בפסוק ויהי רעב בארץ מלבד הרעב הראשון ויש לרמוז כי הנה באמת יש שני מיני רעב בעולם אחד רעב הגשמי ממאכל וממשתה וכדומה מצרכי הגשמיות ורעב השני הוא לאנשים המשכילים המישרים אורחותם לעשות הכל בהתקשרות ודביקות אל ולקשר הבינה אל בחי' העתים והרגעים להכניס בהם הארה כאשר הרחבנו ביאור מענין זה במקום אחר לפנים מן הספר ואנשים כאלה אשר עיני שכל להם אל יתנו דומה לנפשם אם חסר להם די סיפוקם עצה היעוצה איך להתנהג בפרטי העתים להעלותם אל הבורא כי נודע שהעתים אין להם מגרמים כלום כי אם מכשרון פעולתם של הצדיקים מאירים הארה עליונה בכל עת ושעה שעושין בהם מעשה המצות ובהעדר להם עצה כדת מה לעשות נחשב להם למיתת הנפש כאשר הולך אדם ונוטה למות מחמת רעב בחסרון לחם ומים וכיון שרואה שנפשו כבדה עליו ונוטה למות אזי צועק אל האלהים ובני אדם בכל מיני התפעלות אולי יחוס עליו להחיות את נפשו מרעב ומצמא. והנה כמה ראוי שיקח האדם מוסר השכל אם צעקתו גדולה כל כך להחיות נפשו ממזון הגשמי שאין חיותו חיות עולם כי חרוצים ימיו עלי אדמה כו' וקל וחומר שישאל ויתאמץ האדם להחיות את נפשו חיי עולם והאמת כן הוא הצדיקים אשר נגע יראת אלהים בקרבם כאשר חסר להם עצה בפרטיות חלקי העתים והרגעים המה בפחד ומורא וצערם גדול ושוה להם ממש למיתת הנפש ולזה מתמיה הכתוב על זולת עם פחותי הערך שכיחי אלהים כמתרעם ואומר ויהי לשון צער רעב בארץ כלומר כל עצמם ודאגתם לצער נפשם על רעב שבארציות וגשמיות על זה דוה לבם כל ימיהם ובעו"ה רבים המה כיון שרואים שמזונותיו המה מצומצמים עושה כל תחבולות שבעולם ובלבד שימצא די מחסורו ולא יחסור מאומה וגם צועק לבני אדם ומעמיד אנשים לגלות אוזן ולהודיע צערו ברבים וליתן סיפוק ופליאה נשגבה בעיני איך מצא לבם לעשות כן וימלאו כמעיל בשתם ובושה וכלימה יכסה פניהם לעזוב עזר אלוה ולבקש צרכיותיו מאנשים פחותי הערך כערכו הלא טוב לו אז מעתה בהתחננו עזר אלהים כי הוא המפרנס ומכלכל מקרני ראמים עד ביצי כינים והשיב ישיב אמריו אליו למה אני חסר די פרנסתי יותר מכל הברואים ובריות הקלים ולכן יתלה החסרון בעצמו שהרע את מעשיו וקפח פרנסתו ואינו כלי מוכן ומוכשר לקבל רוב השפעתו הנשפע אליו תמיד מבריכה העליונה וכלפי זה יתבונן על דרכיו ופרטי מעשיותיו לתקן את מלא קומתו מראש ועד עקב להשראת אלהות ויחזק א"ע במדות הבטחון ואזי יהיה כלי מוכשר ומוכן לקבל רב טובו המטיב לבריותיו והכסיל בחושך הולך ולב הותל הטהו לעזוב עזר אלוה וצועק לבני אדם ואיננו פונה את עצמו לשאול אוכל לנפשו ממי שהיכולת בידו והכלים לא ידע כי אין לך שטות גדול מזה הגם אפילו בכיון מחשבותיו בתוך תפלתו ותורתו וכל מגמתו לשאול אוכל לנפשו וכדומה והאמונה תקוע בקרב לבו שאין לו על מי להשען אלא על אביו שבשמים אין זה המובחר שבעבודה כי כבר נודע מכל הספרים שהתפלה היא צורך גבוה ולא צורך עצמו עכ"ז מי יתן והיה לבבם זה להם לא פחות להאמין באמונה שכל עצמם ומאודם נקשר בחפץ ורצון הבורא לעשות כרצונו ועכ"פ לא יפנו לבקש טרפם ומזונם זולת הבורא. ובזה בא הכתוב להוכיח על פניהם שכל עצמם ומאודם מצערים את נפשם על רעב הארץ מלבד הרעב הראשון דהיינו רעב המוזכר בדברינו רעב הנפש בהעדר לו עצה אפילו על יום אחד איך לעבוד בו את הקב"ה כל זה שכוח מלוח לבם ובאמת זה הוא עיקר הרעב ראשון הוא לכל בחי' הרעבים וצמאים שיש בעולם ובאמת אנו מקוים מאל שיבאו ימים אשר אין רעב ללחם ולא צמא למים וכו':
במקראי קודש וכל הבארות אשר חפרו עבדי אביו בימי אברהם אביו סתמום פלשתים ויקרא שם הבאר עשק ואח"כ חפרו באר אחרת ויריבו גם עליה ויקרא שמה שטנה ויעתק משם ויחפור באר אחרת ולא רבו עליה ויקרא שמה רחובות ויאמר כי עתה הרחיב ה' לנו ופרינו בארץ. להבין הענין נראה בהקדם פי"ה חכמות בחוץ תרונה ברחובות חתן קולה ודרש בזוהר הקדוש חכמות אלין חכמה עילאה וחכמה תתאה דאתכללית בה בעילאה ובכוונה כמובן מן הכתוב חכמות בחוץ תרונה כלומר כשאדם המשכיל מכניס הארת אלהות אפילו בעניני החיצוניות להעלות משם חכמה תתאה היינו איברי השכינה המלובש לשם להחיותם והיינו במה שלוקח לעצמו רמיזא דחכמתא בזה מדבר שני בחי' חכמות חכמה תתאה לחכמה עילאה תועלתו גדולה בזה וגורם רנה לחכמה זעירא המלובש במדריגות וזהו חכמות בחוץ בהיות המשכיל מחבר אלו הב' חכמות בחוץ תרונה גורם רנה אפילו בחיצונים לחכמה תתאה המלובש לשם להיות שהכניס בה הארה כי קודם בוא איש להעלות אותו משם נ"ק עושה מריבה כלפי מעלה כדאיתא מים התחתונים בוכים אנן בעינן למהוי קדם מלכא וכתיב ישרים ישכנו ארץ ואיתא בזוהר ישכינו ארץ קרי והא אוקמה כי הישרים והתמימים עושין חנינה להניצוץ שבארציות ומעלין אותה לשורש הקודם ואז אינו עושה מריבה כלפי מעלה והנה ידוע כל העובדות שעשה יעקב אבינו עם לבן היה רק עניני תורה ותפלה ומעשי המצות בכח מה שיעשו אח"כ כללות ב"י בפרטיות ולזה רמז בדבריו עד הגל הזה ועדה המצבה הזאת ונרמז בכאן בכח מה שנ' מקודם "הוי "גביר "לאחיך ר"ת הג"ל כ"ז היה בכח מאז בעובדות יעקב אבינו עם לבן וגם הבארות הכתובים בתורה מורים על פרטיות מעשי המצות של כללות י"ב שבטים וכללות כל ישראל מדור לדור עד ביאת הגואל מה שהן עתידין לתקן עם תורה ותפלה ופרטי עשיות מצותן היה עדיין רק בכח בבחי' קול ואח"כ בנתינת התורה באו אלו העובדות אל בחי' דבור והנה כמו שהיה אז בתחלה העובדות בחי' נגדיות כמוהו נמשך הענין עד ביאת משיחנו ב"ב. ומעתה תבין ענין המריבה על בארות המים וכל הבארות אשר חפרו עבדי אביו בימי אברהם והיינו שהראה לבאי עולם ענין העבודה איך לקשור החכמה והמדע אל כל העובדות לעשות בהתקשרות הבורא ב"ה סתמום פלשתים ויקרא שם הבאר עשק ירצה כי הנה כ"ז שהאדם בחסרון דעת ואין לו התפשטות השכל להכניס הדעת אל פרטי עובדותיו אפילו מצרכי הגוף תדע נאמנה שאין עבודתו עולה כהוגן ואם תעיין עליו הטיב תראה ותבין אפילו עוסקו בתורה יומם ולילה עכ"ז אח"כ בבואו להשתמש בצורכי הגוף שמוכרח בהם כגון אכילה ושתיה שבלתי אפשרי זולתם אזי הנחש הוא יצה"ר מצוי לשם לשטנו ואין תבונה בו ליתן עצות לנפשו כ"א בעשות גדרים וסייגים ומשמרת למשמרת וכולי האי ואולי כי לפעמים הנחש מצוי בין הגדרים וסייגים אכן מי שעיני שכל לו ויש לו התפשטות השכל לדעת מאוס ברע ולבחור בטוב שבכל המדריגות ליקח לעצמו רמיזא דחכמתא לחבר חכמה תתאה לחכמה עילאה כמדובר איש כזה נקרא יעקב שלם עם בחי' הי' והיינו שחבר החכמה אל העקב המורים מדריגות תחתונים וכמבואר לנו במ"א פי' התיקונים ובהיות כן מעשיו נאמר כי לא נחש ביעקב שאין ליצה"ר הוא הנחש שום אחיזה בעקבו וכיון שמחבר לשם את הי' המורה לחכמה לעשות הכל בהתקשרות והנה התורה היא תמידית וישנה בכל אדם ובכ"ז ובודאי בחי' הבארות נמצאים גם עתה בכל אדם היינו בחי' שכליות שממציא לעצמו לפתוח בעבודת הבורא יתברך ויש ג"כ בחי' פלשתים שסותמים הבארות היינו אותן השכליות שחפר בהשגת אלהות וכל מה שהוא מעמיק יותר בהשגה באים לו מבטלים העומדים על ימינו לשטנו ורוצים להפרידו ולערבב מחשבתו הטהורה עד שמפשיט א"ע מגשמיות עוה"ז מכל וכל שתקן מלא קומתו מראש עד עקב לטהר פרטיות איבריו וחושיו שלא ליהנות מתענוגי עה"ז כלום ואפילו צרכי הכרחי מעשהו בהם בחכמה ותבונה להעלות משם נ"ק הם איברי השכינה ואותיות התורה אזי אין לשטן שום מגע בבחי' עובדותיו אפילו התחתונים אמנם בזה יש כמה מדריגות שונות טרם בוא אל שכל הגדול תכלית המכוון וזה נרמז בתורה תחלה חפרו רבו הבארות וכולם סתמום פלשתים כלומר אפילו בריבוי עצות השכליים לעבודת אלקים ואפילו בגדרים וסייגים גם שם הנחש מצוי ועומד לשטן לו להפרידו מדביקתו ובפרט בעוסקו בארציות מדריגות התחתונים ואחר כך יש בחי' יותר עליונה שהאדם ממציא לעצמו וזהו ואחר כך חפרו באר אחרת המורה אל הנ"ל אכן להיות שאין עובדותיו עדיין בשלימות נאמר ויריבו גם עליה ויקרא שמה שטנה להורות שלא יצא עדיין ידי חובתי בשלימות ולכן יש אחיזה לשטן לשטנו ועל כן קרא שמה שטנה:
ויעתק משם ויחפור באר אחרת והיינו אחר שהוא מעתיק א"ע משם מכל וכל ומקבל על עצמו לבלתי יהנה מבחי' תענוגי עוה"ז ומפשיט א"פ מגשמיות לבלתי עשות פעולה גדולה וקטנה כ"א בהתבונן תחלה אם יגיע מזה צד הנאה לבורא עולם וכמבואר למעלה אזי אין נחש ביעקב לשטנו ולזה אומר הכתוב ולא רבו עליה: ויקרא שמה רחובות ויאמר כי עתה הרחיב ה' לנו ופרינו בארץ והיינו על דרך שנתבאר לנו במקום אחר ענין הרחבת הגבול כי מי שיש לו בהירות השכל איננו צריך לרבוי גדרים וסייגים פן יוצא מגבול הקדושה כיון דכל פרטי מעשיו הכל בחכמה ובתבונה וזהו כי הרחיב ה' לנו ופרינו בארץ אפילו בארציות לעשותם קצת בהרחבה בכדי להעלות גם משם איברי השכינה וזה המובחר שבעבודת אל בהיות לו שכל רחב בזה להעלות גם משם אותיות התורה וזה עצם התענוג שעלה ברצונו הפשוט לקבל מעם קרובו ישראל ודוק בזה ותבין:
בפסוק ויהי כי זקן יצחק ותכהין עיניו מראות וגו' ויקרא אל עשו וגו' ועשה לי מטעמים כאשר אהבתי ורבקה שומעת בדבר יצחק אל עשו וגו' ורבקה אמרה אל יעקב בנה לאמר הנה שמעתי וגו' ועתה בני שמע בקולי לאשר אני מצוה אותך יש להבין דקדוק הלשון ורבקה שומעת משמעו לשון הוה שהיא שומעת תמיד ומהראוי לומר ורבקה שמעה בדבר וכו' וכן בשרה אמנו כתיב גם כן בזה הלשון ושרה שומעת פתח האהל ומהראוי לומר גם כן ושרה שמעה בלשון עבר אמנם תורתינו הקדושה היא תמידיות וישנה בכל אדם ובכל זמן וכאן נרמז אשר נעשה בכל שנה בהגיע ראש השנה שכל העולם עוברים לפניו כבני מרון ומקטרגא אזיל לפשפשא בחובין דעלמא כמו דאיתא בזוהר ובתיקונים יומא דר"ה דינא דכל עלמא דינא של יצחק דאינון עבדין מטעמים ותבשילים בלא דעתא דסטרא אחרא דהא יצחק משדר ליה לצוד צידה דחובין דבני עלמא ולאייתאה לגביה ובעוד דאיהו אזיל ישראל נטלי עיטא ברבקה ועבדין כל אינון פולחנין כל אינון צלותין וכו' בגין לאתערא רחמי וגו' וקרבנא איהו עולה איל בגין אילו של יצחק וכזה נעשה בכל שנה אשר יצחק משדר לעשו לצוד ציד להביא לפניו חובין ורבקה אמנו היא השכינה השומרת בניה בגלות המר נותנת עצה לנפשם לאתערא רחמים. מול זה בא הרמז בתורה אשר זה הענין נוהג בכל אדם ובכל זמן מדור לדור כי חז"ל נתעוררו ע"פ לרגעים תבחננו שהאדם נידון בכל יום ורגע ויהי כי זקן יצחק הוא מדת הדין המתעורר כי הכתוב אומר ואל זועם בכל יום ותכהין עיניו מראות מכללא דרחמנא או ויקרא אל עשו לעשות לו מטעמים והיינו מפשפש בחובין דעלמין כנראה מדברי הזוהר ורבקה אמנו כינוי לשכינה שומעת תמיד בדבר יצחק אל עשו וגו' ורחמי דאם גדולים על בניה ורבקה אמרה אל יעקב בנה רמז לכללות ישראל המכונים בשם יעקב כי אנו בני ישראל נקראים עדת יעקב ונהנים ממנה עצה לעשות כל אינון פולחנין כל אינון צלותין בגין לאתערא רחמי ולזה אמרה ועתה בני שמע בקולי לאשר אני מצוה אותך היינו הרהורי תשובה הבאים לאדם. (חסר הסיום):
בפסוק ויאמר אליו יצחק אביו גשה נא ושקה לי בני לכאורה יש להבין לאיזה צורך כתבה התורה הקדושה שישנה בכל זמן והיא תמידיות שיצחק בקש זאת אז מבנו שינשק אותו וגם האיך יעלה על הדעת שהתורה תדבר דיבורי גשמיות ויראה אשר בכאן רמז גדול דברה התורה לעורר לבות בני אדם אל עבודת הבורא והורה לנו איך הקדוש ברוך הוא בקש זאת מאתנו שאנחנו חלק ה' עמו וע"י כשרון פעולתינו יגרומו לו בחינת נשיקין לקבל הארה מלמעלה ממדריגה יותר גבוה כי גבוה מעל גבוה שומר כידוע ויאמר יצחק אביו אבינו שבשמים אומר ומבקש זאת מישראל הנקרא בני אל חי כמ"ש בני בכורי ישראל גש ה' אחרונה אלי והיינו העלאות איברי השכינה השוכנות במדריגת התחתונים כמוזכר לעיל והתועלת ושקה לי בני כלומר תגרמו לי בחינת נשיקין לקבל הארה ממדריגה עליונה כידוע למביני מדע והבן:
ויאמר ראה ריח בני ולא נאמר מי האומר ואיתא בזוהר כל מקום שנאמר ויאמר סתם דא שכינתא והכוונה השכינה מתפארת עם הצדיק אשר עובד את הקדוש ב"ה בתדירי לומר ראה ריח בני שמעלה ריח טוב לפניך בכשרון פעולותיו וזה תכלית היחוד ע"ד חזי במה ברא אתינא לקמן ויש לו ריח קדוש כזה כריח השדה היא שדה של חקל תפוחין קדישין אשר ברכו הויה ירצה עוד זאת גורם צדיק האמיתי בזה שמעלה מ"נ לז"א בהעלות איברי השכינה בינה הנקרא אשר ברכו ה' נותן בריכה משפע עליונה לשם הוי"ה ב"ה והיינו בחי' המשכת מוחין מנה"י דאמא וזהו ויתן לך האלקים מטל השמים וכתיב בה' הידיעה כי כבר נודע שיש שני בחי' אלהים חיים ואלקים סתם ואתה בעשותך ככה לגרום התעוררות למעלה כמדובר ויתן לך האלהים הידוע אלקים חיים המרמז לאימא עילאי מטל השמים משפע וברכה עליונה הנשפע על בחי' שמים מטעם ואתה תשמע השמים וגו' והאלקים יורינו דרך עבודתו ויישרנו להתהלך בארצות החיים אמן:
בפסוק ועתה בני שמע בקולי וקום ברח לך אל לבן אחי חרנה וישבת עמו ימים אחדים קודם נבוא לביאור נקדים מקרא קודש בהפטרה משא דבר ה' אל ישראל ביד מלאכי אהבתי אתכם אמר ה' ואמרתם במה אהבתנו הלא אח עשו ליעקב ואהב את יעקב ואת עשו שנאתי יש להבין במה מתרץ הנביא ואמרתם במה אהבתנו משמע במה ניכרת אהבתו ביתרון שאת לעין כל היות אהבתו עליכם יותר מזולתכם ואומר הלא אח עשו ליעקב ואהב את יעקב וכו' ועדיין האמירה במקומה עומדת במה אהבתנו במה ניכרת אהבתו ובזוהר פריך ע"פ ואשים את עריו שממה והלא אנו רואין שיושב בכרכין דעלמא ומשיג כל תאות לבו בעוה"ז ותירץ כבר כתב בפיתקי דילי וכאלו עשוי כבר מקדמת דנא ולזה אה"כ ואשים כבר את עריו שממה ולענ"ד נראה לפרש כי נודע כבר שתכלית הבריאה רק בשביל ישראל בכדי לקבל תוספת תענוג ושעשועים מעם קרובו ישראל במה שימאסו ברע ויבחרו בטוב וממילא מוכרח להיות בחי' רע בעולם גבול הרשע לעומת גבול הקדושה בכדי שיוכר שלימותם וטובתם של ישראל ולכן יעקב ועשו היו תואמים בבטן המלאה לכוונה הנ"ל כי באמת כמו שיעקב צורך בעולם אשר בשבילו היתה עיקר הבריאה כמ"כ היה צורך בעשו להיות עומד לנגדו אמנם עיקר הרצון והחפץ עלה יעקב במחשבה הקדומה ועשו אחיו בא מצידו כלומר מצד יעקב מוכרח לברוא גם כן את הקליפה לפרי הוא עשו בכדי שע"י עשו יקבל שעשועים מיעקב ולכן כתיב תומים חסר א' להורות שאלופו של עולם חסר מאחד מהם והוא עשו ועיקר רצונו כ"א ביעקב בחר לו יה להיות לו לעם סגולה ובתמר כתיב תאומים מלא באלף להיותם שניהם צדיקים ורצונו של אלופו של עולם בשניהם וכלל זה יהיה בידך היות עיקר עבודת האדם בעוה"ז השפל לברור טוב מהרע והיינו בחי' טוב שיש בעשו והוא הגורם אהבת הקב"ה ליעקב לכפול שכרו מטוב הצפון. ומעתה תבין דברי הנביא אהבתי אתכם אמר ה' ואמרתם במה אהבתנו כלומר מה היא הסיבה הגורם גודל האהבה מאת הקב"ה לעם סגולתו לזה גילה סודו לעבדו הנביא ביד מלאכי הלא אח עשו ליעקב נאם ה' פירוש שבמחשבה הקדומה תיכף כשעלה הרצון לברוא את יעקב היה צורך ג"כ לברוא את עשו כנגדו בכדי שיכיר שלימות יעקב על ידו נמצא היו תומים במחשבה לברוא שניהם יחד ועכ"ז אהבתי את יעקב ואת עשו שנאתי וכל עצמו של עשו לא נברא כ"א בשביל תענוג של יעקב ליתרון אור ולשלם לו שכרו משלם בעולם התענוג והנה יעקב אבינו היה בחיר שבאבות כידוע מספרים ואיתא שופרא דיעקב מעין שופרא דאדם הראשון ולכאורה צריך להבין מה הורו לנו חז"ל בזה שיעקב היה נאה ביותר מה צד הנאה מגיע להקב"ה אמנם דבר גדול רמזו בזה והכוונה בחי' התפארת שרצה הקב"ה לקבל מאדה"ר והיינו שופרא דאדה"ר קבל זה התפארת מיעקב כי השורש הוא אדה"ר לא נברא כ"א שיתגלה ויתפרסם אלהותו ית' באמצעות מלא קומתו הנברא בצלם דמות תבניתו ית' וציורא דאדם הוא ציורא דעובדא דבראשית ויתפאר הקב"ה אתו עמו וכיון שחטא נתמעט קומתו ולא יכול הקדוש ב"ה להתפאר עמו כיון שבא יעקב והתחיל לגלות ולפרסם אלהותו עם מלא קומתו ויעקב בא שלם מטתו שלמה שלא היה בבחינת קומתו מגע נכרי אזי קיבל הבורא ית' אותו בחי' ההתפארות מיעקב מה שצפה לקבל מאדם הראשון ומעתה בין תבין דברי חכמים וחידותם שופר' דיעקב מעין שופרי דאדה"ר ובמקום אחר הארכנו בענין זה והמשכיל על דבר ימצא טוב להיות שעיקר המכוון בבריאה לברר הטוב מבחי' עשו לזה רצה יעקב אבינו לברר אז תיכף ומיד לברור בחינת טוב שיש בעשו ואמרה לו אמו ועתה בני שמע בקולי וקום ברח לך אל לבן אחי חרנה וישבת עמו ימים אחדים רמיזא רמזה לו לא עתה עת האסף הנ"ק ולברר הבירורים שיש בעשו כ"א לעת הגאולה וכמ"ש ועלו מושיעים בהר ציון לשפוט את הר עשו וכדאיתא בספרים שלשה אומות קני קניזי וקדמוני הניחו אותן עד לעתיד ואל זה רמזה אמו אתה רוצה לעסוק עתה עם עשו לא כן הוא שמע בקולי וקום ברח לך אל לבן אחי חרנה ועמו תכין לך ליישב את הימים אחדים הידועים המה ז' ימי א הבנין אשר זה תכלית המכוון בבריאת אדם בעוה"ז לתקן אותם ואי"ה במקומו יתבאר לנו אופני הברור יעקב עם לבן והבן:
בפסוק יעבדוך עמים וישתחוו לך לאמים הוה גביר לאחיך וישתחוו לך בני אמך. להבין כוונת הכתוב נראה ע"ד שביארנו בדבר ה' שמים נעשו ירצה כשיש בדבור של איש משכיל צירוף שם הוי"ה ב"ה באופן שנתבאר לנו כמה פעמים אזי תועלתו גדולה שנעשו מדיבורים כאלה שמים חדשים וארץ חדשה כי כאשר האדם מתחיל לחשוב נולד תיכף התעוררות עביד תנועה נאצלה וזה בחי' אות יו"ד של השם ואח"כ בא הבינה וממשיך המשכות ונעשה בחי' התגלות יותר ואז נקרא ה' מוצאות הבינה קלא דלא אשתמע כיון שהוא עדיין בסוד המחשבה ואח"כ מתלבשים ה' מוצאות הבינה בבחי' הקול שהיא בחי' קול פשוט המשכת אות וי"ו מהשם ואח"כ נתלבש הקול בה' מוצאות הפה ונמצא נשלם צירוף שם הוי"ה ב"ה. והכל בתנאי שהאותיות היוצאים משפתיו המה במחשבה טהורה ונקיה בלתי מ"ז מקדמת המחשבה עד בחי' הדיבור שלא יגרום להיות לשון רמי' אותיות ר"מ י"ה כלומר בהיות מוציא דיבור במחשבות חוץ מהבלי עולם אזי שני אותיות י"ה המורים חכמה ובינה מסתלקים משני אותיות ו"ה בחי' קול ודיבור כאשר יתבאר לנו במקום באורך. לזה אפשר לרמז בכתוב יעבדוך עמים ירצה המה יגרמו לך בחי' עבודה כמבואר שזאת עבודת האדם לברור מהם בחי' הטוב המעורב בהם וישתחוו לך לאומים היינו באמצעותם תבא לך מרב טוב הצפון כי כל עצמם של האומות רק לתוס' התענוג של עם ישראל כמבואר ובכל מקום השתחוואה היא הורדת השפע וכאשר רמזה רבקה לאליעזר גם תבן גם מספוא רב עמנו ע"ש הכל תבא לך בהכשר מעשיך לעשות בהתקשרות הבורא לעשות כל עניני צורכיך רק לתועלת הנ"ל להעלות ולברור הטוב מהרע תהיה לך דיבורים בתורה ובתפלה בלתי מ"ז ומעורבת ממחשבות חוץ ולזה רמז הוה גביר לאחיך ירצה לאחיך המה ה' מוצאות הפה הנקרא אחיך כאשר יתבאר לנו במקומו ע"פ ויאמר יעקב לאחיו לקטו אבנים ופירש"י הם בניו שהיו לו אחים נגשים אליו לצרה ע"ש ותראה נפלאות והכוונה בתיבת הו"ה שלא יעשה פירוד בין הדבקים שלא יפריד את ה' ראשונה מהשם המורה על עולם המחשבה עולם הבינה משני אותיות ו"ה בחי' קול ודיבור וזהו הו"ה דהיינו שה' ראשונה מחוברת ודבוקה לב' אותיות ו"ה והתועלת המגיע לך וישתחוו לך בני אמך נודע שכל בחי' השתחויה רזא דהמשכה למטה ותגרום ע"י דבורים הזכים השתחויה הארת ה' מוצאות הבינה בני אמך להשפיע אל ה' מוצאות הפה וככה נתעורר השפעות בכל העולם המורים לבחי' אלו דוק ותבין: