והקללה אם לא תשמעו וכו' וסרתם מן הדרך וכו' ללכת אחרי וכו' (יא, כח). וי"ל כפל הלשון וסרתם מן הדרך וכו' ללכת אחרי וכו'. אבל נ"ל פירוש הפסוק כך הוא, כי אין לך דבר שעומד בפני התשובה (ירושלמי פאה פ"א ה"א, זח"ב קו.), וזפ"ה והקללה אם לא תשמעו, ואח"כ וסרתם מן הדרך הרע שבחרתם, תסורו מהרע ותעשו תשובה לפני השי"ת ב"ה, אזי הקללה תלך לעובדי עבודה זרה, וזהו ללכת - שהקללה תלך אחרי אלהים אחרים והטוב יבוא אלינו:
לא תעשון ככל אשר אנחנו עושים פה היום (יב, ח). מלת פה נראה מיותר. ויש לפרש, דהנה הצדיק האמיתי פועל ניסים ונפלאות בעולם ע"י שמשפיעין בו אור עליון בלבבו, וההשפעות הולכים על ידו דרך ה' מוצאות הפה שלו, שהפה הוא סיום הראש, ואיש אחר אינו רשאי לעשות כהצדיק בענין הזה, וגם הצדיק בעצמו חלילה לו לחפוץ בזה, זולת מן השמים משפיעין בו עזר וישועה לצרכי ישראל. וזה לא תעשון ככל אשר אנחנו עושים פה היום, ר"ל שממשיכין מהאור העליון הנקרא היום להפה כנ"ל, כי מי שאינו בבחינה זו חלילה לו להתדמות להצדיק במעשיו.
איש כל הישר בעיניו, כי יש בחי' עיגולים ויושר, וכל זמן שהאדם אינו מתוקן כראוי נקרא בחינת עיגולים, כי כמו גלגל עגול לפעמים המדריג' למעלה ולפעמים למטה כמו כן איש כזה, אבל מי שמתוקן כראוי ובורר מדותיו זה נקרא בחינת ישר, גם כי איש כזה עיניו תמיד אל ה' וה' ית' משגיח בו ושור הוא לשון הבטה (ע' רש"י בראשית מט, כב), וזה איש כל הישר בעיניו - שנושא עיניו למרום בכל עת והוא בבחינת ישר כנ"ל, איש כזה מוכן ומתוקן להצמחת ישועת ישראל והשלמת כל חפציהם לטובה מהרה אמן כן יהי רצון:
כי אם לפני ה' אלהיך תאכלנו וכו' (יב, יח). ונקדים לפרש הפסוק בשם כאדמו"ר מוהרר"י זצללה"ה תושב ושכיר לא יאכל בו (שמות יב, מה-מו), דהנה האדם צריך להמשיך השפעתו מבחינה שנקרא אין שהוא למעלה מהטבע, וזה הבדל בין הטבע ובין למעלה מהטבע הגם שהטבע ג"כ ברא אלהים אבל הטבע הוא דבר שאינו מתקיים לעולם ומי שאמונתו למעלה מהטבע הוא דבר דלא פסיק לעלמין, וצריך האדם להיות אפס ואין בעיניו כדי לעורר ולהמשיך השפעתו ממדת אין, ועיקר שלא יהיה כוונתו בשביל עצמו ושראוי לזה השפע, רק יבקש מאת השי"ת מתנת חנם. וז"פ תושב ושכיר, רומז על אותם שכוונתם בשביל עצמם, תושב דהיינו שהוא תושב ומגיע לו, ושכיר בשביל שכר, לא יאכל בו - האדם כזה אינו יכול לקבל השפעתו מבחינת אין. ושלא תאמר שאדם כזה אי אפשר בשום פנים לקבל השפעתו מבחינה הנ"ל, לזה אמר הכתוב בבית אחד יאכל - מי שרצונו להמשיך השפעתו מבחינה הנ"ל ועדיין אינו בתיקונו שכוונתו בשביל עצמו, וכשבא אצל הצדיק שנקרא בית אחד יוכל הצדיק לפעול למענו ולהמשיך לו השפעה מבחינה הנ"ל, עכ"ד.
וזפ"ה לפני ה' אלהיך, באם יש לך בחינה שכוונתך בלתי לה' לבדו, וזה רומז בתיבת לפני ה' אלהיך, וזה מדריגה גדולה, ומי שאינו בבחינה זו אבל הוא מקושר בהצדיק שממשיך עליו בחינה זו, כאשר פירשו חכז"ל (פסחים כב:) על פסוק (דברים ו, יג) את ה' אלהיך תירא, לרבות ת"ח, וזה מרומז ג"כ בתיבות לפני ה', תאכלנו - תוכל להשיג השפעה מבחינה הנ"ל. שנה בשנה, שנה בגימטריא ספירה, דהיינו להמשיך לכל שנה כפי התיקון הצריך לאותו זמן מהספירה.
במקום אשר יבחר ה', דהנה כתיב (מלאכי ג, ו) אני ה' לא שניתי, וזה קאי על עצמותו ית"ש, אבל השי"ת כביכול האציל ממנו אורות קדושים שע"י נוכל להמשיך השפעתו אלינו, ומצינו (מכילתא בחדש השלישי פ"ה) שעל הים הראה עצמו בבחינת בחור ובמתן תורה כזקן מלא רחמים, הכל בשבילנו ולטובותינו, וז"פ במקום אשר יבחר ה' - דהיינו שהשי"ת ב"ה כביכול יתראה בבחינת בחור להפיל שונאינו. אתה וביתך, דהיינו הגם שיתראה בבחינת בחור שגימטריא גבורה, זה יהיה על האומות, אבל לישראל עם קדושו יראה להם פנים מאירות וחיבה, וז"פ אתה וביתך שיהיה מיוחד עם כ"י שנק' ביתך:
השמר לך פן תעזוב את הלוי כל ימיך על אדמתיך (יב, יט). ואפרש מקודם פי' של כאדמו"ר מוהרי"י זצללה"ה מלובלין, כי צריך האדם להיות תמיד בדביקות הבורא ב"ה, אבל היאך יוכל לעשות כן הלא היא בעולם המעשה, וצריך לדבר לפעמים עם בני אדם או לסחור סחורה ודומיהן, ע"כ צריך האדם לעשות לעצמו נתיבות ושבילין שגם בעניני עוה"ז יהיה בהם בדביקותו ית"ש. וזפ"ה השמר לך פן תעזוב את הלוי, רומז לדביקות, וע"י מה יוכל לקיים זאת ולדבקה בו, ומפרש הפסוק והולך, כל ימיך על אדמתיך - דהיינו שתמשיך מבהירות עליון, על אדמתיך - לעניני העוה"ז, ותהיה מקושר תמיד בהבורא ב"ה עכ"ד.
ועוד לאלהי מילין, כי לפעמים מחמת שרצון האדם להעלות עצמו לעבודתו ית"ש אינו זוכר עניני עוה"ז, אבל לא זה דרך הישר, כי צריך האדם להיות מקושר בעולמות העליונים ולהמשיך משם השפעה לעולם המעשה, וכאשר פירש כאדמו"ר מוהרי"י זצללה"ה מלובלין פירוש הגמרא הנותן סלע לצדקה בשביל שיחיה בני הרי זה צדיק גמור, וכבר הבאתי דברי קדשו אלו, ועיין בדברינו. והנה הפרנסה של ימות החול נמשך מש"ק, וכבר הקשה הזוה"ק (זח"ב פח.) הלא בשבת לא ירד המן כלל, אלא שהדבר הוא כך שפרנסת ישראל נמשך מפתורא דמלכא קדישא, והמילואים של הוי"ה אהי"ה שרומז לאו"א (ת"ז ת' יח לד:) בגימטריא פתורא, ועם שם י"ה בגימטריא שבת, ולזה השפע לישראל נשפע מש"ק. והנה ידוע (זח"ג לט.) שכהן ולוי רומזים על חו"ב, כי כהן הוא בחשאי רומז לחכמה, וסייג לחכמה שתיקה (אבות פ"ג, מי"ג), ולוי הוא לארמי' קלא רומז לבינה, ומצפון זהב יאתה (איוב לז, כב) - משם נמשך שפע ופרנסה לישראל.
וזפ"ה השמר לך פן תעזוב את הלוי, פירוש הגם שאתה מקושר בעולמים העליונים תראה להאיר ג"כ עולמות התחתונים ולהשפיעם שפע מלמעלה, וזה פן תעזוב את הלוי, רומז להשפע הבא מצפון מבחינת בינה, וכדי שלא תדאג פן ואולי לא יטיבו דרכם מחמת רב טוב הבאה להם, וישמן ישורון, לזה הורה לנו התורה הקדושה כל ימיך על אדמתיך - דהיינו שתמשיך מבהירות עליון שפע טהורה שיאירו ג"כ נשמות ישראל ע"י השפע, וזהו כל ימיך על אדמתך, וכאשר פירשנו כבר הפסוק (תהלים ד, ז) נסה עלינו אור פניך ה', בזה הפסוק נרמז השם של פרנסה, דהיינו שהפרנסה צ"ל נמשך עם אור עליון מלמעלה שיאירו ג"כ נשמות ישראל ע"י השפע:
כי ירחיב ה' אלהיך את גבולך וכו' ואמרת אוכלה בשר כי תאוה נפשך לאכול בשר (יב, כ). ונפרש מקודם הפסוק (בראשית ב, כד) על כן יעזוב איש את אביו ואת אמו ודבק באשתו והיו לבשר אחד, כי שורש נשמות ישראל הם בחינת בינה כמו שכתוב (איוב לב, ח) ונשמת שדי תבינם, לשון בינה, והוא נקרא בחי' אם, כי ממקום שהולד נוצר נקרא אם, וחכמה נק' אבא, וכשאדם רצונו לתקן עצמו ולהעלות עצמו בתשובה צריך להעלות עצמו עד הבינה שנק' אם כל חי (ת"ז ת' ע' קלג:) ממקום חצובת נשמתו. והנה שמעתי אומרים בשם כאדמו"ר מרנא ורבנא מו"ה אלימלך זצוק"ל שאמר, כשאדם רוצה להעלות עצמו צריך לראות שיהיה תמים בכל המדות והמדריגות התחתונים, כי האדם בלתי אפשר להיות תמיד במצב אחד והוא בבחי' החיות רצוא ושוב (יחזקאל א, יד), ונופל לפעמים ממדריגתו, ואם לא יהיה תמיד במדריגות התחתונים היאך יוכל לחזור, והמשול הענין לאדם שעולה על סולם, והאדם הנבון רואה ומודד אם כל השל[י]בות הם מתוקנים כדי שיוכל לחזור עליהם.
וזפ"ה על כן יעזוב איש את אביו ואת אמו ודבק באשתו, רומז להשכינה, כי בלתי אפשר לעלות למעלה אם לא שיראה שעולמות התחתונים יהיו מתוקנים, והיו לבשר אחד ואיתא בזוהר בשר רומז לנו"ה, ואחד רומז ליסוד כי הוא מיחד התרין פלגא דגופא.
וזפ"ה כי ירחיב ה' אלהיך את גבולך, וידוע (זח"א כו.) שה' אלהים רומז לחו"ב, דהיינו שתהיה במעלה גדולה, שתהיה מקושר בעולמות העליונים. ואמרת אוכלה בשר, פירוש תראה לאהוב להשפיע ג"כ לעולמות התחתונים, ואמרת לשון אמירה ואהבה.
והנה כשיש לצדיק רצון בעניני העוה"ז הוא דואג שאולי הוא גורע שלא יהיה ח"ו נמתק מדביקותיו מלמעלה, ולזה הבטיחה התורה כי תאוה נפשך לאכול בשר, פירוש שהשי"ת יתן לך זאת הרצון וחפץ טוב להשגיח ג"כ על עולמות התחתונים ולהשפיעם מטוב מלמעלה ולא יזיק לכלל ולא תפסוק מדביקותך כלל:
כל צפור טהורה תאכלו (יד, יא). ויש לדקדק, חדא מ"מ כתיב כאן כל צפור ולקמן (פסוק כ) כתיב כל עוף טהור, מ"מ שינה הכתוב הלשון. ועוד כאן כתיב טהורה בה"א ולקמן כתיב טהור. ונ"ל בהקדם פירוש הפסוק (תהלים יט, י) בשם כאדמו"ר מוהרי"י זצללה"ה יראת ה' טהורה עומדת לעד, כי האדם הרוצה ליכנס בעבדות השי"ת ולהיות ירא שמים לאמתו צריך לשמור טבילת עזרא בלי לעבור בעת הצורך, כאשר העיד הרמב"ם (אגרת לר"פ דיין אלכסנדריא) - הגם שכתב בספרו על פי הלכה שאין חיוב כל כך לשמור טבילת עזרא, מ"מ כתיב שביומו לא ביטל טבילת עזרא, וביותר לתפלה צריך האדם לטבול עצמו כדאי' בתוס' במסכת חולין בפרק כל הבשר בשם הר"ח הגם שבטלו לטבילת עזרא מ"מ לתפלה לא בטלו, וצריך האדם הירא לשמור זאת שלא לעבור חלילה על זה. וז"פ יראת ה' טהורה - באם שהיראה הוא בקדושה ובטהרה, שמטהר עצמו, עומדת לעד - לזאת היראה יש קיום והעמדה לנצח.
וזפ"ה כל צפור טהורה תאכלו, כי צפור רומז על התפלה, פיטפוט עופות, דהיינו באם שהתפלה תהיה בטהרה, תאכלו - תוכל להמשיך השפעות ע"י תפילתך. ולזה כתיב כאן טהורה בה"א, רומז על התפלה שנק' בחינת נוקבא, ולקמן כתיב כל עוף טהור תאכלו, רומז על התורה כדאיתא בגמרא (ברכות ה.) אין עוף אלא תורה, שהתפלה והתורה שלך יהי' בטהרה, ולזה כתיב טהור כי התורה נק' בחינת דכר:
ונתת בכסף וצרת הכסף בידך וכו' (יד, כה). נ"ל דהנה כתיב (תהלים קיא, י) ראשית חכמה יראת ה', וכתיב סוף דבר הכל נשמע את [ה]אלהים ירא (קהלת יב, יג), איקרי ראשית ואיקרי נמי אחרית. ונ"ל כי איתא בספר יצירה לאברהם אבינו ע"ה (פ"א מ"ו) נעוץ סופן בתחילתן ותחילתן בסופן, והדבר הזה הוא בעולם ובשנה ובנפש, והנה איתא שהדרא בתראה נקרא עקבות משיחא (סוטה פ"ט מט"ו), וקשה הלא עקביים אין בהם שום הבנה ושכל כמו בשאר אברים, ומתורץ נמי על פי הנ"ל שנעוץ סופן בתחילתן ותחלתן בסופן, וצריך שיהיה נמשך לדרא בתראה נשמות גדולות מימי קדם, וזהו ותחילתן בסופן, וכאשר פירש כאדמו"ר מהרי"י זצללה"ה מלובלין הפסוק (תהלים צט, ו) משה ואהרן בכהניו, שבחי' משה ואהרן באים בבחי' עיבור לסייע לאותם העובדים שמו הגדול, והוא כהן לאל עליון (בראשית יד, יח).
והנה היראה הוא שער ליכנס בה לפנים, אבל לית תמן פולחני' (ע' זח"ב רטז.), כי מחמת היראה מתיירא לגשת לעשות שום עבדות, על כן ברא הקב"ה בחינת אהבה לעבדו באהבה כי זה עיקר העבדות ועבדו את ה' בשמחה (תהלים ק, ב), אבל האדם כ"ז שלא תיקן עדיין כל מדותיו צריך ליזהר שלא יתפשט אהבה ביותר, כי אהבה הוא דבר התפשטות, על כן צריך לראות לצמצם האהבה שלא יתפשט ביותר, וז"פ ראשית חכמה יראת ה' - הוא השער ליכנס בה לעבדות, והעבדות הוא באהבה, ואח"כ צריך לצמצם האהבה וכנ"ל וזה סוף דבר הכל נשמע את [ה]אלהים ירא.
וזפ"ה ונתת הכסף, כי יש עולם שנקרא רישא דכל כיסופין (זח"ב קעו:), וכשרצון האדם להעלות עצמו להעבדות צריך הוא להעלות עצמו עד המקום ההוא כי שם הוא כל הרצונות והחמדות, וזה ונתת בכסף, ולצורך העבדות צריך אתה להעלות עצמך עד העולם שנקרא רישא דכל כיסופין, ובכסף הוא לשון כיסופא, ואח"כ וצרת הכסף בידך - יצמצם האהבה בידך:
עוד י"ל וצרת הכסף - ע"י שתעשה ותצמצם האהבה, והאהבה יהיה בלתי לה' לבדו, תוכל לגרום שיומשך למשיח צדקינו הנשמה של בחינת יחידה (לק"ת פ' בראשית עה"פ ויתהלך חנוך), ויתגלה לנו מהרה שער הנבואה, וזה בידך לשון נבואה, כמו ותהי עליו יד ה' (מל"ב ג, טו). עוד י"ל וצרת הכסף בידך, לשון יודי"ן.
והלכת אל המקום אשר יבחר ה' אלהיך בו, כי איתא (מכילתא בחדש השלישי פ"ה) שהשי"ת ב"ה על הים נגלה כבחור ובמתן תורה נגלה כזקן מלא רחמים, כי בים היה עת מלחמה היה צריך להיות בבחינת בחור, כי אין לך נאה למלחמה כבחור, וזהו והלכת אל המקום אשר יבחר וכו', כי אתה צריך לצמצם האהבה על ידי שעדיין לא תקנת מדותיך וצריך אתה למלחמה, וזהו והלכת אל המקום אשר יבחר ה' אלהיך בו, פירוש שהשי"ת הוא כביכול בבחינת בחור ללחום עבורינו, כי אלמלא עֹזרו לא היה יכול לו (סוכה נב.):
מקצה שלש שנים תעשה וכו' (יד, כח). ונקדים לפרש הפסוק (בראשית כד, מה) והנה רבקה יוצאת וכדה על שכמה, דהנה כתיב (תהלים קד, ג) השם עבים רכובו, כי ע"ב רומז על חסדים, ומי שהוא ממשיך חסדים בעולם הוא נעשה מרכבה לשכינה, וזה רכובו, אבל בגלותינו אין לנו כח להמשיך חסדים כולו משורשם כי אם שליש, וז"פ (ישעיה מ, יב) וכל בשלוש עפר הארץ, דהיינו בהיותינו בגלות רומז על עפר הארץ, וכל - לשון כלילת יופי, שישראל מוכתרים שליש בחסדים. וזפ"ה והנה רבקה יוצאת וכדה על שכמה, כי כ"ד הוא שליש מע"ב, ותרד העינה - דהנה כאשר בא השפע להצדיק הוא מזדעזע ביותר, כי הצדיק מוציא לעצמו חסרונות תמיד ואינו ראוי להשפע הבא אליו מאתו ית"ש, ומעלה השפע למעלה, וזהו ותרד העינה - רומז על ירידת השפע, ותעל - שהצדיק מעלה השפע למעלה סוד אור החוזר.
וזפ"ה מקצה שלש שנים, דהנה שלש שנים נקרא שלש ראשונות כח"ב, כי שנה גימטריא ספירה. תוציא את כל מעשר, דהיינו שכל המשכתך תהיה להמשיך משלש ראשונות עד המדה שנקרא מלכות שהיא מדה עשירית. תבואתך, פירוש והוא תביא לך כל הצטרכותך. בשנה ההוא, דהיינו לעולם שאנו בו, כי ביד ה' הכל. והנחתו בשעריך, שיהיה נימא לישראל כמו שהיה כששיער השי"ת נקודת ירושלים לברוא את העולם, וז"פ בשעריך - דהיינו שיהיה גאולה שלימה ויבוא השפעה לישראל מע"ב חסדים ולא כמו שהיה בעפר הארץ שאינו רק שליש, אבל העיקר להמשיך שיקבל השפע בשלימותה, ומשפע זאת שהצדיק ממשיך וכנ"ל בא הלוי והגר וכו' ואכלו, ודו"ק.
מקץ שבע שנים תעשה שמטה (טו, א). פירוש, אחר שהמשכנו למדה עשירית כנ"ל, צריך להמשיך משם השפע למט"ט שר הפנים שהוא אפ[ו]טרופוס של ישראל, ליתן לו תיכף להמליץ עבורינו, וז"פ מקץ שבע שנים תעשה שמטה - פירוש תעשה השפעה זאת למט"ט שר הפנים שהוא מרומז בתיבת ש"מ"ט"ה ר"ת מ"טט ש"ר ה"פנים. וזה דבר השמיטה, אשר מליץ בעדינו, שמוט כל בעל משה ידו - חובותינו, ושלא יגוש אותנו, כי אנחנו בני ישראל נקראים אחים ורעים להקב"ה (תנחומא נשא א) ובכל צרתם לא צר, כך קרא שמטה לה', ודו"ק:
העניק תעניק לו וכו' (טו, יד). יבואר על פי מה שפירשנו הפסוק מקץ שבע שנים תעשה שמטה יעו"ש ובזוה"ק (ע' זח"ג רטו.) קורא אותו עבדו זקן ביתו, וצריכים אנחנו בני ישראל לסייעו וליתן לו התעוררות כדי לבקש רחמים עבורינו ויושפע לנו על ידו השפעות טובות, וזהו העניק תעניק לו, לשון וענקים לגרגרותיך (משלי א, ט), דהיינו ליתן לו התעוררות ולקשטו בקישוטין ובעדיי בשבילינו על ידי התורה והתפלה שלנו, וזהו וענקים לגרגרותיך - לשון גרון, כי הושט מכניס מאכל ומשקה, והקנה אינו משמש כלום כי אם הוא מוציא הקול, רומז לתורה ולתפלה. מצאנך, רומז להכנעה, כי על ידי שהוא בהכנעה נותן התעוררות למעלה ונמשך שפע ממקור השפע מבחינת אין. וגם צאנך לשון עשירות, עשתרות שמעשׁרות (חולין פד:), דהיינו ע"י צדקות ומעשים טובים נותן ג"כ התעוררות למעלה למט"ט שר הפנים. ומגרנך, לשון גרון, כי בינה דאריך היא בגרון (ע"ח שי"ג פ"ב), ודו"ק. ומיקבך, מג' שמות הקד[ו]שים אהי"ה הוי"ה אדנ"י שמספרם יב"ק, ודו"ק. אשר ברכך ה' אלהיך תתן לו, פירוש מכל מה שברכך ה' אלהיך תראה ליתן לו התעוררות:
ששת ימים תאכל מצות וביום השביעי עצרת לה' אלהיך (טז, ח). דהנה בני ישראל הנתונים במצוקת הזמן, והם באהבתם את ה' התנדבו למצותיו ולא חסו על ממונם וטרחותם וייעפו וייגעו מתוך דוחקם להקים דבר ה' לאכול מצה ומרור ולעבדו בשמחה ולנהג הסדר בהסיבת שמאל שלא כדרך השנה כולה, כמשפט תורתינו, כל מעבדם בוודאי הוא ריח ניחוח לה' ופעולתם הנ"ל הוא נקרא שינוי מקום, ע"י הסיבה. ושינוי מעשה, באכילת מצה. וידוע כי עם הקדוש אחינו בני ישראל בעת עוסקים באיזה מצוה לשמו ית', אזי נקראים על שם המצוה, וזה נקרא שינוי שם, כי על ידי עסק המצות נתקדש ונעשה איש אחר, ועי"ז יבוטל כל הגזירות קשות ורעות מכל ישראל, כי נשתנה שמו ומקומו ומעשיו, ולא לאיש כזה נגזרה הגזירה בתחלה. וז"פ ששת ימים תאכל מצות וביום השביעי, ר"ל כשתגמרו מצותי לגמרי גם ביום השביעי, עצרת לה' אלהיך - עי"ז יעצרו כל הגזירות קשות ויומתקו כל הדינים.
גם עצרת לה' אלהיך, שהשכינה הקדושה נק' עצרת (זח"ג קצז.), וע"י המצות הנ"ל נעשה יחוד לה' אלהיך. ובזה יבואר פירוש הפסוק בפרשת פנחס (במדבר כח, כה) וביום השביעי מקרא קודש יהיה לכם, בוא"ו מיותרת, ר"ל שהוא"ו תתיחד עם ההי"א הנק' יום השביעי (זח"א מז:).
מקרא קודש יהיה לכם, כי ידוע (פע"ח ש' מקרא קודש פ"א) החילוק שבין שבת ליו"ט, כי בשבת קודש נשפעת הקדושה מעצמו, וביו"ט צריכים להמשיכה ע"י תפלה, ולזה נקרא יום טוב מקרא קודש. יהיה לכם - פירוש שחפץ ה' בידינו יצליח שנתפלל כראוי ונמשיך קדושתו ית'.
כל מלאכת עבודה לא תעשו, כנ"ל שלא תצטרכו לעבוד בעניני עוה"ז ומלאכתיכם יעשה ע"י אחרים, כי יש אנשים אשר עוד נפשם לא מטוהרים כראוי וצריכים עבודה בעוה"ז, והוא תיקון נפשם, אבל הצדיק שנקרא גם בימי החול יום השביעי, כי הוא עובד ה' לבד ואינו משועבד לזולתו, אינו צריך לעשות מלאכת עבודה.
וזה ג"כ וביום השביעי בוא"ו מיותרת, ר"ל שהקב"ה שוכן בתוך יום השביעי, הוא צדיק האמיתי (ת"ז הקדמה יא:), מקרא קודש יהיה לכם - פירוש יחיה לכם וימשיך עליכם השפעות קדושות וכל הטובות וחסדים מגולים ורחמים וחיים אמן כן יהי רצון: