בפסוק וישלח אותם משה לתור את ארץ כנען ויאמר אליה' עלו זה בנגב ועליתם את ההר וראיתם את הארץ מה היא ואת העם היושב עליה החזק הוא הרפה המעט הוא אם רב ופירש"י עלו זה בנגב הוא היה הפסולת של ארץ ישראל שכן דרך התגרים מראין את הפסולת תחלה ואח"כ מראים את השבח ולכאורה צריך להבין הלא כללות תורתינו הקדושה ישנה בעבר והוה ועתיד ואיך שייך ענין זה עתה בכל אדם ובכל זמן. והנראה אשר בכאן להורות בא משה רבינו על עיקר עבודת ישראל את עבודת בוראם לדעת מה ישאלאל ובמה נאות להשלים את נפשם את האלהים את הדרך אשר ישכון אור כי הנה מצד הסברא מהראוי להיות זאת ישים האדם אל לבו בגשתו אל עבודת הקודש פנימה מתורה ותפלה ומעשה המצות יומם ולילה עיקר מגמת נפשו רק עבור השכינה להוציאה מגלות כי עיקר עבודתינו לא לצורך הדיוט כ"א לצורך גבוה כמו שדברנו מזה כמה פעמים וכבר זכרתי בשם המגיד זלה"ה וכשאתה מתפלל אל תעש תפלתך קבע אלא רחמים ותחנונים לפני המקום להתפלל עבור השכינה שהיא מקומה של עולם לעלותה אל מקומה הראשון מחשבה הקדומה וכלל זה נקוט בידך אפי' כשאדם מקיים כל התורה ומכין את לבו לסבב את גופו מראש עד עקב להיות מרכבה שלימה להשארת אלהות הכל תולה בפנימיות מחשבתו וקירות לבו לאן הוא פונה וידע נאמנה אם שם מגמתו בשביל הנאות עצמו שייטיב עמו הקב"ה אך טוב משפע ברכה עליונה ואריכות ימים וכדומה מטובת עוה"ז אין עבודתו נחשבת לכלום ומאומה אין בידו ואינו עובד אלא את עצמו ולא את הקב"ה הנה בודאי כאשר עינינו רואות עתה בדור הזה שנתקלקלה העבודה מרבות בני עמינו ורובם ככולם טח עיניהם מראות מהשכיל לבותם ומבלים עתים וזמנים לריק ולהבל להוטים ובהולים על ממונם וכדומה ממותרות וככל הגוים בית ישראל המה הרודפים יומם ולילה להגיע מחוז חפצם ולא זרו מתאות לבם ואוי לאותה בושה וכלימה ולמה לא יתן החי אל לבו והשיב אמריו אל לבו לומר א"כ איפוא כמעשי כן הוא איככה אפצה פי לומר בכל יום ויום ברוך אלהינו שבראנו לכבודו והבדילנו מן התועים כיון שעדיין גם אני מן התועים ואיה הכבוד שמגיע לבורא עולם מפרטי מעשי ואדרבה הכבוד בורחת ממנו ומקרא מלא דבר הנביא כל הנקרא בשמי ולכבודי בראתיו יצרתיו אף עשיתיו עיקר הכוונה בבריאות העולמות רק בשביל השעשועים שצפה לקבל מעם קרובו ישראל וכמאמרם כל מה שברא הקב"ה בעולמו לא ברא אלא לכבודו שאנו בני ישראל בפרטי מעשינו ואפי' הגשמיים יתנו כבוד למעלה שיגיע הנאה לבורא עולם וכיון שמעשי מכוערי' איה מקום כבודו יתברך ונמצא לחנם טרח ופעל הקב"ה ויפח באפי נשמת חיים וחסדי אל העודפות עלי מיום הולדי ככה ראוי לאיש הישראלי להשיב אמריו אל לבו וישמע את הקול מדבר אליו עד מתי פתאים תאהבו פתי ותתעלמו מעיקר תורת עבודת האדם עודו בעוה"ז אמנם לב הותל הטהו וכ"ז נשכח מלוח לבם ואינם זוכרים כלום מבורא עולם גם בוש לא יבושו והכלים לא ידעו ועל הרוב אפי' בגשתם אל העבודה זו תפלה עבודה שבלב אינם יודעים בין ימינם לשמאלם ומי יתן והיה להכין עכ"פ את לבם לאביהם שבשמים לשאול אוכל לנפשם וכדומה מצרכי עם המרובים אמנם גם אלה תשכחנה מלוח לבם כ"א מחשבותם משוטטים ברחובות קריות ואינם זוכרים מקום עמידתם כי לא קבעו מקום לתפלתן אם עומדים בחוץ או בפנים על כן דיבור אין להם לשאול אפי' עבור טובות הנאות עצמם כי לא זוכרים אם עומדים בתפלה או לא כ"ז ראו עיני ולא זר הלואי ולא היה ואל תאמר שזה נאמר על פחותי הערך ההולכים בשוקים וברחובות כ"א אפי' אותן האנשים ההולכים לשמוע תורה ומוסר מהמוכיח בשער ומזהיר ומצוה בטוב דרכי העבודה ריב לי ריב ג"כ עמהם והלואי שתהא יציאתם לחוץ כביאתם ועינינו רואות מי ומי ההולכים לשמוע בלמודים אינם נותנים לב להקדים עשיה לשמיעה לשום מגמתם בהולכם לשמוע דברי ה' ליתן עצות לנפשם שתביאנו התורה לידי מעשה ולידי מדות ישרות כי אם שומעים הם שומעים ועושים אינם עושים כלו' ותיכף כשיוצאים לחוץ ידברו ופוערים פיהם לבלי חק ואינם שומרים פיהם ולשונם וא"כ איפוא מי ביקש זאת מידם לרמוס חצרי כיון שהולכים ואינם עושים ומוסר לא לקחו מוטב שיהיו שוגגים ואל יהיו מזידין ואנו מצינו דברי הנביא שהוכיח על פניהם ההולכים לשמוע ואינם עושים ואותי יום יום ידרשון לעשות צדק ומשפט כגוי אשר צדקה עשה קרבת אלהים יחפצון זה הדבר אשר דברתי אותן הדורשים פני הרב המורה דרך המלך מה מאוד ראוי ונכון טרם עוקרים פעמי רגליהם ללכת לשמוע בלימודים יבושו ויכלמו ומרוב ימים יפחדו ממעשיהם בבית ובחוץ כי כל חו"א מישראל יודע מרוות נפשו מגנות מדותיו ורעות מעשיו איך שפנה אל מדעתו ועיקר העבודה שנברא בשבילה שכוח מלוח לבו וע"כ יפשוט צורה מחומרו וגשמיותו ונאה לו להלביש צורה רוחניות שישמע מהמזהיר ומצוה בטוב לאפוקי האנשים החוטאים בנפשותם ומלאים מפניות ורמאות וגנות המדות מהכיעור והדומה ועכ"ז רגליהם מועדות ללכת יום ויום לשמוע דברי תורה ומוסרים מהמשכילים ומזהירים דברים העומדים ברומו של עולם אשר קבלנו מרבותינו הקדושים אשר בארץ המה ונשמתם בגנזי מרומים שהם גילוי שכליים נפלאים ונוראים ותמה אני אם יש בדור הזה לעמוד על סודם וראיתי בני עליה והמה מועטים כ"א יחידי סגולה אשר ה' קורא אליהם יומם ולילה לא יתנו דומה לנפשם ורפיון בעבודתם וכל מגמת נפשם ומחמדם תמיד שישיגו רוממות אלהות ועוצם יכולתו יתברך ומתמלאים אהבה ויראה על פניהם תמיד להם נאה ויאה לעמוד קצת על דעת רבותיהם ולשמוע בלמודים ולהנות עצה לתלמידיהם הבאים אחריהם לשלול זולתם תועלתם מעט להועיל לאחרים כי אם רבי לא שנה וכו' וזה נאמר מהמזהירים ומוכיחים גם הבאים לשמוע איך יעלה על דעתם לילך ולשמוע דברי ה' דברים העומדים ברומו של עולם ולבם מלא מפניות ורמאות ואין מו"מ יפה עם הבריות באמונה כ"א להרבות הון מהבל ורודפים אחרי מותרות ועדיין לא זרו מתאותם ועכ"ז נפשם חפצה לשמוע רזין דאורייתא ולמה זה מחיר ביד כסיל ולב אין וטוב לאחר פעמי רגליו לבלתי לכת בין החכמים וחרד יחרד בקרבו בפחד ובמורא וחלחלה על מתניו בשם על הלב על מה ולמה אתא להאי עלמא שפילה אם כמעשהו כן הוא א"כ מה פעל אל וטרח בבריאתו בעוה"ז וכי בשביל שטות ונבלה כאשר עם לבבו ונפשו לזה נשתלחה הנשמה מכסא כבודו יתברך בעוה"ז לעשות מעשה נערות כאלה בודאי לא באלה חפץ ה' ואחרי רעות מעשיו נעשה קל ללכת לשמוע דברי תורה רזין דאורייתא ליתן עצות לנפשו להורות איך להתפלל עבור צורך גבוה וגלות השכינה וכדומה מדרכי ישרים והוא עומד עם ראשו ורובו בחוץ וטוב לו אז מעתה שלא ישמע דברים גבוהים ורמים כיון שלא יבינם ולא יכנסו בחדרי לבו ואפי' אם יכנסו ויבלעו איזה דבורים כבולעם כך פולטם כיון שלא יביאו אותו הדיבורים לידי מעשה ושומעין ואינם עושין מוטב שיהיו שוגגין ולא מזידין ולזה הוכיח הנביא על פניהם לאותן אשר פני להבים פניהם כאלו מתלהבים לעבודת הבורא ללמדם דרכי יחודים וזהו ואותי יום יום ידרשון להורותם דרכי ישרים אשר ישכון אור עבודה גבוה ורמה כגוי אשר צדקה עשה ידו השכינה נקרא צדקה כלומר מדמים בנפשם כאלו הם מהעושין ומתקנין תמיד קומת בנין השכינה באמצעות מדותיהם הטובים ועתה באים לשמוע דרכי היחודים וזהו לעשות צדק ומשפט כינוי לזו"נ לדעת במה נאות להם לחבר וליחד צדק ומשפט ובאמת לערך מעשיהם המגונים רחוקים המה כרחוק מזרח ממערב וח"ו גורמים רעה לעצמם לשלוח יד במקום גבוה ורמה שאינו מוכן ומזומן לפניהם ולזה גמר אומר קרבת אלהים יחפצון לקרב לעצמם מדות הדין הנקרא אלהים חס ושלום ושא עינך וראה אשר שנו במשנה דאבות אבטליון אומר חכמים הזהרו בדבריכם שמא תחובו חובת גלות ותגלו למקום מים הרעים וישתו התלמידים הבאים אחריכם וימותו ונמצא שם שמים מתחלל יש לרמוז בדברי התנא שבא להורות דרך הנכון אותן המוכיחים בשער ומפזרים תורה ברבים ראוי ונכון מורא יעלה על ראשם טרם החילו לדבר בין יבין אשר לפניו מי' ומי ההולכים לשמוע פן ואולי יש בתוך הבאים שאינו ראוי למסור לו דברי תורה מרזין דאורייתא ובפרט כאשר עינינו רואות עתה רבים הם עמי הארץ יום יום ידרשו פני הרב לשמוע דברי תורה שומעין את דבריו ועושים אינם עושים וטוב טוב להם להמוכיחים שאל ירבו שיחה עמהם כיון שלא מקדימין העשיה לשמיעה מוטב יהיו שוגגין ואל יהיו מזידין ולמה זה מחיר ביד כסיל ולב אין למסור לו דברים העומדים ברומו של עולם שהקדמונים מסרו עצמם עם רוחם ונפשם וגופם לעבודת הבורא עם דיבורים כאלה ועתה נתפשט הדבר למסור דיבורים כאלו אפי' לשוטים ולא ידעו ולא יבינו ובחשיכה יתהלכו והלואי שידעו ויבינו אותן הדבורים אפי' בג"ע ועל כן יחרד ויפחד מלהוציא דבור בד"ת כ"א בין חכמים משכילים אשר לבם נכון עמם באמת לגשת אל התורה ועבודה ואם לאו אינו כ"א הולך רכיל מגלה סוד משא"כ מי שהוא נאמן רוח מכסה דבר כלומר אפילו דבר פשוט שאין בה שום סוד מכסה דבריו שלא לגלות לתלמידיו ריבוי תורה יותר מדאי ובזה גורם להם נשיאות ראש והתפארות ושתי רעות עושה באין מעצור לרוחם ומוציא עתק מפיו לא די שאינו מועיל להתלמידים לבחי' עבודתם כיון שלבם נבער מדעת ורחוקים הם מהדבורים על כן נרפים הם נרפים מהתורה והעבודה אלא עוד זאת רחק ירחק אותם מאת הבורא ב"ה כי גאו יגאו ותפארת להם מן האדם לומר כבר קנו חכמה ונהנו עצה וגם להם יד ורגל לעמוד במקום גדולים לדרוש הקב"ה בכוונות השמים ולדעתי אחר עיון האמיתי בהתבוננת פלס מאזני שכלם כאשר ירצו לעמוד על אמיתת הדבר נפשם יודעת מאד כי לא הגיעו עדיין אפי' למדות ישרות וקישוט מלא קומתם להשראות אלהות על פרטי איבריהם ואם כן איפוא איך מלאה לבם לעשות כוונות השמים לעמוד במקום גדולים זכי הראות אשר קשטו כבר מלא קומתם מראש עד עקב בכלי מוכן ומוכשר להשראת אלהות ומיישרים אורחותם אפי' במדריגת התחתונים מצרכי גופם המוכרחים בהם לבלתי פנות נפשם להתאוה תאוה גשמיות כ"א הכל בהתקשרות והתלהבות אל ואחרי זאת נאות להם לכוון בכוונות ולעסוק בדבורים העומדים ברומו של עולם והנה כמה טרח ופעל כל ימי חייו טרם בואו אל מדריגה כזה ואחרי התגלות הרב לתלמידים נדמה בנפשם כאלו גם המה ראוים לעמוד במעלה הגבוה ע"כ עצה היעוצה להמוכיחים בשער מה אומנותם בעוה"ז יעשו עצמם אלמים לעצור במילין ואל יגלו לתלמידיהם רזי תורה כ"א דברי מוסרים ומדות טובות לדעת מה יעשו ישראל ויתנהג א"ע דבר יום ביומו לערך בחינתם ואחרי ראותו שכבר קנו מעט שלימות ממדות טובות והגיעו למעלה יותר עליונה יגלה להם מעט מעט לערך הכנת לבם אל התורה ועבודה באמת וכאשר ינהלם לאט תועלתו נשגבה ויגרום להם העמדה במדרגותם זמן רב ואל ישעו לדברי שקר לשאת נפשם ולהיות להם תפארתם מרום לבבם: ואפשר לרמז בדברי המשנה והעמידו תלמידים הרבה ועשו סייג לתורה ולכאורה יש לדקדק מהראוי לומר העמידו תלמידים רבים ולא הרבה כמו שהרגיש במדרש שמואל ופירש שמלת הרבה מוסב על הזמן להיות אז בזמניהם המנהג שבעלי בתים היו מחזיקין על שולחנם את בני הישיבה כ"א זמן הקצוב להם ולכן כפי הצורך אז הזהיר התנא מוסר לבעלי הבתים להיותם מחזיקין את התלמידים מבני הישיבה זמן הרבה על שלחנם במאכל ומשתה וזהו והעמידו תלמידים הרבה מוסב על הזמן הרבה זמן ואני אומר בענין אחר כפי ראות עינינו עתה בדור הזה התנא מורה דרך הנכון להמזהירים ומצוים בטוב והעמידו תלמידים הרבה ע"ד האמור בדברינו להנהגותם לאט ממדריגה למדריגה בכדי שיתקיימו ויעמדו זמן רב בקטנותם בגדר תלמידים וע"ד שזכרתי למעלה כל ימי גדלתי בין החכמים כלומר כל ימי גדלתי והלכתי בעבודת הבורא ממדריגה למדריגה והכל להיות בין החכמים ואני בעיני לפניהם לכלום כקטן הנולד כמ"כ אם הרב מכסה דבר ואינו מגלה לתלמידיו ריבוי רזי תורה ומחזיק אותם בקטנות יגיע להם תועלת גדול ללכת יושר ממדריגה למדריגה ויוכלו להתקיים בקטנות זמן רב וזהו שרומז התנא והעמידו תלמידים הרבה כלומר העמידם על דרך הנכון לדמה בנפשם היותם תלמידים קטנים הרבה מוסב על הזמן זמן רב וכמדובר כל ימי גדלתי בין החכמים ואם נפשך לדעת במה יתכן לקיימם זמן רב להורות בא ועשו סייג לתורה כלומר עשו סיג לדברי תורה ואל תאמרו להם תיכף כל הסודות כ"א זעיר זעיר כפי הצורך לבחינתם ואל תדברו גדולות וגבוהות ובזה יקיימו זמן רב והנה מי שהוא חכם יכול באמת להבין ולהשכיל אפי' מדברים הנראים פשוטים בהעמיק להסתכל על דבוריו יכול לראות משם נפלאות ונהנה עצה ממנו וידע נאמנה כי בודאי באותן הדבורים הנראים פשוטים גם שם גנוזה חכמה נפלאה לעבודת הבורא ב"ה ועיין פ"ה פיה פתחה בחכמה ותורת חסד על לשונה תוכן הדברים פתח דבריה של תורה הקדושה יאיר בחכמה נפלאה מסוף העולם ועד סופו ותורת חסד על לשונה כאשר נתלבשה בהירות התורה בלשון בני אדם נעשה תורה נאה בפשטים נאים המתקבלים על לב שומעיהם והנה כענין זה נוהג ג"כ בהמשכילים ועובדים את ה' באמת בקרבם ישים ערמה חכמות נפלאים ורמים מרוממות אלהותו ית' אמנם כאשר בא אל הלשון להבין להשומעים מעומק המושג וקוצר המשיג ולאו כל מוחא סביל דא לכן צריך להלביש את חכמתו הגנוזה בהדבורים הנראים פשוטים ובפרט לפעמים צריך להכניס א"ע לדבר משלים וכדומה בכדי להבינם מבחינת תענוגות בני אדם גשמים תענוגים רוחנים ואפשר שיושב איזה מהתלמידים שאין לו בהירות השכל אזי סכנה הוא לו ומאד צריך הרב ליזהר בזה מי ומי היושבים והבאים לשמוע דברי תורה ועל כן צריך ליתן עצות לנפשו לשמור פיו ולשונו לומר דבורים גשמיים ולגנוז לשם חכמה נפלאה אשר בעומק לבו פנימות מחשבתו פן יביאם חס ושלום לידי סכנה אמנם ידבר דיבור כזה שכל או"א מהתלמידים יוכלו להבינו לערך בחינתו באשר הוא שם הגדול לפי גדלו והקטן לפי קטנו. מול דברינו הנאמרים באמת אפשר לרמוז דברי התנא יוסי בן יועזר איש צרידא אומר יהי ביתך בית ועד לחכמים והוי מתאבק בעפר רגליהם הוא הדבר אשר דברתי יהי ביתך היינו התיבה הנקרא בית שאתה אומר בפני העם יהיה רב בכמות ואיכות בית ועד לחכמים כל אחד ואחד מהחכמים יוכלו להוועד ולהתעטף בזה התיבה למצוא מרגוע לנפשו דרך הישר בעבודה וזה בית ועד לחכמים ותדע נאמנה שבלתי אפשרי לעשות ככה להוציא דבורים כאלה הנראים פשוטים אפי' לפחותי הערך לפי בחינתם וגם יהי בית ועד לחכמים אם לא שהכרתו חזקה כ"כ לדעת בחי' צרופיהם של כל אחד ואחד מהם ואזי יתכן לו להלביש ולגנוז חכמה הנפלאה בדבורים נמוכים השוה לכולם ולפחותי הערך די להם הדיבורים כמו שהם וחכמים ממציאים לעצמם חכמה נפלאה מתורת רבם הגנוזה בהדיבורים ולזה רומז יהי ביתך בית ועד לחכמים כמדובר ואיך יתכן כזה לזה גמר אומר והוי מתאבק בעפר רגליהם הכנס עצמך להתאבק במדרגותם לדעת בחינת צירופיהם אשר במדריגת התחתונים הנקראים רגלים ואז יתכן לך באמת ללמדך להועיל כל אחד ואחד לערך תבונתו. ונחזור לענין אבטליון אומר חכמים הזהרו בדבריכם חכמים דייקא מוסב על התלמידים הבאים לשמוע דבר ה' אותם הזהירו בדבריכם ולא שוטים והטעם שמא תחובו חובת גלות ותגלו למקום מים הרעים הכוונה גלות חכמים נקרא אשר צריך לצמצם את שכלו הרחב בדבורים של משל ומליצה ודמיונות גשמיים לדמות אורות בהירים רוחנים לתענוגים הגשמיים זה נקרא חובת גלות ממקום הגבוה למקום הנמוך וע"ד שזכרנו מה דאיתא בר"מ ענין קבורת משה בצולמא דלאו דיליה ע"ש וזהו חובת גלות ותגלו למקום מים הרעים היינו להבינם ענייני חסדים הכינוים בשם מים ולפעמים צריך להלביש בדבורים של אהבות גשמיים כענין זווג וכדומה והכסיל אשר בחשך הולך מתחיל לחשוב מזה ומעורר לבו ח"ו להרהר דברי שטות וסכנה הוא לו וזהו שרומז בדבריו שמא תחובו חובת גלות ותגלו למקום מים הרעים היינו אהבת גשמיים כשנתפשטו למטה נעשה מענג נגע וישתו התלמידים הבאים אחריכם שאינם תלמידים של אמת החפצים להסתופף בצל החכמים כ"א המה כקוף בפני אדם בראותם תלמידים הגונים מסתופפים בצל החכם באים ג"כ אחריהם לעמוד במקום גדולים שגם הם בתוך הבאים ולהיותם בערך כזה בוודאי לא ידעו ולא יבינו את הדברים הנאמרים באמת ואדרבא שמא ישתו התלמידים הבאים אחריכם אחריכם דייקא וימותו כמדובר או שיפלו ממדרגותם להתגאות ולהתפאר שגם להם שם בין הגדולים וראוים למסור להם רזי תורה כנ"ל ונמצא שם שמים מתחלל על כן בעצה יגיד חכמים דייקא אותם הזהירו בדבריכם כנזכר. ואז יכול החכם למלאת פיו כאשר יכול שאת להבינם אורות הבהירים ומאירים איך נתפשטו ונתלבשו בארציות וזאת תורת האדם בעוה"ז להשיג עליון מהתחתון ולזה היתה עיקר כוונת הבריאה וכאשר בארנו בראשית ות"י בחוכמחא ברא אלהים את השמים ואת הארץ ותוכן הדברים שיש שתי בחינות אותיות אתוון רברבן ואתוון זעירין והיינו א"ת כללות הא"ב שבשכלים הכינוי בשמים ואת כללות הא"ב הארץ המלובשים בארציות כולם ברא הבורא ב"ה בחכמה נפלאה לעבוד עבודתו גם באותיות המלובשים בארץ ואל יעשה האדם פרטי מעלליו כבהמה הרדופה למלאות תאותה הגשמי כי א"כ מעשיו מותר האדם מן הבהמה אין. ועתה נחזור לענין ראשון וישלח אותם משה לתור את ארץ כנען וכללות תורתינו נוקב והולך בעבר והוה ועתיד ומשה בחי' הדעת המתפשט בכל דור ודור עיקר תורתו ללמד את בני ישראל וישלח אותם לתור א"ת רומז לכללות א"ב המלובש בארץ כנען להעלותם ג"כ למקומם הרמתה והיינו לדבק פנימיות מחשבתם לרוממות עוצם יכולתו ית' באמצעות פרטי תענוגיו שהן המה בחינת פסולת נגד תענוגים העליונים. ויאמר אליהם עלו זה בנגב כאן הורה מהות הענין להכניס השפעות השכליים המרומז במלת זה בנגב מורה מדריגות הנמוכים המכונים בשם נגב וגם להיות שנראים לכאורה מנוגב מכל טוב ובאמת גם שם מלובש אותיות התורה ונ"ק מאיברי השכינה השוכנת בכללות המדריגות ובהכניס לשם הארה מעלה אותם למקומם הרמתה נעשה יחוד עליון וזהו ועליתם את ההר כינוי למלכות הנקרא הר כנודע ובהיות הכרתם עצומה להעלות ז"ה בנגב אזי כחם יפה להעלות איברי השכינה למחשבה הקדושה כנזכר ועליתם את ההר ומעתה תבין איך שהעמיק רש"י ברוח קדשו עלו זה בנגב הוא היה הפסולת של ארץ ישראל הוא הדבר אשר דברתי מדריגות המכונים בשם נגב הן המה רק כמו פסולת לערך אורות הבהירים אמנם להיות מגודל הבהירות לית מחשבה תפיסה כלל ולכן ממקום קדוש יהלכו להתלבש במדריגות כאלו בכדי להשיג הרוחני מהגשמי ומבחינת הפסולת שמראין לאדם תחלה בעוה"ז יכול להשיג במושכלות ולזה גמר אומר שכן דרך התגרים מראין את הפסולת תחלה בכדי שבאמצעות' יתפסו רעיונ' אורות הבהירי' וזהו ואח"כ מראין את השבח כנזכר ורומז הכתוב וראיתם את הארץ מה היא מלת ראיתם משמעו לשון חשיבות כמו רואה אני את דברי אדמון והכוונה לצוות את בני ישראל אשר עם קישוט מדותם והערכות פנימיות מחשבתם ופרטי עבודתם אל יפנו אל מדעתם כי אם לשים עיקר מגמתם והתאמצם עבור תיקון השכינה הנקרא ארץ להחשיבה לבעלה להתפאר בהכשר מעשיכם לומר חזי במה ברא אתינא לגבך שכן וכן מעשיו ופנות מחשבותיו רק עבור צורך גבוה ולא יחוש מצורך עצמו כלום וזהו וראיתם שתחשיבו את הארץ עליונה להתפאר עמכם וע"ד שדרשו בזוהר על פסוק ותראה היבשה שתראה במלבושיה וקישוטיה ותכשיטיה כמ"כ הענין כאן וראיתם את הארץ להחשיבה במלבושים ותכשיטים נאה ויאה וגמר הכתוב מוסר השכל שאל יתן האדם דומה לנפשו אפילו כמעט רגע מבנין קומתה כ"י כי הכל תולה לערך מעשיו כנזכר לעיל ואת הארץ נתן לבני אדם מוסב על השכינה נתן אותה לבני אדם לבנותה ולקשטה בהכשר מעשיהם ומעשה מצותם ואם מתרפי' א"ע ח"ו מתורה ועבודה אזי היא כ"י בסוד נקודה שחורה ולזה מזהיר הכתוב ידוע תדעו ואת העם היושב עליה מוסב על עם קרובו ישראל אשר להם יש ישיבה במלכות ותולה בהכשר מעשיהם ותיקונם החזק הוא אזי נבנת ונתקנת בקומה שלימה ובנויה ובהעדר הבנאה היא בנקודה שחורה וזהו המוסר שיקחו בני ישראל לחזק בעצמם את העבודה כי הכל תולה בעבודתם החזק הוא או הרפה כנזכר ודו"ק:
ויעלו בנגב ויבא עד חברון ופירש"י כלב לבדו הלך שם ונשתטח על קברי אבות כלומר כלפי דברים הנאמרים זאת חובת גברא לעסוק במדריגות הנמוכים הנקראים ארץ הנגב וגם שם יעלו אותיות התורה ואיברי השכינה ולדבק באמצעותם פנימיות מחשבתם אליו יתברך אמנם לא כל מי שרוצה ליטול את השם יבוא ויטול כי בני עליה המה מועטים להיות כחם יפה לעשות כזה והנה נודע כללות המדריגות נמשכים מג' קוי חג"ת מדות האבות שלשה אהבה ויראה והתפארת אשר ג' בחינות אלו נתלבשו ונגנזו שמדריגות הנמוכים ואפשר לכנותם בשם קברי אבות הג' מחשבות הנ"ל גנוזים שם ורומז הכתוב ויעלו בנגב יגיד לשון רבים מדמים בנפשם שכחם יפה להעלות איברי השכינה מבחינת נגב ובאמת לא עלתה בידם כי אם ויבא עד חברון משמעו לשון התחברות כתיב לשון יחיד כלב לבדו עקב אשר רוח אחרת היתה בו מבני עליה ולו נאה להשתטח על קברי אבות ולדבק פנימיות מחשבתו להעלות ג' מחשבות האבות לחברם אל הבורא ב"ה לשלול זולתו וזהו ויבא עד חברון לחבר א"ע אליו יתברך עם פרטי עובדותיו המכונים בחינת נגב רק הוא לבדו וגמר אומר הכתוב וחברון שבע שנים נבנתה לפני צוען מצרים אפשר לרמז הפרש הגדול ויתרון אור למעלות הקדושה מאין נמשך וניכר יתרונה רומז הכתוב שיתרון אור ניכר מחשך ואם אין חושך לא ניכר שבח מתענוג האור וזהו וחברון משמעו לשון שבח התחברות עם קדוש ישראל לרוממות אלהותו יתב' וכללותם הן המה זי"ה אשר אנו ובני ישראל בונים עמהם קומת השכינה לזה פירש"י שהיתה מבונה בכל טוב על א' משבעה בצוען כלומר להיות שיש בצוען מצרים המורה על ז' הפכיים שבעה תועבות העומדים נגד הקדושה כי זה לעומת זה עשה אלקים ומחמת חושך צוען מזה ניכר ונראה חשיבות בחינת חברון איך שהוא מבונה מכל טוב וטובה ממנה שבעה חלקים וזהו וחברון שבע שנים נבנתה מושב על קומת השכינה שנתקנית ונבנית בשבעה מדריגותיה לפני צוען מצרים להיות שעומד נגדם צוען מצרים ומכאן מדעה יתרונה ושלימותה ולקמן נדבר עוד מזה אי"ה ודו"ק:
ויספרו לו ויאמרו באנו אל הארץ אשר שלחתנו וגם זבת חלב ודבש היא וזה פריה אפס כי עז העם היושב בארץ הכוונה כלפי דברינו אשר כוונת משה לתור את ארץ כנען ללמד את ישראל איך שיתורו כללות האותיות המלובשים בארציות כמדובר לזה השיבו ויאמרו באנו אל הארץ אשר שלחתנו בודאי רצוננו לראות את מלכנו ולהשיג אלהותו יתברך אפילו מבחינת ארציות ותענוגות בני אדם לבלתי עשות מלאכתינו מלאכת ה' ברמיה לעשות מעשינו זר ונכריה עבודתינו אמנם קשה עלינו המעשה אשר יעשון כי לאו כל מוחא סביל דא לעשות בתחתון ולרמוז בעליון וקרוב הדבר שיפול הנופל ונשאר שקוע שם עם ראשו ורובו ולא די שאינו מעלה משם כלום כי אם אדרבא הגבוה השפיל מוריד לשם ח"ו אותיות התורה ועושה צרופים בקליפות כי בני עליה מועטים אשר כח בהם להעלות אותיות מארציות וזהו דבת הארץ אשר תרו אותה אל בני ישראל לאמר הארץ אשר עברנו בה לתור אותה ארץ אוכלת יושביה. ושמעתי מהמגיד זלה"ה שביאר סגולת הארציות שמכלה אותם היושבין ושוהין שם להתענג את נפשם בתענוגי הארציות כי מלת יושבי משמעו לשון עכבה כמו ותשבו בקדש לשון עכבה ומכלה את האדם מזה ובא בהיותו מעכב א"ע לשהות בבחי' ארציות כי אם אפילו מה שהורשה לעשות שבלתי אפשרי זולתו כי מוכרח לקיום גופו עכ"ז החכם יעשה בדעת ובהתקשרות ולקדש א"ע במותר לו לשים מגמתו להעמיק למעלה ולהיות שעבודה כזה קשה מאוד ולא כל אדם זוכה זה דבתם רעה להתרעם ובאמת קדימת רצונו הפשוט בבריאת העולם תכלית המכוון רק בשביל זה שצפה התענוג שיקבל מעם קרובו ישראל ושמח לקראת הפקחים שיעלו מדריגות התחתונים למרום שבתם ויבררו וילבנו נ"ק ואותיות התורה מארציות ומקליפות ובזה תולה שכר ועונש להיות שיש טוב ורע בעולם לדעתם מאוס ברע ולבחור בטוב כמבואר לנו מהות הענין כמה פעמים וזהו תכלית החפץ והרצון בעבודת בית המקדש בפרטי הקרבנות רק להעלות ולקרב המדריגות לשורשם ועכשיו שנחרב בית המקדש זאת התורה לעולה ולמנחה ולחטאת ונתעוררו חז"ל תורתו של אדם עומדת לו במקום עולה ומנחה וזהו זאת התורה לא עולה ולא מנחה ולא חטאת ומי שיש בו מדעת קונו תועלתו נשגבה לתקן ולקרב המדריגות בתורה ותפלה כמו שאנו אומרים ונשלמה פרים שפתינו ומי שנותן רפיון לנפשו ומתרשל מתורה ועבודה אזי דוחק אותו הקב"ה באמצעות מעיקי' וחוחים על דרך ופרעה הקריב קרב את לבן לאביהם שבשמים והכל לטובתו ולהשלמת נפשו את האלהים לכן דוחקים אותו בע"כ אל העבודה וכ"ז נרמז בכתוב שהשיבו המרגלים למשה וכבר זכרנו שכללות תורתינו הקדושה ישנה בכל אדם ובכל זמן כי התפשטות משה בכל דור ודור וגם בחי' המרגלים נוקב והולך בכל דור ודור עד ביאת הגואל ויספרו ויאמרו באנו אל הארץ אשר שלחתנו כמדובר וגם זב"ת נוטריקון "זבול "בית "תפארתנו חל"ב נוטריקון "חוחי' "לעבדו "ביראה הוא הדבר אשר דברתי שרמזו בדבריה' להתרעם כי קשה עליהם המעשה אשר יעשון לבלתי ירפו א"ע מהעבודה אפי' כמעט רגע ונרמז בג' תיבות זב"ת חל"ב ודב"ש כלומר הגם שהארץ אשר שלחתנו לתור אותה טובה היא מאד מאד ובזה תולה תשלום שכר הצפון לצדיקים הראוי ליתן להם מבית המלך בזרוע ידם מכשרון פעולתם ובחינת עבודתם מעותד להם תמיד בלתי הפסק בין לפני הבית במעשה הקרבנות ובין לאחר הבית ברוח שפתם בתורה ותפלה העומדת להם במקום הקרבנות ואין לך טובה גדולה מזה מטובותיו יתברך העודפים על בני אדם וחפץ ביקרם להטיב להם כל הימים וזה נרמז במלת זבת "זבול "בית "תפארתנו בחינת עבודתו אינה נפסקה עולמית כמדובר אמנם יש לנו להתרעם על בחי' הדין להמתרשלים ונרפים הם נרפים מתורה ועבודה אזי דוחקים אותנו עם מעיקים וחוחים לעובדו ביראה וזה נרמז במלת חלב נוטריקון "חוחים "לעובדו "ביראה וגמרו במאמרם ודבש היא וזה פריה כלומר הגם שמזה מגיע להם המתיקות להטיב להם בעה"ב הראוי ליתן מזרוע ידם לבלתי יאכלו מנהמא דכסופא וזה פריה מוסב על פרי מעללם בהטיבם לכת בדרכי אל אזי טוב הארץ יאכלו בלא כסופא עם כל זה קשה עלינו המעשה ומי יוכל שאת כי אם אשר כח בהם לעמוד בהיכל המלך ומחזקים את עצמם יומם ולילה בלי רפיון אפי' כמעט רגע והכסיל לא חפץ בתבונה ונותן רפיון בעבודתו ולזה אמרו המרגלים שבחי' ישנה תמיד בכל דור ודור אפס כי עז העם היושב בארץ כלומר גם אנו חפצים לישב בארץ עליונה כי אם חלשה נפשנו לעלות בהר ה' אשר לזה צריך אימוץ רב להיות עז בכל מיני עיזוז וזה אפס כי עז העם מוסב על הצדיקים עזים הם בעבודתם היושב בארץ מוסב על השכינה להם דייקא יש ישיבה ואחיזה במלכות ולא לנו ואם עיני שכל לכם תבינו לדעת שהאמת אתי אשר כן דרכי של המון כל א' ואחד רוצה להיות מצדיקים וחסידים ובלבד שלא יקשה עליו המעשה ותיכף שאומרים לו את ה' אלהיך תירא והתמיד בעבודתו מיד פורש ומדחה ממנו בשתי ידים את התורה והעבודה ומעתה תבין איך שהעמיק רש"י ברוח קדשו זבת חלב ודבש היא כל דבר שקר שאין אומרים בו קצת אמת בתחלתו אין מתקיים בסופה כמבואר הגם שידעו נאמנה שהארץ זב"ת כנזכר וחל"ב ודבש וזה פרי מעללה להטיבה באחריתה בעוה"ב וזה האמת בודאי ופיהם ענה בם שכן הוא אמנם להיות רוח שקר בפיהם ולא חפצים בתבונה לעמוד על תכלית האמת כ"א שפתיהם אתם לדבר משפה ולחוץ ולכן אין מתקיים בסופו ודוק הטיב:
ויהס כלב אל משה ויאמר עלה נעלה וירשנו אותה כי יכול נוכל לה ופירש"י השתיק את כולם להיות שכלב רוח אחרת היתה בו ולבו תמים באמת את האלהים נפשו יודעת מאד שאין הקב"ה בא בטרוניא עם בני אדם כי אם לכל או"א כאשר יוכל שאת לערך הכרתו ותבונתו כמו כן מכביד עליו העבודה החזק הוא הרפה ובלבד שיכוין את לבו לשמים גורם ג"כ בחינת עליה ומעלה ג"כ איברי השכינה למקומה הרמתה וזהו שרומז הכ' ויאמר עלה נעלה לא כמו שאמרתם אפס כי עז העם היושב עליה ומי שאין הכרתו חזקה הרי הוא כעץ יבש ותועלתו מעט להעלות מדריגות התחתונים כי אם עלה נעלה והכליל עצמו עמהם אשר כולנו יתכן לנו על כל אחד ואחד לערכו כמו כן מעלה את השכינה וזהו עלה נעלה וירשנו אותה כלומר כולנו איש א' נחנו לירש אות ה' אחרונה כי אין לך אחד מישראל שלא יהיה לו אחיזה בקומת השכינה ולערך אחיזתו כמו כן יכול לתקן במקום עליון ונקל לו המעשה אשר יעשה כי לא נברא בעולם יותר על כחו ממה שנברא בעולם לתקן כנזכר לנו זה הענין במ"א להדורש מקומו ולזה השתיק את כולם ואמר כי יכול נוכל לה ואין הקב"ה מכביד העבודה על בני אדם:
והאנשים אשר עלו עמו אמרו לא נוכל לעלות אל העם כי חזק הוא ממנו כמבואר למעלה עיקר טענותם אשר קשה עליהם העבודה נשגבה ולא אוכל לה ולזה פירש"י חזק הוא ממנו כ"י כלפי מעלה אמרו הוא הדבר אשר דברתי שמתרעמים כלפי מעלה לו' שהכביד עליהם העבודה יותר מכחם כנזכר. ולזה ויוציאו דבת הארץ אשר תרו אותה וכו' ארץ אוכלת יושביה היא כנזכר בשם המגיד זלה"ה הארציות מכלות את היושבים ושוהין בתוכה ומתענגים את נפשם מתענוגי עוה"ז ולכן מוצאים מקום איך לפרוש מהקב"ה לבלות בהבל זמניהם ומיעוט מספר ימיהם החרוצים עלי אדמה וכאשר בא בעוה"ז ערום בלא תורה ובלא מצות כן ישיב שמה ואוי לאותה בושה וכלימה אנה יוליכו חרפתם ובהאיך אנפין יקומו קדם מלכא ורבי' הם עמי הארץ האומרים ככה כאשר ראו עיני ולא זר ולזה גמרו בדבריהם וכל העם אשר ראינו בתוכה אנשי מדות צריכין להיות בקישוט המדות טובות להדבק במדות הקב"ה מה הוא רחום אף אתה רחום וכו' ויוציאו עצמם מהכלל לבלתי ידבקו במדותיו יתברך ונראה ונדמה להם שבלתי אפשרי לדבק במדותיו יתברך כי הלא אש אכלה הוא ואלהים בשמים והמה בארץ שם נפלו ונשארו שקועים מהבלי זמניהם ורומז הכתוב מאין קנו להם הטעות אשר נגד פניהם ושם ראינו את הנפילים בני ענק ונהי בעינינו כחגבים וכן היינו בעיניהם הכוונה בזה אנשי לצון כשרואים לפעמים היראים ושלמים נפלו ממדריגותם כי באמת בלתי אפשרי להיות עומד תמיד בצדקו כ"א בסוד רצוא ושוב כנודע למשכילים ולמדו ממעשיהם לעשות כמותם וכסיל לא יבין את זאת כשיפנה הצדיק דעתו ומחשבתו אל הבורא ברוך הוא אזי תמותו במקומו עומדת לו לעבוד עבודת קונו והכסיל יפרוש את עצמו עם האולת שראה עד עולמי עד וא"כ מה לתבן את הבר ולמה לו להסתכל במקום הגבוה לסמא את עינו בהסתכלות כזה וגורם רעה לעצמו וזהו שרומז הכתוב ושם ראינו את הנפילים כלומר אפי' העם היושבים בתוכה מאנשי מדות שמדבקים א"ע במדותיו יתברך ראינו גם כן הנפילים ממדריגות וממציאים לעצמם מקום לדבר על איש צדיק כנזכר ונהי בעינינו כחגבים כחגבים ודאי וכן היינו בעיניהם של אנשי המדות ההולכים בתורת ה' רק כחגבים והאמת כן הוא ושא עיניך וראה איך שלא פסק ענין בחינת המרגלים כמאז כן עתה כי הבחירה צריך להיות חפשית ביד האדם ובדרך שהאדם רוצה ללכת מוליכין אותו ולכן תמצא אשר חכמים הגידו על פסוק שלח לך אנשים שלח לך לדעתך והקשו וכי אדם בורר חלק רע לעצמו ופירש"י בגמרא כלומר אם הקדוש ברוך הוא צוה כלום היה אומר לו לעשות דבר שסופו לבא לידי תקלה היינו דכתיב וייטב בעיני הדבר אמר ריש לקיש בעיני ולא בעיני המקום ונמצא היה הבחירה ביד משה רבינו ע"ה אם לשולחם או לא והוא שלחם מדעתו וכמו שפי' רש"י בחומש שלח לך לדעתך אני איני מצוה לך אם תרצה שלח לפי שבאו ישראל ואמרו נשלחה אנשים לפנינו כמו שנאמר ותקרבון אלי כלכם וגו' ומשה נמלך בשכינה אמר אני אמרתי להם שהיא טובה שנאמר אעלה אתכם מעני מצרים וגו' חייהם שאני נותן להם מקום לטעות בדברי המרגלים עכ"ל ונמצא נרמז בכאן איך שסיפור מעשה המרגלים תולה בענין הבחירה וכן גזרה חכמתו יתברך ליתן להם מקום לטעות והחכם אשר עיניו בראשו להסתכל על דרכיו לבלתי לכת אחר עצת המרגלים את נפשו הציל והכסיל אשר לא יבין זאת נופל בעצת מרגלים ולזה פי' רש"י על פסוק וישלח אותם משה על פי ה' ברשותו שלא עכב על ידו כלומר את זה נתן בידו להיות הבחירה חפשית לעשות כאשר עם לבבו ונפשו. ומעתה תשכיל לדעת בגמרא. אמר רבי יצחק דבר זה מסורת בידינו מאבותינו מרגלים על שם מעשיהם נקראו ואנו לא עלה בידינו אלא אחד סתור בן מיכאל סתור שסתר מעשיו של הקדוש ברוך הוא מיכאל שעשה שונאו מך אמר ר' יוחנן אף אנו נאמר נחבי בן ופסי נחבי שהחביא דבריו של הקדוש ב"ה ופסי שפסע על מדותיו של הקדוש ב"ה ובין והבין הדברים שהעמיקו בדבריהם לרמוז על העתיד אשר ענין המרגלים נוקב והולך מדור לדור עד ביאת הגואל כנזכר בפתיחת דברינו ולזה רמזו מרגלים על שם מעשיהם נקראו כלומר כמו שהוא בעניני מעשה מצותיו ופעולותיו ככה קונה שם לעצמו כל ימי חיים חיותו והצדיק אשר יושר הלך קונה שם קדוש לעצמו לערך מעשיו ושמות הצדיקים יוכיחו עליהם שטוב מעשיהם כנראה משני אלה יהושע וכלב כנזכר בדבריהם ונצלו מעצת המרגלים והן המה בגנות מעשיהם קנו שמם הנאה להם לערך פעולתם ועובדותיהם וגם עתה מי שסותר מעשיו של הקדוש ב"ה קנה שם לעצמו להקרא סתור וכן מי שפסע על מדותיו של הקב"ה נקרא ופסי וכדומה כי המרגלים על שם מעשיהם נקראים ודו"ק:
ויאמרו אל כל עדת בני ישראל לאמר הארץ אשר עברנו בה לתור אותה טובה הארץ מאוד מאוד אם חפץ בנו ה' והביא אותנו אל הארץ הזאת ונתנה לנו וגו': נראה הענין כי הנה כבר זכרתי כמה פעמים זאת תורת האדם לבלתי ירפו א"ע מעבודת הבורא אפי' כמעט רגע ואם אמר יאמר העובד את הבורא ב"ה האיך יתכן כזה והרבה בטילי' יש לו לאדם המונעים אותו ודביקותו ממקרי ופגעי הזמנים וכדומה אמנם כבר אמור אמרנו ודברנו כי לא נגרע מעבודת בני ישראל שום דבר ואדרבה הכל שייך אל ענייני העבודה וממה שקורה לו שם שם לו חק ומשפט מעשיו לתקן בענין זה הקרה לו מאת ה' היתה זאת כי הוא יתב' יודע ענייניו יותר ממנו ולכן מכניס אותו בענין כזה ובא וראה מה דאיתא בספר הקדוש ראשית חכמה חייב אדם לעבוד אותו יתברך בג' בחי' אלו דביקה חפיצה וחשיקה ומביא את המדרש ושלשתן אנו למידין מפרשתו של אותו רשע חשיקה שכם בני חשקה נפשו בבתכם חפיצה כי חפץ בבת יעקב דביקה ותדבק נפשו וכו' ע"ש והנה למד לנו הקדוש ראשית חכמה שצריך האדם ליקח לעצמו רמיזא דחכמתא והתעוררת לנפשו לעבודת הבורא אפי' מגשמיות וחיצונות כזה אם יש חפיצה ודביקה וחשיקה לדבר גשמיות שסופה בטלה ויראה המשכיל שימלא לבו בשלשה בחי' אלו לעבוד עבודת בוראו ומכל פרטי הדברים הקרים לו לראות ולהסתכל ולשמוע דיבור איש לרעהו ידע נאמנה שלא לחנם אירע ככה הכל בכדי לעוררו אל התורה ועבודה מדביקה וחפיצה וחשיקה וכדומה והנה שמעתי מהמגיד זללה"ה שביאר ההפרש בין חשיקה לחפיצה כי אנו רואין אפי' תינוק קטן יש לו ג"כ חשק לכל דבר ומה שנראה ונדמה לנגד עיניו פושט ידו לקבלו ומביא לפיו הגם שנעדר ממנו עדיין הרגשת החיך לטעום אוכל עכ"ז בטבעו להלוך ולהביא לפיו כל דבר הבא בידו ויש לו חשק גדול לזה מורה היות משמעות חשק אפי' באדם גדול בר דעת חשקו לאיזה דבר אפי' אין לו טעם להתבונן הרגשת הערוב והנועם עכ"ז חשקה נפשו להשיגו אבל מלת חפיצה אינו כן כ"א בהיות לו לאדם הרגשת העריבות והנעימות ותענוג לאותו דבר ולכן חפץ בדבר וזה לך האות מאותו רשע שכתוב כי חפץ בה ונותן הכתוב טעם לשבח מה ראה על ככה לחפוץ בה להיותה בת יעקב בת גדולים וחשובים כך שמעתי ענין זה מפיו הקדוש ונמצא יש חלוק למי שעובד את הבורא יתברך עם בחי' חשיקה למי שעובד אותו ית' עם בחי' חפיצה מעלתו מעולה וחשובה מבחי' חשיקה כנזכר מורה היות לו הרגשה טעם בהשגה רוחניות אלהות תענוג כל התענוגים ונודע בהתעוררת דלתתא אתער לעילא כמו שמעורר לבו אל הבורא ב"ה בבחי' חפיצה גורם שהקב"ה מקבל תענוג ממנו ויש לו יתברך בחי' חפצה אליו גם כן והנה מצינו אשר לשון חפיצה מתיחס בלשון זווג והטעם כי בחי' חפץ הקב"ה החפץ בצדקו גורם יחודים בעולמות עליונים הורדת השפע מרום המעלות כללות העולמות עד מדריגה התחתונה והכל באמצעות חפיצות האדם שגורם ככה בהתעוררות התחתון לחפץ ורצון הקב"ה להשפיע משפע וברכה עליונה והנה מאין נראה ונגלה התגלות טוב ההשפעה הוא כשהנוקב' מקבלת מנה"י משא"כ טרם שבא ההשפעה לבחי' נה"י אזי עדיין אין מציאות הרגשה להשיג רוחניות אורות עליונים כיון שעדיין לא באה לבחי' מציאות יחוד ואפשר לרמוז בכתוב רק באבותיך חשק ה' הכוונה כשהורד' השפעת טובו ית' עדיין רק בסוד בחי' האבות שהם חג"ת ולא באה עדיין לבחי' נה"י שנק' לנגדם בנים כנודע אזי אינו כ"א בחי' חשיקה אצלינו מאתו ית' כיון שגם אל בני ישראל כל זמן שאין משיגין מציאות אלהותו להרגיש טעם עריבות העבודה אזי ענין עבודתם אינו כ"א בבחי' חשיקה המורה בלא טעם כענין חשק התינוק התאב לכל דבר בלי הרגשת טעם ולכן כמו שהם פונים אליו רק בבחי' חשיקה פונה הקב"ה אליהם ג"כ כ"א בבחי' חשיקה כנזכר בענין חפיצה ומעתה תשכיל לדעת רק באבותיך חשק ה' כלומר כשהוא עדיין רק בבחי' האבות ולא בא עדיין לגרום התגלות מציאות השפעה לבחי' נה"י ולכן תמצא שלא זכו האבות ליכנס לארץ ישראל הכינוי לארץ עליונה שכינת עוזינו להיות שלא כסדר המדריגות אמנם הבנים הרומזים לנה"י זכו ונכנסו לארץ ישראל המורה סדר מדריגות היחוד נה"י לבחי' מלכות ארץ עליונה ואז היה הרגשת טעם מציאות השפעות טובו שהיא ארץ זבת חלב ודבש ויש ליתן טעם לשבח למה נקרא ארץ חפץ מורה הנ"ל ההפרש שבין חשיקה לחפיצה והבין עומק הענין סוף דבר הכל נשמע שחובת גברא מכל אחד מישראל אל יתן דומה לנפשו אפי' כמעט רגע ומכל דבר בעולם הקורה אותו ולפעמים אפילו מדבר מכוער גם שם תחזנה עיניו התלבשות אלהות ויעורר לבו בקרבו לעבדו בדביקה וחשיקות וחפיצת דמכי שאנו למדין ג' בחי' אלו מפרשתו של אותו רשע ואם חפיצת נפשינו ומגמתינו בעבודה כ"א עבור צורך גבוה תיקון מידות השכינה להעלותה אל קדמות הרצון אזי יש לו יתברך חפיצה עלינו וחפץ בנו להיטיב בכל מיני הטבה ועתה נחזור לענין ויאמרו אל כל עדת בני ישראל לאמר הארץ אשר עברנו בה לתור אותה טובה הארץ מאוד מאוד כלומר להורות באו שמשיגין טעם הרגשת מציאות טוב השפעתו כיון שבא לכלל סדר מדריגת היחוד שנכנסו נה"י לארץ עליונה ג"כ אמנם בזאת נאות לנו להיות כלי מוכשר ומוכן לקבל רוב טוב השפעתו כ"א אם חפץ בנו ה' כלומר שהעבודה תהא כ"כ חזקה בידינו בבחינת חפיצה להתעורר למעלה ג"כ בחינת חפיצה שיחפוץ בנו ה' כנזכר אז והביא אותנו אל הארץ הזאת ונתנה לנו ארץ אשר היא זבת חלב ודבש כלומר מדריגה כזאת המורה שיש בחינת הרגשות מציאות הארתו והשפעתו כיון שיש בחי' מציאות יחוד בעולם ממילא כל טוב לא יבצר ומזהיר הכתוב אך ביהוה אל תמרדו והכוונה כי הנה נודע אינו דומה מי שמכיר רבונו ומורד בו למי שאינו מכיר את רבונו ומורד בו עונשו כפול ומכופל בשם האדם ללבו רוממות עוצם יכולתו ית' א"ס וא"ת ולגודל רחמנותו ודרכו הטוב להטיב לנבראיו צימצם עצמותו כביכול בכמה צימצומים והכל לטובת עם קרובו ישראל שיוכל רעיונם להשיגו באמצעות מדותיו הקדושים והתפשטותם במדריגת התחתונים מאכילה ושתיה ושאר תענוגות בני אדם הגשמיים הכל נמשך מאורות העליונים הבהירים ככה נתפשטו למטה בכדי שאפילו חומר הגוף העכור והגשם טועם טעם מאורות עליונים ומכיר את רבונו באמצעותם ואם מכיר ומרגיש בהטבה ומקבל תענוג לעצמו ואעפ"כ אינו עובד עבודת רבו בהתעוררת והתלהבות לערך הכרתו אזי נקרא מורד שמכיר הטבת רבונו ועכ"ז אינו מתמיד ומתאמץ בעבודתו יומם ולילה ולזה מזהירם הכתוב כיון שבאתם אל המנוחה ונחלה ארץ זבת חלב ודבש התלבשות מאורות עליונים להכירו באמצעותם לכן בא הצווי אך בה' אל תמרדו כי בכאן שייך לשון מורד להיות שמכיר בטובות רבונו ודו"ק:
ואתם אל תיראו את עם הארץ כי לחמנו הם סר צלם מעליהם וה' אתנו אל תיראום ופרש"י כי לחמנו הם נאכלם כלחם ולכאורה אין לו שחר כלל והנראה כי הנה מצינו דהמע"ה אמר רבש"ע מה הנאה יש לך בשוטים שבראת והשיב לו חייך שתצטרך לכך כדאיתא במדרש תהלים ולהבין השאלה והתשובה נודע הנשמה טרם בואה בעוה"ז אוכלת מנהמא דכסופא כי מאן דאכיל לאו דיליה בהית לאסתכלא ביה ולכן ממקום קדוש יהלכו הנשמות מכסא כבודו ית' ונגרשה מבית תענוגיה במקום נמוך עולם העשיה תערובות טוב ורע והפסולת מרובה על האוכל והכל בכדי לפרנס א"ע כאשר תעלה למקום מנוחתה מזרוע ידה הראוי ליתן לה מבית המלך מצד כשרון פעולתה לדעתה מאוס ברע ובחור בטוב ואז נולד תוספת תענוג אליו ית' מנשמות הצדיקים ההולכים בתורת ה' בתמי' ואמת ומבררים אותיות התורה ונ"ק שנתפזרו ונפלו לחיצונים וזהו מצב ומעמד של כללות האומות לאריכות ממשלתם עד שתתרוקנה קומת הסט"א מכל טוב המלובש בה להחיותה ולעמוד נגד עם קדוש ואלה הגוים שהניח ה' לנסות בם את ישראל והם הם הגורמים עיקר התענוג שנולד מחמתם אליו יתברך להיות ישראל נתערבו בגוים ולא למדו ממעשיהם וניכר יתרון אור ויתרון שאת מעלת עם הקדוש בסיבתם ביתרון אור מחושך וזה נקרא אצלו יתברך בחי' שערות המורים מותרי מוחין וכל עצמם ומעמדם של כללות א"ה רק בשביל מותרות ותוספות התענוג שמגיע לקבל מאתנו מחמתם ולזה רמז הנביא ביום ההוא יגלח ה' בתער השכירה בעברי הנהר במלך אשור וגו' והכוונה ביום ההוא מוסב לעתיד ישליך הקב"ה את בחינת מותרות הרומזים לשערות הן המה מלכי א"ה כנזכר וגם זה כוונת הפסוק. ואיש כי ימרט ראשו מוסב הדבור להקב"ה הנקרא איש מלחמה ימרט ויגלח את ראשו מעכו"ם להיות אז אין צורך בהם אחרי עשותו והקימות מזימות לבו מה שעלה ברצונו ית' לקבל מעם סגולתו ישראל ממילא חלפו ועברו ובטלו מן העולם ויאבדם מכל וכל אין זכרון להם כ"א עתה לצורך עם ישראל כל עוד שמתרשלים מתורה ועבודה זה הגורמת ליתן להם חיות מעט ומציב גבולות עמים למספר בני ישראל וכל או"א מישראל יש לו צד שכנגדו מהאומות בכדי שאם יזכה וינצח בחינת עשו ולבן ובלעם ובלק שלו שכל אלו ישנם בכל אדם וכל זמן משם חפר אוכל לנשמתו בבואה לעולם עליון לפרנס עצמה מזרוע ידה והכלל כל סיפורי מעשיות הכתובים בתורתינו הקדושה יכול האדם להמציא בבחינת קומתו ויש לאל ידו להנקות א"ע מהם ולהשליכם מפנימיות קומתו מראש ועד עקב כמו שביארתי למעלה בפרשיות ע"פ ויבא יעקב שלם ופרש"י מעשו ולבן שנזדווגו לו בדרך ויצא נקי מהם ודרך גבר נקרא הליכה שהולך בעבודת הבורא כל ימי חיים חיותו וכמאז כן עתה עדת יעקב יש להם בחי' עשו ולבן המזדוגים להם בדרך עבודתם לבטלם ממלאכתם לעשות נכריה עבודתם והחיוב מוטל לנקות עצמותו ממום מגע' ואזי נולד תוספת תענוג כאשר הארכנו מזה במקומות רבים ובארתי פסוק מי פלג לשטף תעלה ופירש"י מי פלג לכל שער ושער גומא בפ"ע שאם יונקות ב' שערות מגומא אחת היא מחשכת מאור עיניו של אדם והכוונה מי כנוי לעולם הבינה למעלה מעולם הבנין שאין שם בחי' התחלקות כלל כ"א מהבנין ולמטה משם מתחיל עולם הפירוד התחלקות המצרים טוב ורע הגם שנודע למביני מדע שגם מהבנין אין רע כי אין רע יורד מן השמים מכ"מ מי שלומד בספרים באמת ישכיל לדעת כוונתינו איך כאן מזי"ה ולמטה יש תערובות המצרים טו"ר וכנגד זי"ה הקדושים לעומתם. ז' תועבות הפכיים בדרך כלל ובדרך פרט שבעים אומות כנודע למשכילים וכ"ז בשביל התוספות תענוג שצפה לקבל מנשמות ישראל בהיותם מטהרים ומקדשים א"ע ופורשין גבול מעלת קדושתם להיות נבחרים לו יתברך למנה יפה ונאה ואז קונים יתרון אור ויתרון שאת ושמח הקב"ה לקראת הפקחים להשגיח עליהם בעין חמלה להטיבם ולהשפיע בשבילם בכל העולמות מרום המעלות עד מדריגה התחתונה בסוד ומלכותו בכל משלה השוכנת אתם בתוך טומאותם וברוב חסדיו העודפות עליהם מאיר להם הארה עליונה והשגה לדעת איך להעלות איברי השכינה למקומה הרמתה וזהו שרומז הכתוב מי כינוי לבינה פלג לשטף תעלה חלקה את בחי' שתי המצרים להיות ע' עממין לעומת ז' מדות הקדושים והן המה נק' שטף רומז שערות כמבואר בחי' מותרי מוחין ולזה מורה מלת תעלה אותיות תעל ה' אחרונה עיקר כוונתו ית' שישראל יעלו ויגביהו את ה' אחרונה ליחדה למרום שבתה וכאמור ולזה פירש"י ורמז ברוח קדשו שפלג גומא לכל שער בפ"ע שלא יינקו מגומא אחת השכינה נקראת אחת היא יונתי ואם יונקים כולם מגומא אחת לבלתי היות ניכר גבול הקדושה לעומת גבול הרשע ביתרון אור היה מחשכת מאור עיניו של אדם עליון היושב על הכסא מלהשגיח עליהם בעין חמלה ולקבל מהם תוספות תענוג מיתרון אור מהחושך כיון שאין רע בעולם וכולם יונקים מגומא אחת ולזה פלג מ"י לשטף כדי שהצדיקים בכשרון פעולתם ממשיכין השגחתו יתברך בכללות העולמות וגם אליהם יגיע יתרון אור ושאת בבואם לעולם עליון פרנסתו מעותדת לכם מוכן ומזומן לפניהם בלא כסופא כי אם בזרוע ידם וכשרון מעבדם שסגלו בעוה"ז ומעתה בין תבין אשר לפניך השאלה ותשובה שהשיב הקב"ה לדוד המע"ה ששאל מה הנאה יש לך בעולם משוטים שבראת לכאורה הם אך למותר והשיב לא מחכמה שאלת חייך שתצטרך והכוונה במלת חייך גנוזה וצפונה תשובתו ית' חייך ודאי זה הוא עיקר חיות שלך כי אם אין שטות בעולם לא ניכר שלימות החכמה והשוטים גורמים לך יתרון חכמה המחיה בזה ובבא כמדובר ולזה גמר אומר שתצטרך לכך כל ימי משך הגלות עד עת קץ צריך אתה למעמד ומצב השוטים לגרום יתרון אורך וחייתך בעוה"ז ובעוה"ב כמדובר ולזה אמרו יהושע בן נון וכלב בן יפונה אל המרגלים ואתם אל תיראו את עם הארץ כי לחמנו הם כי למה לנו לגור בפניהם אדרבה אנחנו מקבלים מזונות בעולם המנוחות אם ינצחום לעשות רצון המקום כמו שעלה ברצונו הפשוט לקבל תוספות ויתרון אור מחמתם הן המה הנותנים לנו מזון ולחם בעולם הנשמות ולזה פירש"י נאכלם כלחם מוסב על לחם עליון בלא כסופא כ"א בזרוע בעבור שיש בעוה"ז הגשמי טוב ורע וגם שניהם עלו במחשבה הקדומה להבראות כמבואר לנו פ"ה הלא אח עשו ליעקב ואוהב את יעקב ואת עשו שנאתי ולזה גמרו בדבריהם סר צלם מעליהם וה' אתנו ירצה עיקר תכלית הבריאה ישראל עלו במחשבה הקדומה וזהו וה' אתנו דייקא ואת עשו שנאתי ודוק ותבין. ודרך הלצה אל תיראו את עם הארץ כי לחמנו הם כי הנה אנו אומרים בברכת המזון ונא אל תצריכנו ה' אלהינו לא לידי מתנת בשר ודם ולא לידי הלואתם כי אם לידך המלאה הפתוחה וגו'. ולכאורה איך ימלא פיהם של המקבלים לומר ככה שכל עצמם תולים עיניהם לידי מתנת בשר ודם כי לא ידעו בטוב משא ומתן ובפרט עתה רבים הם הנותנים עיניהם בכיס אחרים ואומרים קצין תהיה לנו ובביתי אין לחם ושמלה והסירה מסוה הבושה מנגד פניהם וגדול וקטן שם הוא ופשיטא הרבנים כיון שיושב על כסא הרבנות אזי לבו ועיניו שם הוא כל הימים ושטו העם ולקטו מיושבי הכפרים מדגן וחטים ושעורים ודוחן כנהוג עלמא וכן מעיר לעזור הבעלי בתים אשר טחנו ברחים לשלוח להם כל מיני דגן ומאת ה' שכוח לבם לתלות עיניהם למרום כי הוא ית' הזן ומפרנס לכל והן המה העמי הארץ אינם כי אם שליח עושה שליחותו של הקב"ה השולח על ידם סיבת פרנסתם וזה לך האות ליום הכסא יבא ביתו מבעלי הבתים לבית הרבנות אינו יכול למצוא לו מקום לכבדו בכל הכבוד שבעולם והכל בעבור האוכל והכסות שתלו עיניהם בכיסם ונשכח שהן המה רק שלוחים של מקום ונהפוך הוא ראוי ונכון להשיב הכבוד אליו ית' ולזה אנו שואלים בברכת המזון ונא אל תצריכנו לא לידי מתנת בשר ודם כלומר אל יפתה לבנו לומר שהמתנות המה רק מבשר ודם ולא מאת ה' היתה זאת כי אם יעלה על הלב שהוא ית' הנותן לחמינו ומימינו הנאמנים באמצעות שליחות ומתנות ידיהם ולחזור השבח והודאה והכבוד לאבינו הנותן לחם משמים כי אם לידך המלאה הפתוחה תמיד לא נפסק השפעתו הטוב לכל בריה בעולם ולזה אפשר לומר בדרך צחות אל תראו את עם הארץ כי כלפי הרבנים הנאמרים אשר נתנו בכיס עיניהם ולבם אל האוכל מעמי הארץ כי לחמנו הם ונודע כי משמש בד' לשונות כלומר אפילו לחמנו הם ונותנין לנו כסות ומזון ומביאים לחם עכ"ז אל תיראו כי ה' אתנו הנותן מידו המלאה והפתוחה באמצעות שליחתם כמבואר וק"ל:
וימותו האנשים מוציאי דבת הארץ וגו' ויהושע בן נון וכלב בן יפנה חיו מן האנשים ההם ההולכים לתור את הארץ ופירש"י מה ת"ל חיו מן האנשים ההם אלא מלמד שנטלו חלקם של מרגלים בארץ וקמו תחתיהם לחיים הכוונה ע"ד שביארנו שאמר דוד המלך ע"ה רבש"ע מה הנאה יש לך בשוטים שבראת בעולם והשיב לו חייך שתצטרך לכך והכוונה במלת חייך הן המה השוטים עיקר חייך הגורמים לך חיים שהבורא ב"ה מקבל תוספת תענוג מהחכמה ביתרון אור להיות שיש שטות בעולם ואי אפשר לעולם בלא חכמה ובלא שטות גם שניהם צריכין ואשרי למי שזוכה לילך בדרך החכמים ואוי למי שנוטל חלקו בשטות לומר כיון שאי אפשר לעולם בלא שטות על כן בוחר לו לחלקו להיות מהשוטים כי רבים הם עמי הארץ חכמים הם להרע ולהיטיב לא ידעו ומדמים בנפשם כאלו הן המה החכמים שאי אפשר לעולם בלא הם ובאמת הכרת פניהם ענתה בם שבררו לחלקם להיות מהשוטים שגם א"א לעולם בלא הם הגורמים חיים לחכמים אמיתים מחמתם כי הכלל בזה כמו שיש בדרך כלל סטרא דקדושה וסטרא אחרא בכדי לקבל יתרון אור מסטרא דטוב באמצעות הרע כמ"כ בסטרא דקדושה גופא יש ג"כ ימינא ושמאלא שנולד תוספות תענוג לימין באמצעות השמאל ויתרון החכמה מן הסכלות. ומעתה תבין לדעת דברי חכמים ורמיזותם זכה נוטל חלקו וחלק חבירו בג"ע לא זכה וגו' הכוונה ע"ד האמור ולשון זכה משמעו לשון זכות ובהירות כלומר שמזכה עצמו מכל כיעור והדומה לבלתי נגרר עם ראשו ורובו כמעשה השוטים ואדרבה הליכותו נגד איש כסיל לעשות היפך מעשיו בקדושה מה שהשוטה עושה חריצות וזריזות לעבודתו הנכריה מעשהו בעבודת הבורא בזריזות וחריצות בתום לבבו ובתבונות כפיו ואזי ניכר אור יתרונו בעבודתו הגבוה מחשכת מעשי הכסיל ומזה קונה החכם שלימות לנשמתו בעולם המנוחות מלחם אביה תאכל בלא כסופא כמדובר וזהו מאמרם זכה כלומר בהזדככות נפשו באמצעות החברים אז נוטל חלקו וחלק חבירו ג"כ בג"ע כלומר חבירו הגורם לו לחם משמים והוא הנותן חיים כתשו' הש"י לדוד המע"ה חייך השוטים המה חייך כנז' מול זה בא הרמז בתורה וימותו האנשים מוציאי דיבת הארץ כלומר נפלו ממדריגתם ובררו להם חלק הרע מהשוטים שאי אפשר לעולם בלא הם ויהושע וכלב רוב צדקתם עומדת להם וחיו מן האנשים ההם כלומר אותן האנשים גרמו להם החיות בזה ובבא ולזה פי' רש"י מלמד שנטלו חלקם של מרגלים בארץ עליונה נטלו חלקם ליהנות מזיו השכינה בלא כסופא וקמו תחתיהם לחיים הנצחי אמן:
ויאמר משה למה זה אתם עוברים את פי ה' והיא לא תצלח אל תעלו כי אין ה' בקרבכם וגו' כי ע"כ שבתם מאחרי ה' ולא יהיה הוי"ה עמכם ולהבין כי הנה הכתוב אומר ופגריכם אתם יפלו במדבר הזה ואח"כ כתיב במדבר הזה יתמו ושם ימותו בכאן בא הרמז לדבור תורה ותפלה שישלים האדם את נפשו בהם להוציא' בשלימות מקדימת המחשבה עד עת בא ה' מוצאות הפה במחשבה טהורה ונקיה מתערובות מ"ז מהבלי עולם ואז תועלתו נשגבה לבנות ולכונן צירוף שם הוי"ה ב"ה כי קדימת התעוררת המחשבה מנקודת הלב מורה לאות י' משם הוי"ה ב"ה וה' מוצאות הבינה אות ה' והקול מורה אות ו' וה' מוצאות הפה אות ה' אחרונה והכל בהיות הדיבור מקושר בקשר אמיץ וחזק לקדימת המחשבה ונתערב באמצעות מחשבות זרות מהבלי עולם אזי נעשה פירוד בין הדבקים וכביכול מהרסים צירוף שם בן ד' ולא יבנום וממילא תועלתם מעט אומרים הרבה תורה ותפלה ואפילו מעט אינם עושי' פעול' למעל' ולמטה בסיבת חסרונם שנבערים מדעת קונם לטהר א"ע מתערובות רע מהבלי הזמן זאת הגורמת לא די שאינם יכולין להרים א"ע בדבורי תורה ותפלה אדרבא נפילה היא להם תיכף שמוציאים דיבורים לפני הבורא נופל במחשבתם מחשבות הזרים מהבורא ב"ה ונשארים שקועים שם כאשר עבדו בהם בחוץ ברחובות קריה במשאם ומתנם ולזה רומז הכתוב ופגריכם אתם יפלו במדבר הזה ואיתא בזוהר מלת חסרונכם ע"ש לעניינו ולפי ענינינו הכוונה מה הגורם לכם ליפול בדבורי תורה ותפלה למטה ולא להרים א"ע בהתעוררת והתלהבות אליו יתברך הכל בסיבת חסרונכם אתם הגורמים ככה בחסרון תבונתכם לידע להזהר לכפול שמירתם במעשיהם ומשאם ומתנם זאת הגורמת שיפלו בדיבורים בתורה ותפלה כנז' ומתמיה הכתוב במדבר הזה יתמו ושם ימותו בתמיה כלומר מהראוי היתה בדבור הזה מתורה ותפלה יתמו בני ישראל את עצמם ואדרבא חסרונם גרמו להם ושם ימותו ח"ו ונפלו ממדריגתם בפיהם ושפתיהם מכבדים אותו ית' ולבם רחוק מחשבותם משוטטים בחוץ מהבלי עולם ואין לך בושה גדולה מזה:
או יאמר הכתוב רומז בענין זה להודיע את בני ישראל שהבחירה חפשית בידם ומסורה לנפשם במדבר הזה מוסב לדיבורים מתורה ותפלה יתמו וישלימו את נפשם באלהים בהיות מטיבים את דרכם ללכת יושר בעבודת בורא ולהיפך כשבוחרים להם דרך לא טוב ושם ימותו ע"ד מאמרם ז"ל זכו נעשה להם סם חיים לא זכו נעשה להם סם המות ולכן שאו עיניכם למרום לבחור דרך המלך הטוב בזה ובבא:
או יאמר במדבר הזה יתמו ושם ימותו להורות בא שלא דבר ריק הוא שישלים האדם את נפשו לזכות לבוא לדיבורים קדושים וטהורים כ"א במוסר נפשו למיתה עליהם וע"ד מאמרם ז"ל אדם כי ימות באוהל אין התורה מתקיימת כ"א במי שמוסר א"ע למיתה עליה ולא כל מי שרוצה ליטול את השם יבא ויטול לומר שגם לו שם בגדולים וכחו יפה להתפלל ולומר דברי תורה מחכמה ומוסר וחכמה מה להם. ועל דרך שבארתי פ"ה בדבר הוי"ה מאסו וחכמת מה להם הנביא הוכיח על פניהם כיון שמאסו בדיבורים שם הוי"ה ב"ה שיבנה ויכונן באמצעות בחי' הדבור כנז' לעיל בהוציא דבור לפני אלהים בשלימות נבנה ונצטרף צירוף הוי"ה ב"ה וכיון שנבערו מדעת קונם ומאסו בדיבורים לבנות שם הוי"ה ב"ה וא"כ חכמת מה להם הלוא שוטים נחשבים ודאי הפוערים פיהם ברוח שטות ותועלתם מעט ומאומה אין בידם וגם תורתם ותפלתם תועבה כיון שעושין פירוד בין הדבקים וזאת תורת האדם בעוה"ז ועוד נשמתו בו כל מגמתו והתאמצו רק לבנות שם הוי"ה ב"ה עש"ה ויעש דוד שם כמבואר לנו כמה פעמים כ"א לעתיד כתיב ביום ההוא יהי"ה הוי"ה אחד ושמו אחד כלומר משם הוי"ה נעשה הצירוף יהי"ה וההפרש שביניהם נודע מספרים להמבין בהם אמנם ע"פ דרכינו נודע בהיות עיקר עובדותינו רק לתקן שבעה ימי הבנין המרומזים באות ו' משם הוי"ה ב"ה וג' ראשונות חסרים מז"א התולה בהתעוררת ישראל במעשה מצותם ותורתם ועיקר עבודה זו תפלה הכל בעבור זאת להמשיך שלשה ראשונות לאות ו' כנודע למשכילים ומבינים בספרים אמנם לעתיד כאשר ישלימו בני ישראל עבודתם המוטל עליהם ממילא נעשה מאות ו' אות יו"ד בהשלמות עשרה מדריגותיו הקדושים ולכן יהי"ה הצירו"ף ולא הוי"ה מול זה בא הרמז במדבר הזה מוסב לדבורי תורה ותפלה יתמו משמעו לשון תמים שישלימו צירוף הוי"ה בשלימות להיות בתם ולא בפירוד ח"ו כי יכרית הוי"ה שפתי חלקות כורתין כביכול בין צירוף הקדוש ואתם לא תעשו כן כ"א במדבר הזה יתמו לעשותו תם ושלם בצירוף קבע אמנם לא קל מהרה אתעביד לגרום ככה כ"א בהמסר לבו ורוחו ונפשו להמית עצמו עליה כנזכר אין התורה מתקיימת גם על דרך הכתוב נפשי יצאה בדברו שצריך להמית עצמו על דברי תורה ותפלה ואז כחו יפה לעשות צירוף הוי"ה ב"ה בשלימות לזה גמר אומר הכתוב ושם ימותו כלומר כאשר קדם לכם להמית עצמיכם על דברי תורה ותפלה אזי נאות לכם במדבר הזה יתמו. ועתה נחזור לענין
ויאמר משה למה זה אתם עוברים את פי הוי"ה. כלומר שאתם עוברים את פי בה' מוצאות הפה אינו נבנה ונצטרף שם הוי"ה ב"ה וא"כ תועלתכם בתורה ותפלה מעט וזה אמרו והיא לא תצלח ודאי למטה ולמעלה אין שום תועלת בדבריכם ואף גם זאת אל תעלו כי אין הוי"ה בקרבכם כלומר להיות שאין צירוף שם הוי"ה בקרבכם באמצעות תורה ותפלה אל תגרמו שום בחי' עליה אשר זאת עיקר עבודתינו בעוה"ז להעלות ולהגביה מדריגת התחתונים למרום מעלתם וכ"ז נעדר מכם כיון שאין הוי"ה בקרבכם כמדובר נוסף ע"ז זאת אחרונה קשה מראשונה ראו מה החטא גורם כי על כן שבתם מאחרי הוי"ה ולא יהי"ה הוי"ה עמכם כלומר מה שאתם מעותדים באמצעות פעולתכם לקרב זמן הגאולה שאז נעשה מצירוף הוי"ה צירוף יהי"ה כנז' לעיל כיון שהסכלחם לעשות רע אבדתם כל זאת ולא יהי"ה הוי"ה עמכם לעשות מהוי"ה יהי"ה כלל הדברים אשר בכאן מרומז עבודת האדם כל ימי חיותו כי סיפור המרגלים נוקב והולך עד עת קץ הפלאות והשם ברחמיו יראנו לטובה אות ב"ב אמן סלה נ"ו: