בהעלותך את הנרות (ח, ב). איתא ברבה (במ"ר טו, ב) זש"ה ה' חפץ למען צדקו יגדיל וכו' (ישעיה מב, כא). נראה לפרש מקודם הפסוק (תהלים לג, יח) הנה עין ה' אל יראיו למיחלים לחסדו, ולכאורה קשה וכי יראים לא מיחלים לחסדו ח"ו, ולמה כפל הלשון. נ"ל כי מעשה התחתונים גורם שפע בעליונים, אם טוב מעשיהם אזי טוב למעלה ולמטה, ואם ח"ו להיפך, ובאיזה אבר שאדם עושה מעשה טוב אזי מעורר דוגמתו למעלה בשיעור קומת אדם עליון כביכול, ואיתא (ע' זח"ג קל., ע' ברכות כ.) בזכות שיוסף הצדיק לא רצה להסתכל בעבירה זכה לעינא פקיחא דלא נים תדיר, כי בז"א עיניו אינם פקוחות תדיר (זוה"ק שם), כמובא בגמרא (ע' אסת"ר ז, יב) שאמר אותו רשע שאלהיהם של אלו ישן הוא, וצריך התעוררות בתשובה ובמעשים טובים לעורר כדי להשגיח עלינו, ומי שעומד בחצות לילה וממעט שינה מעיניו כדי לעמוד לעבודתו ית"ש ולבקש רחמים על ישראל כי אחר חצות הוא עת רצון (זח"ב קעג:), ובזה שממעט שינה מעיניו מעורר למעלה עינא פקיחא דלא נים תדיר כמ"ש (תהלים מד, כד) עורה למה תישן אדני, אבל למעלה באא"נ לית תמן בחינת שינה כלל, ולזה זכה יוסף הצדיק מחמת שלא הסתכל בעבירה זכה לעינא פקיחא דאא"נ שיאור לעיני ז"א, כמ"ש (בראשית מט, כב) בן פורת עלי עין. ופורת הוא אותיות פתורא הוא שלחן, מזה זכה לגדולה שכלכל את אחיו.
וכמו כן יש צדיקים בכל דור ודור שנטרו אבריהם מעבירה זכו להשפע הנ"ל להם ולכל דורותיהם. גם אם יש ח"ו איזה אדם שלא שמר את עצמו מהחטא, ואח"כ שב בתשובה שלימה, וע"י התשובה נתקן הכל, זוכה ג"כ להשגיח עליו ועל דורו מעינא פקיחא כנ"ל. וזפ"ה עיני ה' אל יראיו - להצדיקים דמעיקרא, וגם למיחלים לחסדו - זה בחי' בע"ת, כי תשובה נק' חסד כי חסד גדול הוא מה שהקב"ה מקבל לשבים לו, וזה השב בתשובה זכה ג"כ להשגחה מעינא פקיחא לו ולדורותיו.
וכתיב (זכריה ד, י) שבעה עיני ה' המה משוטטים, מרומזים לדין ח"ו לעוברי רצונו כמובא בזוה"ק (זח"ג קלז.), וכשהתחתונים גורמים במעשים טובים או שחזרו בתשובה אזי בא אור עליון מעינא דאריך להאיר לעינים הנ"ל ויומתק הדין דלהון (ע"ש). וצריך התעוררות מעשה הטוב לעוררו כמו שכתוב (משלי כב, ט) טוב עין הוא יבורך כי נתן מלחמו לדל, כי מחמת שהוא משגיח בעיניו לדל הוא מעורר ג"כ השגחה עליונה הנקרא טוב עין (ע' זח"ג קלא.).
וזה פירוש הפסוק בהעלותך את הנרות, לרמז לעינים של האדם, כלומר שלא הסתכלת עדיין בעבירה, או שחזרת בתשובה ובזה אתה מעלה עינים דילך, ואתה גורם בזה - אל מול פני המנורה, מרומז לעינא דאא"נ, יאירו שבעת הנרות - הם שבעה עיני ה' כנ"ל.
וזה שפירש רש"י, להגיד שבחו של אהרן שלא שינה, פירוש שהיה מעורר בצדקתו אור של עינא פקיחא שאין שם שינה, להשגיח עלינו.
וזה ג"כ פירוש הפסוק להעלות נר תמיד (שמות כז, כ), והלא לא היה דולק אלא מערב עד בוקר. ורש"י ז"ל הרגיש בזה, אך לפי הנ"ל הוא מרומז לאור עליון עינא פקיחא דלא נים תדיר, וזה להעלות נר תמיד - גם אם אדם חפץ לעורר ע"י מעשה הטוב השגחה עליונה אבל הוא איש עני ואי אפשר לתת מלחמו לדל, אעפ"כ הקב"ה ברוב רחמיו מקבל רצון זה האדם לפניו, כי יש מדה למעלה הנק' חפץ חסד, וזה אדם התחתון בחפצו ברצונו לעשות טוב מעורר למעלה ג"כ מדה של חפץ חסד, ובו ית"ש חפצו ומעשה הוא חד.
וז"פ המדרש זש"ה ה' חפץ למען צדקו, פירוש לאו דוקא שאדם מעורר אור והשגחה עליונה עלינו ע"י מע"ט, גם ע"י חפצו ורצונו לעשות טוב עם הבריות הוא ג"כ ממשיך על העולם השגחה עליונה מעינא דארוך לז"א ולנו ועלינו עמו ישראל, ודו"ק כי קצרתי:
בהעלותך את הנרות (ח, ב). ונ"ל דהנה איתא בגמרא (חולין ס:) על פסוק (בראשית א, טז) ויעש אלהים את שני המאורות הגדולים וכו', ששוים נבראו ונתמעט הלבנה על שם שאמרה אי אפשר לשני מלכים שישתמשו בכתר אחד, ואמר לה הקב"ה לכו ומע(י)טי את עצמך וכו'. כי בהזמן אי אפשר להיות שני הפכים בנושא אחד, אבל למעלה מהזמן אפשר להיות, והנה ידוע שנקודת המלכות (קדושא) [קדישא] היה בסוד סוף מעשה במחשבה תחלה, ולזה אמרה אי אפשר לשני מלכים וכו' - כי בזמן כן הוא שאי אפשר, ולזה אמר לה הקדוש ברוך הוא לכי ומע(י)טי עצמך - שתשיג מדת אין ותבוא עד ראשית המחשבה, ושם אפשר להיות, כי שם אין שייך אפשר או לא אפשר כי הכל חד. וז"פ ג"כ עתידים צדיקים שיקראו בשמך (בגמ' שם), כי הצדיקים הם ג"כ קטנים בעיני עצמם מחמת הכרת גדולת הבורא ב"ה.
והנה גם אחר שהתחיל עולם התיקון, הבחי' שמים וארץ השאיר הבורא ב"ה בלי תיקון שלם רק יתוקן ע"י מעשה התחתונים כמבואר בזוה"ק על פסוק (תהלים קלו, ה) לעושה השמים בתבונה, ויתוקן ע"י עבדות הצדיקים שיהי' שני המאורות הגדולים.
וזפ"ה עשה לך שתי חצוצרות כסף (במדבר י, ב), דהיינו שתתקן ע"י העבדות שלך שתי חצוצרות, לשון חצי צורות, רומז לזו"נ, שתראה לפעול בעבודתך שיהיו בתיקון שלם, וזה עשה לך - שהעשיה שלך יהיה תמיד שיתוקן הבחי' חצי צורות וכנ"ל. כסף רומז למדת אברהם (ת"ז ת' סט קב:), דהיינו שהתיקון יהיה דרך ימין. וגם כסף רומז להתלבות - פירוש שתפעל בתפילתך שיתלהבו לבבות ישראל לעבודתו ית"ש, ולהעלותם עד רישא דכל כיסופין. מקשה תעשה אותם - ועי"ז כל הדבר הקשה תעשה אותם - תתקן הכל, ע"י שהעבדות שלך הוא בד"ז שיתוקן הבחי' שמים וארץ. והיו לך למקרא העדה - דהיינו באם תעשה כנ"ל עי"ז תוכל להמשיך השפעות מלמעלה. ולמסע את המחנות - ומתתא לעילא ג"כ תעלה את הנשמות למקורם.
וזפ"ה בהעלותך את הנרות, באם כוונתך וכל עשיותך יהי' בד"ז לתקן הבחי' שמים וארץ, וזה בהעלותך את הנרות, נרות מורה על שני מאורות הגדולים, וזה בהעלותך - שתעלה אותם עד ראשית המחשבה ולהיות שניהם שוים. אל מול פני המנורה, שמעתי פירוש ד"ז מכאדמו"ר מוהרי"י זצללה"ה מלובלין שפי' ד"ז שרומז למדת ימין, כי המנורה הוא בדרום ופני המנורה היא בצפון, ומול פני המנורה הוא בימין עכ"ד, (וזה אל מול פני המנורה - שהתיקון יהיה דרך ימין וכנ"ל). יאירו שבעת הנרות - רומז לעולם המעשה, שיהיה הכל מקושר עד למעלה למעלה:
עוד נ"ל בהעלותך את הנרות. וי"ל, לכאורה הול"ל אל מול פני המנורה יאירו ששה הנרות. ונ"ל, דהנה ידוע שאין שינוי רצון לפניו ית"ש, ומה אנו מתפללים ומבקשים מלפניו ית"ש. רק דהנה יש בחי' שנקרא הקב"ה, ואיתא בגמרא (ב"ק נ.) כל האומר הקב"ה וותרן כו', כי שם אין שום וותרנות [ב]בחי' שנקרא הקב"ה, ואנשי כנסת הגדולה תקנו לנו לומר כתר יתנו לך ה' (קדושה דמוסף נ"ס). ולהבין הענין נ"ל, שהשי"ת כביכול הניח בחי' שמים וארץ שהתיקון שלהם יהיה ע"י מעשה התחתונים כאשר זכרתי לעיל, והתיקון שלהם הוא לעלות עולמות התחתונים ולהמשיך הארה למטה מעולמות העליונים, וזה הוא בכל עת ובכל זמן, וז"פ כתר יתנו לך ה', כי בתפילת מוסף נמתקים הדינין ויש עליות עולמות ונמשך הארה מבחינת א"א לבחינת הוי"ה ב"ה. ובזה אתי שפיר, שבחינה שנקרא הקב"ה אין שום וותרנות, רק שכאשר נמשך לבחינת הקב"ה מבחינה שנק' ארך אפים, שם הוא וותרנות, וזה אין נקרא שינוי רצון, רק שכך היה רצון המאציל בתחילה שכאשר ישראל עם קדושו יבקשו ויתחננו מלפניו וימשיכו הארה מבחינת א"א לבחינת הוי"ה ב"ה אזי יפעלו כל טוב ויוותר להם מה שיבקשו מלפניו ית"ש, ומשם נמשך מחילה סליחה וכפרה לישראל.
וזפ"ה בהעלותך את הנרות, כשתרצה להעלות את שני המאורות הגדולים כנ"ל, וגם נרות רומז לנשמות ישראל כמו שכתוב (ע' משלי כ, כז) נר אלהים נשמת אדם, תמשיך מז"ת דעתיק לבחינת מלכות (קדושא) [קדישא], והוא נק' פני המנורה כמו דאיתא בתיקונים (ת' כא נה:) איהי מנרתא דיליה, דהיינו כשרצונך יהיה להעלות כנ"ל תראה להמשיך הארה ממקור גבוה לבחינת מלכות ודו"ק:
כן יהיה תמיד הענן יכסנו (ט, טז). על פי שפירשנו לעיל שצריך האדם לילך תמיד במדת קטנות, וזה, כן יהיה תמיד - שצריך האדם לילך במדה זו תמיד ולא יעזבנה, הענן יכסנו - הענן רומז למדת קטנות וכאשר פירשנו הגמרא (כתובות סט.) ענן ענן ממקרקעי יע"ש. עוד הענן יכסנו, כי הקב"ה דיבר עם משה מתוך ערפל כדי שלא יהיה שום עין הרע, וזה ג"כ הענן יכסנו - שהעבדות יהיה מכוסה:
ותקעו בהן ונועדו אליך כל העדה וכו' (י, ג). נ"ל דאיתא בתנא דבי אליהו דהגאולה שאנו מצפים שתהיה במהרה, תהיה מתוך גדולה ונחת, כי במצרים כתיב (שמות יד, י) ופרעה הקריב, שהיה ע"י יסורין, מחמת שלא היה להם עדיין תורה ומצות, אבל עתה יש לנו תורה ומצות תהיה הגאולה מתוך עושר ומרוב כל. וזפ"ה ותקעו בהן, כי תקיעה רומז לאברהם מדת החסד (זח"ג רל:, רנו:) קול פשוט כי מדת אברהם הי' חסדים פשוטים בלי תערובות דין ח"ו, וזהו ותקעו בהן - ע"י מדת החסד. ונועדו אליך כל העדה - יהיה הגאולה במהרה, אמן כן יהי רצון:
ואם באחת יתקעו ונועדו אליך הנשיאים וכו' (י, ד). ונקדים לפרש הפסוק (שמות ב, ד) ותתצב אחותו מרחוק, כי יש תקומה והעלאה לכנסת ישראל ע"י התשובה של ישראל שמתנדבים לבם לעשות תשובה, וז"פ ותתצב אחותו, אחותו נקרא הכנסת ישראל (זח"ב פ:), ויש לה העמדה ותקומה ע"י מה - מרחוק, רומז לבע"ת כמאמר הגמרא (ברכות לד:) לרחוק ברישא, עי"ז יש לה העלאה ממקור חצובתה. לדעה מה יעשה לו - ועי"ז יהיה יחוד זו"נ, וזה לדיעה הוא לשון חיבור, מה רומז לת"ת, אדם דמ"ה, עם הבחינת עשיה רומז למדת מלכות (ז"ח יתרו לד.). עוד, יעשה לו - עי"ז שהעבדות שלו הוא בדרך זה יעשה לו כל טוב, וכאשר פירשנו על פסוק וברדת הטל על המחנה לילה יע"ש.
וזפ"ה ואם באחת יתקעו, דהיינו שתהיו בבחינה זו להעלות כל דבר לשרשו ולדבק ולקשר הכל למעלה, וזה באחת יתקעו - שתנעצו הכל באחת שרומז לחכמה, והוא לשון המשנה גזירה שמא יתקע (חסר סיום המאמר):
ובהקהיל את הקהל תתקעו ולא תריעו (י, ז). נ"ל דהנה השי"ת ב"ה ברא עולמים לאין שיעור ותכלית, והנה מבשרי אחזה אלהי (ע' איוב יט, כו), כמו שהנשמה של האדם הוא החיות שלו כמו כן יש לעולמים נשמות הוא החיות שלהם, והנה ד' עולמים אבי"ע שהם כללות העולמים בחי' נשמה שלהם הוא הוי"ה ב"ה, ע"ב באצילות ס"ג בבריאה וכו', והם נקראי' י"ה והם נקראי' ג"כ או"א (זח"א טז:), וצריך להמשיך הצדיק מבחינ' י"ה לבחי' ו"ה, דהיינו שעולמים התחתונים יהיו מקושרים בעולמים העליונים, ובכל מקום יהיה הוי"ה ב"ה ולא שום מציאות אחר ח"ו רק קדושתו ית"ש, וע"ב ס"ג בגימטריא קהל, וזפ"ה ובהקהיל את הקהל - דהיינו שתיחד עולמים התחתונים עם עולמים העליונים ויהיה אסיפה וחיבור יחד, וע"י מה, את הקהל, ע"י שתמשיך מע"ב ס"ג שבגימטריא קהל לבחינת ו"ה, ועי"ז יושפע לכם כל טוב. תתקעו - תראה לעשות ולגמול חסד עם השפע הבאה לך ולהעלותה למעלה, לא כמו שכתוב (דברים לב, טו) וישמן ישורון וכו', רק תעשה חסד עם השפע הבאה לך מלמעלה, ותקיעה רומז לחסד כנ"ל, ולא תריעו - לא יהי' שום שבר ודבר רע ח"ו, רק טוב יהי' לנו תמיד אמן כן יהי רצון:
ובהקהיל את הקהל תתקעו ולא תריעו (י, ז). נ"ל דאיתא בסה"ק (לקוטי תורה בראשו) שתוה"ק שניתן לנו נקרא תורת הבריאה, כי מבשרי אחזה וכו' (ע' איוב יט, כו) שיש לאדם רק ג' בחינות נר"נ, כמו כן לא יכולנו להשיג כי אם תורת הבריאה שרומז לנשמה, ולע"ל בביאת משיחנו במהרה בימינו יתגלה לנו תורת אצילות, וצריך האדם לראות שהחיות שלו יהיה נמשך ע"י התורה מהבריאה שרומז לנשמה, ליצירה שרומז לרוח, ומיצירה לעשיה שרומז לנפש (ת"ז ת' ע' קלב.), והפנימיות והחיות של כל העולמות הוא הוי"ה ב"ה שבגימטריא מ"ה (ת"ז הקדמה יז., ע"ח ש"ה פ"ה), כמו שאנו רואים בזה העולם התחתון הנקודה הפנימיות הם ישראל שנק' אדם כמו שכתוב (יחזקאל לד, לא) אדם אתם, ובשבילם נברא העולם, כמו כן בכל העולמים הפנימיות הוא הבחינה שנק' מ"ה בגימטריא אדם, וג"פ מה דהיינו אד"ם דבריאה אד"ם דיצירה אד"ם דעשיה בגימטריא קהל, ועל ידי לימוד התורה לשמה יוכל להמשיך הג' בחינות אדם הנ"ל שיאירו ג' בחינותיו נ"ר"ו"נ, וזה פירוש הכתוב ובהקהיל את הקהל - שתתאספו ותחברו הג' בחינות אדם הנ"ל להמשיך ל"נ"ר"ו"נ שלכם, וכאשר יהיה כן תתקעו - תוכלו להשיג מדת החסד, כי קול פשוט מורה על מדת אברהם (זח"ג רל:, רנו:), ולא תריעו - ולא יהיה לכם שום שבר רק תשיגו קו החסד:
ובנחה יאמר כו' (י, לו). ונקדים לפרש הפסוק (שם, לה) ויהי בנסוע הארון, כי שמעתי מכאדמו"ר מוהרי"י זצלה"ה פירוש על נונין הפוכין, כי הצדיק הנוסע להדרך צריך להסתכל אל המקום אשר יבוא שמה שיהיה טוב, ולהסתכל ג"כ לביתו שיהיה טוב עכ"ד. והנה דבר גבוה אמר כאדמו"ר, דהיינו שכאשר רצון האדם לתקן נשמתו צריך להפקיר את עצמו ולשכוח את עצמו רק לעשות רצון הבורא, ועיקר רצונו שיהיה צינור להמשיך שפע לישראל, ואעפ"כ צריך להשגיח על עצמו, והנה כאשר האדם מעלה עצמו ואינו משגיח על עניניו מי משמר אותו, רק משה רבינו ע"ה עומד לימין כל אחד מישראל להיות לו לעזר לעבדותו ית"ש, וזפ"ה ויהי בנסוע הארון - כאשר האדם מעלה עצמו, ויאמר משה קומה ה' וכו'.
וזה ג"כ פירוש הפסוק ובנחה יאמר, שכאשר עיקר עבודתך הוא בשביל לעשות נחת רוח לו"ה, וזה ובנחה - והוא כתיב בה"א וקרי בוא"ו, והתיבה הזאת היא מתרין מלות מ[ו]רכבות ובנוח וא"ו ה"א. יאמר, ואיתא בזוהר (ע' זח"א קב:) כל היכא דכתיב יאמר מאן דאמר, רומז על עולם הנסתר. שובה ה' רבבות אלפי ישראל - דהיינו שיהיה הגאולה שלימה במהרה והוי"ה ב"ה ישרה בנו אמן ודו"ק:
והמן כזרע גד הוא (יא, ז). אפשר לומר שהפסוק מרמז לנו זאת, דהנה ידוע דחיי בני ומזוני במזלא תליא (מו"ק כח.), שהוא למעלה למעלה עולם המחשבה, והמתפלל ע"ז צריך להמשיך מעומק עילאה מעולם המחשבה עד סוף כל דרגין כדי שיתברכו כל דרגין קדושין, וצ"ל כוונתו לזה עיקר שיתברכו כל העולמים קדושים וממילא נתברך ג"כ הוא מה שרוצה, כי כל המברך מתברך (ע' סוטה לח:). וזפ"ה ג"כ וברדת הטל על המחנה לילה ירד המן עליו (במדבר יא, ט), כלומר בהמשכת מה שאדם מושך טל העליון על כנסת ישראל שנקרא מחנה לילה, אם כוונתו לזה, יורד ג"כ המן עליו, כי המברך מתברך. ובבני גד נאמר (דברים לג, כ) וטרוף זרוע אף קדקוד, כלומר מה שהמשיכו פרנסה לעולם הגילוי שמרומז לזרוע, הי' בכח המשכתם מן העולם המחשבה המרומז על קדקוד (פע"ח ש' הסליחות פ"ח). וזפ"ה והמן כזרע ג"ד, כלומר בכח כוונתם שהמשיכו מקדקוד לזרועות עולם, ודו"ק:
וברדת הטל על המחנה לילה ירד המן עליו (יא, ט). ונקדים לפרש הפסוק (תהלים קמה, טז) פותח את ידך ומשביע לכל חי רצון, כי האדם הרוצה לתקן נשמתו צריך שיהיה לו רצון טוב שיהיה צינור שעל ידו תלך השפעה לישראל, וזה דרך הישר לעבודת השי"ת. וזפ"ה פותח את ידיך, דהיינו שהשפעה הולכ(ו)ת מאתו ית"ש תמיד, וזה את ידיך לשון יודין וגם פותח רומז לחכמה, לשון פַּתַח שהוא בחכמה (ת"ז ת' כא מו:, ע"ח ש"ח פ"א) את ידיך, שיהיה רק בימין. ומשביע לכל חי רצון - וע"י מי נשפע השפע, על ידי הצדיק שנקרא כל חי (ע' ת"ז שם, זח"ג רסו:). רצון - על ידי שיש לו רצון טוב לזה. וכאשר הצדיק ממשיך השפעות לישראל אז ממילא מגיע אליו ג"כ ההשפעה, וכמו ששמעתי מכאדמו"ר מוהרי"י זצלה"ה שמגיע לו שכר סרסרות. וזה פירוש הפסוק וברדת הטל על המחנה לילה, שמי שממשיך השפעות על כנסת ישראל שנקרא מחנה לילה שתהיה נקרא לילה, ועד דלא קבילת דכר ליל ומדקיבלת דכר לילה (זח"ב לח:), ירד המן עליו - אז ממילא בא אליו שפע ג"כ:
עוד נ"ל, כי עיקר העבדות שלנו הוא ליחד ת"ת ומלכות, כי למעלה אין שום רע שולט כלל ואין צריך שום תיקון (ע' ע"ח שמ"ח פ"א), ועיקר לדבק הה"א אחרונה ביה"ו ויהיה יחוד זו"נ, ויה"ו במלואו בגימטריא ט"ל. וזפ"ה וברדת הטל על המחנה לילה עד הה"א האחרונה שתהיה נקרא לילה (כנ"ל). ירד המן עליו, כי היחוד הזה נעשה ונפעל ע"י מעשה התחתונים המ"נ שאנו נותנים. והנה גם זאת אין ביכולתינו כי אם ע"י סיוע מהשי"ת ב"ה, וזפ"ה וברדת הטל על המחנה לילה - דהיינו מי שיש לו רצון טוב שיהיה יחוד זו"נ מבחי' שבגימטריא טל וכנ"ל עד ה"א אחרונה, ירד המן עליו - נותן לו השי"ת כח ג"כ ליתן מ"נ:
עוד נ"ל, דהנה איתא בגמרא (תענית ג.) טל ורוחות אינם נעצרים, רק תפילתינו על טל של ברכה, וזה נמשך מה"א עילאה, וזה פירוש הפסוק וברדת הטל דייקא, בה"א, רומז לדברינו שטל של ברכה נמשך מה"א עילאה, ירד המן עליו גם כן כנ"ל, ודו"ק:
ויצעק משה אל ה' לאמ(ו)ר וכו' (יב, יג). נ"ל דהנה השכינה מבקשת ואומרת כי חולת אהבה אני (שה"ש ב, ה), ואהבה בגימטריא אחד, כי השתוקק[ו]תה שתיתיחד עם דודה, וצריך להמשיך לה רפואה ממקום גבוה מעלמא דחירות, וז"פ (איכה ב, יג) מי ירפא לך - מי נקרא בינה שבגימטריא נו"ן, ירפא לך - משם תהיה לך רפואה, כמו שכתוב (ישעיה ו, י) ובלבבו יבין ושב ורפא לו, כי רפואת הנפש והגוף משם נמשך. והנה שורש התשובה נק' אהי"ה, כלומר אהיה טוב מעתה, אבל הוא עדיין כמו לבוש שמגין על האדם מיסורין, והפנימיות שלה הוא הוי"ה ב"ה, והוי"ה משורש תשובה הוא ס"ג כידוע. והנה ידוע שמילוי אהי"ה הם קס"א קמ"ג קנ"א, והם כנגד אברהם יצחק ויעקב, והמילוי אהי"ה באלפין שבגימטריא קמ"ג הוא כנגד יעקב אבינו ע"ה, וצריכים הבחינות אלו ס"ג קמ"ג להמשיך עד בחינת מה ת"ת אדם, וג' שמות הקדושים אלו בגימטריא אר"ן.
וזה הורה לנו משה רבינו ע"ה בתפלתו, היאך נעלה א"ע ונעשה תשובה, ויצעק משה אל ה' לאמור א"ל נ"א רפ"א, ר"ת ארן. נא לה - והתפילה הוא בשביל השכינה, ואז תתרפא השכינה כביכול, ודו"ק:
ויצעק משה אל ה' לאמ(ו)ר (יב, יג). נ"ל כי אמירה היא רכה, ודיבור הוא לשון קשה (שמ"ר מב, א-ב), כי דיבור ניקרא בחינת מלכות (זח"א פו:), דינא דמלכותא לעשות משפט ברשעים, וזה כשכתיב וידבר ה' אל משה כתיב אחריו לאמר, כי הדיבור צריך להיות שיתנהג העולם במשפט ליתן עונש לרשעים, ולעושי רצונו יתנהג עמהם ברחמים, וזה לאמר שיהיה המתקת הדינים. וזפ"ה ויצעק משה אל ה' - כשהיה צריך להמשיך לה רפואה היה צריך לעשות המתקת הדינים, וזה לאמר, וזה אל ה' מבחינת א"א ששם רחמים גמורים משם המשיך אמירה. אל נא רפא, כי כל מקום שנאמר אל הוא לישנא דתקופא, וע"י התפלה פעל שלא יהיה אל זועם (תהלים ז, יב) ח"ו כי אם יהיה חסד אל כל היום (תהלים נב ג, ע' זח"ג ל:):