה חכמתו יתברך אשר מסיבות מהפך לפעלם דבני נשא והוא יתברך יודע שבזה תולה השלמת נפשם ותקנת עניינם כמבואר ומעתה תשכיל לדעת דברי חכמים ורמיזתם שלח מר עוקבא לרבי אליעזר בנ"א העומדים עלי ובידי למוסרם למלכות וכו' ואפשר לרמוז רבי אליעזר הבין שמר עוקבא בעצמו גרם ככה מחמת איזה דבר שלא שמר פיו ולשונו כנזכר ואלו הדבורים יתלבשו בגניבא לעמוד עליו לשטן לו כנ"ל לכן שרטט וכתב אמרתי אשמרה דרכי מחטוא בלשוני רמז לו במה תולה עיקר תיקונו לשמור פיו ולשונו ותהיה זאת הצלת נפשו לבל יעמדו עליו אנשים מלשינים כי הכל תולה בדבורים שלו כמבואר ולזה גמר אומר אשמרה לפי מחסום בעוד רשע לנגדי בדברי הכתוב רמז לו תיקונו כי מהראוי לכתוב בכתוב אשימה לפי מחסום ולא אשמרה ירצה להורות הנ"ל השמירה שאני עושה לפי ולשוני זהו מחסום לרשע שכנגדי לבלתי יהא לו עוד פתחון פה בעולם להלשין עלי וכלפי דבריו שלח ליה קא מצערי לי טובא ולא מצינא דאיקום ביה ולכאורה אינו מובן וע"ד הנ"ל יתפרש שפיר והכוונה קא מצערי לי טובא כאן רמז ע"ד שאמר דוד המע"ה רבו משערות ראשי שונאי חנם וזהו קא מצערי לי טובא יותר ממה שהשלכתי דבורים למטה ועוד לא אוכל למיקם ביה פי' האמת כן הוא באם ששמרתי א"ע מקודם מחטוא בלשוני בודאי לא היו רבים קמים עלי וגם אם אשמרה פי ולשוני מעתה מלדבר דבורים זולת הבורא ותהי זאת הצלת נפשי על העתיד לבלתי יקומו עלי עוד אבל מה עצה היעוצה כיון שהסכלתי עשות והרשע כבר עומד לנגדי מצער נפשי איך לפטור ממנו כלפי דבריו שלח לו דום לה' והתחולל לו השכם והערב עליו לבה"מ והוא יפילם לפניך חללים חללים וע"ד שהקדמנו אשר באמצעות תורה ותפלה יתכן לו להוציא ולברור בחינת הטוב המלובש ברע וזהו עיקר מגמתינו בתורה ותפלה ומעשה המצות להוציא יקר מזולל נצוצות קדושות ואותיות התורה להעלותם ולהגביהם למרום שבתם וכמבואר בהקדמה כשנותן נפשו ורוחו לדעת מה זה ועל מה זה שלח לו הקב"ה ככה ומי נתן לו ניצוץ קדוש להחיותו ולעמוד נגדך הכל מאת ה' היתה זאת כי כן גזרה חכמתו יתברך להשלמת נפשך ותקנת עניינך ואם תבחין כזה זהו סיבת בטולו מן העולם ותגביה הטוב למעלה והרע נופל למטה לנוקבא דתה"ר וחלף ועבר מן העולם ולא תדע מקומו איה וכן היה כי הצדיקים כחם בפה הדבר יצא מפי ר"א ונתנו לגניבא בקולר להיות לו דבורים קדושים וטהורים וכחו יפה כיון שהדבר יצא מפי רבי אליעזר שאב כל בחי' הטוב המלובש בגניבא וזאת הגורמת מפלתו ונתנו לגניבא בקולר כנזכר לעיל פ"ה אוהב ה' שערי ציון עיין שם ותבין הענין אמנם לא כל מי שרוצה ליטול את השם יבוא ויטול להיות לו מחשבה לדמות בנפשו שגם כן כחו יפה בפה להוציא הטוב מהרע כי אם הראשונים כמלאכים וכו' כ"א זאת תורת האדם לשמור פיו ולשונו בשמירה כפולה ומכופלת ותהי זאת מחסום לפיו של רשע הן מאנשי רשע ישראל המלשינים או מאומות העולם אשר בכל יום ויום עומדים עלינו שאשר עינינו רואות עתה אשר בכל שנה ושנה ובכל יום ויום נתוספים צרות על שונאי ישראל שונים זה מזה ואין לנו על מי להשען אלא על אבינו שבשמים ודוד המלך עליו השלום אמר ישם מדבר לאגם מים ונוטריקין של תיבת לאגם לאמר אבדו "גוים מארצו והכוונה דאיתא בזוהר מן הוא דבבית דבר נש לעילא אשר מכל פרטי עברה שהאדם עושה נעשה מזה מלאך המשחית בעולם העליון המעניש אותו תמיד ולכן החיוב מוטל באם הסכיל עשות ח"ו איזה עון וברא מלאך לא טוב לשטן לו להתפלל ולהתחנן על נפשו אשר אליו לא יגיע מלאך המשחית בעוה"ז כי נודע שזה לעומת זה עשה אלקים כמו בסטרא דקדושא טרם שנתפשט איזה בחינת השפעה בעולמות עליונים נעשים כמה יחודים בכל עולם ועולם וגם צריך להיות תחילה בסוד עיבור והריון ולידה כידוע מספרים כמו כן בקליפות אם אדם הסכיל עשות חטא ועון גורם יחוד בקליפות וקודם שנולד מלאך המשחית שפעל ועשה בעבירה צריך להיות ג"כ בעבור והריון ובעת גמר פרטי בחינותיו אח"כ בחינת הלידה לענות לאדם שגרם בחטאו ודוד המלך ע"ה בעוצם השגתו והכרתו הגדולה ידע כל זה איך להתפלל ולעקור את בחינת הקליפות שעמדו עליו כחו יפה בפיו לעוקרם משורשם ומקורם וכמו דאיתא בהאר"י זללה"ה ע"פ בני נכר יבלו ויחרגו ממסגרותם ובספר שמואל כ"ב בשירת דוד כתיב יחגרו ממסגרותם ע"ש עומק סודו שהרחיב ביאורו ותוכן הדברים יבולו מלשון יפולו כי ב' ופ' מתחלפין בסוד בומ"ף שיפלו משם לארץ ויפילם אשה בסוד נפלים ולא יהיה ולד של קיימא רק תהיה בסוד פולטת ש"ז ואם יש בחינה מהן שכבר קבלתם הקליפה במעיה גם עליהם היה מתפלל ואמר ויחרגו ממסגרותם פירוש ויחרגו מלשון נתיצה פי' שינתצו ויחרוגו בתוך מעי האשה ויצאו לחוץ. והנה דהע"ה לרוב בהירותו ועוצם הכרתו ידע לשרש ולעקר אותם ממקורם ושורשם לבלתי יהיה להם להחצונים שום תקומה והעמדה בעולם מעיבור ומהריון ומלידה וכל זה פעל ועשה בנעים זמירותיו ותשבחותיו אמנם אנו אין לנו זאת ההשגה לדעת כל דבר שורש לשרש אותם העומדים עלינו ממקורם ושורשם וזאת תפלתינו מאתו יתברך ישם מדבר ירצה ישם לנו הבורא יתברך ברוב חסדיו מדבר משמעו לשון דבור כזה לאגם נוטריקון לאמר אבדו גוים מארצו שיוכלין לומר ככה לעקור אותם מארץ עליונה שלא יהי' בה אחיזה ח"ו אחריו כלל לא כ"א עם בנ"י גורמים ברוע מעשיהם להיות להם אחיזה בארץ עליונה אזי הם הגורמים לעם קדוש ישראל לבלתי ידבקו את נפשם ורוחם אליו יתברך וראה מה החטא גורם כיון שנתרחקו מעבודת הבורא אזי פרטי מעללם עבודה זרה מאלהים כי כל דבר בעולם שאיש הישראלי עושה אם אין עבודתו בהתקשרות הבורא ובפרט בהיות לו ח"ו איזה פניה זה נקרא עבודה זרה שעבודתו פסולה וזרה מאתו יתברך והכל נמשך מסט"א עצת היצר הרע המסיתו ומפרידו מדביקות אל וזה מרומז בכתוב בזאת יבא אהרן אל הקודש ונוטריקון בזאת "זממו "אל "תפק והכוונה כשהקב"ה הפר עצת גוים והניא מחשבות עמים שלא תפיק זממם לפועל לעשות מסך המבדיל ומחיצה של ברזל בין ישראל לאביהם שבשמים יבוא אהרן כנוי לעובד את ה' יכול לבוא אל הקודש פנימה לדבק מחשבתו לאל בלי מסך מבדיל לעתר ולרצות לשאול לפניו ית' והאל ברחמיו הנדולים יפק אותי אל דרכי עבודתו בתמים ואמת אמן סלה נצח ועד: