אם בחוקותי תלכו ואת מצותי תשמורו ועשיתם אותם ונתתי גשמיכם בעתם כו' והשיג לכם דיש את בציר כו' וישבתם לבטח בארצכם (כו, ג-ה). ויש לדקדק דהל"ל בחוקי תלכו. ונקדים לפרש מה שאמר רשב"י בתיקוני זוהר (ת' ה' יט.) בראשית ב' ראשית נקודא בהיכל', ונ"ל כוונתו מה ששייך לנו לעבודתינו, כי כל האותיות יש להם גוון לבן, אבל באות יו"ד אין בתוכו שום גוון לבן (זח"ג קצא.), כי יו"ד רומז לחכמה (זח"א לא.) ומחמת שהוא קרובה להמאציל הוא מצומצמת ויראה ומפחד מאת הבורא ב"ה, וז"פ (תהלים קיא, י) ראשית חכמה יראת ה', דהיינו שהחכמה הוא ראשית, והוא יראת ה' מפחדת מאוד מאתו ית"ש וכנ"ל, כמו כן האדם בהעלות על לבו בגדלות הבורא ב"ה ובנוראותיו הוא נעשה כמו נקודה קטנה מפחד ה' ומהדר גאונו, אבל השי"ת ב"ה בשביל צורך העבדות שולח לאדם בלבו בחינת אהבה להיראה, כי העבדות צ"ל שהיראה תהיה כלולה באהבה ואהבה כלולה ביראה, וז"פ נקודא בהיכלא - נקודה רומז ליראה כנ"ל, בהיכלא רומז לאהבה שהוא דבר התפשטות.
עוד נ"ל ניקודא בהיכלא, רומז לתרין מזלין קדישין נוצר ונקה, דוגמא בעוה"ז נמצאים צדיקים שהם בחי' נוצר ונקה, כאשר מבואר כבר בדברינו יע"ש.
ובזה נבוא לבאר הפסוק אם בחוקותי, דהיינו שתהיה תמיד בתשובה, ועי"ז תהיו בעיניכם כאין נחשב, ותוכלו לעורר הבחינת אין, ומשם יושפע לכם שפע מאין מזל לישראל (שבת קנו.), וזה נק' חוקה שהיא כמו חוקה כי לאו בזכותא תליא מילתא רק מתנת חנם (ע' מו"ק כח.), וזה אם בחוקותי תלכו, ואם הוא לשון אם כל חי רומז לתשובה (ת"ז ת' כא סג.), דהיינו שע"י התשובה תעירו ותעוררו הבחי' אין מזל לישראל ויומשך לכם משם שפע. ולזה ניחא נמי מה שכתיב בחוקותי בתי"ו שרומז לתרין מזלין קדושין שהם בחי' דכר ונוקבא. וכדי שלא יאמר האדם הואיל ואני משיג מתנת חנם לא אעבוד את הבורא ב"ה ח"ו, ולזה כתיב אחריו ואת מצותי תשמורו - שאעפ"כ תשמרו את מצותי ולא תסורו מהם.
עוד ואת מצותי תשמרו, פירוש שתחכו לביאת משיחינו כמ"ש (י"ג עקרים) אחכה לו, וזה את מצותי לשון נגיד ומצוה לאומים (ישעיה נה, ד), ורומז על תרין משיחין, תשמרו - תחכו תמיד לביאתם מהרה כי בוודאי יבואו אלינו, ותשמרו הוא לשון (בראשית לז, יא) ואביו שמר את הדבר. ועשיתם אותם, פירוש שתפעלו ע"י עבודתכם לקרב ביאתם במהרה בימינו אמן.
ונתתי גשמיכם בעתם, פירוש שתשיגו השפעות קדושות ויהי' בדרך יחוד מקושר ודבוק למעלה, וזה בעתם, כי עת רומז ליחוד כנזכר כבר כדברינו יע"ש ודו"ק. ונתנה הארץ יבולה, פירוש שיומשך מבחינת יובל חירות עליון (זח"ב קיד.) לבחינת ארץ רומז למלכות קדישא (זח"ב יב.). ועץ השדה יתן פריו, כי הצדיק נמשל לבחינת ירח שהוא פעמים מגולה ופעמים מכוסה, כמו כן הצדיק הוא בבחינה זו, וכל כך למה מחמת שעדיין לא נתקן הכל, וכשיתוקן הכל אז יהיה הכל בהתגלות, וזה ועץ השדה רומז להצדיק (ע' תענית ז., זח"ג ריח.), יתן פריו.
והשיג לכם דיש את בציר, דיש הוא צירוף מצירופי שם של שד"י שדי בברכותיו (ע' רש"י בראשית כח, ג) והוא בחינת יסוד (זח"א צה:), את בציר רומז לה"א זעירא, דהיינו שהשפע שלכם יומשך ע"י בחינת יסוד לה"א זעירא. וז"פ הגמרא (ב"ק ט.) מאימתי הוי חזקה מכי די"ש אמצרי, דהיינו שאנחנו עמו ישראל נשיג מאתו ית' השפעתו מבחי' שדי בברכותיו, ונתחזק בכוחו ית"ש על מצע(י)רי השכינה. ובציר ישיג את זרע, פירוש שתשיגו שהזרע שלכם יהיה נמשך מאילני דחיי והזיווג והיחוד שלכם יהיה מקודש מאוד, וזהו ובציר ישיג את זרע - מבחי' ה"א זעירא תשיגו הזרע שלכם.
ואכלתם לחמיכם לשובע, פירוש השפע שלכם יהיה נשפע מסטרא דקדושה, כי הסט"א נק' כפנים ורעבים כמו שכתוב (ישעיה נו, יא) הכלבים לא ידעו שבעה, וזה ואכלתם לחמכם לשובע - שהשפע שלכם יהיה נשפע מהקדושה, ושבע הוא אותיות ע"ב שי"ן.
וישבתם לבטח בארצכם, כי שמעתי מכאדמו"ר מוהרי"י זצללה"ה מלובלין פירוש המשנה (אבות פ"א מי"ב) שאהרן הכהן היה אוהב שלום ורודף שלום, פירוש שרדף שלום מהרשעים, שאין מהראוי שיהיה להם שלום, ויתפרדו כל פועלי און כתיב (תהלים צב, י), ולזה רדף מהם השלום עכ"ד. וזה וישבתם לבטח בארצכם - שהכל יהיה תלוי ברצונכם:
אם בחוקותי תלכו וגו' (כו, ג). איתא בגמרא (ר"ה טז.) הביאו לפני שתי לחם בעצרת כדי שאברך לכם פירות האילן, והנה שתי לחם מרמז על ב' תורות תורה שבכתב ותורה שבעל פה, תורה שבכתב גלוף בגליפו וחקוק בחקוק' רק ברמז, ותורה שבעל פה מוסרו הקב"ה לכל דור ודור שידרשו צדיקי הדור על פיהם את התורה שבכתב כפי שכלם לפי העת והזמן, וכן שמעתי מכאדמו"ר הרב הקדוש מוהרי"י זצלה"ה מלובלין פירוש הפסוק (שמות יח, כב) ושפטו את העם בכל עת, ר"ל לפי העת והזמן כן ישפטו ההלכה.
ועסקינו בתורה צ"ל יומם ולילה בלי הפסק דכתיב (יהושע א, ח) והגית בו יומם ולילה, וע"י העסק התמידי בהתורה נדבקים בה, ואם ח"ו עוסקים בה בלא דחילו ורחימו מתדבק(ו)ת התורה בהאדם בבחינה זו וקשה מאוד להעלות', זולת התשובה מועלת לכל דבר. וזה שאנו אומרים (ברכת אהבה דשחרית) ותן בלבנו בינה להבין וכו' ולקיים את כל דברי תלמוד תורתך - ר"ל להקימם ולהעלותם. וזפ"ה הביאו לפני שתי לחם, פירוש להגביה ולהעלות השתי תורות שבכתב ושבעל פה, מלשון לכו לחמו בלחמי (משלי ט, ה). כדי שאברך לכם פירות האילן - ר"ל נשמותיכם הנאצלים מהאילן הקדוש, והברכה הוא מיום שכולו ארוך כמו שכתוב (תהלים קמה, ב) בכל יום אברכך, שלכאורה נראה מיותר שכתיב בפסוק שלפניו ואברכה שמך לעולם ועד, אלא לרמז ע"ז הנ"ל שיומשך הברכה להשכינה מיום שכולו ארוך, הנקרא כל יום, שאין שם ענין לילה, לא ימין ולא שמאל, אין מסטין ואין מקטרג.
וז"פ אם בחוקותי תלכו, זה תורה שבכתב שחקוק בחקוקה. ואת מצותי תשמורו זה תורה שבעל פה. ועשיתם אותם, עשיה הוא לשון תיקון (רש"י בראשית א, ז) ר"ל שתתקנו העסק התורה שלא היה כראוי. ונתתי גשמיכם בעתם, ר"ל כל הצטרכות הגשמיות יהי' לכם בעת שתרצו.
ונתנה הארץ יבולה, כי הצדיק עושה להשכינה הקדושה כביכול שתהא שילוחי לגבוה להמשיך כל טוב, והשכינה הקדושה נק' אלהים, תקיף ובעל היכולת ובעל הכוחות כולם (ע' ס' היראה לרבינו יונה, טוש"ע או"ח סי' ה), והצדיק ממשיך לה מן האלופו של עולם, אלוף חכמה אלוף בינה (איוב לג לג, שבת קד.), ואלהים במילוי אלי"ף מספרו ארץ, וזה ונתנה הארץ יבולה, מלשון יובל - מה שהמשיך לה הצדיק.
ועץ השדה יתן פריו, הצדיק נקרא עץ (ע' תענית ז., זח"ג ריח., ת"ז ת' ו' כא.), והוא משפיע להשכינה הקדושה והיא מתמלאת כשדה שמלאה זרעים, וכשהצדיק מעורר כל כך עד ששפע מן השמים יורד אליה בלי הפסק נקראת שדה הבעל, ולפעמים נקרא שדה בית השלחין (ע' מו"ק פ"א מ"א).
והשיג לכם דיש את בציר, כי בציר הוא לשון חוסר, ר"ל השם שד"י אותיות די"ש יגיע לכם כל מחסורכם ותגיעו לבחינת גדלות אשר הוא למעלה מבחינת בנים למקום רק למדרגה גבוה מאוד אחים ורעים, ודרך ומבוא להגיע לזה הוא ע"י החקיקה בלב בלי שום הפסק כי ה' הוא האלהים ואין עוד מלבדו:
ואכלתם ישן נושן וכו' (כו, י). ונקדים לפרש הפסוק (בראשית יב, ח) ויעתק משם ההרה, ולכאורה הול"ל וילך משם ההרה. ונ"ל כי צדיקים ההולכים בעבדות השי"ת מרגילים עצמם שהעבדות שלהם יהיה שלא כדרך הטבע, כי הטבע עבידי דבטלי אבל השי"ת ב"ה ברא בשביל עמו ישראל להיטיב להם דבר דלא פסיק לעלמין, וצריכין הבני ישראל לעורר מלמטה ג"כ בכח עבודתם שלא כדרך הטבע, וזאת נוכל להשיג ע"י בחי' אי"ן, שהאדם הוא בעיניו כאפס וכאין, ואברהם אבינו ע"ה היה בעיניו כעפר וכאפר כמו שאמר (בראשית יח, כז) ואנכי עפר ואפר, ולזה היה יכול לעורר ההשפעה מבחי' שלא כדרך הטבע, וזפ"ה ויעתק משם שרומז לעתיקא, משם המשיך שפע, ההרה - ע"י בחינת סוד העבור, מקדם - ועוד לבחי' למטה מזה כמו שכתוב (ישעיה מג, ה) ממזרח אביא זרעיך, רומז ליסוד, לבית אל - עד בחי' שנקרא בית אל רומז למלכות קדושא (זח"א רי., פרדס שכ"ג ע' בית). וזפ"ה ואכלתם ישן נושן, דהיינו שהשפע שלכם יהיה מבחינה שנקרא ישן נושן ותרגומו עתיק דעתיקין, כי מה שהאדם מרגיש בעצמו הבחינת אין ע"י העבדות הבורא משיג יותר גדולות הבורא ית"ש.
וישן מפני חדש תוציאו, פירוש כי יש עולם שנקרא מ"ה החדש (ע"ח ש"י פ"ג), דוגמא לזה צריך האדם לחדש בעצמו בכל יום ולעורר בלבבו הבחינת מ"ה, ועי"ז תוכלו לעורר הבחי' מ"ה החדש. ובזה פירשנו הפסוק (שמות א, ח) ויקם מלך חדש נקרא מלך הדר, על מצרים - שלהמלך החדש יהיה תקומה וישלוט על מצרים, אשר לא ידע את יוסף, וידע לשון שבירה כמו ויֹדע בהם אנשי סוכות (ע' שופטים ח, טז) - פי' שלא יוכלו לשבור עוד את הצדיק המכונה בשם יוסף שמוסיף והולך בעבדות השי"ת, כי באמת השפע הולכ(ו)ת מאתו ית"ש תמיד ודרכו להיטיב, רק בשביל זה הוא מכוסה מחמת הרשעים שלא יינקו מהשפע, אבל כאשר ישלוט מלך חדש מלך הדר על מצרים והקליפות ישברו ויפלו אז נוכל להשיג השפע מאתו ההולכת תמיד בלי הפסק. וזה וישן, שנשיג השפע מבחינת עתיקא כנ"ל, מפני חדש תוציאו - ע"י בחינת מ"ה החדש כנ"ל, עי"ז נוכל להוציא השפע מבחינת עתיק, ודו"ק:
וזכרתי את בריתי יעקוב וכו' (כו, מב). כבר תירצו המפ(ו)רשים (רש"י ז"ל) מה דכתיב יעקב מלא בו'. ועוד לאלהי מילין, דהנה בשביל הגאולה צריך לעורר אבות הקדושים (ע' ירושלמי תענית פ"א ה"א), ומי יכול לעורר זאת, וזה הבטיח לנו השי"ת וזכרתי את בריתי יעק[ו]ב שאני בעצמי אזכור את ברית אבות הקדושים, ולזה כתיב יעקב בוא"ו רומז לאלף השישי ומאה השישית שאנחנו בו לעת עתה. עוד יעקב מלא בוא"ו בגימטריא פקח, כי בשביל הגאולה צריך לעורר השפעה מעינא פקיחא. והארץ אזכור, לבחינת ארץ רומז למלכות (זח"ב יב.) אזכור - אשפיע מעלמא דדכורא:
וזכרתי את בריתי יעקוב וכו' (כו, מב). ולמה הקדים הפסוק ליעקב, וכבר נאמר ע"ז תירוצים רבים (ע' רש"י ז"ל). ואענה אנכי ג"כ חלקי, כי הס"ת של יעק"ב יצח"ק אברה"ם הם בק"ם, שד"י בא"ת ב"ש, דהיינו שנשיג שפע קדושה ע"י בחינת שד"י שדי בברכותיו. ולזה יעקב מלא בוא"ו כתיב בגימטריא פקח, רומז לעינא פקיחא (זח"ג קכט:), דאיתא בזוה"ק (זח"ג קפד.) החילוק בין מי שיודע לכוון בתפילה ובין מי שאינו יודע לכוון, בין כך ובין כך הקב"ה שומע תפילת כל פה, והחילוק הוא שמאן דידע לכווין בצלותא משיג שפע מעינא פקיחא, דהיינו שכביכול ית"ש משגיח על השפע שלא יגעו בהם זרים ח"ו, ומי שאינו יודע לכוון משיג השפע מבתר כתפוהי, וזה וזכרתי את בריתי יעק[ו]ב שבגימטריא פקח, ותשיגו שפע מבחינת עינא פקיחא ולא יגיעו בהם זרים ויהיה לנו די בברכותיו, וכנ"ל בפירוש הפסוק והשיג לכם דיש את בציר יעו"ש, ודו"ק:
עוד וזכרתי את בריתי יעקוב, ולכאורה י"ל דהל"ל וזכרתי את יעק[ו]ב. ונקדים לפרש הפסוק (שמות ו, ב) וארא אל אברהם וכו', ופירש רש"י וארא אל האבות, וכבר תמהו המפ(ו)רשים בזה (רא"ם) מה רצה בזה. ונ"ל כי אבותינו הקדושים אברהם יצחק ויעקב היה שורשם למעלה בעולמים העליונים, ובזה העולם היו נקראים אברהם יצחק ויעקב ולמעלה בעולמים העליונים נקראים חג"ת (זח"ג קעט:) ועוד למעלה ולמעלה חב"ד (ע' פע"ח ש' העמידה פט"ו), ועל ידיהם הוא ירידת השפע לעולמים התחתונים. וצדיקייא דדרא הן הן אבהן דעלמא, שמקיימים את העולם בכח קדושתם ובתפילתם וע"י היחודים שהם עושים, והגם ששמם שמאי והילל וכדומה, מ"מ הם בחי' אברהם יצחק ויעקב וכנ"ל. וזה שפירש רש"י וארא אל האבות, שלא תאמר דוקא אברהם יצחק ויעקב שהיה שורשם למעלה, אלא השי"ת בפ' נתן זאת לנו צדיקים בכל דור ודור שהם ג"כ בחי' אברהם יצחק ויעקב.
ואיתא (זח"ג טו.) שרשב"י היה אות ברית לעולם וקיים העולם בזכותו, וכמו כן בכל דור ודור הצדיקים שבדור הם אות ברית לעולם. וזפ"ה וזכרתי את בריתי יעקב, שלא תאמר אברהם יצחק ויעקב דוקא, ומה יעשו בניהם אחריהם, ולזה כתיב וזכרתי את בריתי - בשביל הצדיק שבדור שהוא אות ברית לעולם, בשביל הצדיקים שבכל דור ודור אזכור ג"כ לפקדם לישראל לטובה.
ולזה ניחא דכתיב תו והארץ אזכור, כי לכאורה היא מיותרת. ולדברינו ניחא, דהיינו שגם שאבותינו אברהם יצחק ויעקב הם במקום מנוחתם, מכל מקום אזכור בשביל הצדיקים שבדור, ולזה כתיב והארץ אזכור - בשביל אותם הצדיקים שבדור והם בארץ ה' עליהם יחיו:
ואם המקדיש יגאל את ביתו וגו' (כז, טו). דהנה השי"ת הבטיח לנו לפדותינו ולגאלינו מהגלות המר, ולכאורה יפלא מה צורך להתפלל על הגאולה, ההוא אמר ולא יעשה. אך ששמעתי מרבינו הקדוש מוהרי"י זצללה"ה מלובלין על הגמרא (אבות פ"ו מ"ו, מגילה טו.) כל האומר דבר בשם אומרו מביא גאולה לעולם, והתמיה נשגבה, כי בגמרא מצינו ממש בכל דף שאומר התנא דבר בשם חבירו או בשם רבו, ומדוע עוד לא נושענו מהגלות. ותירץ, כי הבאת הגאולה הוא גאולה פרטית לאיש ישראל ממצוקותיו, כאשר אמרנו, ותקם בעוד לילה (משלי לא, טו) שבהגלות יוושעו ישראל ויקומו בהרחבה והרוחה, וע"ז אנו מתפללים, וזה בכלל גאולה.
ועתה נבאר, ואם המקדיש - זה הקב"ה שמקדש עמו ישראל, יגאל את ביתו - זה השכינה הקדושה וישראל הטפילים לה ונכללים במלת את, ויסף חמישית כסף ערכך עליו - שיתיחדו הה"ח והה"ג ותלך השפע דרך מה מהיובל לז"א, והיה לו - שיבוא שמחה לעולם, אמן כן יהי רצון:
ואם גאל יגאל את השדה המקדיש אותו וכו' (כז, יט). נ"ל דהנה בזה שהאדם מקדש ומטהר עצמו ומקדש עצמו במותר לו זוכה לפדות את השכינה כביכול, וזפ"ה ואם גאל יגאל את השדה, ומי יוכל לפדות את השכינה - המקדיש אותו, שמקדיש אותו שמקדש עצמו, ומקדש את הברית וזהו אותו אות וא"ו.
ויסף חמישית כסף ערכך עליו וקם לו, דאיתא בתנא דבי אליהו שהגאולה צ"ל מתוך עושר וכבוד לישראל, ואיתא במדרש (פסחים קיט., סנהדרין קי.) שיוסף הצדיק גנז אוצר לישראל ולעתיד לבוא יתגלה, וזה ויסף חמישית כסף ערכך עליו, וחמישית רומז לה"א אחרונה בחינת מלכות (ת"ז הקדמה טו:), דהיינו בשביל שיהיה גאולה לשכינה צ"ל לישראל עושר וכבוד גדול. וערכך, לשון שלחן ערוך - דהיינו שיהיה לישראל פרנסה בריוח ועושר גדול. וקם לו, ועל ידי זה יהיה תקומה לו כביכול וקום בתולת ישראל במהרה בימינו אמן:
וכל ערכך יהיה בשקל הקודש (כז, כה). דהנה האדם נולד עם כל המדות, היינו שבכוחו לעשות עם כל המדות כחפצו, ויוכל האדם להיות למדן וחסיד, וכשחס ושלום נחסר נקודה הפנימיות הכל כלא נחשב, והעיקר לברר ולזכך המדות בלתי לה' לבדו, ולכל ענין שמרגיש אדם שלבו נמשך אליו זה עיקר תיקונו, כמו שמצינו בגמרא (שבת קיח:) במאי הוי זהיר טפי, שחלילה לדמות שבשאר מצות היה מיקל, זולת שבזה היה מאיר נפשו מלשון והמשכילים יזהִרו כזוהר הרקיע (דניאל יב, ג), והנקודה הוא הנשמה והחיות של כל העולמות, והאדם בכח תנועתו בפה או בידים או ברגלים יוכל להמשיך הדבר שרוצה, ומצוה להתפלל עבור ישראל והענוה בזה אינה משובחת, הגם ששורש הטוב היא הכנעה וכל חיות פנימיות האדם הוא בחינת אין כידוע למשכיל ההולך בדרך הזה, לכל זאת לענין התפילה לא יתכן לאחוז במדת ענוה המדומה ולהעלים עין מחסרון אחב"י הקדושים. והנה כאשר מי ששוקל דרכיו בפלס לעשות רצון הבורא ב"ה בכח תנועתו מאיר ומשמח כל העולמות, כמו כן ח"ו מי שאינו חושש לרצון הבורא ית"ש ממשיך ח"ו ג"כ לפי מעשיו. וזה וכל ערכך, מה שמעריך להאדם וממשיכו, זה לתורה וזה לתפילה או למע"ט. והיה בשקל הקודש, פירוש ע"י ששם דרכיו לעשות רצון קונו ועל ידי זה שוקל ולוקח השפעות טובות מבחינת אין הנקרא קודש.
והנה עבודה לגבוה הוא המתקת הדינים בשרשם, ומי שחננו ה' לדעת בדבר הזה מה טוב, ועכ"פ כל בר ישראל החפץ בכבוד שמים, צריך להיות מרגלא בפומיה: יהא רעוא שימתקו כל הדינים בשורשן, הגם כי נעלם ממנו ידיעת סוד הענין, בדברי פיו בלב נשבר מזה יושפע לו חכמה והשכל. והנה מלת גרה הוא מספר יצחק, עשרים מרומז לחיורתא, וז"פ עשרים גרה - להעלות הגבורות לבחינת חיורתא (ע' ע"ח שי"ג פ"ה, ע' פע"ח ש' הסליחות פ"א ופ"ח). יהיה השקל - משם שקלינ(י)ן לה"ה כל מיני טובות וישועות ונמשך לכל ישראל, אמן כן יהי רצון:
ואם גאל יגאל איש ממעשרו וגומר (כז, לא). כתיב העשירי יהיה קודש לה' (שם, לב) זה מדת מלכות הקדושה אשר היא כביכול מדה עשירית, וסוף מעשה במחשבה תחלה (פיוט לכה דודי) שהוא קודש. והנה לכל העולמות השפיע השי"ת חיות עצמיות, ומדת מלכות קדושא לית לה מגרמא כלום זולת מה שנשפע' מזולתה (זח"א קפא.) כדי שתהיה מאוחדת עם כל העולמות ע"י קבלת השפע שלה, כאשר דברנו כבר מזה סוד נעשה אדם (בראשית א, כו), ועי"ז יוכלו להמשיך שפע ממנה. וז"פ ואם גאל יגאל איש ממעשרו, כי גאולה היא לשון לקיחה וקניה, ר"ל אם ירצה איש לקחת ולהנות ממדת מלכות (קדושא) [קדישא] שהוא הצינור לכל השפעות טובות, חמישיתו יוסף עליו - דהנה מקור נשמות ישראל הוא מה"א עילאה שמרמזת לבינה, ונשמת שדי תבינם (איוב לב, ח), וצריך האדם להשפיע מנשמתו הנק' חמישית כנ"ל להשכינה הקדושה, ועל ידי זה יוכל להנות מאורה ולקבל אח"כ כל צרכו על ידה כנ"ל. ולשון גאול יגאל נראה כפול, אך ר"ל שעל ידי זה יומשך גאולה לנפשו וגאולה כוללת לכל ישראל ולכל העולמות, אמן כן יהי רצון: