וידבר משה אל ראשי המטות לבני ישראל לאמר זה הדבר אשר צוה ה' איש כי ידר נדר לה' או השבע שבועה לאסר אסר על נפשו לא יחל דברו ככל היוצא מפיו יעשה ופירש"י ראשי המטות חלק כבוד לנשיאים ללמדם תחילה ואח"כ לכל בני ישראל הכוונה להיות בכאן באה תורתינו הקדושה ללמד לאדם דעת עיקר עבודה שחובת גברא לעשות עודו בעוה"ז לקדש א"ע במותר לו ולא יעשה עצמו חולין ככל הגוים הלהוטים ובהולים יומם ולילה למלאת בתיהם כסף וזהב ומלבושים נאים ויפים וכדומה ממותרות ואין מעצר לרוחם לא כן ב"י נקראים עם קדוש קודש ישראל לה' להיות שמקדשים ומטהרים א"ע אפי' בעניני גשמיותם ותענוגיהם הבהמיות פנימיות מחשבתם קשורה ודבוקה לרוממות אלהותו ית' ובזה נאות להם לקנות שלימותם להקרא חלק ה' עמו וקדוש יאמר להם ומה מאוד קשה עליהם המעשה אשר יעשון לקדש א"ע אפי' במותר להם גם שם יעשו בתחתון וירמזו בעליון כ"א מי שחלק לו אלהים בבינה ויש בו מדעת קונו התפשטות הדעת בפרטי עובדותיו ובכל מקום שנותן עיניו אינו רואה כ"א אלהות המלובש לשם ואפילו מדיבור איש אל רעהו ממשאם ומתנם אזניו פתוחות לשמוע בהם דברי תורה וחכמה ומוסר ולא דבורים פחותים כי אין אומר ואין דברים בלי נשמע קול הקורא פנו דרך ה' גם שם שם לו חק ומשפט הנוגע לעבודת הבורא ב"ה ואיש המשכיל כחו יפה לעשות מאלו הצירופים הפחותים צרופים קדושים וטהורים אל התורה ועבודה וכמוזכר לנו פ"ה וישב משה את דברי העם אל ה' והכתוב רומז בעבר ועתיד עד סוף כל הדורות מי שיש בו מדעת קונו נק' משה כאשר חכמים הגידו משה שפיר קאמר וישב משה את דברי העם שהמון עם מדברים מצרכי גשמיותם וישב אותם לה' כנזכר כי התפשטות דמשה בכל דור ודור כנרמז בכ' "ממכון "שבתו "השגיח ר"ת משה ועיקר מגמת נפשו של משה לעשות שם בכל פרטי עובדותיו כמבואר לנו כ"פ מש"כ ויעש דוד שם וזהו עיקר עבודת האדם בעוה"ז. ומעתה תשכיל לדעת הרמז בכאן וידבר משה אל ראשי המטות לבנ"י כלל בכאן הגדולים עם הקטנים כל או"א לערך עוצם הכרתו והשגתו ככה מוזהר ומצוה לערוך מחשבות לחבר וליחד צרוף הוי"ה ב"ה באמצעות פרטי עובדותיו אפי' הגשמיים מדבור ומעשה ומחשבה כל עצמו לעשות שם כנזכר וזהו שגמר אומר זה הדבר אשר צוה ה' הוי"ה ומלת זה מורה באצבע נגד כל קהל עדת ישראל שאין נגרע בעבודתכם שום דבר אשר בכל דבר עולם יתכן להם אשר צוה ה' כלומר אשר באמצעות הדבר הקורה לכם יהיה איך שיהיה תוכלו לצוות ל' צותא לחבר צרוף הוי"ה ב"ה ולהיות שכל זה תולה בדעת כי מי שנבער מדעת קונו בודאי קשה עליו המעשה אשר יעשה ולא די שלא יבנם והלואי שלא יהרסם כי כבר דברנו מזה כ"פ שאין אמצעות בדבר ואיננו נמלט מאחת משתי אלה או בכשרון מעשיו גורם בנין שם הקדוש ולהיפך גורם הריסה ופירוד בין הדבקים ח"ו כאשר יבואר אי"ה לקמן אמנם להיות שהכל תולה בבחי' הדעת להיות לו התפשטות הדעת בפרטי ענייניו שהיא בחי' משה לזה העמיק רש"י ברוח קדשו חלק כבוד לנשיאים ללמדם תחלה ואח"כ לבני ישראל להורות כללות הדעת של משה רבינו נחלק לפרטיות והתפשטיות בכל דרא ודרא הגדול לפי גדלו והקטן לפי קטנו מחויבים להכניס הדעת לפרטי עובדותיהם לעשות מעשיהם בחכמה ודעת וזהו הרמז משה רבינו דעת הכללי חלק כבוד פירוש נתחלק כבודו בהתפשטות הדורות לנשיאים ללמדם תחלה את הדרך אשר ישכון אור להכניס הדעת בהמדות והן המה המוזהרים ומצוום ללמוד את בני ישראל תורה ומוסר לדעת מה יעשה ישראל כלומר באיזה מפעולותיו נעשה ישראל שלם המורה בחי' המעולה אשר בשם ישראל יכונה וזהו חלק כבוד לנשיאים ללמדם תחלה כמדובר ואחר כך לכל בני ישראל כולם שוים לטובה לשים עיקר מגמתם לבנות ולעשות שם כנאמר זה הדבר אשר צוה ל' התחברות הוי"ה ב"ה כל דבר בעולם מוכן ומזומן לפניכם כמורה מלת זה אשר צוה ה' כמבואר ועתה בא לפרוט את המעשה אשר יעשון איש כי ידור נדר לה' או השבע שבועה לאסר אסר על נפשו לא יחל דברו ככל היוצא מפיו יעשה ולכאורה נראה שפת יתר ידור נדר או השבע שבועה אמנם להורות בא הכ' לעורר לבו של איש הישראלי כי הנה מצד הסברא ראוי להיות תיכף שניעור משנתו ראשית המחשבה יפתח לבו בהתלהבות בוראו ב"ה וישיב אמריו אל לבו לאיזה כוון החזיר הקב"ה נשמתי בקרבי ונפח באפי נשמת חיים חלק אלוה ממעל וממקום קדוש יהלכו לגוף עכור וחומר ולא לחנם תקנו לנו למלאות פה תהלה בכל יום המחזיר נשמות לפגרים מתים רק כדי לעורר לב הישנים תרדימת הזמן לעורר משינתו להכיר את בוראו אכן רוח הוא באנוש רוח שטות המסמא את עיניו ומטמטם את אזניו ומסגיר את מפתחי לבו ואינו ביודעו ומכירו את עצמו ואין פיו ולבו שוים אפי' באומר המחזיר נשמות לפגרים מתים לבו בל עמו כי אם משפה ולחוץ וזה לך האות כי אם יאמין כי ידבר ומכנה א"ע לפגר מסוב למה לו להתגאות ומי שמע כזאת ומי ראה שהפגר יחזק א"ע לאפס לריב ריבו ולהתקוטט להפוגם בכבודו אפילו כמלא נימא ועינינו רואות תיכף שקם משנתו ואמר כתיקון חז"ל המחזיר נשמות לפגרים מתים מי בעל דברים יגש אליו אזי רודף הוא ונמצא פעליו סותרים את דברו ולא הועילו חכמים בתקנתם כי אפי' המחזיר נשמות לפגרים מתים אינו מועיל ואדרבא כיון שמת נעשה חפשי מן המצות ואוי לאותה בושה וכלימה ולמה לא יעטו כמעיל בשתם בני ישראל הנקראים בני אל חי ונבחרים לו למנה יותר מזולת עמים א"כ מהראוי שלא יפסדו את מעלתם הרמה לעורר לבם בקרבם יומם ולילה אל התורה ועבודה ויתלהבו לשורש נשמתם ואם אמר יאמר העובד שבלתי אפשרי לעשות ככה כי החומר מעכב על ידו להתאוה תאוה וכדומה מצרכי הגוף וא"כ איככה אוכל להתמיד בתורתו ועבודתו יומם ולילה וכח מי יכול המורכב מד' יסודות ארמ"ע הכלים ונפסדים תדע נאמנה שלא מחכמה שאלת זאת כי הבורא ב"ה יראה ללבב אחד המרבה ואחד הממעיט ובלבד שיכוין את לבו לשמים מאשר חננו אלהים לערך עוצם השגתו ותבונת לבו ככה מקבל הקב"ה תורתו ותפלתו אמנם אל יפנה אל מדעתו וזכור יזכרנו בכל פרטי עתיו ורגעיו לפני מי הוא עומד לפני מלך מ"ה הקב"ה הוא הבורא הוא המנהיג ומשגיח בפרטי פרטיות ומצפוניך וגילויך שוה לעיני כבודו ית' המשוטטים בכל הארץ והגדיל עשות לטובה אות להרכין א"ע כ"י ממרום קדשו להראות ולהדמות לכל או"א מישראל לערך בחינתו ולכן צמצם אורותיו הבהירים עליונים שכליים נפלאים ורמים בהתלבשות מדריגות תחתונים בד' בחינת דצח"ם וכללותם הם ג"כ בקומת אדם להיותו עולם קטן וכל מה שיש ביבשה כנגדו יש בים החכמה ויכול המשכיל ובר לבב להבין ולהשיג באמצעות בחי' אלו עולמות עליונים לעורר לבו תמיד בהתלהבות ודביקות אל כאשר בארנו למעלה פ"ה סוף דבר הכל נשמע את האלהים ירא ואת מצותיו שמור כי זה כל האדם ונתעוררו חז"ל כל העולם לא נברא אלא לצוות לזה ויש לכוון בדבריהם כל העולם ומלואה עם פרטי הדוממים והצומחים וחיות ועופות ודגים ושרצים ורמשים וכל מה שבא לכלל בריאה ולהויה כלולותם מצוים לו לאדם בחי' עבודה שיעורר לבו בקרבו בלקחו איזה רמיזא דחכמתא כי בהכרח צריך להיות גם שם כח הפועל בנפעל שהכל בחכמה עשה והלביש אורות עליונים ואותיות התורה בשביל נשמתן של ישראל אשר עלו במחשבה הקדומה לברוא בשבילם את העולם ולהיות שיש להם התחברות מעט עם ישראל באמצעות כח הפועל המלובש בכללות הנבראים מראש עד סוף זה הגורמת שיכול כל איש הישראלי לעורר לבו בקרבו ולהתלהב לדביקות אל באמצעו וזהו שרומז הכתוב כי זה כל האדם כלו' כי זה מורה באצבע לכללות הנבראים ואילנות ועשבים וכל מה שבא לכלל הוייה כללותם קומה שלימה של אדם שגם הוא עולם קטן. וממילא כל מה שיש בעולם אינו רק בחי' אדם שלם ומי שחלק לו אלהים בבינה איננו נפרד בסוד פנימיות מחשבתו מרוממות אלהות אפילו רגע כמימרא רק נפשו קשורה באלהים באמצעות הסתכלות על הנבראים ואי' בס' הקדוש בחיי שפי' הנה זה עומד אחר כתלינו משגיח מן החלונות מציץ מן החרכים הנה זה מוסב על הקב"ה נקרא זה עש"ה זה ה' עומד תמיד נגד פני האדם אמנם עונותינו מבדילים בינינו לאבינו שבשמים עד שנעשה מסך מבדיל כמחיצה וכותל של ברזל הנעשה מעונותינו וזאת הגורם שבלתי אפשרי לראותו כביכול והוא יתברך לרוב חסדו העודפים על ב"א משגיח מן החלונות של זה המחיצה ומציץ מן החרכים יושב וממתין מי חכם ויבין את זאת לשום רוחו ונפשו לסתור את המחיצה ולדבק פנימיות מחשבתו לרוממותו בלי שום מסך המבדיל כלל ולפנות מחשבתו מהבלי עוה"ז מכל וכל ביראת אלהים כל היום וכבר זכרנו למעלה פ"ה הללויה הללו את ה' מן השמים ירצה להזהיר ולצוות את בנ"י להלל ולהודות שמו ית' תמיד בלי הפסק אמנם יאמר נא ישראל שהוא מהנמנע מלובש בגוף העכור וגשם ואיך יתכן לו לרומם ולהלל שמו יתברך בהתלהבות והתעוררות כיון שהוא תחת הזמן ונופל לפעמים לבחי' זקנה לזה גמר אומר ובעצם יגיד הללו את ה' מן השמים כלו' משם תוכל לעורר לבבך בהתלהבות ועבותות האהבה בלוקחו לעצמו בחינה מאותיות השמים באופן שנתבאר לנו כ"פ. וכמו שרמז נעים זמירות ישראל.
כי אראה שמיך מעשה אצבעותיך ירח וכוכבים אשר כוננת נמצא למדים איך שלקח לעצמו בחי' להוציא דבור לפני אלהים באמצעות הסתכלו על אותות השמים וגם מצינו לחז"ל שנתעוררו ודרשו ע"פ פועל ה' לא יביטו ומעשה ידיו לא ראו שלא קלסוהו שחרית יוצר אור וערבית מ"ע וגם הכתוב אומר מוצאי בוקר וערב תרנין ופירש"י תרנין את הבריות בראותם חמה זורחת במזרח ושוקעת במערב מעוררים לבם בקרבם לעבודה שבלב זו תפלה בשירות ותשבחות לפניו יתב' וכמוהו מכל הדברים שבעולם הנעשים והיצורים והנבראים כללותם לא באו לכלל הוייה כ"א לצוות לאדם היאך ידבק באל ויעבוד עבודת בוראו בתדירי בלתי הפסק וכמאמר הכתוב את אלהים ירא ואת מצותיו שמור תראה להכניס בלבך יראת הבורא וזריזות והתלהבות עשיות מצותיו יתברך מכל דבר בעולם כ"ז כל האדם כל מה שיש בעולם אינו רק אדם שלם בחינות קומה ולזה רמזו בדבריהם כל העולם לא נברא אלא לצוות לזה צווי ממש לצוותו בחי' עבודה וידע נאמנה כשיתבונן על פרטי עובדותיו לבלתי יתן עיניו להסתכל על גשמיות הדברים כ"א על אלהות המלובש לשם כחו יפה לדבק תמיד אל הבורא ב"ה ולא נגרע שום דבר מעבודתו כי הכל שייך אל התורה ועבודה כנזכר כי זה כל אדם ומה שרואה בעולם ישנה ג"כ במלא קומתו. ומעתה נחזור לענין איש כי ידר נדר לה' או השבע שבועה לאסור אסר על נפשו ולכאורה אינו מובן כפל הלשון ידר נדר השבע שבועה לאסר אסר אמנם יתפרש ע"ד האמור כי יש דרך הישר לפני איש לקדש א"ע אפילו במותר לו לבלתי עשות כ"א בהתקשרות ודביקות אל להסתכל משם רמיזא דחכמתא אל התורה ועבודה וכזה מצינו דהמע"ה כשרוצה לקבל עליו עול מ"ש שלימה אמר ככה בנדר ובשבועה לבלתי עשות פרטי תענוגות כ"א עד שימצא מקום לה' שיגיע צד הנאה לב"ע כמוזכר למעלה פ"ה אשר נשבע לה' נדר לאביר יעקב אם אבא באהל ביתי אם אעלה על ערש יצועי אם אתן שנת לעיני ומונה פרטי תענוגות ב"א עד אמצא מקום לה' ולא רק לטובות הנאתי ונמצא בא בנדר ושבועה לפני הבורא ב"ה לקדש עצמו אפילו במותר לו ומוכרח לעשות שבלתי אפשרי זולתם בלא אכילה ושתית ושינה ודירה גם שם נפשי חפצה לעשות בקדושה וטהרה וגם יש דרך לפני איש אם אין דעתו רחבה עליו להיות לו התפשטות הדעת לעשות ככה עכ"פ מחויב לקבל עליו בנדר ושבועה שלא יעשה דבר האסור כאשר עינינו רואות רבים הם ע"ה שהותרה אצלם הרצועה לעשות כל מה שלבם חפץ וגם בוש לא יבושו והכלים לא ידעו ומורים לעצמם ק"ן פנים לטהרה ואנו מצינו כתוב בבועז שאמר לרות חי ה' שכבי עד הבוקר ונתעוררו חז"ל ליצרו נשבע שהיה יצרו מקטרגו ונשבע שלא יבא עליה ונמצא נשבע לאסור על נפשו דבר שנשבע ועומד באסור עליו. מול זה בא הרמז בתורה לב' גווני אנשים איש כי ידר נדר לה' מוסב על איש משכיל שבא בנדר ושבועה לקדש א"ע במותר לו אפילו בפרטי תענוגיו ידבק פנימיות מחשבתו אל ה' וע"ז בא בנדר ושבועה לאסור עליו המותר לו כ"א עד שימצא מקום לה' וזהו כי ידר נדר לה' או השבע שבועה כאן מדבר ממי שאין דעתו רחבה עליו כנזכר עכ"פ חובת גברא עליו לישבע שבועה נגד יצרו לאסור אסר על נפשו כלומר לאסור עליו דבר שכבר אסור עליו ישבע ליצרו כמו שמצינו אצל בועז שאמר חי ה' גם לב' אנשים אלו בא הכתוב אזהרה ראשית דבר מי שרוצה לגשת אל עבודתו יתברך לא יחל דברו ופי' רש"י לא יעשה דברו חולין היינו לשמור פיו ולשונו לבלתי הוציא דבור תולין מפיו כי אם ד"ת וכמבואר לנו פ"ה למען תהיה תורת ה' בפיך ירצה פרטי הדבורים ים אפילו מצרכי הגוף יהיה רק ד"ת כמבואר במקומו וגם במשמעו דבור איש לרעהו מענייני מו"מ יטה אוזן לשמוע בהם דברי תורה ולא דבורי גשמיים ושא עיניך וראה אשר חכמים הגידו תנא אזכותא מהדר להוציא מפיו רק דברי זכות וברכות טובות כמאמרינו לעיל כחוט השני שפתותיך ומדברך נאוה ירצה מה חוט השני היה סימן אם מתלבן בידוע שנתכפרו עונותיהם כמ"כ שפתותיך הכל תולה בהם וכמו דאיתא בזוהר שכל הדברים הנגזרים למעלה בעולמות עליונים אינם באים לידי גמר הפעולה כי אם באמצעות התחתונים לטוב ולהפכו ולפעמים אם האדם אינו עושה לפיו מחסום הוא הגומר גזר עליון ח"ו ואיך לא יפחד האדם וילפת האיש ממורא הנ"ל טרם פותח פיו להוציא דבור יתבונן במחשבתו מה שיגרום למעלה מרע עד טוב כיון שבחי' השפתים דומים לחוט השני על כן באזהרה יגיד ומדברך נאוה תראה להשתדל לדבר דבורים נאים ויפים דברי זכות וטובות לישראל וכזה בא הכתוב באזהרה לצדיק איש כי ידר נדר לה' כלומר מי שהוא איש צדיק גמור מושל ביצרו ורוצה לפרוש א"ע מתענוגי עה"ז ולקבוע דירתו בנ' שערי בינה ולזה רומז מלת נד"ר נו"ן דר טרם כל זה ישים את לבו ורוחו לא יחל דברו יכפול שמירתו מאד בעניני דבורו שבזה תולה עיקר העבודה עש"ה כל עמל אדם לפיו ולכן לא יקלל אותם ח"ו ויגרום השלכת אותיות לקליפות לעשות צרופים לא טובים ולזה העמיק רש"י לא יעשה דברו חולין ודאי לא ידע כי בנפשו הוא שעם דבורי חולין שלו גומר גזר עליון ח"ו שנגמר על ידו וזהו שגמר אומר הכתוב ככל היוצא מפיו יעשה קרי ביה ככל היוצא יֵעָשֶה כי בתורה לא מנוקדת האותיות להורות הנ"ל כל פרטי דבורים היוצאים מפיו נעשה כן למעלה וא"כ מה מאוד יזהר האדם לבלתי עשות דברו חולין כי ראה מה החטא גורם וכן בקרה לשמוע דבור איש לרעהו בצירופים אשר לא טובים המה יהפוך אותן לצרופים טובים באופן המבואר למעלה בפ' הקודמת וידע נאמנה אשר כל היוצא מפיו ומפי אחרים נעשה כן למעלה בעולמות עליונים וככה ראוי לכל איש הישראלי לקבל עליו בנדר ושבועה להיות חרד על דבריו לקדשם ולטהרם אל אל ולשים עיקר מגמתו וחפצו כל היום ביראת ה' ועבודתו ויפרוש עצמו מגשמיות מכל וכל מה דאפשר כ"א מה שנוגע צד הנאה להבורא ב"ה והלך ילך בעניני עבודתו ממדרגה למדרגה תחלה יעורר לבו בקרבו לעבודה שבלב זו תפלה להוציא דבור לפני אלהים בדו"ר ובהתלהבות גדול לקבל עליו עול מלכות שלימה ואח"כ כשפוסק מתורתו ותפלתו ויצא לפעלו ולעבודתו להדביק טרף לביתו כי א"א לו לאדם שילמוד ויתפלל כל היום כולו עכ"פ חובת גברא שיתנהג א"ע עם פרטי עסקיו שנוהג כל היום ע"פ התורה והתפלה שקבל וגמר בדעתו בעת לימוד תורתו ותפלתו לאפוקי אישים פועלי און המדמים בנפשם שגם המה בעדת ה' היראים ושלמים ותיכף שרואים ממעשה אשר יעשה איש השלם ותמים מתנועות איבריו באמצע תורתו ותפלתו להכות כף על כף וכדומה מתנועות האיברים הולכים כקוף בפני אדם לעשות ככה ובאמת מה לתבן את הבר כי הצדיק משים נפשו בכפו מאת שגורמת להכאת כפים והכסיל בחושך הולך אין פיו ולבו שוים בהוצאות הדיבורים כ"א מחשבותיו משוטטים בהבלי עולם מעניני עסקיו והראיה כשפוסק ונפטר מהספר ומלהתפלל פונה אל מדעתו ויצא לחוץ ידבר מרבה בעסקיו ורודף הוא כקורא בהרים כאשר בראשונה טרם עומדו להתפלה ולא נגרע מעבודתו שום דבר למעט בעסקי' כי הוא מהנמנע ובלתי אפשרי באם מחשבתו דבוקה וקשורה לרוממות אלהות בתורה ותפלה באמת איך יתכן לו להרים יד ורגל לפנות מחשבתו תיכף לגשמיות מדבורים קדושים ונוראים העומדים ברומו של עולם ולכל הפחות מהראוי להיות רשימה ניכר בקרבו ממחשבותיו הקודמים זמן מה ולערך מחשבות לבבו מה שקבל על עצמו קבלה בלב עתה אחר התפלה יבוא יבוא לידי עובדא ואם לאו פעלו סותר את דברו כי לערך מעשיו מראה בעצמו שעדיין לא זמיר הקליפות ובאמת תיקנו לנו לומר מקודם פסוקי דזמרה כדי לזמר הקליפיות וביארנו מהות זמור הקליפיות מה עניינו ע"ש ותוכן הדברים בשם על לבו באומרו גדול ה' ומהולל מאד וכדומה מהשבחים יאמר ללבו אם האמנתי כי אדבר גדול ה' ובכל העולם ממשלתו אם כן למה עשיתי כך וכך כי בוודאי כל אדם יודע חסרונו ופחיתת ערכו ועל כרחך מתחיל לחרוט ולתהות על הראשונות שהסכיל עשות לבלתי יעלה על הלב לעשות ככה וזהו עיקר ותכלית זימור הקליפיות מקרב לבו להשליך ממלא קומתו פרטי מחשבותיו התועים ותאותיו הבהמיות ומקבל מכאן ולהלאה לעשות הכל ע"פ התורה ועבודה שמקבל בסוד המחשבה באמצע למוד תורה ותפלה להביא סוד המחשבה לידי מעשה וא"ל איש ידר כנ"ל:
לא יחל דברו ירצה להזהיר את האמור דיבורי תורה ותפלה כמו שקבל על עצמו מקבלה ואילך לא יחל דברו לעשותם חולין ברוע מעשיו שנוהג בהם כל היום כי אם ככל היוצא מפיו בשעת התפלה יעשה כמוהו בצאתו לפעלו ולעבודתו עדי ערב להביא הדיבורים לידי עובדא וכאשר תיקנו לנו לומר טרם הלימוד ימוד הריני יושב ללמוד כדי שיביאני הלימוד לידי מעשה ולא יעשה מלאכתו מלאכת הקודש ברמיה בהיות פעלו סותר את דיבורו בעשותם חולין ומכאן תוכחת מגולה להאנשים המורים הוראה מה מאוד מורא יעלה על ראשם להיות משכילים וזהירי' להתנהג את עצמו בפרטי עובדותיהם ותנועותם לבלתי עשות פעולה גדולה וקטנה כל היום כולו היפך הוראתם ופנות דעתם להיכן נוטה להכשיר או לטמא ותדע נאמנה אם נפשו נוטה להכשיר מסתמא גוברת אצלו עתה מדות החסד ומשם נמשך הוראה להכשיר ולכן דעתו נוטה לדעה זו ובהיפך אם דעתו נוטה לפסול מסתמא גוברת אצלו מדות הגבורה ולכן פנות דעתו ככה בהוראה וראוי להיות שהחי יתן ללבו להתנהג את עצמו לערך הוראתו לאנה נוטה דעתו אם במדת החסד אזי יאחז צדיק דרכו כל היום רק לדברי זכות וחסד אל כל היום ואם במדות הגבורה יאחז במדה זו ואל ימוט יראת אלהים מנגד פניו ובעשות ככה נקרא תלמיד שהגיע להוראה עם פרטי עובדותיו נוגע להוראה שמורה ממש שוה לאפוקי תלמיד שלא הגיע להוראה ומורה תמצא עולתה בו הפכפך במעשיו ירה יורה בים התלמוד לזכות לטהר ולהכשיר ועל כל זה הלך ילך ובכה ונוהג באכזריות להתקוטט עם אנשים דברי ריבות ועליו נאמר מקרא כזה כי רבים חללים הפילה ועצומים כל הרוגיה ונתעוררו חכמינו זכרונם לברכה זה תלמיד חכם שלא הגיע להוראה ומורה ובזה נרמז בכתוב אזהרה לצדיק היושב על כסא הרבנות להבדיל בין דין לדין ובין טומאה לטהרה להתבונן על דרכיו:
ככל היוצא מפיו יעשה מורה פרטי עשיות עובדותיו שנוהג בהם כל היום יעשה ככל היוצא מפיו בהוראתו אם להכשיר או לפסול באיזה מהמדה שמגיע בהוראתו ככה יעשה עובדותיו כמבואר:
או יאמר לא יחל דברו ככל היוצא מפיו יעשה יובן במה שקדם לנו כ"פ החיוב מוטל על כל א' מישראל בגשתו לתורה ותפלה יזהר במאוד לשים מגמתו להוציא דיבורים שלמים לבלתי יעשה את דברו חולין וללמוד לשונו לדבר לשון רמיה רם יה המורה הסתלקות החכמה ובינה שני אותיות יה משם הוי"ה ברוך הוא משני אותיות ו"ה המורים קול ודיבור וזה נקראת לשון רמי"ה כ"א ישים לבו ונפשו לעשות צרוף הוי"ה באמצעות הוצאות דיבורו באופן שנתבאר לנו כמה פעמים שחובת גברא לקשר פנימיות מחשבתו המורה אות יו"ד כי היו"ד על שם המחשבה נאמרה לה' מוצאות הבינה וקול המורה אות ו' לה' מוצאות הפה הכל במחשבה טהורה בקשר אמיץ וחזק מתחלת התעוררת המחשבה עד עת בא דברו ואזי תבנה ותכונן צירוף שם קדוש הוי"ה מול זה בא הרמז בכתוב אזהרה לצדיק הרוצה להשלים את נפשו באלהים ככל היוצא מפיו מוסב על בחי' הדיבור מצירופי אותיות מקדימת המחשבה עד שיוצאים מה' מוצאות פיו יעשה ויצרף צירוף שם הקדוש הוי"ה ברוך הוא ואזי האותיות והתיבות שיוצאים מפיו המה במילוי הארה עליונה ופורחים לעילא וקדוש יאמר לו בהוציא דיבורים קדושים וטהורים לשלול זולתו שאינו לומד לשונו לדבר ככה נעשה דברו חולין ותועלתו מעט כי תורתו וגם תפלתו תועבה לזה באזהרה בא הכתוב לא יחל דברו וכפירש"י שלא יעשה דברו חולין כנזכר ומעתה תשכיל לדעת בני גד ובני ראובן עם משה רבינו עליו השלום:
ויגשו אליו ויאמרו גדרות צאן נבנה למקננו פה וערים לטפנו ואנחנו נחלץ חשים לפני בנ"י ופירש"י חסים היו על ממונם יותר מבניהם ובנותיהם שהקדימו מקניהם לטפם אמר להם משה לא כן עשו העיקר עיקר והטפל טפל בנו לכם תחלה ערים לטפכם ואח"כ גדרות לצאנכם. לכאורה הענין תמוה מה ראו על ככה שטענו כזה דייקא בני גד ובני ראובן ולא זולת השבטים ומה ראו לשטות כזה שפיהם ענתה בם לעשות הטפל עיקר והעיקר טפל ולא ניחא למרייהו של בני שבטי יה לומר ככה וגם הכלל אשר מונח בידינו שתורתינו הקדושה נוקב והולך עד סוף כל הדורות וישנה בכל אדם ובכל זמן ועדיין יש זה הטענה ונראה לעורר לב המתנשאים ומתפארים ברוב עושרם וילעגו למו לרשים ודלים המסוגרים בבתי מדרשות לעבוד עבודת הבורא ואינם חסים על גופם לטרוח נפשם להבאות טרפם ומזונם במשא ומתן כי אם ביראת אלהים כל היום הנה טענה בפיהם של בני גד ובני ראובן היינו מי שתולה רוב עושרו וקניינו במזל הנקרא גד עש"ה גד גדי וכו' ובני ראובן היינו אותם המתפארים ואומרים ראו בן ומדמים בנפשם כאלו בשבילם נברא העולם ומעשיהו מעשה זר ונכריה עבודתם כן נאה ויאה לפנות נפשם יומם ולילה אחר פרנסת ביתם ואכילה ושתיה ומלבושים נאים וכדומה ממותרי תענוגות בני אדם ובהתרמי לפעמים שנותנים מעט צדקה מדמים בנפשם שאין כמוהם בעולם וכבר קנו כל השלימות וידברו בגאוה ובוז נגד פני הרשים ודלים לבזותם ולהראות יתרונם עליהם כיון שנעדר מכם מעשה הצדקה מסתמא לא בכם בחר לו י"ה להיות לו למנה כי אם לאנשים ערך כמונו שהשיג ידינו לחונן דלים ועניים ונראה בעיני עצמו כאלו הוא עיקר הבן של הקב"ה מול דברינו בא הרמז לשתי גווני אנשים הנ"ל בני גד ובני ראובן באו בהלכות טוען ונטען נגד פני המוכיח בשער גדרות צאן נבנה למקננו פה וערים לטפינו כלומר אנו נהנים מיגיע כפינו וכל עסקינו במשא ומתן יש בזה צורך גבוה בשביל טפינו להנשא בנותינו לאנשים הגונים ובנינו לנשים כשרים וזה עיקר השתדלותינו יומם ולילה במשא ומתן הכל לשם שמים ומעשינו רצויה יותר מהלומדים המסוגרים ומכולאים בביתם כי גדול הנהנה מיגיע כפו יותר מירא שמים ולנו ראוי ליטול חלק בראש בעולם הבא בגן עדן ולזה רמז הכתוב ואנחנו נחלץ חשים לפני בני ישראל הן המה רבים וכן שלימים ובשם ישראל יכונו יבאו אחרינו ליטול חלק בגן עדן וזהו ואנחנו נחלץ חשים נזדיין מהירים ליטול חלק בראש לפני בני ישראל קודם אליהם והמה יטלו אחרינו כי מדמים בנפשם שהמה עיקר ובני ישראל טפל ולב הותל הטותם לומר ככה נגד טענתם השיב להם משה כמאז כן עתה מי המוכיח בשער בת רבים ויש בו מדעת קונו נקרא משה והשיב אמריו לא כן טועים אתם ופיכם ענתה בכם שהאמת נעדרת מכם וזה האות כי עשיתם את העיקר טפל והטפל עיקר מורה היות שאין הליכתכם באמת בדרכי יושר כי אם כל עצמיכם לטובת עצמיכם ומאת ה' שכוח לח לבכם ולזה פי' רש"י חסים היו על ממונם יותר מבניהם ובנותיהם וראיה שהקדימו מקניהם לטפם מורה היות עיקר כוונתם בטרדות נפשם לטובת עצמם להרבות הון מהבל שלא יחסר כל בם מתאות הבהמיות ולא לש"ש בשביל בניהם ובנותיהם כאשר באו בטענה עצומה שקר ענתה בם וע"ד שבארנו למעלה פ"ה אם אדוניו יתן לו אשה האשה ובניה תהיה לאדוניה וע"ש ותוכן הדברים החכם עיניו בראשו להסתכל לאיזה כיון נתן לו הקב"ה אשה ובנים בוודאי לכוונה ולא בשביל שלא יהיה זר מתאוות לבו ומה' אשה משכלת ולא הוא בעצמו לקח לו אשה וזהו אם אדוניו יתן לו אשה לא הוא בעצמו לקחה לו וכיון שכן מסתמא יש בזה צורך גבוה ולא צורך עצמו לבד רק לאשתמודע עליון מהתחתון אזי תועלתו גדולה ומעלה הכל אל השורש וזהו האשה ובניה תהיה לאדוניה כמבואר שם באורך ואם בעל אשה הוא ויצאה אשתו עמו כלומר אם סובר שהוא בעל אשה ועליו רמי' כל טרחה ומזונה וקישוטים לכלות עתיו ורגעיו רק בשבילה אינו פועל בבריאתו בעולם הזה וגם נשיהם מגרשין אותם מבית תענוגיהם בעולם העליון וזהו ויצאה עמו צא תאמר להם על דרך שזכרנו מה דאיתא בזוהר חדש על פסוק אם לא תדעי לך היפה בנשים צאי לך עיין שם כלל הנשמע מהנזכר לעיל אמת הוא שגם בזה יש עבודת הבורא והוא אחד מדרכי אל אשר נתן לבני אדם לענות לנהוג במשא ומתן יפה עם הבריות באמונה שלימה וגם שם לא ינוח וישקוט האיש לראות שיגיע צד הנאה לבורא עולם בכמה אופנים המבואר למעלה שהמשכיל נותן דעתו ליקח לעצמו רמיזא דחכמתא אפי' בהולכו בשוקים וברחובות לדבק פנימיות מחשבתו ב"ה לחשוב מחשבות קדושות לעשות בזהב וכסף ומקיים קרא יגיע כפיך כי תאכל אשריך וטוב לך והכוונה אינו מטריח נפשו לייגע את עצמו בעסקיו ממשאו ומתנו כי אם שיהיה מה לאכול בצמצום ולא במותרות וזהו יגיע כפיך כי תאכל רק מה שתאכל כדי חייך ואם אתה עושה כן אשריך וטוב לך אשריך בעולם הזה וטוב לך בעולם הבא כיון שאינו להוט ובהול אחר מותרות רק הכרח הגמור לזון אשתו ובניו כשהם קטנים ולעשות די צרכיותם שבלתי אפשר זולתם ולא לבלות לתוהו וריק ימיהם ושנותם כי אם חובת גברא לעשות העיקר עיקר והטפל טפל ולזה הזהיר וצוה משה לבני גד ובני ראובן ב' גווני אנשים המדובר לא כן טועים אתם בנו לכם ערים לטפכם היינו לעשות העיקר ואחר כך גדרות לצאנכם הוא הטפל ועיקר הרמז ידוע צאן רומז לבחי' המדות כמ"ש למעלה בשם מ"מ שביאר ורחל באה עם הצאן עם דרגין דילה וכן ויקרא יעקב לרחל וללאה אל צאנו לדרגין דיליה והכוונה בהיות האדם הפכפך במעשיו ולעשות הטפל עיקר ועיקר טפל מורה שאינו מקשט מדותיו כי אם מהלהוטים ובהולים יומם ולילה להרבות הון ולחשוב מחשבות רק לעשות בזהב ובכסף ואין עסקם באמונה כמדובר יגיע כפיך כי תאכל רק די אוכל ולא יותר אזי אשריך לשלול המיגע כפיו במותרות בודאי נקי כפים אין כאן ופרטי מדותיו אינם נקיים מחטא ועון כנראה מרובן דעלמא לזה מזהירם ומצוום בטוב האיש משה בכל דור ודור בנו לכם ערים לטפכם היינו העיקר המוכרח שבלתי אפשר זולתו ולא לרדוף אחרי מותרות והפעולה וגדרות לצאנכם תוכלו לעשות גדרים וסייגים לקשוט מדותיכם לנקותם ממום מגע נכרים ועוד תועלת הגדולה והיוצא מפיכם תעשו ופירש רש"י והיוצא מפיכם תעשו לגבוה שקבלתם עליכם לעבור למלחמה וגו' וכלפי דברינו הנאמרים שהוכיח על פניהם לבלתי ירדפו כקורא בהרים כי אם די צרכיותם ההכרחי לעשות צדקה בכל עת על דעת מאמרם ז"ל זה המפרנס אשתו ובניו כשהם קטנים ותועלתם גדולה שכחם יפה לעשות גדר לצאנם המורה בחי' מדות ועוד תועלת המגיע שגם תורתם ותפלתם עולה יפה בלתי מחשבות זרות מתערובות חוץ כיון שגם מעשיהם בחוץ הוא באמונה יפה עם הבריות מאין נמשך להם מ"ז בתורה ותפלה ולזה רמזו והיוצא מפיכם בתורה ותפלה שאז מקבל כל אדם עליו עול מלכות שמים שלימה בסוד פנימיות מחשבתו אמנם אין משלימות העבודה להשלים את נפשו באלהים כי אם להביא לידי מעשה וזהו והיוצא מפיכם תעשו וכפירוש רש"י תעשו לגבוה שקבלתם עליכם לעבור למלחמה רומז למלחמות היצר הרע עודו האדם בסוד המחשבה אין הנחש הוא היצר הרע מצויה לשם כי אם אחר כך כשבא להוציא מחשבתו מכח לפועל בעשיה שם עיקר המלחמה מול צר הצורר הצופה לצדיק להחטיאו ונוהג הענין בכל אדם ובכל זמן התנאי של בני גד ובני ראובן שתחלה יקשוט מדותיו במעשהו בחוץ בעסק משא ומתן ואז ילך לבטח דרכו לעשות גדרים וסייגים במדותיו ומזה נמשך והיוצא מפיו בתורה ותפלה יכול להביא לידי מעשה לגבוה כמו שקבל על עצמו בסוד המחשבה כמדובר ודוק: או יאמר והיוצא מפיכם תעשו להורות תועלת המגיע בהיות עושה העיקר עיקר והטפל טפל ואז אינו מוציא אותיות ריקנים מפיו כי אם במילוי הארה מקדימת המחשבה עד עת בא דיבור הטוב להוציא מה' מוצאות הפה הכל במחשבה טהורה בקשר אמיץ וחזק ואז נעשה ונצטרף צירוף שם הגדול וקדוש הוי"ה ב"ה כמבואר בפתיחת דברינו ולזה הורה להם עיקר עבודתם המוטל עליהם לעשות באמצעות תורתם ותפלתם והיוצא מפיכם תעשו מוסב על צירוף הוי"ה תעשו צירוף קדוש ולזה העמיק רש"י לגבוה כי העבודה צורך גבוה ודו"ק: