ויקחו לי תרומה מאת כל איש אשר ידבנו לבו וכו' (כה, ב). ויש לדקדק דהל"ל ינדבו לבו, כי השורש הוא לשון נדבה, ויותר שפיר היה לכתוב ינדבו לבו, ומה מרמז לנו התורה בזה. ונ"ל על פי מה דאיתא בזוה"ק (זח"ב קסא.:) באורייתא איסתכל הקב"ה וברא עלמא, כי כשעלה ברצונו הפשוט לברוא העולם להיטיב לברואיו, היה צריך לעשות מקום פנוי לעמידת העולמות, כי היה כביכול מתפשט לאין סוף, וכל העולם היה מלא מאותיות התורה, ותפש בעל הרצון בהמרכז והגביה למעלה כביכול, וז"ס התרומה - תורה מ"ם, בסוד אלפא ביתא של א"ל ב"ם, וזה סוד וכפלת את היריעה השישית (שמות כו, ט), ועי"ז נתהווה תורה שבכתב ותורה שבע"פ, ואז היה מקום פנוי לעולמים, וז"פ הזוה"ק באורייתא אסתכל הקב"ה וברא עלמא כו'.
וזפ"ה ויקחו לי תרומה, כשאדם רוצה ליקח עצמו ולנדב עצמו להשי"ת, צריך לדבק עצמו באור התורה, ולא כל אדם יוכל להשיג זאת, כי אם מאת כל איש אשר ידבנו לבו, היינו שלבו נשבר בקרבו ונוטף ממנו, מחמת שמשתתף עצמו בצער השכינה:
עוד נ"ל, על פי מה שפירש כאדמו"ר מוהרי"י זצלה"ה על פסוק (במדבר לא, נג) אנשי הצבא בזזו איש לו, וכבר הבאתי דברה"ק אלו, וזה מאת כל איש אשר ידבנו לבו, שכל רצונו ועבודתו הוא שהשי"ת ב"ה יהיה בחינת איש:
ויקחו לי תרומה (כה, ב). ולכאורה הול"ל ויתנו לי תרומה. ובדרך פשוט י"ל, דאיתא (פסחים קיב.) יותר ממה שהעגל רוצה לינק פרה רוצה להניק, ויש שעשועים ותענוג גדול להאם מה שמשפעת להולד ואין הבן צריך לחלב אחרת כי אם לחלב אם, וז"פ ויקחו לי תרומה, ויקחו קאי על בני ישראל, מה שהם לוקחים מאתי חשוב אצלי כאלו נתנו לי תרומה:
עוד נ"ל ויקחו לי תרומה, בהקדם לפרש מה שפירש כאדמו"ר מוהרי"י זצלה"ה מלובלין פירוש הגמרא (פסחים ח.) הנותן סלע לצדקה בשביל שיחיה בני הרי זה צדיק גמור, ותוכן דבריו הקדושים, שעיקר דרך הישר לעבדות השי"ת להעלות עצמו למעלה ראש ולהמשיך שפע וכל טוב לעולם העשיה, וז"פ הנותן סלע לצדקה - שע"י מצות צדקה עושה יחוד למעלה ונותן כח והשפעה לעולמות העליונים ובשביל שיחיה בני גם כן, וכוונתו שיהיה טוב גם כן בעולם העשיה, הרי זה צדיק גמור - זה הוא מתוקן ומיושר בכל מעשיו עכ"ד. וזפ"ה ויקחו לי תרומה, דהיינו בעת שתהיו לי תרומה, שתעלו עצמיכם אלי, אזי ויקחו, רשאים אתם ליקח לעצמיכם ג"כ השפעות. וזה הוא תענוג ונחת רוח לפניו ית"ש, וזה הוא דרך הישר לעבדות השי"ת.
מאת כל איש אשר ידבנו לבו תקחו את תרומתי, יבואר על פי שפירשנו הפסוק (שמות כג, כה) וברך את לחמך ואת מימיך בפרשת משפטים, דהיינו שהשפע הולכ(ו)ת ע"י הצדיק, וטעם הדבר כי השי"ת דרכו להיטיב ושפע הולכ(ו)ת מאתו תמיד, רק מחמת שעם בני ישראל אינם מגודרים אזי החיצונים חוטפים ח"ו השפע, ולזה הולכ(ו)ת השפע ע"י הצדיק, שהצדיק הוא מגודר והחיצונים אינם יכולים לקרב אצלו. וז"פ מאת כל איש, דהיינו ע"י הצדיק, תקחו את תרומתי היינו השפע הנשפע מאת ית"ש, והצדיק נקרא כל איש על דרך אשכול הכופר (שה"ש א, יד) ודרשו חז"ל (שהש"ר א סא, וע' סוטה מז:) שקאי על הצדיק, אשכול איש כל, וזה מאת כל איש, שהשפע הולכ(ו)ת על ידי הצדיק:
עוד נ"ל ויקחו לי תרומה, דאיתא בגמרא (שבת פח:) כשבא משה רבינו ע"ה לרקיע רצו המלאכים לשרפו בהבל פיהם, ואמר לו השי"ת אחוז בכסא. ולהבין הענין נ"ל, כי המלאכים רצו לעשות לו מסך ומבדיל, והתיירא משה רבינו ע"ה ומחמת זה נעשה לו ח"ו מסך המבדיל, ואמר לו השי"ת אחוז בכסא היינו בתשובה, כי עולם הכסא רומז לתשובה וכדאיתא (יומא פו.) גדולה תשובה שמגעת עד כסא הכבוד, בוקעת ועולה ומשברת כל המסכים המבדילים, ע"כ אין טוב מזה כי אם להאחז תמיד בתשובה ולהמשיך תמיד על עצמו אור התשובה לאדם התחתון הוא דוגמא אדם דלעילא אדם דמ"ה, ועי"ז שממשיך על עצמו מאור התשובה ממשיך ג"כ מפנימיות של התשובה נק' שם של ס"ג לבחינת מ"ה בגימטריא ק"ח, וז"ס ק"ח טרמוטין שבשופר.
וזפ"ה ויקחו, ע"י שתעשו יחוד זה מעילא לתתא, שתמשיכו משם של ס"ג לבחינת מ"ה שגימטריא ק"ח, עי"ז תוכלו להעלות עצמיכם, וזה ויקחו ע"י היחוד של ק"ח הכל לי תרומה, תוכלו להעלות עצמיכם. מאת כל איש נקרא הצדיק כנ"ל, דהיינו שהצדיק פועל ועושה כל הנ"ל. אשר ידבנו לבו תקחו את תרומתי, לכאורה הול"ל נדבה לבו, ולדברינו ניחא, דהיינו אפילו אותם שדוה לבם ודואגים ומתחרטים על מעשיהם, והם דביקים ומקושרים להצדיק, תקחו את תרומתי, אפילו אותם יוכלו ג"כ להרים א"ע, ע"י הצדיק שמיחד יחוד כנ"ל זוכה וממשיך ג"כ לאותן האנשים המוכנעים בעיניהם שיוכלו להרים א"ע:
וזאת התרומה אשר תקחו מאתם זהב וכסף ונחושת (כה, ג). ואיתא בזוה"ק (ח"ב כג:) ששלשה אלו מרומזים על האבות, ויעקב הוא מובחר שבאבות (בר"ר עו, א) לפי שהיה לו צער גידול בנים, ולפיכך צורתו של יעקב חקוקה בכסא הכבוד (חולין צא:, בר"ר פב ב, אותיות דר"ע אות ס, זח"א צז.), יעקב דוקא, ולא של ישראל שהוא במעלה יתירה מבחינת יעקב, רומז על זה העולם, לשון יו"ד עקב (ע' ת"ז ת' סט קיב., ע"ח ש"ג פ"ב), שהיה לו רחמנות והיה משגיח על קטני ערך שהם בבחינת עקביים, ולזה קרא אותו הזוה"ק (ח"ג קפו.) בריח התיכון מבריח מן הקצה אל הקצה, נוטל כאן ומניח כאן. וזה שאמר דוד המלך ע"ה (תהלים מא, יד) ברוך ה' אלהי ישראל מן העולם ועד העולם אמן ואמן, בגימטריא יעקב כנ"ל.
וזפ"ה (שמות לו, כט) והיו תואמים מלמטה ויחדיו יהיו תמים על ראשו, רומז על יעקב שנקרא איש תם (בראשית כה, כז), כי למעלה בעולמות העליונים הם באחדות גמור, רק בעולם הבנין היה צריך להיות ד"ו פרצופין חו"ג, ויעקב הוא מובחר שבאבות הוא קו האמצעי בוקע ועולה עד למעלה, והוא נקרא בחינת סגולתא (ע' פרדס שכ"ט פ"א), וזהו ויהיו תואמים מלמטה ויחדיו יהיו תמים על ראשו, רומז על יעקב אותיות ת"ם י"ם, ת"ם נקרא יעקב איש ת"ם, וי"ם רומז על כנסת ישראל (זח"ג קנ:), כי כל עבודת יעקב אבינו ע"ה היה להאיר עולמות התחתונים ושיהי' מקושר בעולמות העליונים, ודו"ק.
וז"פ וזאת התרומה, זאת נק' הכנסת ישראל (זח"ג כז.). אשר תקחו מאתם, רומז על ד"ו פרצופין אותיות תואמים, דהיינו שיושפע ויאיר בחינת זאת מסוד התרומה כנ"ל ע"י דו פרצופין חו"ג ויהיה יחוד זו"נ, ועל ידי זה יהי' לישראל זהב וכסף ונחושת.
וזה ג"כ פירוש הפסוק ותכלת וארגמן, תכלת רומז על יראה (זח"ב קנב:), וארגמן רומז לת"ת (זח"ב קלה.), דהיינו שיהיה יחוד זו"נ, ועי"ז ותולעת שני - נוכל להשיג שיתלבנו עונותיהם של ישראל, כדאיתא בזוהר (שם) ותולעת שני דא חמשה עשר באב, כוונתו מה דאיתא בגמרא (תענית ל:) לא היה יו"ט לישראל כחמשה עשר באב וכיום הכפורים שבהן בנות ישראל יוצאות בכלי מלות לבנות, דהיינו תולעת, וזו ותולעת שני - שיהיה לישראל מחילה וסליחה וכפרה, ויקוים בנו (ישעיה א, יח) אם יהיו חטאיכם כשנים כשלג ילבינו. ושש, רומז על התורה. ועזים, רומז לישראל שנק' עזים כדאיתא (ביצה כה:) לא נתנה תורה לישראל אלא מפני שהם עזים, וזהו ושש ועזים - שהשפע מאור התורה לא ישיגו כי אם בני ישראל.
ועורות אילים מאדמים, רומז על המקיפין דהיינו תמכי אורייתא שהם למגן לת"ח, וזהו מאדמים לשון אדמה לעליון (ישעיה יד, יד). וע"י כנ"ל שיהיה הכל בדרך יחוד גם אליהם יופיע האור, וזהו ועורות תחשים תח"ש בגימטריא ב' פעמים דשן, וז"ס תרומת הדשן שהיה מצותו בכל יום כמ"ש (ויקרא ו, ג) והרים את הדשן, והנה אית ימים לעילא ואית ימים לתתא כדאיתא בזוה"ק (ע' ח"ג מז:, שא:-שב.) על פסוק ששת ימים עשה ה' את השמים ואת הארץ (שמות כ, יא), וישראל מונין ללבנה (סוכה כט.), ושנת הלבנה הוא שנ"ד, וכוונת כה"ג הי' בהרמת הדשן להרים למעלה השנ"ד ימים דלתתא להאירם ולקשרם בשנ"ד ימים דלעילא, וזהו ועורות תחשים, שגם בחי' מקיפין בבחי' תחשים כנ"ל - ועצי שיטים - ועי"ז נתקנו החטא נח"ש ויהיה צירוף שיטים, כאשר נזכר בפרשת שמות (עמ' צב):
שמן למאור ובשמים לשמן המשחה ולקטורת הסמים (כה, ו). ונקדים לפרש הפסוק (שמות ל, לה) ועשית אותה קטורת רוקח מעשה רוקח ממולח טהור קודש, דהיינו שתגרום בעבודתך שהשכינה כביכול תהיה מקושר בבחינת צדיק, וזהו ועשית אותה - שתעשה בעבודתך, אותה - לכנסת ישראל, קטורת - לקשרה בבחינת צדיק, וזהו רוקח בגימטריא שדי ודו"ק. וזהו מעשה רוקח, שגם בחינת עשיה יהיה מקושר בבחינת רוקח, רומז למט"ט שמו כשם רבו (סנהדרין לח:) ודו"ק. ממולח טהור קודש, ויהיה מעורב וחיבור בין בחינות אלו, קודש רומז לחכמה כידוע (זח"ב קמה:), וטהור רומז לבינה (ע' זח"ג קעו: ובמק"מ שם), והבין בחכמה חכם בבינה (ספר יצירה פ"א מ"ג), ועי"ז יושפע השפע לבחינת עשיה.
וז"פ שמן למאור, ושמן רומז לחכמה (זח"ג לד.), דהיינו להמשיך מחכמה עליונה לכנסת ישראל בסוד לו חכמו ישכילו זאת (דברים לב, כט) כמובא כבר. ובשמים לשמן המשחה, ובשמים רומז לבינה, כי הקול יפה לבשמים (ע' כריתות ו:, סדר אמירת הקטורת), וזהו לשמן המשחה כנ"ל שיהי' ממולח טהור קודש, ולקטורת הסמים - ויהיה יחוד יסו"מ, ודו"ק:
ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם (כה, ח). נ"ל דהנה האדם הרוצה לידבק בו ית"ש ורוצה ליכנס בעבודתו ומגביה עצמו למעלה ראש, אז השי"ת ברוב רחמיו וחסדיו עושה עצמו כביכול בבחינת ירידה אליו כדי שיוכל האדם לקבל שפעתו ית"ש, וז"פ ועשו לי מקדש, שתתעלו עצמיכם למעלה, ושכנתי בתוכם - אז אני אעשה את עצמי כביכול בבחינת משכן בשבילכם, שהוא נחות דרגא נגד בחינת מקדש (ע' זח"ב רמא.), כדי שתוכלו להשיג השפע:
ככל אשר אני מראה אותך את תבנית המשכן ואת תבנית כל כליו וכן תעשו (כה, ט). נ"ל כי בית המקדש שנזכה במהרה בימינו יהיה נקרא בית שני (זח"ג רכא.), והנה איתא בזוה"ק (ח"ב קמט., רלא:) שבית המקדש וכליו היו עשוים בסוד מע"ב, והיה נמשך בהם קדושה ובהירות גדול מלמעלה שהיה שייך לכללות נשי', וכל אחד מישראל אשר הלך לבית המקדש בתבונה היה כל כלי או שאר דבר שהיה שייך לשורש נשמתו היה מאיר לו, והבין מה שצריך לתקן. והנה כמו שאדם הרוצה לידבק בו ית' נותנים לו הארה ראשונה מן השמים נק' גדלות ראשון ואח"כ לוקחים זאת ממנו ונשאר לו רק רשימה בעלמא, ובזה הרשימ' מתעורר בעצמו וזוכה אח"כ לגדלות שני שיש לו קיום והעמדה (ע' פע"ח ש' חג המצות פ"א), כ"כ הבהמ"ק ראשונים היו רק בבחינת גדלות ראשון, ולבית המקדש שנזכה במהרה בימינו יהיה בבחינת גדלות שני שיהיה לו קיום והעמדה לנצח, ולזה נזכה על ידי עבודתינו.
וזפ"ה לכל כלי המשכן בכל עבודתו, לפעול שהמשכן וכליו יתגלה לנו שיהיה בבחינת גדלות שני, זאת נזכה ע"י עבודתינו. אע"פ שמשכן כתיב בפסוק, אבל איתא בגמרא (עירובין ב.) אשכחין משכן דאיקרי מקדש וכו', והם ב' בחינות. וזפ"ה ככל אשר אני מראה אותך את תבנית המשכן ואת תבנית כל כליו, רומז לדברינו הנ"ל שמקדש ראשון היה רק בבחינת גדלות ראשון והיה רק במרא"ה, שלא היה לו קיום, וזה היה כדי שנפעול בעבדותינו שיתגלה לנו בית המקדש שני, וזהו וכן תעשו, רומז על העבדות, דהיינו שתפעלו בעבדותיכם שיבנה הבית המקדש שיהיה בחינת גדלות שני ויהיה לו קיום לנצח ולעולמי עולמים אמן:
ומלקחיה ומחתותיה זהב טהור (כה, לח). בהקדם הפסוק (דברים לג, יח) שמח זבולן בצאתיך ויששכר באוהליך, כי האדם צ"ל תמיד בשמחה ולהרחיק מהעצבות, אבל לא כאותן שאמרו שאסור להיות מרה שחורה ולפיכך אין עומדין בחצות ואין עוסקים בתורה כי יריאים ממרה שחורה, אבל זה שקר כי אדרבה מהתורה ומצות בא שמחה לאדם, וצריך לקום בחצות עכ"פ ב' או ג' פעמים בשבוע ולהתמרמר על השכינה שהיא בגלות, ולהרגיל עצמו בדביקות הבורא. ואם יאמר אדם איך אהיה בשמחה ועדיין לא תקנתי מעשי, לזה אמר הפסוק שמח זבולן, לשון דביקות, מי שהיה פעם אחת דבוק בהבורא כפי יכלתו ושמח אפילו כשהוא מבחוץ, וזהו בצאת(י)ך. ועי"ז יזכה לעוה"ב, כי הוושט מרומז לעוה"ז שיש בו אכילה ושתיה וקנה מרומז על עוה"ב (זח"ג רלב.), ולעוה"ב יהיה הוושט ג"כ בחינת קנה, וב' פעמים קנה בגימטריא י"ש, וזהו פירוש ויששכר באהליך. עוד שמח זבולן, לשון זב לנו"ן, שממשיך שפע מחכמה לבינה, ואח"כ לו"ק וזהו בצאת(י)ך, שמוציא השפע מעילא לתתא, זוכה ויששכר באהליך - עוה"ב בעולם הזמן, שמרומז בחינת י"ש כנ"ל.
וזפ"ה ומלקחיה, מרומז על חכמה, כי נובלות חכמה של מעלה תורה (בר"ר מד, יז), ותיבת מלקחיה לשון לקח טוב (משלי ד, ב), ומחתותיה מרומז על בינה אימא עילאה, סוד מחתות כהן גדול שהיה מכפר ביום הכפורים, זהב מרומז על האבות כדאיתא בזוה"ק, וכשממשיך שפע מחכמה אל הבינה ואח"כ לעולם הבנין - טהור, יזכה להשיג אור מטהירו עילאה, ודו"ק:
ומלקחיה ומחתותיה זהב טהור (כה, לח). נ"ל דאיתא בזוה"ק (ח"ג מג. ע"פ תהלים קד כד) כולם בחכמה עשית בבינה, דהנה כתיב (תהלים קכב, ב) עומדות היו רגלינו בשעריך ירושלים, פירוש כששיער כביכול נקודה עליונה שיהיה עולם, עומדות היו רגלינו, כי אנו נק' רגלים מא"ק רגלין דמשיחא (זח"ב רנח. ע' ע"ח של"ט פ"א), כי בכל דור ודור יש להם חלק מנשמת אדם הראשון, ודרא בתראה של משיח צדקינו נק' בחי' רגלים מא"ק, וכתיב (תהלים קיא, י) ראשית חכמה יראת ה', פירוש להעלות הבחינת מלכות קדישא שנק' (סופי) [סופא] דכל דרגין קדושין (זח"ב קכז.) עד הראשית חכמה. וזה כולם בחכמה, כלם הוא אותיות מלך, בחכמה - להעלות עד החכמה עליונה, וגם כלם נק' בחינת מל' (קדושא) [קדישא] כי כל השפעות נתאספו שם בסוד כל הנחלים הולכים אל הים וכו' (קהלת א ז, ע' זח"ב מג.), וזה כלם בחכמה עשית בבינה, כי נגד החכמה עליונה נק' בינה בחינת עשי', כי מבחינת בינה התחיל השתלשלות עולמות.
וזה פ"ה ומלקחיה - רומז לחכמה, כי התורה נקרא לקח טוב (משלי ד, ב), ונובלות החכמה של מעלה תורה (בר"ר מד, יז), ומחתותיה נק' בינה סוד המחתה של כהן גדול ביוה"כ שהי' בבינה. זהב טהור, דהיינו כשאתה מעלה הבחינת מלכות קדישא עד חו"ב, ואתה ממשיך לה מוחין קדושין מחו"ב, זהב טהור - אזי יהיה השפעתך זכה וברורה ומטוהר ודו"ק:
עוד נ"ל, דאיתא בזוהר (זח"ג יג.) במאי ברא אתינא לגבך, כי צריך האדם ליתן מ"נ להשכינה שתעלה למעלה להתפאר לפני השי"ת חזי במאי אתינא לגבך, וז"פ ומלקחיה ה[מ]לקחיים של השכינה שלוקחות מ"נ להעלות למעלה. ומחתותיה, היא לשון ירידת השפע שמביאת שפע מלמעלה. זהב טהור, יהי' השפעות לישראל, ודו"ק:
וראה ועשה בתבניתם אשר אתה מראה בהר (כה, מ). דאיתא בסה"ק תיקון גדול לטהר המחשבה, לצייר במחשבתו המזמור למנצח וכו' אלהים יחננו וכו' (תהלים סז) בציור המנורה, וזה מסוגל מאוד. וזפ"ה וראה, שתסתכל בהמנורה. ועשה בתבניתם, לשון תבונה מורה על תשובה, כי לזה צריך תשובה גדולה. אשר אתה מראה בהר, שהיית מסתכל ביצר הרע שנקרא הר, וע"י תשובה תיכף אדם נעשה צדיק, וזה אשר אתה מראה בהר, כדאיתא (סוכה נב.) לצדיקים נדמה להם כהר:
עוד נ"ל עפ"י התחלות האורח חיים (סימן א) שויתי ה' לנגדי תמיד הוא כלל גדול בתורה, ובכתבי האר"י ז"ל איתא (הקדמת מוהרח"ו לש' ההקדמות וע"ח) ויזדעזע מפניו, וזפ"ה וראה - שתראה שם הוי"ה ב"ה נגד עיניך תמיד. אבל ועשה בתבניתם, כנ"ל שתעשם באימה וביראה ובתשובה. ועי"ז תזכה אשר אתה מראה בהר, מראה לשון אספקלריא, וצריך להמשיך לה עיינין, כי הא"ס ב"ה האציל מכבודו ית"ש ע"ס ולכל ספירה נקודה ידוע[ה] (ת"ז ת' ע' קכט: ע' ע"ח שד"מ פ"א), ומדת מלכות אין לה נקודה (שם) ולכן נק' עולימתא שפירתא דלית לה עיינין (זח"ב צה.), כי הנקודות הם העיינין שלה, וצריך להמשיך לה עיינין מאספקלריא המאירה, ו[ה]המשכה תהיה דרך אבות שנקרא הרים (שמ"ר טו, ד), וז"פ אשר אתה מראה בהר, אשר אתה מרומז על בחינה התחתונה, מראה - שיהיה לה עיינין, בהר - דרך האבות כנ"ל שהם חג"ת, ודו"ק:
ועשית את הקרשים למשכן עצי שטים עומדים (כו, טו). קרש הוא חיה טהורה וקרן אחת במצחה (שבת כח:), וז"פ ועשית את הקרשים, דהיינו להמשיך אור מחיות הקודש. למשכן, רומז למט"ט (במ"ר יב יב, זח"ב קנט.). ועי"ז נזכה עצי שיטים - שיתוקן עטיו של נחש (שבת נה:) ויהיה צירוף שיטים, כנזכר בדברינו מזה בפרשת שמות. וזהו עומדים, שכאשר יתוקן חטא נחש ויהיה ממנו צירוף שיטים יהיה לו עליה. עוד עומדים רומז על בני חיי ומזוני, שיהי' לישראל בני חיי ומזוני, כאשר פירש כאדמו"ר מוהרי"י זצללה"ה במשנה (אבות פ"א מ"א) והעמידו תלמידים הרבה, פירש גם כן והעמידו רומז לבני חיי ומזוני, כ"כ עומדים רומז לבני חיי ומזוני, כי ברא כרעיה דאבוה (ע' עירובין ע:) וזה בני, וגם העמדה לשון עכבה רומז לחיי, וגם העמדה נקרא ממון כמו שכתוב (דברים יא, ו) ואת כל היקום אשר ברגליהם, וזהו מזוני:
עוד עצי שטים עומדים, שהעצות הסכנות מהאומות שיועצים עלינו להרע ח"ו, יהיו עומדים, ולא יקוים עצתם, ויופר מחשבתם, ויהיה לישראל כל טוב, אמן כן יהי רצון.