וירא אליו ה' באלוני ממרא והוא יושב פתח האוהל כחום היום פי' רש"י הוציא הקב"ה חמה מנרתיקה שלא להטריחו באורחים ולכאורה צריך להבין כוונתו והנרא' דאיתא בזוהר אברהם אבינו ע"ה הוי קאים בפרשת אורחין להזמין אושפיזין ולהבין הענין אשר נודע אברהם אבינו ע"ה הי' התגלות ראשון שהרא' לבאי עולם פרסום אלהותו כאשר קדם לנו הדבור בשם הבהיר וגם חז"ל אמרו לשעבר נקרא אלהי השמים ועכשיו הרגלתי שמך בפי הבריות ונקרא אלהי הארץ כלומר אלהות המלובש בבחינת ארציות אפי' שם הרא' לבנ"א שיש שם התפשטות אלהות ממדות הקדושים ז' ימי הבנין והנה לרוב התפשטותם יכול להיות התפשטות אפי' לקליפות כאשר נודע לעומת זי"ה לעומתם ז' הפכיים וזה היה בחי' עבודת א"א ע"ה שלא הניח התפשטות מדות הקדושים לקליפות ואפשר לרמוז בדברי הזוהר דהוי קאים בפרשת אורחין דהיינו במקום התפשטות מדות הקדושים שיכולין לבא לידי הפרש' ולהתפשט לחיצונים תמן הוי קאים ולא הניח לידי הפרש' ולהתפשט לחיצונים כ"א תיכף העל' אל השורש וזה נקרא הכנסת אורחים היינו התפשטו' אורות עליונים שנשתלשלו ממקום גבוה למקום הנמוך וכמבואר ואיש המשכיל המעל' ומגבי' אותם למקומם הרמת' נקרא הכנסת אורחים מה שהי' תחל' מרוחק מאתו יתברך בהתלבשות גשמיות כזה במקום הנמוך מקרבם אל הקדוש' וכבר נודע אשר לסיב' זאת צימצם הקב"ה אורות בהירים וברא כל העולם ומלוא' בגין שיתפשט נהורא על כל הנבראים כי קודם השתלשלותם ממקומם הרמ' לית מחשב' תפיס' ביה כלל לעוצם בהירותו כי אם באמצעות התלבשות המדריגות המה מדותיו הקדושים. ואבאר פסוק בפ' וישלח ואלה המלכים אשר מלכו בארץ אדום לפני מלוך מלך לבני ישראל נרא' בהקדם הגמרא א"ר יוחנן לעולם ישתדל אדם לצאת לקראת מלכי ישראל ולא לקראת מלכי ישראל בלבד אמרו אלא אפי' לקראת מלכי אומות העולם שאם יזכ' יבחין בין מלכי ישראל למלכי אומות העולם כי נודע שעיקר בריאות העולמות שיתגל' מדו' המלכות עש"ה מלכותך מלכות כל עולמים כי אין מלך בלא עם ולא הי' באפשרי לתאר מדת המלכות בעצמותו בלתי בריאות מדריגות התתתונים ובכללם עיקר שעל' ברצונו הפשוט אנחנו בני ישראל שצפ' בקדמת מחשבתו השעשועים שיקבל מנשמות הצדיקים ולכן צמצם בהירות אורותיו הקדושים באמצעות התלבשות בכדי שכל או"א מישראל כפי אחיזת נשמתו בשורשו אם בא לראות ולהשיג בחי' אלהותו יתכן לתפוס אפס קצת כפי אחיזת נשמתו ואף גם זאת אינו כ"א ממחשב' קדומה הבאה לבחי' אצילות מאתו יתברך ובאמת נודע מספרים שיש כמה וכמה אלפים ורבבות עולמות שאין להם שיעור וערך אשר עדיין לא נתגלו ונאצלו כי כל מה שלמעלה מבחי' מחשבה הנאצלה לבריאות העולמות אין רעיון ומחשבה תפיסה ביה כלל כלל לא ואפילו מלאכי השרת אמנם עיקר התפשטות השגתו היא מדת מלכות ובמה יתכן לו לאדם להשיג מדות המלכות ביאר רב ששת בנמרא מלכותא דארעא כעין מלכותא דרקיעא יש לכוין בדבריו שזה תולה בזה מחמת התפשטות והתלבשו' מדות מלכות העליונה בבחינת מדריגות מלכותא דארעא אנו יכולין להשיג ולתפוס קצת. עוצם הכרת מלכותו יתברך וזה סיבת קדימת מלכי אדום אשר מלכו לפני מלכי ישראל הגם שיש בזה סודות נוראים ונפלאים להמבין בספרים עכ"ז שערי תורה לא ננעלו בפנינו כי באמת קבלת השפעה הנשפע למלכי ישראל נמשך ממדות המלכות העליונה וכיון שעדיין לא היה התלבשות מדות מלכות בצימצום מדריגה התחתונה ממילא ואדם אין להשיג מדת מלכותו משא"כ אחר שמלכו המלכים בארץ אדום לקחו עם קרובו ישראל רמיזא דחכמתא להשיג מלכותו יתברך באמצעות התלבשות מלכי אדום שזה עיקר תכלית המכוון בבריאות העולם בשביל ישראל אם זכו ונתנה להם המלוכה. וזהו ואלה המלכים אשר מלכו בארץ אדום כלומר זה הוא סיבת מלכותם לפני מלך מלך לבני ישראל אשר עדיין לא היה בחינות התגלות מלכות עליונה לבני ישראל וזאת הגורמת קדימתם בכדי שאנחנו ישראל יוכלון אח"כ לקבל מדות מלכותו בשלימות וכמאמר רב ששת מלכותא דארעא כעין מלכותא דרקיעא שבאמת זה תולה בזה וכמדובר והנה מי שחלק לו אלהים בבינה יכול לדעת שאפילו עתה בדור הזה ועד ביאת הגואל עדיין לא פסק אותו הענין שעלה ברצונו הקדומה להראות באמצעות מלכי המלכים שמלכו בארץ אדום לפני מלך מלכות ישראל ומכאן סיבת כל המקריות ומאורעות הקרים לאיש הישראלי ומכלל זה לפעמים שעומדים אנשים רעים הוא רק שישיגו אלהותו יתבר' ע"י אחרי התבוננו' והסתכלו' מאיז' סיבה הביא עליו הקב"ה מקרה רעה כי בודאי מדרך הטוב להטיב לנבראיו ועתה הרע עמדי ונותן רוחו ונפשו להעמיק הענין להעלות את בחי' הדין להמתיקו בשורשו והכל תולה אם יש בו מדעת קונו לדעת ולהבין מאיזה מקור נמשך לו ככה ובא על ההשגה אמיתיית בהשגת אלהות וחסרון עליון ואינו מרגיש מצער עצמו כלום רק הכל עבור תיקון ופגם עולמות עליונים כמוזכר לנו. לעיל אזי נתקן ממילא למטה גם כן וחלף הלך לו הצד שכנגדו וכדומה ממקרי ופגעי הזמנים הנה בודאי אם היתה לו השגה בזאת קודם בא המקרה אליו אשר יעורר את לבו מחמתה בודאי לא אירע לו כזה וגם לפעמים נתרפה האדם בבחינה האמונה ואינו חזקה כל כך להאמין בחסד אל העודפו' עליו כל היום כיון שאין בעל הנס מכיר בניסו וצריך הקב"ה להביא עליו איזה סיבה ומאורע באיזה צער ונזק ח"ו ואחר הראות אותות ומופתים ובהנצל מהם אזי נתחזק אצלו האמונה בשלימות לפאר ליוצרו שעשה אתו עמו נסים ונפלאות בפועל אמנם יתכן לו לאדם לדעת שהוא בעצמו למיעוט הכרתו וחסרון אמונתו הביא עליו הקב"ה כ"ז ואם היה לו בהירות השכל להשיג נפלאות וחסד אל כל היום ע"י השגת התורה והמאור שבה רוממות אלהותו יתברך ונפלאותיו לכל אדם לא היה צריך לכל זה להביא עליו מקרה אשר לא טובה וע"ד שביארתי במ"א פ"ה שאמר דהע"ה: גל עיני ואביטה נפלאות מתורתיך ונראה לכוין את האמור בדברינו דהיינו שביקש זאת מאתו יתברך להבין ולהשיג נפלאותיו יתברך וחסדיו העודפים שלא על ידי התלבשות באיזה סיבה צער ונזק וכאמור כ"א קודם ישיג ע"י השגת התורה ושם יבין וישכיל נפלאות ויחזיק בעצמו האמונה בשלימות כאלו רואה אותם בפועל ואפשר לפרש ג"כ פירוש הכתוב: להכרית מעיר ה' כל פועלי און ותיבת עיר משמע לשון התעוררות כי לפעמים בא לו לאדם בחי' התעוררות לעבודת הבורא יתברך שעומד לנגדו איש בליעל ומיצר לו ובצר לו קורא אל ה' להנצל מאויבו ומעורר בעצמו מחמת המציק לדבר דבורים לפניו יתברך. והנה אם האדם הזה היה ממציא לעצמו בחינות התעוררת להוציא דבור לפני אלהים בדו"ר על ידי השגת רוממות אלהות ולא היה ממתין להתעורר ממצוקת האויב בודאי לא היה שום קיום והעמדה לאיש צר ואויב העומד נגדו אמנם מיעוט הכרתו שאינו יכול לעורר לבו זולתו ע"כ מביא עליו צר. ולזה ביקש דוד המלך ע"ה להכרית מעיר ה' היינו מהתעוררות ה' כל פועלי און להתעורר מחמתם כ"א יתעורר א"ע משם הוי"ה ב"ה שהיוה כל הויות ועתה נחזור לענין ואלה המלכים אשר מלכו בארץ אדום לפני מלך מלך לבני ישראל כמבואר וזה הענין יורד ונוקב עד ביאת הגואל מראה הקב"ה עצמיות אלהותו בצימצום מדותיו ולכל או"א מישראל כפי מדריגותו בעוצם הכרתו וכל עוד שאין האדם בא על ההשגה באמצעות צמצומיו במידותיו ע"י בחי' כזאת אזי צריך הבורא יתברך לצמצם א"ע במדריגה ובחי' התלבשות אחרת עד בואו אל ההשגה וזהו כוונת הגמרא אמר רבי יוחנן לעולם ישתדל אדם לצאת לקראת מלכי ישראל וכו' שאם יזכה מלשון הזדככות ר"ל אם יזכך את עין שכלו אם בא לראות בחוץ יראה רמיזא דחכמתא המלובש לשם יבחין בין מלכי ישראל למלכי א"ה כו' כלומר יתבונן בדעתו להכיר ולהשיג מדות המלכות העליונה והנה בהיות לאדם בהירות השכל והזדככות עד מאד להיות במדריגה יותר עליונה שיכול להשיג אורות עליונים שלא באמצעות התלבשות מדריגות התחתונים וסיבת מציקים כאמור תועלתו גדולה לבחי' עצמותו וגם עושה נחת רוח ליוצרו שאינו צריך להלביש א"ע אליו עוד במדריגות הנמוכים ופחותים וגם מדרכו הטוב להטיב ואין רצונו יתברך להטריח את הצדיק לעורר אותו לעבודתו על שיקח לעצמו רמיזא דחכמתא מהתלבשות מדריגות התחתונים מסיבות ומאורעות כיון שכבר עמד בכולם ויש לו בהירות השכל להשיג אורות עליונים לעורר לבו ע"י התורה והמאור שבה כמדובר גל עיני ואביטה נפלאות מתורתיך והנה לא כל אדם זוכה למדריגה זאת לעמוד במקום קדשו כ"א א"א ע"ה לרוב צדקתו וזככות גופו אחר נסיונו בי' נסיונות ועמד בכולם לכן זכה לעלות בהר ה' ולעמוד במקום קדשו מדריגה גבוה כזה שהתורה העידה עליו וירא אליו ה' אשר בכ"מ אם בא לראות ולשמוע נתגלה אליו הוי"ה ב"ה מדה"ר כחום היום ופירש"י הוציא הקב"ה חמה מנרתקה דהיינו השפע ע"י נרתקה מורה בחי' התלבשות אורות בהירים בנרתקה הוציא הקב"ה והתראה אליו בלתי אמצעי כלל וגמר אומר בדברי קדשו למה עשה ה' ככה כי צדקתו עמדה לו בכדי שלא יטריח אותו צדיק באורחים המורה התלבשות ניצוין קדושים במדריגות הנמוכים הנקרא הכנסת אורחים כמבואר להעלותן ולקרבם למקומם הרמתה ורוב צדקת הצדיק איננו צריך לכ"ז ודוק בזה היטב ותבין:
בפסוק שוב אשוב אליך כעת חיה והנה בן לשרה אשתך ושרה שומעת פתח האהל והוא אחריו. ונראה לפרש בהקדם מה ששמעתי מהמגיד ע"ה שביאר ענין שפי' שר"ה שרי אינו מוליד שרה בה' מוליד והכוונה שר"י בהסתכל האדם על חכמה המרומז באות י' אזי אינו מוליד לאחרים לגלות בחי' החכמה הסתומה שר"ה מי שמסתכל לה' מוצאות הפה להוציא דיבור יכול להיות בחי' הולדה ועיין במ"א שהארכנו בענין זה. וכעת נראה בתוכחת עלי און עם ישראל ההולכים יומם ולילה הכל עבור צרכיותם הגשמי מפרנסה ומלבוש ודירה נאה וכדומה ומעשיהו בהם כמעשה בהמה הרודפת ג"כ למלאות בטנה מתאות הבהמית ואנחנו אומרים בכל יום מה רבו מעשיך ה' כולם בחכמה עשית והכסיל לא יבין את זאת ויתן אל לבו בהתבוננו על מעשיהו הזר א"כ איה איפוא החכמה שברא הבורא ב"ה בעולמו ומאת ה' שכוח לבו לומר מה צד הנאה מגיע לבורא עולם ואדם עליה ברא הכל בשביל קלוסו ושבחו לרוממו ולגדלו ית' בכל עניני פרטי המעשים הנפעלים בעולם וכמו שזכרתי כמה פעמים היות עיקר כוונת הבריאה בכדי שיתפרסם ויתגלה התפשטות אלהותו ית' על כל הנבראים והצומחים והדוממים וזה עבודת איש הישראלי בעוה"ז רוממות אלהותו ואורותיו הבהירים באמצעות סימני החכמה הניכר על הברואים וחז"ל אמרו לא שרה שמה אלא יסכה כי הכל סוכין ביופיה ואפ"ל שכיוונו במאמרם לדבר גדול כי כבר נודע אשר לגודל בהירות מאורות עליונים אין רעיון לב האדם יכול לתפוס כי לית מחשבה תפיסת כלל כ"א באמצעות התלבשות אלה זי"ה במדריגת כולם מרום המעלות עד מדריגה התחתונה בכולם יש התלבשות אלהות ונ"ק הנתפזרו להחיותם והמה אותיות התורה אשר בה הסתכל קוב"ה וברא עלמא ממילא מוכרח להיות אותיות התורה בכל פרטי הנבראים המושכים חיות מאותיות התורה ויוכל המשכיל ליקח לעצמו רמיזא דחכמתא לעבודת בוראו מכל פרטי המדריגות כולם בהשכיל לב ואמונה שלימה היות אין דבר בעולם לבטלה ח"ו כ"א כולם מודים על פועל החכם שפעל ועשה הכל בחכמה נפלאה ובכולם יש התלבשות אלהות המה אותיות התורה והוא חובת גברא להעלות אל השורש כמבואר כמה פעמים בדברינו ולכן איתא בספר עשרה מאמרות טעם לשבח היות וידוי בנ"א מסורה באלפ"א בית"א כי להיות בריאות העולם עם התורה שכללות התורה היא כ"ב אותיות התורה האל"ף בי"ת ואם אדם חוטא ח"ו מחריב את העולם הנבראת עם אותיות הא"ב ולכן עיקר תיקונו בשב אל קונו לתקן אותן האותיות מאל"ף ועד ת"ו שפגם בהם ולכוונה זאת תיקנו פרטי הוידוים על סדר האל"ף בי"ת להורות את האמור שהעיקר תולה בזה לתקן את אותיות התורה המלובשים בכל המדריגות כולם ולהעלותם למקומם הרמתה ומהות תיקונם ועליותם תולה בהשגת אדם והכרתו חזקה להיות לו לב שומע להבין ולהשכיל איך ליקח לעצמו רמיזא דחכמתא לעורר לבו בקרבו לעבודת הבורא ולקנות בעצמו אהבת ויראת הבורא יתברך בשלימות מכל ריבוי דברים הנפעלים בעולם אינו רואה ומסתכל על הפשוט כ"א עיניו אל החכמה הגנוזה לשם כמ"ש כולם בחכמה עשית וממילא מוכרח להיות בחי' חכמה גנוזה בכל העולם ומלואה אל זה משים לבו ונפשו כל הימים איש הירא ובר לבב ותועלתו גדולה למאוד בהיות מעשהו כן כל הימים אשר תפלתו עולה לו כהוגן בלתי מ"ז המעורבים בהבלי עולם כיון שאינו נפרד מדביקות הבורא אפילו בעוסקי בעניני עולם גם שם מסתכל על מפלאי סימני חכמת הבורא באמצעות התלבשות המדריגות ונמצא מאין לו מחשבות זרות בתורתו ותפלתו כמבואר לנו מזה במקומות אחרים מזה הספר. וזהו ב' בחי' שר"ה שר"י כלומר יש שני גווני בני אדם פחותי הערך שאינם חרדים על דברו ית' אינם מסתכלים על פנימיות הדברים הנפעלים בעולם ליתן לב לאיזה כיון ברא ככה פועל החכם בעולמו הכל בשביל קילוסו ורוממותו להשיג עליון מהתחתון אינם נותנים את לבם ונפשם לזה כלל ואפילו בחי' תורתם ותפלתם ג"כ ע"ד זה אין תבונה בהם להשיג ולדעת היות כל עצמה של התורה רושם אלהות להשיג ע"י סיפורי מעשיות הכתובים בה המה רק אורות עליונים בהירים ונפלאים אכן לגודל פחותי ערכם וחסרון ידיעתם אינם מסתכלים כ"א על הפשוט ולא על הפנימיות ואנשים כאלה מכונים בשם שר"ה כלומר מסתכלים על ה' מוצאות הפה ואשר עיני שכל להם לשמוע ולהסתכל על פנימיות הדברים הן דיבור איש לרעהו או בדבורי תורה ותפלה לבבם זה להם לראות משם חכמה הגנוזה כמבואר אנשים אלו אפשר לכנותם בשם שר"י כלומר מסתכלים אל פנימיות הדברים היינו חכמה המכונה באות יו"ד כנודע וע"י התלבשות מדריגות התחתונים יכולים המשכילים להשיג רוממות אלהותו ית'. ואפ"ל לזה כוונו חז"ל לא שר"ה שמה אלא יסכה כוונתם על התפשטות איברי השכינה הנקרא לפעמים רחל ולפעמים שרה כנודע מספרים אלא יסכה שהכל סוכין ביפיה כלומר אלולי שנתלבשו ונתגשמו אורות הבהירים באמצעות איברי השכינה כ"י השוכנות במדריגות כולם מרום המעלות עד מדריגות התחתונים והנמוכים. מדות מלכותו בכל משלה ואלולי זאת אין רעיון יוכל לתפוס ולהשיג עוצם בהירותו ויכולתו כ"א באמצעות הנ"ל ולזה רמזו בדבריהם שהכל סוכין ביפיה כלו' ע"י בחי' יופי השכינה המשיגין בגשמיות משימין לב להבין יופי העליון הרוחני מן הגשמי ולזאת מגעתם ותשוקתם של צדיקים השלמים והיראים כל ימיהם אינם משימים לב להבין בתורה ותפלה ואפילו בשומעם ספורים מהמון עם כ"א להסתכל על סימני החכמה הגנוזה לשם לחבר חכמה תתאה לחכמה עילאה ולא להסתכל על ה' מוצאות הפה כפשוט כ"א על פנימיות הדיבורים ולכן נקרא בחי' שרי ביו"ד להורות האמור ועתה נחזור לביאור ויאמר שוב אשוב וכו' ושרה שומעת פתח האהל בכאן בא התורה להוכיח על פניהם של פחותי הערך שאין להם התפשטות הדעת ותבונה אין בהם לדאג לבם בקרבם אשר מעשיהם זר ובהמה המה להם כיון שאין להם לב שומע ועינים להם ולא יראו פנימיות דברים הנפעלים בעולם וגם תורתם ותפלתם תועבה בתערובות מ"ז כיון שלא נתנו עצות לנפשם בעוסקם בחיצונית דברים הכרחים שבלתי אפשרי זולתם לעשות בתחתון לרמוז בעליון שלא להסתכל על ה' מוצאות כ"א בחכמה הפנימית הרומז להם לעבודת בוראם ולהיות שאינם נשמרים מכל זה נתמלאים עם מלא קומתם במחשבות חיצונים והבלי עולם ואלו הם המ"ז הבאים לאדם באמצע תורה ותפלה וזה הגורמת שאין להם לב להבין פנימיות התורה כ"א מסתכלים על ה' מוצאות שבה היינו סיפורי מעשיות הכתובים בתורה. מול זה בא הרמז בתורה ושרה שומעת פתח האהל ירצה אנשים פחותי הערך המכונים בשם שר"ה שאינם מסתכלים כ"א על ה' מוצאות הפשוטים כמדובר זה הגורמת 'שומעת 'פתח 'האהל ר"ת שפ"ה כל ענינם בתורה ותפלה אינם כ"א מן השפה ולחוץ כאשר איתא תורתו של דואג היה מן השפה ולחוץ ולפחותי ערכם עינים להם ולא יראו והוא אחריו ואיתא בזוהר כמה פעמים מלת הוא מורה עלמא דאתכסיא כלומר הגם שנדמה שפ"ה של סיפורי מעשיות הכתובים בתורה המה דבורים נגליים ופשוטים ומורה התורה דרך הנכונה ידוע תדע והיא אחריו עדיין יש בסיפורים הנגליים ופשוטים דברים נסתרים ונעלמים מעיני כל חי אשרי מי שזוכה להבינם אחרי השתדלות רב והאל ברחמיו הגדולים יורינו לראות נפלאות מתורתו אמן:
בפסוק וה' אמר המכסה אני מאברהם נראה לרמוז ע"י הפסוק כי שאל נא לימים הראשונים וביארו הקדמונים אשר מזי"ה הוא התחלת השאלה לאפוקי בשלש ראשונות אין שם מקום לשאול כיון שהוא למעלה מעולם הבנין לית מחשבה תפיסה כלל ועיקר שיכול האדם גשמי להשיג השגות אלהות הוא מצד פעולותיו באמצעם יכול המשכיל להבין אפס קצת מסימני פלאי חכמת הבורא ב"ה כמבואר לנו כמה פעמים ונודע אברהם אבינו ע"ה היה מרכבה אל מדות החסד התחלת ימי הבנין ואמר הקב"ה כלום אני יכול לכסות ממדות החסד ולמטה כי משם יש להם לבאי עולם תפיסה והשגה מצד פעולותיו וכאן הוא מקום השאלה והבן מאד:
בפסוק ויקומו משם האנשים וישקיפו על פני סדום ופירש"י כל השקפה שבמקרא לרעה כו' ואפשר להבין כי דוד המע"ה אמר כי גבר עלינו חסדו וכוון במאמרו אפילו בדבר הנראה כמו גבורה מאתו יתברך עכ"ז יאמין האדם שבודאי זה גופא חסדיו ית' וכך גזרה חכמתו יתברך לטובותיו ולעניניו הצריכים לפעול עמו במדה כזה והכתוב רומז בזה ועת צרה היא ליעקב וממנו יושע כלו' מבחי' הצרה עצמו משם מגיע הישועה אמנם אדם המלובש בגוף העכור אין נפשו יודעת מהטובה המלובש בצרה עצמה ודוד המע"ה לרוב בהירות ועוצם הכרתו במדותיו ית' אמר אפי' בדבר הנראה לכאורה שהוא יתברך מתנהג עם בריותיו במדת הגבורה וזהו כי גבר עלינו חסדו אפילו במדות הגבורה עכ"ז עלינו הוא בודאי חסדו ורחמנותו העודפת על עם בני ישראל כרחמי אב העודפות על בניו כי הדין אינו הולך בעצמו בלתי הרחמים וכמאמרם בזוהר ע"פ וילכו שניהם יחדיו אברהם ויצחק דין ורחמים הולכים תמיד יחדיו שאם לא כן היה העולם מתמוטט מפני הדין ח"ו ומי יכול לעמוד מפני זעמו אמנם מגודל טובו ורחמנותו הולך אברהם עם יצחק וממתיקו. ועתה תבין דברי רש"י ורמיזותיו כל השקפה שבמקרא לרעה כלומר כשהקב"ה רוצה להשקיף לרעה על רשעים להענישם אעפ"כ מגודל רחמנותיו אינו מניח מדת הדין בלתי מיתוק עם מדת הרחמים כ"א בבחינת השקפתו גנוזה מדת החסד והרחמים וזהו וישקיפו על פני סדום לרעה ואברהם הולך עמם גם מדה"ר הולך עמם למתק מדה"ד להפוך מרעה לטובה אמן:
בפסוק ויהי כאשר התעו אותי אלהים מבית אבי ואומר לה זה חסדך אשר תעשי עמדי אל כל המקום אשר נבוא שמה אמרי לי אחי הוא נראה לבאר ע"ד ששמעתי מהמגיד עליו השלום שביאר מה הוא גן עדן עליון וג"ע תחתון וכבר זכרנו מזה למעלה והכוונה שיש תענוגים במדריגות עליונים כגון תורה ותפלה ומעשי המצות וכן יש תענוגים במדריגות התחתונים כמו אכילה ושתיה ושארי דברים גשמיים ומי שחכמת אלקים בקרבו ומואס באלו התענוגים המלובשים מהגשמיות ואינו מדבק לעצמו כ"א הטוב הגנוז והמלובש שם זה נקרא ג"ע תחתון ואינו בוחר כ"א אותיות התורה המחיה אותן וכמ"ש ויחזו את האלקים ויאכלו וישתו כלומר שראו את כלליות הא"ב המרומז בתיבת א"ת אפילו באכילה ושתיה הגשמי והתענגו מזה ולא באכילה ושתיה הגשמי תאות לבו כבהמה והנה אפי' במדריגות עליונים בתורה ומצות גם שם יש בחי' תענוגים שהאדם יכול להתענג א"ע בעשותם ובאמת אין זה המובחר שבעבודה. כי מצות לאו ליהנות נתנו שהוא בעצמו יקבל תענוג כ"א כל מגמתו והשתדלותו בעשיית המצות לעשות נחת רוח ליוצרו והכל עבור השכינה כי האבודה צורך גבוה ולא צורך הדיוט וכאשר נודע מספרים שכל מעשי המצות והתורה ותפלה הכל תיקוני עולמות עליונים ומי שהוא חסר תבונה ואין בו מדעת קונו לדעת לכוון האמת ואדרבא שהוא מקבל תענוג לעצמו להיות הוא נאה אומר ומתפלל כראוי ובפרט אם יש לו ח"ו איזה פניה ר"ל ומתעדן א"ע כזה נקרא עדן עליון כלומר שמעדן א"ע בתענוגים שבמדריגות עליונים אשר אלו התענוגים המה יותר רוחנים ודקות מתענוגי אכילה ושתיה ולכן נקרא עדן עליון ומי שהוא חכם האמיתי ומואס בתענוגים הרוחני' הנ"ל זה נקרא ג"ע עליון שמגלה עדן ותענוג שבמדריגות עליונים ולכוונה הזאת צימצם הקב"ה אורות עליונים בהתלבשות המדריגות הנמוכים עד שנפלו תענוגי הרוממות בקליפות בכדי שהצדיק יברור הטוב מהרע ויש לו ית' תוספת תענוג כנודע ממשל הבן מלך שהלך לארץ מרחקים ואח"כ בבואו אל היכל המלך מארץ המרחק נולד אצל האב תוספת תענוג כי תענוג תמידי אינו תענוג וזהו שאמר א"א ע"ה להיות מרכבה למדות החסד אמר על בחינתו כאשר התעו אותי אלקים מבית אבי ידוע שהחסד מתפשט מחכמה הנקרא אבא והוא היה התגלות ראשון להראות חסדים בעולם וכאשר זכרתי למעלה בשם הבהיר אמרה מדת החסד עד שלא בא אברהם הייתי אני עומד על משמרתי וכיון שבא אברהם עמד הוא על משמרתי לנהוג חסד עם באי עולם וכמ"ש עקב אשר שמע אברהם בקולי וישמור משמרתי ולשון משמרת כמו דאיתא בבגתן ותרש אין משמרתי ומשמרתך שוים והעולה מדברי הבהיר שאברהם אבינו הוא עמוד משמרת החסד להתחסד עם הבריות ולהיות שחסדים עליונים נתפשטו ונמשכו ג"כ בקליפות כי מהבנין ולמטה יש מגע נכרי ומעורב רע וטוב והכל בשביל עמו ישראל להטיבם באחריתם להיות הבחירה חפשית ויהיה מציאות שכר ועונש ואזי יש לאל ידם לעם קרובו לגרום תוספות תענוג לדעתם מאוס ברע ולבחור בטוב ונולד אצלו ית' שעשועים לשמוח לקרא' הפקחים שיודעים ליקח לעצמם רמיזא דחכמתא מכל דבר בעולם ומעלים את הניצוץ המלובש לשם למקומה הרמתה אמר אברהם אבינו ע"ה על בחינתו המובחר' כאשר התעו אותי מבית אבי כאמור מבחינות החכמה אבא עלאה ואומר לה זה חסדך אשר תעשי עמדי כלומר כל בחי' החסדים הנפעלים בעולם עמדי הם נעשים ונמשכים מבחינתי שאני בחי' החסד ולפעמים נופלים אפילו למדרגות הפחותים נתפשטים ג"כ בחי' החסדים ונעשים צירופים לא טובים כנודע מספרים למעלה ענ"ג ולמטה נג"ע ולזה רמז באמרו אל כל המקום אשר נבא שמה אמרי לי אחי הוא ר"ל אל כל המקום שמתפשטים לשם בחי' החסדים תבין ותשכיל הגם שהוא עתה בצירוף אחר בחיצונים עכ"ז תתבונן בשכלך שגם לזה יש שורש ומקום מוצא למעלה בעולם האהבה ותמתיק אותם בהעלותם לשורשם ומקום מוצאם בהיות נותן לב מאיזה מקום נמשך מקו ימין מחכמה עליונה וזהו אל כל המקום אשר נבוא שמה אפילו מקליפות גם שם אמרי לי אחי הוא ודע לך את הענין ותבין ג"כ פי' הכתוב: ויהי כבוא אברם מצרימה ירצה הגם שבחי' החסד נופל לפעמים למיצר ים החכמה עכ"ז ויראו המצרים את האשה כי יפה היא מאוד כלומר מבינים ומשיגים שגם בכאן מלובשים איברי השכינה המחיה אותה וזהו ויראו את האשה יראת ה' כי יפה היא מאוד היא דייקא כמבואר בדברינו ודוק בזה ותבין:
וישכם אברהם בבוקר כו' ויבקע עצי עולה כו' הנה נודע בכל דור ודור כאשר הכינו את לבם לדרוש ה' ויחודו לערך הכרת' גורמים יחודו ית' ותחלת העבודה פתח אברהם אבינו ע"ה הנקרא אזרח א' זרח זריחה ראשונה בעולם להראות לנו בחי' ואופני עבודת הבורא ורמיזות התורה ויבקע עצי עולה כלומר הוא עם בחינת עבודתו אז בהתחיל לבקוע עצי העולה העתידה להיות בזמן המקדש כי השכל נותן להיותו התגלות ראשונה להראות להנבראים עבודת הבורא מוכרח לומר שרמז לנו עצם העבוד' מאז עד לעתיד עם כל פעולותיו הכל עשה בתחתון ורמז בעליון וכמו דאיתא באלשיך ע"פ וישם אותו על המזבח ממעל לעצים ותוכן הדברים מזבח תחתון הי' באמת גשמי מעצים הגשמיים אמנם עיקר מחשבתו של אברהם אבינו ע"ה לעשות בתחתון ולרמוז בעליון מזבח העליון רוחניות אור בהיר הוא וזהו וישם אותו על המזבח העליון שהוא רוחני אשר ממעל לעצי' היינו למזבח העצים התחתון שהוא גשמי ונמצא התחיל להראות אז ובקע את בחינ' העתידה לרמז בבקיעת עצי עולה העתידה להיות בזמן המקדש ובאמת איתא שעפרו של יצחק צבור לפניו ית' מדור לדור עד ביאת הגואל והנה אחרי שהשיג את בחי' העתידה להיות עם פעלו ומעבדו בבקיעת עצי עולה מאי כתיב ויקח את עצי העול' כו' ירצה לרמוז מה שהי' תחל' רק בחינת בקיע לבד המור' התחלות התגלות מהעלם אל הגלוי וכמוזכר ויבקע עצי עולה ואח"כ ויקח את עצי העול' ממש עצים כמשמעם להיות שבאו אז לכלל גילוי גשמי מהעלם אורות רוחניי' ובהירי' לכלל העול' על מזבח העצים ורמז אז להראות לבאי עולם בחי' עבודת' עד ביאת משיחינו אמן:
בפסוק ויאמר אבימלך ופיכל שר צבאו אל אברהם לאמר אלקים עמך בכל אשר אתה עושה ועתה השבעה לי לכאורה אין לו שחר כלל וגם שפת יתר בכל אשר אתה עושה מהראוי לומר אלקים עמך ועתה השבע' לי. אמנם בכאן באה תורתינו הקדושה לעורר לבות בנ"א לכונן מחשבות' ועובדותיה' בקדוש' ובטהר' ויחקו על לוח לבם כי אלהי' פנים אל פנים אתו עמו כל או"א מישראל כמו שהוא גורם בכשרון עובדותיו ומרא' פנים למעל' כמוהו גורם ג"כ מראות פנים העליון היינו התלבשות אלהות בהעולמות באמצעות מדריגותיו המה זה"מ וע"ד שנתבאר לנו במקום אחר פי' המדרש פ"ה ה' צלך. וביאר הקב"ה הוא צלו של אדם התחתון מה הצל הזה כשאת' בוכה הוא כנגדך וכשאת' שוחק לנגדך כן הקב"ה כ"י הוא צלך ובהתעוררות התחתון נתעורר למעל' ממש שוה ולכל פנות שאתה פונה אפילו פעולה הקטנ' שנפעלות תדע נאמנה דוגמת זה עושה הקב"ה בעצמו וא"כ איך לא יתמלא האדם הגשמי רתת וזיע פחד ומורא וכל עתיו ורגעיו יבוש ויכלם ויפלס מאזני שכלו במאוד מאוד טרם עשותו איזה מן הפעולו' מה יתער לעילא ושמא יגרום ח"ו עשיה רעה לבורא עולם כ"י כמעשהו כדברי המדרש ואנה יוליך חרפתו. מול דברינו בא הרמז בתורה שכל מוסר לבני אדם ויאמר אבימלך אב הרחמים מלכו של עולם ופיכל שר צבאו מורה מלאכי מרומים צבאות אלקים תחלת דיבר ה' כאב רחמן אל אברהם והאבות סימן לבניהם למען אשר יצוה את בניו אחריו עד דור דורות בא אלקים עם כל צבאותיו להורות לאדם אופני העבוד' זאת תעלה על לבך אלהי' עמך בכל אשר אתה עושה ירצה להורות האמור כל בחי' עשיותך מקטן ועד גדול אלקים עמך לעשות כמעשיך ממש שוה אם לטוב או הפכו ח"ו וא"כ הזהר והזהר בגודל ההשכל' ושקול הדעת לבלתי עשות שום פעול' בעולם זולת מה שנוגע אל עבודת הבורא ותיקון ז' מדותיו הקדושים שממה' נבנה העול' ולזה גמר' אומר ולהזהיר בא האלקים ועתה השבעה לי ונודע כל מקום שנאמר לשון שבועה הוא ברזא דשבע' כלומר מגמתך ועובדתך בעוה"ז השבעה לי היינו שתגרום בכשרון פעולתך תיקון זה"מ ותשפיע משפע ברכה עליונ' ברזא דשבעה השפע' לשכינ' ואז טוב לך בזה ובבא ובאלה אני חפצתי לעשות כמעשיך אמן ודוק:
ואשה אחת מנשי הנביאים צעקה אל אלישע לאמר עבדך אישי מת וכו' והנושה בא לקחת את שני ילדי לו לעבדים ויאמר אליה אלישע מה אעש' לך הגידי לי מה יש לכי בבית ותאמר וכו' ויאמר לכי שאלי לך כלים מן החוץ מאת כל שכניכי כלים רקים אל תמעיטי. ובאת וסגרת הדלת בעדך ובעד בניך ויצקת על כל הכלים האל' והמלא תסיעי הם מגישים אליה והיא מוצקת. ויאמר אליה אין עוד כלי ויעמוד השמן. ותבוא ותגד לאיש אלהים ויאמר לכי מכרי את השמן ושלמי את נשיכי ואת ובניכי תחי' בנותר ופירש"י עד תחיית המתים בכאן נרמז הער' התפלה ואופני ענינה כי בודאי לא דברה התורה במתים וחסירי דעת שעומדים לתפלה ואינם יודעים בין ימינם לשמאלם מה הם עושים ואנו רואין שתיכף אחרי התפלה חוזר לנערותו ומעשיהו זר כבראשונה קודם עמדו להתפלל ולא גרע בעצמו שום מדה מגונה ממדותיו אשר נוהג בהם וכמאז כן עתה תיכף אחר התפלה ולא לקח לעצמו התעוררות מהשירו' ותשבחות שאמר לשוב מדרכו הרעה ומעשיהו המגונים דרך משל באמרו בתפלתו גדול ה' ומהולל מאוד או באומרו טוב ה' לכל ורחמיו על כל מעשיו בזכרו זאת יאמין כי ידבר באמונה שלימה שכדברו כן הוא א"כ איך הולך אח"כ אחר התפל' תיכף בלי איחור בשרירות לבו הרע ועושה מעשה נערות ובוש יבוש והכלי' לא ידע איך שפעלו סותרים את דבריו שאמר בתפלה שהוא ית' גדול מאד גדולות שאין לה שיעור וממל' כל עלמין ולי' אתר פנוי מניה וגם באומרו טוב ה' לכל מהראוי להשיב אמריו אל לבו ויבחין בעצמו א"כ למה אני חסר מהטובה שמטיב לברואיו גם אני אחד מהם כי מדרכו ית' הטוב להטיב לנבראיו וא"כ יתלה החסרון בעצמו שאינו כלי מוכן ומוכשר לקבל רוב השפעתו ולזאת ישים מגמ' נפשו לשוב אליו יתברך לתקן פגימות קומתו שיוכל להשרות עליו השראת אלהותו וגודל טובו כי כל זמן שהוא חסר אבר איננו יכול לקרב א"ע אל הבורא ב"ה שהוא תכלית השלימות וכל אשר בו מום לא יקרב ואחרי עשותו כזאת נעשה כלי מוכן לקבל ההשפעה והנה אפי' כשהוא מתפלל ע"ד האמור אין זה תכלית העבודה שבלב כי מהראוי קודם עומדו להתפלל שיכניס בלבו גדלות ורוממות אלהות ויתלהב בקרבו לעבודה וכל מה שמרגיש בעצמו בחי' חסרון יתקן מקודם עומדו להתפלל מה שעיות בתחלה ואח"כ יתכן לו לכוון כוונת הראוים לכוין בהם בשמות הקדושים וכמו דאיתא חסידים הראשונים היו שוהין שעה אחת קודם התפלה כדי שיכניסו בקרבם גדלות הבורא ולהתלבש בבושה ומורא מרוממותו וממילא יבטל כל בחי' הרע ואח"כ כשעומדין להתפלל מכוונין כוונות הצריך לכוין בתפלה שנודע מספרים שאין אות דומה לחברתה המרמזים יחודים וזווגים אורות עליונים והנה בודאי לאו כל מוחא סביל דא לדעת כוונת הרוממות ויאמין האדם אפי' מכוין בהם כראוי לפי דעתו אכן כשהוא בעצמו עדיין רחוק מהכוונה תועלתו לא נחשב למאומה. ושמעתי בשם הבעש"ט זללה"ה אמר משל על זה אדם שרוצה לאכול ותאב ביותר לדבר מאכל הנערב אליו ואח"כ רואה על מקום גבוה מונח הדבר מאכל הישרה בעיניו ואין ידו מגעת לשם ומכוון כאלו אוכל ונמצא מה הועיל בכוונתו וכל מה שהוא מכוון ביותר הוא רעב ביותר וכמ"כ אותן האנשים המכוונים כוונות נוראים ורמים העומדים ברומו של עולם ואין יד שכלו מגעת לשם להיות שהוא רחוק מאד מהכוונה ומה הועיל בתקנתו וטוב טוב לו שאל יכניס את עצמו במקום גבוה יותר מערכו והשגתו ולכל הפחות יתפלל על דרך האמור והנה מי שחלק לו אלהים בבינה נפשו יודעת מאוד היות עיקר הכוונה בכוונות הוא רק בחינת שלוקח לעצמו מכוונות פסוק זה בחינה אחד מכניס בעצמו אהבת הבורא או יראת הבורא כפי ערך ומהות הכוונה ואחר כך מכוון שפסוק שני כוונה אחרת ולוקח לעצמו עוד בחי' אחרת לעורר לבו להוציא דיבור לפני אלהים בדחילו ורחימו ונמצא מתפלל בהתעוררת והתלהבות אל להיות שמכל צירוף תיבה ותיבה מהתפלה רואה ומבין לכונן מחשבותיו בגדולתו ורוממותו יתב' ומתלהב כאש בוערת בקרב לבו כל רגע ורגע בבחינת שונות לערך הכוונה וזהו תכלית הכוונה שצריך האדם לכוון בתורה ותפלה לאפוקי מי שאין תבונה בו לדעת איך ליקח לעצמו בחינות שונות מכונות של תורה ותפלה ומעשה המצות טוב לו אז מעתה שיתפלל כראוי ונכון אלא כוונת כל מעשיו יהיה לש"ש בתם לבב וישמור עצמו לבלתי הוציא משפתיו אותיות בלא מחשבה טהורה שאז האותיות המה יבישות בלתי לחלוחית השפעת הארה עליונה ואינה פורחת לעילא כי אדם צריך להכניס מילוי הארה בהאותיות ע"י מחשבתו הטהורה וביארתי במקום אחר שלכן נקרא האותיות אבני מילואים. ועתה נחזור לענין בהקדם מאמר הזוהר האי עלמא בין תרי צדיקא יושבת ונאמר על השכינה שנקרא עלמא מלישנא דעלימה עיקר תיקונה תולה בצדיקים שהם הבונים אותה תמיד ולכן נקראו תלמידי חכמים בנאים ע"ש שעוסקים בבנינה של עולם היא השכינה להיות אמונה תקוע בלבם שאין שום דבר בעולם לבטלה רק הכל בחכמה ובתבונה וכל עצמם והשתדלותם לראות בעין שכלם התפשטות החכמה על הנבראים ליקח משה רמיזא דחכמתה לחבר חכמה תתאה בחכמה עילאה ובהיות כן שגם בענייני גשמיות עוה"ז מעשהו בתחתון ומחשבתו דבוקה אל רוממת אלהותו ית' אזי בנקל לו ללמוד ולהתפלל בלתי מחשבות זרות ואין לו שום מונע מדביקותו כאשר כבר קדם לנו הדיבור ויתבאר לנו אי"ה מאין בא לאדם מחשבה זרה בתוך התפלה ועסק התורה בהיות שאינו מכוון מחשבותיו בעוסקו בגשמיות לעשות הכל בהתקשרות ועושה צירופים בחיצונים באים אחר כך אלו האותיות והצירופים שיהפוך אותם לצירופי תורה ותפלה להעלותם לשרשם מקומם הרמתה מאין שנמשכו אותיות ואם נעדר ממנו חכמה ודעת נגרר כל עצמו ומחשבתו לשטותו וכסילתו הראשון וכמאז כן עתה חושב מהבל עולם ומוציא אותיות בלי לחלוחית הארה מקדמת המחשבה כ"א קול ודיבור נפרד מחו"ב ותוחלתו נכזבה ותועלתו מעט לפעול כלום עם דיבורים כאלה לגרום יחודים בתורתו ותפלתו ואדרבא מפריד בין הדביקים ויכרית הוי"ה כל שפתי חלקות כמבואר לנו במקום אחר מול זה בא הרמז בנביא ואשה אחת וכו' צעקה אל אלישע נודע השכינה נק' אשה יראת ה' וגם נקרא אחת היא יונתי צעקה אל אלישע ונודע כמו שהשכינה יושבת בין שני צדיקים צדיק עליון וצדיק תחתון כן צדיק עליון יושב בין שני נוק' אמא עילאה שמקבל השפעה מנה"י דאימא ואחר כך משפיע לנוקבא תתאה מלכות וכנגד נוקבא עליונה נקרא בחי' עבד וכנגד השכינה נקרא איש וזהו שמתרעמת השכינה בהעדר הצדיקים האמיתים ורומזת נגד אנשים שכיחי אלהים אומרת אלישע בכאן הצירוף אל"י ש"ע רמז לש"ע נהורין עבדך אישי מת כלומר אבר מת והיינו שאין הקמה לברית עליון צדיק יסוד עולם הנקרא עבד לאימא עילאה וגם אישי בחי' משפיע ולמה כך והנושה בא לקחת את שני ילדי לו לעבדים ירצה להורות את האמור כיון שעשה תחלה צירופים בחיצונים זאת הגורמים לו בתפלה מחשבות מעורבות התובעים ממנו להופכם לצירופים קדושים ובחסרון דעתם למאוס ברוע מחשבה זרה אינו יכול ליתן עצות לנפשו ואדרבא נשאר שקוע בחיצונים כמקודם ומפריד הקול והדיבור בחי' שני ילדים ממחשבה ובינה וזהו והנושה בא לקחת רמז לצירופי קליפות בא לקחת את שני ילדי הקול והדיבור לו לעבדים לעשות גם עתה בתוך תורה ותפלה צירופים חיצונים כיון שאין הכרתו חזקה להפוך אותם כמדובר כלפי דברי השכינה אלה השיב לה אלישע מה אעשה לך הגידה לי מה יש לכי בבית רמז לה מה הארה ומילוי יש לכי בתיבה של תורה ותפלה שהם נקראו בתים כנודע וכו' ותאמר כ"א אסוך שמן שמן הוא כינוי לחכמה ופרש"י למשוח אצבע קטנה נודע שהמדות נק' אצבעים וכללות ישראל נקרא כנסת ישראל לזה מתרעמת שאין להם הארת החכמות הכינוי לשמן לעבוד אותו ית' באחת מן המדות כ"א כמו אצבע קטנה ויאמר לה אלישע לכי שאלי לך כלים מן החוץ בכאן הורה לכנסת ישראל אופן המועיל לתפלה בעשותם ככה תעלה להם כהוגן עניני תפלתם כי כלים מכונים בכל מקום לאותיות כנודע מספרים ולהיות שיש התלבשות אותיות אפי' בחיצונים וזה חובת גברא ליקח לעצמו רמיזא דחכמתא ואזי מכניס בהם הארה להעלותם לשורשם ולזה הורה לה דרכי העבודה לכי שאלי לך כלים רקים היינו אותיות רקנים שבחיצונים שהם עדיין בלתי הארה שאלי אותם מן החוץ ומאת כל שכניכי כלים רקים אל תמעיטי. והיינו ע"ד שזכרנו שאין לך קול ודיבור בעולם שלא יכול המשכיל לשמוע בהם דברי תורה ומוסר ומבין בהם רמיזא דחכמתא כמו שהיו אנשים חכמים וידועים ובעיני ראיתי איך שהיו לוקחים לעצמם רמיזא דחכמתא מכל דיבור עולם אפי' דיבור איש לרעהו. ושמעתי בשם הבעש"ט זלל"ה שפעם א' היה רעש גדול בעיר ויחרדו העם אשר במחנה מן הרעש ואמר להם אל ירע זאת בעיניכם כי הרעש הוא שהאדון יצוה ליקח ערש לחפציו וכן הוה ונמצא שיש כח ביד המשכיל וחכם אמיתי להפוך צירוף רע"ש צירוף ער"ש והענין עמוק מאוד ואני בארתי שזהו פירוש הכתוב: והיה אם שמוע תשמע לקול ה' אלהיך ירצה להורות את האמור כי לפעמים מוכרח האדם לשמוע בעל כרחו איזה סיפור מאנשי המון עם אפילו אינו רצונו והתורה מורה לו דרך נכונה באם נזדמן לו כזה עכ"פ תשמע לקול ה' אלהיך שבודאי יש בזה הקול שהמון עם מדברים רמיזא דחכמתא קול הקורא פנו דרך ה' וכמוזכר במקום אחר וגם ביארתי פ"ה וישב משה את דברי העם אל ה' מי שיש בו מדעת קונו נקרא משה ובמעוז שכלו יכול להשיב אפילו דבורי העם שהם מדברים מעניני צרכיותם הגשמיים יכול להשיבם אל ה' בהיות לו זה השכל ליקח לעצמו רמיזא דחכמתא כי בודאי לית דיבור בלתי אותיות והאותיות יסודם בהררי קודש מקום גבוה ורמה ולזה דאג לבו בקרבו להכניס בהם הארה העליונה כי באמת האותיות שהמון עם מוציאים משפתותיהם המה חריבים ויבשים בלתי לחלוחית הארה אך הצדיק וחכם הכולל ששומע אותן האותיות הריקים מכניס בהם הארה ומלוי לזה רמז אלישע שאלי לכי כלים רקים מאת שכניכי כי המה אותיות רקנים שהמון עם מוציאים בלתי הארה אל תמעיטי כי כל מה שהוא שומע אותיות מכניס בהם הארה ומלוי יתירה ותועלתו גדולה להעלות אותיות רקנים אל מקומם הרמת' ועוד רמז לה ובאת וסגרת הדלת בעדך כו' ויצקת על כל הכלים השכינה נק' דלת כנודע ועיקר כוונתך יהיה בעד הדל"ת הוא השכינה להוציא איברי השכינה משם שהם אותיות ונ"ק איברי השכינה וזה וסגרת הדלת בעדך ובעד בניך בכולם תכונתך ומגמתך תהיה עבור השכינה להתפלל בשלום המלכות והיינו אותיות שנתפזרו ונתפרדו לעשותם צירופים שלימים וטובים ויצקת על כל הכלים הם האותיות תכניס בהם מלוי בחכמה הכינוי לשמן והמלא תסיעי כלומר אותן האותיות שהם מלאים כל טוב תסיע אותן למקומם ואם לאו לא פורחים לעילא הם מגישים אליה והיא מוצקת עליהם חכמת אלהות ותאמר הגישה אלי עוד כלי ויאמר אליה אין עוד כלי ויעמד השמן כי כיון אותיות שתשרה עליהם הארת החכמה ממילא יעמד השמן מלהשפיע עוד. כלל העולה מי שיש לו שכל חזק איך ליקח לעצמו רמיזא דחכמתא מכל דבר בעולם אפילו בעוסקו בחיצוניות מעלה האותיות שבחיצונית שהם איברי השכינה בעת עומדו להתפלל כשמתחיל לנענע אותיות התפלה מתנענעים על ידו אותיות וצירופים שעסק עמהם לצרכי הגוף ומהפכם לצירופים קדושים לזה רומז הכתוב ותבא ותגד לאיש אלהים ויאמר לכי מכרי את השמן. ושלמי את נשייכי ואת ובניכי תחיי בנותר כלומר זאת עצה היעוצה ותנצל נפשך מהקליפות המבואר הנק' נשה עשה זאת בני ותנצל לכי מכרי משמעו לשון חליפין תחלף ותהפך מחשבות המעורבות הבאים לך בתוך תורה ותפלה בשים לב מאין נמשכו אשר נודע שבדרך כלל כל המחשבות שבעולם אינם כ"א ז' נמשכים מזי"ה ויש להם ג"כ ז' הפכיים אהבה רעה ויראה רעה ח"ו וכדומה ומאיזה מהם שבאה לו המח"ז יעלה אותה לשורשה בהכניס לשם החכמה והמדע לאיזה כיון שלח לו הקב"ה מחשבות כאלה אם לא לדעת מחמתם איך לתקן מה שעיות קודם ועשה צירופים בחיצונים ויתאמץ להחליפם לצירופים קדושים בהיות שיעלה הכל אל החכמה ע"ד שיבואר לקמן בשם המגיד זלל"ה פ"ה וחלופיהם בגולם ע"ש וגורם אז תוספת תענוג להיות שהעלה והגביה אותן אותיות רחוקים המשוקעים בקליפות למקום מחצבתם וזהו לכי מכרי ל' חליפין כמדובר ובמה היינו את השמן כינוי לחכמה כלומר עם החכמה תתכן לך להחליף את מחשבות חוץ ושלמי את נשיכי כלומר מה שהיה תחלה הקול והדיבור בצירוף חיצונות הם הנושים כאמור שלמי עתה עם השמן הכינוי לחכמה ואת ובניכי רומז לקול ודיבור הנק' בנים תחיי בנותר ופרש"י עד תחיית המתים ולכאורה צריך הבנה אמנם כבר נודע מספרים שכל מגמת נפשינו בעבודתנו בתורה ותפלה ומעשי המצות רק להעלות הניצוצין שנפלו מעת מיתת מלכין קדמאין ובעת שתושלם זה הבירור יבוא משיח צדקינו ב"ב מול זה רומז רש"י בדבריו הקדושים תחיי בנותר של החכמה שהמה נקרא נובלת חכמה עד תחיית המתים היינו שיבררו אלו הניצוצין שהזיקה המיתה ממלכי קדמאין ועתה מחיה האדם אותם מעט מעט לערך השגתו והכניסו החכמה בפרטי עובדותיו ועיקר התחיה בתשלום בירורם ועליותיו לחכמה המחיה:
או יאמר ואת ובניכי תחיי בנותר ע"ד מאמרם ז"ל שנתעוררו ע"ס לשארית נחלתו אליה וקוץ בה למי נושא עון למי שמשים את עצמו כשיריים ושמעתי מהמגיד ע"ה שאמר כוונת שמשים את עצמו כשירים היינו אותן השיריים דאיתא בחז"ל שנטל הקב"ה מלא חפניו אור וברא בו את העולם והשאר נשאר שירים ודברי קודש צריכין למבין ויראה לי הנה בוודאי אין לך שום דבר בעולם הנפעלים אפילו מדוממים וצומחים לבטלה ח"ו רק כולם בחכמה עשה פועל החכם לצורך גבוה שתתרבה התפשטות אלהות באמצעות הנבראים כ"ש וק"ו אדם הנברא בצלם אלקים והוא עולם קטן מובחר הבריות בחינתו על כל הבריות היתכן שיחזק את עצמו לאין ואינו כ"א שיריים כאלו אינו צורך בעולם ובאמת קבלה אמיתית בידינו אשר עיקר הבריאה ישראל עלו במחשבה וכל העולם לא נברא כ"א לצוות לזה ונכון בעיני שהכוונה שיחזק א"ע כשירים היינו כאותן שיריים שהמה למעלה אשר לא באו עדיין לכלל בריאה ושם בודאי אין בחינת התחלקות המדריגות וא"כ מהראוי שיקנה בעצמו בהירות אותן שיריים להיות תמיד למעלה מן הזמנים כי זאת ישים על לב מאין באים לאדם מדות המגונות כמו קנאה ושנאה וגאוה להראות מדותיו לפני הבריות להתפאר עם יתרון מעלתו על זולת זה הכל נמשך להיותו תחת הזמן ולכן נדמה בנפשו שראוי לחלוק לו כבוד כאלו הוא יש בעולם לאפוקי אם מעלה בחי' עצמו לאין והוא שוה בעולם ומגביה א"ע למעלה מהזמן כי באמצעות הזמן יכול לבוא לידי קנאה ושנאה בראותו איזה סיבה המתחדשת שלא היה מקודם ואז בא לכלל שנאה ומקודם האהבה היה תקוע בלבו ונמצא עינינו הרואות היות אמצעות הזמן גרם לו לשנוא את חבירו ומזה ידמה המשכיל שאלו מדות המגונות הקנאה והגאוה וכדומה הכל נמשך מחמת שמרגיש בעצמו איזה יתרון שאת הבאה לו מחדש נולד אצלו הגאוה והגדולה ומקודם לא היה לו במה להתגאות. ועתה פקח עיניך וראה היות כל אלו מדות הפכיים נמשכין מהבנין ולמטה ששם יש התחלקות הזמנים הגורמים מדות המגונות כמבואר לאפוקי מי שחכמת אלהים בקרבו ומעלה א"ע למעלה מעולם התחלקות וסדרי הזמנים ומשים א"ע כשיריים האמור שנטל הקב"ה מלא חפניו וברא את העולם והשאר נשאר שיריים ובודאי המה למעלה מהזמנים כיון שלא באו עדיין לכלל בריאה שם אין ויש שוה ממש ואין שום התחלקות וממילא לא יבא לו מדות המגונות התולים באמצעות התחלקות סדרי הזמנים וזהו אומר שמחזיק את עצמו כשיריים אין כוונת הגמרא כאלו אין צורך בו ונמצא פוגם בכבוד קונו פועל החכם שפעל ויצר הכל בחכמה נפלאה ובודאי אין דבר לבטלה ח"ו אלא הכוונה על שיריים הנ"ל ואפשר לרמוז ואת ובניכי תחיי בנותר היינו אותן השיריים באם שיחזיק א"ע כאלו הוא בחי' שיריים שנותר ממלא חפניו שברא את העולם והשם ברחמיו יטה אותנו אל נתיב ההכנעה ללכת בדרכיו אמן ודו"ק:
ויעבר אלישע שונם ושם אשה וכו' ותאמר אל אישה הנה נא ידעתי כי איש אלהים קדוש הוא עובר עלינו תמיד נעשה נא עליית קיר קטנה ונשים לו שם מטה שלחן כסא ומנורה נראה להבין ענין הפסוקים ע"ד שביארנו במקום אחר גבורי כח עושי דברו אנחנו עם ישראל נקראים דורשי יחודך ע"י שאינו דורשין תמיד יחודו יתברך להשיג התלבשות אלהות לית אתר פנוי מניה והכל בחכמה עשה הבורא ב"ה לרמוז לאדם בחי' עבודה וזה עיקר עבודת איש הישראל בעוה"ז שילך כל היום בתמימות ולהכניס חכמת הבורא אל כל העובדות ומאורעות הבאים בכל שעה ורגע מפגעי הזמנים אפילו בצורכי גופו גם שם יש חכמה נפלאה התפשטות אורות עליונים זה נק' גבורי כח אשר נודע שיש כ"ח עתים שהאדם צריך לתקנם כל ימי חיים חיותו ולעובדו שכם אחד בכל בחינת עתיו ורגעיו שיש עתים לרעה ועתים לטובה להעלותם למקורם ולשורשם והעיקר בשים אל לבו לבלתי נגרר אחר העת הנראה לפעמים רעה ח"ו כאשר אירע לו עת כזאת יבין וישכיל איך לתקן אותה על שם הכתוב עת לעשות לה' כלומר יש עת כזאת שצריך האדם לתקן אותה להעלות אל ה' ואם הוא חכם הכולל לדעת בכל עת ועת לעבוד את הבורא ב"ה עם בחי' חלקי זמנים שאינם דומים זל"ז ואינו מניח שום עת מכ"ח עתים הידועים ומכניס בהם הארה העליונה למה ברא הקב"ה ככה העת הזאת איש כזה נקרא גבור כ"ח להיותו גבור בבחי' כ"ח עתים וע"ד הזוהר זכאי מן דאיהו עמודא תקיף בכולה שאין מקרי ופגעי הזמנים מבלבלים מחשבתו ועבודתו ודביקות אנשים כאלה נקראים גבורי כח כנ"ל והמה עושי דברו מתקנים את קומת השכינה הנקרא דיבור ק ידוע שתיקון קומת השכינה תולה בהתעורר נשמותיהם של צדיקים ולכן נקראו ת"ח בנאים ע"ש שעוסקים בבניינה של עולם דהיינו בבנין השכינה שנקרא עולם מלישנא דעלימא וזהו שאמרה הנה נא ידעתי כי איש אלהים קדוש הוא עובר עלינו תמיד ואי' בזוהר קדישא דלעילא עוברת עלינו תמיד כי באמת אין לך אפילו רגע אחד שאין השפעות הארת אלהותו יתברך נשפע על האדם וזה הוא החיות של אדם הנשפע עליו מלמעלה שבהעדר ההשפעה הזאת בלתי אפשרי להחיות ולקיים אפילו רגע אחד ובשים זאת על הלב למה נותן לנו הקב"ה השפעתו הטוב כל עת ורגע הכל בכדי שיעשו בני ישראל קומה לשכינה ולזה צוותה ורמזה נעשה נא עלית קיר והיינו עליות איברי השכינה אל מקומה הראשון והוא נקרא קיר קטנה להיות קודם בואם של הצדיקים לבנות לה קומה שלימה ע"י כשרון פעולתם אזי היא נקודה הקטנה בלי חיתוך אברים ואחרי עשותינו ותיקננו לה קישוטין נאים ומתקנים אברים על ידי מעשה המצות התלוים בתכונות איברים המתוקנים שבאדם התחתון וכאשר זכרנו בשם התיקונים ואזי גורמים להעלות לקבל הארה מלמעלה אמנם עיקר העובדות שבהם תולה תיקון קומתה לא נתפרש ורמיזה רמזה ונשים לו שם "מטה שלחן "כסא "ומנורה ר"ת משכ"ו ואיתא בזוהר ע"פ משכו וקחו לכם צאן משכו יומין עלאין לגבי יומין תתאין ולהבין דבריו הקדושים יראה כי עיקר השגת מדות הקדושים תולה בהתלבשות מדריגות התחתונים תענוגות בני אדם הגשמיים ויכול אדם המשכיל בנותן לבו ונפשו לזה להשיג מחמתם אורות עליונים שכליים ובהירים אם יש תענוגים במקום נמוך ועב כזה איך לא יעורר בעבודת הבורא ב"ה שהוא תענוג כל התענוגים ומתחיל לדרוש ולחקור ולהתבונן מאין נמשכו ואי זה מקום בינה שורשה ומקורה של בחי' תענוגים אלו שבודאי כמו שהוא בשורשם אורות בהירים ככה נתפשטו על הנבראים ומעלה הכל אל השורש מחשבה קדומה וזהו העלאות נ"ק שהם אברי השכינה שבכל מקום ממשלתם ולעוצם הכרתו החזקה מחזיר מחשבות הנאצלה אל מקומה הרמתה במה שלוקח לעצמו רמיזא דחכמתא ומעורר את לבו לעבודת הבורא וזהו העלאת השכינה הכתוב בספרים באופן שנתבאר ולזה אמרה נעשה נא עלית קיר קטנה והיינו עליות השכינה ובאיזה דרך תתכן לו לאדם לגרום עליות השכינה רמיזה רמזה איכות בחי' עליותה היינו על ידי התלבשותה בארבעה בחי' תענוגתם אלו מט"ה שלח"ן כס"א ומנור"ה כלליות תענוגי עה"ז שכל או"א מישראל שוה בהם לפי ערכו והמה מורים על אורות עליונים ולכן נתן הקב"ה ברוב רחמיו וגודל חסדיו העודפים על בנ"א בכדי שע"י יהא להם קצת תפיסה והשגה להשרשים של אלו המדריגות הרומזים עליהם וזה הרמז שר"ת של ד' בחי' תענוגים אלו הם משכ"ו לרמוז דברי קודש מאמר הזוהר ע"פ משכו וקחו יומין עלאין לגבי יומין תתאין לרמוז שבלתי אפשרי להשיג יומין עלאין והיינו זי"ה מדותיו הקדושים והבהירים שעמהם נבנה העולם יומין תתאין כ"א באמצעות התלבשות מדריגות משכ"ו מטה שלחן כסא ומנורה וכמבואר להמבין מדעת. ועתה דע לך שלא תתכן לו לאדם העבודה המבואר בדברינו כ"א על ידי השתדלות והתאמצות יומם ולילה לדעת על מה ולמה בא להאי עלמא שפילה והאלהים ישימנו מן השלמים עמו והעושים לשמו הגדול ברחמיו אמן נס"ו: