ויאמר ה' אל אברם לך לך (יב, א). נ"ל דהנה אנו אומרים (ברכת מעריב ערבים) בחכמה פותח שערים ובתבונה משנה עתים, דהנה השי"ת ב"ה ברא באדם זיי"ן שערים דהיינו שני אזנים כו', וצריך כל אדם לתקן ולהאיר זיי"ן שעריו, ועיקר תקונו ע"י מדת אין, שהוא אפס ואין ושפל בעיניו, כ"כ בעולמים העליונים הפנימיות והחיות של כל העולמים הוא בחינת אין.
והנה הגם שאדם מרגיש בעצמו בחינת אין אעפ"כ לא ידמה בעיניו שהוא לבדו הולך בדרך אמת, ואינו מרגיש מעלה זאת אצל אחר, רק מחויב לידע שהכל מאתו ית"ש. ושמעתי מכאדמו"ר מוהר"יי זצללה"ה פירוש הפסוק (בראשית לב, י) קטונתי מכל החסדים, דהיינו שיעקב אבינו ע"ה ביקש שיהיה לו בחינת אין ע"י גדולה ונחת רוח שהשי"ת ישפיע לו, עי"ז ירגיש גדולת הבורא ב"ה ושאינו ראוי לזה רק שהשי"ת נותן לו מתנות חנם, וז"פ קטונתי מכל החסדים - שיהיה בחינת אין על ידי החסדים שהש"י ישפיע לו, עכדה"ק. ומכל האמת אשר עשית את עבד(י)ך, כדברינו הנ"ל, דהיינו הגם שאדם מרגיש בעצמו בחינת אין אעפ"כ מחויב לידע שהכל נתן לו הש"י, וזהו ומכל האמת - שכאשר האדם מרגיש בעצמו בחינת אין הוא הולך בדרך אמת, אעפי"כ אשר עשית את עבד(י)ך - הכל מאתו ית"ש.
וז"פ בחכמה פותח שערים, כי כתיב (איוב כח, יב) והחכמה מאין תמצא, דהיינו ע"י שהוא בחינת אין הוא פותח שערים ומתקן זיי"ן שעריו.
וזפ"ה ויאמר ה' אל אברם לך לך, ואיתא ברבינו בחיי (הקדמה לפ' לך לך) לך לך לשון מלוכלך. דהיינו שאברהם אבינו ע"ה הרגיש בעצמו שהוא שפל ואין ואין לו שום מעלה, ואין לו רצון טוב שיהיה זכה וברורה לעבודתו ית"ש וזהו מארצך, וממולדתך - וג"כ לא תיקן מדותיו, ובחטא יחמתני אמי (תהלים נא, ז). והנה כאשר ראה השי"ת מדה זאת אצל אברהם אבינו ע"ה הבטיח לו אל הארץ אשר אראך, שאביא אותך אל ארץ עליונה. ואעשך לגוי גדול, עוד הבטיח לו שע"י שיש לך בחינת אין תזכה שיהא לך פנימיות בחינת אין שנק' מוחין דגדלות, וז"פ ואעשך לגוי גדול, תיבת גוי לשון בתי גוואי (חגיגה יג.), מורה על פנימיות, כדברינו הנ"ל, שתזכה לבחינת פנימיות אין שנקרא מוחין דגדלות. ואברכך - שאברך אותך שיהיה לך שמחה מזה שיש לך בחינת אין.
ואגדלה שמך, פירש רש"י הריני מוסיף אות על שמך, וראיתי בסה"ק שבחינת אברם הוא יותר גדול מבחינת אברהם, ונ"ל כי אברהם אבינו ע"ה היה דבוק למעלה ולא היה לו שום רצון ותשוקה לשום דבר לקבל, רק להשפיע לכל העולמות, אבל עיקר תענוגו של השי"ת מה שרצונינו לקבל מאתו השפעתו ולזה הוסיף ה' לאברהם אבינו ע"ה, כי עולם הזה נברא בה' (מנחות כט:) ויהיה לו רצון ותשוקה בזה העולם להמשיך השפעתו של הבורא ב"ה בזה העולם.
עוד פי' ואגדלה שמך, לשון גדילים ושילוב, כי החיות של האדם הוא שמו כדאיתא בזוה"ק (זח"א נח:, ס.) על פסוק (תהלים מו, ט) אשר שם שמות בארץ, ופנימיות של שם אדם הוא הוי"ה ב"ה שמחיה הכל בסוד (נחמיה ט, ו) ואתה מחיה את כולם, ולזה נכון לכל אחד שישלב שמו עם הוי"ה ב"ה כדאיתא בסה"ק, וזהו שאמר לו השי"ת שאוסיף לך ה' על שמך ויהיה בגימטריא רמ"ח, וגם אשלב עמך שם הוי"ה ב"ה, וזהו ואגדלה שמך שפירושו שאוסיף לך ה' וגם לשון גידולים ושילוב, ומספר רמ"ח ושם הוי"ה ב"ה בגימטריא רע"ד, דהיינו ע"י שאשלב שמי עם שמך ויהיה בגימטריא רעד עי"ז יפול פחד ורעדה על האומות, וזה יאחזמו רעד (שמות טו, טו), אבל לישראל יהיה שמחה וחדוה וכל טוב, וזהו והיה ברכה, שתהיה מבורך בכל טוב, והיה לשון שמחה (בר"ר מב, ג):
ויאמר ה' אל אברם לך לך וכו' (יב, א). ושמעתי מהרב המגיד המנוח זצללה"ה שפירש דבר זה, שאמר הקב"ה לאברם שעדיין אתה מלוכלך לפי ערך נשמתך, עד כאן דבריו הקדושים. והנה יש להבין, האם אברהם אבינו ע"ה לא ידע ערכו, הלא אמר (בראשית יח, כז) ואנכי עפר ואפר.
ופירוש דבריו כך הוא, כי יש לאדם ג' בחינות נר"נ נגד ג' עולמות בי"ע (ת"ז ת' ו' כג.), והאדם הרוצה לתקן בחי' נר"נ שלו, מקודם צריך לתקן שמעשיו יהיו זכים וברורים, וכלי המעשה יהיו מאירים, שיהיו מקושרים ומיוחדים רק לעבודתו ית"ש, ועי"ז נתקן בחינת נפש שהוא בעשיה. וע"י שהוא מתקן הדיבור שלו שלא ידבר כזב, ועיקר דיבורו יהיה בתורה, ואפילו אם ידבר בעניני העולם יזכור לקשר הדיבורים למעלה, ועי"ז נתקן בחינת רוח שהוא ביצירה. וצריך לקדש ולטהר מחשבותיו, ועי"ז יתוקן בחינת נשמה שהוא בבריאה.
וז"פ שאמר הקב"ה לאברם לך לך מה שאתה מלוכלך, מארצך רומז לבחינת עשיה, ומולדתך רומז לבחינת יצירה, ומבית אביך רומז לבחינת נשמה, אל הארץ אשר אראך - דהיינו שאמר הקב"ה לאברם ע"י שאתה מכיר ערכך ואתה מבין שמעשיך עדיין אינם זכים וכל מגמותיך להאירם, עי"ז אביא אותך אל הארץ אשר אראך, שרומז לבחינת אצילות שאינו מושג כלל, וכשאבוא אותך לבחינה זו אז תזכה לתקן הכל, ובדבר הזה שהיית מלוכלך, אותו הדבר יהא מצהיר ומאיר.
ובזה פי' הגמרא (מנחות כט:) שנאמר על רבי עקיבא שהיה דורש על כל קוץ וקוץ תילי תילים של הלכות. כי רבי עקיבא היה ממשפחת גרים וכו' רבי עקיבא העלה עצמו לעבודת השם ית' היה מרגיש בשפלות משפחתו, והיה נעשה לו חידודין חידודין, וזה על כל קוץ וקוץ, רק שהיה מעלה הכל והיה נעשה מזה תילי תילים של הלכות.
וז"פ ואעשך לגוי גדול, נגד עולם העשיה, דהיינו ע"י שיתוקן העולם עשיה עי"ז אעשך לגוי גדול, וזה ואעשך - שתוכל להמשיך מכתר עליון כל השפעות לבחינת עשיה, כי כ"ף רומז לכת"ר (זח"ג רפ:). ואברכך, נגד עולם היצירה, כי יצירה הוא בתרין יודין, יצר טוב ויצר הרע (ברכות סא:), ומלאך רע בעל כרחו יענה אמן, וזה ואברכך. ואגדלה שמך נגד עולם הנשמה, כי השם של האדם נמשך לו משורש נשמתו (ז"ח אחרי מז., וע' אוה"ח דברים לא, א). והיה ברכה - שתשיג ברכה מהוי"ה ב"ה:
ויסע אברם הלוך ונסוע הנגבה (יב, ט). דהנה איתא בגמרא (ב"ב כה:) הרוצה להחכים ידרים, ואיתא (ב"ב קעה:) הרוצה להחכים יעסוק בדיני ממונות, ומצפון זהב יאתה (איוב לז, כב), ולכאורה שני הגמרות סתרי אהדדי.
ונ"ל דאיתא בזוה"ק (ספר יצירה פ"א מ"ג) הבין בחכמה חכם בבינה, שכל אחד כלול מחבירו ונק' תרין רעין דלא מתפרשין (זח"ג ד.). ובזו יבינו הגמ', דהיינו הרוצה להחכים יעסוק בדיני ממונות, דהיינו שימשיך מחכמה שבבינה, הגם שלמעלה בחינת בינה גם כן כולו רחמים, מ"מ מינה מתערין דינים (זח"א רכ:), ע"כ ימשוך מחכמה שבבינה.
וזפ"ה ויסע אברם, דהיינו שימשיך מחכמה שבבינה כנ"ל, וא"ב נקרא על שם החכמה (זח"ג רצ.), ור"ם מורה על בחינת בינה (פרדס שכ"ג ע' רם). הלוך ונסוע הנגבה - דהיינו שימשיך מחכמה שבבינה כנ"ל, ודו"ק:
אמרי נא אחותי את (יב, יג). ונקדים לפרש הפסוק (שמות ב, ד) ותתצב אחותו מרחוק לדיעה מה יעשה לו, ונ"ל כי אנו צריכים לקיום התורה שיהיה לנו הרחבה גדולה, הגם שאדם יכול לצמצם עצמו ללמוד תורה מעוני ח"ו, אבל מהקיום התורה מהצורך לשפע טובה, כי יש כמה מצות שאנו צריכים לפזר מעות עליהם כמו עשיות סוכה ולולב ואתרוג ודומיהן, וכ"כ מצינו שהשי"ת ב"ה נתן לנו מקודם מן לאכול ואח"כ נתן לנו התורה הקדושה, ועוד מצינו דאיתא (שבת קב:) אין עניות במקום עשירות, וכתיב (קהלת ז, יב) בצל החכמה בצל הכסף - ונובלות חכמה של מעלה תורה (בר"ר מד, יז).
וז"פ ותתצב אחותו, אחותו נק' התורה כדאיתא, דהיינו שיש קיום והעמדה לתורה מרחוק - ע"י שהשי"ת ב"ה ישפיע לנו שפע ופרנסה, ומרחוק נק' פרנסה כמ"ש (משלי לא, יד) ממרחק תביא לחמה, ולזה נק' פרנסה ממרחק, שבא ממקום רחוק וגבוה, מבחינת אין. לדעה - שהשי"ת ב"ה יושפע לנו שפע כדי שיהיה התחברות ודביקות בין ישראל, ויתאחדו עצמם לעבודתו ית"ש, כאשר פירש כאדמו"ר מוהרי"י זצללה"ה על פסוק (משלי כד, ד) ובדעת חדרים ימלאו, דהיינו בשביל דעת - שיהיה התחברות בין ישראל, חדרים ימלאו - יהיה להם כל טוב.
מה יעשה לו, כי כשיש ח"ו איזה חסרון לישראל אזי יש ג"כ חסרון למעלה באדם עליון כביכול, כי בכל צרתם לו צר (ישעיה סג, ט) ח"ו, וז"פ מה יעשה לו - דהיינו מה שהשי"ת ב"ה יתן לנו כל טוב ויושלם חסרונינו, יושלם ג"כ החסרון למעלה.
וזפ"ה אמרי נא אחותי את - דהיינו לומר לאחותי, רומז על התורה, למען ייטב לי בעבורך - שיהיה לי הטבה ונחת בעבורך, בשביל שאוכל לקיים התורה. וחיתה נפשי בגללך - גללך נק' פרנסה, לשון גלל זה השן כדאיתא בגמרא (ע' ב"ק ג.), דהיינו שיש בתורה בחי' נפש ונשמה, ונשמה הוא הפנימיות של התורה, ונגלות התורה נק' נפש, וז"פ למען ייטב לי בעבורך - דהיינו שמי שמשיג פנימיות התורה, רומז על אחותי, לשון אחת, יהיה לו הטבה ונחת רוח. ומפרש הפסוק והולך אעפי"כ למי שמשיג רק הנגלות התורה מ"מ וחיתה נפשי בגללך - יהיה לו גם כן פרנסה.
עוד נ"ל, כי איתא בזוה"ק (זח"ב צה.) עולימתא שפירתא דלית לה עיינין, כי הוא מדריגה תחתונה בגבול הקדושה, והניח הקב"ה בחי' זאת בלי תיקון, ורק ע"י עשיותינו ומצותינו יתוקן בחינת מלכות, וצריך להמשיך לה השפעה ממקור הברכות שתתמלא בכל טוב, ועי"ז יהא טוב גם לנו. וז"פ אמרי נא אחותי את למען ייטב לי בעבורך, שכל הטבה שאני מבקש יהיה רק בעבורך - שתתמלא בחינת מלכות, אמרי לשון השפעה.
עוד נ"ל, דהנה כוונות כהן גדול היה באמרו אחת ואחת כו' להמשיך השפעה ממקור עליון מבחינת בינה עד מדריגה התחתונה בחינת מלכות (זח"ב קב.). וז"פ אמרי נא, לשון השפעה כנ"ל. אחותי, לשון אחת - מבחינת בינה וכנ"ל, עד בחינת את - רומז לבחינת מלכות שכוללות מאל"ף עד תי"ו (ת"ז ת' יט מא.). למען ייטב לי בעבורך - ועי"ז יושפע לנו כל טוב:
ואברם כבד מאוד במקנה בכסף ובזהב (יג, ב). נ"ל כי אדם המתחיל לעבוד את הבורא ב"ה אזי אינו משגיח על עניני עוה"ז, ותשוקתו רק להעלות עצמו מעלה אחר מעלה עד שמזכך נשמתו, ולהצדיק כזה הקב"ה דוחה אותו לעולם המעשה, שישגיח על עניני עוה"ז, ועל ידו יושפע להם כל טוב, ולזה הוסיף הקב"ה אות ה' לאברהם אבינו ע"ה, כי כל זמן שהי' שמו אברם היה רק בעולמות עליונים, וזה אברם - שהיה אב ומשפיע - רם פירוש לעולמות עליונים, ולזה ניתוסף לו אות ה"א כדי שישגיח על עניני עוה"ז (ע' תולדות יעקב יוסף פ' לך עה"פ ויהי אברם, ע' לקמן עמ' קעג), כי עוה"ז נברא בה' (מנחות כט:). וז"פ ואברם, כשהיה בבחינת אברם, היה כבד מאוד במקנה בכסף ובזהב - פירוש שהיה כבד עליו להשגיח על ענינים אלו, ולזה ניתוסף לו אות ה' וכנ"ל.
עוד נ"ל כי דרך הצדיקים שאינם מניחים שום דבר למטה רק מקשרים הכל למעלה אפילו דברים הגשמיים, וז"פ ואברם כבד מאוד, כבד בגימטריא הוי"ה, דהיינו שיהיה ממשיך הוי"ה ב"ה, במקנה בכסף ובזהב - דהיינו שאפילו עניני גשמיים אלו היה מדבק הכל למעלה.
עוד נ"ל, שדרך הצדיקים שממשיכים בכל יום מוחין קדישין חדשים מוחין בסימין לעבודתו ית"ש, וז"פ ואברם כבד מאוד - שהתלבשות אברהם אבינו ע"ה היה בזה להמשיך מוחין חדשים, וכבד הוא לשון התלבשות, כמו דאיתא בגמרא (ב"ק צא:) קרא למאני מכבדותא. במקנה רומז לחו"ב על שם קנה חכמה קנה בינה (משלי ד, ה). בכסף ובזהב - הם תרין עטרין חו"ג, ודו"ק:
אל מקום המזבח אשר עשה שם בראשונה וכו' (יג, ד). ונקדים לפרש הפסוק (שופטים יד, יד) מהאוכל יצא מאכל, דאיתא בגמרא (ברכות נה.) שולחן של אדם הוא במקום מזבח, כי כמו שע"י המזבח היה נשפע השפעות לעולם, כ"כ צריך האדם להרגיל את עצמו שעל ידי אכילתו ג"כ יושפע השפעות לעולם. וז"פ מהאוכל - כי אוכל בגימטריא מזבח, ומי שאכילתו הוא דוגמת מזבח, שכוונת אכילתו הוא בדרך זה, יצא מאכל ושפע השפעות לעולם. ומי שהוא בבחינה זו נעשה ע"י אכילתו יחוד עליון, כי מאכל בגימטריא הוי"ה אדנ"י.
וזפ"ה אל מקום המזבח, מקום נקרא יחוד, ומזבח רומז על מלכות (זח"ג כד.), פירוש ע"י שהוא בבחינת המזבח, זוכה ליחוד הוי"ה אדנ"י. אשר עשה שם בראשונה - וזוכה להעלות עד ראשית עליון ודו"ק.
עוד נ"ל, כי באמת הגם שאין למצוא זכות בישראל כי אם מצוה זו שמקיימי' מצוה מילה, גם כן הם ראוים לכל טוב, ומצות מילה הוא דוגמת מזבח (ע' זח"א צה.), וז"פ אל מקום המזבח אשר עשה שם בראשונה - הגם שאין להם זכות יותר כי אם מצוה זו. ויקרא שם אברם בשם ה' - אזי אברהם אבינו עליו השלום מתפלל עליהם שיתעלו ויאירו:
קום התהלך בארץ וכו' (יג, יז). דהנה כתיב (עמוס ט, יא) ביום ההוא אקים את סוכת דוד הנופלת, ואיתא פירוש בספרים (זח"ב רמ., מעולפת ספירים יום כו) שבכל הגלֻיות היה קימה לכנסת ישראל מעצמה, אבל להגאולה זאת אשר אנו מחכים שיהיה במהרה בימינו, (יקום) [יקים] השי"ת בעצמו את הכנסת ישראל, וזהו ביום ההוא אקים את סוכת דוד, רומז על כנסת ישראל (זוהר שם), אני בעצמי (אקום) [אקים] אותה.
והשי"ת רמז לאבותינו הקדושים שיהיו סימן לבניהם, וז"פ קום - דהיינו שאני בעצמי (אקום) [אקים] את סוכת דוד. התהלך בארץ - ועוד נזכה שיהיה טיול ונחת רוח מגן עדן בזה העולם, והתהלך לשון טיול, וזהו התהלך בארץ - שיהיה טיול ונחת רוח בזה העולם. לארכה, דאיתא בגמרא (ב"ב טז:) מרגליות טובה הי' תלוי בצווארו של אברהם אבינו ע"ה כל הרואה בה מתרפא, כאשר דברנו כבר שאברהם אבינו ע"ה היה שפל ואין בעיניו, ועי"ז העלה בחינת רגלים עד למעלה ראש, וז"פ מרגליות טובה - לשון ותגל מרגלותיו (רות ג, ז), דהיינו שהעלה בחינת רגלים עד למעלה. וכל הרואה בה מתרפא - ועי"ז המשיך רפואה לעולם, וז"פ ולארכה - שתזכה שתמשיך רפואה לעולם, לשון ארוכה. כי לך אתננה - דהיינו שאתן זאת מי שיהיה לך ויהיה דבוק עמך, לזה אתן את כל הנ"ל ודו"ק:
ומלכי צדק מלך שלם וכו' (יד, יח). ויש לדקדק דהל"ל ברישא והוא כהן לאל עליון, והדר הוציא לחם ויין. ונ"ל דאיתא בגמרא (פסחים ח.:) הנותן סלע לצדקה בשביל שיחיה בני הרי זה צדיק גמור, דהנה האדם צריך להרגיל את עצמו שיפעול במעשיו בתורתו ובתפלתו לעשות ממדת צדק צדקה, כי צדק מורה על דין ח"ו כמבואר בכתבי הקודש (זח"ג רצב., ת"ז ת' כא נח:), וז"פ הגמרא, הנותן, לשון לימוד, כמאמר הכתוב (הושע ח, י) יתנו בגוים (ב"ב ח.). סלע נק' התורה הקדושה כדאיתא בתיקוני זוהר (ת' כא מד.), דהיינו שילמוד תורה ובלימודו יפעול לעשות ממדת צדק צדקה, וז"פ לצדקה, הרי זה צדיק גמור.
וזפ"ה ומלכי, נק' התורה על שם הכתוב (משלי ח, טו) בי מלכים ימלוכו, דהיינו לכוונה זו לעשות ממדת צדק צדקה. ויהיה מלך שלם הוציא לחם ויין - יכול להמשיך על כנסת ישראל לחם ויין, לחם מורה על בני חיי ומזוני, ויין מורה על התורה (ע' נדרים נ:, תנחומא ויחי י), וכדי שלא יתירא שלא יפסוק אדביקותו ח"ו, לזאת הבטיחה לו התורה והוא כהן לאל עליון - שאע"פ שיפעול כל הנ"ל הצטרכות בני' יהיה תמיד בדביקות, ודו"ק:
על כן קרא לבאר באר לחי רואי וכו' (טז, יד). עיין בסידור האר"י זצלה"ה בתפלת ראש השנה על מה שאנו אומרים בתפלת ואריכות נר לבן ישי, כי יש יחודים של הוי"ה אלהי"ם, הוי"ה אדנ"י, והם מספר בא"ר, ועבודתינו לעורר שיהיה יחוד עליון ויתוסף עוד יחוד אהי"ה הוי"ה, ויחודי שמות אלו מספרם נ"ר, ובזה תהיה הגאולה במהרה, ע"כ.
וזפ"ה על כן קרא לבאר, דאיתא בזוה"ק (זח"ג רמט:) שהיולדת נותנות עי"ן קלין כשכורעות לילד. וכ"כ כשתהיה הגאולה במהרה תהיה גם כן על ידי עי"ן קלין, וז"פ על כן - בשביל כ"ן, דהיינו בשביל הגאולה שתהיה בעי"ן קלין וכנ"ל. קרא לבאר, וקרא לשון השפעה, שיהא נשפע לבאר שיהיה באר לחי רואי, כי הבאר הוא עמוק ואינו מאיר לעולם, אבל צריך להמשיך שיהיה בחינת נר וכנ"ל, וזה באר לחי רואי לשון נר שיהיה מאיר לעולם, ואז יהיה הגאולה במהרה בימינו אמן, ודו"ק:
אני הנה בריתי אתך וכו' (יז, ד). נ"ל כי אברהם אבינו ע"ה היה שורש החסד (זח"א מז:), והיה דרכו רק להמשיך טוב בעולם, ומי שדרכו כך בלתי אפשרי להיות לו גבורות, אבל באמת בעולם המעשה צ"ל להצדיק מדת גבורה להכניע השונאים. וזפ"ה אני הנה בריתי אתך, אני מורה על חסדים וגבורות, כי אני בגימטריא אגל"א והוי"ה ב"ה, דהיינו ע"י שאברהם אבינו ע"ה מל עצמו והיה נעשה אכזרי על עצמו, עי"ז נתן לו הקב"ה מדת גבורה להכניע השונאים. והיית לאב המון גוים - פירוש שתמשול על הגוים ותשלוט בהם, לבלתי תת לעשות להם שום דבר שלא כרצונך.