ואלה המשפטים אשר תשים לפניהם וכו' אם בגפו יבא בגפו יצא אם בעל אשה הוא ויצאה אשתו עמו אם אדוניו יתן לו אשה וילדה לו בנים או בנות האשה וילדיה תהיה לאדניה נ"ל אשר בכאן באה תורתנו הקדושה להורות לדעת מה יעשה ישראל ובמה נאות לו לאדם לקנות בעצמו בחי' עבדות להבורא ברוך הוא כי זה כל האדם בודאי לא נברא בעולם לעבוד עבודת עצמו יומם ולילה אם כן מה פעל פועל החכם דבבריאתו את האדם בעולם הזה ושלח את הנשמה ממקום גבוה ורמה בעולם הזה הנמוך והשפל כי אם להשלים את נפשו ביתרון אור כמו דאיתא בספרים ואם מעשיהם כמעשה הבהמה עוד אכלם בפיהם ולא זרו מתאות לבם אם כן מה מאוד היה ראוי שיכלמו ויכסה מסוה הבושה פנימו וצעק יצעק לבם אל ה' על פחיתות ערכם ומיעוט עבודתם והשגתם את הבורא ברוך הוא אשר לכוון זה היה תכלית הבריאה וראה גם ראה מה דאיתא בזוהר חדש ע"כ אם לא תדעי לך היפה בנשים צאי לך עיין במ"א זכרנו מזה ותוכן הדברים שתכלית הבריאה את האדם בעוה"ז למנדע ליה לגרמיה ולמנדע לבריאה ולמנדע על מאי אתא להאי עלמא ואם נעדר ממנו שלש אלה אזי מגרשים את נשמתו מעולם העליון בעלותה לראות את פני אדון ה' צבאות וזהו אם לא תדעי לך את כל הנ"ל צאי לך מכאן ואין כאן מקומך וצריך האדם להתגלגל כמה פעמים עד בואו על תכלית המכוון בבריאתו בעוה"ז כמ"ש פעמים שלש עם גבר אשר דרכו נסתרה ובמחשך מעשהו ולא אור לו לעשות פרטי מעשהו בחכמה ובתבונה מגרשת אותו מעוה"ב פעמים שלש כנזכר בספרים להמבין מדעתו והנה כ"פ זכרנו למעלה מעלות עם קדוין ישראל עם בחינתם בעבודת בוראם יותר מזולש עמים כי לא נעדר מבחי' עבודתם את הבורא ב"ה שום דבר בעולם ובכל דבר שבא לכלל בריאה שייך הכל אל התורה והעבודה וכמוזכר בפרשיות הקודמת פ"ה לא נגרע מעבודתכם דבר ע"ש ואפילו אכול האדם לחמו ושתות מימיו ויתר פרטי מאכל שלחנו וריבוי התענוגים שיש בעולם בכולם יכול האדם למצוא בהם רמיזא דחכמתא לעבודת בוראו והכתוב רומז לזה והיתה בריתי בבשרכם לברית עולם ירצה להורות את האמור והחי יתן אל לבו כל מה שעשה לו הקב"ה ונותן לו איזה תענוג הוא רק שישיג מזה תענוגים רוחניים כי זה כלל גדול בתורה כמו שהוא בשורש ככה נתפשטם להנב ראיה וכל בחי' התענוגים יש להם מקום מוצא באורות עליונים וילמוד האדם סתום מן המפורש והגלוי אם הוא מרגיש ומתענג כ"כ מתענוג הגשמי איך לא ידבק את נפשו בהתעוררות והתלהבות להבורא ב"ה תענוג כל התענוגים וזהו ונתתי בחי' בריתי המורה השפעת התענוגים מהשורש ונשתלשל דוגמת בבשרכם וכאשר באמת חכמים הגידו ששמש אחת מתענוגי עוה"ב וכל זאת נתתי בבשרכם לברית עולם שתשיגו מזה להקים ברית עליון צדיק עליון להשפיע משפע וברכה עליונה למקום הראוי נאוה קודש שכינת עוזינו ובספר בחיי מצאתי ראיתי ג"כ כדברי שפי' פ"ה אדני נגדך כל תאותי כל בחי' התאות שהוטבע באדם הגשמי המה רק נגדך כלומר דוגמא לתאוות הרוחניים שישיג מתאות הגשמיים המורגשים לגוף ולעין ולאזן הגשמיים תאות השכליים והרוחניים הנעלמים מכל רעיון כ"א באמצעות התלבשות והתפשטות למדריגות הגשמיים ונמוכים יתכן לו לאדם להשיג ולתפוס קצת בשכליים הנעלמים וכבר רמזנו למעלה מאמרם ז"ל ארץ ישראל גבוה מכל הארצות כלומר אפילו בחי' הארציות של עם ישראל גבוה בבחי' מעולה יותר מכל ארצות של זולת עמים ע"ש אשר אנו בני ישראל מעותדים לעובדו יתברך אפילו עם ארציות כגון אכילה ושתיה ומו"מ ופרטי התענוגים שהאדם מוכרח בהם יש שם התלבשות אורות עליונים והכל בכדי להשיג ולתפוס אלהותו יתברך. מצד פעולותיו והכל לדוגמא עליונה כנזכר אדני נגדך כל תאותי וכבר ביארנו פ"ה ודבק באשתו ולכאורה תמוה וכי באה התורה להזהיר לאדם שידבק באשתו כפשוטה למלא תאותו אמנם לזה באה תורתינו הקדושה ליהנות ממנה עצה איך ידבק א"פ אל הקב"ה וילמד מדביקות אשתו הגשמיות אם רואה שיש לו דביקות והנאה בתענוג כזה הכלה ונאבד לשעה קלה ומעוטא איך לא ידבק נפשו באל וירגיש בפנימיות מחשבתו תענוג כל התענוגים העומדת לעולמי עד ונותנת לו חיים בעלמא דין ובעלמא דאתי. ועתה נחזור לענין ואלה המשפטים אשר תשים לפניהם לדעת. כל איש מעשהו אפילו פרטי מעשיותיו הגשמיים מעשהו בהם בתבונה ודעת והתקשרות הבורא ב"ה ולזה אמר כי תקנה עבד עברי ירצה להורות כאו"א מישראל הרוצה לקנות בבחי'. עצמו עבודת עברי המוטל על כל אחד מישראל לעבוד עבודת הקודש מודיע הכתוב ראשית הכל מחויב לתקן זי"ה הניתן ביד האדם לתקן זהו שש שנים המורים ששה קצות כל זה תהיה עיקר עבודתו בעוה"ז יומם ולילה ואולם שיש חלקים רבים באישי הישראלים לדעת את אשר יעבדו מהם בעת עסקיהם בתורה ותפלה ומעשה המצות אזי מחשבתם דבוקה אל הבורא ב"ה ובצאתם לחוצה נעדרים מהחכמה ליתן עצות לנפשם למצוא גם שם בחי' עבודה אל הבורא ורבים וגם שלמים אשר יש בהם מדעת קונם נפשם יודעת מאוד שבלתי אפשרי להיות האדם תמיד במדרגה גבוה ורמה כי אדם מוכרח לאכול ולשתות וכדומה מהדברים ע"כ מקנה בעצמו עבודת הקודש להיות לו התפשטות השכל אפילו במעשהו בחוץ ופחותי הערך שכחי אנקים כל עיקר ההולכים בשוקים וברחובות בטענת חטים ומזון לפרנס אשתו ובניו לומר שהוא בעל אשה וחייב במזונותיה ופרנסת ביתה עד ששוכח עיקר המכוון על מאי אתא להאי עלמא שפלה מול זה בא הרמז בתורה אם בעל אשה הוא ירצה אותן האנשים הפחותים כששואלים אותם עד מתי תתעלמו מן התורה והעבודה ומעשה המצות אשר לזה עיקר ביאתו בעוה"ז לסגל מצות ומע"ט אם ראית איש כזה ותירוץ בפיו יש לי אשה ובנים קטנים ואני חייב במזונותיהם ולא עוד שפוער פיו לומר שעושה צדקה בכל עת ע"ד מאמרם ז"ל זה המפרנס אשתו ובניו כשהם קטנים ורבים הם עמי הארצות עתה בדור הזה הבאים בטענות כזה רובם כמו כולם ותשובתם כתיב בצדם להוכיח על פניהם ידוע תדעו מי שעולה על רוחו ככה לומר בעל אשה הוא והוא חייב במזונותיה ומטרד נפשו לבלות ימים ושנים להבל ולריק בשביל האשה ובנים מודיעו הכ' מה יהיה משפטו ליום אחריתו כי מי גבר יחיה ולא יראה מות אז יגרשו אותו ממחיצתו ע"ד שזכרנו בשם זוהר חדש אם לא תדעי לך היפה בנשים צאי לך צא אומרים לו וגם אשתו עמו כמוהו כמותה גם שניהם מגרשים אותם מעולם העליון והכל בסיבתו ומיעוט הכרתו שסובר שהוא בעל אשה ועליו מוטל כ"ז עד שנטרד מעוה"ז ומעוה"ב וזהו אם בעל אשה הוא ויצאה אשתו עמו כנזכר:
אם אדניו יתן לו אשה וכו' ולכאורה מתחלה אומר בלשון נוכח ועתה בלשון נסתר אם אדניו אשה והנכון כי בכאן מדבר הכתוב מאישים המשכילים שקנו בעצמם עבודה רבה לעשות פרטי מעשיהם ותענוגות בני אדם הכל בהתקשרות ודביקות הבורא ב"ה כמבואר למעלה להשיג הרוחני מהגשמיות אזי אין לו שום ביטול בעולם ואדרבא מהם ובהם ממציא מרגוע לנפשו לעבוד עבודת אדוניו איש כזה בודאי אינו אומר שהוא בעל אשה לבטל בסיבתה מעבודת הבורא ברוך הוא וזהו אם אדוניו יתן לו אשה מוסב על אדון צבאות ב"ה יודע ומבין שהקב"ה בעצמו נותן לו אשה ובודאי הכל בשביל כבודו וקילוסו יתברך שיגיע לו צד הנאה ולא לטובות הנאות עצמו של אדם בלבד כ"א להשיג עליון מהתחתון מבטיחו הכתוב שלא ידאג מעשות פרי בטן וזהו וילדה לו בנים או בנות ויראה זרע ויאריך ימים ובתנאי הקודם למעשה האשה וילדיה תהי' לאדוניה כלומר כל עצמו ומגמתו להעלות הכל לעבודת הבורא ואדרבא באמצעות האשה ובנים יתוסף לו עוד עבודה והשגה בעולמות עליונים כי זה כל האדם בעניני עובדותיו ופעולותיו הגשמיות להשיג מחמתם אורות רוחניות והכלל שיראה שלא יקבל הנאה לעצמו כ"א מה שיגיע צד הנאה לבורא עולם וזולת זה מדחה ממנו בשתי ידים ובודאי ע"כ מעשיו גורם יחודים בפרטי מעשיו וכמוזכר למעלה ונתתי בריתי בבשרכם לברית עולם לא נתתי לכם בחי' בריתי הרשום בבשרכם כ"א להתעורר מחמת זה ברית עולם צדיק יסוד עולם להוריד שפע וברכה בכל העולמות מרום המעלות עד סוף המדריגות וכמבואר לנו למעלה פ"ה בן פורת יוסף ותרגום ברי דיסגי יוסף והמובן מי הוא זה המכונה בשם בן להקב"ה מי שמרבה ומגדל בעובדותיו ופעולותיו הקמת ברית עליון להשפיע שפע וברכה בכל העולמות כמבואר ורומז הכתוב ואם אמר יאמר העבד אהבתי את אדוני את אשתי ואת בני לא אצא חפשי והגישו אדוניו אל האלהים כו'. יובן עם האמור למטה בענין ויראו את אלהי ישראל ותחת רגליו וכו' ואל אצילי בני ישראל לא שלח ידו ויחזו את האלהים ויאכלו וישתו ופרש"י ז"ל לא שלח ידו מכלל שהיו ראוים להשתלח בהם יד ויחזו את האלהים היו מסתכלין בלב גס מתוך אכילה ושתיה והכוונה ע"ד ששמעתי מהמגיד זלה"ה שביאר ויחזו א"ת האלהים ויאכלו וישתו אפילו באכילה ושתיה לא מלאו בטנם באוכל כ"א ויחזו א"ת כלליות האל"ף בי"ת המה אותיות התורה המלובשים בפרטי המאכלים להעלות אותיות התורה גם מאכילה ושתיה אמנם כ"ז הוא רק עצות לנפש האדם להיות שהאדם מוכרח לאכילה ושתיה וא"א זולתם לקיים גופו ע"כ אפילו לעת האוכל ידבק נפשו לאותיות התורה ואל ימלא תאותו כבהמה האוכלת אמנם יש לך איש בער והכסיל אשר בחשך הולך ואין אור לו אמר יאמר בלבו למה לו להרבות בתורה ותפלה וכדומה מהשתדלות עבודת בוראו מתעניות וסיגופים הלא טוב לו אז מעתה לאכול ולשתות ולראות שוב בחייו לומר שיעלה ויגביה אותיות התורה מאכילה ושתיה וכדומה מתענוגות בני אדם ובאמת לב הותג הטהו איש בער לא ידע וכסיל לא יבין את זאת כי לא כל הרוצה ליטול את השם יבא ויטול וסכנה גדולה להאדם להכניס א"ע במתכוין למדריגות התחתונים לאמר שיעלה גם משם נ"ק ואותיות התורה ועיין מה שביארנו למעלה פ"ה והיה כי יביאך ה' אל ארץ הכנעני והחתי וגו' שהוא שמחה גדולה כי יביאך ה' אל מדריגות התחתונים והוא יודע עניינך יותר ממך אם תוכל ליפטר ולצאת משם ואי אתה רשאי להכניס עצמך במתכוון לבלתי תשאר שקוע לשם וכאשר שמעתי מהמגיד זללה"ה שביאר פ"ה ארץ אוכלת יושביה ירצה מדריגות התחתונים המכונים בשם ארציות אוכלת ומכלת את היושבים ושוהים שם כי אין האדם רשאי לשהות עצמו בבחי' ארציות אפילו כמעט רגע וכמוזכר לנו לעיל רק דוד המע"ה שבח עצמו עם מעלה המובחרת כזה באומרו שמרה נפשי כי חסיד אני וכו' ואני ידי מלוכלכות בדם ושפיר ושליא כדי לטהר אשה לבעלה אמנם שלמה בנו רצה גם כן לעשות כמוהו באומרו לאיתיאל ואוכל ולא עלתה בידו כאשר נאמר עליו נשיו הטו את לבבו ופשיטא וק"ו בן ק"ו אנשים כערכינו יאמר ככה שיכול לעשות מעשיו הגשמיות ולומר שגם משם יתכן לו להעלות משם אותיות התורה כ"א במזדמן לפעמים לאדם באקראי שהביאו הבורא ב"ה לשם ישים את רוחו ונפשו לעשות בתחתון ולרמוז בעליון אבל לא הוא בעצמו יכנס לשם במתכוין ובזה מובן דברי רש"י ואל אצילי בנ"י לא שלח ידו מכלל שהיו ראויים להשתלח בהם יד ויחזו את האלהים ויאכלו וישתו והיה מסתכלים בו מתוך לב גס דהיינו באמצעות אכילה ושתיה ובאמת עיקר עבודת האדם להסתכל ברוממות עוצם בהירתו ית' מתוך מאור התורה ולא מתוך אכילה ושתיה כ"א באקראי והזדמן לו כשמוכרח בהם אז יחזו א"ת כלליות האלף בי"ת ויאכלו וישתו כמבואר בשם המגיד זללה"ה. ועתה נחזור לענין אם אמר יאמר העבד מי שרוצה לעבוד עבודת הקדש אהבתי את אדוני את אשתי ואת בני ולכאורה יש לדקדק מהראוי לכתוב אהבתי את אדוני ואת אשתי כיון שהוא דבר נוסף על אהבת אדוניו צריך לכתוב אות וי"ו המוסיף על ענין ראשון וע"פ דברינו יתפרש שפיר וזה הדבר אשר דברנו אם יאמר העבד את האדון ה' צבאות אהבתי את אדוני ובמה את אשתי כלומר עם אשתי ועם בני ע"ד המבואר ודבק באשתו ומדמה בנפשו למה לי להשתדל אחרי התורה ומעשה המצוה ותעניות וסגופים כיון שיש לו בחי' עבודה אפילו מאשתו ובניו כמבואר ומסיר ממנו עיקר היראה שמא יצא מחמת זה לחוץ ח"ו כמאמרינו ארץ אוכלת יושביה והיא סכנה גדולה כאשר מצינו בשלמה המע"ה אשר נשיו הטו את לבבו והוא לא כן ידמה ולבבו לא כן יחשוב ואדרבא אמר יאמר אהבתי את אדוני את אשתי ואת בני ולא אצא חפשי ע"ז בא הכתוב באזהרה אל ישובו לכסלם ושטותם לומר ככה כי אם יאמר העבד ככה אזי יגרום ח"ו רעה לעצמו שינהוג הבורא אתו במדת הדין ח"ו וזהו והגישו אדוניו אל האלהים המורה דין ולא רחמים לכן עצה היעוצה ובזה תנצל נפשו להתבונן על דרכיו ופרטי מעשיו לשקול בפלס מאזני שכלו טרם עשותה אם יגיע מזה צד הנאה לבורא עולם יגמור בכי טוב ואם לאו ימנע עשות ואז טוב לו בזה ובבא אמן:
בפסוק ונגש משה לבדו אל ה' והם לא יגשו והעם לא יעלו עמו נראה לפרש כי כבר זכרנו בגלות מצרים היה הדעת בגלות ועתה ע"י הראות אותות ומופתים במצרים ושידוד המערכות נתגלה ונתפרסם התפשטות אלהות על כל הנבראים מגדולם ועד קטנם נשקעת האמונה שיש בורא עולם המנהיג ומשגיח ועתה המדות המה בגלות וזאת עבודת עם הקדוש להכניס הדעת בהמדות ש"ה ובדעת חדרים ימלאו כל הון ויקר ונעים והיינו באמצעות התורה שנתן לעמו ישראל אחרי צאת צבאות ישראל מארץ מצרים והוצאת בחי' הדעת מגלות ניתן בידם עוז ותעצומות עש"ה ה' עוז לעמו יתן שחצבה עמודיה שבעה והמאור שבה יאותו לאורה להשכיל לדעת איך להכניס את הדעת בז' עמודים המורים זי"ה ועי' בדרושים הבאים אי"ה ותמלא צמאונך והנה כבר זכרנו שבחי' יציאת מצרים ונתינת התורה עדיין לא פסק וישנה בכל אדם ובכל זמן עם כל בחינותיהם ופרטותיהם ונוקב והולך עד ביאת הגואל וכל אדם הרוצה לגשת אל עבודת הקדש פנימה טרם כל ביום עומדו על דעתו להכיר את בוראו ונקבע האמונה בקרבו שיש בורא ומנהיג ומשגיח בפרטי פרטיות ובוחן לבות וכליות עד שנזדעזע ונרתע לאחוריו ונתכסה מלא בושה וכלימה מלהרים רגל ויד וראש מלהביט אל האלהים מגודל הפחד והמורא זה נקרא אצלם בחינת הוצאת הדעת מהגלות ועדיין אינו כי אם כעובר הנשמט מרחם אמו שאינו יכול לנענע את עצמו עם פרטי איבריו ומוטל על אמו להתירו מחותלו לפשוט את ידיו ורגליו כן הוא עדיין כי אם כתנוק המוטל על אמו היא התורה הנקראת אם המלמדת לאדם דעת מאוס ברע ולבחור בטוב תקון ז' המדות לדחות הרע אשר בכאן יש מגע נכרי וצריך האדם להכניס לשם הדעת לברור הטוב מהרע ואזי נשלם האדם בשלימות את רוחו ונפשו אל האלהים והנה יש לך אדם אשר בסוד המחשבה בעת עוסקו בתורה ותפלה הוא שלם בדעתו ומוקשר ואמונתו שלימה שיש בורא עולם המנהיג ומשגיח ומלא כל הארץ כבודו ואולם כאשר ניסה דבר אליו נלאה ונרפה באין מבין ליתן עצות לנפשו שבכל פרטי הנסיונות ממקרי ומפגעי הזמנים יש שם התלבשות אלהות הרוצה בקיומו אם ילך בתורתו אם לא כי כן גזרה חכמתו יתברך להראות לו עוצם יכולתו באמצעות התלבשות מדותיו מדין ורחמים ושארית זה"מ ואין תבונה בו להכניס הדעת במדותיו ולהעלות התחלקות המדות לשורשם ומקורם ונמצא תועלתו מעט ונכזבה בהוצאות דעתו מגלות ואע"פ שהאמונה תקוע בקרב לבו שיש בורא עולם עכ"ז כיון שניסה דבר אליו נלאה ונופל תחת פגעי הזמנים עם פנות נפשו ונטות מדותיו אל תאות הבהמיות וטרדותו במותרי עולמו וכמקרה הכסיל כן יקרהו והכל נמשך בסבת שלא קישט מדותיו כראוי ונכון ואפשר לרמוז שמתמה הכתוב ונגש משה הוא בחי' הדעת של אדם נגש לבדו אל ה' להאמין באמונה שלימה ונאמנה את אל רוחו בסוד הדעת כי הוא ית' שמו עיקרא ושרשא דכל עלמין ומלא כל הארץ כבודו והווה כל הויות ועכ"ז והם לא יגשו כלומר בחי' מדותיו לא יגשו עדיין אל ה' ברוך הוא להגיעם ולקרבם לאחדותם ומקורם והיינו בהכניס בהם הדעת לעשות הכל בהתקשרות ודביקות אל ואדרבא עינינו הרואות שלא הועיל כלום בתקנתו כם בחינת דעתו ונטות מדותיו אחר תאוותיו הבהמיות מורה היות המדות המה עדיין בגלות הגם שבחינת דעתו יצא כבר מגלות להאמין באמונה שלימה ובלב תמים אמונה אלהות עכ"ז פרטי מדותיו הן הנה בגלות ולא פעל כלום ברבוי תורתו והשגתו ולמה זה מחיר ביד כסיל ולב אין ובפרט כאשר נתרבה עתה בדור הזה רבים הם עם הארץ המתפרצים ופוערים פיהם לבלי חוק לומר דברי תורה ומזהיר ומצוה בטוב ומדמים בנפשם שגם להם שם בין הגדולים להעלות פחותי העם אל הבורא ב"ה עם תורתם ומוסרם ובוש לא יבושו והכלם לא ידעו ובודאי תועלתם בריבוי תורתם והשגתם מעט מן המעט כיון שכל עצמם עם בחי' מדותיהם ראשם ורובם עדיין בגלות ואיך ידעו להזהיר עוד את אחרים להוציאם ואפשר לרמוז בכתוב כל הנ"ל ונגש משה לבדו אל ה' והם לא יגשו כמבואר אזי תועלתם נכזבה ומאומה אין בידם מרבוי תורה והשגה ואם תלמיד חכם הוא ומזהיר ומצוה לעמו ידוע תדע שבודאי לא יועיל כלום לעלות את העם כמאמרם דברים היוצאים מן הלב נכנסים בלב השומעים כאש בוערת לאפוקי אנשים כאלו ולזה גמר אומר הכתוב והעם לא יעלו עמו והשם ישימנו מהעובדים בלב ונפש בתמים ואמת אמן נצח סלה ועד: