ואלה שמות בני ישראל הבאים מצרימה את יעקב איש וביתו באו. נראה לפרש כי הנה בפרשת ויגש פירש"י על פסוק ואלה שמות בני ישראל על שם השעה קורא אותם באים כי הכלל בידינו אשר אנו בני ישראל בכשרון פעולתינו והכשר מעשינו הטובים לעשות פרטי העובדות הכל בהתקשרות החכמה והמדע אזי נעשים ונצטרפים שמות וכינויים קדושים עש"ה ויעש דוד שם ורומז הכתוב ואלה הם השמות שיוכלו להתגלות באמצעות עובדות ומעשים טובים של בני ישראל ובפרט על ידי תורה ותפלה וכמו דאיתא בתיקונים זכאה מאן דמצלי וידע לסלקא רעותיה לעילא דהא פומוי אפיק שמהן ואצבעוי כתבין רזין. ולכאורה צריך הבנה אופן הכתובים אמנם יובן על דרך הכתוב הבונה בשמים מעליותיו ואגודתו על ארץ יסדה כי הנה עינינו רואות כשאדם מתעורר בתורה או בתפלה אזי עושה תנועה עם פרטי איבריו ומנענע ידיו ורגליו ומכה כף על כף ולפעמים מרים אצבעותיו למעלה ולפעמים אוגד ה' אצבעותיו אל הכף והנה אין לך שום תנועה בעולם בלי מחשבה וזאת המחשבה מתפשטת אל מלא קומתו ועביד תנועה והכל להראות אחדותו ית' דלית אתר פנוי מיניה ומלא כל הארץ כבודו להורות נתן בלבם להראות הענין באגודת ה' אצבעות אל מקום אחד לכוון אחדותו וכדומה יתר התנועות שהמשכיל עושה באמצע התפלה הכלל בזה באתערותא דלתתא אתער לעילא וכמו שהוא מנענע א"ע עם גופו וידיו ורגליו ואצבעותיו עושה רשימות בעולמות עליונים בבחינת אחיזתם בקומה עליונה ואתה תחזה אשר השכל נותן כפי התנענע עם תנועות פרטי איבריו הנעשים בצלם אלהים נכתבים ונרשמים במקום רמיזתם שמות קדושים ואפשר לרמוז בכתוב הבונה בשמים מעליותיו מוסב על אדם השלם ותמים במעשיו בונה מעליותיו בעולמות עליונים ואגודתו על ארץ יסדה כלומר ממה שאוגד כאן. בארץ ה' אצבעותיו מעורר ככה בשמים נרשמים ונכתבים שמות הקדושים להראות אחדותו יתברך בעליון ובתחתון. ומעתה בין תבין דברי התיקונים זכאה מאן דמצלי וידע לסלקא רעותיה לעילא דהא פומוי אפיק שמהן ואצבעוי כתבין רזין כאשר ביארנו כתבין רזין ודאי והכלל זאת עבודת האדם בעוה"ז לדרוש תמיד יחודו ואחדותו יתברך ולכן אנו בני ישראל נקראים דורשי שי יחודך ע"ש שאנו דורשין תמיד יחודו יתברך בכלל פרטי עובדתינו לקרותו יתברך בשם כפי בחי' העובדא כי בודאי עוצם בהירתו לית רעיון לבות בנ"א יכול לתפוס כ"א מצד פעולותיו ככה נקרא באחת משמותיו וכינויו כשפועל במדת הרחמים נקרא אל וכשפועל במדת הגבורה נקרא אלהים וכשפועל במדת התפארת נקרא רחמים וכדומה שארית המדות כשם שפועל בעולמו עמהם. ככה נקרא באחת משמותיו וכינויו ומראה עוצם יכולתו לעם קרובו ישראל ולהבין איך לקרותו ולכנותו להמשיך אלהותו יתברך בהעולמות ויש לרמוז שאנו אומרים בכל יום ותתן אותות ומופתים בפרעה ובכל עבדיו וגו' ותעש לך שם כהיום הזה וכן מה שתיקנו חז"ל בנוסח על הניסים בסוף ולעמך ישראל עשית תשועה גדולה ופורקן כהיום הזה ולכאורה כהיום הזה אין לו הבנה והנראה כי כבר נודע אשר גאולת מצרים לא היה הגאולה בשלימות כי אם גאולה אחרונה עיקר וגאולת מצרים טפל לה ועיין בדרושים הבאים מענין זה באריכות והכלל אשר ע"י הראות אותות ומופתים במצרים ושידד המערכת נקרא בשם שד"י וכן בכל פרטי האות והמופת שהראה ככה נקרא בשם מצד פעולותיו ואולם בעבור זאת שלא היתה הגאולה בשלימות לא נקבעו אלו בחי' השמות לקרותו ככה בתדירי כ"א לזמנין ולפעמים כשמתנהג אתנו במדת החסד נקרא בשם אל ולפעמים בשם אלהים וכדומה משתנה הוא יתברך כ"י בבחינת שמותיו לערך פעולותיו ומי שיש בו מדעת קונו נפשו יודעת מאוד אשר הוא ית' מצד עצמותו לית תמן ח"ו בחי' התחלקות ושני שמות אלו אל ואלקים גם שניהם שוים לטובה כ"א אנו הגורמים את זאת שנראה לכאורה בחי' פירוד וכאשר ביארתי פ"ב וידעת היום והשבות אל לבביך כי ה' הוא האלהים כי לית לך יום בלא לילה ולילה בלא יום ושניהם כאחד המה יום שלם כאשר ידוע למביני מדע ע"ש במקומו ותבין וזהו וידעת היום כשתתן נפשך ולבך להבין ולהשכיל את בחי' היום מה טיבו שאין יום בלא לילה אזי נאות לדעת כי הוי"ה המורה רחמים הוא אלהים המורה דין ואין שום בחי' פירוד ביניהם כי במקומם המה אחדות גמור אמנם למיעוט הכרתינו והשתדלותינו לדרוש אחדותו יתברך מצד פעולותיו נופלים אלו השמות למצר ים החכמה ואין לנו לב לדעת עד הראותו אותות ומופתים בפועל ולפעמים צריך לנהוג במדת הדין ולפעמים במדת רחמים וכאשר הכינו בני ישראל את לבם לאביהם שבשמים אזי בשמות נקרא יתברך והנה מצינו לחז"ל שנתעוררו יו"ד השבטים עתידין לחזור שנאמר וישליכם אל ארץ אחרת כיום הזה מה היום מאפיל ומאיר וכו' ע"ש והנה בזה יש לכוון מה שאנו אומרים ותתן אותות ומופתים בפרעה ובכל עבדיו ותעש לך שם כלומר ע"י הראות האותות והמופתים עשית לך שם ודאי לקרותך עמהם אמנם להיות שאין גאולת מצרים ם בשלימות כי אם פתח הגאולה של עתיד כאשר יתבאר לנו אי"ה לקמן ובפרט שלא יוכלו להשיגו ית' כ"א באמצעות האותות והמופתים בפועל אזי הוציאם ממצרים וענין יצ"מ היא תמיד בכל עת וזמן מישהכרתו חושה איננו יכול לצאת ממיצר שלו כ"א ע"י הראות איזה דבר בפועל ונתאמץ אצלו האמונה בשלימות ולא זולת הפכונר ולכן צריך הבורא ב"ה להתנהג אתו עמו לענין בחינתו לפעמים מאיר לו כיום ולפעמים מאפיל לו בלילה ובלבד שיכוין מלאכתו אל התורה והעבודה ולקרותו ית' בשמות לערך פעולותיו לאפוקי מי שחלק לו אלהים בבינה א"צ לכל זה כ"א יודע ומבין הכל מאור התורה ולא באמצעות אותות ומופתים וכאשר ביארנו שאמר דהע"ה גל עיני ואביטה נפלאות מתורתך ולא ע"י דבר אחר והתועלת המגיע שאז בחי' יציאת ממיצר שלו הוא בשלימות גדול והבורא ב"ה איננו צריך להאיר ולהאפיל וזהו ותעש לך שם כנאמר אמנם להיות שגאולת מצרים איננו בשלימות לכן הוא כהיום הזה מה היום מאיר ומאפיל כן בחי' שמות שעשיתי לך ביצ"מ הוא מאיר ומאפיל וכן בנוסח על הניסים שתיקנו ולך עשית שם גדול וקדוש בעולמך כי בודאי ע"י נס גדול כזה שהאיר להם אז והוציאם מאפלה לאורה נעשה לו ית' שם גדול וקדוש להלל לשבח אמנם התשועה ופורקן לא היה כ"א כיום הזה שמאפיל ומאיר כמו נס יצ"מ להיות שאין הגאולה בשלימות כי"א גאולה אחרונה עיקר וגאולת מצרים טפל לה רק כעין פתח לבוא מחמתה לגאולה העיקרית ומ' שלא זכה לפתח הגאולה להבין ולהשכיל בכל פרטי עניניו ומקריות הבאים לו לדעת איך לקרותו ית' בשם להחזיר לו שבח והודאה וליחד שמותיו הקדושים וכנויו שאין בו שום פירוד ח"ו לבו חסר ג"כ לבוא ולזכות בעיקר הגאולה והוא עדיין במיצר ים החכמה ואפשר לרמז בכתוב ואלה שמות בני ישראל כלומר באזהרה באה התורה לומר לכללות עם הקדוש ראו אתם אלה שמות בני ישראל אשר בהכשר פעולותם והשתדלותם בעבודת בוראם להשיגו יתברך מצד פעולותיו יש לאל ידם שיתגלו על ידם שמות וכינויים כמדובר בפתיחת דברינו. ועתה תחזו מה החטא גורם בהתרפם מן התורה והעבודה והוא יתברך צריך לנהוג עמהם לערך מעשיהם להאיר ולהאפיל כמדובר נופלים אלו השמות למיצר ים החכמה ולא ידעו ולא יבינו אל פעולת ה'. וזהו שפירש"י על שם השעה קורא אותם באים מוסב על השמות אשר בכל שעה ורגע באים תמיד למיצר ים החכמה ולהיפך בהטיב דרכי אל לעשות הכל בחכמה ומדע נעשים ונרשמים בכל שעה ורגע עם פרטי העובדות שמות הקדושים וטהורים כנזכר ודו"ק:
בפסוק ויעבידו מצרים את בני ישראל בפרך. כי הנה יש שני בחי' עבודת בנ"י את הבורא ב"ה וכל אחד מישראל לא נעדר מאחת משתי אלה בענין התעוררותו אל התורה והתפלה כת אחת על ידי עוצם הכרתם והשגתם רוממות אלהותו והשגחתו יתברך בפרטי פרטיות ובוחן לבות וכליות לכן מעורר לבו בקרבו לעבודתו יתברך בכל לב ובכל נפש ומאודו מחמת הכרת גדולת הבורא ב"ה וזה בחינה המעולה והמובחרת וכת שניה למיעוט הכרתם והשגתם גדולת הבורא ב"ה ובלתי אפשרי לעורר לבם בקרבם אל התורה ועבודה כי אם באמצעות מעיקים וכדומה כאשר דברנו מזה בפ' הקודם ע"ש ע"ד דאיתא בזוהר ופרעה הקריב הקריב את לבן לאביהם שבשמים והחילוק בין שני' בחי' אלו כי כת הראשונה שעובדים ם את הבורא ב"ה מחמת גודל השגת אלהותו ית' אזי מכוונים מלאכתם עבודת הקודש בשלימות ובעת עוסקיהם בתורה ותפלה לבם נכון אתם להוציא דיבורים בכל מאמצי כחם בפה מלא אותיות שלימות במילוי הארה עליונה לא כן כת הב' אשר לבם לא נכון אתם ואינם מעוררים את עצמם לעבוד את הבורא רק מחמת צרה הדוחקת אותם ע"ד ופרעה הקריב אזי עבודתם רפוי בידם ולא נאמנה את אל רוחם להוציא דבורים שלימים כ"א מהשפה ולחוץ ולא בפה מלא מול זה בא הרמז בתורה ויעבידו מצרים את בנ"י כלומר שעבוד המצרים גרמו בחי' עבודה לישראל שהקריבו את לבן לאביהן שבשמים ואולם עבודה כזה אינה מובחרת רק בפה רך ולא בכל רוח ונפש וזהו ויעבידו מצרים את בני ישראל כמדובר אמנם אינו רק בפרך בפה רך כנזכר והבן:
בפסוק וילך איש מבית לוי ויקח את בת לוי ונראה לרמוז כי הנה עינינו רואות אשר יש לך אדם שעושה סגופים ומקואות ומרבה בתורה ותפלה ועיקר כוונתו ומגמתו להשיג רוה"ק או גילוי אליהו וכדומה וכאשר שמעתי בימי הבעש"ט זללה"ה היה אחד כזה שעשה סגופים והלך למקוה שישיג רוה"ק ואמר הבעש"ט זללה"ה בזה הלשון אשר בעולם התמורת משחקים עליו והאמת כן הוא מה לאדם לרדוף אחר זאת ולבו חסר העיקר דביקות אל שזהו תכלית העבודה לדבק במדותיו ית' באמת ובתמים ואחרי הדביקות השלימה יכול להיות שישיג כל משאלות לבו כי ממילא נולד מזה השגת רוה"ק וכדומה ממעלות המובחרות והמעולות אמנם לא לזה ישים את לבו ורוחו ונפשו בהעבודה וכזה יש לרמוז בכתוב שהכתוב מתמיה ואומר וילך איש מבית לוי משמעו לשון לויה ודביקות אל הבורא ב"ה וילך מזה האיש מלהשתדל אחרי זאת להיות לבו דבק תמיד ברוממות אלהותו יתברך ויקח את בת לוי כלומר בחי' ההולדה שנולד מהדביקות את זה יקח לו להשתדל אחרי זאת להשיג מחוז חפצו ובאמת תועה הוא מדרך השכל וידע נאמנה אשר כל זה בא ממילא העיקר בעבודה שידבק במדותיו הקדושים והטהורים לעובדו ית' בתמים ואמת ואז טוב לו בזה ובבא:
בפסוק ותתצב אחותו מרחוק לדעה מה יעשה לו ואיתא בזוהר אחותו דמאן אחותו דההוא דקרא לכ"י אחותי רעיתי תמתי ולכאורה דברי קדשו צריך הבנה ונראה כי שמעתי מהמגיד ז"ל שהיה אומר פ"ה וכשאתה מתפלל אל תעש תפלתך קבע אלא רחמים ותחנונים לפני המקום וביאר בכאן אזהרה לצדיק כשרוצה להתפלל אל יעשה תפלתו קבע תפלתו דייקא להתפלל עבור צורך עצמו מה שהוא חסר כי תפלה כזו אינה נחשבת למאומה לפעול עמה כלום בעולמות עליונים כ"א כל עצמו ומגמתו של הצדיק בעומדו להתפלה היא רק עבור השכינה שהיא מקומו של עולם וזהו אלא רחמים ותחנונים לפני המקום ואיש אשר אלה לו להתפלל רק עבור צורך גבוה אזי גורם דבורים להשכינה להתפאר אתו עמו לומר חזי במאי ברא אתינא לקמך כי זהו כלל גדול אשר עיקר עבודת האדם זו תפלה שבלב לא תקנו אנשי כנסת הגדולה רק לצורך רפואה ופרנסה ומפלת שונאים וכדומה כנראה מי"ב ברכות אמצעיות כ"א הכל לצורך גבוה תיקוני עולמות כידוע למביני מדע ואם כל עצמו של אדם ומגמתו בהשפך שיחו לפניו ית' רק למלאות די חסרונו אינו פועל כלום והשכינה כ"י היא בסוד אלמת ואין לה דבורים במה להתפאר וכזה אפשר לרמוז בפסוק בראשית וכל שיח השדה טרם יהיה וגו' כי לא המטיר ה' אלקים על הארץ ואדם אין לעבוד את האדמה ירצה השכינה נקרא שדה חקל תפוחין קדישין ומלת שיח משמעו לשון דבור ורומז הכתוב וכל שיח השדה היינו דבורים של השכינה טרם יהיה עדיין לא היה לה דבורים להתפאר ולמה זה ואדם אין לעבוד את האדמה דייקא שאין איש צדיק בארץ לעבוד את השכינה לעשות לה קישוטין ותיקונים כ"א איש לדרכו פנה הכל עבור צרכי גופו ואין איש שם על לב אשר בעשותו ככה אזי השכינה כ"י היא בסוד אלמת וכזה נרמז ג"כ בפסוק וכרחל לפני גוזזה נאלמה כלומר קודם שבאים הצדיקים הנקרא גוזזים ע"ד שהזוהר קורא מחצדי חקלא אשר בכשרון עובדותיהם הטובים עושים ומתקנים לה קישוטין וגורמים לה דבורים להתפאר עמהם ובהעדרם היא כ"י בסוד אלמת וזהו וכרחל כינוי לשכינה הנקראת רחל כידוע לפני גוזזה כלומר שבאים הגוזזים נאלמה כמדובר ואחר כך כשבאים הצדיקים השלמים והתמימים אשר כל מגמתם והתאמצם בתורתם ותפלתם הכל עבור השכינה לעשות לה קישוטין אזי גורמים זיווג השכינה על ידי מעשיהם הטובים שהיא נתעלה למעלה ומיחדת עם בעלה לומר חזי במה ברא אתינא לקמך וכאשר ביארתי פ"ה במגילת אסתר ובכל יום ויום מרדכי מתהלך לפני חצר בית הנשים לדעת את שלום אסתר ומה יעשה בה שכל מבוקשו של מרדכי הוא הצדיק ואז בדורו היה הוא הצדיק יסוד עולם וכן בכל דור ודור מי שהוא צדיק יס"ע נקרא מרדכי וכל מגמת נפשו וחפצו בעוסקו בתורה ובתפלה ובכל פרטי עובדותיו אפילו הגשמיים הצריכים לצורך גופו מקשר הכל אל הבורא ב"ה להעלות משם ניצוצין קדושים לגרום יחוד השכינה ולא יוליך השפע מעולמות עליונים כי אם אל השכינה שנקראה אסתר וזהו לדעת את שלום אסתר לדעת משמעו לשון זווג כמו וידע אדם ליחד מדות שלום להשכינה הכינוי לאסתר שהיא בהסתרה בגלות במדרגת התחתונים ואין איש שם על לב שיש גם שם איברי השכינה ומה יעשה בה מ"ה גימטריא אדם שם מ"ה הידוע כל אורות והשפעות של שם קדוש זה יעשה בה דייקא כי באמצעות השכינה נתחזיין כל אורות עליונים ואל זה התפלל דוד המע"ה והראני אותו ואת נוהו פירוש אות היא בחי' ההשפעה ובקש זאת מאתו יתברך שיראהו אות השפעה עליונה ואת נאוה קודש של האות אל מקום הראוי והכלל מי שזוכה שתפלותיו ותחנוניו הם ע"ד האמת שאינו מרגיש מחסרון עצמו כלום כ"א הכל עבור חסרון השכינה גורמים יחודים למעלה ותפלתו נשמעת לאפוקי אם כל עצמו והתאמצו לשאול אוכל לנפשו ולמלאות די חסרונו אינו גורם יחוד למעלה ואין לה דבורים כ"י להתפאר אתו עמו מול זה בא הרמז בתורה ותתצב אחותו מרחוק כלומר השכינה כ"י עומדת עדיין מרחוק בלתי יחוד הראוי בכשרון התעוררות התחתונים וכדברי הזוהר אחותו דמאן אחותו דההוא דקרא לכנ"י אחותי רעיתי תמתי מוסב על השכינה וגמר אומר הכתוב הסיבה הגורמת ככה עמידתה מרחוק להיות כל תפלותיו ותחנוניו בהשפוך שיחו ומוציא דבורים בתורה ותפלה לדעת מה יעשה לו לו דייקא שואל פרט לעצמו ולא לצורך גבוה ולכן תועלתו מעט ואינו פועל כלום התעוררות למעלה ומי יתן טהור לעורר לב' להתפלל רק עבור צורך גבוה ואז טוב לו ודו"ק:
בפסוק ויהי בימים ההם ויגדל משה ויצא אל אחיו וירא בסבלותם וירא איש מצרי מכה איש עברי מאחיו. ויצא ביום השני והנה שני אנשים עברים נצים ויאמר לרשע למה תכה רעך ויאמר מי שמך לאיש שר ושופט עלינו הלהרגני אתה אומר ופירש"י מכאן אנו למדים שהרגו בשם המפורש ויירא משה פירוש רש"י דאג לו על שראה בישראל רשעים דלטורין אמר מעתה שמא אינם ראוין ליגאל. ולכאורה יש לדקדק תיבת מאחיו מיותר כי בודאי איש עברי הוא מאחיו ועוד מה מתמיה הכתוב שמשה רבינו ראה מצרי מכה איש עברי בודאי בכל יום ויום מתרמי כזה להיותם בגלות המר ושעבוד הקשה של עבודת פרך ובודאי כולם ראו מכות המצריים לאישים העברים ומה הוציא את משה מכלל כל ישראל שראה כזה זולתו והנראה בתוכחות על עון עם בני ישראל המוסרים ומעללים עלילות דברים במבצרים וכלימות דברים אין להם שהם הם הגורמים אריכות הגלות והכאות עם קדוש כאשר עינינו הרואות עתה בדור הזה רבים הם המתפרצים ומי יתן לבבם זה להם לירא את השם הנכבד והנורא וכמו אז כן עתה בהתרמי לפעמים שמכים את אחד מישראל לית לתמוה כ"כ להיותינו שה אחד בין כמה זאבים נתונים למכים ועונותינו הטו כל אלה אמנם כאשר מתרמי שמכים אחד מישראל מחמת ישראל אחר מהמוסרים שהלשין עליו לזה דוה לב הדווים ודאג לבם בקרבם ישראל מה תהיה עליהם מתי יבוא זמן הפלאות וכזה נרמז בתורה כי באמת על הכות מצרי את העברי לא תמה משה רבינו כי. אין זה חידוש כלל להיותם תחת יד שעבודם אך משה השכיל והבין מה שהכה מצרי את העברי אין זה כ"א מחמת אחיו העברי שמסר ודיבר עלילות דברים כנהוג עתה על הרוב כל רעות והכאות הבאים על ישראל הכל נמשך מהמוסרים אנשי בליעל המלשינים במבצרים והם הם המכים את ישראל והיה במחשך מעשיהם לומר מי רואני מי יודעני וזהו וירא איש מצרי מכה איש עברי ונתן דעתו לזה והבין שהכל הוא בסיבת אחיו שהלשין עליו בפניו ולהיות שראה ככה התחיל לחפש מסתמא היה בתחילה איזה מחלוקת בין העברים בעצמם ולכן הלך להלשין עליו להלקותו ולכן כתיב ויצא ביום השני והנה שני אנשים עברים נצים ואמת נכון הדבר שגם הכות מצרי את העברי היה ג"כ מאחיו וכמדובר ויאמר לרשע למה תכה רעך כי ניכרים הדברים שאתה הוא הרשע שהכית רעך בשבט פיך ויאמר לו הלהרגני אתה אומר ויובן ע"ד הכתוב ורע תדרש רשעו בל תמצא והנכון שהכתוב רומז ליהנות עצה אם רצונך וחפצך לבל תמצא את הרשע המסור בעולם עצה היעוצה תדרש רשעו כלומר דרוש רשעו ברבים בקהל עם ישראל ואז בעת שהוא איש משכיל ויכול לדרוש את התורה מדבר מענין רשעו איך שהוא רחוק מהתורה ואדרבא שהוא משוקע בקליפיות וכל עוד שהמשכיל דורש רשעו ומרחיקו מהתורה ומורידו למטה כן עוקר אותו מן השורש למעלה אשר כל או"א מישראל יש לו חלק באותיות התורה אפילו רשע שברשעים כמ"כ עושה צירופים בתורה באותיות שיש לו בהם אחיזה וכיון שמשכיל בעוצם הכרתו ודרשתו את התורה להמציא צירופים לא טובים שפעל ועשה בהרעות מעשיו ממילא מרחיקו מהתורה שאין לו בה שום חלק ואז נפסק ג"כ חיותו שמושכת אליו ומעתה בין תבין אשר לפניך אם בעל נפש אתה ונפשך ורצונך לבל תראה עוד את הרשע אזי תדרוש רשעו דרשה ממש כמדובר בל תמצא אותו ובל יראה עוד בעולם. מול דברינו יש לרמוז שאמר מי שמך לאיש שר ושופט עלינו הלהרגני אתה אומר כלומר אתה אומר דברי תורה להרגני כנזכר תדרוש רשעו בל תמצא וכאשר חכמים הגידו שהרגו בשם המפורש והן הן הדברים הנאמרים באמת ודוק היטב:
בפסוק ולכהן מדין שבע בנות ותבאנה ותדלנה ותמלאנה את הרהטים להשקות צאן אביהן ויבאו הרועים ויגרשום ויקם משה ויושיען וישק את צאנם להבין הענין נראה כי כבר נודע אשר כמו שיש כהן בסטרא דקדושה כמ"כ יש ג"כ בחינת כהן בסט"א כי זה לעומת זה עשה אלקים והכלל מי שעובד את הבורא ב"ה נקרא כהן לשון עובד ורומז הכתוב ולכהן מדין ג"כ יש שבע בנות שבע מדות הפכיים העומדים לעומת ז' מדות הקדושים שרוצים תמיד לפתות בנ"א לקבל מהם הארה ולכן נקרא בשם בנות נוקבא להיותם עומדים רק לקבלה מן הקדושה ולא בחי' משפיעים לזולתם לאפוקי ז' מדות הקדושים נקראו לערכם בחי' זכרים להיות כשאדם צדיק בארץ מתקן זה"מ הם מקבלים חיות והארה מלמעלה מחמתם להיות שהחזיר אותם לשורשם למרום שבתם מחשבה הקדומה וגם הם משפיעים לו הארה ומוסיף תעצומות ועוז לעבוד עוד את הבורא ב"ה ביתרון שאת ויתרון עוז כהנה וכהנה וכבר נודע שבלתי אפשרי להיות גמר שום פעולה בעולם לצאת מכח אל הפועל אם לא בהקדם תחלה בסוד המחשבה ומבשרי אחזה אלוה אחר שמתבונן האדם במחשבתו איך ומה יפעל את הדבר שעלה ברצונו לעשות בעולם ואחר גמר המחשבה בכל אופני יושר גומר ועושה בפועל וזה נקרא בספרים בחי' יחוד המוחין זווג עליון ואח"כ נעשה יחוד התחתון כידוע למביני מדע וכמוהו הענין בסט"א תיכף שנופל לו במחשבתו איזה מדה רעה ח"ו עולה בדעתו לגמור אותה ח"ו ונמצא גורם יחוד בסט"א ג"כ במוחין שלהם ר"ל ובזה נותן כח בקליפות להשקות אותם מן הקדושה וזהו ולכהן מדין כנוי לכהן דסט"א העומד נגד הכהן העובד את הבורא ב"ה ג"כ ז' בנות כמדובר ז' מדות הפכיים. אשר המה כקוף בפני אדם ותבאנה ותדלנה ותמלאנה את הרהטים מורה על רהיטת מוחין של קליפות שנעשה שם ח"ו החלה בחי' זווג כנזכר ואח"כ נעשה גמר הפעולה וגורמים להשקות צאן אביהם צאן מורים על בחי' דרגין של אביהם הקליפות למלאות אותן ולהשקות אותן משפע הקדושה והחיוב מוטל על כל אחד ואחד מישראל לתקן כל זאת להיות בחי' ז' מדותיו טהורים ונקיים ממום לבלתי אחוז בהם מגע נכרי באופן המבואר בספרים שנמשך זה הענין עד תשלום הבירור נ"ק המלובשים בקליפות ואחר שתתרוקן קומת הס"א מכל וכל ימהר לבוא. קץ הפלאות ולכן כל עוד שלא נתרוקנה קומת הס"א מנצוצין הקדושים שבתוכם איתא בספרים שצריכין עם בני ישראל ליתן חיות מעט לחיצונים בכדי להעלות משם את איברי השכינה כנזכר בכוונות י"א סימנים ושעיר ר"ח ושעיר יוה"כ וכדומה ממעשיות המצות יש בחי' כזה כ"ז נרמז בכאן להיות שרמזנו אשר לכהן מדין שבע בנות הבאים תמיד למלאות את הרהטים כנזכר להשקות את צאן אביהם ואנו בני ישראל חוגרים כלי קרב ללחום מלחמת היצה"ר לבלתי נגרר ח"ו אחרי ז' תועבות לגרום ח"ו השפעה לשבעה הפכיים. לזה בא הרמז ויבאו הרועים ויגרשום רועים הידועים שיש שבע רועים רצונם לגרשם מכל וכל לבלתי ינתן להם אפילו חיות מעט ובאמת אין זו מובחר העבודה שצוונו הבורא ב"ה שצריך האדם לכוון מלאכתו מלאכת הקדש בכל פרטי עניניו אפילו הגשמיים להעלות משם איברי השכינה המה הנ"ק וצריך להקדים תחלה שוחד לחיצונים כמבואר. לזה גמר אומר הכתוב ויקם משה ויושיען וככחו אז כחו עתה ע"כ מי שיש בו מדעת קונו נק' משה ויקם משה ויושיען ליתן להם שוחד וחיות מעט והכל בעבור תיקון קומת השכינה להעלות משם איברי השכינה למקומם ושורשם ודוק בזה כי עמוק הוא וק"ל:
בפסוק ויאמר אל בנותיו ואיו למה זה עזבתן את האיש קראן לו ויאכל לחם ופירש"י שמא ישא אחת מכם כד"א כי אם הלחם אשר הוא אוכל יובן עם האמור למעלה אשר כהן מדין הוא נגד כהן הקדוש והוא היה צד שכנגדו של משה רבינו ע"ה שהיה צריך לתקן זה"מ אשר מצינו ביעקב אצל לבן שאמרה לו אמו וישבת עמו ימים אחדים וכן היה אשר באשה עבד ובאשה שמר כאשר הארכנו מזה במקומו ע"ש שבירר ותקן כל בחינת הטוב הגנוז אצל לבן עד שהבנות ענו ואמרו לו הלא נכריות נחשבנו אצל אבינו כיון שתקן את מדותיו הקדושים שהיה צריך לתקן עם לבן בודאי נכריות נחשבנו אצל לבן ושוב אין לך עוד מה לעשות אצלו וכן הענין בכאן משה רבינו אצל כהן מדין שבלתי אפשרי לתקן ולברר את הטוב שבכהן מדין כ"א משה רבינו שהוא לעומתו כי זה לעומת זה עשה אלקים וכחו יפה לתקן ולישב אתו עמו את הימים אחדים ולא זולתו ולכן שמח לקראתו ויאמר אל בנותיו ואיו למה זה עזבתן את האיש משה קראן לו ויאכל לחם ופרש"י שמא ישא את אחת מכם מה מאוד העמיק בדבריו כנוי השכינה הנקרא אחת היא יונתי ורמז שמא יהיה הוא אשר כחו יפה לברור הטוב מהרע ויגרום תיקון קומת השכינה לעשות יחוד למעלה כד"א כי אם הלחם אשר הוא אוכל ידוע לשון זיווג מתיחס בלשון אכילה ובאמת כתיב ויואל משה לשבת את האיש ויתן את צפרה בתו למשה זה הדבר אשר דברתי אשר לעוצם בהירותו של משה רבינו הבין והשכיל כל זאת שבלתי אפשרי לישב ולתקן אצלו לברור הטוב שבו כ"א הוא ולא זולתו ולכן כתיב ויואל משה דייקא לשבת את האיש היינו לישב ולתקן את האיש כלומר עם האיש כל בחינת הטוב הגנוז אצלו ובאמת תקן כל זאת ויתן את צפרה בתו למשה וגם הוא נתגייר מורה היות שכ"כ היה כחו יפה והוציא ממנו כל בחי' נ"ק והמה נק' בחי' גרים כאשר הארכנו מהענין למעלה ע"ש ותבין מה כתיב אח"כ ומשה היה רעה את צאן יתרו חותנו כהן מדין ירצה להורות את האמור כי צאן מורים על בחי' דרגין כאשר ביארנו למעלה בענין יעקב אבינו עם צאן לבן וישת לו עדרים לבדו ולא שתם על צאן לבן ע"ש העלה אותם אל הקדושה למקומם הרמתה לבלתי אחוז בהם אחיזה מחיצונים כלל לא וינהג את הצאן אחר המדבר כלומר נהג את בחי' דרגין שלו רק על פי התורה והעבודה הנוגע אל עבודת הבורא ב"ה אשר תכלית תרי"ג מצות מעשיות נרמזים בכלל בעשרת הדברות וכלליות מעשה המצות המה תיקון זה"מ וזהו וינהג את הצאן אחר המדבר דו"ק ותבין:
בפסוק וירא מלאך ה' אליו בלבת אש מתוך הסנה וירא והנה הסנה בוער באש והסנה איננו אכל. ויאמר משה אסורה נא ואראה את המראה הגדול הזה מדוע לא יבער הסנה וירא ה' כי סר לראות. הנה כבר זכרנו כ"פ שתורתינו היא תמידית וישנה בכל אדם ובכל זמן בעבר ועתיד הנכון אשר בכאן נרמז מעשה איש ותחבולותיו כל ימי חיים חיותו בעה"ז לדעת מה יעשה ישראל בכל פרטי עובדותיו ובפרט בתורה ובתפלה יעורר לבו רק לתקן עולמות עליונים וזה כלל גדול והחיוב מוטל על כל אחד ואחד מישראל הרוצה לגשת אל העבודה ולקבל עליו מלכות שמים שלמה זה יצא ראשונה לתקוע יתד במקום נאמן אמונה שלימה בקרב לבו שכל מקרי ופגעי הזמנים הבאים לו לאדם הכל בהשגחה פרטיות מאתו ית' הכל לטובתו לקרבו אל התורה ואל העבודה ע"ד ופרעה הקריב ואיתא בזוהר קרב את לבן לאביהן שבשמים והנה אם המשכיל נותן דעתו לזה ומקרב את עצמו עם רוחו ונפשו אל עבודתו יתברך ממילא נתבטל סיבת הסנה המעיק לו ומיצר לו לקרבו אל הבורא ב"ה ולהיות לו אשיות והתלהבות מחמת סיבת מצירת הסנה וכיון שהשכיל לדעת שמאת ה' היתה זאת אזי בודאי מדרך הטוב להיטיב לנבראיו וממכה עצמה מתקן רפואה וכל עצמו יתברך בהקרה לו ככה כ"א להורות לו בחי' עבודה לדעת איך לתקן חסרון במקום עליון כי זה עיקר עבודת היראים והשלימים אפילו כשמרגיש בבחינת עצמו סיבת הסנה לא לזה ישים נפשו לצער צרת עצמו כ"א משיג מזה מסתמא יש חסרון כזה בעולמות עליונים ועדיין לא קישט ותיקן מדות הקדושים ולכן מצאתנו כל זה ועל ככה הכין את לבו לדרוש ה' ולהתפלל עבור השכינה ותיקון מדותיה הקדושים וכיון שנתקן במקום עליון ממילא נתקן בחינת חסרונו למטה הבאה לו מהסנה וניצול לגמרי ממקריות ופגעי הזמנים והיינו בחינת הסנה שישנה בכל אדם ובכל זמן והנה כבר קדם לנו הדיבור היות שני בחי' בעניני התעוררות אל עבודת האלהים יש שמעוררים את לבם בקרבם מסבת הסנה ויש שההתעוררות בא להם ממאור התורה ועוצם השגתם בגדולות ורוממות אלהותו יתברך ע"ד שאמר דוד המלך ע"ה גל עיני ואביטה נפלאות מתורתך ולא מסבת הסנה ובחינת המקריות. ומעתה תבין הביאור אשר לפנינו וירא מלאך ה' אליו בלבת אש מתוך הסנה כלומר כאן מדבר מאנשים כאלה שהבורא ב"ה מראה א"ע אליו לקרבו אל התורה והעבודה בהתלהבות ואשיות רק מתוך הסנה כמדובר אשר באמצעות הסנה יתן לבו לתקן במקום עליון כנזכר מסתמא יש חסרון זה למעלה להתפלל עבור זה אמנם להיות שאין זה מובחר העבודה כי מי שיש לו בהירות השכל המאור שבתורה יציבנו על דרך טוב לדעת אופן תקוני עולמות העליונים וזהו וירא והנה הסנה בוער באש ולכאורה יש לדקדק מהראוי לכתוב והאש בוער בסנה כי דרך האש לבער בסנה אמנם יתפרש ע"ד האמור כי דעתו של אדם מישראל נקרא בחי' משה והתפשטותו בכל דור ודור ורומז הכתוב שלפעמים מתכוין האדם בדעתו שהסנה היינו סיבת מקרי ופגעי הזמן זה נקרא סנה בוער באש כלומר באשיות והתלהבתו שמעורר לבו אל התורה והתפלה בוער שם בחינת הסנה והוא הגורם אש הגדולה לעבודת האל ואעפ"כ והסנה איננו אכל והוא מן התימה מדוע לא יבער הסנה כיון שכבר עשתה שליחותה וקרבו להתלהבות הבורא לזה רומז הכתוב:
ויאמר משה אסורה נא ואראה את המראה הגדול הזה מדוע לא יבער הסנה כי הדעת של אדם נקרא משה כמדובר ויאמר משה אסורה נא להתבונן במעוז שכלי מה זאת מצאתנו כל זאת ומעמיק בדבר ומתבונן בעצמו מסתמא לא בא עדין על ההשגה אמיתית להשיג כל זה ממאור התורה וגדולה מזה שאפילו בהקרה לו הסנה נופל ממדריגתו ושוכח את העיקר ומחזיק את הטפל אל עצמו ויצעק אל ה' בצר לו דייקא ולא יבין את זאת שהעיקר נוגע למעלה להבין מחמת חסרון תחהון תיקון מדות עליונים כי עיקר העבודה צורך גבוה ולא צורך עצמו וידע נאמנה כל עוד שלא בא על ההשגה אמיתית זה הגורמת שלא יבער הסנה מאשיות והתלהבות שלו כי מיעוט הכרתו גורמת ככה להעמידו על דרך הטוב והישר לבוא אל תכלית העבודה מחמת בוערת הסנה וזה שרומז הכתוב וירא ה' כי סר לראות הכוונה. וירא משמעו לשון הבנה ומוסב על אדם השלם הנותן דעתו לזה מדוע לא יבער הסנה כמדובר הכינה וגם חקרה ה' כי סר לפעמים בהסתרה מן האדם הוא הכל לטובתו ושלימותו כי מדרכו הטוב להיטיב ומסתמא מה ששולח לו את בחי' הסנה הוא רק לראות מסיבת מאורעותיו תיקון מדות עליונים לדעת כל אנשי מעשהו במקום עליון ואז כיון שרואה ומתבונן שהוא בעצמו הגורם ככה זוכה באמת להשיג כל זאת מתורה והמאור שבה יחזירנו למוטב וטוב לו בזה ובבא ודוק היטיב:
בפסוק ויאמר משה אל האלהים מי אנכי כי אלך אל פרעה וכי אוציא את בני ישראל ממצרים ויאמר כי אהיה עמך וזה לך האות כי אנכי שלחתיך בהוציאך את העם ממצרים תעבדון את האלהים על ההר הזה. להבין הענין נראה בהקדם מאמר הזוהר חדש ת"ח ה' אלהים שם מלא על עולם מלא דקיימא איהו בלחודוי ואתעטיר בגויה בגין דלא אשתכח בההוא זמנא עמא ולישן על מה אתעטיר כיון דאתו ישראל וקיימו על טורא דסיני וקבילו אורייתא כדין אתעטר שמא שלים עלייהו דישראל ואתקרי אלהיך וגו' כיון דקבילו ישראל אורייתא ם סתימא דהוה אסתים בגויה בההיא שעתא אתפתח ואתמשך לאנהרא לתתא ומן אות ם אתפתח ואתמשך ואתעביד אות ך ועל דא תנינן ברזא דאתוון שעורא דאות ך כשיעורא דם' סתימא ע"ש כלל הנשמע מדברי קודש אשר באמצעות מעמד הקדוש שעמדו בנ"י על הר סיני וקבלו את התורה נעשה ונשלם משם אלהים סתם שם מלא עלם עול מלא ואין אדם בארץ לקרות ולכנות אלהותו ואדנותו יתברך עליו ובהיות עם קדוש מקרבין א"ע אל התורה והעבודה אזי נקרא אלהות עליהם ולא על זולת עמים ואז נעשה משם אלהים סתם אלהיך לכנות שם אלהות עליך דייקא וכדומה מצאתי ראיתי כתב הרמב"ן על פסוק אנכי ה' אלהיך אשר הוצאתיך ופירש כל אותות ומופתים שהראיתי בתוככי מצרים בשביל ישראל והוצאתי מעבדות לחירות בכדי שאקרא ה' אלהיכם דייקא והנה כבר נודע היות ענין יצ"מ נוהג תמיד בכל עת באופן שיתבאר אי"ה וצריך איש הישראלי לחבר גאולת מצרים לגאולה אחרונה שהוא עיקר וגאולת מצרים טפל לה עיין מדרוש זה במקומו ותבין נפלאות ובהיות לו התפשטות השכל והמדע לעמוד כעמודא תקיף דכולא בלתי מתמוטט לנטות מעבודתו ממקרי ופגעי הזמן אם טוב ואם רע יאמין באמונה שלימה שהכל מאת ה' היתה זאת בהשגחה פרטיות לצורך השלמת תיקונו ומי שחכמת אלהים בקרבו מקשר החכמה אל כל פרטי עובדותיו ומכניס בהם הארה אל כל בחי' התחלקות עתיו ורגעיו וע"ד שיתבאר לנו אי"ה במקום אחר פי' הפסוק בני יששכר יודעי בינה לעיתים וכפירש"י בני יששכר הגדולים בחכמה וגדולים בתורה הם הם המקשרים את. הבינה לפרטות העתים לעבוד את הבורא ב"ה בכל בחי' התחלקות העתים כפי מה שהוא אם טוב ואם רע נתנו עצות למצוא מרגוע לנפשם איך לעבדו יתברך עם עת כזאת להבין שהכל בחכמה עשה ובהשגחה פרטיות לצורך תקונם והשלמת נפשם ובהיות כן שמעלה ומגביה התחלקות העתים והרגעים אל הבינה שהיא למעלה מהזמן אדרבא ריבוי התחלקות הזמנים נמשכו מעולם הבינה. ולמטה ושם במקורם הכל נמתק וממילא יוצא מהגלות ומיצר שלו באשר הוא שם ומעתה בין והבין מה הוא בחי' המוציאו מן המיצר הכל נמשך בהיות לו התפשטות הדעת להבין ולהשכיל דלית אתר פנוי מנ"ק הם איברי השכינה והאמונה תקוע בלבו שהקב"ה שולח לו כזה בכוונה לטובתו לכפול שכרו משלם בהיות שמעלה משם נצוצות קדושות המלובש להחיותם ובהעדר לאפס ותוהו נחשבו וכמו אז בפתח הגאולה ביציאת מצרים הוציא משה את ישראל ממיצר שלהם כן עתה בכל דור ודור עד גאולה אחרונה בחי' דעתו של אדם המשכיל הוא המוציאו ממיצר שלו הפרטי:
ומעתה נחזור לענין ויאמר משה אל האלהים מי אנכי כי אלך אל פרעה וכי אוציא את ב"י ממצרים ירצה לרמוז מי קבלו ישראל את התורה הפתח באנכי וכי אוציא את ב"י ממצרים מול דברי משה מגיד משנה השיב לו הקב"ה ויאמר כי אהיה עמך ורמז לו על העבר ועתיד מפתיחת הגאולה עד גאולה אחרונה את המוציא אותם כמבואר וזהו כי אהיה עמך תמיד וזה לך האות כי אנכי שלחתיך אנכי דייקא שבאמצעות זה תזכו למעמד הקדוש הר סיני וכדברי הרמב"ן שזכרנו למעלה אנכי ה' אלהיך אשר הוצאתיך מארץ מצרים כל האותות והמופתים שהראה במצרים הכל בכדי שאקרא ה' אלהיכם וכדברי הזוהר חדש שזה קנו בני בנתינת התורה וזה נרמז בכתוב וזה לך האות כי אנכי שלחתיך אנכי דייקא וגם רמז לו על העתיד באומרו בהוציאך את העם ממצרים כלומר מתי שתבא הזמן שתוציא את העם הן עתה בפתיחת הגאולה יצ"מ או בכל דור ודור פרטיות יצ"מ שישנה בכל אדם ובכל זמן כמבואר תעבדון את האלקים כלומר עיקר עבודתכם תהיה בשם אלקים סתם תמשכו לקרות ולכנות אלהותו עליכם ותעשו משם אלהים שם אלהיך ומאות ם סתומה תעבדון אות ך פשוטה כדברי הז"ח המוזכר אמנם אם נפשך לומר איך יתכן זאת אדם הגשמי בגוף עכור וחומר אוכל ושותה כבהמה ועושה צרכיותיו הגשמיות ומה מאוד יחרד ויפחד ומורא יעלה על ראשו עד שיזדעזעו עליו כל איבריו בזוכרו כזה להמשיך עליו את שם הגדול והקדוש ה' אלהים שם מלא על עולם מלא לומר שהוא אלהיו וגדולה מזה מצינו אפילו באבותינו הקדושים אשר בארץ המה אברהם יצחק ויעקב אבהן דעלמא הקשה בספר הקדוש ראשית חכמה האיך התיחס הקב"ה את שמו הגדול על ב"ו אלהי אברהם אלהי יצחק ואלהי יעקב והם אכלו ושתו וכדומה מצרכי הגשמיות ואין זה כבוד ממ"ה הקב"ה ועיקר העולם מדבריו הקדושים להיות שהם קדשו וטהרו וזככו את גופם מבית ומבחוץ ואפילו באכילה ושתיה גם שם עבדו את הבורא ב"ה בקדושה וטהרהו וזככו כ"כ את גופם כקדושי עליון ושפיר שייך לכנוס אלהות עליהם והנה במה נאות לו לאדם ליתן עצות לנפשו לדעת איך לזכך את גופו הכל באמצעות תורתינו הקדושה והמאור שבה מאיר לו את הדרך אשר ישכון אור מול זה בא הרמז בתורה תעבדון את האלהים לעשות מאלהים אלהיך ובמה יתכן כזאת על ההר הזה כלומר באמצעות נתינת התורה על ההר הזה הר סיני נאות לכם לעבוד משם אלהים שם אלהיך כמדובר ודוק היטיב ותבין:
בפסוק לך ואספת את זקני ישראל ואמרת אליהם וגו' לאמר פקד פקדתי אתכם ואת העשוי לכם במצרים ואומר אעלה אתכם מעני מצרים אל ארץ וגו' ארץ זבת חלב ודבש. יובן כי הנה נודע כמו שאיש משכיל אשר נוכח ה' דרכו ומכניס בחי' הדעת אל כל עובדותיו לעשות הכל בהתקשרות ודביקות אל גורם צרופי שמות בקדושה וככה נצטרפים אותיותיו שיש לו אחיזה בתורה בצירוף קבע ומעלה אותיות התורה מכל מקומות הנמוכים שנבראו עם אותיות התורה למרום שבתם אשר היה שם אהלם בתחילה דע לך כמו כן הענין באותן האנשים שהרעו מעשיהם אשר לא ידעו ולא יבינו אל פעולת ה' אשר בכל שעה ורגע עם תנועות איבריו עושה רשימות צירופים בקליפות ומשליך לשם אותיות וצירופי שמות התורה ועיין בפתיחת הפרשה פ"ה אלה שמות בני ישראל שמות ממש הבאים מצרימה בכל שעה ורגע כי ידוע אפילו פעולת עבירה ח"ו א"א להיות בלתי אותיות התורה המחיה אותה עבירה כי גם שם יש בחי' המחיה והוא סוד התשובה אם ישים אדם נפשו לחזור למוטב כידוע מול זה בא הקב"ה להזהיר את משה לך ואספת את זקני ישראל להוכיח על פניהם גודל הפגם בהרעות מעשיהם ואמרת אליהם לאמר בשבילי פקד פקדתי אתכם להיות שאין לכם התפשטות השכל להכניס החכמה אל כל המדריגות ראו מה גרמתם אתה נפרדים מאתי ואני חסר מכם וזהו משמעו תיבת פקד פקדתי לשון חסרון כמו ויפקד מקום דוד ועתה בהרעות מעשיכם אני חסר מעצמיכם וגם מא"ת כלליות האלפ"א בית"א אתוון העשוי לכם מחמת מיעוט הכרתכם ופרידת דביקת הבורא ב"ה וא"כ ממילא נעשים ונצטרפים: צירופי אותיות בקליפות ואזי אני חסר מאותיות העשוי לכם במיצר ים החכמה והנה זה כלל גדול בעבודת הבורא האותיות שנפלו מחמתו בחיצונים במיצר ים החכמה רוצים עליה ע"י בעת עוסקו בתורה ובתפלה ומנענע אותיות וצירופי שמות הקדושים אזי באים המ"ז ועיקר כוונתם לתקנם ולהפכם מצירופים אשר לא טובים לעשותם צירופים קדושים של תורה ותפלה ואם נותן דעתו לזה גורם תוספות תענוג למקום ב"ה שהעלה אותיות אלו שהיו עד עתה מרוחקים מאתו יתברך ועתה בעוצם השגתו מקרבם אל הקדושה פנימה כי ידוע מספרים שתיקוני תורה ותפלה עולה במקום הקרבנות בזמן שבהמ"ק קיים וכאשר חכמים הגידו זאת התורה לעולה וכו' ונתעוררו זאת התורה לא עולה ולא חטאת ולא אשם כי התורה כנגד כולם ובפרט עם התפלה יכולת בידינו להעלות ולקרב כל המדריגות כולם אל שורשם וקדמותם ואנו הגורמים תוספות תענוג להקב"ה כי זהו עצם תענוגו יתברך בבריאות העולמות והשתלשלות המדריגות מראשית המחשבה עד סוף המעשה וזה שמתרעם הבורא ב"ה ואומר אעלה אתכם מעני מצרים כלומר אני אמרתי בלבי מה שהכנסתי אתכם היינו צירופי אותיותיכם בעני מיצר ים החכמה עיקר הירידה היה לצורך העליה שציפיתי עצם התענוג שתעלו ותגביהו גם משם צירופי האותיות. וזהו ואומר אעלה אתכם מעני מצרים אל ארץ וגו' ארץ זבת חלב נוטריקון אותיות זבת זבול בית תפארתינו כלומר שהתפעלו בתורה ותפלה העלאות והתקרבות המדריגות כולם לשורשם כמו שפעלו הכהנים בעבודתם וישראל במעמדם ב"זבול "בית "תפארתינו ועתה הרעותם את מעשיכם וצריך הבורא ב"ה להראות א"ע ולהגלות לכם מבחי' סנה וחוחים לקרבם מחמתם אל התורה והעבודה וכאשר ביארנו למעלה פי"ה וירא אליו ה' בלבת אש מתוך הסנה וזה הרמז במלת חלב נוטריקון חוחים לעבדו ביראה כ"ז אתם העושים ולא אני כי לא מחשבותיכם מחשבותי וזהו ואומר אעלה אתכם מעוני מצרים כמדובר ודו"ק היטב ותבין נפלאות:
בפסוק אתם לכו קחו לכם תבן מאשר תמצאו כי אין נגרע מעבודתכם דבר ויפץ העם בכל ארץ מצרים לקושש קש לתבן והנוגשים אצים לאמר כלו מעשיכם דבר יום ביומו כאשר בהיות התבן ויבאו שוטרי בנ"י וגו' למה תעשה כה לעבדיך תבן אין נתן לעבדיך ולבנים אומרים לנו עשו ויאמר נרפים אתם נרפים וגו' ועתה לכו עבדו ותבן לא ינתן לכם ותבן לבנים תתנו. נראה לבאר ענין מקראי קודש כי הנה אנו בני ישראל החיוב מוטל עלינו עבודת הקודש יומם ולילה לבלתי נתרפה מעבודתינו אפילו כמעט רגע כי אנו אומרים אשר בחר בנו מכל העמים ואם יאמן כי ידבר כדבריו כן הוא מהראוי להיות שישיב אמריו לומר א"כ מה אני ומה יתרון עבודתי מזולת עמים כיון שהוא רודף ג"כ להשיג לבו מן הממון ומלבושים נאים ודירה נאה וכדומה מן התפעלות האדם הרודף אח"ז יומם ולילה א"כ הלא ככל הגוים בית ישראל המה ויתן אל לבו תמיד איה אפוא התענוג והשעשועים שצפה הקב"ה לקבל מעם קרובו ישראל ובחר בהם להיות לו לעם סגולה ונבחרים לו למנה מזולת עמים ע"כ מה מאוד ראוי שתכבד העבודה של הקב"ה על האנשים ויעשו בה יומם ולילה ובכל שעה ורגע וכאשר איתא בזוהר שפירש הינוקא ע"ס החכם עיניו בראשו על ההוא דקיימא על ראשו לזה צריך החכם ליתן עיניו ולבו כל הימים לבלתי נפסק מאתו שפע אלהי כמ"ש בכל עת יהיו בגדיך לבנים כי עינינו הרואות עתה בדור הזה רובם כמו כולם נרפים הם נרפים מן התורה והעבודה בטענת מזונות ופרנסת אשתו ובניו כשהם קטנים לומר שהם מקיימים עושה צדקה בכל עת ומאת ה' שכוח לבם מתי יעשו לביתם בית מועד לכל חי שזהו הפרנסה של הנשמה שלא תאכל מנהמא דכסופא ואנה יוליך חרפתו כאשר ישוב שמה ערום בלא תורה ובלא לבוש של מעשה המצוה וכזה נרמז בכתוב תכבד העבודה על האנשים ויעשו בה ואל ישעו בדברי שקר בטענותם השקרים כי בודאי אין הקב"ה בא בעלילה על בנ"א כי כל עצמו ורצונו הפשוט בבריאות האדם בעוה"ז השפל ושילוח נשמתו מכסא כבודו יתברך הוא לטובתו ושלימותו שלא יאכל מנהמא דכסופא ובודאי נוהג עמו כאב רחמן ואל דעות ה' ולו נתכנו עלילות ועיניו פקוחות אל כל דרכי ב"א לתת לאיש כדרכיו כי לאדם שטוב לפניו יתן לו פרנסתו בנחת ולא בצער ובלי יגיעה רבה כ"א כאשר יוכל שאת ולפעמים צריך האדם יגיעות וטרחות רבות ועכ"ז לא ידבק מאומה. וכל ימי עני רעים כי לו נתכנו עלילות והוא יודע עניניך יותר ממך והכל בכוונה ובהשגחה פרטיות ליתן לו שכרו כי הנה בעל הגמול יתברך שמו חפץ למען צדקו יגדיל תורה אפילו בעניני צרכי גופו גם שם יש אותיות התורה ואם מעשהו בהם בחכמה ובהתקשרות יכול להמציא לנפשו ענין עבודה אל הבורא ב"ה. מול זה בא הרמז בתורה ליהנות ממנה עצה אתם לכו קחו לכם תבן המורה על מזונות ומשתמע לתרי אפי הן מזון הגשמי או מזון הרוחני מזונות הנשמה אם עיני שכל לכם קחו לכם תבן מאשר תמצאו כי בכל דור בעולם תמצאו לכם רמיזא דחכמתא לעבודת האל כי בחכמה עשה הקב"ה וחכמת הפועל בנפעל והכל שייך אל העבודה ואי אתה רשאי לשמור הימנה לזה רומז הכתוב כי אין נגרע מעבודתכם דבר כלומר מעבודתכם עבודת הבורא לא נגרע שום דבר אשר בכל דבר בעולם יכול להמציא מרגוע לנפשו איך לעבוד את הבורא ב"ה ואדרבא אפילו בדבר שנראה לכאורה ביטול עבודה ידע נאמנה כי בודאי יש שם ג"כ איזה בחי' עבודה לשמו יתברך ואולם בעבור זאת שלא יד כל אדם שוים להבין ולהשכיל לכן ויפץ העם בכל ארץ מצרים לקושש קש לתבן כלומר פחותי הערך שלא ידעו ולא יבינו אל פעולת ה' נפוצים בכל הארץ במיצר ים החכמה בלא התפשטות השכל ולא זרו מתאותם לרדוף יומם ולילה לשאול אוכל לנפשם ולהשיג מחוז חפצם וזהו לקושש קש לתבן וכאשר ימצאו די ספוקם מחזירים לו יתברך שבח והודאה ממין הטענה שכל עצמם ופעולתם בעבור טענות הפרנסה כמוזכר לעיל ולהיות בחי' עבודתם תלוי בדבר העבודה הוא רפוי בידם כי נודע אהבה שתלוי בדבר בטל דבר בטלה אהבה והיה כאשר ירעב וקצף לכן צריך הקב"ה לשלוח להם מקריות ופגעי הזמנים לזרזם ולהעמידם על דרך הטוב לאהוב את הבורא ב"ה בין בטוב ובין בעקו כי כן שורש הדין נותן בעיקר העבודה וזהו הרמז בכתוב והנוגשים אצים לומר כלו מעשיכם דבר יום ביומו כאשר בהיות התבן כלומר בחינת המקריות ופגעי הזמנים אלו הנוגשים מאתו יתברך אצים לומר לאנשים הנאמרים כלו מעשיכם הטובים המוטל עליכם לעשות בכל יום ויום כאשר בהיות התבן והכוונה להעמידם ולהדריכם בדרכי יושר מובחר העבודה להבין ולדעת שלא נגרע מעבודתכם דבר כנ"ל וכל עוד שלא יתנו לב להבין ולקבל עליהם עול מלכות שמים שלמה לפעמים צריך הבורא ב"ה לנהוג עמהם באכזריות להלקותם ח"ו ובאמת כתיב ויכו שוטרי בני ישראל כאשר שמו עליהם נוגשי פרעה לשון פרעון גמול תשלומם מדוע לא כליתם חקכם ללבון ירצה חק הקצוב לכם להיות בגדיכם לבנים בכל שעה ורגע מה כתיב ויבאו שטרי בני ישראל ויצעקו אל פרעה לאמר למה תעשה כה לעבדיך כלומר עצמותיהם ינגשו בטענה עצומה לטעון נגד מדת הדין הפורע חוב לאמר למה תעשה כה לעבדיך וזהו עיקר הטענה ומענה מפחותי הערך שכחי אלקים תבן אין ניתן לעבדיך ולבנים אומרים לנו עשו והנה עבדיך מכים וחטאת עמך זה הדבר שדברתי טענה מפחותי הערך ואין הכרתם כל כך חזקה לעורר לבם בקרבם ממדריגות התחתונים ומקרי ופגעי הזמנים ותבן מורה לבחינת צרכיותיו הגשמי הנאות גופם ומחמת חסרון פרנסתם וטרדתם אחרי צרכיותם המרובים זה סיבת בטולם מדביקות לזה מתרעמים נגד מדת הדין תבן אין ניתן לעבדיך כלומר סיפוק צרכינו המרובים בעניני הגשמי ואף על פי כן לבנים אומרים לנו עשו ע"ד בכל שעה יהיו בגדיך לבנים תוקף גזירתך לבני ישראל שבכל עת יהיו לבנים היינו שלא יפרידו א"ע עם מחשבתם אפילו כמעט רגע מרוממות אלהות ולהמשיך שפע וחיות מלובן עליון הנה כי כן עבדיך מכים כנזכר לזה השיבם נגד טענותם ויאמר נרפים אתם נרפים וגו' ועתה לכו עבדו ותבן לא ינתן לכם ותוכן לבנים תתנו בכאן להזהיר באה תורתינו שעבודת האדם צריך להיות בתדירי בין בטיבו בין בעקו ח"ו ואל יהיה אהבתם ויראתם את הבורא ברוך הוא תלויה בדבר כאשר איתא בזוהר יראה אתפרש לתלת סטרין תרין מנייהו לית בהו עקרא כדקא יאות וחד עקרא דיראה אית ב"נ דדחיל מקודשה בריך הוא בגין דייחון בנוהי ולא ימותון או דדחיל מעונשא דגופיה או דממוניה אשתכח יראה דאיהו דחילו לקב"ה לא שוי לעקרא אית ב"נ דדחיל מהקב"ה בגין דדחיל מעונשא דההוא עלמא ועונשא דגיהנם תרין אלין לאו עקרא דיראה אינון ושרשא דיליה יראה דאיהו עקרא למדחל ב"נ למאריה בגין דאיהו רב ושליט עקרא ושרשא דכל עלמין וכלא קמיה כלא חשיביה וכן במדות האהבה דרש בזוהר בתרין סטרין אתפרש אהבה רחימו דקודשא בריך הוא אית מאן דרחים ליה מגו דאית ליה עותרא אורכא דיומין בנין סחרניה שליט על שנאוי ארחוי מתתקנן ליה ומגו כך רחים ליה ואי להאי יהא בהפוכא ויהדר עליה קודשא בריך הוא גלגולא דדינא יהא שניא ליה ולא ירחים ליה כלל ובג"כ רחימו דא לאו איהו אהבה דאית ליה עקרא ורחימו דאקרי שלים ההוא דהוי בתרין סטרין בין בדינא בין בטיבוי כי אז אינה תלוי בדבר ואינה בטילה עולמות מול דברינו הנ"ל בא הרמז ויאמר נרפים אתם נרפים להיות עבודתכם תלויה בדבר ואינה נחשבת למאומה ועתה לכו עבדו את הבורא ברוך הוא ותבן לא ינתן לכם כלומר אף על פי שלא ינתן לכם די סיפוקכם ואז יאות לכם תוכן לבנים תתנו להיות בגדיכם לבנים תמיד ודו"ק:
בפסוק ומאז באתי אל פרעה לדבר בשמך הרע לעם הזה והצל לא הצלת את עמך ויאמר ה' אל משה עתה תראה אשר אעשה לפרעה עיין לקמן בדרוש יציאת מצרים שהארכנו מזה וכאן ריש מילין אומר ומאז באתי אל פרעה כלומר מאז קודם שנתלבש אלופו של עולם בז' ימי הבנין זהו מורה תיבת מאז ושם עדיין מעורבים בחי' שחי המצרים רק שורש דק בתכלית הדקות שורש בחינת משה וגם לעומתו שורש דק בחי' פרעה היונק מאחורי עורף כנראה. בכונות ואינו מניח התפשטות המקריים לבוא לידי גילוי והיכר יתרון אור מן החשך וזה ידוע למביני מדע אשר שם בשורש הקדמון כל התורה כולה גנוזה וכמוסה בעצמותו ית' שמו הגדול ובאמצעות השתלשלות והתפשטות המדריגות ממקומם הרמה מדריגה אחר מדריגה לערך השתלשלותם והחפשטותם כמו כן מתרבים צירופים בתורה ובכל דור ודור לערך הכנת לבם לדרוש ה' וכפי השגתם כמו כן החיוב מוטל עליהם לעבוד אותו יתברך עם זאת ההשגה כפי תגבורת המדות השולטים אז ומי שחלק לו אלהים בבינה בכל דור ודור מחזיר את התורה ליושנה ואינו לומד את התורה כפשוטה כ"א אפילו מסיפורי מעשיות הנראים לכאורה דברים פשוטים וגשמים עכ"ז לעוצם הכרתו והשגתו יכול להשיג אורות עליונים עד שקורא כל התורה כולה בשם העצם כאשר דברנו מזה למעלה ע"ש ומפשיט אותה מגשמיותה ומעלה סיפור התורה לנקודה ראשונה חכמה עילאה כי אורייתא מחכמה נפקית וזהו ומאז באתי אל פרעה כנזכר קודם שנתלבש אלופו של עולם בזה"ב באתי אל פרעה עליון בשורשו במקורו לדבר בשמך כלומר שם היתה כל התורה כולה רק שם העצם הוי"ה ב"ה גם שם באתי לדבר ולטעון בעבור נשמותיהם של ישראל וזהו לדבר בשמך כשהתורה היתה עדיין גנוזה בעצמותו בשם העצם גם שם הרע לעם הזה והצל לא הצלת ולכאורה שפת ישר הרע לעם הזה היינו הצל לא הצלת וגם הצל לא הצלת לכאורה אינו מובן ומהראוי לומר הרע לעם הזה ולא הצלת ולמה כפול לשונו אמנם לפי ענינו יתפרש על נכון שתיבת הרע מוסב על בחי' פרעה שבשורש גם שם הרע לעם הזה ביונקו מאחורי עורף לבלתי תת לכת התפשטות ב' המצרים בגופות ישראלים נשמתם מסטרא דקדושה וגופת המצרנים להכיר יתרון אור מחשך ומה שהוא בשורש מוכרח להיות דוגמתו למטה בעולם הזה הגשמי אריכות שעבוד גלות מצרנים לשלוט גופים המצרנים בגופים ישראלים וזה כמו שהרע לעם הזה בשורש נשמתם ולכן הצל לא הצלת את עמך גם כן למטה להיות ניכר שלימותם ביתרון שאת על המצרנים דוגמת השורש כנזכר לזה השיב הקדוש ברוך הוא מול דברי משה רבינו עליו השלום עתה תראה אשר אעשה לפרעה ירצה כן גזרה חכמתו יתברך בתחלת בריאות העולמות עליונים ותחתונים לסיבה זאת להוציא מכח אל הפועל ומהעלם אל הגילוי בכדי לקבל תוספות תענוג מהתחלקות בחינת הכלליות לבחינת פרטיות כמבואר למעלה באריכות ע"ש וכנרמז בכתוב כל הנקרא בשמי ולכבודי בראתיו יצרתיו אף עשיתיו והנכון לרמוז הנ"ל כל הנקרא בשמי שם העצם בכלליות אחדות גמור הוצאתי מהעלם לגילוי בהשתלשלות ארבע עולמות אצילות בריאה יצירה אף עשיתיו רומז לעולם העשיה הגס ועכור והכל בשביל התענוג והשעשוע מהתחלקות הכללות וזהו שרמז לו הקב"ה למשה רבינו עתה באמצעיות סיבת גלות מצרים הגשמי יתכן לך לראות ולהשכיל בפועל מה שהיה תחלה בכח וזהו עתה תראה אשר אעשה לשון עשייה ממש גם שם תוכל להבין ולהשכיל אורות עליונים וכאמור ודו"ק מאוד כי עמוק הענין: