כי תשא את ראש בני ישראל לפקודיהם וכו' (ל, יב). ר"ת כת"ר והאלוף רומז על שם אהי"ה כידוע (ת"ז הקדמה ו:), וצריך להעלות הכנסת ישראל שתהיה בבחינת כתר, וכמו ששמעתי בשם הרב הצדיק דק"ק נעשחוז זצללה"ה על פסוק נזורו אחור (ישעיה א, ד), נזורו לשון עטרה וכתר, היינו לעשות מאחוריים דברי הגשמיים, להעלות אותם בבחינת כתר, עכ"ד. וזה בחינת סוף מעשה במחשבה תחילה (רבינו בחיי פתיחה לפ' תזריע, פיוט לכה דודי), שצריך להעלות את בני ישראל שהם סוף המעשה לבחינת כתר. ועל ידי זה לפקודיהם, שכל הפקודות שיפקדו ויצוו יקיים השי"ת, ויהיה הקב"ה גוזר והצדיק מבטל (מו"ק טז:), וצדיק גוזר הקב"ה מקיים (ע' תענית כג.). ונתנו איש כופר נפשו לה' בפקוד אותם, היינו שיומתקו כל הדינים, כי פ"ר דינין של מנצפ"ך (ע' ע"ח שי"ח פ"ה) יומתקו ע"י הוי"ה ב"ה שבגימטריא כ"ו, וז"פ כופר נפשו, היינו דינים שעל כל נפש מישראל יומתקו:
עוד נ"ל, כי תשא את ראש בני ישראל לפקודיהם. ס"ת תשיא, בגימטריא יחוד כתר הוי"ה אדנ"י, והצדיק שממשיך אורו ית"ש בדרך יחוד שמות הנ"ל אל בני ישראל, יוכל לבטל גזירות קשות ורעות, וזוכה שמה שגוזר הקב"ה מקיים, וז"פ לפקודיהם - שלא יצא שום פקידה מאומות להרע ח"ו, כי אם מרצון הצדיק להיטיב לישראל ומה שיפקוד הצדיק יקוים:
עוד נ"ל, כי היחוד שמות הנ"ל גימטריא אשת"י, וז"ס שאמר יעקב ללבן (בראשית כט, כא) הבה את אשתי ודו"ק. וזפ"ה כי תשא, הם אותיות כאשתי כנ"ל, היינו שראש בני ישראל הוא הצדיק שבדור חשוב עלי כאשתי שהוא יחוד שמות הנ"ל, לפקודיהם - שמה שיצווה צריך לשמוע לו ולא לעבור על פקודיו:
כי תשא את ראש בני ישראל לפקודיהם (ל, יב). נ"ל כי השכינה עמנו בגלות כמו שכתוב (תהלים צא, טו) עמו אנכי בצרה, וצריך האדם לישר מעשיו בדרך הישרה ושיהי' כל עשיותיו לעשות נחת רוח להשכינה ולאקמא משכינתא מעפרא ולפדות אותה מבין האומות. וזה כי תשא את ראש בני ישראל לפקודיהם, כשרצונך להעלות את השכינה. לפקודיהם - פירוש יהי' כל עשיות[י]ך בשביל הגאולה, ותסתכל בעצמך אם מעשיך זכים וברורים בלתי לה' לבדו בשביל הגאולה. ונתנו איש כופר נפשו לה', כי כתיב (בראשית ו, יד) מבית ומבחוץ בכופר, וכופרא הוא זפת, דהיינו האדם שמכיר חסרונו ודומה לו שמריח ריח רע של זפת, ומעלה עצמו ומשנה עצמו מרע לטוב, והאדם הוא דוגמא דלעילא, וכאשר האדם דלמטה משנה עצמו מרע לטוב וממתיק היצר הרע, עי"ז יתפעל ג"כ בעולמות שנמתקו הגבורות ונעשו מהם חסדים ורחמים, וזה ונתנו איש כופר נפשו לה', כי כפר בגימטריא שי"ן, כי זה הוא סוד המתקת הדינים, כי אלהים במילוי יודי"ן בגימטריא שי"ן, ושי"ן בגימטריא מצפ"ץ הוא שם הוי"ה ב"ה באותיות א"ת ב"ש (ע"ח שי"ג פי"א, לק"ת פ' ברכה), וזה איש כופר נפשו לה', שע"י שמתנדב נפשו לה' ומשנה עצמו מרע לטוב עי"ז נתפעל שנעשית מאלהים שרומז לגבורות נעשית מהם הוי"ה שרומז לרחמים פשוטים. בפקוד אותם, ועי"ז מביא גאולה לעולם כמאמר הגמרא אפילו יחיד ששב מביא גאולה לעולם.
זה יתנו כל העובר על הפקודים, יתנו הוא לשון לימוד כמו שכתוב (הושע ח, י) יתנו בגוים, דהיינו שעיקר העלא' הוא ע"י לימוד התורה. מחצית השקל בשקל הקודש, דאיתא באידרא קדושא (זח"ג קכט., ע' ע"ח שי"ג פ"ה) פלגותא דשערי, כי שיעור קומת אדם דז"א שם יש ימין ושמאל ושייך ביה פלגותא, אבל בא"א אין שייך שם ימין ושמאל (ע' זוה"ק שם) ונקרא רחמי גוי רחמי (זח"ג רפט.), וז"פ מחצית השקל, רומז לפלגותא דשערי, להעלות עד א"א שנקרא שקל הקודש שקל שלם, כנ"ל ששם רחמים גמורים ואין שייך ימין ושמאל, וזה הוא מתתא לעילא, ואח"כ נמשך מעילא לתתא, ומבאר הפסוק והולך עשרים גרה השקל, עשרים רומז לכתר עליון, מחצית השקל - עד המחצית השקל כנ"ל, תרומה לה'.
עוד מחצית השקל בשקל הקודש, דהנה אנו רואים שהלבנה בתחילת החודש ובסופו אינה בשלימותה, היינו כשהחודש הוא מלא האור אינו בשלימות, וכשהחודש הוא במחצית אזי האור הוא בשלימות. כמו כן צריך האדם ליקח מזה לעבדות השי"ת, שיבין וידע שהוא במחצית, אזי יוכל להשיג אור עליון:
עוד נ"ל, כי תשא את ראש בני ישראל לפקודיהם, ויש לדקדק, או דהול"ל ראשי בני ישראל לשון רבים, והיה שייך אחריו לפקודיהם, או דהול"ל לפקודיו, כמו שהתחיל ראש בני ישראל לשון יחיד. ונ"ל דאיתא (יומא פו:) גדולה תשובה שמקרבת את הגאולה, והענין הוא, כי איתא (נדה יג: ע' רש"י) אין בן דוד בא עד שיכלו כל הנשמות שבגוף, כי החדר שהנשמות בו נקרא גוף, וכשאדם חוזר בתשובה מתקן הכל הן מה שעשה בגלגול זה או בגלגול אחר ואין צריך להיות מגולגל עוד פעם אחרת, ויצאו נשמות חדשים מאוצר הנשמות, וזה גדולה תשובה שמקרבת את הגאולה, כי ע"י תשובה יוכלו כל הנשמות שבגוף וכנ"ל. ואיתא בתנא דבי אליהו שמשיח צדקינו יבוא לנו מתוך עושר ושפע, וזפ"ה כי תשא את ראש בני ישראל, פירוש כשהצדיק ממשיך נשמ(ו)ת משיח צדקינו להעולם, ויתגלה לנו במהרה, וזה את ראש בני ישראל, אבל לפקודיהם - יראה להמשיך להם שפע ולא יחסרם מאומה ויהיה להם כל הצטרכותם:
זה יתנו כל העובר על הפקודים מחצית השקל בשקל הקודש (ל, יג). דהנה יש שני בחינות, זה וזאת (זח"ב לט:), התפילה נק' זאת כי בתפילה אנו מקבלים שפע, אבל התורה הוא בחינת דכר, ואנו צריכים להשפיע בכל העולמים ע"י עסק תורתינו. וזפ"ה זה יתנו, שאדם צ"ל בחי' דכר להשפיע ע"י עסק תורתינו, יתנו לשון תנינא, כל העובר על הפקודים - מי שעבר ח"ו על פקודי דאורייתא והשפיע ח"ו לחיצונים, מכל שכן שצריך לתקן זהו וללמוד בבחינה הנ"ל, כדי שיחזיר השפע שגזל מבני ישראל:
עוד צריך להיות מחצית השקל, דהיינו שצריך לעורר ולהמשיך מעולם עליון הנקרא מחצית השקל, כי שקל שלם נקרא עלמא דמתקלא זה הנקרא עולם התיקון, אבל מחצית השקל הוא מתקלא דלא הוי, בסוד (דב"ר ד, ד) נרי בידך ונרך בידו, שהושאר הא"ס ב"ה העולמים שהתיקון שלהם תלוי בהאדם השפל בסוד לעושה שמים בתבונה (תהלים קלו, ה) המוזכר בזוה"ק, ותיקון האדם תלוי בא"ס ב"ה.
וז"ס ויקח משה חצי הדם וישם באגנות וחצי הדם זרק על המזבח (שמות כד, ו), כי יש אתוון רברבין לאתוון זעירין, ובפסוק כ"ב בגימטריא מ"ד, וזהו ויקח משה חצי הדם וישם באגנות, בסוד אגן הסהר, וזה נרי בידך. [ו]חצי הדם זרק על המזבח, כדי לכפר על בני ישראל, וזה נרך בידי.
וזהו באחד באדר משמיעין על השקלים (שקלים פ"א מ"א), כי בכ"ה באדר נברא העולם, והבע"ת צריך לעורר השפעתו מקודם בריאת העולם מאור עליון הנקרא רדל"א, ומחצית השקל רומז על הבע"ת כנ"ל שעדיין אינו בתיקון, וז"פ באחד באדר משמיעין על השקלים, שבעלי תשובה הנק' מחצית השקלים צריכים לעורר מאור עליון המרומז בתיבת אדר ר"ת רדל"א.
וז"ס הגמרא (ב"מ י.) אמר אבא כהן ברדל"א ארבע אמות של אדם קונות לו בכל מקום, דהיינו שאומר ההלכה כדי להשפיע לכל העולמים כנ"ל ולעורר מרדל"א, וזהו אבא כהן לשון השפעה, ברדל"א - מאור הנקרא רדל"א. וזה הוא בבחינה זו, ארבע אמות של אדם קונות בכל מקום, ויכול לעשות יחוד מניה וביה, כמו שפירשנו דאיתא בגמרא (ברכות ו:) כל הקובע מקום לתפילתו אלהי אברהם בעזרו, וקשה למה לא אמר יצחק ויעקב, ונ"ל כי העבדות של ישראל בתורה ובמצות הוא רק להיות דביקים בהבורא ב"ה ולהאיר השכינה בכל מעשינו, ולהתעורר[ו]ת כזה צריך לאדם מ"נ, דהיינו שיהיה לו חברים טובים ותלמודים טובים וצדיקים, כדי שיהי' לו לעזר ולסעד לעבדות הבורא, אבל אחד היה אברהם (יחזקאל לג, כד), ולא די שלא היה לו שום סיוע משום אדם אלא שכל העולם היו מלעיגים עליו, ע"כ היה אברהם אבינו ע"ה צריך לעורר עצמו ולהיות בעצמו נותן מ"נ, ולהמשיך על עצמו מהוי"ה קדומה, וזה נקרא יחוד מניה וביה, דהיינו יו"ד פעמים יו"ד ה' פעמים ה', וכן כולם, כי יש בחינה הנקרא בהכאה - דהיינו יו"ד פעמים ה', ה"פ וא"ו, בסוד אורות דבטשין דא בדא, כי יש להם התעוררות אחד מחבירו, אבל הנ"ל נקרא יחוד מניה וביה, וזה בגימטריא מקום, וז"פ הגמרא כל הקובע מקום לתפילתו אלהי אברהם בעזרו, דהיינו שאין לו מ"נ והוא קובע מקום ועושה יחוד מניה וביה כנ"ל, לאיש הזה אלהי אברהם בעזרו - נמשך עליו חוט של חסד מדת אברהם (זח"ג כב:), כי אברהם ג"כ היה עושה כן כנ"ל, ודו"ק:
זה יתנו כל העובר על הפקודים (ל, יג). והל"ל כזה יתנו, כי הקב"ה הראה למשה רבינו ע"ה מטבע של אש (במ"ר יב, ג). רק שהפסוק מרמז לנו שעיקר העבדות הוא בהתלהבות, ושייך שפיר זה יתנו, כמין מטבע של אש דווקא. כל העובר על הפקודים - ובפרט מי שעבר נגד רצונו ית"ש צריך עוד יותר ויותר לעורר עצמו בהתלהבות גדול לעבודתו ית"ש.
מחצית השקל בשקל הקודש, פירוש כי כל בני ישראל יש להם חלק בנפש דוד (זח"א רו, זח"ב קעא.), וצריך האדם לידע שחלקו עדיין הוא במחצית, דהיינו שעדיין לא נתקן וישתדל תמיד לתקן, וזה מחצית השקל, כי שקל בגימטריא נפש, בשקל הקודש רומז לנפש דוד, דהיינו שחלקו בנפש דוד הוא עדיין במחצית, וישתדל לתקן כנ"ל. וכשעושה כן, עשרים גרה השקל, נתפעל שנמשך מבחינת כ"ף, מכתר (ת"ז הקדמה ח.), וזה עשרים גרה. ועוד גרה, שזוכה שנמתק גבורות יצחק, וגרה ג"ו יצחק. השקל, ונתפעל שמחצית השקל נעשית שקל שלם ונשלם נפש דוד.
מחצית השקל תרומה לה', כי כל הנ"ל הוא מתתא לעילא, שהאדם מעלה עצמו ומשלים עצמו לקונו, וכאשר האדם ממשיך שפע מלמעלה כאשר זכרנו עשרים גרה וכנ"ל, צריך האדם מחדש לעורר בעצמו המדת אין ושיהיה בבחינת מחצית, וזה מחצית השקל תרומה לה' - כשממשיך שפע מאתו ית' צריך מחדש להיות בבחינת מחצית, וז"ס בתר דווקא הדר איתעברת מינייהו (זח"ג סה:), ודו"ק:
העשיר לא ירבה והדל לא ימעיט (ל, טו). ולכאורה הול"ל הדל בלא וא"ו. ונ"ל כי היו"ד רומז על חכמה (זח"ב קכא.), ובצל החכמה בצל הכסף (קהלת ז, יב), וכשתכתוב יו"ד במילואו ניתוסף על היו"ד וא"ו דלי"ת, הוא"ו רומז על המשכה ממנה, ודלי"ת רומז על כלי הקיבול, וז"פ העשיר לא ירבה, דהיינו שהחכם בחכמתו והעשיר בעשרו לא יתגאו במעלתם, וזהו והעשיר לא ירבה, אזי והדל לא ימעיט - לא יהיה מיעוט להירח, ולזה כתיב והדל, כי הוא"ו רומז על המשכה מהיו"ד, והד' רומז על כלי קיבול וכנ"ל, ודו"ק:
וקידה חמש מאות בשקל הקודש ושמן זית הין (ל, כד). דהנה עיקר העבדות של האדם צ"ל בהכנעה ושמחה, דהיינו שישמח בזו המדה שיש לו הכנעה, ולפעמים היצר הרע זורק לאדם מרה שחורה וזה כדי למנעו מעבדות הש"י, וצריך האדם להתחכם נגדו ולהתלהב לבו לעבודת הבורא, כי לחם עצלות לא תאכל (משלי לא, כז), כי אדרבה ע"י שמכיר שפלותו באמת יתלהב לבו לעבוד בשמחה, והאדם כזה יכול להמשיך שפע לכל העולמים מא"ס ב"ה ובני חיי ומזוני על כ"י מאילנא דחיי, כי בלי התלהבות אינו נקרא חי, והבין.
וזפ"ה וקידה, לשון ויקוד ארצה (שמות לד, ח), מורה על הכנעה, וג"כ מורה על התלהבות לשון יקוד אש (ע' ישעיה י, טז), ומי שעושה כן זוכה להמשיך שפע מאילני דחיי שנקרא חמש מאות, שהילוכו חמש מאות שנה (מדרש תהלים מזמור א). ותיבת בשקל לשון מושקל שקיל, דהיינו שכל המשכות השפעות תהיה מאילנא דחיי שנקרא קודש, כי הס"א אינו נקרא קודש.
ושמן זית, רומז על התורה לשמה כי היא ברור וצלול בלי פסולת כלל כן לימודו בלתי לה' לבדו, וע"י לימוד התורה לשמה יכול האדם להאיר מדה הנק' אדנ"י שהיא מדה התחתונה, מורה על יראת ה' (זח"א ז:), יראֶה להאיר הבחינה שלא יהיה ח"ו יראה חיצוניות לישראל כי אם יראת רוממות, וזפ"ה ושמן זית כנ"ל. הין, כי הין בגימטריא אדנ"י, ודו"ק:
ועשית אותה קטרת רוקח וכו' (ל, לה). נ"ל דהיינו שתראה לפעול בעבדותך שתיחד ותקשר הכנסת ישראל בהצדיק יסוד עולם. וזה ועשית אותה, רומז לכנסת ישראל. קטורת, לשון קישור. רוקח בגימטריא שדי הוא ביסוד (זח"ג רפג.). מעשה רוקח, שכל העשויות יהיו נעשים ע"י הצדיק. ועי"ז יהא ממולח טהור קודש, שיהיה יחוד בחו"מ שמרומז לטהור קודש, כי קודש רומז לחכמה וטהור רומז לבינה, וזה ממולח טהור קודש שיעורב טהור עם קודש ויהיה יחוד גמור ואמיתי, ודו"ק:
ראה קראתי בשם בצלאל וכו' (לא, ב). ונקדים לפרש הפסוק (ע' דברים יד, יג) ואת הראה ואת האיה למינה, ראה רומז על החסדים והוא שם א' מע"ב שמות הק', דהיינו מי שכוונתו להמשיך חסדים בעולם צריך להיות לזה שפל ואין, ויהיה כוונת המשכתו להמשיך רק לישראל עם קדושו שיעשו רצונו ית"ש ע"י השפע, ולא לאותם המתגאים בעושרם. וזפ"ה ואת הראה, אם כוונתך להמשיך שפע צריך אתה להיות לזה בחינת אין, וזה ואת האיה רומז לאין, עיין בסידור האר"י זללה"ה הכוונה על קדושת כתר, כי הנו"ן והי"א הם בחינה אחד, כי איתא בזוהר (זח"ג רכג:) בינה עד הוד איתפשטת, ויו"ד פ"ה בגימטריא נו"ן, וזהו האיה רומז לאין, דהיינו שתהיה בחינת אין ושפל. למינו, שכוונת המשכתך תהיה למינו.
וז"פ ראה קראתי בשם בצלאל, דהיינו שתמשיך חסדים, רומז על ראה וכנ"ל. וקרא לשון השפעה כידוע, תמשיך אפילו למי שאינו עדיין בתיקון אבל יש לו ניצוץ הק', וזהו בשם בצלאל - שהוא רק בצל אל כמו הצל שנדמה ואינו עדיין בתיקון, אעפי"כ תמשיך עליו חסדים. בן אורי, גם תמשיך עליו הארה וקדושה להאיר אותו. בן חור, גם להמשיך עליו מחילה וסליחה וכפרה, וחור לשון חיוורתא, בסוד אם יהיו חטאיכם כשנים כשלג ילבינו (ישעיה א, יח). וגם חור לשון תשובה, כדאיתא בגמרא (מנחות כט:) מ"מ תלוי כרעיה דהי"א, דאי בעי ליעול בהא, וצריך לכפוף קומתו ולדחוק עצמו במקום צר ודחוק ליכנס בפתח התשובה, ולזה חור רומז על תשובה. גם חור לשון חירות, רומז על בינה ששם חירות עליון (ע' פרדס שכ"ג ע' חירות וע' חפשי).
וז"פ הגמרא (גירסת ע"י ברכות סג.) גנבי על פום מחתרתא רחמנא קרייה, כי איתא (ע' ילקוט תהלים רמז תשיח) ישראל גנבים הם, היינו שחותרים חתירה ועושים תשובה ומתחכמים עצמם וגונבים דעת היצר הרע ומעלים עצמם למעלה למקום שאין שום רע שולט כלל, וזהו על פום מחתרתא - לשון נקב וחור, רחמנא קרייה - כי כן צ"ל התשובה של האדם. למטה יהודה, ונזכה להמשיך מלכות בית דוד, שיופיע אור מלכותו עלינו במהרה בימינו אמן:
לחשוב מחשבות לעשות בזהב ובכסף ובנחושת (לא, ד). דהנה צריך האדם לטהר מחשבותיו, בפרט בשבת צריך ליזהר מאוד בזה, ולכן נק' הת"ח שבת (ע' ברכות מז., זח"ג כט.:) כי הוא תמיד במחשבות טהורות, ולזה אנו מזכירין בכל יום היום יום וכו' בשבת, כדי להמשיך מחשבות קדושות מאור השבת. וזפ"ה לחשוב מחשבות, דהיינו שיחשוב תמיד שימשיך על עצמו מוחשבת מורה על תיבת מחשבות. ועי"ז יהי' כל עשיותיו לשם שמים, אפילו עניני משא ומתן שלו, וז"פ לעשות בזהב ובכסף ובנחושת, מרומז על משא ומתן וק"ל.
עוד נ"ל ולחשוב מחשבות, מי שרוצה לתקן מחשבותיו שיהיו קדושים, איתא בספה"ק שיזכור תמיד ויהיה מורגל בפיו אבות הקדושים אברהם יצחק ויעקב, ומצאתי רמז לזה בפייט ר"ה (מוסף דיום א' ריש ברכת קדושה דחזרת הש"ץ) "להסיר מכשול מלב העקוב" - מי שרוצה להיות לו מחשבות טהורות ולפשוט עקמומיות שבלב, "להזכר לאברהם ליצחק וליעקב". וזפ"ה ולחשוב מחשבות, דהיינו מי שרוצה לתקן מחשבותיו כנ"ל, לעשות בזהב ובכסף ובנחושת - מרומזים על האבות הקדושים כדאיתא בזוה"ק (ע' ח"ב כג:, ח"ג קעט:):
והלוחות מעשה אלהים המה וכו' (לב, טז). נ"ל כי לוחות נק' תמכי אורייתא, כי נצח והוד נק' תרין לוחין (ת"ז הקדמה יא:). וז"פ והלוחות, נ"ל התמכי אורייתא שמשפיעים לת"ח יהיו משופעים שפע מלמעלה וידעו ויבינו שישועת' הוא שלא כדרך הטבע, וזה מעשה אלהים המה.
והמכתב מכתב אלהים, נ"ל כי מכתב נקרא בחינת יסוד, כי כמו שמטיפת הקולמ[ו]ס שנופלת על הנייר נצטייר האות כמו כן כו', ולזה נקרא מכתב בחינת יסוד, והאדם המקדש ומטהר עצמו בזיווג יכול לפעול להמשיך קדושה בעולם, וז"פ והמכתב מכתב אלהים הוא - שיהיה מיוחד לשמו, ואם עושה כן, חרות על הלחות - ואל תקרי חרות אלא חירות (אבות פ"ו מ"ב) - זוכה שנמשך חירות לעולם.
וזה ג"כ פירוש הפסוק (דברים ו, ט) וכתבתם על מזוזות ביתך ובשעריך, סוד הכתובה רומז על יחוד וזיווג הנ"ל, וזה וכתבתם על מזוזות ביתך - זו אשתו (ע' יומא פ"א מ"א), יהיה בקדושה ובבהירות, ובשעריך - כמו ששיער כביכול כשעלה ברצונו שיתהווה העולם ולברוא את האדם:
ויאמר פני ילכו והניחותי לך (לג, יד). בהקדם מה ששמעתי מכאדמו"ר מוהרי"י זצלל"ה על פסוק (בראשית כט, א) וישא יעקב רגליו וילך ארצה בני קדם, כי יעקב אבינו ע"ה הסתכל בדרא בתראה וראה שהם קטני השגה, המשיך עליהם נשמות גדולים כדי שיהי' להם סיוע לעבודת הבורא, וז"פ וישא יעקב רגליו - שרצה להגביה דרא בתראה שנק' רגלים (ע' זח"ב רנח.), וילך ארצה - הוליך לזה העולם שנק' ארץ (ע' זח"א נ:). בני קדם - נשמות גדולים שנקראי' בני קדם, עכדה"ק.
וזפ"ה וראית את אחורי ופני לא יראו (שמות לג, כג), שאמר הקב"ה למשה שימשיך מהשגחה עליונה לאותן הנשמות שהם בחינות אחוריים, שעדיין אינם בבחי' פנים, להמשיך עליהם שפע ולתקנם, וז"ש וראית - שתראה להאיר אותם שהם עדיין בבחינת אחור, ופני לא [י]ראו - בשביל שאינם יכולים לראות פני על כן תראה לתקנם. וז"פ ויאמר פני ילכו, שצריך להמשיך נשמות גדולים מבחינת פנים כדי להאיר העולם המעשה. והניחותי לך - יהיה לך נחת רוח:
עוד נ"ל דהנה העיקר להמשיך שפע ממקור עליון מבחי' אין מזל לישראל (שבת קנו.), דרך האבות העולם חג"ת, עד הכנסת ישראל, וז"פ ויאמר פני ילכו, פנים נק' האבות הקדושים אברהם יצחק ויעקב, דהיינו שתמשיך שפע דרך האבות העולם, ותמשיך הארות קדושות לזה העולם, וזה ילכו לשון המשכה, והניחותי לך - יהיה נחת רוח בעולם:
ויאמר פני ילכו והניחותי לך (לג, יד). ונבאר ג"כ הפסוק (במדבר ו, כו) ישא ה' פניו אליך, ויש לדקדק דלכאורה הול"ל ישא ה' פניך, מהו פניו. ונ"ל דהנה כתיב בחיות הקודש ארבע פנים לאחד (יחזקאל י, יד), ולכאורה קשה היאך שייך לומר שיהיה שום תואר ותמונה בעולמות עליונים. אבל נ"ל כי כתיב (ירמיה ל, ז) וממנו יושיע, שכאשר האדם הוא ח"ו בצער (ובדחוקא) [ובדחיקא] וצריך לישועה, זהו תקנתו שיקבע בלבו אמונה משורשת שמלא כל הארץ כבודו ולית אתר פנוי מניה ואין לך שום דבר גשמיי בעולם שלא יהיה בו חיות הק', ואז מזה הדבר בעצמו שהיה לו דחיקא יבוא לו הישועה. וזה החיות הקודש, דהיינו החיות שבקדושה, הוא ארבע פנים לאחד - שמלא כל הארץ כבודו ולית אתר פנוי מניה, ומכל צד הוא בבחינת פנים. וז"פ ישא ה' פניו אליך - דהיינו שהשי"ת ישא אותך ויהי' לך בחינה שתבין שלית אתר פנוי מניה ומכל צד הוא בחינת פנים, וזהו פניו אליך. ויחונך - ואז יהיה לך חן וחסד, כי יש הוי"ה א' כלולה מד' בחינות ע"ב ס"ג מ"ה ב"ן שבגימטריא חן. וזפ"ה ויאמר פני ילכו - שיהיה לך בחינה שתבין שבכל צד הוא בחינת פנים, וע"י זה והניחותי לך - יהיה לך נייחא וכל טוב:
ויאמר פני ילכו והניחותי לך, ועוד פסוק ויאמר משה אם אין פניך הולכים וכו' (לג, יד-טו). והדקדוקים רבו, א' שהקב"ה אמר למשה רבינו ע"ה פני ילכו, ומה השיב לו אם אין פניך הולכים. ב' קשה, היאך שייך הליכה בפנים. ונ"ל, כי איתא בזוה"ק החילוק בין מי שיודע לכווין בצלותא זוכה שמקבל שפע מאור פני מלך חיים, וכאשר השפע יורד(ו)ת נגד פני עליון כביכול אזי החיצונים יריאים ליגע אל השפע, ומי שאינו יודע לכווין ולעשות עליות עולמות רק שלבו שלם בתפלתו מקבל השפע מבתר כתפוהי. וזפ"ה, שאמר הקב"ה למשה רבינו ע"ה ע"י היחודים ועליות שעשה הבטיח לו שירידת השפע יהיה נגד פניו, וזה פני ילכו והניחותי לך, יהיה לך נייחא.
והשיב לו משה רבינו ע"ה אם אין פניך הולכים, שמשה רבינו ע"ה ביקש שיהיה כל העולם מלא אלהותו וקדושתו והשראות שכינת כבודו, וזה בלתי אפשר כי אם כשיש עליות עולמות, וזה אם אין פניך הולכים, הולכים נק' בחי' נו"ה שהם בחי' הולכים, שיהיה להם עליה עד בחינת ראש, שכן הוא סוד עליות עולמות - הבחי' רגלים נתעלה עד בחינת ראש, ובחי' מוחין נתעלו עוד יותר עד א"ס ב"ה (ע' ע"ח ש"מ פ"ה, פע"ח ש' התפילה פ"ז), וז"פ אם אין פניך הולכים שההולכים לא יהיה מעולים עד הפנים בחינת ראש, אל תעלינו מזה, ונמצא מתורץ הכל שפיר ב"ה ודו"ק:
ויאמר הראני נא את כבודך (לג, יח). דהנה התפלה שהיא ברחמנות נתקבלת יותר ועולה למעלה עד כסא הכבוד, כי צורתו של יעקב חקוקה בכסא הכבוד (חולין צא:, בר"ר פב ב, אותיות דר"ע אות ס) שהיה לו רחמנות גדול לפי שהיה לו צער גידול בנים, וכאשר פירש כאדמו"ר מוהרי"י זצלה"ה מעיו עשת שן (שה"ש ה, יד) מעיו נק' רחמנות כמ"ש (ירמיה לא, יט) על כן המו מעי לו רחם וכו', דהיינו שיש לו רחמנות גדול בלבו, וזהו עשת שן שרחמנותו חזק כמו שן, ותפילתו הוא ברחמנות, מעולפת ספירים - אז מחלשת ומשברת הדינים, וספיר רומז לדינים כדאיתא בגמרא (קדושין ל: תוד"ה אם ברזל, מדרש תהלים מזמור פז) שספיר כל כלי מתכות נשברים נגדו.
וזפ"ה ויאמר הראני נא, דהיינו שתתן לי הארה וקדושה לתפילה, ונא נק' התפילה, את כבודך - דהיינו שתהיה ברחמנות ותעלה למעלה עד הכסא כבוד וכנ"ל, וזהו את כבודך:
עוד נ"ל, דהנה אנו אומרים בתפלה שומע תפלת כל פה, שהשי"ת ברוב רחמיו וחסדיו שומע לתפלת עמו לכל מי שמתפלל לפניו, אבל כבר פירשנו שמע מלכנו תפילתנו ומיד אויבינו הצילנו (תפילת והוא רחום לב' וה' נוסח אשכנז), דהיינו שהשי"ת שומע תפלת כל פה, אבל יוכל להיות שאחד עומד ומתפלל להרע ח"ו לישראל, וז"פ שמע מלכנו תפלתינו אבל מיד אויבינו הצילנו - מי שמתפלל להרע ח"ו לישראל ואין כוונתו לטובת ישראל ולישועתם לא ישמע תפילתם. וז"פ ויאמר הראיני נא, נא נק' התפילה וכנ"ל. את כבודך - שהתפלה תהיה רק בשביל כבודך:
עוד נ"ל, דהנה דרך הצדיקים שכל כוונת' להעלות הניצוצין למעלה ושיתוקן שיעור וקומה עליונה, וז"פ הראיני נא, שתראינו מי שהוא בבחינת נא, נקרא מי שאינו עדיין בתיקון כמו שחצי בישול נקרא נא (פסחים מא.), דהיינו שתראיני מי שאינו עדיין בתיקון ואתקן אותו להעלותו למעלה, וזהו את כבודך - בשביל כבודך:
ויאמר ה' הנה מקום אתי ונצבת על הצור (לג, כא). ונקדים לפרש הגמרא (ע' יומא כא., ב"ב צט.) מקום ארון אינו מן המדה ובנס היה עומד, דהנה כבר פירשנו הגמרא (ברכות ו:) כל הקובע מקום לתפלתו אלהי אברהם בעזרו, עיין לעיל בפירוש הפסוק זה יתנו כל העובר על הפקודים, וז"פ הגמרא מקום ארון אינו מן המדה ובנס היה עומד, ארון נקרא הצדיק כדאיתא בזוה"ק, דהיינו הצדיק שהוא בבחינת מקום - שאין לו הארה ומ"נ מזולתו רק שהוא בעצמו מעורר להיחוד, אינו מן המדה - הצדיק הזה הוא בעצמו לאין ולאפס, ובנס היה עומד - צריך להיות לו נסים ונפלאות.
עוד נ"ל בנס היה עומד, כי בנס בגימטריא יב"ק, דהיינו הצדיק שהוא בבחינת מקום וכנ"ל, זוכה שנענה בתפלתו ואלהי אברהם בעזרו, וזה בנס היה עומד - בגימטריא יב"ק ר"ת י"עננו ב"יום ק"ראינו (פע"ח ש' עולם העשיה פ"ה).
עוד, מקום ארון, היינו מקומו של הצדיק שיושב שם, צ"ל בשופי ובהשקט, וזפ"ה הנה מקום אתי, דהיינו הצדיק שהוא בבחינת מקום, הוא אתי - שאין לו הארה ומ"נ מזולתו רק אני לבדי כביכול מסייעו. ונצבת על הצור - ונצבת לשון מל', לשון נציב מלך (מל"א כב, מח), דהיינו שתמשיך מלכותו ית"ש ולא יהיה שום מציאות בעולם רק מלכותו ית"ש, וזהו על הצור - שתמשול על דינים, וצור רומז על דינים, תמשול אתה עליהם ולא יוכלו להרים ראש ויהי' לנו נסים ונפלאות אמן:
ויאמר ה' הנה מקום אתי ונצבת על הצור (לג, כא). יבואר על פי מה דאיתא בזוה"ק (ח"ב סד.) על פסוק (שמות יז, ו) והכית בצור, ופירשו בו שהענין מדבר איך נמתקו הגבורות, ומרומז על מלכות קדישא דז"א שהוא גבורות, וזה והכית בצור - כי הוי"ה בהכאה בגימטריא צור, כדאיתא במקדש מלך יע"ש על ענין והכית בצור, ואלהים במילוי ההי"ן ג"כ בגימטריא צור עם הכולל, וע"י ההכאה נמתקו הגבורות של אלהים ע"י הוי"ה ב"ה. ואיתא ג"כ בזוה"ק (שם סד:) על פסוק הצור תמים פעלו (דברים לב, ד), דהיינו שע"י הוי"ה ב"ה נמתקו כל הגבורות וכנ"ל ונעשית מהם רחמים, וזה הצור, שרומז לגבורות, נעשית מהם רחמים, ותמים רומז לחסד אברהם כמו שכתוב (בראשית יז, א) התהלך לפני והיה תמים.
וזפ"ה ויאמר הנה מקום אתי, ומקום רומז לחסדים חסד לאברהם כאשר פירשנו כבר הענין, יעו"ש בדברינו, וזה המקום אתי, שמהגבורות ואתי הוא לשון איתים ומזמרות (ע' ישעיה ב, ד) רומז לגבורות, והי' נעשית רחמים, ועי"ז ונצבת על הצור - שתמשול בהם ותמתיקם כנ"ל, ודו"ק:
והסירותי את כפי וראית את אחורי ופני לא יראו (לג, כג). כי הנה כתיב (איוב לו, לב) על כפים כסא אור, כי המסכים הם המבדילים בינינו ובינו ית"ש ומונעים מאתנו שפע[ו] ית"ש ואורו הקדוש שע"י כן נתעלה לשורשינו, והצדיק ע"י היחודים ושמות הקדושים שממשיך מלמעלה מבריח ומכרית הקליפות, ומגרש אותם לנוקבא דתהומא רבא, כי שם מקומם, ומהפכים עורפם בבורחם, וממילא יבוא השפע טוב לישראל ויתעלו למעלה לשורשם.
וזפ"ה שאמר הקב"ה למשה רבינו ע"ה והסירותי את כפי, שאסיר העננים והמסכים המבדילים, וכפי לשון ענן כמ"ש על כפים וכו' הנזכר לעיל, וראית את אחורי - ותראה עורפם בבורחם לפניך, וזהו אחורי. ופני לא יראו, פני נק' הצדיקים שהם פני' של הקב"ה (ע' זח"ב לח.), דהיינו שהקליפות יברחו ויהפכו עורפם ולא יוכלו להביט בפני הצדיק ולהנות מזיו אורו הקדוש, רק יהיו תמיד נדים ובורחים וממילא יבוא הטוב עלינו:
עוד י"ל שכאן נרמז סוד המזוזה, שהשי"ת צוה אותנו להיות לנו מזוזה בפתחינו והיא מסוגלת להבריח כל הקליפות שלא ישלטו בנו, וזפ"ה והסירותי את כפי - דהיינו שאסיר מכם ואבריח מאתכם כל הקליפות שלא ישלטו בכם ע"י מצות מזוזה, וזהו וראית את אחורי ופני לא יראו שזאת רומז על המזוזה - כי נגד השמות הוי"ה אלהינו הוי"ה נכתב מבחוץ חילופי אתוון (שו"ע יו"ד סי' רפח סעי' טו) והם נראים, והשמות הנ"ל הם מבפנים, וזהו וראית את אחורי ופני לא יראו, דהיינו ע"י מצות מזוזה וכנ"ל אבריח מכם כל הקליפות ולא יוכלו להרע לכם ח"ו רק טוב יבוא עלינו תמיד אמן:
וימהר משה ויקוד ארצה וישתחו (לד, ח). נ"ל דהנה מע"ב שמות הק' יש שם אחד מה"ש, וזה השם רומז על חסדים והם אותיות משה (ע' לקוטי תורה פ' שמות), וזפ"ה וימהר משה - שמיהר וקידם להמשיך חסדים לישראל שרומז בתיבת משה וכנ"ל, כדי שהדינים לא יוכלו ליגע בנו. ויקוד ארצה - והמשיך חסדים עליונים מבחינת קדקוד שהוא מקור עליון, עד מדריגה תחתונה שנק' ארצה, ארץ הי"א. וישתחו - שאע"פ שמשה רבינו ע"ה מיהר להמשיך חסדים אעפ"כ המשיך חסדים רק לישראל שיודו וישתחו להש"י על הטוב שיבוא להם, וזהו וישתחו, ודו"ק:
עוד נ"ל, ובהקדם פ"ה וזרחה לכם יראי שמי שמש צדקה ומרפא בכנפיה (מלאכי ג, כ), וי"ל כי זריחה שייך לומר בדבר שאינו מאיר, ויראי שמי בודאי הם בבהירות. ונ"ל כי עיקר העבדות של הצדיקים הוא שיתגלה במהרה אור הגנוז והצפון לצדיקים, וכל זמן שלא נתגלה עדיין אור הזה בעולם, יראי השם ועובדי שמו הולכי בדרך תמים אינם מאירים לעצמם, כי כל זמן שלא נשלם החסרון בעולם אזי הדרך הישר לעבודתינו ית"ש הוא בקטנות, וזפ"ה וזרחה לכם יראי שמי - שיתגלה ויזרח לכם אור הצפון ליראי השם. וע"י מה, ומפרש הפסוק שמש צדקה - ע"י שיתיחדו ע"י עבדות שלכם בחינת שמש עם בחינת צדקה, רומז לו"ה, כי שמש רומז ליעקב (זח"א רג.) סוד ז"א (זח"א קנז:), וצדקה רומז להי"א אחרונה, כי כאשר בחינת צדק מקבלת מבחינת וא"ו אז נק' בשם צדקה (זח"ב סב. וע' מ"מ, ת"ז ת' כא נח.:). ומרפא בכנפיה - כי כתיב (ישעיה ו, י) ושב ורפא לו, ע"י התשובה שאדם עושה ומעלה עצמו בתשובה זוכה שמביא רפואה לעולם (ע' יומא פו.), ואיתא גדולה תשובה שמגעת עד כסא הכבוד (שם), וידוע שחיות הקודש מזיעות מהוד כסא ונתבקעה זיעה באנפוהי (ע' זח"ב סא.), וזהו טל של תחיה, וזה ומרפא בכנפיה - מכנפי חיות הקודש.
ובזה נבוא לבאר הפסוק הקודם, וימהר משה, כי משה נקרא הצדיק שבדור כמבואר בדברינו בפרשת תצוה שלזה כתיב סתם ואתה תצוה, קאי על כל דור ודור יהיה הוא המנהיג לישראל, והוא יהיה הגואל לעתיד כמו שכתוב (בראשית מט, י) עד כי יבא שילה, בגימטריא משה (זח"ג רנג.) סוד הדעת (זח"ב רכא.), והנה כתיב (ישעיה ס, כב) בעתו אחישנה, ולכאורה יפלא אם כבר הגיע העת למה צריך להחיש, אבל נ"ל כי הגאולה תהיה ע"י התשובה שיעשו בני ישראל, וכל אחד מישראל יהיה מאיר ומצהיר ולא ידח ממנו נדח, ודבר זה יהיה במהירות גדול, הגם שיהיה בשפל המצב, חבי כמעט רגע ותעלה ויהיה מאיר כי כבר הגיע העת, ולזה ניחא שפיר בעתו אחישנה להרים נשמות ישראל למקור חציבתם. וז"פ וימהר משה - שהגאולה תהיה בבחינת משה סוד הדעת, וזהו וימהר - כנ"ל בעתו אחישנה.
ויקוד ארצה - ויומשך נשמות גדולות מדורות ראשונים מבחינת קדקוד עד סופו דכל דרגין, לרגלי דמשיחא (ע' זח"ב רנח., ע"ח של"ט פ"א). וישתחו, יהיו מודים ומשבחים ליוצר מלכנו על כל הטוב שיעשה עמנו, כן יהיה במהרה בימינו אמן.