ויגש אליו יהודה ויאמר בי אדני ידבר נא עבדך דבר באזני אדני ואל יחר אפך בעבדך כי כמוך כפרעה. להבין הענין נראה כי הנה זכרנו כמה פעמים היות עיקר. עבודת האדם ומגמתו בתורה ובתפלה מהראוי להיות רק עבור השכינה אכן יש כמה סוגי בנ"א באופני העבודה יש לך אדם שסובר שהוא מתפלל עבור צורך גבוה ובאמת לבו בל עמו ועיקר כוונתו לשאול אוכל לנפשו וכדומה מצרכי גשמיות ולכן אין תפלתו נשמעת ומצינו לרז"ל שנתעוררו מפני מה היו הראשונים מתפללים ונענים מפני שהתפללו בשם ויש לרמוז בדבריהם ע"ד המוזכר בפרשה הקודמת שאמר יעקב אבינו אם כן אפוא זאת עשו עיקר עשייתכם ועובדותיכם רק לעשות שם היא השכינה הנקרא שם כמ"ש ויעש דוד שם כנודע ות"ח נקרא בנאים ע"ש שעוסקים תמיד בבניינה של השכינה והורה להם אופן התפלה קחו מזמרת הארץ בכליכם היינו אותן הזמירות אלהים אל דמי לך קחו זאת באותיותכם הנקרא כלים להפוך כל הצירופים שעסקו עמהם לצורכי גופו לעשות צירופי שמות וכינוים לקראתו יתברך לפיהם ואז קריאת שמות עולה לו כהוגן ואם לאו איך לא יכסה ץ פניו מלא בושה וכלימה מי הרשה לו אותן השמות והכנויים ולב אין להשיגו יתברך מצד פעולותיו אשר ככה נקרא באחת משמותיו כאשר יתבאר לנו כל זה אי"ה לקמן בפ' שמות ע"ש. מי שהולך בשוקים וברחובות ומאת ה' שכוח לבו אזי אפילו בעומדו להתפלל וקורא אותן השמות שסברו לנו אנשי כנסת הגדולה אינו כי אם לשון רמי"ה רם י"ה שמחשבתו ובינתו המורים שני אותיות י"ה מרומים ומוגבהים המה משני אותיות ו"ה המורים בחינת קול ודיבור כאשר הארכנו מזה בכמה מקומות ונמצא אפילו מדבר גדולות עם כל זה לשונו תהלך בארץ רק עניני ארציות רק דברי מרמה שאין הקול והדיבור דומה לקדימת המחשבה ולכן אנו רואין כמה בנ"א גם בני איש מתפללים ואינם נענין וכמה דורות שהיו לפנינו ועל כל זה אנו בגלות המר הזה ובודאי מדרך הטוב להטיב לנבראיו תמיד ולהשפיע לנו כל טוב אך אנו הגורמים כל זאת שאין לנו דבורים כאלה שיוכלו לבקוע רקיעים שימלא מבוקשינו וכתיב כי יעקב בחר לו י"ה להבין לכאורה מי הוא זה שלא בחר לו יה הלא תשאל לכל או"א מישראל מגדולם ועד קטנם למי אתה יאמר לה' אלהי ישראל אל זה בחרתי לי לאלוה אמנם יש לרמוז בתיבת בח"ר נוטריקון בוקע חלוני רקיע ואנו בני ישראל כולנו איש אחד נחנו עדת יעקב כמבואר לנו ואנו מכונים בשם יעקב ומורה הכתוב כי יעקב בחר לו יה ישראל לסגולתו כלומר יש לאל ידו של יעקב לבקוע רקיעים עם תפלתו בהיות בלא שפתי מרמה והתועלת לו י"ה ממשיך אליו אלהותו יתברך ויענהו ומכל צרותיו יצילנו ומעתה תבין דברי חכמים ורמיזתם מפני מה הראשונים מתפללים ונענים מפני שהתפללו בש"ם נוטריקון בלא שפתי מרמה שהמחשבה והבינה וקול ודבור היו מקושרים בקשר אמיץ וחזק בלתי מחשבה המעורב בגשמיות עוה"ז רק לעשות שם לבנות קומת השכינה להכינה ולסעדה בכל פרטי מדותיה הקדושים וזה כלל גדול בעבודה שהמשכיל צריך ליקח לעצמו רמיזא דחכמתא מכל דבר בעולם אפילו בעסקו בחיצונית יעלה ויגביה משם אותיות התורה שהם איברי השכינה ובעת עומדו להתפלל כשמתחיל לנענע אותיות התפלה מתנענע ג"כ אותיות וצירופים שעסק בהם לצרכי הגוף ואז גורם יחודים וזווגים דהיינו שהשכינה יש לה דבורים במה להתפאר חזי במה ברא אתינא לקמך שיש חכמים כאלה שיש להם זה השכל להעלות משם אותיות התורה אפילו ממדריגות התחתונים הפחותים מצרכי גופם יכולים להשיג משם התלבשות אלהות נמצא הם הם הגורמים לה דבורים להיות משוררת ומזמרת בתדירה בהתעוררת התחתונים בסוד אלהים אל דמי לך ולזאת צוה יעקב לבניו זאת עשו השכינה הנקרא זאת עשו אותה תמיד ותקנו להיות לה בחי' קומה שלימה ע"י עובדותיכם הטובים ובפרט ע"י דבורי תורה ותפלה באופן המבואר קחו מזמרת הארץ בכליכם כל עצמיכם באותיות של תורה ותפלה הנקרא כלים תקחו רק זמירות הארץ הידוע והורידו לאיש מנחה כי להיות שיוסף נפל למצרים וכבר רמזתי למעלה שזה סוד שהצדיק נופל למיצר ים החכמה שאין לו התפשטות השכל לנהוג א"ע בעבודת הבורא ע"ש באורך אמנם בהיות לכם זה השכל כנ"ל תגרמו יחוד עליון שצדיק יסוד עולם ישפיע לשכינה ולא תלך ההשפעה ח"ו לחיצונים וזהו והורידו לאיש ליוסף את המנחה הוא השכינה וע"ד שזכרנו שאמר דהע"ה והראני אותו ואת נוהו אות השפעתו יתברך ואת נוהו קודש שתוליך ההשפעה במקום הראוי לביתו נאוה קודש ולא לחיצונים ח"ו ובאמת כתיב ויכינו את המנחה עד בוא יוסף בצהרים כלומר שהכינו ותקנו את השכינה בקומה בנו"ה ומתוקנת להיות ראוי לזווג ע"ד שכתוב זאת קומתך דמתה לתמר ודרשו בזוהר ע"ש והם השבטים קדושים הכינו ותקנו אותה כ"כ על מתכונתה עד בא יוסף הוא אות השפעה בצהרים בתוקפא דשמשא לזה גמר אומר הכתוב כי שמעו כי שם יאכלו לחם ירצה תיבת שמעו משמעו לשון הבנה שמע כלומר הבן והם הבינו ששם יוכלו לעשות יחוד כי לשון אכילה מתייחס בלשון זיווג כנודע וזהו ויגש אליו יהודה מי שהוא צדיק מקרב הכל אל הבורא ב"ה מעלה כל בחי' ההתחלקות לשורש האחדות וכאמור זאת עבודת יהודה מכונה בשם צדיק אשר בכל דור דור ויאמר בי אדוני ידבר נא עבדך דבר ויש לדקדק אומרו ידבר שהוא פועל יוצא כי באמת כל עצמו של צדיק האמיתי ותשוקתו בתפלה אינו שואל בעבור צורך עצמו כ"א הכל עבור השכינה שיהא לה דבורים להתפאר בהתעוררת התחתונים ואם לאו היא כ"י בסוד אלמית שאין לה דבורים לומר לפניו יתברך ולזה דוה לבם ולכן פתיחת דבורו של צדיק יאיר לשאול עבור השכינה וזהו ידבר נא עבדך פועל יוצא מוסב על השכינה הנקרא דבר ידבר אותה לגרום לה דבורים וזמירות ותשבחות והפעולה גדולה המגיע תועלת לצדיק המתפלל כזה נרמז בגמר הכתוב ואל יחר אפך בעבדך כי בהיות האדם מוציא דיבור לפני אלהים בתפלה ובתחנונים הכל לצורך עצמו הבהמיות בוחנין למעלה בהיכלות פרטי דבוריו אם ראוי לעלות למעלה ואם לאו גורם ח"ו חרון אף כדאיתא באדרא קדישא ע"ש אמנם אם כוונתו ומגמתו רק עבור דבורי של השכינה אל יחר אפך בעבדך ודאי וטוב בזה ובבא אמן:
ובאופן אחר ויגש אליו יהודה נראה לבאר על דרך הקבלה דהיינו בחינת מלכות הנקרא יהודה נגש אל יוסף הכינוי לצדיק יסוד עלמין לקבל מבחינתו שפע וברכה עליונה ואם נפשך לומר שהיפך הדברים כיון שיוסף היה אז באותו הזמן מלכות ולא יהודה אמנם זאת ידוע למביני מדע שבחינתו של יוסף העיקרית הוא מדות היסוד המשפיע לנוקבא מכללות הו"ק ויאמר בי אדני כלומר תוליך השפע מבריכה עליונה בי דיקא למקום הראוי שם אדני ולא למקום הזולת ח"ו כי אם בארצות החיים אמן סלה:
ויאמר יוסף אל אחיו אני יוסף העוד אבי חי ולא יכלו אחיו לענות אותו כי נבהלו מפניו ונראה לפרש בהקדם פסוק מפרשת ויצא ויאמר יעקב לאחיו לקטו אבנים ופרש"י לאחיו הם בניו שהיו לו אחים נגשים אליו לצרה ונראה הענין כי כבר נודע שיעקב הוא בחי' קול והקול אומר לאחיו הם בניו דהיינו חמשה מוצאות הפה לקטו אבנים הם אותיות הנקראים אבנים וברצונו של בחי' הקול שהגוזזים יחתכו את הקול פשוט לעשות פרטי אותיות ולהצטרף תיבות בשירות ותשבחות להבורא יתברך ולזה יש לכוון בדברי רש"י שהיו לו אחים נגשים אליו בצרה כלומר בצר ה' מוצאות לחתוך את הקול וללקוט ממנו אותיות והנה אנו רואין לפעמים נתרבה השכל באדם ולא יכול לדבר דיבורים בשלימות להיות נבהל מריבוי השכל הנשפע אל בחי' הדבור כנראה מתינוק חכם ורך בשנים כששואלין אותו איזה דבר הלכה עינינו הרואות אפילו יודע ומבין הדבר חכמה ששואלין אותו עכ"ז אומר שלא כסדר מחמת שהחכמה שופעת בשכלו פתאום אומר את המאוחר קודם והקדומה אומר לבסוף מורה היות רבוי השכל השופע ואין לו כלים מוכנים מלהכיל את החכמה להתפשט על מכונה ולכן מגמגם בלשונו מלהוציא הדבורים על הסדר והנה כמו כן לפעמים בא אור והתלהבות גדול לאדם בתוך תפלתו שאין כח לה' מוצאות הפה המחתכים את הקול להוציא והנראה שזה הנרמז בכאן ויאמר יוסף אל אחיו הם בניו הנגשים אליו לצרף ה' מוצאות העוד אבי בחי' החכמה מקדימת המחשבה חי בריבוי הארה כי יוסף הוא אות השפעת השכל כמבואר לעיל ע"ש. ולא יכלו אחיו לענות אותו כי נבהלו מפניו ולהבינך עוד את הענין כי נודע מספרים שמדות יוסף הוא ביסוד המשפיע אורות עליונים בהעולמות כי מאתו התגלות מאורות עליונים והוא המשפיע לשכינה ונתגלה עוד יותר על ידי התלבשותם ונתגשמו קצת עד שיהיה צד תפיסה לרעיון לבות בני אדם שבלתי אפשרי לתפוס ולהשיג מאורות עליונים כי אם באמצעות התלבשות השכינה וכמו כן נוהג באדם התחתון יש בחינת קדמת השכל שאין לו הרגשה ואח"כ באים בחינת חמשה מוצאות הבינה אזי ע"י המשכות הבינה מן החכמה נתגלה קצת להיות צד תפיסה בקדימת המחשבה בהתגלות מעט ואפשר לרמוז בדבריהם ז"ל שאמרו נכנס יין יצא סוד ידוע יין כינוי לבינה ע"ד הבן בחכמה שהבינה ממשיך המשכות מהחכמה כמו שהארכתי מענין זה במקומות אחרים והמשכיל על דבר ימצא טוב ואז ע"י המשכות הבינה יש בחינת התגלות מעט לחכמה וזהו נכנס יין הכינוי לבינה להמשיך המשכות מקדמת השכל אז יצא סוד החכמה להתגלות להיות צד תפיסה והזוהר קורא לבינה קלא דלא אשתמע אך קול הנשמע הוא בה' אחרונה והסימן והקול נשמע בית פרעה היינו פרע לשון התגלות ה' מוצאות נשמע הקול והנה אם מחשבתו היא גדולה ביותר איננה יכולה להתלבש ולהצמצם בכלי חמשה מוצאות הפה כנאמר. ולזה רומז הכתוב ולא יכלו אחיו המה הה' מוצאות נקרא אחים כמוזכר לא יכלו לענות אותו את יוסף בחינת התגלות השכל הריביי כי נבהלו מפניו לגודל רוב השפעתו לא יוכל להתלבש בה' מוצאות להוציא דבורים בשלימות על סדר הנכון ואח"כ כתיב וינשק לכל אחיו וגו' ואחרי. כן דברו אחיו אתו ירצה הגם שמתחלה נבהלו מפניו לרוב השפעת השכל הריבוי שלא יכול להצמצם בה' מוצאות שהם בחי' כלים אליו אמנם אח"כ כשמתבונן במעוז שכלו ומסדר בעצמו איך להתנהג עם החכמה השופעת דברו אחיו אתו ממש עם זה השכל בעצמו על סדר הנכון והקול נשמע בית פרע ה' ה' מוצאות לאמר דבורים בשלימות ודו"ק כי נכון:
בפסוק ועתה לא אתם שלחתם אותי הנה כי האלהים וישימני לאב לפרעה ולאדון לכל ביתו ומושל בכל ארץ מצרים מהרו ועלו אל אבי ואמרתם אליו כה אמר בנך יוסף שמני אלהים לאדון לכל מצרים רדה אלי אל תעמוד. וכלכלתי אותך שם כי עוד חמש שנים רעב פן תורש אתה וביתך וכל אשר לך. והנה עיניכם רואות ועיני אחי בנימין כי פי המדבר אליכם והגדתם לאבי את כל כבודי במצרים וגו' והורדתם את אבי הנה. הנכון אשר בכאן נרמז הערה הנזכר שדברנו עד הנה וראה גם ראה כי כל התורה נקרא דרך כי היא המדריכה את האדם השלם לעלות בהר ה' והכל הוא למוד לאיש הישראלי להבין ולהשכיל איך להוציא דיבור לפני אלהים בתורה ותפלה כאשר הארכנו מזה למעלה ומתוכם של בחינת הדיבורים ידבק האיש השלם בצור עשהו ולא יתכן לו לאדם בזה כ"א הגבר אשר נוכח ה' דרכו וכל מעשיו אפילו בהשתמש בצרכי ההכרחים הלוך ונסוע לקרב הכל אל ה' וכל עצמו בהשתדלותו הכל עבור השכינה בודאי גורם פעולות גדולות עם דיבורי תורה ותפלה להיות שכלו בהתפשטות לדעת ולהבין איך להמשיך מקדימת המחשבה עד בחי' הדיבור והתיבה היא ברשותו להתבונן ולשקול בפלס מאזני שכלו אם להוציא תיבה משפה ולחוץ או לעצור במילין לאפוקי פחותי הערך אשר לא הכינו את אל רוחם ההולכים בחושך ושטופים בקברות התאוה ויוצאים לפעלם ולעבודתם עדי ערב לאסוף ולכנוס הון מהבל וחשוקיהם כסף ומאת ה' שכוח לוח לבם הוא המעכבת על ידם לנהוג את דיבורם בישרה ונכונה ומתרמי לפעמים בלא דעת ידברו והוציאו איזה דיבור שאינו כרצונם עד שמתרעמים על פחיתת ערכם והעדר שמירתם לפיהם מחסום מלהוציא דיבור מורה היות שאין הדיבור ברשותם להיות מושלים עליו כאשר ברצונם מה יאמרו ומה ידברו. ומעתה בני תבין דברי יוסף בהתגלות אל אחיו וכבר קדם לנו אשר בכאן נרמז אופן ענייני הדיבור כי יוסף הוא אות השפעת השכל מקדימת המחשבה ואחיו המה חמשה מוצאות הפה ובחינה זאת ישנה בכל אדם ובכל זמן מכירת יוסף והורדתו למצרים היינו בעת עסקו בצרכי גופו ומדריגות התחתונים ומדבר דברי פחותים אזי יוסף הוא במיצר ים החכמה ואם נותן דעתו לזה לעשות בהתפשטות השכל ולכלכל דיבוריו במשפט בכל פרטי עניניו שיגיע צד הנאה לבורא עולם מעובדותיו אפילו הבהמיות אזי הוא מוציא את יוסף ממיצר ים והוא המושל ושליט על חמשה מוצאותיו להנהיגם כרצונו מול זה בא הרמז בתורתינו הקדושה ועתה לא אתם שלחתם אותי הנה כי האלהים ירצה אם נותן דעתו בכל עניניו כי הכל הוא מאת האלהים והתועלת המגיע וישימני לאב לפרעה כינוי לבחי' הדיבור פרע ה' לשון התגלות חמשה מוצאות הפה ולאדון על בחי' הדיבור שנקרא בית והכל נמשך מזה ומושל בכל ארץ מצרים מכאן בא האדם על מעלה המובחרה הזאת להיות אדון על בחי' דיבוריו נמשך מכאן להיות טרם בואו אל בחי' הדיבורים ובעוסקו בצרכי גופו גם שם אור לו ויש לו התפשטות השכל לעשות הכל בהתקשרות ודביקות הבורא ולא למלאות תאות לבו הבהמות והכרתו חזקה להבין ולהשכיל אפילו בארציות וגשמיות יש שם התפשטות אורות בהירים ומאירים כ"א עתה הם במיצר ים והוא לוקח משם רמיזא דחכמתא להשיג רוממות אלהות וזהו ומושל בכל ארץ מצרים כמדובר וזה גודל התועלת לנהוג את דיבורו כרצונו לשלוט עליו ויוסף הצדיק לעוצם הכרתו מעידה עליו התורה ויוסף הוא השליט על הארץ כמבואר למעלה והוא יכול להתפאר א"ע במעלה המובחרת וישימני לאב לפרעה ולא לזולתו ולכן צוה לאחיו ואמר להם:
מהרו ועלו אל אבי ואמרתם אליו כה אמר בנך יוסף שמני אלהים לאדון לכל מצרים רדה אלי אל תעמוד. ירצה כה אמר בנך יוסף ולא כל אדם זוכה לזה כ"א יוסף להיותו מדות מרכבה ליסוד עולם המשפיע אל מלכות בחי' דיבור וצוה לאחיו המה ה' מוצאות הפה לדבר עם אביו הקול קול יעקב שבלתי אפשרי להוציא דיבור זולת הקול המקושר אל קדימת המחשבה משפיע באמצעות הלשון בחי' יסוד אל הדיבור חמשה מוצאות ויש להבין בדברי הזוהר שדרש ע"פ כי יעקב בחר לו י"ה עד כאן לא ידענא מאן בריר למאן אי קב"ה בריר ליה ליעקב או יעקב בריר ליה לקב"ה אלא ממה דגלי קרא ידענא דקב"ה נטיל ליה ליעקב לעדביה וכו' ת"ח הכי נמי. יעקב בריר אחסנתיה ועדביה לחולקיה וסליק לעילא מכל דרגין ע"כ הנה הגם שכוונת הזוהר עמוק ומי יכול לעמוד על סודו נראה לרמוז בדברינו כי הנה כבר קדם לנו הדבור איך באמצעות הדיבור מקדימת המחשבה עד ה' מוצאות נבנה ונצטרף צירוף שם הוי"ה ב"ה באופן המבואר ולא יתכן כזאת כ"א במחשבה טהורה ונקיה בקשר אמיץ ע"ש וטרם מוצא דיבור אפילו בחושבו מרוממות אלהות לא נבנה ונצטרף אותו הצירוף הקדוש ונמצא כמו שבחי' הקול צורך לקדימת המחשבה כמוהו צורך ג"כ קדימת המחשבה להתלבש בקול לתועלת המבואר וזהו כלל הצריך לפרט ופרט הצריך לכלל בכדי שתבנה ותכונן צירוף הוי"ה בשלימות וזהו כי יעקב בחר לו י"ה כלומר יעקב בחינת קול בחר לו י"ה והיינו הקול המלובש בה' מוצאות הפה המה ב' אותיות ו"ה ולבלתי היות לשון רמי"ה בחר לו ב' אותיות י"ה לחבר ולדבק י"ה בו"ה ביחוד שלם באמצעות הדבור וכל זה נרמז בדברי הזוהר עד כאן לא ידענא וכו' אלא ממה דגלי קרא ידענא דקב"ה נטיל ליה לעדביה את יעקב והכי נמי יעקב בירר אחסנתיה ועדביה וכו' להורות את סוד התקשרות בחי' הקול לקדם המחשבה לבנות ולכונן בית הוי"ה ב"ה ודוגמתם נעשה יחוד בד' עולמות אבי"ע בשרש ד' אותיות הוי"ה ב"ה כידוע. לעומת דברינו יש לרמוז בתורה הקדושה שאמר יוסף מהרו ועלו אל אבי ודא הידוע המורה קול כה אמר בנך יוסף מדות היסוד שמני אלקים לאדון לכל מצרים הוא הדיבור אשר ע"י נבנה בחי' הדבור בהשפיע לשם הארה מקדימת המחשבה ולכן החיוב מוטל עליכם למהר לעלות ולדבק בקדימת המחשבה כי הפרט צריך לכלל כמדובר וגמר אומר בדבריו רדה אלי אל תעמוד ירצה רדה הארה עליונה מלובן עליון אלי כמבואר למעלה קול מדבר לדיבור אתי מלבנון כלה ע"ש וזהו רדה אלי ותמשיך מלובן עליון אל תעמוד ודאי משמעו לשון עכבה להזהיר בא ולצוות אל תעכבו תוקף ועוז ההשפעה מחכמה מלהוריד מהרה אל היסוד להשפיע אל הדיבור ותועלת גדול המגיע וכלכלתי אותך שם דבר גדול רמז בכאן על המחיה והכלכלה שגורם בהוציא י"ה ו"ה דיבור לפני אלהים בהתקשרות החו"ב אל הקו"ד נעשה ונבנה צירוף שם הוי"ה ב"ה בשלימות כנזכר. לזה רמז בדבריו כי עוד ה' שנים רעב רומז לה' אחרונה בהעדר מה' מוצאות הארה עליונה מקדימת' המחשבה אזי האותיות המה רעבים גם צמאים ויבשים ורקים מלחלוחית טוב ההשפעה ואינם פורחים לעילא וגם גרם בנזקין שנעשה ח"ו פירוד בין הדבקים כמבואר לשון רמי"ה ולזה דאג לבו בקרבו של בחי' יוסף הצדיק המשפיע פן תורש אתה וביתך כלומר גם אתה גם ביתך היינו צירופי אותיות ותיבות שמוציא מן השפה ולחוץ בהעדרת מחשבה טהורה מק' ה' המה רשים ודלים ואם נפשך לדעת מה זה ועל מה זה ולמה הכניס א"ע יוסף הצדיק לדבר גבוה כזה ולא זולת השבטים לזה בא כמתרץ ואומר כי באמת אליו נוגע הדבר מי שפוגם בלישנא ורגיל על לשונו לשון רמי"ה שמעורר ככה כמאז גם עתה השלכת יוסף אל הבור אשר מים אין בו אבל נחשים ועקרבים יש בו לחטוף אותיות וצירופי תיבות לקליפות ח"ו ולכן עיקר תשוקתו של בחי' הקול לדבר לבחי' דיבור אתי תלך ותבא מלובן ועליון בכדי להשפיע הארה עליונה למקום הראוי לעשות צירופי אותיות בקדושה וכל זה נעשה ע"י בחי' יוסף לזה אמר כמתרץ ואומר למה הכניס א"ע לדבר גבוה:
והנה עיניכם רואות ועיני אחי בנימין כי פי המדבר אליכם כלומר רמיזא רמז להם להיותם בחינת ה' מוצאות דלית להם מגרמם כלום כ"א באמצעות אות השפעת מקדמת המחשבה והיינו עיניכם רואות כי פי המדבר משמעו מלשון דבר אחד לדור כלומר פי יסודי הוא המנהיג לכם הארה ממקום גבוה למקום הנמוך בכן תראו ותשכילו להתבונן במאוד מאוד לבלתי תגרומו ח"ו לקלקל אות השפעת השכל לעשות צירופים בחיצונים ח"ו ולכן הזהיר להם:
והגדתם לאבי את כל כבודי במצרים וכאן הורה להם דרך הישר והנכון מאין יבואו להתעורר ככה להגיד ולדבר דיבורים טהורים ונקיים בקשר אמיץ וחזק מקדימת המחשבה עד בחי' הדיבור בהיות לכם זה השכל לדעת ולהשיג את כל כבודי במצרים אפילו בבחינת מצר ים החכמה גם שם יש התפשטות אלהות ואברי השכינה ע"ד מלא כל הארץ כבודו ואת כל אשר ראיתם איזה הסתכלות מעניני גשמיותם מעוה"ז תעלו ותגביהו לשורש האחדות מרום שבתם זאת הגורמת לכם והגדתם דיבורי תורה ותפלה במחשבה טהורה לאבי שבשמים ובתנאי ומהרתם והורדתם את אבי הנה כמדובר ודו"ק בזה היטיב אחר תבינו:
וידברו אליו את כל דברי יוסף אשר דבר אליהם וירא את העגלות אשר שלח יוסף לשאת אותו ותחי רוח יעקב אביהם ויאמר ישראל רב עוד יוסף בני חי. הנה כלפי דברים הנאמרים באמת מה שנרמז בדברי יוסף עם אחיו הענין נוקב והולך בעבר ועתיד ללמד לאדם דעת איך להוציא דיבור לפני אלקים בתורה ותפלה ולצד עילאה ימלל לעשות רק צירופי שמות הקדושים להשפיע אל בית אלהינו שכינת עוזינו זהו כלל מגמת נפשם של צדיקים אמיתים וכזה נרמז בתורה וידברו אליו את כל דברי יוסף שהחזירו שבח והודאה אליו יתברך את כל דברי יוסף כאשר הורם השכל הנקרא יוסף כמבואר וירא את העגלות אשר שלח יוסף הוא רק לשאת אותו היינו אות השפעתו דייקא ותחי רוח יעקב אביהם ודאי חיות גדול נתוסף לו לבחי' הקול על דרך האמור כי יעקב בחר לו לזה נרמז ויאמר ישראל ידוע מספרים החילוק שבין יעקב לישראל ויאמר ישראל רב עוד יוסף בני חי כלומר כי בהעדר המשכילים אזי הוא ח"ו אבר מת ואולם בעבור זאת וידברו אליו את כל דברי יוסף כנ"ל אמר רב עוד יוסף בני חי ודאי ודו"ק: